רוי:ה'תקנ"ג

ה'תקנ"ג (5553) – אדער אין קורצן תקנ"ג – איז א אידיש יאר, וואס האט זיך אָנגעהויבן א' תשרי: דעם אוונט בעפאר סעפטעמבער 17, 1792, און עס האט זיך פאַרענדיגט כ"ט אלול: סעפטעמבער 6, 1793. ה'תקנ"ג איז א פשוט יאר (מיט בלויז איין חודש אדר) וואס איז לאנג 355 טאג. דאס איז דאס צווייטע יאר צו שמיטה.

חיט, משה אברהם בן ראובן, קורות העתים - חלק א:

צה. תחלת שנת תק"נג פשטו צבאי הקיסר תחת דגל האהנלאן עם קלארפייט שריהם. ועל צבא הפרייסן ההערצאג מן בראנשווייג בראשיהם. ויעבר גם מלכם לפניהם. המלך פרייסן בעצמו הלך בראש מחניהם. ההערצאג בראנשווייג והנטפל עמו קלארפייט תוך מדינת צרפת באות: נכנסו כמה פרסאות וכאשר ירדו להשתקע. כמעט נהפכה והיה כמתעתע. ויהי בגשתם ישובו על עקב בשתם חזרו לאחור עד גבול נידרלאנד שעמדו מקודם. ונפש אל תבא בסודם. אם היו אנוסים. או מטעמי' כמוסים וכאשר יניח ידם וגברו הצרפתים. יצאו בריבוי עם כמים לים מכסים. וכבשו על ידי שר צבא קוסטינא העיר מענץ ופראנקפורט בקל ובמהרה. פתחו להם מפני המורא. כי צבאי קיסר עדיין אינם עם די סיפוקה. מחמת דרך רחוק' ולא יכלו יושביה לעמוד נגד' בחזק' ושם העמיסו עליהם ליתן הרבה מעות כדרך השונא ושרי צבאות. ועוד החזיקו הצרים. במבצר קעניגסשטיין שבתו במרום הרים. שם כרע רבץ כארי וכלביא. לאמר מי יורידנו מאיתן מושבי:

צו. כב אקטאבר היה הוועד (רייכס פערזאמלונג) במצות הקיסר ומכתבו אליהם. לאמור אל תהיו כאיש נדהם ראו כי רעה נגד פניכם. הבו לכם אנשים מזויינים ומחומשים למלחמת חובה ולריב נגשים וגם אני אעשה את שלי לתועלת. אכפל ואתאי במחנה כפולה ומכופלת ובאמת מחנה הקיסר עלו לאחדים. מצידי צדדים. רק אורחא רחיקא וגבה טורא. ובינתיים הגדיל המדורה. מחנה צרפת מקלקל בחבורה. פשטו בארץ איטאליא העליון (אבר איטאליען סארדינישע לאמברדייא) במחוז סאוואיען וניצצע אשר על שפת הים ויחתרו לפרוץ גם בנידרלאנד פעמיים ושלש לעלות העפילו. ולא יכולו כי שם עומד הגדוד. ושם נפל שדוד. הרבה נפלו לאחדים. משני הצדדים. עד בסרחון רביעי נתרשל ידיהם. וברוב עם גברו הצרפתים. הני בהני פגעו ודמים בדמים נגעו. רבים חללים הפילו ועצומים עד אשר הגדילו. ואנשי הקיסר נסו לפניהם. הסיעו עצמם לאחוריהם. ויהי בהיותם כואבים. גברו האויבים. וכבשו ע"י שר צבא דמאעריר. בגליל בראבאנד העיר מאנז. בריזל לעווען. אנטווערפין וכמעט כל המדינה. חוץ מהמבצר הגדול לוקסעמבורג. והקיסר שלח מחנה גדולה חציה לארץ איטאליא תחת דגל שר צבא דעווינז. וחציה לארץ גערמאני' ועוד מחנה מוכנת (רעזערף קארפיס) אצל העיר איגר המגביל למדינת פיהם. ושר צבא פרינץ קאבורג הלך למחנה נידרלאנד להיות בראשיהם.

