באַניצער:למאי נ"מ/לבן
לָבָן הָאֲרַמִי איז א תנ"ך פערזענליכקייט וואס ערשיינט אין ספר בראשית, זון פון בתואל בן נחור, ברידער פון רבקה און פאטער פון רחל און לאה, די פרויען פון יעקב.
די באדייט פון זיין נאמען איז פאראלעל צו די באדייט פון קאליר ווייס[1]. עס איז דא ווער עס ערקלערט, אז זיין אויסזען איז געווען זייער ווייס[2].
לויט ווי ער ווערט געשילדערט אין די תורה שיינט אז ער איז געווען פון די נכבדים פון פאמיליע, און די ראשונים שרייבן אז ער איז געווען גרעסער אין קלוגשאפט און אין כבוד מער ווי בתואל זיין פאטער[3]. לבן איז דער ווארט זאגער איבער אלעס וואס איז נוגע צו די עניני המשפחה. לבן האט געהאט א גרויס פארמעגן און ער האט געוואוינט אין חרן וואס איז אין ארם נהריים.
לבן ומעורבותו באירוסי רבקה ליצחק
אברהם שלח את עבדו המושל בכל אשר לו למצוא אישה לבנו יצחק. בבראשית כד מסופר כי העבד הגיע לחרן, עיר מגוריו של לבן, בראש שיירה של עשרה גמלים ואתו רכוש רב. התלהבותו של לבן לרוץ לקראת עבד אברהם בהגיעו לעירו בגלל העושר הרב אשר הביא העבד עמו, באה לידי ביטוי בכתוב:
כט וּלְרִבְקָה אָח, וּשְׁמוֹ לָבָן; וַיָּרָץ לָבָן אֶל-הָאִישׁ הַחוּצָה, אֶל-הָעָיִן. ל וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת-הַנֶּזֶם, וְאֶת-הַצְּמִדִים עַל-יְדֵי אֲחֹתוֹ, וּכְשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר, כֹּה-דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ; וַיָּבֹא, אֶל-הָאִישׁ, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַגְּמַלִּים, עַל-הָעָיִן. לא וַיֹּאמֶר, בּוֹא בְּרוּךְ ה'; לָמָּה תַעֲמֹד, בַּחוּץ, וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת, וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים. לב וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה, וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים; וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא, לַגְּמַלִּים, וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו, וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ.[4]
לאחר שרבקה עמדה במבחן שהציב לה העבד, והציע לו לשתות ולהשקות גם גמליו, אליעזר, אשר זיהה ברבקה את האישה הראויה לבנו של אברהם אדונו, פנה לבית אביה על מנת לקבל את האישור המיוחל לאירוסין. לבן ואביו הביעו את הסכמתם לשידוך, אולם למחרת התגלתה מחלוקת בין הצדדים – בעוד שאליעזר עמד על כך שרבקה תצא אתו מיד לארץ כנען, ביקש לבן שהקשר יתממש רק כעבור שנה: "תשב הנערה אתנו ימים או עשור (לפי רש"י, שנה או 10 חודשים), אחר תלך" ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק נ"ה. לבן פתר את המחלוקת בכך שהפנה את ההכרעה לרבקה.
בתחילה אמרו בני משפחתה של רבקה: ”מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב” (כ"ד, נ'), אך לאחר מכן נאמר שאחיה ואמה אמרו: ”נִקְרָא לַנַּעֲרָ(ה) וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ” (כ"ד, נ"ז), אולם בתואל לא מוזכר יותר בתור דמות פעילה שם.
לבן מרמה את יעקב
כאשר השיג יעקב את הברכה של עשו, רצה עשו להורגו, הוא ברח בעצת אמו אל חרן ללבן אחיה. לבן רץ לקראת יעקב לאחר שרחל מבשרת לו על בואו של האורח: וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ,[5] לבן רימה אותו בעבודתו ובבנותיו, בספר בראשית מתואר לבן כנוכל ורודף בצע המוכן לכל מעשה רמיה. הוא מבטיח להשיא את רחל בתו ליעקב בתנאי שירעה את צאנו במשך שבע שנים. יעקב, שמודע לחוסר היושר של דודו ולאפשרות שינסה לרמותו, מדגיש כי יעבוד רק עבור "בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה",[6] אך למרות הסימנים המפורטים, רימה אותו לבן והשיא לו את לאה במקום רחל. בתואנה כי: לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה,[7] אילץ לבן את יעקב לעבוד שבע שנים נוספות עבור רחל. ובסוף נשא יעקב גם את רחל וגם את לאה. לאה הייתה שותפה למעשה הרמייה של אביה, ובתשובתה ליעקב יש רמז לרמיית יעקב את יצחק אביו ועשו. על כך דרשו חז"ל:
כל הלילה היתה עושה עצמה כרחל. כיוון שעמד בבוקר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה, - אמר לה: בת הרמאי. למה רימית אותי?... אמרה לו: ואתה למה רימית אביך? ואמרת לו: אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ (בראשית כז, יט). ואתה אומר: וְלָמָּה רִמִּיתָנִי? (בראשית, כ"ט, כ"ו). ואביך לא אמר: בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה (בראשית כז, לה) ומתוך הדברים האלו החל (יעקב) לשונאה.
