רוי:ה'תקנ"ו

ה'תקנ"ו (5556) – אדער אין קורצן תקנ"ו – איז א אידיש יאר, וואס האט זיך אָנגעהויבן א' תשרי: דעם אוונט בעפאר סעפטעמבער 14, 1795, און עס האט זיך פאַרענדיגט כ"ט אלול: אקטאבער 2, 1796. ה'תקנ"ו איז אן עיבור יאר (מיט צוויי חדשים אדר: אדר א' און אדר ב') וואס איז לאנג 385 טאג. דאס איז דאס פינפטע יאר צו שמיטה.

חיט, משה אברהם בן ראובן, קורות העתים - חלק א:

קל. נכנס שנת תק“נו ולא נת”קו מיתרי וחבלי האיבה ולא פסקה תועבה, ואז בפאריז עצמה נתעוררו מדנים עמדו הרבה בורגר והמונים, נגד הדירעקטאריום ברב אונים באמר' שכבר עברו שלש' שני' הזמן שקבעו להם לפנים, להיותם שרים וסגנים, ומטה עוז ומקל תפארה בידיהם, ועתה הגיע העת להוריש גדולתם להבאים אחריהם נושאי המטה וחלופי חלופיהם והיה חרב איש ברעהו, כל אורב למיניהו, ולמלחמה נאספים, ונפלו כמה אלפים לסוף נתפשרו להשאר כל פעם מהישינים שני שלשים, אדונים ואישים, ושליש אחד יעשו חדשים, קצינים וראשים:

קלא. שר צבא פיכיגרי הצרפתי, אשר זה לערך ג' רביעי שנה, כבר מצד השני לעיר מענץ מעבר הריין חונה עם שמונים אלף אנשי חיל ומצודות שם בנה וכעת שר צבא יורדאן במחנה כבד עברו הנה מצד זה לנהר ריין ביד רמה, ונמצא שוב העיר מענץ לגמרי במצור קמה, וגם באו אל העיר מנהיים ואין עומד לנגדם מהנסיך קוהרפפאלץ אין מוחה בידם נכנסו לתוכה בעשרת אלפים איש וגם חוצה לה שמו את האורב מחנה גדולה, חשבו להיות ידם על העליונה להוציא לפועל בזאת העונה. סמכו על גבורתם. ושם היה קבורתם.

שר צבא ווארמזער הכה את האורב אשר לפני מנהיים, ושם נשבה בידו. שר הצבא אשר המחנה ההיא נשען על ידו. ומשם הלך לצור על העיר מנהיים להוציא השונא מתוכה. י“א כסליו נכבשה העיר לפניהם. ועשרת אלפים איש שבתוכה שבו. גם לקחו מהם מאתים שטוק ושארי צרכי הצבא. ושר צבא קלארפייט גם הוא בא בחכמה ויכום ויכתום עד חרמה. עד מעבר לנהר ריין גרשום לחזרה. והיה להם לזרא. ועוד לא יבצר ופתח ערנברייטשטיין מהמצור. אח”כ גם לצד השני לריין פנה. אשר שם כבר צרים ג' רביעי שנה. פיכיגרי עם שמונים אלף. אף שהיו גדורות. בכמה חומות בצורות. פתאום נפל עליהם והכה בהם מכה רבה בכח. וישב ממנם את השבי ואת המלקוח. מאה ושלשים קאנאנע והרבה כלי זיין אשר לא שבעתן עין גם הקריגסקאסע והקריגקסקאנצלייא. אשר משם נגלו תעלומות בספר מלחמות. ומאגעציהן ושארי דברים לא יספר מרוב, וירדפם עד חוב ומגודל המהומה, לא הוליכו אתם מאומה, ומענץ נעשה חפשי מכל מצריה, ושמחה ומשתה עשו יושביה, גם נתגרשו מן בינג ווארמיז ושפייאר, וישובו אחור עד העיר לאנדויא הבצורה, וכפריי גערמאני עם רב, חגרו כלי קרב

