רוי:ה'תק"נ

ה'תק"נ (5550) – אדער אין קורצן תק"נ – איז א אידיש יאר, וואס האט זיך אָנגעהויבן א' תשרי: דעם אוונט בעפאר סעפטעמבער 21, 1789, און עס האט זיך פאַרענדיגט כ"ט אלול: סעפטעמבער 8, 1790. ה'תק"נ איז א פשוט יאר (מיט בלויז איין חודש אדר) וואס איז לאנג 353 טאג. דאס איז דאס זעקסטע יאר צו שמיטה.

חיט, משה אברהם בן ראובן, קורות העתים:

סו. בכניסת שנת תק“ן נכנס לווין המבשר. שגברו צבאי הקיסר ע”י קאבורג ביד חזקה שתים. המעוטים נצחו להמרובים בכפליים. ולא חלו בה ידים. ויקח מן הבא בידו. מכל אשר הצטידו צאן ובקר ואוהלים. ויזנב כל הנחשלים. גמלים ובהמה רבה שבו ויבוזו ואת נשי האדון גראספעציר אשר עמהם עבר. רחמתיים לראש גבר והעיר וויען צהלה: ויורו המורים בקול המולה:

ושר צבא לוידאן ומחנהו לעיר בעללעגראד פונים וצר עליה זה איזה שבועות באימוץ ורב אונים ברעב ובצמא נידונים. והוא מסוגרת אין בא ואין יצא צבא. לפניו אכלה אש ואחריו תלהט להבה כי גדול תוקף מבצריה. עד כי אמרו כל רואיה. לא יבא צר ואויב בשעריה. והוא בחוזר יד נגש. ואמר נהלך ברגש רגש תשועות בארבע שבועות וכאשר פתר כן היה עד רדתה בכח. דלגו אמת המים ורחוב זה יוכיח. אז יכנעו ופתחו דלתים ובריח. מבוא העיר (פארשטאט) כבשו קודם י“כ בחוזק יד ומצוקות. והעיר נלכדה לאחריו בחה”מ סוכות. והעם אשר בתוכם מהם הרגו מהם פצעו. ורובם ברשות והרמנא יצאו ולא פנו איש אחר בצעו. רק נשיהם וטפם עוד ישבו בערים בעל כרחם איזה ימים שם נשארים: כן הותנו ביניהם תוך הדברים. פן ואולי טמנו פחים וחבלים להערים:

רבים ראו ושמחו: וביחוד בווין עיר המלוכה עשו שמחה בית חשובה ומאן דתני שואבה לא משתבש ביין לבו להטיבה בנרות נפוחים ונרות דולקות בבירה לא היתה חצר שאינה מאירה. וכל בעלי השיר יוצאין בשירה. ועבדו יומא טבא. לשם שני שרי הצבא קאבורג ולוידאן ההוא סבא. המה כארי וכלביא. ידעו סדרי קרבא הכה קאבורג באלפיו ולודיאן ברבבה. ומזל הקיסר יאזעף ע"ג גבה. ובכל אשר יפנו יצליחו ושונאיהם בשבע דרכים ינוסו חויחו ללוידאן הטיב במתנה חשובה: ויתן משאת כיד המלך הטובה וינשאהו לישא חותם המלך על לבו. להודיע לרבים מה טיבו. ככה יעשה לאיש נאמן ביתו ואוהבו: אשר המלך חפץ ביקרו וטובו

בעת ההיא מצא הקיסר למחלתו קצת ארוכה. בכח המערכה. ועין ההשגחה: ובכח רופאים אמונים. בצרי וסממנים. ובכח הנצחון ועוצם: שמועה טובה תדשן עצם. שלש כחות אלה: עשו לו קצת רפאות ותעלה: וברכו ברכה אחת ברכת רפאות. וברכה הסמוכה לחברתה ברכת השנים בתשועות: כי עשה תקנה נגד בעלי זרוע מייקרי השער. בראותו העניים בצער. וגם אשת לוידאן הזקן: ביקשה על זאת למצוא תיקון: (טאקסע) במקום הכבוד שרצו לעשות לה יעמוד לקול המולה להיות פוסק אתרעא זולא: וכן עשה קצבה בבשר ובלחם יומיים: בין תנור וכיריים מקילי בתרעא ובמספריים:

אנחנו בני עמנו. בחמלת ה' עלינו. ויט חסד אלינו: בעיני לוידאן השר: היהודים הדרים בבעללעגראד בסער. השטחתו לפניו בספר וסיפור: בתשיעי בערב יום כפור. לומר יחי אדונינו ואנחנו עבדיך תיקר נא נפשיני בעיניך. וענתה בנו ביום מחר לעינך יש לנו יום קדוש ונורא: צומא דכיפורא. ואיך נעמוד ברעש ומהומה: בקשרי המלחמה. הלא יבולבל בית התפלה מרוב פחד ובהלה. נא חנון עלינו בחסדיך ופרוס עלינו דגליך. והשיבם כאן איני יכול להצילכם. ראו כי רעה נגד פניכם: די להפקיע את עצמי איש אשר כמוני. אני אהי' בעזרכם להגין בינו ובינו. ועל בית יהודי אפקח עיני. זאת העצה היעוצה: המלטו מתוך ההפיכה מקור העיר וחוצה, פן תספו ותלקו כרבא בהדי הוצא: כה יהי ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם. בספינות לעיר סעמלין שם נפשיכם בטוב תלין. ושם תעשו נימוסיכם: כהוגן ומתקבל לאלקיכם:

סז. צדיק כתמר יפרח. ובא השמש וזרח. הרב הגאון מו“ה מרדכי בנעט האברך. אשר היה מקדם דיין פה נ”ש קהלתינו: ואח“כ רב אב”ד בסוסברג בינו ובינו וכעת התורה חוזרות לאכסניא ונתקבל לקהלתינו נ“ש לרב ומור‘. והוא הוד’ זיוה והדר' כי ראו כי יבא יומו להסתופף בצל קורתו. וכל מעשי תקפו וגבורתו לתקפו של נס ומרדכי יצא: אף הוא בנו רצה: עיר וקדיש מין את מינו מצא מקום שיפול העץ יהיו פארותיו לחזרה. נתקבל ונבחר בשמחת תורה. ובא לכאן נותן תורה. ריש ירתא תליתאי הרואה אומר ברקאי. ור”ט דייני העיר שמחים בצאתם לקראתו. בעגלות צב לעמתו. הרבה יחידי סגל. הלכו לקבל פני רבם ברגל: ובין הזמנים הנ"ל טרם באו הנה. נתקבל גם לרב מדינה ממנו יתד ממנו פינה: ברוך מחלק לו מחכמתו ומכבודו וברוך מרדכי מעודו. אשר גדלו המלך ואשר נשאו. יאריך ימים על כסאו:

סח. סוף חשון כבשו אנשי הקיסר בממלכת סערוויע. העיר קלאדיווע. הסמוך לכרך ארשיווע על ידי שר צבא פאבריז ועל פקודת לוידאן ובשליחתו. כי הוא על ארשיווע פרוסה מצדתו היא מבצר גדול באמצע הים ואין דוגמתו. וגם בההוא גיסא חנגא והלולא. קאבורג כבש בוקארעסט עיר הגדולה. היא במדינת וואללאכייא. ולא המיתו נפש כל חי. יצאו לקראתו במסירת מפתח. ויבאו על העיר בוטח. ומשם סובב והולך וכולם מקדימין ליום הכניסה והמתנגדים נתנו למשיסה. וריסן גם הם כבשו העיר בצורה בענדרן ביד רמה אף שהיו בת עשרים אלף תגר"ם מלומדי מלחמה. הנה הקיסר ורוסן מנשרים קלו ומאריות גברו לעשות רצון גאוגם מיהרו:

סט. מכנף הארץ שמענו תלונה. נוע תנוע ארץ והתנודדה כמלונה. היה זועת הארץ (ערדבעבן) בעיר רומי. ונפל שורא חיל וחומה. ויושביה אחזו רעדה. נטושים ע“פ השדה. איש נודד ממקומו כצפור דרור. כי יראו לשבת בסוער. ואחשבה לדעת לזאת טעם חרוץ כאמור על שלשה רגזה הארץ. תחת עבד כי ימלוך ואין איש עומד בפרץ בשלשה מקומות בית הניציץ ובית המוקד. ראיתי שערוריה והזמן בוגד. נתנו עצה למרוד במלכות. והיא מכה מהלכת. מצרפת לנידרלאנד. ופלאנדערן ובראבאנד: בקשו לפרוק עול אדונים. טינא ופריקה בחנם והיא חורבן עולם והריסת מכונו. בירה בלא מנהיג ועבד חפשי מאדוניו. וא”כ הוא לשוא עמלו בוניו.

כעת לקחו שוב בידים רמות. יהודים בעלי מלחמות ח"י כסליו חיי מררו. כטוב בעיניהם בררו. בני היקרים גררו. רבת נדדתי נדוד. פעם ג' ביום ג' ושלשת תרד מאוד. יום שהוכפל בו כי טוב בעשרה מאמרות. פסקה טובה והוכפלו הצרות. תנות לא אוכל להגידה. הנוגשים והשוטרים בעם הפריזו המדה אין רואין על מומין שבגל ויקר על ממון שבסתר. הם לא עשו אלא לפנים. בשביל תשלומי ארבע וחמשה מנים. על כן יאמרו המושלים הבה לי בנים.

ע. כראות המלך תוגר למבוקשו איננו מגיע. הוצרך להכניע וחותר חתירה ולשלום יביע. וביקש מהרוסן על איזה חדשים הרווחה. אולי יתפשרו בינתיים וחמתם שככה. והשיבו על ככה. כי בזאת נאות לו. שיטיב מקודם האסור בגבולו. הוא בולגאקאף המשולח (גזאנדטע) של רוסיא. אשר היה חונה שם במלכות תוגר כנימוסיא. ומתחלת המלחמה (עסי' נ"ח) במשמר חבשוהו ועתה לחזרה ישלחוהו וכן עשה ולקולם צייתא ולאסוריו לו פתח ביתה ופטרוהו בכבוד גדול וחצי מיליאן נתן לו לתשר שיכניס עצמו להתיר הקשר מי כהחכם יודע פשר. י“ב טבת המשולח הכ”ל דרך ווין פה עבר ועכ“ז משלום לא נשמע דבר ועדיין לא נצטננו גחלי שלהבה ולא נתקו מיתרי וחבלי האיבה. וי”ו טבת בא לוידאן לווינא. מחמת החורף והצינה. ולהמתיק סוד עם הקיסר בדברים שבינו לבינו והעיר ארשייוע הניח במצור. לכבשה בחזקה ידו קצור אך סבבה בחילו ומניחה והולך לו (עסי' ע"ט) והביא עמו לווין ריבה אחת בת חמש שנים. לקחה לו לבת והלבישה שנים היא נשארת יתומה ערו' במות אביה ואמה ברעש כאשר על בעללעגראד צרים. זאת עשה לזכרון ולתפארת מה שלקח מן החרם. כנעמן שר צבא מלך ארם.

עא. אנשי נידרלאנד לעצמם מובדלים. מלקבל פקידות החדשות מהקיסר נחדלים. מלאו ערמימות ונכלים. והעמידו דגלים. חיילים ומלך פרייסען בא להכריע בין הגבולים כאוהב נאמן להקיסר ובאמת אין מידו מציל ומוחה. ואנשי המדינה נבוכו. ומסתמא יש להם על מה שיסמוכו ובעיר בריסל הבירה כל אלה חברו. וערכו מלחמה וגם גברו וצבאי הקיסר משם עברו. (עסי' פ"א)

