רוי:ה'תקנ"ח

ה'תקנ"ח (5558) – אדער אין קורצן תקנ"ח – איז א אידיש יאר, וואס האט זיך אָנגעהויבן א' תשרי: דעם אוונט בעפאר סעפטעמבער 21, 1797, און עס האט זיך פאַרענדיגט כ"ט אלול: סעפטעמבער 10, 1798. ה'תקנ"ח איז א פשוט יאר (מיט בלויז איין חודש אדר) וואס איז לאנג 355 טאג. דאס איז א שמיטה יאר.

חיט, משה אברהם בן ראובן, קורות העתים - חלק א:

קנז. שנה העברה תומתה בשוליה. פתח סמדר המנוחה חנטה פגיה. וכעת הנצו רימוני האהבה ענבי השלום הבשילו אשכולותיה. התוועדו אצל העיר אודינע איזה חשובים בכח והרשאה משני הצדדים. באנעפארטע מצד הצרפתים. ומצד הקיסר ארבעה חכמי חרשים. המה מארקיוס נעאפליטאנישע גזאנדטר. גראף פ' קאבענצל. גראף פ' מערפעלד. והשר באראן דעגלמאן. והטריחו ששה חדשים עד ז“ך תשרי הוא טו”ב אקטאבר מצאו פשר דבר להכריע בין הגבולים ונחתם שלום איטאליא מהחמשה השרים הנ“ל. ועל ידי השר יוהאן יענראל פירסט ליכטנשטיין איש טוב. ב' חשון מבשר טוב, משמיע שלום לחצר המלכות. ומשם ע”י קוריער נשלח לפאריז. ך"ה אקטאבר הגיע אליהם השמועה. ומיד מכריז ומשמיע ישועה. בשמחה ונרות וקול תרועה. וגם אנשי האלאנד שמחו בשמחתם. באשר עתה מוסכם חירותם. ומעתה גם לוועד גערמאני (רייכסקאנגרעס) בעיר ראסשטאט נועדו משני הצדדים. לגמור גם שלום גערמאני בימים אחדים. ומיד שלחו מפאריז להצבא שבמחנה ריין להודיע שפסקה האיבה ויתנהגו באהבה ואחוה:

אךְ ענגלאנד לא יכלו לפשר עמהם בדעתם הרמה, כי גאה גאה על נצחונם כל זמן המלחמה, שח איים רבים מהאלאנד וצרפת קדמה וימה, והאחרון הכביד אשר צבאו כעת על האלאנד וכבשו פלאטטע שלהם וכל חילם עד לא יכלו קומה, ולכן בהתאמת שלום הקיסר לפאריז מיד נתנו פקודתם להעמיד מחנה גדולה בירכתי אצעאן נגד ענגלאנד.

קנח. וענין השלום הנעשה ביניהם, אם יתקיים כפי רצוניהם אשתני שבילי איטאליא וגבוליהם, בארצותם לגוי הם הקיסר יקח לצמיתות כל מדינות אשר לווענציא, אוסטריא, דאלמאציא האיים אשר בים אדריאטיקא, דיא מינדונגין דעס קאטארא. העיר הבירה והבצורה פנעדיג עם כל מדינת טערראפערמא, הערים אשר המה בין מדינת הקיסר ובין הים הנ“ל המתחילין מן טיראל ולהלן. הוא חלק מהלעמברדיי בו העיר פאדווא. וועראנע. מדינת טריוויזא. מדינת פריאהל, וחצי האי מאוויגא, ומאז יקבל היחוס והטיטעל ואז הוחל לקרוא בשם הערצאג מן פנעדיג ואיש אדוני הארץ צד זה של נהר עט”ש, מול זה רצונם שיסלק הקיסר את עצמו ממדינת נידרלאנד (בעלגישע פראווינצין) נגד הצרפתים, וממדינת מיילאנד ומנטובה וגבולה נגד האציסאלפינר. הצרפתים לקחו איי וונעציא של לעוואנטע בים התיכון המה קארפו, צאטא, צעפאלאניען, סנט מוירא, סעריגא, וכל השייכי' לזה ותלויין בה כמו בוטרינא, פאיניצע, וכל חלק ווענעצי' במדינת אלבאניען אשר המה בעומק לשון הים (מעער ביזן) דרינא

