אונטערשייד צווישן ווערסיעס פון "פרשת שמות"
(געשאַפן בלאַט מיט '<!-- {{פרשת שבוע | קודם = פרשת ויחי | הבא = פרשת וארא | פסוקים = {{תנ"ך|שמות|א|א|קצר=כן}} - {{תנ"ך|שמות|ו|א|קצר=כן|ללא=ספר}} | מספר פסוקים = 124 | תוכן = שעבוד ישראל במצרים, גזירת מוות על התינוקות הזכרים, הצלתו של משה, בריחתו למדיין וחזרתו למצרים,...') |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
=== גזירות פון פרעה === | === גזירות פון פרעה === | ||
<!-- {{הפניה לערך מורחב|שעבוד מצרים}} --> | <!-- {{הפניה לערך מורחב|שעבוד מצרים}} --> | ||
דער אנהייב פרשה פארבינדט צום ענדע פון [[ספר בראשית]] און איז מסכם די נעמען פון די בני ישראל וואס זענען אראפ קיין מצרים. עם ישראל, וואס ווערט צום ערשט אזוי גערופן דורך פרעה, ווערט אידענטיפיצירט אין די אויגן פון די מצריים ווי א פאטענציאלע סכנה און דעריבער זענען די מצריים מחליט | דער אנהייב פרשה פארבינדט צום ענדע פון [[ספר בראשית]] און איז מסכם די נעמען פון די בני ישראל וואס זענען אראפ קיין מצרים. עם ישראל, וואס ווערט צום ערשט אזוי גערופן דורך פרעה, ווערט אידענטיפיצירט אין די אויגן פון די מצריים ווי א פאטענציאלע סכנה און דעריבער זענען די מצריים מחליט אים צו פייניגן מיט פארשידענע וועגן - פיזישע פארשקלאפונג און דאס בויען "ערי מסכנות" - [[פיתום ורעמסס]], און שפעטער א באפעל צו הרג'ענען אלע זכרים וואס ווערן געבוירן. די [[הייבאם|הייבאמס]] [[שפרה און פועה]] וואס ווערן געשטעלט צו אויספירן די ארבעט פאלגן נישט אויס דעם באפעל, און ראטעווען די קינדער, דערויף באצאלט זיי דער אויבערשטער "ויעש להן בתים". | ||
פרעה | פרעה פארברייטערט דאס באפעל און פאדערט פון אלע מצריים: "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו". אויפן הינטערגרונט פון דעם באפעל, דערצייל דער פרשה אויף א פאר פון [[שבט לוי]] - [[עמרם]] און [[יוכבד]] - וואס האבן חתונה און ברענגען אויף דער וועלט א בן זכר. די מאמע פון קינד וואס האט מורא אים צו לאזן אינדערהיים, בויט אים א [[תיבת גומא]] און לייגט אים אריין אינעם קעסטל אין [[יאור]]. | ||
=== | ===געבורט פון משה און זיין אנטלויף צו מדין=== | ||
{{ערך מורחב|משה בתיבה (סיפור בתנ"ך)}} | <!-- {{ערך מורחב|משה בתיבה (סיפור בתנ"ך)}} --> | ||
[[בתיה בת פרעה]] | [[בתיה בת פרעה]] טרעפט דאס קעסטל מיטן קינד אין טייך, זחי רופט אים "משה", נעמט אים צו איר הויז און ציט אים אויף אין פרעה'ס פאלאץ. ווען משה ווערט גרויס גייט ער ארויס זיך טרעפן מיט זיינע פאלקסלייט וואס זענען אונטערטעניגט אונטער פרעה. אנהייב זעט ער א מצרי'שער מאן שלאגט אן איש עברי, משה הרג'ט דעם מצרי נאך וואס ער מאכט זיכער אז קיינער זעט אים. א טאג דערויף גייט משה ווידער ארויס זען אין די ליידן פון זיינע ברידער, ער זעט צוויי אנשים עברים - [[דתן און אבירם]] - ער פרעגט דעם 'רשע' וואס הייבט זיין האנט צו שלאגן זיין חבר, פארוואס ער טוט דאס. בתגובה לכך מתריס אותו אדם 'האם אף אותו מתכוון משה להרוג כפי שהרג אמש את האיש המצרי'. משה מבין שדבר הריגת המצרי התגלה, ולאחר שפרעה שמע על כך ומנסה להרוג את משה, נאלץ משה לברוח לארץ [[מדין]]. | ||