צז. המלך פרייסען. בעזר אנשי העסין. הודחקו על פ"פ לצור על הצר אשר בפנים הבירה. ולהחזיר לישנה העטרה. והתרו בהם ראשונה ושניה ומצאו לענות מפניהם. ובאו עליהם בתוקף ידיהם ביד חזקה ורמה. והנה נצבה אלומתם וגם קמה. ובעזר תושביה. בשעה קלה כבשוה. אז ירדו לשערים. כתתו אותם לגזרים. ועברו בין הבתרים. בחרבות צרים שני אלפים הרגו בשונאיהם וחמש עשרה מאות נשבו בידיהם.

צח. הצרפתים אשר בווין חונים. הובישו הורתם ואחריהם זונים. עבדים חופשים מאדונים. כסילים באוולתם שונים ורצו ליתן דופי. בווין כלילת יופי. ויתלקטו אליהם אנשים רקים כת בליעל להקים. על הזועות ועל הזיקים. עשו קשר ושבועה ביניהם, וסימן דם מסור בידיהם, דעתם למרוד במלכים, וכבר הכינו חרבות ורמחים ליום אחד המוגבל נמלכים, לעשות רעש ומהומה, ולא נודע לנו מאומה, מה ראו על ככה, טמון באש ובמכוה פרחה. ומן השמים נתגלה קלונם, ונשתתק רעש סאונם מהם ומהמונם, נשתקעו בטיט היון, כן יתפרדו כל פועלי און,

צט. הקיסר לתבוע קריגשטייאר עדיין אין פה פוצה, אף כי יש לכסף מוצא, כי אורחא רחיקא ביוצא. עכ“ז המלאכה היתה דים ולא אזלת ידים. ביום לכתו מחנים ולא פקד דמי המלחמה מבני מדינתו אשר עליהם ידו רמה. אך מאהבת' אליו. והם תוכו לרגליו. הם באים מאליהם. ומביאים נדבת לבביהם: בחדרי מלכיהם עיר ועיר מדינה ומדינה בצרור כספיהם המרבה והממעיט כפי יכולתיהם. והוא בחסד קיבל מידיהם. כי טוב לו דודיהם, גם קהל נ”ש החשובים. נתנו ע“פ ראשיהם וטובים. תשע מאות זהובים. וע”י הנגיד התו' ר' פלק בעק הראש והקצין. נמסר ליד הקיסר ונתקבל ברצון. וכן קצינים ויחידים שררות ונגידים. נתן כל אחד איש כמתנת ידו ור' חיים ברעזניץ פרימאס במדינת פיהם נתן אלף ר"ט לבדו. וכמעט איש לא נעדר כולם באו ליתן כאשר מן הראוי עד שנטל פי שנים בראוי יותר מבחזקה.

ק. עתה העת אשר צבאי הקיסר באו לשם מזויינות והכו לשונאיהם מכות גדולות ונאמנות. הצרפתים התחזקו לפרוץ בגבול טריער בערמה. וקדמוה אנשי הקיסר ויכתום עד חרמה. וכן אצל האכהיים הוכו ע"י האהנלאן ביד רמה. חוץ בהמבצר קעניגשטיין שם נלאו אנשי המלחמה. רק הניחום בראש ההר כתורן והקיפום כאטד בגורן. וקיימי עלייהו כי כסלא לעוגה. ובימי בצרות ידאגו ואחר איזה שבועות התחננו לבקש על נפשם. להניחם לצאת חופשים בגפם יצאו בלי מאומה: על כן יעזוב איש את אביו ואת עמו. שטוק ומוניציאן ויעזבו החומה ולא נעתר להם שאלתם. לשוב אל ארץ אחוזתם רק להכנע תחת ידיהם. כשבוים לשונאיהם. ונשארו עוד איזה חדשים כלואים שם במצוקיהם. (עסי' ק"ה) ואז הפרייסן עם איזה צבאי גערמאני הולכים לצור על מענץ אשר שם קוסטינא בחיל גדול ועומדת במצור במצור לערך חצי שנה (עסי' ק"י).