אחרי שנולדו ליעקב 11 ילדיו בחרן, ואחרי שהסתכסך עם לבן, ברח מלבן (במצוות ה'). לבן רדף אחריו ואחרי התרפים שרחל גנבה ממנו, רב עם יעקב, אך לא מצא את התרפים. לאחר דין ודברים עם יעקב אבינו, כרתו שניהם ברית והקימו גל-עד לזיכרון עולם. לבן קורא למצבה בשם הארמי יְגַר שָׂהֲדוּתָא. לאחר מכן חוזר לבן אל ביתו.
יחסיו של לבן ליעקב
לבן שילם ליעקב שכר נמוך מהמקובל באופן עקבי לאורך כל זמן עבודתו של יעקב וכך מתואר במדרש : אין הות פועלא בעשרה פולרין, הוה יהיב ליה חמשה פולרין. ואם הות מובילותיה בו' פולרין, הוה יהיב ליה בג' פולרין (כלומר עבודה ששווה עשר מטבעות שילם לו חמש, עבודה ששווה שש מטבעות שילם לו שלוש מטבעות (גם בחרן היו נורמות תשלום ושכר מקובל עבור עבודות מסוימות. אף-על-פי-כן לבן לא שילם ליעקב משכורת מלאה, אלא תמיד מחצית מהמקובל, וגם את השכר הזה החליף (בין סוגי הצאן) בנוסף לבן לא דיווח ליעקב על מנהג המקום, יעקב מפרט את התמורה שהוא דורש, מלבד המשכורת הקבועה: "ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה" (כט:יח). יעקב קובע את מסגרת הזמן לעבודתו - שבע שנות עבודה תמורת רחל, ולמען הסר ספק, הוא אומר דברים ברורים. אך כאשר מסתיימות שבע השנים, ולאחר המשתה הגדול, יעקב מגלה שהוא התחתן עם לאה. טענתו של לבן היא: "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" בראשית כט, יט . אף על פי שיעקב אמר בצורה ברורה שהוא עובד למען רחל, לא טרח לבן לומר ליעקב מראש שהוא איננו יכול לעמוד בתנאי זה משום שהוא נוגד את מנהג המקום. להפך, הוא הביע שביעות רצון רבה מהצעתו של יעקב: "ויאמר לבן טוב תתי אתה לך, מתתי אתה לאיש אחר, שבה עמדי" בראשית כט, יט. לעומת התנהגותו של לבן, נהג יעקב ביושר רב. חז"ל מתארים את השקעתו בעבודה : אמר ר' יהודה בר סימון: בנוהג שבעולם פועל עושה מלאכה עם בעל הבית שתים ושלש שעות באמונה, ובסוף הוא מתעצל במלאכתו. ברם הכא, מה הראשונות שלימות, אף האחרונות שלימות. מה הראשונות באמונה, אף האחרונות באמונה. כאן מדובר לא בשעות בודדות, אלא בשנים ארוכות. לאורך כל התקופה הארוכה הזאת השקיע יעקב עמל בעבודתו וביצע אותה ביושר ובנאמנות.
