רוי:ה'תק"ב

ה'תק"ב (5502) – אדער אין קורצן תק"ב – איז א אידיש יאר, וואס האט זיך אָנגעהויבן א' תשרי: דעם אוונט בעפאר סעפטעמבער 11, 1741, און עס האט זיך פאַרענדיגט כ"ט אלול: סעפטעמבער 28, 1742. ה'תק"ב איז אן עיבור יאר (מיט צוויי חדשים אדר: אדר א' און אדר ב') וואס איז לאנג 383 טאג. דאס איז א שמיטה יאר.

חיט, משה אברהם בן ראובן, קורות העתים:

ו. בראש השנה תקב“ל היה בווין שערוריה גדולה למאד. וגמרו כלם לברוח ולנוד. וברחו נימולים וערלים. והרבה שרים וקציני יהודים עזבו חילם. רובם ברחו לפ”ב הבירה. וגם המלכה עודנה שם מיום הקרענונג תדירה. בעבור הרעש ומהומה שם קבעה דירה. ואנשי הונגרן הבטיחוה בשמירה. ובחדש חשון השונאי' כלי מלחמה אזרו. ומעיר קרעמז חזרו. והלכו דרך שם למדינת פיהם. עד שבא השלישי מלך פולין והכריע ביניהם. ושלשתן באו על עיר פראג כאיש אחד בלב אחד. ודעתם ליתן מלכות פיהם (להבייארפירשט) באשר הוא לקסרות הקדמונים נין ונכד וכחצות ליל מש“ק י”ז טבת נכנסו לעיר פראג פתאום. וה' עשה עמנו נפלאות ונסים:

ז. בעת ההיא עשתה המלכה (שטילשטאנד) עם המלך פרייס ועזבה לו כל מדינת שלעזיא עד עיר (נייס). והוליכה משם למדינת (פיהם) כל אנשי הצבא. מפני שעמה מועטים ואין מספיק לתרי בבא. עוד זו מדברת עמה למדינת פיהם נגד השלשה מלכים וזה הוא בת המלך פרייסן למדינת מעהרין להלחם. תחלת ביאתו כאוהב נאמן ובאמת גם הוא עם השלשה מלכים בקשר אמיץ. והלך ובא לאלמיץ ומשם עד עיר וורשוי. ולא עשה שום בישא. תחלתו בפה רך וסופו קשה. היו אומרים שבאים לעזור לנו. ולא ביקשו כ"א מקום ללון וגם לנו. וחשבנו האנשים האלה שלמים הם אתנו. ומתוך מעשה לא ניכר מחשבתם אלינו הלנו או לצרינו עד שהיה הודאי מוצא מידי ספקם. שלא יכלו השונאים עוד להתאפק. וגם המלך בעצמו בא להלחם כפעם בפעם. וקבע (ההויפט קווארטיר) בעיר (צניים) וגם צבאי מלך פולין באו (מפיהם) למדינתינו. ואנחנו יושבים בינו ובנו. ומעיר לעיר הולכים וחוזרים ונטלו ממון רב וגזרות גוזרים. וצריכים ליתן להם אכילה ושתיה. עד שיצא ממקום שנכנס להקיאה:

ח. ט"ז אדר ראשון באו הפרייסן לכאן ניקלסבורג כאשר ינטו צללי ערב. שנים עשר מאות שלופי חרב. ואל השער לא באו רק (היענראל) עם שלשים איש ולא דברו קשות ולא שום דבר ביש. ושלח בעד השופט וראש עירין ובקש מאתם מקום ללקין על איזה ימים בדברי רצוי ולא כמזהירין. וחזר היענראל חוץ לשער. ובא עם כל עמו ולא עשו שום נזק וצער ומושלי השררה והעצה וגם ראשי הקהלה קבלום בפנים יפות והוא עונה אחריהם דברי רצוי דעתם להפיס. וביקש ממושלי השררה ליתן לו איזה חדרים בארמון הדוכס לדירה. ואחר ביאתו כמעט שני שעות תבע מיהודים וערלים הרבה מעות. ובאו אליו הראשים וטובים. ותבע מקהל יהודים שלשים אלף זהובים ובאם לאו יתן רשות (לבוז בז) ושאר התראות שהתרה בנו. עד שמתוך אימה אמרנו רוצים אנו ובקשנו מאד והורדנו אליו דמעות להקל מעלינו עול נתינת המעות עד שבא בהשוואה לששה אלפים באה מלבד שארי הוצאו' שלא כסדרן אין סדר למשנה מונה וחוזה ושונה לומר הב הב כי אתם הרבים אנשים ונשים וטף וצריכין ליתן עוד שלשת אלפים וכל זאת בדברים חביבים וכל הסוסים מרחוב היהודים נטל עד ג' א"ח יצאו מפה וגזירתו בטל מכאן נסעו לעיר גידונג כששת אלפים איש ובהאי מתא להם ביש שם חונים מקדס ז' מאות הוסארן הגריים לכן בעם עלום לשם הלך ובחימה שפוכה עליהם מלך ושללו ובזזו ערלים ונימולים לסך עצום הזיקם עולים:

ט. בין כך ובין כך היינו במצוק ובמצור בבית הוכרחנו להיות עצור צער וריבה ושבת בכל המדינה. ולא יכלו היהודים לילך אפילו מחצר לגינה. ואי אפשר לשים נפשם בכפם. להמציא מזון לנשיהם וטפם. בעבור הגייסות המצויים בכל עיר. ובפרט כי קול המאון אומרים היהודים חייבים ביעור ועלילות שקר עלינו מעללים. ויתנו אותנו כמרגלים באמרם שמרצונם נתנו להשונא ממון רב ומרגלא בפומייהו שהמלך פרייסן הוא ליהודים לאב. ודנין אותנו בגירושין גרש האומה הזאת זאת ועוד אחרת קשה הימנו לומר מות בקום עלינו אדם אחד בברין וחרץ דינה הוא פקד פקידה ראשונה. שלא יתן לשום יהודה בברין מקום לינה מעת לעת ומפקידה לפקידה מועט והולך כנוס כל היהודים אשר סביב לברין סחורות מוליך וכן נעשה וכנסו כל היהודים הנמצאים ונמצאו שלשה עשר קהלו לכל ולברין באים והיהודים ההם הלכו לפי תומא ולא ידעו מהפקידה מאומה והיו צריכין לעשות מלאכה ולגרוף רחובות ושווקים עד שנשבר מפרקתן ולא יכלו להקים וגם בשבת ביום מנוחה עבדו בקושי וגנח גנוחא וקול ההמון הולך וחזק בקלא דלא פסיק פסיק ריחא ולו ימות באיזה מיתה לדון אותנו השר הנ“ל עסק פקד וגזר גזירה שוה בכל ופתח בטענות דמים דמים תרתי משמע משמעות פקידתו ליתן חמשים אלף זהובים במעט ימים ובאם לאו יכתב לאבדה ביד קמים ובאשר שטם (זאכסן ופרייסן) סביב לברין כרע רבץ לא הי' להשר הנ”ל דרך לשלוח הפאטענטן לכאן נ“ש כ”א לבאסקוויץ ולשם שלח אותן המגילות. והם שלחום לכל הקהלות.

יוד עצם היום היה בשבת קודש מגילה נקראת באחד עשר לחודש בחדש שלשה עשר הוא חדש אדר שני סמוך לימי פורינו וחללו שבת אחת ולא יכלו להתמהמה ושלחו בשבת המנהיג רוכב על גבי בהמה ושם נפשו בכפו לרויסטיץ היכא דשיכיח הזיקא והפאטענט קשורה לו בחיקו מרויסטיץ שלחו לכאן נ“ש ולא עכבו אפי' רגע אחת. וביום א' בבקר י”ב אדר באו לכאן נ"ש:

וז"ל אגרת מבאסקוויץ לניקלשבורג

אחינו בית ישראל קציני מנהיגי הקהלה והמדינה יושבי ק“ק ניקלשבורג יע”א. והסמוכים ונראים אליהם באנו להודיע הצרה הגדולה הבאה אלינו ע“י מגילת קינות כאשר עיניכם תחזנה בהעתק ביד הירומם ה' ישעיא דאנאט המוסר נפשו בשיל הכלל ומרוב הצרות והדמעות לא ניתן זמן להרחיב הדיבור חכמים ונבונים כמותם ידעו כדת מה לעשות בזמן קצר כזה כ”ד החתומים בדמע והואיל וקציני קהל יצ“ו אינם בבית הקהל ועוסקים בצרכי הכלל אצל המושלים דפה אבוא עה”ח בפקודתם יעקב הקטן קאפל מעריביטש שו"נ דפה:

קיצור תוכן פקידתו בזה הלשון

עז ווירט דיא נזאמטי יודענשאפט אים מרקנאפטוהם מעהרין ערנסט גמעסין עראינרט דס דיאז עלבי פאן דאטא ביז דעם 20 לויפענדן מאנאט מערץ פונפציג טויזענד גולדן ריינס באהר צוזאממן מאכן אונד אלהער ליפערן זאל ווידריגענס אללע יודן אללער ארטן ווא זיא אין מעהרין אנצוטרעפן זיין גפלינדרט אונד נידר גמאכט ווירדן זאלן ברין דען 14 מערץ 1742

