רוי:ה'תקנ"ז

ה'תקנ"ז (5557) – אדער אין קורצן תקנ"ז – איז א אידיש יאר, וואס האט זיך אָנגעהויבן א' תשרי: דעם אוונט בעפאר אקטאבער 3, 1796, און עס האט זיך פאַרענדיגט כ"ט אלול: סעפטעמבער 20, 1797. ה'תקנ"ז איז א פשוט יאר (מיט בלויז איין חודש אדר) וואס איז לאנג 353 טאג. דאס איז דאס זעקסטע יאר צו שמיטה. ה'תקנ"ז איז דאס ניינטע יאר פון דעם צוויי הונדערט דריי און ניינציגסטן (רצ"ג) זון מחזור. דאס קביעות פון דעם יאר איז בח פשוטה וועלכע באדייט ב - ראש השנה איז מאנטאג (ב). ח - חשון און כסלו זענען פארקערצטע (חסרים), חדשים פון ניין און צוואנציג טעג. פשוטה - דאס יאר האט ווי געווענליך צוועלף חדשים (פשוטה) ס'איז נישט אַן עיבור יאר.

חיט, משה אברהם בן ראובן, קורות העתים - חלק א:

קמה. בינתים התוועדו שרי מדינת הגר בעיר פ“ב ועשו לאנדסטאג, לפקח לטובת הקיסר וכאשר יחדיו היו חמי' כולם, גם הקיסר בא בגבולם וראשון לראשונים קבלו את אחיו החמישי יאזעף אנטאן לפאלאטינוס במדינתם, והסכימו לעזור להקיסר בגופם ומאודם. למלחמה ולשלום וזה כבודם, התנדבו חמשים אלף איש חלוצי צבא, ול”ה פעמים מאה אלפים איפות האברן לסוסים ולחמורים ך“ד מאה אלפים תבואה, ך' אלף שוורים ועשרת אלפים סוסים לרכב ופרשי' וגם היהודי' שבמדינה בדורון נגשים קערת כסף אחת מוזהבת ובתוכה אדומי' סך עשרים אלף זהובי', אח”כ הביאו עוד י“ב מאות והכל נמסר לו ע”י הנגיד ר' קאפל טעבן ז“ל ובאותו הוועד השתדלו ע”י השרי' היושבים ראשונה, וגם עלתה בידם שלא יקחו יהודים למלחמה באותם מדינה.

ואותו שנה נתקבל הגאון החריף מו“ה משולם טיסמני ממדינה פולין לרב אב”ד ד"ק פרעשבורג.

קמו. טז חשון 17 נאוועמב' 796. מתה הקסרית רוסן היא קאטרינא, בת ס“ז שנה, מהם מלכה ד”ל שנים ביד רמה, ובנה פויאל הראשון הנשוא לבת ההערצאג ווירטמבורג מילא את מקומה, ומיד בראשית אונו, עשה שינוים רבים לפי רצונו מהעדי ומהקים שרים הסר המצנפת והרם הוא החזיר ליושנה החק הראשון והנימוסיא אשר היה מקדמת דנא בארץ רוסיא, שלא ליתן המלוכה לאשה, אף שנפלה לה בירושה, רק מימי פאטרס הראשון נתבטל בינו ובינו, וכעת חזר והחזיק מנהגם הישינה, שלא תהיה בת יורשת, אל כסא המלוכה לגשת, כי אם לבנים הזכרים, והקרוב קרוב קודם נבחרים:

(מערכה הששית, זעקסטער פעלדצוג)

קמז. העיר מנטובה הידועה במבצרים, עשרת אלפים מספר תושביה, וכעת ווארמזער הרבה אוכלוסיה נכנס בעם עצום, לתוכה, סבור להיות בה זוכה, וזה חמשה חדשים אשר סבבום לגיונות, סגורה ביגונות (עסי' קמ"ד), ומחנה הקיסר התגברו מבחוץ ומבפנים כפליים, ומחשבתם לא נתקיי‘, חשבו לכובשה בחזקה, והיתה להם לפוקה, ולא מצאו בה מנוח, עוד לא עצרו כח, כי לבם דאב, מפני זלעפות רעב, ז’ שבט נמסר להצרפתים ביד רמה, והעם אשר בתוכה שבוי מלחמה, רק ווארמזער ושבע מאות איש מובחרי', יצאו כבני חורין ברשות הצרים, וגם הם במשך רביעי שנה בתנאי ידיהם אסורים

