רוי:יוסף
 |
דאס איז א דרעפט ארטיקל. עס איז אַן אַרבעט אין פּראָגרעס וואָס איז אָפן פאַר רעדאַגירונג דורך סיי וועם. ווען דער דרעפט איז פארטיג, ביטע גייט איבער דעם אריבערפירן טשעקליסט, זיכער צו מאכן אז עס איז גרייט. דערנאך קענט איר בעטן פון די דרעפט אריבערפירער אז זיי זאלן עס איבערגיין און אריבערפירן צום הויפט געביט. (אייער בקשה וועט פובליצירט ווערן אין המכלול:אריבערפירן דרעפטס, און דארט וועט אויך ערשיינען דער ענטפער - אויב פעלט אויס). |
 | |
| מאלעריי פון יוסף | |
| געבורט | חרן, הממלכה החתית הקדומה |
|---|---|
| פטירה | מצרים |
|
| |
| משנה למלך | |
יוֹסֵף (א' תמוז ב'קצ"ט - א' תמוז ב'ש"ט) איז א תנ"ך פערזענליכקייט, זון פון יעקב יעקב און רחל. אין אידישע טראדיציע ווערט ער אויך אנגערופן יוסף הצדיק. זיין נאמען איז געגעבן געווארן דורך זיין מאמע רחל, נאך אסאך קינדערלאזע יארן, און מיט זיין געבורט האט זי געזען א סימן אז זי וועט האבן נאך א זון: ”וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר”[1].
יוסף איז געווען דער באליבטער זון פון יעקב, א פאקט וואס האט שפעטער צוגעברענגט אז די ברודער זאלן אין אים מקנא זיין און פארקויפן פאר א קאראוואן פון הענדלער וואס זענען אראפ קיין מצרים. נאכן אנקומען קיין מצרים, איז יוסף פארקויפט געווארן פאר פוטיפר און ער האט געפירט די גאנצע ווירטשאפט פון זיין הויז. אבער, נאך א בלבול וואס פוטיפר'ס ווייב האט אנגעלייגט אויף אים, איז ער איינגעשפארט געווארן אין טורמע. אין טורמע איז יוסף אויפגענומען געווארן צו זיין א וועכטער, און דארט האט ער פותר חלום געווען די חלומות פון שר המשקים און פון שר האופים. דערנאך האט פרעה אויך געדארפט צוקומען צו א פותר חלומות און יוסף איז ארויסגעברענגט געווארן פון טורמע צו עס טון. יוסף האט פותר געווען די חלום פון פרעה, און אים אנגעזאגט וועגן זיבן זאטע יארן וואס קומען צו גיין און וועגן זיבן הונגער יארן דערנאך, וואס וועלן מיט זייער שטארקייט פארגעסן די זאטע יארן. אין רעאקציע האט פרעה אויפגענומען יוסף אלס משנה למלך צו זיין פאראנטווארטליך צו ראטעווען מצרים פונעם צוקופנטיגער הונגער.
נאך די זיבן זאטע יארן, ווען די הונגער יארן האבן זיך אנגעפאנגען, זענען די ברודער פון יוסף אראפ קיין מצרים צו ברענגען עסן, און דארט האבן זיי אים באגעגנט. יוסף האט זיי דערקענט אבער זיי האבן אים נישט דערקענט. יוסף העביר את אחיו תלאות רבות, עד שלבסוף נגלה אליהם כיוסף אחיהם. יוסף ואחיו מתפייסים, וכל משפחת יעקב יורדת מצרימה לחיות במצרים בארץ גושן.
במותו, מצווה יוסף את אחיו להעלות את ארונו אל ארץ ישראל, לאחר שה' יגאל אותם ממצרים.
הולדתו
נולד לרחל, אשת יעקב, לאחר כשש שנות עקרות, בסוף ארבע עשרה השנים בהן עבד יעקב את לבן תמורת שתי בנותיו, רחל ולאה.
בלידתו, רצה יעקב לעזוב את לבן ולחזור לארץ ישראל[2], אך לבסוף נשאר לשש שנים נוספות[3].
לפי מקורות קדומים ומאוחרים נולד יוסף בא' בתמוז[4][5].