קא. לודוויג אבד סברך גדול כים שברך מי יכול לעזור. בת עמך לאכזר, כח אבנים כחם ולא אבו לשלוח יד במשיחם וימררוהו ורובו וישטמוהו ואחר כל זאת למיתה דנוהו פה להם ולו ידברו. את תועבת מלכם חיש מהרו, וראש בריוני ההערצאג מן ארלעאנס דודו הוא השטן הוא מלאך המות ושמח לאידו הוא ברשעו מתחלתו ועד שפנה הודו. ידו הי' ראשונה לו במעל לעבור בשלח. לועג לרש חרף עושהו חרב נוקמ' נקם ברי' מלך ועת' העלוהו לגרדו' בערכאותיה‘, עם שני מליצי’ ופרקלטין ביניה' לכלכל דברו אליהם. והוא עומד לפניהם מחוץ לגבול כעבדים לאדוניהם. ומאז גם אשתו ובניו ממנו הפרידו, והושיבוהו במאסר יחידי, וידע כי בנפשו הוא ליתן דתו כ“ה דצעמבר כתב הצוואה שמצוה אחר מותו לאשתו ובניו ואחותו ואיזה דברים לשרי העם ומושליהם פקודת כל האדם יפקד עליהם, והיא מוסר ותוכחת, ובקונטרס הלעז תמצא את כל ונכחת ולאחריו ח' שבט הוא ך' יענר 798 שלחו אליו איש עתי לארש גזירה, שר וסופר (געהיימשרייבר) ואיזה חשובים מהחבורה, ובידו מגילת עשה עיפה נפשו להרגו בעבר' קורא מראש וראשית אחרית בה משפט מיתתו חייו להכרית, כרת הנפש בלא דעת מה ועל מה זה: ומחר יהיה האות הזה, כשמעו זאת בנפש מרה, והוציא כתב א' מכיסו מה שהקדים תפלה לצרה, לשלוח על ידיו, אל שריו ועבדיו, ובתוכה איזה בקשות נרשמים: הראשונה להרחיב לו זמן על שלשה ימים ולהרשותו לדבר עם איזה אנשים מסויימים, גם לדבר פא”פ עם בני ביתו, ועם שגל אהובתו, ושיהיו המה מטיבים להם אחר מותו ועוד איזה דברים ביקש מידיהם מלבד הצוואה אשר הכין בעניו וכבר מסר' אליהם, אך לא נעתר לו מהם אפילו אחת וצודים את נפשו לקחת:

קב. ליום המחרת: קדמו עיניהם אשמורות השטן זרזום בהשכמה, הבקר אור והאנשים אנשי סדום נסבו ביד רמה, כל הרחובות מלאים מאנשי מלחמה: כולם אחוזי חרב ומזויינים, להשתיק המון המונים, אותו היום יום מהומה ומבוכה קצרה ידי מלכתוב בארוכה מי יתן לא ידעתי, תרגז בטני אם שמעתי, לבי אומר לי סתום וחתום אניח את הקולמס ואשים לפי מחסום הרחק מן הכיעור ומן הדומה, טוב העלם דבר וכסינו את דמו, הנהיג מלכותו ח“י שנים בנעימים, ומת בן ל”ט שנים ולא תמימים, ואשתו היתה אז בת ל"ז ולא שלמים, ותשאר האשה ושני בניה בן ובת עוללים, הבן לא הגיע לכלל איש בסמנים, והבת רכה בשנים, הם ואחות המלך בבי' אסוריהם, ולא נודע מה תהא עליהם (עסי' קי"ב)