קמח. משם רווח להו עלמא ומהלכי המדינה, לילך כאוות נפשם בכל פינה וזה יצא ראשונה, פשטו במדינת ראמאניען עד התקרב' לעיר רומי ששם מושב האפיפיור ומתחלה בני המדינה לחמו נגדם, ובראותם השונאים שעתם מצלחת ואין לאל ידם כי הרומיים הם עם שוקט ובוטח משנים קדמות ואין להם לב ארי לעמוד בקשרי מלחמות, בע"כ האפיפיור השלים עם הצרים באופנים המבוארים ראשון יוותר נגדם ארץ הפחה (גראפשאפט) פענטאיסן עם העיר אווינין בצרפת במחוז פארוואנס אשר הי' תחת ממשלתו, ועתה איבד בה זכותו, ושלשה (פירשטנטיהמר) המה פערארא, באלאגנא, וראמגנא, יהיו להם לחלוטין מעתה, ובעיר אנקאנא עם המבצר ישבו עד גמר המלחמה, וליתן להם מעות שלשים מילייאן מלבד מה שכבר נתן להם בין הזמנים, וקשר עולם יהי' ביניהם בשום הלחמה אינו רשאי לילך נגדם ולעזור לאויביהם. משם התקרבו לצד מדינת הקיסר, פשטו בכל גלילי איסטרייך, בגבול טיראלין בעיר ראוורעדא, פאצין וטריענט, בחלק קראין בעיר לויבאך. ובגבול טריעסט, ונסב להם הגבול עד מדינת קראטציא (קארבאטן) ובחלק קערנטן בעיר קלאגענפורט, ובשטייערמארק בעיר גראאץ נמשכו מול ווין עד העיר ברוק אשר על נהר מוער, ויחנו אצל יודנבערג, ושם עמדו במקומם.

קמט. אז בימי ניסן נתעורר בווין רעש ובהלה, ומדינת איסטרייך אחזום חלחלה, ונזדרזו עצמם במצות הקיסר לשום נפשם בכפם, ללחום עבור נשיהם וטפם, ובאו לאלפים ורבבות, לא בהכרח כי אם בנדבות. ואיש כלי משחיתו בצידו, ואיש כלי מפצו בידו, גם הסטודענטן מבית התלמוד מצאו לטובה, יצאו בחיל גדול למלחמת חובה, ומחנה גדולה הויפט לאגער העמידו מול ווינרנייאשטאט נצבה וקמה, הגשה למלחמה, וגם הבורגר בווין החשובים כולם אחוזי חרב להגן וללחום עבור ארצם, וכן יהודים הנמצאים בווין ערכו מערכה, חצים מחזיקי' ברמחים וחצים עושים במלאכה, ונעשו כל ההכנות הצריכי' לשעה להגן מפני הרעה, חזקו חומת השאנצין והגביהום והרחיבום והעלו שטוק מכל סביבם, והשר הגדול (פרעזידענט) גראף פ' זויראן הוא השליט בכל אשר נעשה שמה ובשם הקיסר נתן פקידתו הרמה, בעוד שלשה ימים יסעו מווין האנשים הנכרים אשר מארץ אחרת המה, ומבני התושבים אשר שם ביתם אל יצא איש ממקומו, ויצאו ממנה בימים מועטים אלפי אלפים מהם לפראג אלמיץ, ברין, אובן, גם כאן נ"ש היו בחג הפסח הרבה אורחים גרים גרורים, מאנשי ווין וממקומות אחרים, וגם הסגנים בני המלך ואחיו מלטו משם ויפרדו איש מעל אחיו זה בכה וזה בכה, בימי' ההם יצאו מווין כל הדריה, ושפעת יפעתיה שבת' מדהבם, כמעט חריבה, היו שריה כאיילים, בתי דיני הערכאו' בטלים, האוצרות והמכתבים, הוציאו מתוכה לשמרן מהגנבים, בתי המלאכה (פאקבריקען) שבתו ונחו, האומנים ותלמידיהם למלחמה ולמלאכת השאנצין נלקחו לקח המסחר והחריץ, מווין כלילת יופי מסחר כל הארץ, תל שהכל אליו פונים אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגברים והמדינות, ועתה הקונה לא שמח והמוכר לא עצב, החובות כמעט נתיאשו כל אחד מדחה לנושו בלך ושוב, הבאנקא צעטל קשה להוציאם, רק אשר לכסף כסף ואשר לזהב זהב אשר יוציאם ואשר יביאם מטבע נעשה חליפין באדומים, ונתנו עודף על הקדומים, פן יבא השונא במהומים:

