דרעפט:צען מכות

מכת ברד - מאלעריי פון דזשאן מארטין (1823)

די צען מכות זענען די צען קאטאסטראפעס דורך ניסים וואס האבן פאסירט אין מצרים אין די 13טע י"ה פארן ציילן. די מכות זענען געקומען נאך וואס פרעה דער קעניג פון מצרים האט נישט געוואלט צוהערן צום אויבערשטנ'ס באפעל, דורך זיין שליח משה, ארויסצולאזן פון לאנד די אידישע קינדער. נאר די לעצטע מכה, מכת בכורות, האט צוגעפירט צום פריילאזן די אידן און צו יציאת מצרים.

די צען מכות האבן געשלאגן נאר די מצרים, טראץ וואס זיי האבן געוואוינט נעבן די אידן.

די מעשה פון די צען מכות ערשיינט אין ספר שמות ביי די פרשות וארא און בֹּא. עס זענען פארהאן אנגענומענע נעמען פאר יעדע מכה, גענומען געווארן פון הגדה של פסח. אין הגדה ערשיינט א ליסטע פון די צען מכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דֶּבֶר, שחין, ברד, ארבה, חושך און מכת בכורות. אין הגדה ערשיינט אויך א סימן צו געדענקען די מכות דורך זייערע ראשי תיבות: דצ"ך עד"ש באח"ב.

הסיפור

נאכפאלגנדיג די הונגער וואס האט געהערשט אין ארץ כנען, האבן די בני ישראל עמיגרירט פון ארץ כנען קיין מצרים, און זיי האבן זיך באזעצט וואוינען אין געגענט פון ארץ גושן. נאך א צאל יאר איז אויפגעשטאנען א נייער הערשער אויף מצרים, ער האט אין זיי געזען א פאטענציאלער פאליטישער געפאר, און דעריבער באשלאסן זיי צו פארשקלאפן מיט שווערע ארבעט. דערצו האט ער באשטימט אז יעדער אינגל וואס ווערט געבוירן - זאל ערמאדעט ווערן. ווען דער מצרישער קעניג שטארבט, ניצן די בני ישראל אויס דעם געלעגנהייט און שרייען צו גאט ער זאל זיי העלפן. גאט הערט צו צו זייער וויי געשריי, ער געדענקט זיין בונד וואס ער האט געבינדן מיט די דריי אבות, און באשליסט זיי ארויסצונעמען פון מצרים.

ה' פונה אל משה, ושולח אותו לפנות אל פרעה מלך מצרים בדרישה לשחרר את בני ישראל. עם זאת, ה' מודיע מראש למשה שהוא יקשיח את ליבו של פרעה, ופרעה יסכים לדרישה רק לאחר שמצרים תספוג מאיתו מכות רבות. מטרת המכות היא להראות לכל את שליטתו המוחלטת של ה' בעולם.

משה, יחד עם אהרון אחיו, פונה אל פרעה בשם ה' בדרישה לאפשר לבני ישראל לצאת למדבר לכמה ימים על מנת להקריב שם קורבנות לה'. כאשר פרעה מסרב לדרישה, ה' מנחה את משה ואהרון להביא מכה אחר מכה על מצרים, ואילו פרעה ממשיך לעמוד בסירובו פעם אחר פעם:

1. מכת דם – המים ביאור נהפכים לדם. הדגים שביאור מתים, והסירחון עולה. המצרים כורים בארות סביב היאור כדי לשתות מים, ולחלק מהדעות בחז"ל גם אלה נהפכים לדם, והמצרים נאלצים לרכוש מים מבני ישראל.
2. מכת צפרדע – המוני צפרדעים (לפי חלק מהפרשנים הכוונה לתנינים) מתפשטים בכל ארץ מצרים, וחודרים לבתים. לבסוף הצפרדעים מתים והסירחון העולה מהפגרים ממלא את הארץ.
3. מכת כינים – המוני כינים תוקפות את המצרים וכל מצרים מתמלאת בכינים, המצרים חווים סבל רב מגירוד השיער שעל ראשם ואף לא מצליחים להפסיק הגירוד הרב שתקף אותם (אותם=מצרים).
4. מכת ערוב – "ערוב כבד" ממלא את בתי המצרים ואת אדמתם. על פי רוב הפרשנים, הערוב הוא תערובת של חיות טרף, אך ישנם פרשנים המפרשים שהכוונה לחרקים ומכרסמים.
5. מכת דֶּבֶר – מגפת דֶּבֶר מכלה את כל בהמותיהם של המצרים. מחלה זו ככל הנראה אינה המחלה הנקראת היום דבר, היות שהמחלה המודרנית פוגעת בעיקר בבני אדם ולא בבהמות. גם אין זו מחלת דֶבֶר הבקר, מכיוון שעם בעלי-החיים שנפגעו ממנה, נמנו גם סוסים, חמורים וגמלים, שאינם נדבקים ואינם חולים בדֶבֶר הבקר.
6. מכת שחין – מחלת אבעבועות תוקפת את המצרים ואת בהמותיהם.
7. מכת ברד – ברד כבד ניתך בארץ מצרים, שובר את העצים, פוגע בגידולים החקלאיים, והורג את האנשים והבהמות ששהו מחוץ לבתים. בתוך הברד התלקחה אש, ואל הברד נלוו גם קולות מפחידים.
8. מכת ארבה – ארבה כבד מגיע לארץ מצרים ואוכל את כל הגידולים שעוד נותרו אחרי הברד.
9. מכת חושך – שוררת אפילה מוחלטת במצרים למשך שלושה או ששה ימים.
10. מכת בכורות – בחצות הלילה שבין י"ד ל-ט"ו בניסן מת הבן הבכור של כל משפחה במצרים וכל בכור בבהמה.

