רוי:ה'תקנ"ד

ה'תקנ"ד (5554) – אדער אין קורצן תקנ"ד – איז א אידיש יאר, וואס האט זיך אָנגעהויבן א' תשרי: דעם אוונט בעפאר סעפטעמבער 7, 1793, און עס האט זיך פאַרענדיגט כ"ט אלול: סעפטעמבער 24, 1794. ה'תקנ"ד איז אן עיבור יאר (מיט צוויי חדשים אדר: אדר א' און אדר ב') וואס איז לאנג 383 טאג. דאס איז דאס דריטע יאר צו שמיטה.

חיט, משה אברהם בן ראובן, קורות העתים - חלק א:

קיא שנת תק“נד נכנס להצרפתים בגנאי. וכבש קאבורג מהם העיר בצורה קוועצינייא. משם הלך בלי דאגה. לצור על עיר מובייגא. גם ווארמזער כבש העיר ווייסנבורג וחוזק הלינע. והניח העיר לאנדויא מלאחריו במצור מסביב. והלך לו מלפניו נגד שטראסבורג הבירה במדינת עלזאס. ועוד חסרו הצרפתי' הכרך גדול והמסוים טויליאן אשר על שפת הים (אם אופער דעס מיטטלענדישע מעער) כעת מתנגדים למדינתם. בכל מנהג ממשלתם ודתם. ובאשר שספוני ענגלאנד עוברים שם בים הנ”ל בינו ובינו. עילה מצאו אז את מינו והם תוכו תחת דגלם לחסות במגינו. וע“כז עוד זחה דעת הצרפתים. עושים לוחות חדשות ביניהם. מונין לשטרות מנין חירותיהם: ושינו שמות החדשים על שם המאורע אליהם ולמלכיהם שמחים לאידו ועושים אותו יום אידיהם: עשו להם י”ב חדשי השנה כל אחד משלשים יום מלאי' וחמשה ימים העודפים בשס"ה ישארו יומי דמפגרי בין הפרקים. וכל חודש מתחלק לשלשה חלקים שלשה שבועות של עשרה: יוצא מזה תקלה ודיעה זרה: לדבר סרה על בראשית ברא:

קיב בחדש חשוון עקיצתם עקיצת עקרב. תפסו שנית כלי קרב: בידם חרב פיפיות והרגו גם את המלכה באכזריות, היא מאריא אנטאנעטא ערצהערציגן מבית איסטרייך, מיוחסת בת המלכה מאריא טרעזיא, ובכל פניהם העיזו, מתה בת ל“ח שנה, ט”ז אקטאבר 973 למנינם: גם הרגו אחות המלך, ונשארו הדאפין ואחותו עזובים מאביהם ואמם ודודתם, ולא נודע עת צאתם, (עס' קכ"ו):

קיג בין כך לא שבתו ולא נחו כרגע, כי פשה הנגע, מידי יום ביומו בלי רווח, השכם וטבוח טבח, תמיד פשטו גדודים, ונפלו הרבה לאחדים, אשר אין להעלות על הנייר, רק תנא ושייר, ואצל מויבייגע היה זבח גדול, עד, כי לספור חדל, שם שבו צבאי הקיסר, איש הדואר (פאסט מיינסטר) אשר הסגיר בידיו, אדון אל עבדיו, המלך והמלכה ובניהם ביום לכתם מחנים, למלט נפשם למצוא חיים, וחיים תפסוהו, ולעיר ברין להמבצר פפילבערג שלחוהו,

בחדש כסליו כבש ווארמזער עיר בצורה פארטלואיס סמוך לשטראסבורג, ושבו ד' אלפים איש עם שר הבירה, ונטלו מהם מאה קאנאנע ובקר וצאן וכל נתח טוב, ועוד שארי מאגעציהן לרוב, ובעת ההיא ובאותן הימים, היה בפאריז חרב איש ברעהו להתנכל נכלי דתות על חביריהם, דנו להריגה שלשים משרי הקאנווענד להיותם חשודים בעיניהם, שהמה בקישורים עם מתנגדיהם רובם מהם הן הנה היו בדבר בלעם לבלע את מלכיהם, ידם היה בראשונה במעל נגד אדוניהם, ועתה נטלו מטרפוסיא שלהם מתחת ידיהם, העולבין נעלבין, והצולבין נצלבין, ובתוכם גם המסטין הגדול דודו של המלך ההערצאג מארלעיאנס הרגו על חלליהם, ורבים כאלו דנו בדיניהם.

