רוי:ה'תקנ"ב

ה'תקנ"ב (5552) – אדער אין קורצן תקנ"ב – איז א אידיש יאר, וואס האט זיך אָנגעהויבן א' תשרי: דעם אוונט בעפאר סעפטעמבער 29, 1791, און עס האט זיך פאַרענדיגט כ"ט אלול: סעפטעמבער 16, 1792. ה'תקנ"ב איז א פשוט יאר (מיט בלויז איין חודש אדר) וואס איז לאנג 354 טאג. דאס איז דאס ערשטע יאר צו שמיטה.

חיט, משה אברהם בן ראובן, קורות העתים:

פו. שנת תקנ“ב בשבת ח”י לחדש. ביום שבת קודש בא לווין המשולח התוגר (טירקישער באטשאפטער) ברוממות ובגאוה. במרכבה חשובה ועל ידו מכתב השלום באותיות זהב כתובה. להראות העמים והשרים את יופי האהבה. תמור השנאה והאיבה. ובידו מטוב אדוניו. להקריב בבית חוניו. מנחה היא שלוחה להקיסר. ומתחלה עשה איינצוג כדינה. אצל השרים היושבים ראשונה. החשובים וגבהי הקומה. קאלרעדע וקויניץ וכדומה. אח“כ נתקבל לאוידיענץ בהיכל המלך עצמו. לדבר אתו עמו. ובבואו לפני המלך אמר עם הספר. לחדש הברית אשר לא תופר: כ”א יתקיים ויתמיד תדיר. זה היה שלישי לחדש אדר:

פז. תמה ברית עבות, עד שהמלך במסיבו ניטל האדר' מיד אחריו בז' אדר עלה מות בחלונינו, ופגע בהקיסר אדונינו, בשנת מ“ת המל”ך טו“ב למנינינו 792 לשנותיהם א' מערץ לחדשיהם, מקץ שנתיים ימים אשר מלך באמת ובתמים, מוכתר בכתרים הרבה מעודו, ועתה נשפך לארץ כבודו. היה בן מ”ה ואנחנו מה, מת במיתה חטופה, אדם איך תתגאה ראה מה בסופו, פתאום יבא אידו כסופה ואיך נפשך לכבוד רדופה, למחר אחבר ובטל כרגע, כי יפגעוהו חבלי הזמן וקורותיו. ביום ההוא אבדו עשתונותיו. ונראה מה היו חלומותיו, וכמו תשע שבועות לאחריו כ"ג אייר מתה פתאום גם אשתו המלכה:

פח. גם חשך לא יחשך האמש: וזרח השמש ובא השמש. כבר הגיע מלכות שלומו בנו הממלא מקומו. בבכורו ייסדנה ממנו יחד ופינה: פראנץ קיבל מלכותו: בן ך“ד שנה ממולא בחכמתו. בר חכים הוא לו מעודו. שימר להקיסר יאזעף דודו. ג' אייר עשו ההולדונג בווין לעטרו ולמלא את ידיו: ויעש המלך משתה לכל שריו ועבדיו יאכלו פרי מגדיו: וישתו יין דודיו וילכו אליו ממדינות והוא חלק להם מהודו לכל אחד לפי כבודו. ומשם בארם באר ה מלכות קיבל כתר הונגרן ט”ו סיון. בזמן אבילות אביו יקבענה כיון. שלא יתגאה. ושלא להרבות בהוצאה, הוא נתעטר באובן חדש ותהי המשרה על שכמו ואשתו בפסעט לכל באו שער מקומו: הבו לה כבוד שמו בעטרה שעטרו לה עמו ולאחריו ח“י תמוז נשאוהו על גפי מרומי בעיר פ”ם לקיסר רומי: וך"א מנחם קבל כתר מדינת פיהם. ונתעלה על גביהם.