ואחר שנעשו כל ההכנות והצורך, אזל הפחד והמורך ובראותם יחד חיל גדול וחובר חבר, יחליפו כח יעלו אבר, גם נראו הניצנים, צבא הונגרן עדעללייט וסגנים, כולם מזויינים, לילך להמלחמה מוכנים, אז חזקו ואמצו לבבם, נגד בעלי דבבם, והאברך שר צבא לוידאן עומד להגינה, גירש להצרפתים מן טיראלין בעזר בני המדינה גם הראש (אברסט) קאזעמיר גרשום מקארבאטן ומגבול טריעסט אך במחנה ריין הצרפתים פשטו גדודים. משני צדדים, אחד משטראסבורג נמהרים, וכבשו המבצר קעהל ובגליל שוואבן איזה ערים, ושנית אצל דיסלדארף רדפו כמה פרסאות, ועד חומת העיר פ"פ באות, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, מהשונא פעם שלישי פן יעלה חימה, ובאותן רדיפות הקשות, נפלו ונפצעו ונשבו הרבה נפשות:

קנ. והנה מתוך חשיכה בא אורה, יצאה הצפירה, צפירת השלום, באנעפארטע פתח שלום, וגם במכתב שלח אל פרינץ קארל אגרת שלומים, וז"ל:

מיין הער אבר יענראל, בראפע קריגסלייטע פיהרן קריג אונד פערלאנגין נאך פרידן, דויארט דיזר קריג ניכט שאהן פאללע 6 יאהרע, האבן וויר ניכט מענשען גנוג ערלעגט, אונד דער מענשהייט דעט איבלס גנוג צו געפיגט, פאן אללען ארטטן ערהעבט זיך קלאגען, אייראפא, דש געגן די פראנצעזישע רעפובליק בעוואפענט וואר, האט דיא וואפען נידר גלעגט איהרע נאציאן בלייבט אלליין, אונד מעהר אלס יעמאהלס ווירד בלוט פערגאססען, דיזר זעקסטע פעלדצוג האט אונטר שליממען פאר בעדייטונגן אנגפאנגן, וויא ער אויך אויס געהן מאג, זא ווירדן וויר ביידר זייטס נאך אייניגע טויזענד מענשן אוקאממען מאכען, אוס אס ענדע ווערדען וויר אונז דאך איינפער שטעהן מיססטן, דען אללעס מוס איין ענדא האבען, אויך דיא פיינדזעליגן ליידענשאפטן, דעס פאללציהונגט דירעקטאריום דר פראנצעזישע רעפובליק, האט דער מייעסעט דעם קייזער זיין פערלאנגן בצייגט, דעם קריגע, וועלכי ביידע נאציאהנען ער טראגן איין ענדע צו מאכען, דיא דאצווישענקונפט דעס לאנדענר האפעס הט עז פערהינדרט, איזט דען גאר קיינע האפונג דא, דס מאן זיך פערשטעהע אונד זאללען וויר פארט פאהרן אונז וועכסל זייטיג צו ערווירגן וויל אייני פרעמדי נאציאהן, אויס אייגעננוץ אדר אויס ליידענשאפט, דען קריג פארט זעצין וויל, זיא מיין הערר יענראל, דערזיא דורך איהרע געבוהרט דעם טראנע זא נאהע אונד איבר אללע די קליינען ליידענשאפטן ערהאבן זינד דורך וועלכע זא אפט מיניסטער אונד רעגירוננען פמרפיהרט ווערדן, ווינשטן זיא ניכט דען נאמען איינעס וואהלטעטרס פאן דייטשלאנד צו ווערדן גלויבן זיא ניכט מיין הערר אבר יענראל, דש איך מיינע, עס ווערע איהנין ניכט מעגלוך, עס דורך דיא גוואלט דער וואפען צו רעטטען אבר ווען אויך דס קריגסגליק איהנין גינסטיג ווירדע זא ווירדי דאך דייטשלאנד ניכטס דעסטא וועניגער פערהערט, וואס מיך אנבלאנגד הערר יענראל, וען דיא ערעפנונג וועלכי איך איהנין צו טוהן דיא עהרע האבע, אויך נור איינים איינציגן מענשען דס לעבן רעטטע, זא ווירדע איינין ווייטגרעסרן ווערטה אויף דער בירגר קראהנע זעטצין וועלכי איך דאדורך פערדינט העטע אלס אויף דען בדויארנס ועהרטן רוהם, דער דיא מיליטערישע פארעשריטטע בגלייטעט, איך ביטע זיא מיין הערר אבער יענראל איברצייגט צו זיין דס איך מיט וואהרער האכאכטונג בין: (אונטרצייכענד באנעפארטע)