עב. גם אנשי מדינת פולין כפי הנראה קצת להתוגר עיניהם תולין וברוסן והקיסר מועלין. לכן עם רב צבאי הקיסר לשם עולין. וגם הם ערכו מחנה מאה אלף איש חלוצי צבא. לעת הצורך למלחמה לבוא ובוועד הגדול (לאנדסטאג) בעיר ווארשוי. שלח להם שר צבא פאטומקין בדרך בקש‘. שירשוהו להניח בזמן החור’ באוקריינא עשרים אלף איש. ולא יעשו להם שום ביש. ומה שיאכלו בכסף מלא אתן מחירם. ואם מימיכם נשתה ונתתי מכרם. ומחוט ועד שרוך נעל אם אקח במרד ובמעל. והשיבוהו: אתה בעצמך תתן עדינו. שהיא דבר בלתי אפשרי אצלינו. באשר שזה מקרוב היינו מקימות. מאה אלף איש אנשי מלחמות. לא לאויב עליכם רק להגין בעדינו. ומאותה מדינה כל מחייתינו ודי להפקיע את עצמינו. ואתה בא להוסיף עלינו. ובזה נסתלק ויצא. והדבר נטורה וכבושה לעת מצוא (עסי' צ"ג):

המלךְ תוגר כתב אגרת מוסר לשריו (האפקריגסראט. דיוואן) וזאת תוכן האגרת. אחי ורעי: הבה נתחכמה לנשארת זכרתי ימים מקדם הייתי גברת. ועתה הורם העטרת. מה זאת הבאה אליכם. ותנגפו רגליכם. לפני שונאיכם הסיבה כי על אמונת מחמעד לא מסרתם נפשכם. על כן חתו גבוריהם. לא כן עשו אבותיכם בשלחי אותם למלחמה הלכו במסיר' הנפש ובכל כחם. והיא שעמדה לאבותיכ' על כולם היה מוראכם וחתכם. ועתה השכילו הווסרו שופטיכם. לפשט עקמימותיכם. אז תצליחו במלחמתיכם. ושוב תשובו לעריכם ואל יהי זרים אוכלים אותם ללנגדיכם הלא אפתח אוצרותי ואספיק צרכיכם. הלא אתם הרבים ולמה תתראו נופלים לפני עשו אחיכם. כולכם תלכו בנעריכם ובזקניכם. מבן ט"ו עד ששים ערכיכם ואני אלך לפניכם:

עג. הקיסר יעזאף חזר לחליו אשר ימות בה. היה הלוך וחסור עד החדש העשירי הוא טבת. ויתחרו הרופאים למצוא תרופה ולא יכולו. ובפירש אמרו שאין לו תקימה. ויהי כראות שנצטנן ועזבוהו כחו. ולא העלה ארוכה ואין כאן מי ימלא מקומו על כסה המלוכה. כתב עבור אחיו לעפאלד נשיא הארץ (גראסער, צאג) בטאסקאני. מהר חיש לבו' הנה כדי שיהי' זה פי' למית' וזה פי' לחיים. ולא יהיו המדינות חסר מנהיג בינתים. אך הוא לא רצה לבוא כל זמן שהוא קיים אף כי נעים שבת אחים יחד וצוותא בסימא: אין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא. וכשראה הקיזר שאפס תקותו מסר הרעגירונג לזולתו. לו יסור שבט ממשלתו ונתנה לפירסט קויניץ ומרוממתו ומגדלתו. ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. ראשי שררות ומניסעריום כולם אנשים. זקנים וישישים: והם. לאסצי. קאבנעצל שטארנבערג. ראזנבערג ארבעה חרשים. המה יהיו לקשר של קיימא נבוני לחשים. ועליהם מניח את ראשו בפרט לקויניץ כי אליו הוא נושא את נפשו על פיהם יהיה כל ריב וכל נוגע במלכיות: נימוסיות ומדיניות גלוית ופנימיות. הם מלומדים בתכסיסי המלוכה: לכלכל דבר המלכות בהשגחה.