הסיפור המקראי
הבן האהוב
יוסף היה הבן האהוב ביותר על אביו ולכן העניק לו כתונת פסים. אהבה זו גרמה לקנאה מאחי יוסף. בנוסף, יוסף הביא את דיבת אחיו בפני אביהם – והם שנאו אותו בשל כך[6].
בהמשך, חלם יוסף חלום ובו הוא ואחיו אוספים שעורים בשדה, ולפתע אלומתו של יוסף קמה, ניצבת על עומדה, והאלומות של כולם משתחוות לאלומתו. המשמעות הייתה ברורה: כל האחים יבואו להשתחוות ליוסף, והוא ימלוך עליהם או ישלוט בם. יוסף, שראה בחלום זה כבחלום הנוסף נבואה, סיפר את חלומו לאחיו, מה שגרם לסיבה נוספת לשנאתם אותו. לאחר מכן חלם יוסף חלום נוסף: בו אחד עשר כוכבים, יחד עם השמש והירח, באים להשתחוות לו. הפעם הייתה המשמעות רחבה יותר: לבד מאחד עשר הכוכבים (=האחים, השבטים), יבואו גם השמש (האב, יעקב) והירח (האם[א]) להשתחוות ליוסף בסופו של דבר. יוסף סיפר גם חלום זה לאחיו. אחיו לא הגיבו לסיפור החלום, ויוסף שב וסיפר את החלום לאביו בפניהם. יעקב הגיב בגערה: ”הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה?![7]” רש"י מסביר שהגערה נועדה לשכך את קנאתם של האחים על ידי יצירת הרושם כי החלום הוא חלום שווא. לכאורה, כיוון שאימו של יוסף – רחל – נפטרה כבר, הרי שאין אפשרות כי החלום יתקיים[8]. אולם, מיד בהמשך נכתב "ואביו שמר את הדבר". מכך ניתן ללמוד, כי יעקב כן האמין שביום מן הימים החלום יתגשם[9].
מכירת יוסף
לאחר עניין החלומות, שלח יעקב את יוסף לדרוש בשלום אחיו שנדדו עם הצאן לאזור שכם ועמק דותן. האחים הבחינו בו מרחוק וקראו זה לזה: ”הנה בעל החלומות הלזה בא – ועתה לכו ונהרגהו!”[10] ראובן, הבכור, מנע מהם לבצע את הרעיון, והציע להשליך אותו לבור, כפי שאכן עשו. תכניתו של ראובן היתה, להוציא את יוסף בהמשך מהבור "להשיבו אל אביו", לאחר מכן הלך משם ראובן[11].
בהמשך, יהודה הציע - על מנת להימנע מהריגתו - למכור את יוסף לשיירה של ישמעאלים שעברה במקום, האחים הסכימו לכך ויוסף נמכר תמורת עשרים כסף לישמעאלים והם מכרוהו לשיירה של סוחרים מדינים שהורידו אותו למצרים. כאשר ראובן חזר למקום וראה שיוסף נמכר, קרע את בגדיו לאות צער. האחים, כדי להסתיר את המכירה מאביהם, שחטו גדי עיזים, טבלו את כתונת יוסף בדם, ובאו אל יעקב ושאלוהו: הכתונת בנך היא זו? יעקב אישר שזו כתונת יוסף: ”כתונת בני, חיה רעה אכלתהו, טָרֹף טֹרַף יוסף[12]” [13].
יוסף במצרים וניסיון אשת פוטיפר
יוסף נמכר לעבד בבית פוטיפר שר הטבחים - משרי פרעה. ששם לב לכך שמאז שיוסף הגיע לביתו שרתה ברכה בעסקיו[14] ומינה אותו להיות אחראי על ביתו.
אשת פוטיפר ביקשה לחטוא עם יוסף, ניסתה פעמים מספר לשכנעו בדברים, אך יוסף סירב בהתמדה. לבסוף, כשהיו שניהם לבדם בבית, ניסתה לתפוס את יוסף, אך יוסף ברח מהבית, בעוד בגדו נשאר בידה. אשת פוטיפר האשימה את יוסף בניסיון לחטוא עימה ועקב כך הוא הושם בבית הסוהר[15].
ה' שוב עמד לימינו והוא נשא חן בעיני שר בית הסוהר, שמינה אותו לאחראי על האסירים[16].