קג. שמעו עמים ירגזון כי יצא דבר המלך להבאישם ביושב הארץ ולהשמידם בכליון חרוץ, ואז גם ענגלאנד מצא לטובה ליצא למלחמת חובה רק ממשלת הבית התחתון (אונטרהויז פארלאמענט) ובראשם השר פאקס מתנגדים לעומתם, אך כל פעם נתבטלו ברוב עצתם, נגד הבית העליון (אברהויז) ובראשם השר פיעט המכריעים אותם וגם שפאניא והאלאנד בחרב יצאו לקראתם, וכמעט כל המלכיות קנאו קנאתם, הקיסר תוגר אף שגם עליו רע המעשה, אשר בצרפת נעשה עכ"ז נח בשב ואל תעשה התאמץ לתור ולבקש מנוח עם מלכי אייראפא להיות שלום ובטוח, והיה מוחה להצרפתים היושבים בגבולו במצרים אשר גם המה בקשו להרים ידים לשבע שבועות שתים, חירות ממלכיות וממלכות שמים בעת ההיא המלך פרייסן גם הוא שלח עשרים אלף איש מזויינים, כלומר להגן בינו ובינו ולהשתיק נרגנים מלבד צבאי ריסן אשר מקדם שם חוני‘, כי נראה קצת מהמונים, נוטים לצרפת ואחריה’ זונים, וניכר מחשבתם מתוך מעשיהם, שדעתם לחלוקה ביניהם, (עסי' ק"ז):

קד. שני אחים מזרע המלוכה. אשר מלטו מתוך ההפיכה. (סי' צ"ב) והם פזורים. כגרים גרורים. במדינות אחרים. הראשון שלח פקודתו. אל צרפת מדינתו. אחר שמלכם מת בלב מר. על כן נשקו בר. הדאפין בן המלך הוא יקרא לודוויג השבעה עשר ובל יקרב זר. ובאשר הוא עודנו רך ונער. נמצא חזרה אליו הגדולה. בנתים בידו שאולה. להיות מיטרעגענט אדון הארץ. גודר גדר ועומד בפרץ. בכן יסורו למשמעתו ויטו אזניהם. לכל אשר יצווה עליהם אם עתה במרדן עומדין. עתידים ליתן את הדין. כשיהיה לאל ידיו. לפרע לכל אחד מעבדיו. להצדיק הצדיק ולהרשיע הרשע. אך הצרפתים אליו לא ישעו. אין משגיחים בבת קול ולא ישאו לו פנים. הוא גוזר מבחוץ והם לפני ולפנים. ועושים כרצונם. והוסיפו לפשוט בהאלאנד במבצר מאסטריך. וברעדויא העיר ע"י שר הצבא דאמעריר:

(מערכה השנית – צווייטע פעלדצוג)

קה בבוא שר צבא קאבורג אל מחנה קלארפייט וכל רכב בחור אז ישובו אויבי אחור מתחלת מערץ גברו והכניעו לאויביהם. ואף צרפתים אשר בקעניגסשטיין עצורים במצוריהם. (עסי' ק') מעתה לא יכלו לעמוד על נפשם כי חזק הרעב עליהם ובעל כרחם יצאו מחוריהם. ונפלו כשבויי מלחמה בידיהם. גם כי גורשו מהאלאנד ונידרלאנד כל צבאותיהם כל זה במעט ימים. והרבה דמים. דמים תרתי משמע שטוק ומוניציאן ושארי כלי מלחמה. וירדפום עד חרמה וחזרו עם דאמעריר שר צבאיהם, עד גבול ארציהם:

