רבקה
מוסטער:חסר אספקלריה רבקה אמנו (ב'פ"ה - ב'ר"ז), איז די צווייטע פון די פיר אמהות פון די אידן. די ווייב פון יצחק, און מאמע פון יעקב און עשו. איר טאטע, בתואל (וואס איז אויך געווען דער פאטער פון לבן הארמי), איז געווען א זון פון נחור, און למעשה א שוועסטערקינד פון יצחק.
איבער רבקה ווערט די מערסטע דערציילט אין ספר בראשית, און אין מדרשי חז"ל וואס טוען ארום דעם. רבקה ווערט דערמאנט די מערסטע פון אלע אמהות אין ספר בראשית (50 מאל) און אויך איז איר לעבנס געשיכטע געשילדערט די מערסטע דעטאלירט[1]. נאך איר טויט, איז רבקה באערדיגט געווארן אין מערת המכפלה, דארט זענען באגראבן געווארן, אויסער רחל, אלע אבות און אמהות. לויט די מסורת, איז רבקה געווען אלט 133 יאר ביי איר טויט.
רבקה און אליעזר עבד אברהם
אברהם איז געווארן עלטער און האט נאך נישט געפינען א כלה פאר זיין זון יצחק, דעריבער האט ער געשיקט זיין קנעכט צו זיין פאמיליע אין חרן, כדי צו טרעפן דארט א ווייב פאר יצחק און מאכן זיכער אז ער פארהייראט נישט א כנענית. די נאמען פונעם קנעכט איז נישט פארצייכנט אין די תורה, אבער לויט מדרשי חז"ל איז דאס געווען אליעזר.
דער עבד אברהם האט מיטגענומען מיט זיך אסאך טייערע מתנות עס צו שענקען פאר די צוקופנטיגע כלה, און איז ארויס געפארן קיין ארם נהריים צו ערפילן די באפעל פון זיין האר, ביז ער האט דערגרייכט חרן ביי אוונט. ער האט געזוכט א פלאץ צו נעכטיגן, עסן און טרינקען, און דעריבער האט ער געווארט נעבן ברונעם אינדערויסן פון שטאט. ער האט דווקא געווארט דארט וויבאלד ער האט געוואלט זען ווער וועט זיין די וואס וועט אנטרונקען אים און זיינע קעמלען.
נאך א וויילע פון ווארטן ביים ברונעם איז אנגעקומען א שיינע מיידל. דער קנעכט האט איר געבעטן "בייג ביטע דיין קרוג און איך וועל טרינקען", און זי האט גענטפערט "טרינק מיין האר, אויך פאר דיינע קעמלען וועל איך שעפן". פארן באגעגעניש האט דער קנעכט געדאוונט אז ער זאל באקומען א סימן ווער איז די ריכטיגע פרוי וואס איז געאייגנט פאר יצחק, דורך דעם וואס ער וועט בעטן פאר א פרוי וואסער צו טרונקען, און אז די רעאקציע פון די באשטימטע פרוי וועט זיין אז זי וועט געבן וואסער פאר אים און זיינע קעמלען. און טאקע ווען ער האט באגעגנט רבקה און איר געבעטן צו טרינקען, האט רבקה גענטפערט אז זיי וועט שעפן וואסער ביז אלע וועלן האבן צו טרינקען, ער און אלע זיינע קעמלען.
ווען ער האט באקומען די ענטפער, האט ער געוואוסט אז זי איז די פרוי וואס שטימט צו זיין די פרוי פון יצחק. צו ארויסווייזן זיין דאנק, האט ער איר געגעבן א גאלדענע נאזבאנד וואס וועגט א בקע און צוויי מעניעס וואס וועגן צען גאלד שטיק אויף אירע הענט.
רבקה ובני ביתה
לאחר שחזרה רבקה לביתה, ראו בני משפחתה את תכשיטי הזהב ושאלו ממי קיבלה זאת. רבקה סיפרה על המפגש עם האדם בבאר, והם ביקשו לדעת היכן הוא נמצא כי חשבו שיש לו עושר רב. הם הזמינו את עבד אברהם ללינה אצלם ונתנו לו כבוד מלכים. אחיה של רבקה, לבן, התבלט בחנפנותו על מנת לקבל זהב ושאר אבנים יקרות.
בפני בני ביתה של רבקה, סיפר אליעזר על הסימן שקבע לעצמו כי האשה שתאמר "שתה וגם לגמליך אשאב" היא האשה שאותה הועיד השם לבן אדוניו, וכך נהגה רבקה.
לאחר שהסביר עבד אברהם לבני ביתה של רבקה על אדוניו ומטרת בואו, הם הסכימו לתת את רבקה ליצחק בתנאי שרבקה תסכים, באומרם "נקרא לנערה ונשאל את פיה". רבקה הסכימה להשתדך עם יצחק ולצאת מיד לדרך עם מינקתה. לפני יציאתה, בירכו אותה בני ביתה: "אחותנו את, היי לאלפי רבבה, ויירש זרעך את שער שונאיו".
