רוי:ה'תקנ"ה

ה'תקנ"ה (5555) – אדער אין קורצן תקנ"ה – איז א אידיש יאר, וואס האט זיך אָנגעהויבן א' תשרי: דעם אוונט בעפאר סעפטעמבער 25, 1794, און עס האט זיך פאַרענדיגט כ"ט אלול: סעפטעמבער 13, 1795. ה'תקנ"ה איז א פשוט יאר (מיט בלויז איין חודש אדר) וואס איז לאנג 354 טאג. דאס איז דאס פערטע יאר צו שמיטה.

חיט, משה אברהם בן ראובן, קורות העתים - חלק א:

קךְ תחלת שנת תק“נה בפולין כבה האש ותשקע: גברו רוסן ושבו שר צבא קאצישקא: ומיד כשל עוזר ונפל עזור, וכבשו מעבר לנהר ווייכסל העיר פראגא, היא מבוא העיר (פארשטאדט) עיר מלכותא ותגא, וכ”ו אלף צבאי פולין אשר בה י"ב אלף מהם הרגו ועשרת אלפים נשבו: שני אלפים נשקעו במים: ושני אלפים מהם נפלו חיים ומיד בסמוך לקחו גם העיר ווארשויא ולא חלו בה ידים יצאו נגדם במרוצה: ברצון ונפש חפיצה וצבאי פולין נמלטו לחוץ, רצו לקחת אתם את המלך נחוץ, ומי יודע טעמו, מה יעשו עמו אך הבורגר תושבי העיר הגינו בעדו וגם גברו. וישאר המלך פה והם עברו. (עסי' קל"ב):

קכא בחורף ההוא פשטו הצרפתים בכל מדינת האלאנד ברב אונים. עד טבת ושבט באמסטרדם חונים עברו ערקומא דמים. ולא חלו בה ידים. באו שם ברוח מצוי. קרבום בימין אף שבשמאל דחויה. בהפקירא ניחא להו וקבלום מרצונם. קרעו להם את הים והם נטלו את ממונם. והאדון שטאטהאלטר הוא פרינץ אראניא. בשעת הדחק נעשה לענגלאנד אכסניא. ואז המלך פריי משך מכאן מחנהו כולה. לגבול שבינו להאלאנד להבדילו. שלא יפרצו הצרפתים בגבולו. כי הוא יושב ממולו:

קכב בשנה זו היה יקרות ורעב במדינת הגר המלאה כל טוב ארץ חטה ושעורה לרוב, ארץ מקנה כרים ואלים בני בשן ועתודים משם באו תמידים בזול ושובע לימודים. מחלקת טרף למדינות אחרות דבר זה בידינו מאבותינו מסורת, ועתה פניה' שחרחורת, מרעב של בצורת, תם אוכל שדה הערים כי בשנה העברה שכן חררים, וגם תחלת הקיץ הזה הגשמים נעצרים, איילים לא מצאו מרעה ופיהם פוער כפירים שואגים לטרף וחמור נוער פני אדם דלות ורעות תואר, הענייה חשבה להשבר וים הדחק הולך וסוער מהם אכלו קוץ ודרדר ושרשים, המם שקצי' ורמשים והעיקר היה במיצר טירקייא בגליל באנאט וסקלאוואני, משם נמשך לפעסט ופרעשבורג, ואחר שבועות חגינו, נמשך גם למדינתינו כי הם באים בגבולינו, לקנות תבואה בארצינו עתה ילחכו את כל סביבותינו מלבד שגם פה היה עצירת גשמים אייר וסיון למים צמים, ונתרבה היוקר, והסער בבת אחת עלתה השער, משער התחתונה לתיכונה ומן התיכונה לעליונה ומשם עלתה הגגה שלא בהדרגה אך לא עמד זמן ארוכה, ועלתה קצת ארוכה כי פקד ה' את עמו לתת להם ארוחה, וכי היתה הרווחה, ך"ח סיון באו גשמי ברכה, וגם במדינת הגר היה קצת הנחה השנה הזאת נראה שנת ברכה, ואחר כל זאת חצי הרעב כלים והם אינם כלים נשאר מזה נזק וחבלים בהתעטף נפשם ברעב עיפה נתהוה בגליל סקלאווני עיפות ומגפה וכמה מקומות וערים סגורי' ומסוגרים והיתה מכה מהלכת בשטח רב ועד תוך החורף, רחמנא ליצלן מכל רע.