ומיד עשו וואפענשטילטאנד והנחה זמן אחר זמן אולי בינתים יבואו אל עמק השוה, והתוועדו שלשה מטיבי לכת, ה“ה באנעפארטע שר צבא הצרפתי, ומצד הקיסר המשולח של המלך נעאפל (נעאפליטאנישר גזאדנטר) ויענראל מערפעלד, בכח והרשאה בידם כל אלה חברו בעיר לעאבא, מול העיר ברוק ונהר מויער מפסיק ביניהם ומשם נשלח מיד המבשר (קוריער) אל מחנה ריין להודיע' מעסקים למען לא ימלאו ידיהם, ובהגיעו לשם היה ך”ב אפריל את מכתב האהבה הראה בעליל, ושמחו יושבי העיר פ"פ כי יפה ובזמנו נשתתק הקטיגור פעם שלישי היה סתום וסגור והצרפתים נמשכו לאחור ויצאו מכל גבולי איסטרייך מן קערנטן וקראין וכדומה, והמחנה אויפגעבאט שבאו בנדבה הלכו לבתיהם, הקיסר נתן להם תשואת חן על טוב רצוניהם וישאו משאת מאת פניו אליהם, ויחלק לכל אחד מהם מטבע א' (דענק מינץ) לזכרון לדורותיהם:

קנא וזולת זה לא שינו את מעמדם, במחנ' הריין ובאיטאליא הכל כמקדם, ולא הרימו שום אחד ידם, ואיש לא ידע מה נעשה בדיניהם, ובני המדינה נבוכו בדעתיהם. וישפטו למראה עיניהם, כת אחת אומרת יבא שלום ינוחו, ואחת אומרת עדיין היא מחלוקת והולך נכוחה, רק בצאת הצרפתי' מאיסטרייך פשטו במדינת ווענעציא, באנעפארטע עילה מצא, לכן כגבור יצא, כאיש מלחמות יעיר קנאה, שעלה בלבו איזה טינא, באומרו שהיו נוטים יותר לאויביהם, ותחלה עמדו אנשי ווענעציא נגדם ולבסוף הכנעו תחתיהם ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, ונכנסו להעיר פנעדיג הבירה והבצורה אשר כוננה על איים רבים על ים אדריאטיקא, ועשאום חופשים מאדונם הסר המצנפת והכובע ממשלת הדאייע, ובטלו האירוסין אשר יש להם עם הים ביום מיוחד בשנה, (עיי' ראשית לימודים דק"לז) וכן עשה לרוב יושבי איטאליא. לכולם דרור יקרא. מהם בע"כ מהם במקרה הוא פתח להם הדרך לפרוק עול ראשיהם. והוא מילא את דבריהם. ושינה מנהג ממשלתם להנהיגם בנימוס חדשה. כי לו חופשה. והיא צרעת פורחת. ונמשך אחת לאחת, במלכות סארדיניא וגם התחילה מרידה במדינת בוקווינא. לולא רוסן שכיניהם. היו מוחים בידיהם. גם בהאי מאלטע שערוריה עשו ההמונים. למרוד באדונם. חשבו כי זה כל האדם. ונשתתק ולא עלה בידם. ואיזה גלילות אסף באנעפארטע וחוברו לה יחדיו. וקרא שמם ציסאלפינישע רעפובליק. (עסי' קנ"ח)