הגעת רבקה לכנען
לאחר שהגיעו עבד אברהם, רבקה ומינקתה לארץ כנען, ובאו לארץ הנגב אשר שם ישב יצחק, ירדה רבקה מעל הגמל, וכיסתה את ראשה מפני הצניעות, ורק את עיניה גילתה. יצחק הביא אותה לאוהל שבו נפטרה אמו, הלא היא שרה, ושם נשא אותה לאישה.
רבקה ובניה
כמו שרה לפניה ורחל אחריה, הייתה בתחילה רבקה עקרה. לאחר שהתפללה לאלוקים, בישר לה: "שני גויים בבטנך, ושני לאומים ממעייך יפרדו" (גויים=עמים). ואכן, רבקה ילדה תאומים, לאחד קראה יעקב, והוא גדל להיות אבי שבטי ישראל, ולשני קראה עשו, והוא גדל להיות אבי האדומים.
האגדה היהודית מספרת על רבקה בעת הריונה: ”בשעה שהייתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשיות, יעקב מפרכס לצאת; ובשעה שהייתה עוברת על בתי עבודת כוכבים, עשו רץ ומפרכס לצאת.” (בראשית רבה, ס"ג)
מוסטער:תמונה חילופית לאחר שגדלו בניה של רבקה, היא אהבה יותר את יעקב, משום שהיה "איש תם יושב אוהלים", ואילו יצחק אהב יותר את עשו, "כי ציד בפיו".
לקיחת הברכות
רבקה לא הסתפקה בכך שיעקב קנה את הבכורה מעשו בנזיד העדשים, אלא רצתה שהוא יקבל גם את הברכה של יצחק, שהיה אמור לתת אותה לעשו, הבכור. כאשר חש יצחק שהוא עומד למות, ביקש מעשו: "הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואוכלה ואברככה לפני ה'". כאשר רבקה שמעה זאת, היא אמרה ליעקב, על אף חששותיו, שיתחפש לעשו, והיא בינתיים שחטה למענו גדי עזים, והכינה לאביו מטעמים שהוא אוהב.
כאשר יעקב העמיד פנים שהוא עשו (בעת שעשו הלך לצוד טרף לאביו), הצליח, חרף ניסיונותיו של יצחק לגלות האם הוא יעקב, לקבל את הברכה של עשו. לאחר שעשו חזר, כעס מאוד, ולכן רבקה שלחה את יעקב ללבן אחיה, כדי שיסתתר שם.
כרונולוגיה
אודות גילה של רבקה בשעת נישואיה יש שתי גרסאות[2]:
- בסדר עולם רבה (פרק א)[3]: ”בן ארבעים שנה - שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן שלשים ושבע שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה, ומשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה שלושים ושבע שנה, ובת תשעים הייתה כשנולד יצחק, ובת מאה עשרים ושבע כשמתה, שנאמר (כג א) ויהיו חיי שרה וגו', הרי ליצחק שלושים ושבע שנים ובו בפרק נולדה רבקה, המתין לה עד שתהא ראויה לביאה שלוש שנים ונשאה”.
- תוספות (יבמות סא: ד"ה וכן) על פי משמעות הגמרא והספרי: יצחק אבינו נשא את רבקה בהיותה בת ארבע עשרה שנה.
המאורע | המועד והמקום | סדר עולם | תוספות |
---|---|---|---|
לידת רבקה | "ובתואל ילד את רבקה" ( פאראמעטער פעלערן אין מוסטער:תנ"ך פאראמעטער [ קצר ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע לוא־פעלער: (ביים רופן מוסטער:תנ"ך) נמצא פרמטר לא בשימוש "קצר=".בראשית כב, כ); "כשבא אברהם מהר המוריה (לאחר עקידת יצחק) נתבשר שנולדה רבקה" (רש"י כה, כ) | ||
נישואיה של רבקה | "וַיְהִי יִצְחָק בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה" (ה, כ) | רבקה בת 3 | רבקה בת 14 |
לידת יעקב ועשו | "שבתשרי נולדו אבות" (מסכת ראש השנה, יא, א) | רבקה בת 23 | רבקה בת 34 |
מכירת הבכורה | ביום פטירת אברהם | רבקה בת 38 | רבקה בת 49 |
הברכה ליעקב ולעשו | "אמר רבי יהושע בן קרחה: אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהם וחמש לאחר כן, ויצחק היה בן מאה עשרים ושלש" (רש"י כז, ב) | רבקה בת 86 | רבקה בת 97 |
מיתת רבקה | הכתוב אינו מציין את שנות חייה של רבקה אימנו, אך חז"ל אומרים שדבורה מינקת רבקה (אשר זמן פטירתה ידוע) נפטרה יחד עם רבקה | 122 שנה | 133 שנה |
ראו גם
עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
מוסטער:סמל פורטל | פורטל תנ"ך |
רעפערענצן
- ↑ אבינועם ספיר, מה מסתיר התנ"ך - סודותיו של ספר בראשית, הוצאת ידיעות אחרונות, 2017, עמ' 98
- ↑ ראו בתוספות (יבמות סא: ד"ה וכן) דהמדרשים חלוקים זה על זה.
- ↑ מובא בפירוש רש"י לתורה (בראשית כה, כ).