עד. ובאשר שאנשי מדינת הגר קצת חלק לבם. מסרבים מלקבל פקידות החדשות וטיבם: וביקשו לעצמם חיריות הקדומים. אשר לוקח מהם זה כמה ימים ובעסק הנומרא ונטילת התר כאשר למעלה בסי' נ“ה נרשמים. על כל זאת בקשו מחדש קיומים בטבעת המלך חתומים. והיועץ הגדול קויניץ הזקן: השכיל בחכמתו שיש בזה צורך שעה ותיקון ואולי ראה את הנולד פן בהעדרו תצא אש סולד. דיבר על לב הקיסר ונרצה להם למלא בקשתם בכל החיריות כקדמותם. כמו בשנת 780 בחיי המלכה אדונתם: גם החזיר העטרה ליושנה למדינתם לא לפ”ב כי אם לפעסט ומה לי הכא מה לי התם והרשות נתונה למחוק הנומרא מביתם. ושארי דברים כל הקודם קודם לחירותם אף שאין זה דרכו לעבור על מידותיו: ולהיות מנוצח מאנשי מדותיו אך אין שלטון ביום המות ואין אפטרופוס לאריות ואותו היום נקרא חיבוט חיריות. ונגד זה יאותו לו אנשי הונגרן להעמיד לצבא חיל גדול. איש מהם אל יחדל. ובכל על הוצאותיהם. ובתנאי שלא ילך עמם יהודי במלחמותם. כי חרפה היא להם ותועבה. כל פי האי ריתתא עלינו יבא.

עה. משנכנס אדר מרבים בשמחה. וסופו נהפך לאנחה. בר“ח אדר ישבה על המשבר עליזאבעט אשת הסגן פראנץ יר”ה. מבכרת והלידה המליטה בת ידידה. והיה שמחה בווין אשר לא אוכל להגידה. השמחה במעונה להורתה ולידתה. וביום הרביעי ערבה שמחתה. ויהי בצאת נפשה כי מתה בת שבע עשרה שנה היתה רכה וענוגה כשושנים סוגה ונהפך לתוגה: החדש הזה אלון בכות קרא שמו. כי פגע המות גם בהקיסר עצמו נעטר בשלישי לחדש. ובשבת קודש תשע ושלשה חדשים מלך. ובן מ“ט התמוטט והלך הוא יאזעף אשר הגדיל מלכותו ויאדר: מהלאה למגדל אדר. ראוי לקחת מוסר ותוכחות: כי זה האיש מרגיז ממלכות ומעשי תקפו וגבורתו ידועים בקהל עדתו ולמעלה מסי' נ”ג והלאה אפס קצתו. ומה הועיל כל הונו ואשר עשה מעודו. כי לא במותו יקח הכל ולא ירד אחריו כבודו:

עו. אחרי מות הקיסר והנה יאזעף איננו. האח האח ראתה עינינו. אחיו של ראש הוא לעפאלד השני לאחר שלשה שבועות בא בגבולינו. לא ברעש וצווחה. ובקול המולה של שמחה כ“א בקול דממה דקה ונמוכה. למלא את ידי וי”ד בניו למלוכה עשר בנים סגנים. וארבע בנות שאננות בא בליל ש“ק ז”ך אדר ולבש האדר בעוז והדר. ואשתי מארי' לאואיזע אינפאנטין משפאניא עודנה נשארה בטאסקאני איזה ימים ימימה כבודה בת מלך פנימה. ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלך. והנה בנו הראשון הבכור נדיב פראנץ יושב בויון אצל הקיסר באשר היא יורש הכתר: השני יאזעף פערדינאנד מילא מקום אביו להיות גראסהערצאג בטאסקאני השלישי קארל פקיד ומצוה שטעטהאלטער בנידרלאנד הרביעי אלכסנדר נעשה אח"כ פאלאטינוס בהונגארן (עסי' פ"ב) ושארי ששה הבנים עודם רכים בשנים. והנה קמה אלומתו ותסובנו לאומים מיד: תוך איזה ימים שלחו לו הנסיכים (קוהר פירשטן) להלמו הכתר קסרות רומי כי לך נאה באין דומי: ויהיה בטוח מני' ומני' מסתיים. רק שלא התוועדו בינתיים עד אשר יאספו העדרים הנסיכים שבעה וגללו את האבן הראשה ונשוא נס בגבעה. יבואו על עמק המלך לדעתיהם רובם ככולם עליו נתנו עיניהם