קנבּ. בחדש סיון נעשו הנישואין של ערצהערצאגין קלעמענטינא היא אחות הקיסר. עם בן המלך נעאפל יורש הכתר אשר כבר נתקשרה בחיי אביה (עסי' פ"ג). ועדיין היו רך בשנים וקצ' מחמת רעש המלחמה ושעת חירום. היה עיכוב בין החצרים וכעת נגמרו הדברים. גם בזמן ההוא נשתדכו ונשאו בן המלך ענגלאנד לבת ההערצאג המיוחס ווירטעמבורג. והאברך המלך שוועדן. נשא בת לאנד גראף באדען:

אנשי הונגרן קימו בריתם. והראו להקיסר אהבת' הזדיינו עצמם עדעללייט ובינונים. המונים המונים והלכו בכל כחם ואונם מאריות גברו ומנשרים קלים. ויחצו לשני מחנות ודגלים. ושני השרים ניקלס פאלוואו וניקלס עשטרהאזע על צבאותם עולים. וכבר נתקו כפות רגליהם. להגבול גרעגיץ מדינותיהם. לעת הצורך אליהם. ובאשר עסוקים בפשר הלכו לשלום לבתיהם:

קנג. גם מענגלאנד וצרפת התוועדו מכל אחד מהם בעיר ליללע שר ושליח, אשר בין שניהם יוכיח, להמציא שלום להצמיח, שאון ימים וגליהם להשביח, מריצים אגרותיהם וזה לזה עונים, בטענות ותביעות שונים, אשר לא נגלה להמונים, בנינם אשר המה בונים, כמה חדשים וזמנים, ויצאו למצוא פשר ולא נתמלאו רצונים, ונתפרדה חבילה וכל אחד מהם לביתם פונים, ואף בין צרפת להקיסר עדיין לא נכתב רק ראשי פרקים, המה (פרילימינאר ארטיקעלן) ולא הפרטיים וחלקים והדברים עתיקים ובין כך עבר קציר וכלה קיץ ולא נודע מהותם, אם יוגמר השלום או יחזרו לקדמותם ומה ישיבו להקיסר ומה חליפתם, רק ממה שנראה הנעשה בינו ובינו דומה שמדינת ווענעציא, מתוך בין שניהם, ודעתם לחלקוה ביניה' כי בחדש סיון נתישבו צבאי הקיסר במדינת איסטריא' על שפת הים אדריאטיקא, ולא ביד חזקה, ולאחריו גם בדאלמאציא בעיר הבירה והבצורה צארא ושארי הערים, וגם שם לא כשונאים נכנסות, יושביה קבלום כאנשי בריתות, ונראה כלזכות בהם לצמיתות, ומיד הרימו נס ואות הקיסר (קייזרליכע פלאגע) על תורן הספינות,

קנד. השר קאנדא פרינץ פ' בורבאן, והאלמנה ההערצאגין פ' ארלעאנס, אשר נחלתם ונכסיהם נכסי רטושים מיום הרעש חמסו אותן מלפניהם, והושיבו סעקוועסטער עליהם לקבל ההכנסות והארנונית לצרכיהם, עתה באו בקובלנו ומכתב מבקשים ממושלי פאריז הראשים, שישיבו להם נחלת‘, ואל יהיו זרים לנגדם אוכלים אותם, ונעתר להם שאלתם, משרי הקאנווענד מבקשי אהבתם, ועכ"ז לא נתקיים עצתם, כי שרי דירעקטאריום לא הסכימו עמהם, והי’ נחשדים בעיניהם, שיש מחשבת מלכות ביניהם, וכאשר באמ' נתגלה שהם בקשו להפר חירותיהם, והרבה נתפסו בכלא ונתפרדה חבילה.