בהמשך, שר האופים ושר המשקים נכלאו בשל רשלנות בהכנת מאכלי המלך. כאשר שניהם חלמו בלילה אחד חלומות מוזרים, פתר להם יוסף את החלומות: שר האופים ייתלה, ואילו שר המשקים יקבל חנינה וישוב למשרתו. יוסף ביקש משר המשקים לזכור לו חסד ולשחררו מבית האסורים, אך שר המשקים שכח את יוסף[17].
לאחר שנתיים[18], פרעה חלם חלומות בהן ראה שבע פרות רזות אוכלות שבע פרות שמינות, ושבע שיבולים שדופות בולעות שבע שיבולים מלאות. כשחרטומי מצרים לא הצליחו לפתור אותם, נזכר שר המשקים בנער העברי היושב בבית הכלא, והמליץ לפרעה להיעזר בשירותיו כדי לפתור את החלום[19].
יוסף כמשנה למלך
יוסף מדגיש לפרעה שאין ההצלחה תלויה בו אלא בסיוע האלוקים ופתר בהצלחה את חלום פרעה: שבע שנות שפע יגיעו לעולם, ולאחריהן שבע שנות רעב. בעקבות הפתרון, הציע יוסף לפרעה לאגור מזון בזמן השפע כדי שהארץ תוכל לשרוד בזמן הרעב. פרעה התפעל עד מאוד מהפתרון ומההצעה המעשית שבעקבותיו, ומינה את יוסף על ביצוע משימת אגירת המזון ולמשנה למלך. בעקבות כך, העניק פרעה ליוסף את השם צָפְנַת פַּעְנֵחַ[20]. יש האומרים שפירושו של שם זה הוא "מגלה נסתרות" שכן יוסף פירש את חלומו של פרעה[21].
יוסף ביצע בהצלחה את המשימה ואגר אוצרות מזון רבים בשבע שנות השובע.
כאשר הגיעו שנות הרעב, מכר אותם לתושבי מצרים ושאר הארצות שמסביב למצרים - שאף שם היה רעב.
בהמשך, בני יעקב - למעט בנימין - הגיעו למצרים כדי לקנות מזון. יוסף העליל עליהם שהם מרגלים ודרש מהם להביא את אחיהם הקטן - בנימין, כביכול כדי להוכיח שכוונותיהם חיוביות. כערבון, השאיר יוסף את שמעון במצרים[22]. יעקב מסרב לשלוח את בנימין למצרים, אך לאחר שתם האוכל בבית יעקב ויהודה לוקח על עצמו את האחריות לשלום בנימין, יורדים כל אחי יוסף למצרים, שם הם משתחווים לו ואוכל איתם ארוחת צהרים. למחרת, יוסף שולח אותם חזרה אל אביהם, אך מיד מחזיר אותם בעלילה על בנימין, כביכול גנב את גביעו.
לבסוף התגלה יוסף אל אחיו: ”אני יוסף - העוד אבי חי?[23]”, ומיהר לשלוח שלוחים אל אביו שיבוא אליו. יעקב הסכים ולאחר שקיבל את רשות ה', ירד למצרים, שם קיבל אותו יוסף בכבוד גדול והקצה להם מקום מיוחד – ארץ גושן, שם הם התגוררו בשלום ובשלווה.
לאחר פטירת אביו יעקב, נפטר גם יוסף, לאחר 80 שנות מלכות במצרים. לפני מותו השביע יוסף את אחיו להעלות את עצמותיו לארץ ישראל, כאשר יגאל אותם ה' ממצרים[24].
בניו ומורשתו
.JPG)
יוסף נשא לאישה את אסנת בת פוטי-פרע[25] כהן העיר און שבמצרים. על סיפור נישואיהם מסופר בחיבור יוסף ואסנת בספרים החיצוניים. שני בניו של יוסף מאסנת: אפרים ומנשה, התפצלו והיו לשניים משבטי ישראל על פי דברי יעקב, שרואה בהם בנים שלו, ”וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי” (בראשית מח, ה).
בתרבות היהודית הפך יוסף לסמל לאדם שבאמונתו מחלץ את עצמו משפל תחתיות ומהמצב הנואש ביותר להיות שליט הארץ. חז"ל ראו בו דמות של צדיק, שמתגבר על יצריו מעביר על מידותיו ואינו נוקם ונוטר על עוולות שנעשו לו.