שכרו של יעקב
יעקב ביקש שלבן יקח את כל השה שיש בו חום וכל טלה שיש בו לבן - כלומר את כל הצעירים האלה בלבד, ואלו שיוולדו כאלה. לבן הסכים "ויאמר לבן, הן: לו, יהי כדברך" בראשית ל, לד אבל עשה משהו אחר. לבן לקח את הכל, מבוגרים וצעירים, זכרים ונקבות, שיש בהם צבע חום בכבשים וצבע לבן בעזים. והוא לקח אותם למרחק הליכה של שלושה ימים משאר צאנו שנשאר בידי יעקב. יעקב ראה מה שלבן עשה לו ושתק. זו היא התרמית שעליה התלונן יעקב "ותחלף את משכרתי, עשרת מנים" בראשית ל, מא יעקב ידע שללא גנים מתאימים לא יצליח להפיק את שכרו ולכן פעל בדרך מתוחכמת, יעב העמיד מקלות בצבעים אלו על יד שקתות המים, והצאן שראו את המקלות ונרתעו מהן בשעת זיווגן, ילדו בדומה למראית עיניהם. בניו של לבן בראותם את הצלחת יעקב, חשדו בו ואמרו "לקח יעקב את כל אשר לאבינו, ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה" בראשית לא, א לבן גם הוא התחיל לחשוד אולם לא אמר דבר בעניין "וירא יעקב את פני לבן, והנה איננו עמו כתמול שלשום" בראשית לא, ב
גניבת התרפים
כאשר לבן יוצא לחוג את חג הגז, שבמסגרתו גוזזים את צמר הצאן, גונבת רחל את התרפים של אביה, ע"מ להפרישו מעבודה זרה. התרפים היו פסלי אלילים קטנים שהיו בבית המשפחה והפולחן להם נעשה כדי לקבל את הגנת האלים ועזרתם. כאשר לבן מגלה את בריחת יעקב ואת הגניבה הוא רודף אחריו ודורש להחזיר את התרפים. יעקב כועס, כי לא ידע דבר על הגניבה, ואומר ללבן: עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת-אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה (בראשית לא, לב). בדברי השבועה האלה גוזר יעקב את דינה של רחל, שמתה בדרך, עוד טרם הגעתם אל בית המשפחה בכנען.
לבן במסורת חז"ל
לבן הארמי מזוהה בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין עם בעור אביו של בלעם ועם כושן רשעתיים. רבי יהושע בן לוי מזהה את לבן עם קמואל (בן נחור ואבי ארם), כמי שקם נגד האל. השם לבן מתפרש כמרושע, ושמו נדרש בהיפוך אותיות, לבן = נבל. גם כינויו ה"ארמי" מתפרש כאנגרמה של "רמאי". במסורת היהודית שמור ללבן מקום של 'כבוד' כנוכל האולטימטיבי. בהגדה של פסח אף נכתב כי חטאיו של לבן כבדים מאלה של פרעה: ”צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל” (הגדה של פסח) שנאמר "ארמי אובד אבי וירד מצרים ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב לעקור את הכל", משמעו: עקירת כל משפחת יעקב: נשיו, ילדיו, ורכושו, כך שלא ייבנה עם ישראל ממנו
הסבר רש"י:
ארמי אובד אבי" - לבן ביקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב ובשביל שחשב לעשות חשב לו המקום כאילו עשה, שאומות העולם חושב להם הקב"ה מחשבה כמעשה.
באקדמיה
על השערת חוקרי מקרא, פירוש השם לבן הוא שמו או כינויו של אֵל הירח, שהיה האליל הראשי בעיר חרן[8].
זעט אויך
- עץ משפחה של אישים מהתנ"ך - מתרח ועד שלמה
צו ליינען מער
- עדיאל כהן, "האמנם לבן הוא 'ארמי אבד אבי'? – לתשתיתו המקראית של זיהוי מדרשי", בית מקרא ס, תשע"ה, עמ' 238–252.
דרויסנדע לינקס
שגיאות פרמטריות במוסטער:ויקישיתוף בשורה
פארלאנגטע פאראמעטער [ 1 ] פעלן * מידיע און בילדער איבער [[commons:Category:{{#property:P373}}|למאי נ"מ/לבן]] אויף וויקיקאמאנס
- לעיצוב דמותו של לבן הארמי במדרש. מחברת ד"ר רבקה רביב. אתר אוניברסיטת בר-אילן.
- "ארמי אובד אבי" מיהו הארמי ומיהו האב ב"מקרא ביכורים"? מחבר אביגדור שנאן. בתוך הבלוג של ד"ר לאה מזור.
שגיאות פרמטריות במוסטער:היברובוקס
פאראמעטער [ 5 ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע
פאראמעטער [ עמוד ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע הרב ישראל דנדרוביץ, הכנסת אורחים של לבן הארמי, בתוך: קול התורה, גליון סו, ניסן תשס"ט, עמ' תנג-תנז.
רעפערענצן
קטגוריה:ארמים קטגוריה:אישים בפרשת חיי שרה קטגוריה:אישים בפרשת ויצא