רוי:ה'תקנ"ט

ה'תקנ"ט (5559) – אדער אין קורצן תקנ"ט – איז א אידיש יאר, וואס האט זיך אָנגעהויבן א' תשרי: דעם אוונט בעפאר סעפטעמבער 11, 1798, און עס האט זיך פאַרענדיגט כ"ט אלול: סעפטעמבער 29, 1799. ה'תקנ"ט איז אן עיבור יאר (מיט צוויי חדשים אדר: אדר א' און אדר ב') וואס איז לאנג 384 טאג. דאס איז דאס ערשטע יאר צו שמיטה.

חיט, משה אברהם בן ראובן, קורות העתים - חלק א:

קעג. ובאשר פרצו הצרפתים במדינת התוגר שלא ברשותו מצא עצמו מוכרח ליצא נגדם למלחמה. ורוסן גם המה היו בעוזריו. ומתאחדים כמו בהרבה ספינות בהעיר קונסטאנטינאפל. ומשם הלכו בבריח הים דארדינעללע. דרך ים האיים (ארכיפילגוס. אינזעל מעער). ומשם לים התיכון. וגם ביבשה שלחו רוסן ריבוי עם לאיטאליע לעזר הקיסר והמחנה הראשונה תחת דגל שר צבא ראזענבערג עברו דרך מדינת מעהרין ואיסטרייך. ויהי כחנותם בעיר הבירה ברין. נסע הקיסר מווין לשם לכבודם ולקבלם וישא משאות מאת פניו אליהם. ובעברו דרך פה נ“ש עם המלכה ופרינץ אלבערט בטו”ב טבת. עשו היהודין אויפווארטונג ברוב עם הדרת מלך. בבגדי שבת. בחופות נאות וספרי תורות. וגם עשו בימה גדולה מהודרת ועליה עמדו משוררים שיר בכלי ובפה. והנכבד ר' אהרן לבוב מסר ליד הקיסר מי שבירך בכתב מיופה. וגם בפה דיבר אתו ברכה. ונתקבלו בחסד באור פני מלך על ככה:

קעד. יורדי הים המה ראו מעשי ה‘. אצל העיר מארטעס במחוז לאנגעדאק אשר בצרפ’ היה מימי קדם נמל וחוף הים אשר משם המלך לודוויג התשיעי רגיל לפרוש לים למלחמת אליל (צור קרייצציגע) ומאז זה לערך חמש מאות שנה. הים השיב לאחור שלשת אלפים גרמידות (קלאפטר) הרחק מן העיר וכעת פתאום שב הים לאיתנו וחזר עד חומת העיר. ומה טוב שלא הציף והשחית כי אם איזה סוכת הדייגים (פישער היטטען):

קעה. הקיסר רוסן הוא פויאל הראשון. בשנת שלש למלכו קיבל מחדש היחוס וטיטעל גראסמייסטער דעס ארדענס דעס יאהאנעס פאן ירוזאלעם. הם כת חשובי כומרי הנוצרים וכאשר כבש התוגר ירושלים מהרומיים נסעו משם ונתישבו בהאי מעלטע אשר מאז יקראו על שמה מעלטעזר. ובהיות שכעת נשבו לקלון וזלזלו בעצמם להכנה לצרפתים בקלות בלי הכרח. וחמת המציק (עסי' קעא) לכן אחיהם וחביריהם אשר בשארי המדינות ורובם בארץ רוסיא בושים בדבר ורע להם המעשה הם בחרו להקיסר הנ“ל לאדון גראסמייסטער ונרצה להם. והעיר הבירה פעטרסבורג נבחרה להיות עיקר הישוב (הויפטזיץ) של כת הנ”ל.