יוסף נפטר בגיל מאה ועשר במצרים[26], ובמדרש[27] כתוב שהיה זה א' בתמוז, היום שבו נולד.
כפי השבועה שהשביע יוסף, משה רבינו לקח עימו את עצמות יוסף לקבורה בארץ ישראל[24].
מקום קבורתו של יוסף מיוחס למצבת קבר הממוקמת בסמוך לאתר המקראי שכם הקדומה, בפאתי העיר שכם[28] (בסמוך למחנה הפליטים בלאטה) והמכונה קבר יוסף.
דמותו ההיסטורית של יוסף
יש המזהים את יוסף עם אמחותפ, המשנה למלך ג'וסר שחי בימי השושלת השלישית. על פי אסטלת הרעב שהיא כתובת ארכאולוגית, הוא ייעץ למלך ג'וסר כאשר באו על הארץ שבע שנות רעב. אחרים מזהים את יוסף עם סגנו של המלך אמנמחת הראשון מהשושלת ה-12, סובקנחת (ענ'), שפיתח את תעלת 'נהר יוסף' שממערב לנילוסמקור.
בהנחה שהתיארוך ההיסטורי אודות הפרעונים נכון, תיאוריות אלו שגויות בכך שהן מקדימות את המעשה במאות שנים.
יוסף במדרש
סיפור יוסף זכה למדרשים רבים, בהם המציגים אותו כצדיק, שמתגבר על יצריו ומעביר על מידותיו ואינו נוקם ונוטר על עוולות שנעשו לו. להלן רק מקצת מהמדרשים.
יחסי יוסף ואחיו
התורה מספרת ”וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם”,[29] והמדרש מרחיב ומפרט מה הייתה הדיבה שבפי יוסף וכיצד נענש על כך:
- מה אמר? רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון:
- רבי מאיר אומר: חשודים הן בניך על אבר מן החי;
- רבי שמעון אומר: תולין הן עיניהן בבנות הארץ;
- רבי יהודה אומר: מזלזלין בבני השפחות וקורין להם עבדים.
- רבי יהודה בר סימון אמר על תלתיהון לקה, "פלס ומאזני משפט לה'". אמר לו הקדוש ברוך הוא:
- אתה אמרת חשודים בניך על אבר מן החי - חייך אפילו בשעת הקלקלה אינם אלא שוחטים ואוכלים "וישחטו שעיר עזים".
- אתה אמרת מזלזלים הם בבני השפחות וקורין עבדים - "לעבד נמכר יוסף".
- אתה אמרת תולין עיניהם בבנות הארץ - חייך שאני מגרה בך את הדוב, "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו וְגוֹ'".[30]
את הפסוק ”וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה, וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם”,[31] המתאר את הבור אליו השליכו אחי יוסף את יוסף, דרשו חז"ל "ממשמע שנאמר 'והבור ריק' איני יודע שאין בו מים? אלא מה תלמוד לומר 'אין בו מים' - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו"[32] [ב]
דברי אחי יוסף ”אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ”[33] הובילו למדרש: "אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה היה רואה את אחיו מוכרים אותו והוא שותק? אלא מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד כדי שיתמלאו עליו רחמים - ולא נתמלאו."[34]
לאחר שיוסף מאשים את בנימין בגנבה, פונה אליו יהודה ומתחיל את דבריו בדברים שעל פי הפשט הם דברי תחנונים: ”בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ, כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה.”[35] המדרש דורש את המילים ”כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה” כפנייה תקיפה ואף מאיימת: "מה פרעה גוזר ואינו מקיים, אף את גוזר ואינך מקיים; מה פרעה להוט אחר הזכרים, אף אתה כן; מה פרעה מלך ואתה שני לו בארץ מצרים, כך אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו, ואם שולף אני את חרבי, ממך אני מתחיל ובפרעה רבך אני מסיים".[36]
יופיו וכיבוש יצרו
בפסוק ”יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה ... וְהוּא נַעַר”[29] נדרשו חז"ל לכפילות, שהרי כשנאמר "בן שבע עשרה שנה" אין צורך להוסיף "והוא נער", ופירשו "אלא שהיה עושה מעשה נערוּת, ממשמש בעיניו מתלה בעקיבו מתקן בשערו",[30] ורש"י מבהיר: "כדי שיהיה נראה יפה".
