באַניצער:למאי נ"מ/לבן

לָבָן הָאֲרַמִי איז א תנ"ך פערזענליכקייט וואס ערשיינט אין ספר בראשית, זון פון בתואל בן נחור, ברידער פון רבקה און פאטער פון רחל און לאה, די פרויען פון יעקב.  

די באדייט פון זיין נאמען איז פאראלעל צו די באדייט פון קאליר ווייס. עס איז דא ווער עס ערקלערט, אז זיין אויסזען איז געווען זייער ווייס.

לויט ווי ער ווערט געשילדערט אין די תורה שיינט אז ער איז געווען פון די נכבדים פון פאמיליע, און די ראשונים שרייבן אז ער איז געווען גרעסער אין קלוגשאפט און אין כבוד מער ווי בתואל זיין פאטער. לבן איז דער ווארט זאגער איבער אלעס וואס איז נוגע צו די עניני המשפחה. לבן האט געהאט א גרויס פארמעגן און ער האט געוואוינט אין חרן וואס איז אין ארם נהריים.

לבן און זיין אנטייל ביי די שידוך פון רבקה און יצחק

אברהם האט געשיקט זיין הויפט קנעכט אליעזר צו געפינען א ווייב פאר זיין זון יצחק. דער קנעכט איז אין שפיץ פון א שיירה פון צען קעמלען און א גרויסע פארמעגן אנגעקומען קיין חרן, די וואוינארט פון לבן. די ברען וואס לבן האט באקומען צו לויפן ענטפאנגען אליעזר איז געווען צוליב די גרויסע רייכטום וואס ער האט מיטגעברענגט מיט זיך. ער איז ארויס געלאפן, געזען די צירונג אויף רבקה און אנגעהויבן צו רעדן שיין צו אליעזר: "קום גאט'ס געבענטשטער פארוואס שטייסטו אינדערויסן, איך האב דאך ריין געמאכט די הויז, און עס איז דא פלאץ פאר די קעמעלען". און טאקע דערנאך האט לבן געגעבן שטרוי פאר די קעמלען, און וואסער צו ריינוואשן די פוס פון אליעזר און זיינע מענטשן.

נאך וואס אליעזר האט טאקע איינגעזען אז רבקה איז פאסיג צו זיין יצחק'ס ווייב, גיבנדיג צו טרינקען אים און זיינע קעמלען, האט אליעזר זיך געווענדעט צו איר טאטעס הויז צו באקומען זייער איינשטימונג צום שידוך. לבן און זיין טאטע בתואל האבן איינגעשטימט צום שידוך, אבער צומארגנס האט זיך ארויס געשטעלט א קריג צווישן די צדדים - אליעזר האט געוואלט ארויסגיין זאפארט קיין כנען, דאקעגן לבן האט געוואלט אז זי זאל נאך בלייבן מיט זיי פאר א יאר. לבן האט געלייזט די פראבלעם דורכן ווענדן די שאלה צו רבקה'ס באשלוס.

אין אנפאנג האבן רבקה'ס פאמיליע געזאגט: ”מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב” (כ"ד, נ'), אבער דערנאך שטייט געשריבן אז איר ברודער און איר מאמע האבן געזאגט: ”נִקְרָא לַנַּעֲרָ(ה) וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ” (כ"ד, נ"ז). בתואל ווערט דארט נישט דערמאנט נאך וואס ער איז פארסמט געווארן און געשטארבן.

לבן שווינדלט יעקב

ווען יעקב האט באקומען די ברכה פון יצחק וואס איז געווען געאייגנט פאר עשו, האט עשו אים געוואלט ערמארדן, און זיין מאמע רבקה האט אים געראטן צו אנטלויפן קיין חרן צו איר ברודער לבן. לבן רץ לקראת יעקב לאחר שרחל מבשרת לו על בואו של האורח: וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ, לבן רימה אותו בעבודתו ובבנותיו, בספר בראשית מתואר לבן כנוכל ורודף בצע המוכן לכל מעשה רמיה. הוא מבטיח להשיא את רחל בתו ליעקב בתנאי שירעה את צאנו במשך שבע שנים. יעקב, שמודע לחוסר היושר של דודו ולאפשרות שינסה לרמותו, מדגיש כי יעבוד רק עבור "בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה", אך למרות הסימנים המפורטים, רימה אותו לבן והשיא לו את לאה במקום רחל. בתואנה כי: לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה, אילץ לבן את יעקב לעבוד שבע שנים נוספות עבור רחל. ובסוף נשא יעקב גם את רחל וגם את לאה. לאה הייתה שותפה למעשה הרמייה של אביה, ובתשובתה ליעקב יש רמז לרמיית יעקב את יצחק אביו ועשו. על כך דרשו חז"ל:

כל הלילה היתה עושה עצמה כרחל. כיוון שעמד בבוקר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה, - אמר לה: בת הרמאי. למה רימית אותי?... אמרה לו: ואתה למה רימית אביך? ואמרת לו: אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ (בראשית כז, יט). ואתה אומר: וְלָמָּה רִמִּיתָנִי? (בראשית, כ"ט, כ"ו). ואביך לא אמר: בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה (בראשית כז, לה) ומתוך הדברים האלו החל (יעקב) לשונאה.

אחרי שנולדו ליעקב 11 ילדיו בחרן, ואחרי שהסתכסך עם לבן, ברח מלבן (במצוות ה'). לבן רדף אחריו ואחרי התרפים שרחל גנבה ממנו, רב עם יעקב, אך לא מצא את התרפים. לאחר דין ודברים עם יעקב אבינו, כרתו שניהם ברית והקימו גל-עד לזיכרון עולם. לבן קורא למצבה בשם הארמי יְגַר שָׂהֲדוּתָא. לאחר מכן חוזר לבן אל ביתו.

יחסיו של לבן ליעקב

לבן שילם ליעקב שכר נמוך מהמקובל באופן עקבי לאורך כל זמן עבודתו של יעקב וכך מתואר במדרש : אין הות פועלא בעשרה פולרין, הוה יהיב ליה חמשה פולרין. ואם הות מובילותיה בו' פולרין, הוה יהיב ליה בג' פולרין (כלומר עבודה ששווה עשר מטבעות שילם לו חמש, עבודה ששווה שש מטבעות שילם לו שלוש מטבעות (גם בחרן היו נורמות תשלום ושכר מקובל עבור עבודות מסוימות. אף-על-פי-כן לבן לא שילם ליעקב משכורת מלאה, אלא תמיד מחצית מהמקובל, וגם את השכר הזה החליף (בין סוגי הצאן) בנוסף לבן לא דיווח ליעקב על מנהג המקום, יעקב מפרט את התמורה שהוא דורש, מלבד המשכורת הקבועה: "ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה" (כט:יח). יעקב קובע את מסגרת הזמן לעבודתו - שבע שנות עבודה תמורת רחל, ולמען הסר ספק, הוא אומר דברים ברורים. אך כאשר מסתיימות שבע השנים, ולאחר המשתה הגדול, יעקב מגלה שהוא התחתן עם לאה. טענתו של לבן היא: "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" בראשית כט, יט . אף על פי שיעקב אמר בצורה ברורה שהוא עובד למען רחל, לא טרח לבן לומר ליעקב מראש שהוא איננו יכול לעמוד בתנאי זה משום שהוא נוגד את מנהג המקום. להפך, הוא הביע שביעות רצון רבה מהצעתו של יעקב: "ויאמר לבן טוב תתי אתה לך, מתתי אתה לאיש אחר, שבה עמדי" בראשית כט, יט. לעומת התנהגותו של לבן, נהג יעקב ביושר רב. חז"ל מתארים את השקעתו בעבודה : אמר ר' יהודה בר סימון: בנוהג שבעולם פועל עושה מלאכה עם בעל הבית שתים ושלש שעות באמונה, ובסוף הוא מתעצל במלאכתו. ברם הכא, מה הראשונות שלימות, אף האחרונות שלימות. מה הראשונות באמונה, אף האחרונות באמונה. כאן מדובר לא בשעות בודדות, אלא בשנים ארוכות. לאורך כל התקופה הארוכה הזאת השקיע יעקב עמל בעבודתו וביצע אותה ביושר ובנאמנות.