קעוּ. אנשי רוסן ותוגר אשר נתאחדו בים התיכון כבשו מצרפת אחת לאחת איי ווענעציא הנקרא לעוואנטע. והם סעריגא. צעפאלאניען צאנטא קארפו. אשר הצרפתים החזיקו בהם לעצמם זה שני שנים (עסי' קנ"ח). ועוד נמשכה המלחמה גם לאפריקא מעבר לים הגדול. כי ענגלאנד זריז גם לאלגייר. טוניס טוריפאללא שיצאו נגד צרפת. ובעת ההיא כבשו מספאניא האי מינארקא:

קעז אז נתעוררה מלחמה בין צרפת להמלך נעאפל וזה יצא ראשונה שנכנסו צבאי נעאפל בעזר אדמיראל נעלזאן להעיר ליווארנא אשר בטאסקאני היושבת בשפת ים התיכון. ובחדש טבת נכנסו גם להעיר רומי בחיל עצום. וגם המלך עצמו. ועוד ערך מחנה אחת בנעאפל תחת דגל שר צבא מאק הנשלח לו מהקיסר. ובאשר שהרומיים עצמן רובם הצטרפו עמהם. בעל כרחם נתקו כפות רגלי הצרפתים מן העיר ונסוגו אחור עד אנקאנא. חוץ בהמצר ענגלסבורג עדיין נשארו. ובפללה כבשו גם. את האי (פעבסטליכי אינזעל) קיפעדפיך וישבו בה אנשי נעאפל וענגלאנד:

קעח. וכאשר המלך סארדיניא חשוד בעיני הצרפתי' להיות ידו עם נעאפל. הזדקקו אליו תחלה וגם יכונו והעבירו אותו לגמרי מממשלתו. ועשו מדינת פיעמטנט פי החירות ונקר' פיעמאנטעזישע רעפובליק. והמלך בע"כ כתב עליו אונו כמוותר נגדם ברצון. והוא עם כל טכסיסו נמלטו משם להאי סארדיניען אשר לו באיטאליא ואשר עליה נקרא שם מלכותו.

קעט. וגם המלך נעאפל לא עלתה לו. ובקירוב ימים יגוד עקב ויצא מן ליווארנא וגם מהעיר רומי. והצרפתים החזיקו בה כמקדם. ועוד נהפכו לרודף ובאו לתוך מדינת נעאפל. עד שהוכרחו המלך והמלכה ובית מלכותם להמלט בספינה לחוף הי' להעיר פאלערמא אשר בסיציליען. ובהיות שהצרפתים מנהגם לעשות כל אפין שווין, ובכניסתם פעם ראשונה לעיר רומי היו קצת מנשאים את היהודים להוציאם למרחב מהמיצר אשר המה קצת כבושים וירודים. ולכן הרומיים שמחים בצאתם, והראו ביהודים נקמתם גם קנאתם ושנאתם ועל כן בביאה שניה של הצרפתים עשו יותר חיזוק. וגזרו בתוקף שלא ירים איש את ידו ביהודים בנפשם ומאודם:

קפ. בהגיע הצרפתים בנעאפל להעיר קאפו. בתחלה השר מאק עמד בפרץ ומלט את העיר בחכמתו. ועכ“ז לא הועיל. כי מסערת ההמון שיש בהם הפוסחים על סעיפי הצרפתים הוכרח השני למלך (פיצעקעניג) לעשות הנחה על שני חדשים. באופנים קשים. ליתן להם תוך עשרה ימים עשר מילייאן. ויחזיקו בעיר קאפו עם כל אשר בתוכה. ואחר כל זאת הוכרח גם השני למלך להמלט על נפשו. ושר צבא מאק עם מחניהו לא מצאו מפלט ובע”כ מסר עצמו ואוידיוטאנד שלו הוא גראף בן הדוכס טיטריכשטיין ועם כל מחנהו לצרפת כשבוי מלחמה. ואז נכנסו גם בהעיר נעאפל עצמה. כלומר למגן ולמסה מזרים וסערת ההמון. וממילא האוצרות והמסכנות מתמסכן. כל צרכה משס ישאבון. כל באיה לא ישובון. גם בכנסית לוקקא נכנסו הצרפתים. והם כקוצים לטאסקאני השוכנים על ידו. כבר כבוש בידם. (עסי' קפ"ה):