קיד מן חדש טבת בשנה חדשה 794, נתחדשה הלכה, נהפך רוחו הקשה, והילוך המערכ‘, ומחנה הקיסר ידם קצור, ונתקו רגלם מן מויבייגע ונעשה חפשי מהמצור, והצרפתים פשטו בגליל ההערצאג צווייא בריקן, ואז ההערצאג בראנשווייג ומחנה הפרייסן עד גבול מענץ יגוד עקב, גם ווארמזער ומחנהו יצאו מכל גבול עלזאס ועזבו גורן ויקב, ואף עזבו ווייסנבורג עם הלינע, וממילא פסק המצור מלאנדויא ונפתח הסתום, ומה בצע הולך אחר החתום, ותוך ימים מעוטים עזבו גם העיר פארטלואיס. והצרפתים פשטו בגליל ריין העליון בעיר ווארמיז ושפייאר, וענשו ויסרו אותם במלקות וממון כדי רשעתם, בפלינדרונג ובראנדשעטצונג עליהם באין שלא כסדר שמסדרין לב"ח והעמידום ערטיליאין, רק מן ווארמיז יצאו מהר ופנו עורף, אבל בשפייאר עשו חיזוק לדבריהם כל ימות החורף, גם שוב כבשו בגבורה, העיר טוילאן לחזרה, אשר למעלה בסי’ קי"א נזכרה, ושר צבא ווארמזער בא לווין בשלומו, ובנתיים הועמד אחר למלאות מקומו, לא שיעלה אלא שלא יוסיף האויב חלינו, ולהגין בינו ובינו. אמנם קאבורג עדיין נשאר על מצבו עם גדודיו, באותן ערים שנכבשו על ידיו, רק תקע אהלו (הויפט קוואטיר) בנידרלאנד בעיר מענס עד יעבור הסתיו:

קטו המלך ענגלאנד הניף ידו על הנהר בעים הוא הצליח בכל אשר יפנה עד היום כבשו מהצרפתים גלילות גדולות באיי הים, האי מארטעניקא, האי טאבאגע, אשר מימי קדם משם לבד בא העשב טאבאק ואח"כ הובא ונזרע במדינתינו ונקרא על שמה, מחצית מהאי דאמינגא, כל אלה הם בחלק אמעריקא הצפוני אשר לצרפת, וגם האי הגדולה ממלכת קארסיקא אצל איטאליא [הערת פרויקט בן-יהודה: במקור מופיע "איטליע], אשר מקדמונים היתה לרעפובליק יענעווי, ומשנת 732 היא תחת ממשלת צרפת בו העיר באסטיא הגדולה:

(מערכה השלישית, דריטע פעלדצוג)

קטז ויהי לתקופת השנה לעת צאת המלכי‘, הוא מערץ בירחים חזר קאבורג על מצבו למקום המלחמה, ובירח אפריל גם הקיסר הלך מווין לנידרלאנד, כי בא עדיו קארל אחיו, שהם ביקשוהו לבוא עמו בברית חדשה, מראים כתוהים על הראשונות, ותפלה על שגיונות, וקבלוהו בכבוד גדול ודורונות, וגם עשו ההולדיגונג לחדש המלוכה שנית ומי יידע אם באמת ובתם לבבם אליו פונים, לומר אהבתי אדונים, או אם היא רק לפנים, משם נסע הקיסר לוואלאנצי, ענוס. אשר שם קאבורג ומחנהו חונים, ומזלו גרם וכבשו העיר לאנדרעצא במעט ימים, ובירת מייא גם תקפו יד הפרייסן עליהם, וגרשו’ מן שפייאר וסביבותיהם.

קיז בנתים שוב נעשה ערבוביא בישא בפולין, נאספו יחד ולעם רב עולין, ערכו מלחמה נגד רוסן ופרייסן למחות על החלוקה, שלא יחזיקו בהם בחזקה, ועל צבאם השר קאצישקע וקצת לצרפת דעת' תולה, נקהלו בווארשויא עיר הגדולה, ועשו יום טבוח באנשי רוסן אשר שם חונים, והנשארים נסו ונמלטו משם, ורוסן ופרייסן גם הם אספו מחניהם, וכמה פעמים הכו צבאי פולין לפרייסן ומחניהם, עד ירח סיון גברו הפרייסן ונכבשה העיר קראקא לפניהם, (עסי' ק"ך)

סוף חדש יוני חזר הקיסר מצבא המלחמה, ובא לווין בקול דממה, ובעת ההיא מת בווין הדוכס הגדול המיוחס ויועץ נאמן להקיסר ואיש סודו הוא פירסט קוניץ הזקן ופנה הודו, מת בן פ"ד שנה, כל ימיו שירת לבית איסטרייך באמונה, עוד מימי קראליס ובתו מארי' טרעזי' כאשר היתה אתו באמונה, ארבעה מלכים קיפח בימיו וינחם בתום לבבו ובעצת חכמיו, לא הניח חכם כמותו ראה את הנולד טרם היותו, ויוליכוהו להעיר אויסטרליץ לקברו בגבול נחלתו.