שכרו של יעקב

יעקב ביקש שלבן יקח את כל השה שיש בו חום וכל טלה שיש בו לבן - כלומר את כל הצעירים האלה בלבד, ואלו שיוולדו כאלה. לבן הסכים "ויאמר לבן, הן: לו, יהי כדברך" בראשית ל, לד אבל עשה משהו אחר. לבן לקח את הכל, מבוגרים וצעירים, זכרים ונקבות, שיש בהם צבע חום בכבשים וצבע לבן בעזים. והוא לקח אותם למרחק הליכה של שלושה ימים משאר צאנו שנשאר בידי יעקב. יעקב ראה מה שלבן עשה לו ושתק. זו היא התרמית שעליה התלונן יעקב "ותחלף את משכרתי, עשרת מנים" בראשית ל, מא יעקב ידע שללא גנים מתאימים לא יצליח להפיק את שכרו ולכן פעל בדרך מתוחכמת, יעב העמיד מקלות בצבעים אלו על יד שקתות המים, והצאן שראו את המקלות ונרתעו מהן בשעת זיווגן, ילדו בדומה למראית עיניהם. בניו של לבן בראותם את הצלחת יעקב, חשדו בו ואמרו "לקח יעקב את כל אשר לאבינו, ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה" בראשית לא, א לבן גם הוא התחיל לחשוד אולם לא אמר דבר בעניין "וירא יעקב את פני לבן, והנה איננו עמו כתמול שלשום" בראשית לא, ב

גניבת התרפים

כאשר לבן יוצא לחוג את חג הגז, שבמסגרתו גוזזים את צמר הצאן, גונבת רחל את התרפים של אביה, ע"מ להפרישו מעבודה זרה. התרפים היו פסלי אלילים קטנים שהיו בבית המשפחה והפולחן להם נעשה כדי לקבל את הגנת האלים ועזרתם. כאשר לבן מגלה את בריחת יעקב ואת הגניבה הוא רודף אחריו ודורש להחזיר את התרפים. יעקב כועס, כי לא ידע דבר על הגניבה, ואומר ללבן: עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת-אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה (בראשית לא, לב). בדברי השבועה האלה גוזר יעקב את דינה של רחל, שמתה בדרך, עוד טרם הגעתם אל בית המשפחה בכנען.

לבן במסורת חז"ל

לבן הארמי מזוהה בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין עם בעור אביו של בלעם ועם כושן רשעתיים. רבי יהושע בן לוי מזהה את לבן עם קמואל (בן נחור ואבי ארם), כמי שקם נגד האל. השם לבן מתפרש כמרושע, ושמו נדרש בהיפוך אותיות, לבן = נבל. גם כינויו ה"ארמי" מתפרש כאנגרמה של "רמאי". במסורת היהודית שמור ללבן מקום של 'כבוד' כנוכל האולטימטיבי. בהגדה של פסח אף נכתב כי חטאיו של לבן כבדים מאלה של פרעה: ”צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל” (הגדה של פסח) שנאמר "ארמי אובד אבי וירד מצרים ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב לעקור את הכל", משמעו: עקירת כל משפחת יעקב: נשיו, ילדיו, ורכושו, כך שלא ייבנה עם ישראל ממנו

הסבר רש"י:

ארמי אובד אבי" - לבן ביקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב ובשביל שחשב לעשות חשב לו המקום כאילו עשה, שאומות העולם חושב להם הקב"ה מחשבה כמעשה.

באקדמיה

על השערת חוקרי מקרא, פירוש השם לבן הוא שמו או כינויו של אֵל הירח, שהיה האליל הראשי בעיר חרן.

זעט אויך

• עץ משפחה של אישים מהתנ"ך - מתרח ועד שלמה

צו ליינען מער

• עדיאל כהן, "האמנם לבן הוא 'ארמי אבד אבי'? – לתשתיתו המקראית של זיהוי מדרשי", בית מקרא ס, תשע"ה, עמ' 238–252.

דרויסנדע לינקס

שגיאות פרמטריות במוסטער:ויקישיתוף בשורה
פארלאנגטע פאראמעטער [ 1 ] פעלן * מידיע און בילדער איבער [[commons:Category:{{#property:P373}}|למאי נ"מ/לבן]] אויף וויקיקאמאנס

• לעיצוב דמותו של לבן הארמי במדרש. מחברת ד"ר רבקה רביב. אתר אוניברסיטת בר-אילן.
• "ארמי אובד אבי" מיהו הארמי ומיהו האב ב"מקרא ביכורים"? מחבר אביגדור שנאן. בתוך הבלוג של ד"ר לאה מזור.
• 
  שגיאות פרמטריות במוסטער:היברובוקס
  פאראמעטער [ 5 ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע
  פאראמעטער [ עמוד ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע הרב ישראל דנדרוביץ, הכנסת אורחים של לבן הארמי, בתוך: קול התורה, גליון סו, ניסן תשס"ט, עמ' תנג-תנז.