כנסיה החדשה והגדולה אשר באנעפארטע חובר לה יחדו וקרא ציסאלפינישע רעפובליק, וכן יעמדו בכח עצמן מחזקת הלאמברדיי אשר היה לבית איסטרייך, ומנטובה עם הגליל ומן ווענציא בערגאמע, ברעסטיא, פעטשירא, ואיזה ערים עד הגבול אשר לקח הקיסר כנ“ל, גם מדינ' מאדענא, וחלק גדול מן פארמא, דוקאטוס מאססא, קארארא, שלשה דוקאטוס ממדינת רומי, המה באלאגנא, פערארע ראמאגנא, וחלק ממדינת גרויבינדן מחזקת שלשה הפחות (גראפשאפטן) קלעוונא, וועלטלין בארמיא אשר עד הנה היו לממשלת שווייץ, וכעת תוכו תחת דגל צרפת והם נתנום לכנסיה החדשה הנ”ל, באשר שמימים קדמונים היו לארץ איטליא ומגביל אליה. ועוד ידם נטויה בזרוע להרחיב גבולם ממחוזות האפיפיור [הערת פרויקט בן-יהודה: במקור מופיע “אפיפור”], ובפירוש התנה שמעברות הספינות בנהרות ויאורים המגיבלים בין הקיסר לרעפובליק הנ"ל יהיו חירות ממכס לשני הצדדים. גם ביענעווי נתישבו הצרפתים ועשאוהו רעפובליק לעצמה ונקראה בשם לעגורישע רעפובליק.

קנט. והרומים באשר עמדו על נפשם נגד האציסאלפינר והרגו גם איזה צרפתים ובתוכם יענראל דוהפהאט. על זה היטב חרה למושלי פאריז על הדבר ומצאו עילה להפק זממם להפר ברית אפיפיור ונקום ינקם (עסי' קס"ד)

קס. עסקי ארץ גאליציא אשר עד הנה היה תחת בעהמישע האפקאנצלייא בווין, וכעת כאשר נתרחב והפריץ קדמה וימה (אסט אונד וועסט גאליציען) ורבו עסקיה, ראו לבנות לה בית בפני עצמה, וקבעוה במקום שהיה מקדם נידרלענדישע קאנצילייא והשר גראף מיילאטה נשאו המלך להאפקאנצלר, וגם בעת הזאת נבחר הסגן פרינץ קארל אחי הקיסר, להיות בפראג אדון הארץ (גווערנר) ושר צבא קאפיטען יענראל על כל הצבא שבמלכות בעהמן ובני המדינה והשטענדין עשו לו סיפוק ארבעים אלף זהובים לשנה.

קסא. כ"ז חשון 16 נאוועמבער 797 מת המלך פרייסן ווילהעלום השני בן נ"ד שנה, אחרי מלכו שתים עשרה שנה (עסי' נ"א), וימלך תחתיו בנו ווילהעלום השלישי, אחר כעת ממולא בחכמ' ובשנים ויש לו כבר אשה ובנים, המלכה היא בת ההערצאג מעקלענבורג שטרעליץ. והמלך משובח בפי כל לאיש חיל ועניו ואוהב יושר. ומשגיח בעצמו בלי לאות על כל הנעשה ומיד נתן פקודתו לשומרי היכל המלך. שלא לדחות לשום אדם הבא לדבר אתו עמו פה אל פה, אף אם יהיה משפלי הערך והפחותים,

קסב. ראה זה דבר חדש במדינת הגר אצל 5 קירכען, ההר מעטסעק עשן כולו בחימום גדול, ומן העשן ההוא נפל לארץ אבק שרוף כפיח הכבשן, ביום מעלה עשן ובלילה נראה כלהב אש העולה ממנו, ויפחדו הקרובים והסמוכים, כי במדינתינו לא נסו באלה והרבה נמלטו ורחקו מסביבותיה כי ייראו פן יפרוץ על מידתו ויפעל שממות כאשר רגיל בהרי וואולקאנע בסיציליאן וכמו שקרה באמעריקא אשר לשפאניא (עסי' קנ"ו), ואחר התחכמם לידע מה זה ועל מה זה, העלו שההר ההוא מחזיק בתוכו גחלי אבן שטיינקאהלען ומחמת חמימות הגדולות שהיו בקיץ העבור (עסי' קנ"ו) נתלהב מבפנים ומבחוץ ובתוך הזמנים בא בסביבה זאת גשם גדול וצינן וכיבה את האש ואת הגחלים, ומעתה לא יזיק ויועיל להמציא ממנו גחלי אבן כאשר ימצא במדינת בעהמען, זאכסען וענגלאנד:

קסג. בחדש שבט נראה באיסטרייך בגבול קראין לצד דרומי כוכב נבוך (קאמעט) בגודל בינוני, ואורו מבהיק ובהיר וזנבו כאשר יושקף בכלי הבטה הוא אופל ואיננו בהיר (עסי' ל"ה)

קסד. הצרפתים הפיקו זממם. בצעו אמרתם ועשו כאשר זמם יו“ד פעבר נכנסו לעיר רומי להומם אותו היום שבת היה ך”ד שבט. קצצו ממשלת האפיפיור ולו יסור שבט בזבזו האוצרות וכלי בית נכותם. דברים העומדים ברו“מי של עולם והם מזלזלין בהם. והאפיפיור נגרש מהסתפח בנחלתו. פינה משם בע”כ שלא בטובתו. וילך לו אל ארץ טאסקאני כי קרוב למדינתו. וכאשר ראשם בראש גולים הלך ויצא. שארי השרים קארדינאלען ופרעלאטן ברחו כל אחד לאשר מצא. ודלות העם חפו ראשם ועשו עצמם כמרוצות ונטעו אילני חירות בראש כל חוצות. עץ עושה פרי למינם. כהם וככל המונם. והשרים והמשולחים אשר שם משארי המלכים משם נפוצו ונדחי' וקראוה שם לעצמ' רעמישע רעפובליק:

קסה. גם על השווייץ פרסו מצודתם. עילה מצאו ושנאה שמור לבעליו לרעתם. באמרם שכל זמן המלחמה הם מתנגדים לעומתם. וביחוד על בעלי ברית בערן שטימתם. והלכו לתוכה בכחם וגבורתם. ותחלה עמדו אנשי המדינה לקראתם. ודמים הרבה נשפכו משניהם. עד שנצחום הצרפתים ונכבשה הארץ לפניהם. ועל אותן גלילות קאנטאנע בערן. פרייאבירג. זאלא טוהרן. העמיסו ממון רב עליהם לספק כל צרכי חיילותיהם. וביחוד גבול הכומר (ביסטוהם) באזעל. והעיר מבצר גענף עם יאור גענף דעתם ליקח לעצמם להתאחד למדינתם. והשאר הניחו להתגדר ולא נודע מה יעשו בה:

קסו. שרים היושבים ברייכסקאנגרעס נשאו ונתנו זמן רב ובמשך איזה חדשים נראה מדעתם אפם קצה השתנות ארץ גערמאני. הצרפתים החזיקו בשמאל הריין (לינקענריין אופער) מחזיק שלשה נסיכים. מענץ קעללין. וטריער. ובגבול הערצאג צווייא בריקן. ועוד איזה קראפשאפטן. ובעיר בצורה מענץ אשר היא אבן עופל ראש פינה לכל ארץ גערמאני. והנסיך בע"כ סילק עצמו ממנה. והוציא משם את צבא חילו. אבל מוניציאן. וגעשיץ וכל דבר הצבא הנמצא בה עזבו להם. והצרפתים התישבו בתוכה. ועוד נטלו חוזק הריין אשר לנסיך פפאלץ (פעלצישע ריינשאנצע). והנהר ריין מגביל בין ארץ גערמאני לצרפת. והותנה שמעברות הספינות בנהר ריין יהיה חפשי ממכס. ובאותו יום עצמו שנכנסו הצרפתים לעיר מענץ. נתקו כפות רגליהם מגבול פנעדיק. ואנשי הקיסר נכנסו ונתישבו בה. ובני המדינה קבלו' בשמחה ובשירים ובריבוי נרות:

קסז. כ"ב שבט בא אל ווין השר המשולח בערנאדאטע הצרפתי (פראנצעזישע באטשאפטר) ואחיזת מרעהו. וסתמא היא אות האהבה וסימן השלום. אך האיש שיחו ומהותו. לא יתואר לפי שליחתו כי נהג ברמת רוחו. ולא ידע בנימוס המלוכה. וזה שבתו הבית מעט בווין לא נהג כהלכה. במקו' שהי' לו לחזק עבותות האהבה ביניהם. אשר לא ירחק חבל הכסף מבין שניהם. מחשבתו ניכר מתוך מעשיו שרצה להפריד בין הדבקים. כי התחבר אל רקים. קירב את הרחוקים. וריחק הקרובים. שרים החשובים. מתנהג בלב רגז ולא כאהובים. ולערך תשע שבועות לביאתו נראה מכין עצמו לנסיעתו. ונתן בחשאי לאומנים. לעשות דגל החירות משלשה גונים. ארכו ארבע אמות מידתו. ודחק עליהם השעה למהר לעשותו. לי“ג אפריל הוא ע”ש ך“ז ניסן לגמור אותו. ובו ביום בין השמשות הוציאוהו בעד החלון אשר שם ביתו. בנרות דולקות לעיני העמים להראותו. ואנשי ווין ההמונים. בהיות לבם למלכם נאמנים יסורו לראות המראה הגדול. ובאו עם רב עד למספר חדל וישובו ויעמדו לפני פי החרות. כי ראו נגד פניהם מאירות. ותבער בם קנאות המלך ואש האהבה. וחשבו זאת לתועבה ונסבו אל הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה. ויאיצו להוריד הדגל ולבערו מהחוצה והשר בערנאדאטע בא בחדריו. והדלת סגר אחריו ויגשו לשבור הדלת בכח ורב אונים עוד מעט וסקלוהו באבנים ולולי שהגינו שרי הצבא בחיל וסדרי קרבא. והשערים סגרו ממבואי העיר וחוצה שלא לבוא. היו ההמונים הורגים אותו והאנשים אשר עמו. וכדאי היה לחוב בעצמו ושברו חלונות ביתו. והעגלות צב העומדים בחצר ופרוזדור הזיקו והיה רעש גדול ויללה. ונמשך עד שעה ב' אחר חצות לילה. ןמה טוב שפסק ונשתתק בלי תקלה. ובכל זה לא עזב רוע לבו הגם הלום אחרי רואו חסדי המלך ושריו מיום בואו. ואף כי עתה אשר בהעוותו והוכיחוהו בשבט אנשים. למחסה ולמגן אליו נגשים. ויותר מזה הראוהו אהבה שנכנסו אליו גראף וויראן ובאראן דעגלמאן והבטיחוהו שמירה מעולה וכל הכבוד הזה והגדולה. לא עשה פעולה. ליישב דעתו פזיזא ולישב בווין בתוך עם שוקט ובוטח. ומי יודע מה בלבו נגע צרעת פורח וכתינוק מבית הספר בורח. ואל מקומו שואף זורח. ובעצם היום א' ך”ט ניסן נסע משם בכבוד ושררה. יציאתו לא עשה רושם ונשאר בווין הודו והדרה:

קסח. יוד תמוז מתה בווין דודתו של הקיסר ערצהערצאגין קריסטינא בת המלכה מאריה טרעזיא. היא אשת פרינץ אלבערט הערצאג מן זאכסען. מתה בת נ“ז שנים. ובלא בנים והניחה אחריה ברכה עשירות גדול. ע”ה מילייאן במזומנים. מלבד נחלאות ותכשיטין וסמוך למיתה חילקה נכסיה לקרובה:

קסט. במדינת טירקייא עמד מורד אחד ושמו באממאנעס יאגלו. נגד מלך ביד רמה הוא איש גבור חיל מלומד מלחמה. ויתלקטו אליו מאנשי מדינה אלפי רבבה. וילך הלוך בסערוויען ובוואלעחיי בזדון לבו. והמלך תוגר שלח חילו לנגדו. והוא עומד במרדו. ולא יחות מפחדו. וכבשו הרבה מחוזות וישבו תחתם בפרט בעיר ווידין שם עשו חיזוק לדביריהם. ובמשך זמן שתי שנים התפשרו ביניהם. ואף בממלכה סארדינא אירע ככה. רצונם להיות בהפקר זכה. בכח הצרפתים השוכנים שם באותו ממלכה ואין ידוע מה הגיע אליהם ומה ראו על ככה. ואפן כה וכה ואין כלי מחזיק ברכה:

בזאת השנה נתבקש למרומים הגאון הגדול מוה' אליהו ווילנא במדינת ליטא, בקי בכל חדרי תורה וכל רז לא אניס ליה זקן ושבע ימים, זכותו יגן עלינו.