עז. בין גאולה לגאולה. פעל הנגיד ר' קאפל טעבן שלא ליקח יהודים למלחמה במדינת הגר כולה. והמלך לעפאלד חפץ חסד מעודו. וחלק לאחרים מכבודו. ר' חיים ברעזניץ פרימוס דמדינת פיהם מצא חן באור פני מלך חיים הם למוצאותיהם. נשאו בטיטעל פאן ושר. להיות מיושבי שער. והנגיד ר' ישראל ק"פ אשר כבר כסאו מוטלת בין גדולים. האפראט עם שרי המלך ויועציהם. כעת יותר קרב לגבי דהינא. וקנה לו נחלה (פעללינגר הערשאפט) באיסטריך המדינה. אחרון דפסח הי' ההולדוגנג בווין והעיר צהלה ושמחה:

עח. כעת נתעורר איזה טינא. בין הקיסר להמלך פרייסן בדברים שבינו לבינו: לא נודע לאיש ההמוני. ושנאה תעורר מדנים ואנשי חיל יסובבו מזויינים. למלחמה מוכנים. לערי מבצרי גרעניץ מעהרן ופיהם עברו השיירות. מוצא אסירים בכושרות בחדש ניסן עוברות ושבות. העם רגלי ורוכבות. לאלפים ורבבות. ובעזר קצת מרוסן כאשר ברית כרותה ביניהם:

בחדש אייר הלך גם לוידאן אל המחנה אשר נגד הפרייסן מונה. לערוך מצבם בטוב נגד השונא. ז“ך אייר עבר פה נ”ש קהלתינו. וכבודו מילא את מקומינו. וכבוד גדול נתכבד באותו שעה. כי לו נאה יהודים וערלים עשו אויפווארטונג בשיר ושבחים אלה בקול המורים וקול נבחים. ואלה בספרי תורות וחופות נאות ערכים. ודייני העיר וראשים ורוב עם בבגדי שבת מלובשים. ודעתו היה לחזור למלחמה תוגר נגד האויבים. רבות מחשבות בלב איש ורגלוהי דב“נ אינון ערבים. באתרא דמתבעי בעיר נייטעשיין שם מת על מטתו בן ע”ז עז כנמר עד סמוך למותו. ביום ה' ד' אב פסק חיותו. ומיד בעש“ק למחרתו. עבר פה נ”ש והוליכוהו לקברו סמוך לווין בגבול נחלתו.

מערכת מלחמה השלישית 🔗

עט. דלת העם אשר בכרך ארשיווע זמן רב במצור. מעתה ידם קצור. ולא יכלו שם להתאפק מפני הלחץ והדחק. סבלו דבר וחרב ורעב. לטרא בשר סוס בעד א' 'זהב חמשה שבועות לא ראו תואר לחם בעיניהם. בשר כלבים וחתולים מזוניהם. הבשר עודנו בין שיניהם. הבאיש בתוך מעיהם. איש אל רעהו קול נתנו. ומה אנחנו יושבים פה עד מתנו. לכו ונפלה אל מחנה אדום אם יחיונו נחיה. הרי אנו מחוסר צידה ונחצד בחד שחיו. ויצאו ע"פי אקארט והעיר לשונאיהם מסרו. כסוכה בכרם נותרו. ובאשר טוב עשו בתוך עמם. ועצרו כח כל הימים הללו לעמוד על נפשם. נשאו חן גם בעיני שונאיהם והניחום לצאת בכלי שיר ודגליהם. וכלי זיינם חגורים במתניהם ואיזה קאנאנע בידיהם. כבני חיל וזה כבודיהם ועוד נתנו אליהם. לחם ובשר אוכל למו להשיב נפשיהם. ובעת ההיא כבשו רוזן המצבר בערנט ודעווינז שר צבא הקיסר כבש העיר בצורה צעטטין הוא יתד ופינה. מבסניא המדינה שחתו החומה ויסודותיה ערות בתשעה באב הוכפלו בה הצרות. ועשו להם קברות. הם החטאים בנפשותם. ויהי בהקשותם. עשו להם שלשה התראות. והקשו ערפם מלהכנעות לכן בחוזק יד עליהם באות וקאבורג הלך לצור על עיר ווידין. הקיסר כבש הצליח מהם כמעט שלשה מדינות. סערוויען. וואללאכייא. באזניא.