{{הפניה לערך מורחב|בריחת משה למדין}} | {{הפניה לערך מורחב|בריחת משה למדין}} | ||
רעוויזיע פון 23:29, 8 יאנואר 2023
פָּרָשַׁת שְׁמוֹת איז דער ערשטער סידרה אין ספר שמות. אין דער פרשה ווערט געשילדערט די אנהייב פון שעבוד עם ישראל אין מצרים און אויף די ערשטע לעבנס יארן פון משה רבינו און דער באשעפער'ס אים אויסוועלן אלס מנהיג ישראל. אין דער פרשה ווערן פארגעשטעלט עטליכע פערזענליכקייטן וואס ערשיינען במשך די קומענדיגע פרשיות און ספרים, צווישן זיי מרים און אהרן געשוויסטער פון משה, און אזוי אויך פרעה מלך מצרים וואס פארקנעכטעט דאס אידישע פאלק.
פרשת שמות הייבט זיך אן אנהייב ספר, א, א, און ענדיגט זיך ו, א. דער פרשה ליינט מען צווישן די טעג י"ח טבת-כ"ה טבת.
אינהאלט פונעם פרשה
גזירות פון פרעה
דער אנהייב פרשה פארבינדט צום ענדע פון ספר בראשית און איז מסכם די נעמען פון די בני ישראל וואס זענען אראפ קיין מצרים. עם ישראל, וואס ווערט צום ערשט אזוי גערופן דורך פרעה, ווערט אידענטיפיצירט אין די אויגן פון די מצריים ווי א פאטענציאלע סכנה און דעריבער זענען די מצריים מחליט אים צו פייניגן מיט פארשידענע וועגן - פיזישע פארשקלאפונג און דאס בויען "ערי מסכנות" - פיתום ורעמסס, און שפעטער א באפעל צו הרג'ענען אלע זכרים וואס ווערן געבוירן. די הייבאמס שפרה און פועה וואס ווערן געשטעלט צו אויספירן די ארבעט פאלגן נישט אויס דעם באפעל, און ראטעווען די קינדער, דערויף באצאלט זיי דער אויבערשטער "ויעש להן בתים".
פרעה פארברייטערט דאס באפעל און פאדערט פון אלע מצריים: "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו". אויפן הינטערגרונט פון דעם באפעל, דערצייל דער פרשה אויף א פאר פון שבט לוי - עמרם און יוכבד - וואס האבן חתונה און ברענגען אויף דער וועלט א בן זכר. די מאמע פון קינד וואס האט מורא אים צו לאזן אינדערהיים, בויט אים א תיבת גומא און לייגט אים אריין אינעם קעסטל אין יאור.
געבורט פון משה און זיין אנטלויף צו מדין
בתיה בת פרעה טרעפט דאס קעסטל מיטן קינד אין טייך, זחי רופט אים "משה", נעמט אים צו איר הויז און ציט אים אויף אין פרעה'ס פאלאץ. ווען משה ווערט גרויס גייט ער ארויס זיך טרעפן מיט זיינע פאלקסלייט וואס זענען אונטערטעניגט אונטער פרעה. אנהייב זעט ער א מצרי'שער מאן שלאגט אן איש עברי, משה הרג'ט דעם מצרי נאך וואס ער מאכט זיכער אז קיינער זעט אים. א טאג דערויף גייט משה ווידער ארויס זען אין די ליידן פון זיינע ברידער, ער זעט צוויי אנשים עברים - דתן און אבירם - ער פרעגט דעם 'רשע' וואס הייבט זיין האנט צו שלאגן זיין חבר, פארוואס ער טוט דאס. בתגובה לכך מתריס אותו אדם 'האם אף אותו מתכוון משה להרוג כפי שהרג אמש את האיש המצרי'. משה מבין שדבר הריגת המצרי התגלה, ולאחר שפרעה שמע על כך ומנסה להרוג את משה, נאלץ משה לברוח לארץ מדין. על הבאר במדין משה מסייע לבנותיו של יתרו לשאוב מבאר המים, לאחר שהרועים שהיו במקום גירשו אותם. בעקבות כך מתענין יתרו אביהם מדוע מיהרו לבוא, לאחר שיתרו שומע את מעשה משה, הוא שולח לקרוא לו לגור בביתו, משה נענה לכך ואף נושא את ציפורה אחת מבנותיו של משה. למשה נולדים שני בנים, גרשם ואליעזר.