קנה. בשנה ההיא נתחדש ליהודים במדינו' פולין תמורת הקונטריבוציאן תשלומין מנרות של מצוה כמו נר שבת מצוה ונרות ביה“כ וחנוכה וכדומה. וזאת המציא יהודי אחד מפולין, אשר יעץ זאת להקיסר יר”ה ונתעכב בווין זמן רב עד הוציאו לפועל, והוא הי' הממונה עליו ומושכר אליו בקבלנות, וסופו כבה נרו הוא בטל והגזירה לא בטלה,

קנו. בחדש אב (17 אויגוסט) היה בענגלאנד רעם מרעיד ומרעיש (שרעקליכסגעוויטר) חזק מאוד אשר אין זכרון לזקנים ובמשך שלש שעות נראה כל האופק (האריצאנט) כמדורת אש מתלקחת, והיה מפוצץ סלעים וי“ב אניות קטנות, והים אצל פליימוטה עלה בחצות היום במשך עשר מינוטין י”ב רגל.

וגדולה מזו קרה בחלק אמעריקא אשר לשפאניא היה זועת הארץ (ערדבעבן) נורא מאוד ונמשך זמן רב ומתפשטת בשטח רב, ותפעל שממות וחרבות גדולות חוץ לטבע והאביד שריד מעיר אלפי רבבות נפשות, וזה החלי, ההר וואלקאן (פייאר שפייאנדר בערג) ושמו מאקאס הפריז על מידתו, ונפסח מאמצעיתו וחשבו ונבחנו שמזה הסיב רעישת הארץ, וכל כך היה חזקה וקשה, עד שהניע והכריח כל ההרים הגבוהים שבמדינה לנער וליפול על הערים והמחוזות, ונחרבו בתים טירות ומגדלים והיכלות ולא נשאר שום בנין וההרים בנפלם העלו אבק ועפר (שטויבווירבל) ואבנים גדולות ובהתלהבם הוריקו זרם גדול (לאוואשטרעמע) ומזה נסתחפו מקומות רבות, באיזה הרים בעקירתן ממקומם נפתח תהום רבה והיה למבול ההר דעלאמייא ניתך ונמס כדונג וכמים והיה השחתה לארץ ולדרים ותהלך אש וגפרית וזפת בכל הארץ, הרבה שלא מתו בהפיכה מתו ברעב ובצמא. בהעדר כל משען לחם. כי כל הדרכים בסכנה ואין שם נפשו בכפו להביא לחמו. והמים כולם נאלחו מבלי יוכל לשתותן הרבה בני אדם חסרים יד ורגל וראשי איברים. אלו בוכים על בניהם ואלו על אבותיהם שנאבדו. איזה בתים שעמדו בגובה ההר נמצאו בעמק ושעמדו במקום זה נעתקו למקום אחר וה' עשה שייראו מלפניו:

ער"ח אלול מת בווין ההוא סבא. ווארמזער שר הצבא היה יענראל פעלד מארשאל ומת בן ע"ג שנה וכל מעשי תקפו וגבורתו אשר עשה מעודו ידוע בשער בת רבים:

מנהג השנה. דשינה ורעננה. החורף כסדרו כזולת השנים קרירות ושלגים בינונים, הקיץ בכללו חם ברובו, הגפן תתן פריו והיין משובח באבו, ולזמנים היו חמימות שלא כסדרן. וחשבו ובחנו בקנה המודד אויר (באראמעטר) ועלו החמימות בערב ת“ב ובשבת נחמו עד ך”ז מעלות וחצי 27 גראד, והרופאים בווין הזהירו להעם שלא לשתות מים בלי חומץ מעט. ושלא לאכול ירקות חיין. ואף כי יבול הארץ במילואה. בפירות ותבואה. עכ"ז לא היה זול, ומה יועיל החרוץ ועוד לא שקטה הארץ. ובזאת השנה נשלם אין מלחמה ואין שלום

קאלענדאר

►►	ה'תקנ"ז	◄◄
	1796 - 1797

פאָלגנד איז א אידיש - גרעגאריאנישער קאלענדאר. אין יעדן טאג קעסטל איז פארהאן איין אדער צוויי אותיות אנצוצייכענען דעם טאג אינעם אידישן חודש, און א נומער אנצוצייכענען דעם טאג אינעם גרעגאריאנישן מאנאט.

ש