(אונטרצייכנט)

ויהי כי באו הפאטענטן לכאן נ“ש ליד הרה”ק בעת תפלת שחרית מיד בצאתו מבה“כ אסף אסיפת קהל ודיינו העיר ופארי יודעי מדע ויראי אלקים בלי קנאה ואחרית וכקרוא הפאטענטן לפנינו אחזתנו חיל ורעדה ופחד כי מזמן קצר עד שלא נוכל להתיעץ יחד כי בבוא הפאטענטין היה ח”י מערץ ועוד רק שני ימים להשקיט החימה. עד עשרים למערץ שהוא ביום פורים בסך עצום כזה לברין להקדימה ועוד רעה יותר שאי אפשר לבוא שמה בעבור הגייסות ומהומה ונהפך ימי פורים לחוגינו מי והי ההולכים לבקש בעדינו כולנו אמרנו וענינו: ראה ונקדש עצמנו ונתפלל אל אלקינו אולי יקרע גזר דינינו:

אז נהפךָ ימי פורים לאנחה והעיר והמדינה נבוכה

זה זועק ובוכה וזה בתפלתו שוחה וזה מתפלש בעפר המנחה זה את זה לבהכ“נ ולהב”מ דחה וזה אחר זה עונים פסוקי תהלים באנחה זה מר צורת איה מקום מנוחה וזה עומד ותוהה וגנח בנוחה זה אומר איך נהפך מגילת אסתר לאיכה וז“א מה הגיע אלינו ומה ראה על ככה זה אמר ימי הפורים לא נבטלים פסוקי הלכה וז”א עוד יעמוד ליהודים הרווחה זה יעץ לקבל המעות ולברין להוליכה וז“א הלא א”א לבוא שם ובטלה שיחה זה יעץ לעשות מעמריאל לבקש מהשר סלחה וזה אמר הדרא קושי' לדוכתא תיתי מהכא:

יא. אחרי שובינו נחמנו בעצה אחת הסכמנו כולם כאחד עונים זה יהיה ראשון לראשונים לעשות מעמריאל להשר הנ“ל וכן נעשה ונכתב בדברי רצוי ותחנונים ובתוכה מבוארים תירוצים הגונים ועל נתינת המעות השבנו בתרי גוונא חדא איך אפשר לקבץ המעות מכל המדינה ביום יומיים כתר לי (זעהר) שבועות שתים שנית איך אפשר להביא המעות לברין וגייסות השונאים סביבה ברין ואיך אלך ושמעו השונאים ויבואו סך מעות העצים כזה לקחת והלא אדוני בעצמו לשלוח הפאטענטן לא היה לו כ”א דרך אחת ובלתי ספר שאדונתינו המלכה מיודעינו ומכירינו כי אנחנו נעבדנה בנפשינו ומאודינו ובך בטחנו אדונינו מצרותינו תפדני ואל תתן אותנו לשודדינו ותנוח דעתך להסיר הכעס מעלינו:

וזאת המעמריאל נשלח בשני דרכי' פן אחת תלך לאבוד ומהשונאי' נלקחים. בדרך אחד. שלחנו שליח מיוחד לילך בדרך ארוכה וקצרה. ומן הדרך הישר סרה. שלא יבא לידי זרה. וע"כז בא ביום השלישי ריקם לחזרה ואחת נשלח על ידי (שטאפעט) בדרך המלך ובבואה לפארליץ נלקחה בשבי והובאות לעיר זעלאוויץ הסמוכה אשר שם המלך והכוה מכת רצח ולא הניחוה לברין לילך. והמלך צוה האגרת מאתו לקחת. והוא נקראת ועל השלחן מושלכת. והמעמריאל לכמה חתיכות קרע. אף ששליח הדואר לפני המלך כרע. וכמה יגיעות ותחבולות השטאפעט עצמו טרח עד שהציל את נפשו וברח. ושני השלוחים באו ריקם לחזרה ובינו לבינו נפשינו מרה:

יב. עוד עשינו באותו יום י“ב אדר שבאו הצרות. כתבנו לקציני ווין כל אשר אותנו קרות. ואת פרשת הכס' אשר אמר בגזירה ועונש חמור. ואלה המשפטי' אשר לפנינו השים. בשם אדונתינו המלכה כתב וחתם. להרוג ולאבד מנער ועד זקן ביום ארבע עשר לחודש אדר. ולשלול לבוז כל בית ומדור. ובאשר שקציני ווין המה יראי אלקים ולחצר המלכות קרובים. וגדולי השררות להם אוהבים לכן כתבנו להם את אשר נגזר עלינו ולהשתדל (שטילשטאנד) בינו ובינו וקראנו להם מקירות לבנו אתם אחננו בני אברהם יצחק ויעקב ראו למהר הישועה ולא לעכב. כי קרב מאד הדבר. על ששה ימים נגזרה הגזרה וארבע מהם חלף ועבר בית יעקב תרחמו עלינו ועל נשינו וטפינו. ואל תדמי בנפשיכם להמלט באשר לא עליהם הגזרה שלט ורוח והצלה יעמוד לנו ממקום אחר כנסת ישראל צומו למחר וגם אנו לילה ויום נצום כן ובכן תבואו אל המלכה ותמצאו חסד וחן וגם כתבנו להן כח והרשאה. באם תבטל הגזירה ועל נתינת ממון באה. יהיה מה שיהיה כל הנתינה. אנחנו אנשי נ”ש ערבים עבור כל בני המדינ‘. וזה נשלח ע"י אחד מתושבי קהלתנו רוכב ורץ במהירות עד שהסוס מתחתיו נופל ושוכב רכב מכאן שתי שעות קודם חצות היום ולא יכול להתמהמה. ואחר חצות בשעה ה’ בא לווין עיף ויגע. ולאחריו מיד שלחנו שטאפעט כמו שעה אחת לערך פן ח“ו יקראנו אסון בדרך ועוד שלחנו אח”כ אנשים מסוימים ומהוגנים. למהר הדבר ולדבר על לב הקצינים. ואל יתעצבו מלהשיב אותנו דברי נחומים. ואנחנו לא נתעצל בתפלת וצומים וברכנו להם ברכת כהנים וכולם בדמעות אמן אחריהם עונים. ובבוא הבשורה אל קציני וויען היה הדבר קשה בעיניהם. ומזדעזעים כל איבריהם ונפל עליהם אימה ופחד ומיד סמוך לערב נתאספו יחד בלילה ההוא נדדו שינה. וישבו כולם בעצה עמוקה בחכמה ובינה ויתנו עיניהם בהאיש משה אגעלאר. הקרוב למלכות ועייל בלא בר. והוא פיקח וחכם. ויאמרו קראן לו ויוחיל לכם:

יג. איש יהודי היה בווין הבירה. אשר זה עשר שנים בווין קבע דירה. ושמו משה ברמן דע אגעלאר ממדינת שפניא. ואביו היה שם שר גדול וחשוב: וקרוב להקיסר קראלוס בעודו למלך בשפניא ישב ובנסוע המלך קראליס משם לווין לקבל קסרות רומי. הפריז לו השר הנ"ל ממון רב כי עשיר היה באין דומי. וכרת עמו הברית לו ולזרעו עד עולם בכל אשר יבקשו הוא ובניו ישמע לקולם. ובאותו זמן היה זה האיש משה אגעלאר קטן ורך בשני' וגדל הילד ונעש' אב בחכמה ושר וחשוב כאביו בכל פנים ומתוך מעשיו ניכר מחשבתו להבינה ראה יום שכשר לצאת לים בספינה ויעבור הוא ואמו הגבירה מעבר לים הגדול כמו שנאמר באברהם מארצו וממולדתו הדל ורוב הונו ועשרו בשפניא שייר. ואת עצמו גייר ובארץ האלאנד מל וטבל ויסורים של אהב' סבל. ובא לווין וסימן הברית מאביו עודנו קיים. לקבל חסד עד בלי דיים עשאו באראן ושר וכסאו מוטל בין שרים נכבדים ובעיני כל רוואיו נשא חן וחסדים:

יד. ויקם* משה ויושיע בלי עיכוב ושיהוי. זו היא שיבה זו היא ביאה הביא כתוב וחתום מהמלכה יר“ה לבל ירים איש ידו ביהודים לרעה וכחצות לילה אחר קריאת המגילה באו האנשים לווין בחדוה וגילה בבשורות טובות ונחמות ואל יהי לבבינו נמס נימוסי מלכות פקידה ליענראל הנ”ל שצריך להאף קריגסראט לבוא באשר הוא ממונה על כל הצבא. ונהיה בטוחים שיבוא האורגענאל אגרת מהמלכה במעט השעות: ויבוטלו כל הגזרות רעות. בבקר משכימים לבהכ“נ לקראות המגילה ולשנותה. בשמחה וטוב לב קורין אותה. על הנס אשר לניסא דמרדכי ואסתר דומה הוכפל הנס בזה יומא. ובחצי יום פורים בא אחד ועל ידו האורגענאל אגרת להשר הנ”ל בחותם המלכה חתום ודברים שבגו היה סתום. ולא ניתן לנו העתק מטעמים כמוסים. רק פירשו לנו קציני ווין בשם המלכות שנמהר ונחיש האגרת הזאת לברין להולכת. ולהמציא תחבולות בל יבוא ח"ו לידי זרים. באשר שהשונאים בכל הסביבה צרים:

טו. וגם יענראל בראניי זכור לטוב. החונה פה נ“ש בעת ההיא עם איזה מאות הוסארין הגריים ואותנו אוהב. אליו גילונו את כל ונוכחת והוא הבטיחנו לבל יתן היהודי' לשחת או חמד אחד מהם לקחת ומיד בבוא האגרת הנ”ל מהמלכה הלכנו אליו ליטול ממנו עצה. באיז' דרך נלך ובאיזה דרך נצא. ודברנו עמו בקול התחינ' מרחמים וחנינה. ואמרנו אף שיש בידינו האגרת מהמלכה חתום מי ידע ומי יאמין מה שבתוכו סתום ואף אם בחסד' הגדול כאן נ"ש להגינ' מה יעשו עניי ואביוני שארי בני המדינה והתפללנו לה' היום תאמצינו היום הזה הוא עשרים למערץ אשר פקידתו עלינו. הוא לנו יום נורא ופחדו שלא נאבד יחד:

ויהי כי הרבינו אל השר הנ“ל לבקש ולדבר החל חסדו להתגבר. ודיבר על לבינו ויאמר היפלא מה' דבר. הלא עדיין היום לא פנה ועבר. ואף שבכל הדרכים האויב גבר. הלא אנוכי בתחבולי מלחמה גמר וסבר. ואנוכי אערבנו. האגרת ליד סעהר עוד היום להביאנו. ואתם בשלום תלכו לאהליכם תאכלו ותשתו ושמחתם בחגיכם. חג ה' לכם. וכן עשה והאגרת ע”י ארבעים הוסארן שלח. וה' דרכם צלח. ועברו בחרבות שלופים תוך השונאים ופעלד וואכן. ורצו בסוסיהם בכל השדות יבשין ולחין. וכן היה כאשר פתר בעוד היום גדול האגרת ליד סעהר מסור. ועכ"ז אנחנו לא נדע מה נעשה. כי לא נגלה לנו תוכן המעשה. רק בטחנו חזקה השליח עושה שליחתו וה' יצליח דרכו בהליכתו ובחזירתו ועדיין אנו בהאי פחדא ותיבנא אם האגרת לא יבוא ליד השר האל יהי' הכל לחנם ומה יהיה לנו להראות נגד העמים וההמון:

ובאותו יום בקשנו וגם פעלנו בשעות מעוטים. וניתן לנו שלשה אטעסטאטום. אחד מהעצה דפה כתבה לנו. שמץ ודופי לא נמצא בנו. שנית כתב המושל הפקיד. מה שניתן מאתנו להשונא הי' מתוך הלחץ והדחק אשר אותנו לכד. ואף הם היו לוקים כמונו. גם הערלים היו באותה נתינה. שלישית העיד האדון פראבסט הכומר שאהבת המלכה בידינו משומר. שלשה אלה המה נפלאו ושלחנום מיד עם שטעפעט ולמחרתו בשושן פורין לווין באו ולקחם באראן ר' משה אגעלאר. ועייל להמלכה בלא בר:

ומשה עלה ללמוד סניגוריא. לבקש מהמלכה שוצ דעקרעט על בוריו ומה מאוד עשו האטעסטאטום פעולה טובה. שאי אפשר לדין בחצר המלכות אותנו לחובה. ונשלוח ספרים שנית. פאטענטן הראשונים להכניס. ואת מחשבת השר הנ"ל להשתיק קול ההמון והקולות יחדלון. ובהשקט ובטח נלון. ולשלוח השוצדעקרעט לכל הערים. איש את ידו ביהודים שלא להרים: המלכה צוותה כתבו על היהודים כטוב בעיניכם. להראות שאין בלבי עליכם:

לשון האגרת מהגאון מו“ה בערש הרב מדינה מווין לכאן נ”ש ט"ו אדר שני

כתבם מיום אתמול. היום לאחר יציאת בהכ“נ שחרית הגיענו. וראיתי את אשר נעשה בדבר השליחות פקידת המלכה יר”ה לברין. וועסטוועגין וויר דען טרפאלג ערווארטן באם שיבא לידי האדון פעלד מארשאל ואשר ישיב. ועד הנה הבין וויר ההעתק מטעם הכמוס ש“ש דברם בגו שאין מפרסמין וכו' ערווארטע נאך היום פקידה חדשה מהמלכה והאפקריקגהראטה יר”ה אלס איין עפענטליך יענראל שוצ פאטענט לטובת היהודים כאשר הבטיחני האדון באראן אגעלאר נאך היום צי פערשטפפען זאב אלד נון זעלביגס איבר קוממען אשלח לכם. ולשלוח לכל הקהלות ועל זה יהי לבם נכון ובטוח ומה טוב עשו בשלוח הנה האטעסטאטום שלשה. ואני הלכתי לאדון אינשפעקטר שאבסקע ונתן גם הוא כתוב וחתום בארוכה ויתר שאת לטובת היהודים וכבר נתתי לקרוחם באיזה מקומן של שבחים ומחר איה“ש אלך לאדון עקסלענץ אבערשטער בעהמישער קאנצלער יר”ה אשר טרח עצמו בנדון זה לטובת בני עמינו הנ“ל כי הוא אוהב משפט ויושר ולהאדון הדוכס איהר עקסלענץ לאנדס הויפט מאן יר”ה עם אטעסטאט הנ“ל למען יראו ששארית ישראל לא יעשו עולה וכבר ראתה אותם אדונתינו המלכה יר”ה והיא מפיצה חסד. ומעלתם יתאמצו להשתדל גם אטעסטאט מעיר גידונג באשר הגידו פה שיהיהודים שמה הרגו איזה הוסארן של המלכה ועוד כיוצא בזה. לדעתי ברור שהכל שוא ושקר. ע“כ יראו להמציא אטעסטאט משם. ע”כ:

טז. והנה באותו היום עדיין קשה עלינו האיום. אין שעה. בלי רעה. אין רגע. בלי פגע. כי נודע הדבר לההמון עם כולם יחד. ומפילים עלינו אימה ופחד. לומר השתא על היהודים ניקום לבוזזם מכל וכל ולהשאיר ריקים. ועוד היהודים עמי הארץ יושבי קרנות הרחיבו הדיבור. דברי כזבים שאין להם חיבור ותמיד על החלוש אימת הגבור. רק על אגרת קציני ווין סמוכים. ועליהם אנו בטוחים. שהמלכה והאפ קריקס ראט שוצ דעקרעט מצווים. ועל זה אני מקווים. ומצפים כל שעה: מתי יבא להעביר הרעה. ואותו יום ט“ו אדר עבר במורא ובבהלה. ובטוב אדר בא השוצדעקרעט כחצות הלילה: וז”ל:

פאן דער צו הונגארן אינד בעמין קענינליכע מייסטעט. ערצהערצאגין צו עסטרייך אונזר אללר געגענדינסחע קעניגין אונד פרוען וועגן דער אבגזאמטן אין הונגארן אונד מעהרן בפינדליכי מילין היומיט אנצופיגן. אללר העכסט געדאכטי קעניגליכי מייסטעט. זייא פאן דערא ערב קעניגרייך הונגארן אונד דערר מארקגראפטהום מעהרן וואהנהאפטיגע יודנשאפט אין אללר אינטרטהעניגקייט פררגשטעלט ווארדן אלס אב פאן איין אינד אנדערן דיא אין ביידן לאנדען בעפינדליכי קעניגליכי יענראלין אדר אנדרי אפיציר טהיילס דורך עפענטליכי פאטענטן אונד מאנדאטע טהיילס אין אנדערו וועגס קירצליך ווערי פובליצירט ווארדען. דס אונטר דעם פארוואנד דס ווידר דער אללר העכסטען דינסט בגאנגען האבען זאללענדן מיינאיידס. דיא אין מעהרן זיך אופהאלטענדער יודנשאפט אינר האלב וועניג טאגן 50 טויזנד גולדען נאכר ברין באר ערלעגען. דיא אין אנגארין אבער אהני דערא קעניגליכי יענראל פאססעפארטע וועדר אויף דער שטראסין נאך אויסר האלב איהרר הייזר זיך בטרעטן לאסן זאללין. אונד אין דעסן ענטשטעהונג דיא איין וויא אנדערי אינס געזאמט גפלינדערט אונד נידר גמאכט ווערדן זאללין. וויא נון דערליי פאטענטען אדר וייא זאלכע נאמען האבען מעגן. ווא פערנע ע אנגעבראכטר אלזא איזט. אהנע איהרי מייסטעט פארוויסען אונד נאך וועניגר אויך דערא בעפעהל פובליצירט ווארדדן וערע אונד אללר העכסט דיא זעלבי נאך דערר וועלט בעקאנטן צארט אונד גרעכט מילדיסטי גמיהט דען אינהאלט דער יעניגן אים וועלכן פאן דער ליי פלינדרונג אדר מאסקרעמאלונג געשיהט. זעהר מיספעלליג פערנאממין האבי. זא ווירדן אויף דערא אללרהעכסטי פערארדנונג. דיא זעלבי אינם גזאמט פיר יולל אונד ניכטס היא מיט ערקלערט. אונד אללר גמעסן אנבעפאהלן דער לייא צוואנגמיטטעללן געגין גזאמט. יודנשאפט זיך פיראן אינטר שערפר פעראנטווארטאנג צו ענטהאלטען. אום ניכס דיא אונשולדיגן מיט דען שולדיגן ווידר אללע רעכט אונד ביליכקייט צי פערמישען. אונד ווייטר. אקטוס ווין דען 21 מערץ 1742 פער רעגיום מייסטאטוס עקסקאנצלייא אינגאציוס פאן קאך:

יז. ונשלח ספרים וווין שוצ דעקרעט שנים. ופה נ“ש העתיקו עוד יותר מעשרים ובפידימוס לקיים ותיכף בחצות לילה נאספו להעתיק דבריהם וניתן שכר טוב לסופריהם ולא היה עמוד השחר עלה. עד שעזרת בית רה”ק היה מלא. וכמו בהנץ החמה. כבר היו פידומירט כמה וכמה. מכמה קהלות שלחו לכאן שלוחים. וכמה בעלי בתים וראשי קהלות בעצמן באו לכאן ברוחים. הבקר אור והאנשים שולחו כל אחד מהם עם שוצדעקרעט מקויים למקום חפצם הלכו. וגם אגרת שלומים כתבנו להם. לברך שעשה ניסים בימים ההם. והם ישלחו להסביבות לבשר בשורות טובות. והזהרנו להם. אל תתראו לפני בני עשו אחיכם. ואל תגלו להם מהשיצדעקרעט שאצליכם ואל תבואו עמהם לקטטה ומריבה. רק תתנהגו עמם בהכנעה וענוה. ועוד הזהרנו להם בהתראה גדולה לעבוד את המלכה ולשמוע בקולה. ולא יסייע בשום דבר להשונא: אף במקום שהוא עדיין שם חונה: ולא תרבו שיחה מעסקי מלחמה אפי' בינו נבין עצמיכם. ואל תלכו לחנם ברחובות ובשווקים ותשבו שלום באהליכם ואל תעשו סביבות כגורן העגולה. כי לא תדעו מי העומד למולה. ובהשיצדעקרעט תהיו נזהרים. לבל יבא ח"ו לידי זרים. כל זאת כתבנו להם בהוספות ביאור. לבל תהי' הגזירה חוזר וניעור:

יח. בימים ההם בין גאולה לגאולה. נחרבו חצרות ופלינדרונג בכל המדינה רובה ככולה ההוסארן עם ערלים כפריים עשו שלום ביניהם משל לפני כלבים: ובאו על היהודים בהיותם כאובים ובזזו בפרהסיא ובעזות מצח. וגם הכום מכת רצח ואומרים שיש להם רשות לילך גדודים. ולעשות הפרד כל אשר ליהודים. ובדין מן ההפקר הם זוכה ואדם אין בארץ אשר יעשה טוב ואין מחה. ואנחנו לא נדע מה נעשה. אם מחצר המלכות או מהשר הנ“ל יצא הדבר ומי בעל המעשה. וכן עשו בכל מדינתינו ולהציל אין לאל ידינו. וכמה קהלות עברו ושנו ונעשה להם כהיתר. וחרבו קהלות ובתים כחורבות ביתר. וקשה מכולן אירע לק”ק קרעמזיר. בערב שבת הגדול באו מאות אולפים הוסארן וכפריים פתאו' להעיר שללו ובזזו כל בתי היהודים. גם כל הכישות שלהם אשר ברחוב הערלים עומדים וגם למחרתו בשבת הגדול ביום ההוא היו עתידים. החריבו דלתיים של ברזל ואבנים. וינצלו אותם מסחורות וממון שמלות ומגדנים עד שיעלה היזקם לאלפי רבבות כמה מנים. וגם רצחו כמה נפשות מישראל והרגו אם על הבנים. והיהודים יריאים לילך חוצה. חוזרים ושבים כמשוגע מבית לחצר ומחצר לגג במרוצה. מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה. נחבאים בגגות וקרפיפות ובמקומות המוצנעים כמה ימים ימימה ומי ידע מה היו השונאים עושים בהם. לולי ה' שהי' להם ונזדמן להם. שבאו יענראל וגם גראף ערדעדי לשם והצילו שארית הפליטה. כי להם הי' על ההוסארן פליטה ואף שהיטב חרה להם על הדבר. מ“מ מה שעשו עשו ומה שעבר עבר. וכן עשו ברוב קהלות מעהרן גזילה אחר גזילה ברויסטיץ באסקווץ ורבים כאלה ומדי יום ביומו באו לכאן נ”ש מגילות קינות וכתבים: שונים שונים ומשונים בשמי מעש' שעשו בהם האויבים:

יט. גם עלינו ק“ק נ”ש עבר כוס התרעלה. ותקראנה אותו כאלה בשביעי של פסח שעת התפלה באו לרחוב היהודים לערך שלשים איש בעקן קנעכט ותחלת ביאתם בעלילה. עשו רשעות וגם חלונות שברו ונערי יהודים עמדו וגברו. מתוך כך באו איזה אנשי מלחמה רוכבים. וחזרו הערלים וגם התאספו להם אנשים ריקים להיות שבים ובאו לידי רעש גדול כמעט לא נשאר אחד מהיהודים בבית ומהמלחמה חדל: ומחזקים עצמם בקרדומות והערלים ואנשי מלחמה עמדו נעות. וערכו מלחמה ברחוב היהודים על פני חוצה וגברו היהודים שנית ולקחו כרבא בהדי הוצא איש מלחמה אחד רוכב אשר בתוך הבאים נפצע במכות רצח ופצעים וגם בזה נעשה לנו נס שלא נשאר מיד מת. וכמעט שלא פרחה נשמתו. בורחים ורצים הערלים להאדון וואכמייסטר לתן דתו. והלך הוואכמייסטר עם עשרים איש אנשי מלחמה: בזריזות לעשות ביהודים נקמה. ועדיין היהודים עומהים נצבים וגם כמה. ובראות הקצין רה“ק לאדון וואכמייסטר הלך למולו לקבל פניו להיות צדיק ראשון בריבו ולדבר אל לבו כאיש עניו. ולא הניחו לדבר ומיד הכהו במקל שבידו עד שזב דמו מראשו וקדקדו: ואז עמדו היהודים גם נגד הוואכמייסטר ומלאו כעס וחימה עד שרץ וחזר לביתו מפחד ואימה: והערלים ואנשי המלחמה נסו לקולם והלכו להם. כי נפל פחד היהודים עליהם. וגם היהודים הלכו לשלום לאהליהם. ועכ”ז היינו באימה ופחד. שלא יתקבצו עוד יותר רעלים יחד ואין ביכלתינו ממש לילך חוץ לשער והיינו בחיי צער. כי יצא עלינו קלא בישא בכל המדינה וגם בעיר ווינא: לומר היהודים במלכות מרדו. וגם עד לחיים ירדו: ועוד הרבה שקרים וכזבים: לומר היהודים כולם חייבים לכלותינו ולגרשינו כל מחשבותיהם כשה בין הזאבי' היינו ביניהם עד שפקדה המלכם עלינו: לעשות ערך כסף בינינו: ממדינת מעהרן יותן חמשים זהובים: אך הצוו לא היה בכעס ודרך גזירה כ“א כאהובים. וכן מיד עשינו: ולסרב לא הרבינו. וניתן סך הנ”ל מאתנו בני המדינה: לפייס המלכות ועל נפשינו להגינה: ועל קהלתינו נ“ש בא ערך אלפים שנים עשר: וע”י ראשי קהלתינו אשר בעצמם נסעו לברין המעות ליד השר הנ"ל מוסר וגם דברו אתו עמו עלומר אליו הם נושאים נפשי מילי בסלע והיה הדבר בעיני ההמון הפלא ופלא: ומאותו זמן כתב הוא בעצמו ביהודים איש את ידו שלא להרים: כל זה הממון גרם. והקול היה הולך וחסור ולא היו עוד היהודים כהפקר וחזר המותר להיות אסור: והקולי קולות יחדלון: ושוכבים בטח במלון רק לפעמים כאשר ההוסארן מעיר לעיר אזלו למי שפגעו בפגיעה רעה חמסו וגזלו. וזאת היתה לפנים. תמיד בשעת חירום ומלחמה: מרוב איימות ומהומה וא גם בזאת לא מאס בנו להפר בריתו אתנו: וכן כל הימים יהיה לנו. אמן:

קאלענדאר

►►	ה'תק"ב	◄◄
	1741 - 1742

פאָלגנד איז א אידיש - גרעגאריאנישער קאלענדאר. אין יעדן טאג קעסטל איז פארהאן איין אדער צוויי אותיות אנצוצייכענען דעם טאג אינעם אידישן חודש, און א נומער אנצוצייכענען דעם טאג אינעם גרעגאריאנישן מאנאט.

ש