(מערכה הרביעית, פירטע פעלדצוג)

קכג אנשי האלאנד התאחדו עם הצרפתים שכניה' ופורקי' עול אדוניהם ומוראו לא יעלה על ראשיהם רק ישארו חופשי' לעצמיהם, והם יבחרו להם שרי' ומנהיגים, כאשר בפאריז נוהגים, והצרפתים ערבי' להם בדבר ויהיו במגיניהם נגד הקמים עליה' ולקחו מהם ממון הרבה עבור הוצאותיהם וגם איזה ערי מבצר בגבול ארציה' כמו מאסטריך ודומיהם ומעתה ענגלאנד אבן נגף לשניהם גם להאלאנד הנלווים לצרפתים אויביה' לעת מצוא לקפח מזונותיהם ולחטוף ספינות הבאים בגבוליהם, ויגדל הרעב והדוחק בניהם, איך שיהיה כשל עוזר האלאנד ואין להמלכיות להשען עליה' גם פסק עזר שפאניא כי די להם להפקיע את עצמיהם כי נוכו מהצרפתים ופשטו בארציהם, עד שנלאו להרי' ראשיהם וסוף שנה זו עשו שלום גמור עמהם, באופן שלא ילכו נגדם ועוד יהיו להם לעזר בצידה, וגם וויתרו נגדם מחצית האי דמינגא באמעריקא הצפוני אשר להם, וזה היטב חרה לענגלאנד כי ייתור כזה אסור להם כפי ברית הכרותה באוטערכט ביניהם, וגם השר לאנדגראף העססין עשה ברית שלום עם הצרפתים ואחת לאחת נחסרו האוהבים כל רוסן היו לאויבים וגדול שבכולן הוא הפרייס מלך במלכים, גם הוא איש שלומו אשר בו מובטחים, ויכולת לנצח נצחים והיה בקשר אמיץ עם הקיסר ורוסן לעשות סמוכים, ולא הגיע לו עדיין שום נזק מצידו ולא נודע למה עזב מקור אהבת הקיסר ידידו. ומשלים לשונא אל פניו להעבידו. למה יחדל את מאסקוי והלך לנוע על העצים בעלי זרוע ובעלי חיצים כעת הלך לביתו עם מחנהו ונרדו נתן ריחו. לא הבנתי את שיחו ודבר המכריחו.

קכד. אנשי הונגרן עמדו באמונתם והראו להקיסר אהבתם ודנו להריגה חמשה חשובים ממדינתם אשר מזמן אשתקד אסורים בבית משמרתם בחושבם על המלכות מחשבת פיגול וזרים רצו לעשות רעש בווין ולאסוף עדרים. כאשר למעלה סי' קי"ח נזכרים. אי אפשר לפורטם אף כי נודעו והוקע אותם נגד השמש בזמן השוק פעסט לעין כל למען ישמעי וייראו.

בעיר קאפענהאגן הבירה אשר בדענעמארק. הבערה ללהב יצאה מלבד האש דאשתקד שפגעה בארמון המלך. אשר יעלה הזיקו לשלשים מילייאן טאלר וכעת חובל ומבעיר. בתוך העיר: אש מתלקחת וגחלי רתמים: ארבע עשר מאות בתים נשרפו בשני ימים.

קכה. כעת הקיסר מנידרלאנד לגמרי יצא נקי סוף סיון נמסר לצרפתים גם העיר לוקסעמבורג הבצורה והחזקה ולא ביד חזקה. כי לא יכולו לכובשה בכח ורב אונים. גם בפעם ראשון ושני שהיו שם חונים: עדיין היא בתולה ולא בעלוה אדונים: וגם עתה לא בחיל ולא בכח אליה פונים. רק במצור ומצוק נידונים. תשע חדשים זמן עיבורה של עיר בחבלים וצירים, ברעב ובצמא שמה אסורים ועוד לא נשא אותם הארץ לשבת שם, כי בקשו אוכל למו וישיבו את נפשם.

קכו. בימים ההם מת בפאריז הדאפין בן המלך ונזיר, זרע לודוויג אשר להריגה נגזר, אז מבית אסורים יצא חפשי בן הגבירה, ולא נודע אם במיתה בידי שמים או ביד בני בחירה, ובאו בו המים המאוררים למרה. ועדיין נשארה הבת יחידה בצרה, סופה עדיין לא נודע, ולהלן סי' קל"ד נאמרה:

קכז. אחרי מות הדאפין ואין כאן בן יורש המלוכה על כן ירים ראש, אחי וראש, את לודוויג אשר מעליו נשאו ראש, הראשון הוא פראווענצא אשר לו המלוכה ראויה, עוד ידו נטויה, לזכות בדין ונתתם את נחלתו לאחיו, וירק את חניכיו ילידי ביתו, מאנשי מדינתו, אמאגעראנטן יתר הפליטה, אליו דעתם נוטה, ויתלקטו אליו כל מרי נפש ובריחים וענגלאנד עשו לו סמוכים, וילך בכח החיל ההוא נגד הצרפתים להחזיר העטרה ליושנה, ואחיו שני ארטאויס לשר צבא ולמשנה, ומאיזה מקומות שלחו לפניהם אנשים לקראתו, לקבל טכסיס מלכותו, ובמחוז ברעטאגנע דרכם צלח, שם קננו אותן ראייעליסטן אשר בקשו להמליך עליהם מלך ושר צבא קארעטמן עליהם, ולפעמים הכו בשונאיהם, חושבים יש להם על מה שיסמוכו, ובני המדינה נבוכו, וכל זאת עלתה בידם והצרפתים גברו נגדם:

קכח. ר"ח תמוז מעשה בא לידינו, פה נ“ש קהלתינו ערל א' קעלבאך קצב מפה העירה, בנסעו מכפר פייטלס לכאן לחזרה, היה לעת ערב והוא יושב בקרון וסוס יחידי, ובעצמו מוליך הסוס ואין איש עמדו, ונפל העגלה עמו, ומיד מת ואין מקימו, ואיזה יהודים אנשי נ”ש שהיו שם בכפר הנ“ל בעסק רפואה, במרחץ מי גפרית הידועה, נסעו מלאחריו רחוק כמטחוי קשת, ומצאוהו מוטל מת וייראו לגשת, ויחפזו לדרכם מהומה לביתם, ולא גילו מזה להשוער או לאיזה מושל. מפחדם שלא ירבה כושל, וכאשר נודע הדבר שנמצא הפגר ושיהודים עברו דרך שם, חבשום מושלי העצה פה בבית אסוריהם שש נפשות מפה ובחור אחד מטרענשין הנלווה אליהם, כל אחד חבוש לעצמיהם, ורצו להעליל עליהם, שהתקלה יצאה מתחת ידיהם, לקצתם הכבידו נחושתיהם, גם הכו לקצתם כדי רשעתם, אח”כ בהשתדלות הוציאום מרשותם, ך“א מנחם הוליכום לברין ותהי זאת נחמתם, שם יצא לאור צדקתם, ובאמת יצאו נקי בדיניהם, ערב י”כ לעת ערב נפטרו מבית אסוריהם, ליל י"א תשרי באו לשלום לבתיהם, לחוג את חג הסוכות בזמן שמחתיהם:

קכט. תמוּז דהאי שתא נעשה עוד חבלה, בהאי גיסא הלולא ובהאי גיסא יללה, כי יצא ממנו מכשול ותקלה. בהיות הקיסר עם כל בני המלוכה, עשו איזה יום שמחה, בעת שדעתם זחה, ולכבודם נעשה חזיוני אש באויר (פייאר ווערק) לחוכא. היא בלאקסנבורג סמוך לווין ערוכה, ועל פי מכשול נעשה אש אוכלת אש זרה נגע בפאלטינוס ההבער' ומיד נשרף זרועו ועיניו בלי הנחה, ונמשך בכל גופו במכוה פרחה, והוליכוהו לווין וחי מעת לעת ביסורים קשים והיה יגון ואנחה, יצא מזה מוסר ותוכחה, איך ערבה כל שמחה, ומת בן ך“ג שנים, בלא אשה ובנים, וסמוך לו אחר מותו, הורידו האדון גראף ויטשע מגדולתו, היה ראש הפרתמים (קאממר פערזידענט) בהונגרן ונשמעין לעצתו, וכעת הועמד במקומו, הסגן יאזעף אנטאן אחי הקיסר החמישי, ואח”כ בשנת תק“נז בעת הוועד (לאנדס טאג) נבחר גם הוא להיות פאלטינוס על שם אחיו המת, עסי' קמ”ה. ואז, בסוף השנה, הלך ווארמזער שנית אל המחנה לגליל ריין לשר צבא ולראש פינה, ובזה נסתיים שנת תק"נה:

קאלענדאר

►►	ה'תקנ"ה	◄◄
	1794 - 1795

פאָלגנד איז א אידיש - גרעגאריאנישער קאלענדאר. אין יעדן טאג קעסטל איז פארהאן איין אדער צוויי אותיות אנצוצייכענען דעם טאג אינעם אידישן חודש, און א נומער אנצוצייכענען דעם טאג אינעם גרעגאריאנישן מאנאט.

ש