פ. בימי המלך לעאפאלד נשלחו משולחים שנית ממדינת פיהם וכן ממעהרען והרב מדינה על גביהם. גם מפולין והרב מלעמבערג בראשיהם. ובכח והרשאה מכל הגלילות בידיהם: וה' נצב עליהם. והלכו לווין ובאשלי רברבי תולין. ובסגנון אחד עונין, הצד השוה כולן שווין לטובה. לחזק בדק בית ישראל. אשר לא יתגאל ועל עינינו עיר וקהלה להעמיד הדת על תלה. כל חדש תמוז מווין לא משו: להמלך עצמו נגשו. וכובע ישועה בראשם ילבשו. החודש אשר נהפך לנחמות. שלא ליקח עוד יהודים איש מלחמות. (עס צ"ד) ועוד כאלה לרבות גאולת קרובים חיתון רעים אהובים. אשר התורה התירה. והקיסר יאזעף שדי בי' גירא. וקרא לשבויים דרור ולאסירים פקח קוח. לסעדם במאכלים כשרים וישבתו ממלאכה ביום מנוח. ועוד הבטיחם שיפנה לטובת מבוקשיהם. יקם סערה לדממה ויחשו גליהם. ישמחו כי ישתקו וינחם אל מחוז חפציהם:

פא. יתיצבו מלכי ארץ והקיסר רוסן נגד מחנה מפרייסן. עמדו זה מול זה במחנה כבד מאוד ולא פגעו הני בהני ואין שבר ושוד. כל אחד מהם לא הרסו מצבם. עסק' בעסקם וטענותם מפיהם ומפי כתבם. ושארי מלכיות הטריחו להשוות הרים הגבוהים. למצוא פשר דבר בין אדירים כמוהם. שהמלחמה כבדה והעולם צר בעדם. ולא נשא אותם הארץ לחלק ללגיונם אפסניא וצדה. ובכל יום השטאפעטין רצים ושבים. קלים כעננים ועבים עד שמצאו מקרה כתוב שלשים ורבעים. ותשקע האש ונתפשרו ביניהם. שקעה חימה שלא באונסה, עת מרפא ואין בעתה קוה לשלום והנה טוב מנחם נגמר פעולתה ולא נודע ענין הפשר רק מה שעינינו רואות. שחזרו הצבאות לאלפים ולמאות. ורוב' הלכו משם לנידרלאנד המורדים והפושעים וגם יכולו והכניעום וכבשום (עסי' קט"ז). ואף עם התוגר מדובר משלום וכבר עשי הרווחה. וואפענשטילשטאנד והנחה. ותהי זאת נחמתי. שחזרו אנשי מלחמה בני בריתי. אחת לאחת תלוקטו מגלותם. שמחים בצאתם. וששים בבואם לביתם. וחזרו ליחוסם. ויתילדו על משפחותם. (גמר השלום עסי' פ"ה):

ובכן הארץ שקטה. ולזאת נפשי נקטה. אל נא תהי מריבה. תונח משלום נפשי נשיתי טובה ועתה אפשר יהיה זול ושובע. ועכ“ז תוחלתי נכזב' הרגל נעשה טבע. ונשכח כל השבע והיוקר התמיד וגבה. שנת תק”ן נת“ק הוא שחין היובש. עצירת גשמים ובמקומם ירדו בזעף אבני אלגביש. סגרו בשוק דלתיים. וחשכו הרואות בארובות השמים. ובטלו הטוחנו' מבלי מים. בהמות בהררי אלף לא מצאו מרעה רועה ואינה נרעה. י”י ירחם עלינו. ועל דלת בני עמינו:

קאלענדאר

►►	ה'תק"נ	◄◄
	1789 - 1790

פאָלגנד איז א אידיש - גרעגאריאנישער קאלענדאר. אין יעדן טאג קעסטל איז פארהאן איין אדער צוויי אותיות אנצוצייכענען דעם טאג אינעם אידישן חודש, און א נומער אנצוצייכענען דעם טאג אינעם גרעגאריאנישן מאנאט.

ש