הסנה הבוער והחזרה למצרים
באחת הפעמים שמשה רועה את צאן יתרו הוא מגיע להר סיני ורואה שם סנה בוער באש. ה' מדבר אל משה מתוך הסנה, מודיע לו שהחליט לגאול את עם ישראל ולהביאם לארץ ישראל, (ארץ כנען) ומטיל על משה את הנהגת העם. משה מנהל משא ומתן ארוך עם ה' ומעלה בעיות רבות שעשויות להפריע לו במשימה זו.
בין היתר, מנסה משה לסרב לשליחות בתואנה כי הוא "ערל שפתיים", אולם ה' מעמיד לצידו את אחיו אהרן כ"נביא" (לפי רש"י: מתורגמן). כמו כן, ה' מצייד את משה באותות ובמופתים שיעזרו לו לשכנע את העם ואת פרעה בדבריו, וכן מגלה לו את שמותיו המיוחדים.
משה לוקח את אשתו ואת בניו בדרך חזרה למצרים. בדרך מתרחש אירוע בלתי מוסבר: "ויפגשהו ה' ויבקש המיתו". צפורה מלה את בנה, ובעקבות מעשה זה סרה סכנת המוות, וצפורה מכריזה: "חתן דמים למולות".
משה ואהרון מתעמתים עם פרעה
משה נפגש עם אהרן במצרים ושניהם באים לפני פרעה ותובעים בשם ה': "שלח את עמי". פרעה מסרב ומקשה את תנאי השעבוד של בני ישראל. הם מצדם מתלוננים למשה שבואו רק הרע את המצב, והוא קובל לפני ה'. בפסוק החותם את הפרשה, עונה ה' למשה:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ.
תאריכי הקריאה
השבת בה קוראים את פרשת שמות יכולה לחול בשישה תאריכים שונים:
- שנת השא ושנת השג - י"ח בטבת
- שנת הכז - י"ט בטבת
- שנת החא - כ' בטבת
- שנת גכה ושנת בשה, שנת גכז ושנת בשז - כ"א בטבת
- שנת בחג ושנת זשג, שנת בחה ושנת זשה - כ"ג בטבת
- שנת זחא ושנת זחג - כ"ה בטבת
הפטרה
בהפטרת פרשת שמות מתקיים מצב יוצא דופן שבו כל אחת ממסורות הקריאה המרכזיות של העדות השונות קוראת בספר אחר מספרי הנביאים:
- התימנים, העיראקים, הטוניסאים והלובים, מפטירים ביחזקאל טז, א–יד, בנבואה בה מתאר יחזקאל את הורתו ולידתו של עם ישראל וכיצד ה' גידלם וטיפחם – כמשל לשעבוד מצרים ויציאת מצרים.
- האשכנזים והמרוקאים קוראים את הנבואה "הבאים ישרש יעקב", המזכירה את ניסי יציאת מצרים, בספר ישעיהו, מכז, ו עד כח, יג, ומוסיפים את הכב–כג בכט. וכן בנוסח רומניא קראו אותה הפטרה, אלא שלא הוסיפו את הפסוקים מפרק כט.