קלב. הדבר אשר מקדם בו עסוקים, הקיסר ורוסן ופרייס שלשה ענקים, לחלק את פולין לשלשה חלקים, עתה הוברר הדבר לכל אחד חלקו המגיעו, מוצאו ומובאו רוסן זכו בגברות הגדולה (גראס הערצאגטוהם) ליטטויא, ואיזה גלילות בשפת הים באלטיקא (באלטישעמעער) וגליל פאדאלע בו המבצר הגדול העיר קאמיניק, המלך פרייסן נטל גליל מאסאפיע עיר מלוכה ווארשוי גם שני ערים גדולים דאנציג טהארען הקיסר נטל גליל חעלום לובלין, וקראקא, ונקרא בשמה החלק הראשון של הקיסר בפולין (סי' ל"ט) אסטגאליציא, והחלק הזה של עכשיו וועסט גאליציא, בתחלת חדש אב עבר פה נ“ש האדון פירסט פאן אוישבערג יר”ה ההולך לפי דרכו לקראקא, הוא יעמוד בשם הקיסר לקבל ההולדונג והכתר, ויצא לפועל וקבלוהו עליהם במעמד כל השרים בשמחה ובשרים, בחצוצרות התרועה באלה ובשבועה במסורת הברית ואז הקיסר ורוסן וענגלאנד כרתו ברית מחדש ועשו קשר חזק, על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע לרעת ולנזק הם אוהבים ישינים וגם חדשי' חבל המשולש בשלשה ראשים, אחים לצרה נגשים,

קלג מלכות ענגלאנד הצליח בתמידות, אף שיש להם בממשלת בית התחתון איזה דעו' מתנגדות, וגם באירלאנד יוסיפו סרה, יש להם דיעה זרה, שרש פרה ראש ולענה כמו בצרפת וממין הטענה, עכ"ז לא הטרידוהו הבגידה, והמלחמה התמודה כי דעת רוב אנשי המדינה והפרתמים אליו נוטה, ואין חוששין למיטוטא, וכעת כבשו מן האלאנד גבנוני המיצר (פארגעבירגע דער גוטן האפנונג) היא ראש אפריקא ואזיא רוכלת העמים, לאיים רבים בלב ימים, ומשם הולך וכבש האי ציילאן אשר משם בא מבחר הקנמן בשם, בה העיר בצורה טרונקאוואלע ואסטענבורג ושם לקחו מידם, הרבה שטוק ונפש אדם.

קלד. בת המלך לודוויג נערה יתומה. במות אביה ואמה. גם אחיה ודודתה מתו במהומה. ותשאר היא לבדה באין מאומה. עניה סעורה לא נוחמה. היא נין ונכד להמלכה מארי' טרעזי וכך שמה. היתה כבושה בגולה. מלא נרדפה וחזרה שנת גאלה שנת גאולה באה. כי געה געה. הקץ והשעה. ליצא מהרעה. עליה ליתן הודיות. יצאה מבין שיני אריות. לבית איסטרייך נשלחת. הרבה נגאלו בבת אחת. ניתן תמורתה כמה שרים גדולים אשר נשבו בידינו וחילופיהן בגואלם: ובתוכם הוא בארענפיל ודעימיה. איזה אנשים אותן שנמסרו ע“י דאמעריר ליד קאבורג כאשר למעלה סי' ק”ו רשום וגם הבעל דואר (פאסט מייסטר) אשר מסר המלך לודוויג אל אדונים קשים. (עסי' קי"ג). היא מוצאת טו“ב טבת ממדינת צרפת בעיר באזעל בשוויץ היה בית החלפות ונמסרה על יד איש עתי המוכן לה. הוא יענראל פירסט פ' סאוורע נעש' מהקיסר שליח לקבלה. ויום ך”ח לאותו חדש. באה לווין ביום שבת קודש:

קלה. בדבר השלום והברית הנעשה בין הקיסר לעפאלד והתוגר בשנת תקנ"א. עדיין לא סליק ענינא. ולא הי' דבר הכורת בינו לבינו. כי תנאי היה ביניהם. שהתוגר יוותר איזה גליל בממלכת באסניא אליהם, ועד עתה לא נתקיים, מא' זה טרדות בינתים ועל זה החזיקו אנשי הקיסר בשלשה ערים לבטחון, וכעת נגמר הענין על נכון, הקיסר השיב את שלש הערים, המה יאווי, דובעץ. ובערביר והתוגר קיים דברו וישב היום לאיתנו לתנאו הראשון, ונתן להקיסר שני ערים בצורות המה דרעזניק ושעטטין, ואיזה שטח הארץ על שפת יאורי קוראנע ואיננא:

קלו. בין הזמנים תמיד נלחמו, דבר יום ביומו, השר ווארמזער בקייזרסלויטרן חונה, ולחם היה מבוקש השונא, ויאיצו ויעפילו, ולא יכולו, ובעיר טריפשטאט שלפניה, עצומים כל הרוגיה בכל יום נדים ונעים, אלו יוצאים ואלו באים, זה נכנס וזה עבר, היום נחלש ולמחר גבר, ימיהם כעס ומכאובות, עד חדש טבת, הוא יענר 796 שנה חדשה נתחדשה הלכה, ועשו במחנה הריין על איזה חדשים הנחה, ונשארו על משמרתם מערכה מול מערכה, וקלארפייט בא לווין עיר ממלכה, וכבוד עשו לו יושבי ווין והראו לו אהבה מגולה, שבח נותנים לו יקר וגדולה הודים לשעבר ולחזק ידיו להבא לעשות פעולה, כי תחלת בואו לא ירד להשתקע, רק לשעה למצוא מרגוע, ושוב לילך לנוע. ולבסוף לא זז מביתו ויבא בחדריו וישאר אך נח ושקט על שמריו עד מותו כי יבא יומו, ולא נודע לנו טעמו, והועמד הסגן קארל אחי הקיסר במקומו, והלך לגליל ריין אל מקום המלחמה עכ“פ בינתים עסוקים למצוא פשר דבר, ובלא”ה לא עת מלחמה עד הסתיו עבר:

קלז. אךְ בארץ איטאליא לא היתה הרווחה ולא נועדו לעשות הנחה, והצרפתים תחת דגל צבא באנעפארטע מרבים שם מחניהם, ומחנה הקיסר נגפים לפניהם, ובע"כ חזרו לאחוריהם והצרפתים דחקו ויאיצו בכמה ערים, וכאשר התקרבו לגבול ווענעציא נתנו פקודתם, שיגרשו את פראווענצא אחי לודוויג השוכן כעת במדינתם וכן עשה כמצוותם והרחיק נדוד למקום אשר חונה שם פרינץ קאנדא דודו, להיות כאחד מבני חיל וזה כבודו, והצרפתים פשטו עוד בגבול סאראדיניען בעיר בצורה אלעסאנדרי ובגליל פיעמאנט, וכמעט התקרבו אל טורין הבירה ששם מושב המלך, ובעל כרחו עשה שלום עמהם, וויתר להם ממדינתו חלק סאוואיען וניצצא וסילק עצמו ממנה וגם על דוכסי פארמא ומאדענא הרעימו, ומפני היראה כולם עמהם השלימו משם פשטו בגבול הקיסר במדינת מיילאנד בעיר קרימונא פאוויא, לאדי, ובעיר הגדולה מיילאנד הבירה, וההערצאג פערדינאנד נמלט משם לעיר ברין, רק בעיר בצורה מנטובה עדיין לא באו, ואנשי טיראללין את אשר לפניהם ראו, והכינו והזדיינו עצמם, נקהלו לעמוד על נפשם וללחום בעד ארצם, וכעת עדיין לא נכנסו הצרפתים במדינתנו כי יראים שם תהיו קבורתם, להרוג אותם בהרים ולכלותם, משם פנו ובאו לאיזה ערי ווענעצי, (ווענעציאנישע לאמברדייא) בעיר פאדווא וועראנע:

(מערכה החמישית – פינפטע פעלדצוג):