קע. השנה הזאת בכללה עד תומה, לא חסר כל מאומה שחונה וגשומה מלאו הגרנות בר היקבים תירוש ויצהר, עץ השדה פריו נושא הגפן נתן פריו והרבה יין עושה, החורף ממוזג בקר וחם לח ויבש בתמימות, הקיץ מעולה בחמימות, ועוד גבר יסוד אש שורף בהרבה מקומות, ובפרטות פה ניקלשבורג בהאי פחדא פחודים, במשך שלשה חדשים נגעה האש ברחוב היהודים, בחודש סיון פעם ראשונה, פגעה ברחוב הקטנה, ולאחריו באלול ברחוב הגינה ותאכל בקצה המחנה בתי עניים ובינונים, דלת העם ופחותים, אשר לא יכילו כיסם, לחזור ולבנות את ביתם, ואלמלא עליא, לא נתקיים אתכליא, ובעזר השם ונדבת הקהל אין אחד מהם צריך לעקור ויחנו בקהלתה ומשם בא עזרתה, הבור מתמלא מחולייתה, והעיר על תלה נבנתה:

ואחר האש רוח גבר יסודו, ןאחר הרוח רעש בשבת חול המועד סוכות, הרוח הפריז על מדתו, וערער כמה גגות וחומות אשר כמוהו לא נהיתה בימינו, וכמו כן נשמע מרחוקים, והיושבי' על שפת הים יותר מזה נלקים, ברוח שאינה מצויה וזועות וזיקים ובוודאי מפי עליון לא תצא הרעה, לא באש ה' ולא ברוח וברעש, רק אנחנו הסיבה אם אין בנו מעש, השם יגן עלינו, ואל יבא שוד ושבר בגבולינו

קעא. המלחמה היתה כבידה בין צרפת לענגלאנד על הים וצים מיד הצרפתים, בארבעים אלף חלוצי צבא, תחת דגל באנעפארטע פרשו לים התיכון, דעתם לילך להודו מזרחית (אסט אינדיען), ולהתיחד שם עם הדייא טיפאסייף אשר הוא מימים אבן נגף לענגלאנד (עסי' קפ"ט) וצי אדיר לו יעבירנו מענגלאנד תחת דגל אדמירל נעלזאן רדפו אחריהם, ובדרך ההעברה ההיא כבשו הצרפתים האי (אינזעל) מאלטע אשר בקצה איטאליא, ולא מרב אונים, כי אם בחלקת לשונם, ושם מצאו הרבה אוצרות אשר הובא שם מהרומיים ומארץ איטאליא, ומבית נכותם לקחו שני שטוק של זהב ועוד דברים יקרים והוליכום בספינות, לשלחם לטוילאן ולהביאם לפאריז, וכאשר פגעום ספיני ענגלאנד ותקפו עליהם זרקו האוצרות לים ואח"כ מסרו עצמן כשבוים לידיהם ובאנעפארטע הניח שם מקצת צבאיו במאלטע וילך לדרכו: (עסי' קצ"ו)

קעא. ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה, אשר דרכו עובר שבה נכנס עם חילו בכח להעיר אלכסנדרי של מצרים. ולהעיר רבתי עם קיירא היא העיר הגדולה שבגדולות וספינות שלהם נשארו עומדו' במקום שנהר נילוס משתפך לים. וכאשר הגיעום ספיני ענגלאנד פגעו בהם בכח והשחיתום עד גמירא. מהם הפריחו באויר ונתפוצצו. מהם נשרפו במקומן ועשרה מהם נשבו בידם עם הרבה קאנאנע ושלחום לגיבראלטאר. ומעט מהם לאחר שניזוקו נמלטו אל אלכסנדרי ולהאי קארפו. וכמו כן ספיני צרפת אחר יצאו מחוף ברעסט לילך לאירלאנד גם אותן לקחום ענגלאנד. והנה באנעפארטע ומחנהו חונה בארץ מצרים. כדג בלי סנפיר. וכעוף בלי כנפים נפרדים ממדינתם. מבלי לעזור אותם. הארץ גדר בעדם לשוב אחוריים. ענגלאנד סגר עליהם מעברות המים. ואם ישוב חובה עליו לספר ביציאת מצרים: (עסי' קצ"ב)

קאלענדאר

►►	ה'תקנ"ח	◄◄
	1797 - 1798

פאָלגנד איז א אידיש - גרעגאריאנישער קאלענדאר. אין יעדן טאג קעסטל איז פארהאן איין אדער צוויי אותיות אנצוצייכענען דעם טאג אינעם אידישן חודש, און א נומער אנצוצייכענען דעם טאג אינעם גרעגאריאנישן מאנאט.

ש