קפא בחדש אדר ראשון. מת הנסיך קוהר פפאלץ בייארן בלי בן יורש. והאדון מאקסמיליאן הערצאג צווייא בריקן אשר הוא קרוב קודם ולו משפט הירושה. מילא את מקומו (עסי' מ"ד):

קפב. באותו זמן נעשו איזה שידוכים חשובים והגונים ה"ה הסגן יאזעף אחי הקיסר הוא פאלאטינוס בהונגארן נשתדך עם בת הקיסר רוסן. גם בת המלך לודוויג היתומה. נשאת לבן ארטאיוס אחי אביה השוכן כעת בארץ רוסיא. וממילא נתחזק הקשר בין החצרים ועבותות האהבה. כאשר באמת רוסן שלחו ריבוי עם בדרכים שונים לעזרת הקיסר. וגם שר צבא הגדול והזקן האדון סווארף אשר כל חיל צבא רוסן נשען על ידו ובן המלך עצמו (רוסישע פרינץ) באו לווין והלכו למלחמה אל מחנה הקיסר באיטאליא:

החורף הלז היה קשה מאוד. לפני קרתו מי יעמוד עוד יותר ועודף על חורף תק“מט (עסי' ס') וביחוד טבת ושבט וחצי אדר ראשון היו שלגים רבים וקרירות גדולות. ןבחנו בכלי המודד אוויר (באראמעטר) ועלו הקרירות במדינתנו עד י”ח מעלות וחצי (18 גראד) והרבה יותר ברוסלאנד ובמדינות הקרים. וכן היה ממש בכל קצווי אייראפא. ועופי שמיא נפלו מן האויר פגרים מתים. ופעם אחד בליל מוצאי שבת קודם ד' אדר ראשון בעת הקור הגדול היה וברק אחד. והתמידו כך הקרירות והשלגים עד ר"ח ניסן. ובסוף החורף מהפשרת השלגים רבים והקרח הנורא. גברו המים על הארץ בכל המדינות. אשר לא היה כמוהו בשנים רבות:

(מערכה השביעית. זיבענדע פעלצוג)

קפג. תחלת מערץ שבתה המנוחה. והנה יד שלוחה נהרס בנין השלום ועמודיו ואדניו. והנועדים בעיר ראסשטאט לשוא עמלו בוניו, ונלאו להעמידו על מכוניו. הצרפתים הפרו הברית. כי אף בשעת השלום והרווחה עוד החזיקו (ערנבריישטיין) במצור זמן רב. עד כי גבר עליהם הרעב והעיר נכבשה לפניהם וגם בראותם אנשי רוסן באין למדינת הקיסר. מיד הם התחילו לפרוץ גבולם. ויצאו בעם רב עם שר צבא יורדאן משטראסבורג ועברו נהר ריין. ובהיות שמיום שעוסקים בדברי שלום הקיסר הסיע כל מחנהו מגבול ארץ גערמאני אין להם שטנה. וכבשו המבצר קעהל ונמשכו בגליל שוועבן עד קרוב להעיר אולמע היושבות על נהר דאנויא וקצתם עם שר צבא בערנאדאטע נכנסו לעיר מנהיים. אז בראות פרינץ קארל כי לא לחנם הרשת מזורה. השנאה מקלקלת השורה והוא שיהה איסורא, הלך נגדם מן בייארן עם מחניהו כולו. ועל ידו שרי הצבא נועדארף ופירשטאנבערג מימינו ומשמאלו. וביום פורים הפיל פור הוא הגורל להומם. פגעו הני בהני והכינו זבח רב. עד כי קארל גבר ויכום ויכתום לאחור:

קפד. ועוד פשטו הצרפתים דרך השווייץ למדינת גרויבינדן ומשם באו אל טיראלין. שם עשו רצון גאונם ודנו אותם בחרב ובאש בגופם ובממונם. אך מעתה כאשר קארל עלה והצליח על יד אחת לאחת. וגם בעליגארדע שר הצבא בא נוכחת ואנשי טיראלין עצמן עמדו על נפשם. מאז הסיעו הצרפתים עצמם מן טיראלין וחוצה. וקרל רדפום במרוצה. עד הורישו ליורדאן ומחנהו מעבר לנהר ריין. חוץ המבצר קעהל עודה נשארים. וקארל דחק בכח לתוך השווייץ וכבש שאפהויזען ועוד איזה ערים. וברוב ימים כבש גם ציריך ואיזה הרים:

קפה. באיטאליא נכנסו הצרפתים בעיר ליווארנע בטאסקאני וההערצאג יאזעף אחי הקיסר נמלט משם ובא לווין. ועוד התחילו לפרוץ לגבול הקיסר בווענציא. אצל לענאגע וועראנע ועברו נהר עט"ש. והנה שם שני שרי צבא הקיסר מעלאס וקרייא העומדים על צבאותם, הם הראו חכמתם וגבורתם וסאווארף פקיד ומצוה עליהם. ותקיפה ידיהם. בכל משלחתיהם. ונהפכו לרדוף אחריהם. וכבשו גבולי ציסאלפינר בענדנאמע. ברגאמע. ברעסקייא. קרימונא. לאדי. והעיר הגדולה מיילאנד הבירה. והעיר בצורה פעשירא. וסבבו להעיר מנטובה. והניחוה במצור וילכו ויבואו בגבול מאדענא וסארדיניא. ולקחו ביזה ושלל רב ובפרט בעיר טורין והחוזק ציטאדעללע מצאו יותר מתשעה מאות קאנאנע. עשרת אלפים ככר פולווער. חמשים אלף כלי זיין ויושבי איטליא בכל מקום קבלו אנשי הקיסר בשמחה:

קפו. ואז הצרפתי' באיטאליא אספו מחניה' מלך נעאפל מן רומי תחת דגל שר צבא מאקדענאל, והלכו במחנה כבד להתאחד עם שר צבא מארעאוי העומד אצל אלעסאנדרי, ושר צבא מעלאס ודעימי' הקדימו לקראתם ואצל פיצענסא פגעו הני בהני בחרבם הקשה, ורבו חללי קרב כדומן על השדה, והצרפתים נדחקו לאחוריהם והיו הלוך וחסור, ומעט הזמנים, החליפו עשרת מונים שרים משרים שונים, על צבאי אטאליע ממונים, מתחלה שר צבא יאבערט, אח"כ יורדאן, סערער, מארעוי, וסוף חזרו ושלחו מפאריז את שר צבא יאבערט, ורצה להראות גבורתו, ושם היה קבורתו, ובינתיים המלך נעאפל בעזר צבאי ענגלאנד חזר לאיתניו ושב על כנו בעיר הבירה נעאפל והמדינה.

קפז האפיפיור הזקן אשר נמלט מן רומי לארץ טאסקאני (עסי' קס"ד) ואח“כ כאשר צבאי הקיסר התקרבו אחת לאחת, קדמו הצרפתי' והסיעו אותו ממקום למקום למען החזיקוהו בידם, עד לבסוף הוליכוהו למדינתם לעיר וואלענצא שם שהה איזה חדשים בחיי צער, מדוכא בחולי ואינו יכול לילך חוץ לשער, ושם מצא קברו, מת י”ט אויגוס' 790. הוא פיאוז הששי ימי חייו היו שתים ושמונים שנה, ומהם נהג נשיאתו ך“ה שנה ברו”ם המעלה, חוץ משתי שנים האחרונים האלה:

קפח. ואחר זמן כאשר גדלו והצליחו צבאי הקיסר וכבשו ארץ איטאלי' ואף איזה מקומות בצורות, אשר הצרפתים שם גדורות, כמו המבצר אלעסנדרי, מנטובה, טארטאני קאוניע, כבשו אחת לאחת בכח ורב אונים ומעתה ממש כל איטליא מוצל מאש השונאי', אז בחרו בעיר פנעדיג אפיפיור חדש:

קפט. ספיני ענגלאנד שהלכו למדינת הודו על אויביו הדאיא טיפאסייף (עסי' קע"א) גדלו והצליחו וגם עשו פרי, אותו המיתו, ובניו הוליכו בשבי, הוא טיפאסייף בן מציק אחד ושמו היידראללייא המולך מעצמו זה חמשים, והמלכות חמוסה בידו מן מלך מאייזארע, והוא החזיק את המלך אצלו שבוי בחיים חיותו, כי אין רצון העם להמיתו, ובשנת שלש למלכו מת ברשעתו ובנו טיפאסייף יורש מלכותו, ועתה ענגלאנד ירש מדינתו, ושם מצאו אוצרות גדולות וכרוב אחד זהב שהיה עומד למעלה מכסא הדאייא הנ“ל עולה ס' אלף גוענע, וגם אח”כ בזמן החורף כבשו מחוז באטאוויע וגבולה, ולקחו שלל רב, י"ב מיליאן במזומנים, מלבד אוכל נפש סחורות ומגדנים ונמצא ענגלאנד הולך וגדל בהודו מזרחית (אסט' אינדיען) עד מאוד

ועוד שלחו ענגלאנד ספינות (עקספידיציאנס פלאטטע דעס אדמיראל דונקאן) לארץ האלאנד להכניעם תחת אדונם פרינץ אראניען, וכבר כבשו האי טעקסל ואיזה מחוזות בים, וגם תפסו כל ספיני האלאנד, ובהגיעם לעלות ליבשה, שם גברו הצרפתים בחרבם הקשה, ושוב הוכרח ענגלאנד לצאת מכל גבול נארד האלאנד מצפון ומים ועכ"ז רווח והצלה עמד להם ממקום אחר וכבשו באמעריקע אשר להאלאנד האי (אינזעל) סורינאם וכל אשר בה.

קץ. במשךְ זמן מלחמה הזאת, הוטבעו במדינת הקיסר מיני מטבעות חדשות, בשנת תקנ“ה, ולמספרם 795 נתחדשו מטבע כסף של יב”ץ וששה צ"ל, וגם באנקא צעטל הקטנים של זהב אחד ושני זהובים. (ע“ס למ”ד)

קצא. הסגן קארל הלך לו מן השווייץ אל המחנה ריין והניח פה חיל ריסן עם שר צבאם, נגד הצרפתים לשמור מוצאם ומובאם, ואז הצרפתים יצאו נגדם, ושוב כבשו ציריך וכל גבול השווייץ מידם, ולקחו מאתם הרבה מאגעציהן וגעשיץ ונפש אדם, ומחנה הרוסן נכנסו להצליח ולכבוש היה דעתם ולא קיימי להו שעתם, ובאיבוד הרבה נפשות פנו עורף נגד אויביהם והנשארים חזרו לאחוריהם, יצאו ממדינת הקיסר לארציהם, וגם השר צבא סוואראף עם הפרינץ בן אדוניהם, ומעתה מדינת השווייץ ביד צרפת וכבושה תחתיהם. אבל בגבול הריין. חלפו בחליפת הזמן. ולא נעשה גמר ושובר. זה גובר וזה קובר זה נכנס וזה עובר. זה עומד וזה מהלך כהגא ביד המלח. וככסף ביד הצורף. עד תחלת החורף ואז בקשו מפרינץ קארל הנחה. ולא שמע אליהם עד שפינו ימין הריין ועשו קצת הרווחה. ולא שמוה לחק ולעיכובא ככה, רק לפי שעה לרגל העם ולרגל המלאכה. ושנת תק"ם בא יבא ברנה בשלום וברכה:

קאלענדאר

►►	ה'תקנ"ט	◄◄
	1798 - 1799

פאָלגנד איז א אידיש - גרעגאריאנישער קאלענדאר. אין יעדן טאג קעסטל איז פארהאן איין אדער צוויי אותיות אנצוצייכענען דעם טאג אינעם אידישן חודש, און א נומער אנצוצייכענען דעם טאג אינעם גרעגאריאנישן מאנאט.

ש