רוי:ה'תקמ"ט

ה'תקמ"ט (5549) – אדער אין קורצן תקמ"ט – איז א אידיש יאר, וואס האט זיך אָנגעהויבן א' תשרי: דעם אוונט בעפאר אקטאבער 2, 1788, און עס האט זיך פאַרענדיגט כ"ט אלול: סעפטעמבער 20, 1789. ה'תקמ"ט איז א פשוט יאר (מיט בלויז איין חודש אדר) וואס איז לאנג 354 טאג. דאס איז דאס פינפטע יאר צו שמיטה.

חיט, משה אברהם בן ראובן, קורות העתים:

ס. חורף תק“מט היו קרירות גדולות ושלגים מרובים כמה חדשים אשר לא יזכרו לזקני אנשים וע”ז הנוגשים אלים: שבים ורצים: לא עת לישב במקומו כלו מסעיכם דבר יום ביומו: בבקעה ובהר וירדים ועולים: עד שכמה מהם חונים: ביום אכלם חורף וקרח מהם מתו מדרך. כל טוב כתף וירך: לא עליכם כל עוברי דרך. אף בשבת קודש נסעו בלי רווחות: סעו המה ביום מנוחות עזבו אותנו לאנחות וקהל נ"ש שמו עליהם עין: לקראת צמא התיו להם ויין ומזון ובשרא דתורא: כדי שיאכלו התירא ושבק איסורא: וכן בכל מקום שיהודים מצויים ישראל קדושים וראויים. גמילת חסד בהם קיים על כל צוג אומרי' להם הרי מזון והרי מים:

בתחלת החורף ההוא הצליחו הקיסר והרוסן בחרבם הקשה. זה בים וזה ביבשה. אנשי הקיסר כבשו העי סאבייא בגליל בוגארי העיר יאסייא וקאציום בגליל מאלדויא: ורוסן כבשו המבצר אצעקאף על שפת הים השחור ובחדש טבת הוא יענר 789 בא הקיסר ואתוזת מרעהו שר צבאו לווינא. מחמת עת צינה: תשב חרב נדנה. ונשקי רומי קשת הפכו ביום קרב לגשת: כל זמן שהקור הלך וגבר על הסתיו עבר:

סא. בחדש שבט גם עלינו עבר כוס ותקראנה אותו כאלה: נלקחו בנים הגונים בעלי יראה ותהלה בגליל ברין בעיר פאהרליץ התחילה: ודברנו על לבם אל יהי לכם זאת לפוקה: רק תהיה האחרונה בלבכם חקוקה: אונס רחמנא פטרה מרשע אך צהבו דלא לוסיף עלה בפשע: ותזכו עוד תלבשו בגדי ישע. ודבר המלכות היתה ממלכת: ממקום למקום ומפינה לפינה: במעהרן ופיהם המדינה. עד חדש אדר. כי לא נמצא בו הדר:

סב. כנסו והתנדבו איזה יחידי סגולה. מהם בני תורה וגדולה והלכו לבקש על שארית הגולה הגביר ר' קאפל טעבן מקהלתינו נ“ש ר' אהרן לבוב חכם ונבון. והרבני הקצין ר' נפתלי מאהר המשתתף בעסקינו. והרב רוזניץ מו”ה יוסף דייטש מילידי קהילתינו ארבעה המה מטיבי לכת מליצתם בכתב ובע"פ נערכת. לדבר עם הקיסר את כל ונוכחת מפיהם ולא מפי כתבם והמה יברכו את המלך ועל ה' השליכו יהבם ונתקבלו לאודיענץ בערב שבת קודש משנכנס אדר בראש חדש:

ואנחנו אנשי נ“ש בהיותינו סמוכים לווינא. ידענו כי זה היום שקווינו. שיכנסו בעובי הקורה בעבורינו. אותו היום לא פסק תפלה מפינו מחצות ליל ה' לא ישננו בבית המדרש הלכנו כולנו כל ספר תהלים גמרנו. אם גמרו שנו. נכנסה כת שניה יצאה ראשונה ושם ישבנו גם בנכינו ריש ירתא למספד בהון עשינו. שהשעה צריכה לרחמים וחנינה. לחזק ידי שלוחי דידן וברחמנא. וגם הם ביקשו זאת מאתנו תהיו לנו מעיר לעזר לאמץ ידינו. אתון מהתם ואנן מהכא נעשה את שלנו ובכן נבוא אל המלך לבקש על עמינו. ויבואו ויברכו את המלך כדינה. ובפנים יפות אליהם פונה ועכ”ז השיבם שלא בדרא דעונה. מים עמוקי' עצה בלב איש ואין איש תבונו' להדלנה שוב ביום ד' שלאחריו שנית עם אגענט חלו פניו. כדי מלא דבר להשיבנו הלנו או לצרינו. ובכל זאת לא עלתה אספלנות זו היא שיבה זו היא ביאה רקנית:

בין הזמנים אדונינו הקיסר חלה. הלוך וחסור ודלה דלה. ועל בריאותו אנו מתפללים. נימולים ואינן נימולים. אמרנו תפלת חולים. ולבינו תולים. תהפוך חליו על משכבו. ירפא ויחבוש כאבו כבשר נער קטן בשובו. ויטיב לנו מטובו. ואמרתי בטל הגזירה ואראה בנחמה עין בעין והכל תנחומין של הבל וכאין:

מערכת מלחמה השנית.