פט. מעשה נורא אירע למלך שוועדן היו אנשי בליעל בעצה עמוקה אגודים, התקשרי כסיל וקימה קשר בוגדים כת סוררים ומורים: לירות תם במסתרים. אל המלך יד להרים. ואחד מבני החבורה: נעשה שליח לדבר עבירה המבעיר את הבערה: ואחד מאוהביו הזהיר אותו תחלה ע"י אגרת שאינו חתום שישמור את נפשו להצילה: וביחוד שלא ילך על השחוק באאל. כי בנפשו הוא למעול מעל ויהי בעיניו כמצחק. ולא חשש מלהתרחק. ויהי בראותם כי הולך הוא: פתאום יורוהו ולא יראו בתוך רוב עם אשר באו על הבאאל. שם היה האיש הבליעל ועת רקוד כטוב לבביהם. בא השטן וריקד ביניהם. ויפגע במלך לעין כל. בכלי המשחית (לופטביקסע) שאינו משמיע קול. ופגע במקום חיותו: ויחי איזה ימים ביסורים ויצו אל ביתו וימת. והרוצח וסיעתו נתפסו בכלא. וכל הרשעה כולה כעשן תכלה

צ. מעשה צרפת הנורא. מי יעץ זאת על צרפת המעטיר' ועל פאריז הבירה. חכמי קדם מכל אדם שופך דם האדם באדם. ישבה בהשקט על מכוניו. ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו היתה כגפן פוריה. נכבדי ארץ כנעניה ושריה. הרביתה רוכלותיה. ושפעת יפעתיה עתה מסך רוח עוועים ברחובותיה. ענבי מרורות הבשילו אשכלותיה. איך היו לשמה כרגע. על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. מטרפולין לכל העמים. נעשה עיר הדמים. באפם הרגו איש אדוני הארץ. מלך ומשפחתו בכליון חרוץ. ותבער אש בעדתם גם להשחית אמונתם. נכרעו מפיהם אמונת אומן. ויעשו בני אדם כדגי הים ועל פני השדה כדומן.

מעשה שהיה. כך היה. חדשים מקרוב עמדו לארוב. הם כת יאקאבינר הנבוכים מואסי נכוחים. שונאי מלכים. ממאנים במלך ואדון. מושלי ממשלת הזדון. מוצפא יסגא. מלכותה בלא תגא. מראש בסתר טמון באש ושמורה. בנין שלהם סתירה לסתור עצה ממעמקים. מעשיהם במחשכים. מדרך המלך לסור. הוא לודוויג הששה עשר. כל אורב למינה. בכל עיר ומדינה. מדיחים מתוכה. כולם נאנחו. ויהי כראותם שהיא קשר של קיימא וזרועם הושיע למו הם גילו על עוונם למרוד במלכם ואדונם. וסוף עזבו גם אמונתם. אשר נחלו להם אבותם:

בתחלה לא העבירוהו לגמרי ולא עשו כלה. רק עד חצי. המלכות ליטול ממנו הממשלה. לבל יצוה בלעדם ולא יטול לבד הגדולה: ומיד המשיכו בדברים את חיל הצבא. אשר בידם טכסיסי קרבא. להיות להם לעזר מצידם שלא יהיה לו כח לעמוד נגדם ועשו להם מושלים ומנהיגים (נאצינאל קאנווענד) ושבט ומחוקק בידם ואל יהי המלך דן יחידי לעשות הכל כרצונו. ככחו אז וראשית אונו: והחזיקו בו להיו' כלוא אצלם. נשמר מלצאת ולבוא מעבר לספר גבולם. מי שמע כזאת דברי כעורים. מקום אשר אסירי המלך אסורים. תפסו בו כדי להיות משכון בידם. לעת מצוא נצודו במצודם. יודעים רבונם. ומתכוונים למרוד באדונם. ששים ושמחים לעשות רצון גאונם. וגם הוא ביטל רצונו מפני רצונם. וכל אשר שרי הקאנווענד עושים הוא היה עושה. ונותן עליה תוקף פקודתו. בעל כרחו שלא בטובתו. כי ירד מגדולתו. מבכור פארו היושב על כסאו עד בכור השבי. ומלך עניו יקרא וכמעט רגע חבי. עשה עצמו כמרוצה. ואף אם לא בנפש חפיצה. ובין המדינה מקצתם. שלא הסכימו לעצתם. בעסק המלוכה ודתם. נתבטלו ברוב והוכרחו לצאת ממדינתם. ומס' נפוצו הרבה אמאגעראנטן מגורשים. ואף שררות וכומריה המלטו על נפשם. הגם שלא הוצרכו לזאת לשעתם. הם ירדו לסוף דעתם ועיניהם על כספם לא חסום, עזבו שם נחלאות ונכסים. חילם לאחרים. כשדה החרם. והרבה כומרים. אשר פה נשארים. עם הבורגר קשורים. ומושבעים בשבועה האלה. כל משאלותם למלא. בנימוסי מדינה. ובעסק האמונה. והאפיפיור מן רומי שלח שמתא וחרם. להמורדים הכומרים. ולבורגר ויחודים. הפושעים. והמזידים. אכן מעלו בחרם מבלי מורא. ושרפוהו במדורה:

צא. שמעו כל מלכי ארץ את מעשיהם. והדבר קשה ורע בעיניהם. והקרוב אליו אדונינו הקיסר לעפאלד גיסו. שהמלכה אשת לודוויג היא אחותו. וההתחלת המרידה היה עוד בחיים חיותו על כן אליו הדב' יותר קשה לכאורה. הוא בעל המעש' נכנס בעובי הקורה. והוליך את חילו כלאחר יד לגבול ארציהם. וסוף יצאה מביניהם. כי הצרפתים עמדו לנגדיהם. וגם מלכם לודוויג אשר עודנו יושב בחבורתם. יעץ לקהל עדתם. לומר לא מצאתי טוב לכם כ"א לתבוע מלחמה עם בית איסטרייך. ואולי חישב שבזה יהיה לו נייח.

צב. ומאז החזיקו את משמרתו. שלא יצא אפי' חוץ לארמונו. ועכ“ז הוא חושב תחבולות לברוח וחותר חתירה. כאיש אשר דרכו נסתרה. ולא שקט ולא נח. עד מוצאו שעת הכושר כצפור נמלט מפח. ויצאו כל בית המלך. ויחלק עליהם הדרך. נתחלקו לשנים. ביום לכתם מחנים. הוא ואשתו ובניו ואחותו נסעו כאחת. מול נידרלאנד למלט נפשם מני שחת. ושני אחיו פראווענצא ארטאיוס. ודודו פרינץ קאנדא לקחו לעצמו דרך אחרת מעבר לשטראסבורג ויצאו כל הדרה. ויפרדו איש מעל אחיו בנפש מרה. והנה דודו והאחים. דרכם מצליחים. ממדינתם ברוחים. לחיים ארוכים. והמלך והמלכה ובניהם. לא מסתייע מלתא אליהם כי בא קציהם. הבעל דואר (פאסט מייסטר) הסמוך לגרעניץ הכירום. ויחזיק בהם ולעיר פאריז בע”כ החזירום. ואז נגמרה הגזירה. וניתוסף לו שמירה יתירה.

וסוף לא די להם במה שהוא כלוא בביתו. כ"א לתפסו לגמרי ולהורידו מגדולתו. ופעם אחת בלילה נאספו ששים אלף בורגר ועשו רעש ויללה: ערפם הקשו. ובפעמון קשקשו. לעשות רעש סאונים. לאסוף המונים. בלילה ההוא נדדו. גדודים גדדו. ואותו שדדו. שיחתו ארמונו. והרגו לגיונו. שווייצר גארדע העומדים במגינו. גבורי כח כאריות. וגם האפדאמען הרגו באכזריות. וכל אשר לו לקחו מעמו. העמידוהו ריקם כיצא מבטן אמו. ועוד לא נתקררה דעתם. והורידו מגדולתו כרצון סיעתם. גם הרכיבוהו ברחוב העיר ועמדו עליו בשורות. בעטו במרכבתו והתיזו צרורות. והאחרון הכביד והגדיל. צדוהו כצפור למגדל. בתוך טעמפלטהורמע תפסוהו בכלא. ויקרא שמו פלא. והוא אסור בזיקים כאחד הרקים. ואשתו לאלות. כאחת הנבלות. ובניהם אשר לא ידעו היום טוב ורע. רכים וענוגים. בבית אסורים תוגים ונוגים. הרסו השתות. וחשבו עליו נפלי דרות. חייו תלואים לו מנגד כל שעה ורגע. שלא יפגענו פגע. תהפוכות הזמן עליו נהפכים. ממגד גרש ירחים. וכל מיני מרקחים. נשכח כל השבע ושולחן מלכים. מים במשורה ישתה ופת במלח יאכל בבית האסורים. והחלונות דבקו מבחוץ בנייר עבר שלא ליהנות מאורים. מבגדי מלכותו העמידוהו ערום ועריה. הכתר והשרביט הזהב כתתו ברחובות קריה. לפרסומי מלתא שפסקה המלכות ולהעמיד כושל. כנמלה שאין לה קצין שוטר ומושל. דור ששפטו את שופטיהם. האלקים מצא את עווניהם. ואשמם בראשיהם. יוליך שולל אותם ואת מלכיהם והקציף עבדים על אדוניהם. כדי לפרע משניהם: מערכת מלחמה הראשונה, ערשטר פראנצעזישע פעלדצוג