קיח בחודש אב נתעוררה בווין פעם שניה, צרעת פורחת ומכה טריה, מושבעים יחד כח גדול של מורדים במחשבתם עד התהום יורדים, לעשות רעש כמו בפאריז כנמצא בספר חרדים, והעיקר לא מאנשי ווין ובני ארצנו, כי ידם נאמן למלכינו, רק רובם מצרפתים השוכנים בינינו, שדי נופו בתר עיקרא נכנסים בעובי הקורה, והעלו עמם טיט ורפש, השיאו לב כל מר נפש איזה מבני ארצינו יחידים, וגם מהונגארן איזה נגידים. ומן השמים אתגלי בהתייהו, ונלקחו רוב בריוני מנייהו קצתם חייהם תלואים מנגד והוקע אותם נגד השמש, ראה אלקים ויוכח אמש מהם הושבו במאסר י“ב חודש משפט רשעים עד שיצאו דיניהם, ולקמן בסי' קך”ד תמצא גמר דינם ומה בסופיהם:

קיט אף שאנשי צרפת ראו את עצמם במצוקתם, רעב ויקרות במדינתם, אין עוזר להם מכל שכינתם ועוד מקפחים פרנסתם, והעם הולכים למלחמה, והארץ תעזב מהם ותשאר שממה. כמעט אדם אין לעבוד את האדמה, יושביה עוסקים בצרכי המלחמה, סוחר אינו נושא שכר בסחורתו, כל אומן שונא אומנותו עושי המלאכה נרפים וילכו חורנא ע“כ אומרים נלכה דותינה, לבקש נכלי על עצמיהם כעת הרגו ראברספירע פרעזידענט העולה על גביהם, עם הרבה חשובים הנלווים אליהם, וכן בכל יום יצאו אנשי בליעל וידיחו, ובכל זאת הלכו והצליחו, ולא יפלו ממועצותיהם, האויב תמו חרבות לנצח, ילכו ולא יעפו, פשטו בשארי גלילות סארדינא, ובמדינת שפאניא, וגם לנידרלאנד שנית באו בשלש מאות אלף איש חלוצי צבא, הלוך ונסוע מפינה לפינה, עד שכבשו כל המדינה, חוץ מהמבצר הגדול לוקסעמבערג אין ביכולתיהם, רק סבבוהו בחיילותיהם. (עסי' קצה) ומאז גם קאבורג ומחנהו רפו ידיהם, על כרחם נמשכו לאחוריהם, ארבעה הערים שכבש מהם אחת לאחת השיב בתשובה ניצחת הם לאנדרעצא, קוועצינייא, וואלאנצעניס, קאנדא: וישטחו להם שטוח, גם להאלאנד נכנסו שנית בכח, ולגליל הריין העליון והתחתון בגבול נסיכי קעללין וטריער, ועד לפני מענץ חונים, לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות מרב אונים, עושי מלחמה בתחבולות שונים, המציאו לופט באללאנען, וטעעללגראפען לפי צורך הזמנים, הם נשבעין ונוטלים כספיהם שבעו וירם לביהם, ושכנגדם נשבה ונפטר לאחוריהם, ויהי הם מריקים שקיהם, וקאבורג הלך משם לביתו לזאכסן כי שם ביתו ומקומו, וטעמו ונימוקו עמו, ושר צבא קלארפייט הועמד במקומו, בזה יצא שנת תק”נד ונכנס שנת תק“נה, ולא נרפא הנ”תק:

קאלענדאר

►►	ה'תקנ"ד	◄◄
	1793 - 1794

פאָלגנד איז א אידיש - גרעגאריאנישער קאלענדאר. אין יעדן טאג קעסטל איז פארהאן איין אדער צוויי אותיות אנצוצייכענען דעם טאג אינעם אידישן חודש, און א נומער אנצוצייכענען דעם טאג אינעם גרעגאריאנישן מאנאט.

ש