בתורה מתואר: ”וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה.”[37] מדרש תנחומא ממחיש את יופיו של יוסף: "פעם אחת נתקבצו המצריות ובאו לראות יופיו של יוסף, מה עשתה אשת פוטיפר? נטלה אתרוגים ונתנה לכל אחת ואחת מהן, ונתנה סכין לכל אחת ואחת, וקראה ליוסף והעמידתו לפניהן. כיון שהיו מסתכלות ביופיו של יוסף היו חותכות את ידיהן. אמרה להן: ומה אתן בשעה אחת כך, אני שבכל שעה רואה אותו על אחת כמה וכמה."[38]
את המילים ”בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר”[39] דורש המדרש כמלמדות על צניעותו של יוסף: "בשעה שיצא יוסף למלוך על מצרים היו בנות מלכים מציצות עליו דרך החרכין, והיו משליכות עליו שירין וקטלין ונזמים וטבעות כדי שיתלה עיניו ויביט בהן. אעפ"כ לא היה מביט בהן. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה לא תלית את עינך והבטת בהן, חייך שאתה נותן לבנותיך צעידה בתורה. מהו צעידה? פרשה."[40] הפרשה שהובטחה ליוסף היא פרשת בנות צלפחד, שהיו מצאצאי יוסף.
מאמציה של אשת פוטיפר לפתות את יוסף מתוארים במדרש: "הייתה אדונתו עמו בבית והייתה משדלתו בכל יום ויום בדברים, והייתה מחלפת ג' חליפות בגדים בכל יום ויום - כלים שלבשה בשחרית לא לבשה אותם בחצי היום, ובחצי היום לא לבשה בין הערבים. כל כך למה? כדי ליתן עיניו בה. ... ובכל יום ויום משדלתו בדברים ועמד ביצרו."[38]
דבריו של יעקב בברכתו ליוסף, ”וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו, מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל”,[41] משמשים את המדרש כדי ללמוד שלא בקלות התגבר יוסף על יצרו: "ר' שמואל אמר: נמתחה הקשת וחזרה, הדא הוא דכתיב (בראשית מ"ט) 'ותשב באיתן קשתו' - קשיותו. ר' יצחק אמר: נתפזר זרעו ויצא דרך צפרניו, שנאמר 'ויפוזו זרועי ידיו'. רב הונא בשם רב מתנא אמר: איקונין של אביו ראה וצנן דמו, דכתיב 'משם רועה אבן ישראל'."[42]
באציאונגען צווישן יוסף און פרעה
על דברי התורה על חלומות פרעה ”וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה”[43] אומר המדרש: "פותרין היו אותו, אלא שלא היה קולן נכנס באזניו. 'שבע פרות הטובות' - שבע בנות אתה מוליד; 'שבע פרות הרעות' - שבע בנות אתה קובר. וכן אמרו 'שבע שבלים הטובות' - שבע מלכיות אתה מכבש; 'שבע שבלים הרעות' - שבע אפרכיות מורדות בך. ... וכל כך למה? כדי שיבוא יוסף באחרונה ויטול גדוּלה. אמר הקדוש ברוך הוא: אם יבוא יוסף תחילה ויפתור את החלום אין זה שבחו - יכולין החרטומים שיאמרו לו: אילו שאלת אותנו כבר פתרנו אותו לך. אלא המתין להם עד שנתייגעו והוציאו את רוחו ואחר כך בא יוסף והחזירה עליו."[44]
על הפסוק ”וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם”[45] מסופר שאמרו איצטגניני פרעה: "עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו?" אמר להן: "גינוני מלכות אני רואה בו". אמרו לו: "אם כן, יהא יודע בשבעים לשון". בא גבריאל ולימדו שבעים לשון. למחרת כל לשון שפרעה דיבר עמו השיב לו. לבסוף דיבר יוסף בלשון הקודש ופרעה לא הבין מה הוא סח. אמר לו פרעה: "למדני". לימד יוסף את פרעה, אך הוא לא למד. אמר לו פרעה: "הישבע לי שלא תגלה". נשבע לו. כשאמר יוסף לפרעה "אבי השביעני לאמור", אמר לו פרעה: "לך ושאל על שבועתך" (כלומר מצא מי שיתיר לך נדרך). אמר לו לו יוסף: "אם כן, אשאל גם על השבועה שנשבעתי לך". על כורחו אמר פרעה ליוסף: "עלה וקבור את אביך כאשר השביעך".[46]
יוסף אין קבלה
בספר הזוהר ובספרי הקבלה, מידת ה"יסוד" אשר מסמלת את הקדושה נקראת מידתו של יוסף, וכאשר נאמר "וצדיק יסוד עולם"[47] – הצדיק הוא יוסף. גם בחסידות דמותו של יוסף משמשת פעמים רבות כדי לסמל את הקדושה וההתגברות על החטא. כמו כן, בסדר האושפיזין נמצא יוסף ביום השישי של סוכות (או ביום הרביעי לפי מנהג הגר"א), והוא כנגד מדת היסוד. בחסידויות שונות (כמו חסידות בעלז) עורכים טיש מיוחד שנקרא "ויוסף הוא המשביר" הנחשב כסגולה לפרנסה.