- הספרדים מפטירים בספר ירמיהו, מתחילתו ועד ב, ג, בו מתוארת הקדשתו של ירמיהו כנביא - באופן שמזכיר את הקדשתו של משה בפרשתנו. כך נוהגים גם האיטלקים, אלא שמסיימים א, יט.
פיצול חריג זה הוא תוצאה של מהלך דברים ייחודי. ההפטרה המקורית הבבלית של פרשת שמות, המופיעה בספרות הגאונים ותקופתם ובמשנה תורה לרמב"ם, היא ההפטרה מיחזקאל, שכיום נוהגים בה התימנים וחלק קטן מקהילות הספרדים. הפטרה זו היא חלק מנבואת פורענות של יחזקאל הפותחת במילים "הודע את ירושלים את תועבותיה". פרק זה נאסר לשימוש כהפטרה בידי רבי אליעזר.[1] אף על פי שההלכה נפסקה שלא כדעת רבי אליעזר, בקהילות רבות העדיפו שלא לקרוא פרק זה, ובקשו להחליף אותו בפרק אחר.[2] בחיפוש אחר הפטרה מתאימה אחרת, קהילות אחדות בחרו בתחילת ספר ירמיהו, שעוסק בהקדשת הנביא. קהילות אחרות, החליטו לאמץ את ההפטרה שנהגה בסדר הקריאה הארץ-ישראלי לתחילת ספר שמות (ונהגה גם בנוסח רומניא), בספר ישעיהו. הפטרה זו, כשאר ההפטרות במנהג ארץ ישראל, נקבעה בשל פתיחתה הדומה לפתיחת הקריאה בתורה – "בני יעקב הבאים מצרימה" ו"הבאים ישרש יעקב".[3]
קישורים חיצוניים
| וויקימעדיע פונדאציע פּראיעקטן |
|---|
 טעקסט אויף וויקיביבליאטעק: פרשת שמות |
פאראמעטער פעלערן אין מוסטער:פרשה לינקס
פאראמעטער [ בר-אילן, ממרא, ישיבה, תורת אמת פרשה, נחמה, תורת אמת ספר, פרשה ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע
פארלאנגטע פאראמעטער [ בינינו ] פעלן טעקסט:
פרשת שמות, אויף שיתופתא
פרשת שמות, אויפן "וויקיטעקסט" זייטל - פרשת שמות - טעקסט מיט תרגום אונקלוס, אויפ'ן "מכון ממרא" זייטל
- פרשת שמות, אויפ'ן "מקראות גדולות הכתר" זייטל
טייטש
- מאיר הלוי לעטעריס, "פרשת שמות", חמשה חומשי תורה אין אידיש, ניו יארק, תרע"ד
פארברייטערונג:
- שיעורים אויף פרשת שמות אויף קול הלשון
- פרשת שמות, אויפ'ן מחלקי המים זייטל
- פרשת שמות, אויפ'ן "בית חב"ד" זייטל
- זעט שיעורים אויף פרשת שמות, אויפן "בינינו" זייטל
- פרשת שמות, אויפן "פרשת השבוע" זייטל
- דער ארטיקל "פרשת שמות", אויפ'ן "ויקישיבה" זייטל
- נושאים אויף פרשת שמות אויפ'ן "על התורה" זייטל
הערות שוליים
| פרשיות | ||
|---|---|---|
| ספר בראשית | בראשית • נח • לך לך • וירא • חיי שרה • תולדות • ויצא • וישלח • וישב • מקץ • ויגש • ויחי |  |
| ספר שמות | שמות • וארא • בא • בשלח • יתרו • משפטים • תרומה • תצוה • כי תשא • ויקהל • פקודי | |
| ספר ויקרא | ויקרא • צו • שמיני • תזריע • מצורע • אחרי • קדושים • אמור • בהר • בחוקותי | |
| ספר במדבר | במדבר • נשא • בהעלותך • שלח • קרח • חקת • בלק • פינחס • מטות • מסעי | |
| ספר דברים | דברים • ואתחנן • עקב • ראה • שופטים • כי תצא • כי תבוא • נצבים • וילך • האזינו • וזאת הברכה | |