סג. סוף ניסן היא ירח מייא בתחלתו. חזרה המלחמה לקדמות' ופקדי שרי צבאות. לקפץ על הגבעות. ויענראל לאסצי נשאר בביתו חונה. ושר צבא לוידאן במקומו מונה. וגם הקיסר ישב במנוחה מחמת חליו כי לא רוככה. ואז הפקידה חזר וניעור ליהודים אשר בכל עיר ועיר. החלצו מאתכם אנשים לצבא יותר מכשיעור. ומה יעשו איזובי הקיר. להרחיק מן הכיעור. בליל ש"ק פ' אמור לקחת נפשי צדה. את נשף חשקי שם לי לחרדה. ודרשתי מעין המאורע סמיכת הפרשיות. אימת ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי מופרשות אם לנפש לא יטמא ומחקותיהם פורשות. בעוד שהיא בתוך עמיו מושרשות. אבל בבגדו בה לעם נכרי נגרשות:

סד. צפיתי לשלום ואין טוב כי המלך תוגר אורב כדוב. ואף שהמלך הזקן אבדו אל נוח לרצות לשואל בשלומו אבדו אל מת ויקם מלך חדש במקומו. אשר לא ידע את יאזעף וגדלו ורומו. וישנה את טעמו. ויען ויאמר אל עמו. לא נשוב אל בתינו עד נקמו. לא אתנהג עמכם כשארי מלכים. רק כמוני כמוכם. וכאשר נמשכה המלחמה כבשו אנשי הקיסר העיר נראדיסקא הנקרא גם בערביר. בכח גברא ואש להבה. על ידי האי סבא. לוידאן שר הצבא והעם אשר בתוכה לפליטה נסו. לעיר בצורה באניאלוקא בממלכת באזניא טסו. ולוידאן ראה לכובשה תחלה. באשר היא מפתח ומבוא לבעללעגראד עיר הגדולה. וצבאי הקיסר ורוסן בכל אשר יפנו ירשיעו ולבב אויביהם הניאו. אז יכנע לבבם והושפל הרבם. ואף לבב מלכם החדש אשר שמו סאלאם. הגם שהוא גבר אלם וקשה וגבוה כארז. נכשראה שהעלה בידו חרס. נעשה רך כקנה. וכמו לשלום פנה. רק נבוכו יועצי הצבא עצת הזקנים אשר עוד מימי קדם לבם גבה. דעתם למלחמה לבוא. באמרם כי לא נאה למלך הגבור. המהולל ברוב עם וציבור. להיות מנוצח ונכנע. לפום גמלא שיחנא. ונערים בעת כשלו אומרים אויביה שלו. והנה עיניכם רואות נגד פניכם רעה. ולהם משחקת השעה. בתכסיסי מלחמה על חד תרי מזויינים על דבר אשר קדמו אתכם בלחם ומים לכמה שנים. עתה ילחכו סביבותינו. ונלחם בנו ועלינו מארצינו. טוב לנו דורש בשלום אויב וידעוני וחובר חבר מי כהחכם יודע פשר דבר. ועכ"ז נדחה דעת האחרונים מפני הזקנים הראשונים. סוף מנחם בא לווין המבשר בשורה. משמיע קול ענות גבורה. ששר צבא קאבורג הכה בהם מכה רבה בכח. וישב מהם את השבי ואת המלקוח:

סה. בשנה הזאת הוכפלו הצרות. כעבותות העגלה מעשי שרשרות. שנה שיש עמה חידושים ואנחנו שבוים ורטושים. נטלו שני מאורות הגדולי' אשר מפיהם אנו חיין. ואבדה כלי זיין. ומחזיק בידינו אין האחד הוא הרב מדינת מעהרן וק“ק נ”ש הגאון מו“ה גרשון חיות זלה”ה. מת בן ע“ז שנה. ישב על הרבנות משך תשע שנים. ומת בלא בנים. בעש”ק בשושן פורים. הוה צנא מלא ספרא סיני ועוקר הרים חסיד והצנע לכת במסתרים. ועניו גדול מאוד. ולאחריו חשך אור ליום ג' ה' אב הרב דפרעשבורג הגאון הגדול החריף והשנון מו“ה מאיר ברבי: בישראל כמותו ירבה נשאר הכסא תיזה שנים פנוי (עסי' ס“ז קמ”ה) ואם רבני גאוני הזמן נאספו דלת העם ראשם חפו. ונשארו כיתומים בלי אפטרופס: ולא נדע מה לתפוס פנה זיוה והדרה עטרי האמונה וכתרי התורה. ועדת ה' כצאן אשר אין להם רועה וכשה אובד תועה. ועוד גדלו בגידת הזמן וקורותיו כקורות בית הבד אשר לא יספר ולא ימד. כל משברי וגלי הזמן עלי עברו בזעמים: היה בזמן עצרת עצירת גשמים. ברבות עתים וימים ונעשה הכל ביוקר דמים. תשלומי כפל ארבעה וחמשה. וחיטין כפול ששה וה' הטוב יטיב אלינו. ויאמר די לצרותינו ובשנה ההיא נתעורר המבוכה הגדולה: המרידה בצרפת התחילה. הגבה שאלה לשאול הקשו דבר החולץ להמלכות בקשו. נגד מלכם לודוויג הששה עשר ואין כאן מקומו והעיקר חסר: עד לקמן סי' צ' יסופר באריכות. את כל ונוכחת תחום השנה שנת תקמ”ט וקללותיה. תחל שנת תק"ן ותקנותיה:

קאלענדאר

►►	ה'תקמ"ט	◄◄
	1788 - 1789

פאָלגנד איז א אידיש - גרעגאריאנישער קאלענדאר. אין יעדן טאג קעסטל איז פארהאן איין אדער צוויי אותיות אנצוצייכענען דעם טאג אינעם אידישן חודש, און א נומער אנצוצייכענען דעם טאג אינעם גרעגאריאנישן מאנאט.

ש