קו כשמוע מושלי עיר פאריז את הדבר, שהמה נסוגו אחור והאויב גבר, היה דאמעריר נחשד בעיניהם או כמתעצל או כמזיד לעבור בריתה. ושלחו בעדו אקטורין שבעה חשובים וראשים ובארענפיל קריגסמיניסטר בראשם, ובאו בחשאי אל המקום אשר הוא חונה, אל תוך המחנה, ופירשו לו שיחתם ומה בקשתם, להביאו לפני משפט עדתם. והוא ידע כי בנפשו הוא להתגולל עליו עלילות דברים לשום עליו אשם, לכן השיב עמלם בראשם, וראה ועשה בחכמתו כבר הקדים ומשך אליו את לגיונו במליצתו, ויצו וישלחו בהמשולחים ידיהם, וישם בכבל רגלם והסגירם ליד קאבורג אויביהם, והוא שלחם לעיר אחת בצורה וישם עליהם משמר, ודאמעריר לקח עמו הקריגסקאסע ויבא אל קאבורג עם קצת מחנהו, הוא מצרה נחלץ והם יבואו תחתיה, החכמה תחי' את בעליה:

קז באייר בשמיני לחדש בליל שבת קודש. הוא ך' אפריל 1793 למספרם, נתנשא קרן הקיסר ונירם, אשתו מארי טרעזי' היא זיווגו השני' ומבכרת, המליטה זכר וילדה לו בן יורש המלוכה, וגם בעת ההיא נראה קצת מחלוקת פולין, כי רוסן התישבו בגברת הגדולה (גראסהערצאגטום) ליטטויא, והמלך פרייסן בדאנציג וטאהרען: והוא מיד נתן עליהם פקודתו. שיקבלו עול מלכותו, ויאותו לו האנשים, באלה ובשבועה נגשים, ורוסן גם עודנם חונים בווארשויא ולא להשתקע, ועדין היינו כמתעתע. ופרטי החלוקה אין יודע, ובפרט חלק הקיסר עדיין אינו מסוים, עד שיטלו כל אחד חלק המגיעם והימים מודיעים (עסי' קיז):

קח בחדש ההוא לוקח מחמד עינינו. הרב דפראג גאון עוזינו. לקח אותו אלקים ואיננו. הר אלקים הר בשן. ציון הר סיני אשר ירד עליו ה' כלה בעשן. מחדק לקוט שושן. שושנת יעקב מופת דורינו. גודר פרצותינו. הרב את ריבנו מחזיק בדק דתינו. מרבה ישיבה בארצינו. שם נלך בנערינו ובזקנינו מכריע בין גדולי זמנינו. ה“ה הרב הגאון מה”ן יחזקאל לנדא סגן לויה. ארבעים שנה ישב בפראג על הר המוריה. מלבד מקדם בפולין שממנו תצא הוריה. ונשארנו שביה עניה. היה קנא גדול קנאת ה' צבאות. חריף ובקי המפורסם בספריו נודע ביהודא וספרי צל“ח. הגיע לגבורות בשנים ונספה בעון שולים. מת אוי אייר וקרא עליו ההוא ספדנא והיה ביו' ההוא והבאתי שמש בצהרים. ונקבר ח”י אייר בל“ג בעומר בקברות חכמים. לפרט זק”ן ושב“ע אז”י בא בימים. וכבוד עשו לו במותו. בקיבוץ רב מהסמוכים לקהלתו. באו לספדו כראוי לחכם כמותו. כמותו ירבה בישראל חכמי דור.

קט שר צבא קוסטינא ומחנהו אחר סוגרו זמן רב בעיר מענץ (עסי' ק') בראותו עצמו מסובב מכל צד ומזון וצידה חסר התחכם עם קצת מחנהו ליצא ממסגר אסיר. למען ספות הרוה. בטרם תבוא שנת הרעב ולבו דוה. הגם שקבצו על יד קב לקב. מה זהו לפני עם רב. כי כבד מאוד מחנהו אומרים הב הב. ברבות הטובה רבו אוכליה. מלבד בני העיר ותושביה. על כן לא מצאו פה מנוח. ושטחו להם שטוח. נפלו לחיל גדול ובכח. במחנה הקיסר טבחו טבוח. וגם משלהם נפלו הרבה בבהלה. רק לחפש רווח והצלה. ועדיין נשארו בה ט"ו אלף אנשי מלחמה. עוד יחזיקו בה ביד רמה. והרבה מתושבי העיר שלחו חוץ למקומה. גם זאת עשו בערמה. על עסקי לגימה. למעט אוכלין ולרבות נאכלין. ונפשם שבע ילין:

קי די אב נכבשה העיר מענץ לנו לחזרה. ע"י הפרייסן ודעתם אשר יצאו ללהב והבערה והקוהרפירשט החזיר ליושנה העטרה. וכל העם הנמצא בה ובכל המקומות שכבשום. שלחום לנפשם חופשים. והניחום לחזור למדינתם. ולא שלחו יד במבקשי רעתם רק השביעו' שלא ישובו ויעבדו נגדינו וכן הצרפתי' עושי' לשבויים שלנו. ואז קוסטינא הבאיש ריחו בתוך עמיו וישטמוהו ראשי הנאצינאל נתנוהו לאיש בליעל. כתבו עליו שטנה שעשה במרד ובמעל. ויביאוהו למקו' המשפט והרגו אותו בזעמים. נטל שכרו משלם על יגיעתו זה הרבה ימים.

משם יפרדו והיו לשני ראשים. שר צבא קאבורג על צבא ריין התחתון (נידריינישע ארמעע) ושר צבא ווארמזער על צבא ריין העליון. ויהי בעת יחם. בחדש אב מנחם. כבש קאבורג בצרפת העיר הבצורה קאנדא. ובתוכה מצא ד' אלפים אנשי צבא. וסמוך לו לאחריו כבש בחזקה גם העיר וואלנציענוס. ועוד הצרפתים מוכים ולוקים מענגלאנד ושפאניא באיים הרחוקים. גם שברו מתוכה. עמדו כח ראייעליסטן רוצים בדגל ממלכה. דעתם להמליך הדאפין יורש הכתר. הוא יקרא לודוויג השבעה עשר. וערכו מערכ' מול מערכה באיז' מחוזות. ברעטאגנע ונארמאנדי שם הם טמונות וגנוזות. ומתרבים עד לערך מאה אלף איש בטכסיסי מלחמה, נצבה וגם קמה, ושר צבא קארעטא ממעל לו, ושלישים על כלו, ולפעמים הכו בהם ונחית דרגא, מני' ובי' שדי בי' נרגא:

מזג השנה. כזית רעננה. גשמי ברכה דיינו. אוגר בקיץ לחמינו חצי הקיץ עבר והלך. בעתים קר ולח. עד חודש תמוז בסופו ויהי לתקופה. השמש יצא על הארץ. בתוקפה וגבורתה מה פרצת פרץ. חמימות גדולות איזה שבועות. עד כלות קציר התבואות. ואחר שבת נחמו נחמו בכפליים. למטר השמים תשתה מים והשקו שבולת שועל וגפנים. וישבעו ירקות וזרעונים וב“ה נעשה זול בכל מינים שונים. ואף שהיה אח”כ ריבוי גשמים רצופים בלי הפסק ד“י. ונתקלקלו ערמות שבשדות. וכמה ידות מהם נרקבים ונשלכים. מהם העלו צמחים. כל זה אינו מזיק. ואל יחסר המזג ותתום שנת תק”נג בברכה:

קאלענדאר

►►	ה'תקנ"ג	◄◄
	1792 - 1793

פאָלגנד איז א אידיש - גרעגאריאנישער קאלענדאר. אין יעדן טאג קעסטל איז פארהאן איין אדער צוויי אותיות אנצוצייכענען דעם טאג אינעם אידישן חודש, און א נומער אנצוצייכענען דעם טאג אינעם גרעגאריאנישן מאנאט.

ש