קלח. בחודש אייר ך“א מייא. כראות פרינץ קארל שאי אפשר למצוא פשר דבר השוה לשניהם התרה להצרפתים ועשה אופקינדוגונג להרווחה הראשונה. שבעוד עשר' ימים החזיר המלחמה לאיתנה להוציא החרב מנדנה, ומתחלת יוני חדשים לבקרים מעט מעט נפלו פגרים. ועל הרוב גברו הצרפתים כי רב ועצום הוא ממנו. ודחקו לצבאי הקיסר לאחוריהם. בכל מקומות מושבותיהם. גם פשטו בכל איטאליא העליון. לקצתם נכנסו ברשות ובקצתם בכפיות ונגישות. לקצתם בפתוי קטנה עונות. משכום בדברים וחלקת לשונות. ואח”כ נתנו עליהם פקידות שונות שונות. שוב פשטו באיטאליא האמצע. (מיטלאיטליען) בממשלת אפיפיור על שפת הים אדריטיקא (פעבסטליכן קיסטנלאנדעס אם אדריאטישן מעער) במחוז באלאגנע פערארע. ראמאגנא. עד שגם האפיפיור בע“כ השלים עמהם בקישור תנאים מוראים. ונתינת ממון רב. אומרים הב הב. וכעת עשה רק שטילשטאנד והנחה. וגמר השלום נמשך זמן ארוכה (עסי' קמ"ח) ועכ”ז לא נסעו משם ונשארו במקומות ההם והמבצר (ציטאדעלע) אשר לעיר אנקאנא צריך למסור להם וכן במדינת מיילאנד עשו. נטלו כל טוב הארץ ועיניהם לא חסו וגזרו גזרות שונים. מהם בחרב ומהם באש נדונים והעיר ארקוואטע אשר הרימו נגדם ידיה‘. שרפו לאפר כל בתיהם. ועוד נכנסו בגברת הגדולה טאסקאני בעיר ליווארנע אצל ים התיכון. היא עיר גדולה מספר תושביה חמשים אלף. והחצי מהם יהודים. ושם לא נכנסו כשונאים כי שלום בין ההערצאג וביניהם רק נתנו אמתלא לדבריהם. ואז גם צבאי הקיסר מתרבים אצל טיראל וטריעסט יום ביומו. ושר צבא ווארמזער נקרא ממחנה ריין לאיטאליא ונשאר שם פרינץ קארל לבדו ובי’ הכל תליא.

קלט. במערכת מלחמה זו החמישית. נתחדש גזרת המלך שלישית. בחג השבועות נלקחו בעלי מלחמות יהודים. בכל המדינה ליום זה עתודים ומה נורא. היה יום מתן תורה. ראו נערים ונחבאו. ובחורים בחורים ונקיקים באו אמרו כאיש אחד חבירים, המבלי אין כפרים ובטל גזיר' שלשי' שקלים, אשר עד עתה היו מעלים, (עסי' צ"ד) ובקושי הותר הרצועה ליתן מחירם סך קשות ק"ס זהובים לגלגולת מספר הנפשות ואף זה לא נתקיים, ונטלו דוקא נפשות, ועד עתה רק למרכבות נבחרים, וכעת גם לחרב ולאש נמסרים:

ועלינו אנשי נ"ש הוכפלו המאורעות, עבר יום ראשון דשבועות ברעמים וזוועות, קולות וברקים וענן כבד, ויך להב הברק ודידי' עבד, כי ראינו האש הגדולה, עד שלהב מאליה עולה ונשרפו ברחוב הערלי' ה' בתים גדולי' כולם דלקו כאחת, בלבת אש מתלקחת. והיינו בפחד ופחת וחסדי ה' שלא נתן אותנו לשחת:

קם. בזמן ההוא יצא לנו תקלה. על המחיה ועל הכלכלה גזרו על סוחרי מדינת איסטרייך היהודי' רוכלי עירות והולכי ירידים אשר הקיסר יאזעף נתן חרות לילך כאוות נפשיה' והארץ הנה רחבת ידים לפניהם, כל השנה שמה ירעו וירבצו בני עמנו מכל מדינת מעהרין ומנ“ש קהלתינו, ומשם כל מחייתם ואכלו את חוקם ועתה בקשו לקפח פרנסתם ולקפח את שו”קם, אומרים ליהודי סחור סחור לא תקרב, ושלא ליתן להם במדינתם לינת לילה בנשף בערב, ואף אותן ארבע שווקים, מיסלבאל. קרעמז. רעץ, לא, שחירות שלהם ממלכי קדם לאנשי נ“ש לבדנה, זה היום ק”ג שנה, גם עליהם כתבו שטנה. וקהל נ"ש השתדלו אצל שרי המלך היושבים הראשונה, עבור כל בני המדינה וה' נתן לנו חנינה ונתבטל בעזר קציני ווינא:

קמא. כא לירח מייא כבשו רוסן במלכות פרס המבצר דערבענד בים קאספי (אים קאספישע מעערע) ויותר מי"ב אלף פרסיים והדגל והרבה חשובים נשבה בידם, ושם מצאו הרבה קאנאנען וכלי מלחמה ומאגעציהן, והאיש אשר קידמם במסירת המפתח, הוא האיש הזקן בן מאה ועשרים שנה, אשר כבר מסרם גם בימים קדמונים לפעטערס הגדול, ועוד ארבע מחוזות פרטיות עד לאחר פסאנדערן הכנעו תחת יד רוסן:

קמב. הצרפתים פשטו במדינת גרעמני בגליל שוועבן עם שר צבא מארעווי, ובגליל הערצאג וויטמבורג ובגבול באדען, ולקחו דרכם נגד פארדער עיסטרייך ועד עיר אולמע דרכם צלחה, וכולם עשו עמהם שטילשטאנד והנחה, גם נכנסו לפ“פ דמיין פעם שניה. ויושביה נעשו שביה עניה משא כבדה נתנו עליהם, ויהי הם מריקים שקיהם, שמנה מיליאן נתנו מיד ויום יום יעמיסו עליהם, ושוב בא ערנברייטשטיין. מענץ ומנהיים במצור. והניחום מלאחריהם עזוב ועצור, וילכו בגליל פראנקן בווירצבורג באמבערג ונירנבורג, וחיל אחז יושבי פראג ומדינ' פיהם, וגם באיטלי' העיר מנטובא עומדת משך ששה שבועות במצור סביבה, הגם שבתחלת אויגוסט השתחרר עלימו ווארמזער והורישם משם, אך לא עמד וכמעט נהפכה, ועוד הוסיפו על ככה, ונדחק ווארמזער לאחוריו עד גבול טיראל וגם בגבול בייארן נכנסו הצרפתים, והבייארפירסט נמלט משם בחרדה, ויושבי ווין אחזום רעדה, ואז ירדו אותן ווינר אובליגאציאנין אשר מעת המלחמה הלכו א י”ב למאה [הערת פרויקט בן-יהודה: כך מופיע במקור] עד מ"ה למאה:

גם האי (אינזעל) קארסיקא שאצל איטאליא (עסי' קט"ו) כעת חזרו אנשי צרפת וכבשו את שלהם לחזרה, ואחר זה בקירוב עשה גם המלך נעפאל ברית שלום עמהם, בזה נשלם שנת תק"נו לטובה, והיתה השנה מבורכת בחורף ובקיץ בזול ושובע:

קמג. נעוץ סופה בתחלתה מתחלת אלול הצליחו שרי הצבא אשר על יד פרינץ קארל והוא על גביהן כארי וכלביא באיזה שבועות גרשום מגליל פראנקן, בייארן ושוואבן, ומעיר פ“פ מענץ ומנהיים וכל גליל ריין העליון ואז בני מדינתינו העמידו חיל גדול אנשי צבא מרצונם, לאהבת הקיסר אדונם, ומעתה חזרו ועלו הפאפירן הנ”ל עד ט“ו למאה, ושר צבא מארעאוי אף שכמעט סגר עליו הדרך לחזור למדינתו, עכ”ז ראה ועשה כחכמתו, ונמלט לאחור בצבאתו, והן הן גבורותיו מבריחותיו של אדם ניכר חכמותיו, ובפה כל חכם לב עולה קילוסו, כאשר ירד והבריח, יותר מאשר עלה והצליח, ועליו תקראנה, חכם באחור ישבחנה.

קמד. שר צבא ווארמזער פשט מן טיראל וחשב להראות גבורותיו, ויבקע בכח במחנה השונא ונכנס למנטובה עם צבאותיו, ומיד מבחוץ מחנה צרפת מבריח מקצה אל קצה סגר עליהם העיר אין בא ואין יוצא, ונשארו שם עזוב מעזר, ואין אתנו יודע מה הם באותן הימים, ועשו איזה אויספאל לפעמים, כי בקשו אוכל למו להחיות נפשיהם, ומספוא למקניהם, ועוד נכנסו הצרפתים לטיראלין בעיר ראוורעדא, ובגבול הכומר (ביסטוהם) טרידענט והקיסר הוסיף והרבה צבאות, מחנה האחת לצד טיראלין ואחת מן גערץ באות, לעזק ולסקל הדרך למנטובה, ורווח ישימו לעדר ווארמזער, והשר אלווינצא ראש הצבא לשני המחנות, ומתחלה גירש לצרפתי' מטיראלין, ומקצה גבול ווענעציא עד עיר וועראנא ולא בכלל ולפעמים גברו שונאיהם, והחזירום לאחוריהם (עסי' קמ"ז).

קאלענדאר

►►	ה'תקנ"ו	◄◄
	1795 - 1796

פאָלגנד איז א אידיש - גרעגאריאנישער קאלענדאר. אין יעדן טאג קעסטל איז פארהאן איין אדער צוויי אותיות אנצוצייכענען דעם טאג אינעם אידישן חודש, און א נומער אנצוצייכענען דעם טאג אינעם גרעגאריאנישן מאנאט.

ש