מכת בכורות מעוררת פאניקה במצרים, ופרעה נעתר לדרישת משה לאפשר לבני ישראל לצאת ולהקריב קורבנות במדבר. בהמשך, כשבני ישראל אינם חוזרים למצרים, מתרחש סיפור קריעת ים סוף שמסיים את מסכת הפגעים שהביא ה' על המצרים.

אזכור נוסף בתנ"ך לחלק ממכות מצרים נמצא בתהלים עח, מד–נא: דם, ערוב וצפרדע, ארבה, ברד, דבר בבהמה ומכת בכורות באדם. בתהלים קה, כח–לו מוזכרות: חושך, דם, צפרדע, ערוב וכינים, ברד, ארבה ומכת בכורות באדם.

משמעויות

סדר המכות

רש"י בפירושו על המקרא, מביא את דברי המדרש, כי סדר המכות הוא כסדרן של לוחמים היוצאים למלחמה - למשל: ראשית המלחמה היא בסתימת מעיינות האויב - מכת דם. לאחר מכן היו המלכים מרעישים מחוץ לעיר כדי להביא מורך בליבות האויבים - מכת צפרדע, שהרי הצפרדעים מרבים לקרקר ולהרעיש - וכן הלאה.

סיבת המכות

המדרש מבאר שיש סיבה מיוחדת לכל מכה ומכה, והיא: מידה כנגד מידה, בגלל הבטחתו של ה' לאברהם "ואת הגוי אשר יעבודו דן אנוכי". כלומר, למכות הייתה משמעות של דין ומשפט, ולא נקמה בעלמא. לדוגמה: מכת דם באה כתמורה לכך שהמצרים היו מונעים מבנות ישראל לטבול לטהרתן, ולפיכך היו נמנעים ממצוות פריה ורביה, ולפי שאמר ה' "וידגו לרוב" -כדגים, לכן מתו כל הדגים שביאור כעונש על כך.

סימנים

בהגדה של פסח כתוב: "רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב". פרשנים ניסו להסביר מה פשר הסימנים.

על פי פרשנות מקובלת, המכות מסודרות בסדר של שלוש, כאשר כל שלוש מכות היו בסדר שהוא ביחס לאופן ההתראה, שניים בהתראה, והשלישית בלי התראה, וחוזר חלילה. לדוגמה, על מכות דם וצפרדע התרה משה לפני פרעה ואילו על מכת כינים לא התרה.

על פי פרשנותו של האבן עזרא, דצ"ך הן המכות שנעשו על ידי אהרן, עד"ש על ידי משה מבלי שהשתמש במטה שלו ובאח"ב כאשר הטה אותו לשמים. יש הסבר מקובל לפיו מכות דצ"ך נעשו על ידי אהרן כדי ללמדנו "בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן". היאור הגן על משה כאשר התחבא שם בתור תינוק והקרקע הגנה עליו כאשר טמן בה מצרי שהרג. לכן כאשר היה צורך להכות ביאור (דם וצפרדע) או באדמה (כנים) עשה זאת אהרן ולא משה.

ראו גם

• פפירוס איפוור

קישורים חיצוניים

• דער ארטיקל "מכות מצרים", אויפ'ן "ויקישיבה" זייטל

הערות שוליים

[[{{{1}}}|ו{{{1}}}]]