צג. ותגעש ותרעד הארץ. מדינת צרפת מה פרצת עליך פרץ לערוך מלחמה לבך ערב. נגד מלכי מזרח ומערב העיקר נגד בית איסטרייך. והעוזרים רוסן ופרייסן והאלאנד ושפאני' ונסיכי גערמאני. וגם ענגלאנד אליהם מודים. כל אלה חברו אל עמק הסודים לעזור איש את רעהו באהבת דודים. ומתחלה רק שנים מהם עלו חמושים. הקיסר והפרייס עשו עליהם שלשה ראשים אלה מזה ואלה מזה נגשים. הקשה למלחמה ולדראון ולא לפיוס. כי אם בחרב פיפיות. ורוסן עמהם בעצה ולא בחבורה. כי הזדקקו אל פולין כי הגדיל המדורה נורא בפולאניא. נראים כבועטים וקצת להצרפתים נוטים. גם נשאר עליהם חוב ישן עוד כבשה בלבם מאת מלחמת תוגר (עסי' ע"ב) ורוסן נכנסו לפולין והולך וכובש בגבורה. והם עמדו כנגדם ומהם ברחו מחמת מורא. וכראותם שהם נוצחים הניחום לכנס בלאט ובנחת. וכפי הנראה היה המלך פולין עמם בעצה אחת. עד שהגיעו לווארשוי עיר המלוכ'. ויבואו אל העיר בטוחה כל זה היה לשעתם. ולא ירדנו לסוף דעתם. מה יעשו בדינם ומה סילוק רק מחשבתם ניכרת מתוך מעשה שיבא לידי כיבש וחילוק. (עסי' קג'):

צד. בעת ההיא כשהיו צבאי הקיסר למלחמות צרפת וועודים. גם אנחנו בני עמינו היינו פחודים. כי שרי הצבא בלכתם גדודים. תבעו אנשי המלחמות יהודים מאשר מצאו בספר מלחמות מפקידה הישינה. מהקיסר יאזעף השני. הגם שבימי לעפאלד אשר מלך בינו ובינו. לגמרי נתבטל הדבר כנזכר לעיל סי' פ' בספרינו אך אין בידינו כתב שובר. להראות העמים והשרים דבר. והנוסע בא לקחת וגבר. עד שהשתדלו שנית בווין ובלשון רכה דובר. ונפקדו לתת איש כסף עובר. ערך שלשים שקלים של עבד שוה לכל נפש דמים. ואף נתנו סך זה איזה פעמים. ואמרנו מי יתן והיה לבבם זה כל הימים. (עסי' קלט):

קאלענדאר

►►	ה'תקנ"ב	◄◄
	1791 - 1792

פאָלגנד איז א אידיש - גרעגאריאנישער קאלענדאר. אין יעדן טאג קעסטל איז פארהאן איין אדער צוויי אותיות אנצוצייכענען דעם טאג אינעם אידישן חודש, און א נומער אנצוצייכענען דעם טאג אינעם גרעגאריאנישן מאנאט.

ש