זעט אויך
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| מוסטער:סמל פורטל | פורטל תנ"ך | ||
צו ליינען מער
- סיפור יוסף במקרא ובראי הדורות – אוסף מאמרים בעריכת לאה מזור, בית מקרא נ"ה א, תש"ע, הוצאת מוסד ביאליק. מוסטער:זמין ב-JSTOR
- מוסטער:דמויות מן המקרא
- אוריאל סימון, בקש שלום ורדפהו – שאלות השעה באור המקרא, המקרא באור שאלות השעה, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 60–93
- ליאורה רביד, התנ"ך היה באמת, תל אביב: ידיעות ספרים, 2009, עמ' 332–343
- מוסטער:מלכים בשר ודם
דרויסנדע לינקס
| וויקימעדיע פונדאציע פּראיעקטן |
|---|
 טעקסט אויף וויקיביבליאטעק: יוסף |
- לאה מזור, סיפור יוסף - הבטים אמוניים, לאומיים וכלל אנושיים, בתוך: ד"ר לאה מזור, "על מקרא הוראה וחינוך"
- דער ארטיקל "יוסף הצדיק", אויפ'ן "ויקישיבה" זייטל
- יוסף דב סולוביצ'יק, חלומות יוסף, אויף "דעת", 1996; מתוך הספר "ימי זיכרון"
- דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, התנ"ך והארכיאולוגיה - מסורת מול מדע, אויף "דעת", 2004 - ראו חלק א' במאמר: "ממציא הפירמידה אמחתפ לעומת יוסף"
ביאורים
- ↑ כך ההבנה המקובלת, אך לדעת הרמב"ן (לוא־פעלער: (ביים רופן מוסטער:תנ"ך) נמצא פרמטר לא בשימוש "קצר=".בראשית לז, י) מדובר על בני ביתו של יעקב – נשיו ותולדותיו. לדעת הרב יעקב צבי מקלנבורג (הכתב והקבלה, שם) הירח מייצג גם הוא את יעקב, אם כי פן שונה באישיותו. הסבר נוסף אפשר למצוא במאמר בוויקיטקסט.
- ↑ למרות שאין הבדל לכאורה בין הריגתו בפועל לבין זריקתו לבור מלא בנחשים ועקרבים - שודאי יהרגוהו, מסביר האור החיים על פי הזוהר, שאדם שהוא בעל בחירה יכול לעורר על אדם אחר דין בשמים, שבו קשה מאוד לצאת זכאי, אך חיה שאינה בעלת בחירה לא גורמת לכך ולכן אדם צדיק כיוסף לא יפגע מהנחשים.
רעפערענצן
- ↑ בראשית ל, כד
- ↑ חז"ל מסבירים, שיעקב, שברח ללבן מאימת עשו, המתין עד שיוולד יוסף שהוא שטנו של עשו: ”והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש” (עובדיה א, יח). (רש"י לוא־פעלער: (ביים רופן מוסטער:תנ"ך) נמצא פרמטר לא בשימוש "קצר=".בראשית ל, כה)
- ↑ בראשית ל.
- ↑ ספר היובלים, פרק כ"ח פסוק ל"ב, אויף "דעת"
- ↑ "דובר שלום", בסידור "אוצר התפלות", דף תנ"ד.
- ↑ בראשית לז, א–ד
- ↑ בראשית לז, י
- ↑ רש"י מסביר שה"אם" המיוצגת בחלום בדמות ירח היא בלהה שפחת רחל שגידלה את יוסף. רש"י מביא גם את דברי חז"ל בתלמוד, שלמדו מכאן שאין חלום בלי דברים בטלים(ברכות נה, א).
- ↑ בראשית לז, ה–יא
- ↑ בראשית לז, יט–כ
- ↑ הלך לשמש את אביו או שעסק בחזרה בתשובה על כך שבלבל את יצועי אביו (רש"י, בראשית לז, כט).
- ↑ בראשית לז, לג
- ↑ בראשית לז, יב–לג
- ↑ חז"ל למדו מסיפור זה, שבמקום אליו תלמידי חכמים מגיעים, מיד שורה שם ברכה(ברכות מב, א).
- ↑ בראשית לט, א–כ
- ↑ בראשית לט, כא–כג
- ↑ בראשית מ
- ↑ חז"ל מסבירים ששנתיים אלו נשאר יוסף בבית הסוהר כעונש על כך שביקש משר המשקים שיזכיר אותו לפני פרעה (רש"י לוא־פעלער: (ביים רופן מוסטער:תנ"ך) נמצא פרמטר לא בשימוש "קצר=".בראשית מ, כג).
- ↑ בראשית מא
- ↑ בראשית מא, טז–מה
- ↑ רש"י
- ↑ יוסף בחר בשמעון משתי סיבות: א. כיון שהוא היה זה שהציע להורגו. ב. להפרידו מלוי, כדי שלא יחליטו להורגו כמו במעשה שכם ודינה.
- ↑ בראשית מה, ג
- ↑ 24.0 24.1 שמות יג, יט
- ↑ הוא פוטיפר (רש"י).
- ↑ בראשית נ, כו
- ↑ רבנו בחיי שמות פרק א פסוק ו
- ↑ כפי שאמר לו יעקב ”ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך” (בראשית מח, כב) כשכר על טרחת יוסף בקבורת יעקב (רש"י שם).
- ↑ 29.0 29.1 בראשית לז, ב
- ↑ 30.0 30.1 בראשית רבה, פרשה פ"ד, פסקה ז'
- ↑ בראשית לז, כד
- ↑ שבת כב, א
- ↑ בראשית מב, כא
- ↑ בראשית רבה, פרשה צ"א, פסקה ח'
- ↑ בראשית מד, יח
- ↑ בראשית רבה, פרשה צ"ג, פסקה ו'
- ↑ בראשית לט, ו
- ↑ 38.0 38.1 מדרש תנחומא וישב ה
- ↑ בראשית מט, כב
- ↑ בראשית רבה, פרשה צ"ח, פסקה י"ח
- ↑ בראשית מט, כד
- ↑ בראשית רבה, פרשה פ"ז, פסקה ז'
- ↑ בראשית מא, ח
- ↑ בראשית רבה, פרשה פ"ט, פסקה ו'
- ↑ בראשית מא, מד
- ↑ סוטה לו, ב
- ↑ משלי י, כה
| יעקב'ס קינדער | ||
|---|---|---|
| קינדער פון לאה | ראובן • שמעון • לוי • יהודה • יששכר • זבולון • דינה (טאכטער) | 
|
| קינדער פון רחל | יוסף • בנימין | |
| קינדער פון בלהה | דן • נפתלי | |
| קינדער פון זלפה | גד • אשר | |
| אנדערע | בנות יעקב | |
מוסטער:בקרת זהויות קטגוריה:בני יעקב קטגוריה:אישים בפרשת ויצא קטגוריה:נביאי האסלאם קטגוריה:יועצים בתנ"ך קטגוריה:יוסף בן יעקב קטגוריה:ילדים במקרא קטגוריה:אישים בתנ"ך שהונצחו על בולי ישראל קטגוריה:אושפיזין קטגוריה:המכלול: ערכים הנכללים בזים תורני קטגוריה:פרשת וישב קטגוריה:פרשת מקץ קטגוריה:ניבוי עתידות ביהדות קטגוריה:נביאים קטגוריה:עבדים בתנ"ך קטגוריה:אישים בתנ"ך שהגיעו לגיל 110 קטגוריה:המכלול: ערכים ששוכתבו או הורחבו במכלול
cc-by-sa 3.0 ערלויבעניש • אריגינעלער בלאט • ביישטייערער