אונטערשייד צווישן ווערסיעס פון "שובבי"ם"

פון המכלול
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(לינק צו העברי)
(←‏פדיון התעניות: רעדאגירונג)
צייכן: באַדייטן-לינקס
שורה 12: שורה 12:


=== פדיון התעניות ===
=== פדיון התעניות ===
ימי השובבימסוגלים לפדיון התעניות גם בכסף (בסכום של כמות מזון ל[[תענית]]) שיינתן ל[[צדקה]]. את הפדיון לתענית עורכים ב[[תפילת מנחה]] של השבוע המתאים ובה מוסיפים את תפילת "[[עננו]]" של ה[[שלום שרעבי|רש"ש]]. התפילה מלאה יסודות קבליים שבהם מבקש האדם לצרף ולזכך ולתקן את נפשו מכל סיגיה וחטאיה. במהלך התפילה והתענית נהגו ללבוש שק ולשים אפשר, לתקוע בשופרות, לומדים תורה ומתוודים על העוונות. היו פוסקים ומקובלים שחלקו על פדיון התעניות, אך [[רבי יוסף חיים מבגדאד]] יישב את המנהג. [[הרב בן ציון מוצפי]] כתב<ref>יסוד ציון פ"א סעי' יא, עמ' מח. </ref> שבשעת הדחק יכול לעשות כן ובלבד שיתענה יום או יומיים מלאים, ישוב ב[[תשובה (יהדות)|תשובה]], ויעסוק בתורה.
די שובביטעג זענען אויך מסוגל אויסצולייזן די תעניות אויך מיט געלט (מיט דער סכום פון עסן פאר א [[תענית]]) וואס ווערט געגעבן פאר [[צדקה]]. דער פדיון רעכט מען אפ ביי [[תפילת מנחה]] פונעם וואך און מען לייגט צו די תפילה פון [[עננו]] פון דער [[רש"ש]]. די תפילה איז פול מיט קבלישע יסודות וואס אין זיי בעט דער מענטש ריינצווואשן זיין זעל פון אלע זינד. בשעתן דאווענען אין פאסטן פירט מען זיך צו אנטון זעק און לייגן אש אויפן קאפ, בלאזן שופר, לערנען תורה און זיך מתוודה זיין אויף די זינד. עס זענען געווען פוסקים און מקובלים וואס האבן חולק געווען אויפן פודה זיין די תעניות, אבער דער [[חיד"א]] האט מיישב געווען דעם מנהג. [[הרב בן ציון מוצפי]] האט געשריבן {{הערה|יסוד ציון פ"א סעי' יא, עמ' מח.}} אז בשעת הדחק קען מען אזוי טון אבער אין באדינג אז מען זאל פאסטן איין טאג אדער צוויי, מען זאל [[תשובה]] טון, און עוסק זיין בתורה.
 
 



רעוויזיע פון 16:19, 17 דעצעמבער 2023

שובבי"ם (אין אן עיבור יאר: שובבי"ם ת"ת) איז די צייט פון די זעקס וואכן וואס מען ליינט די ערשטע פרשות פון ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים. די תקופה פאנגט זיך אן ארום צוויי וואכן נאך חנוכה און ענדיגט זיך נאנט צו ראש חודש אדר. אין אן עיבור יאר פארלענגערט זיך די תקופה אריינצו אין חודש אדר א' און עס ווערט אנגערופן שובבי"ם ת"ת נאך די צוויי קומענדיגע פרשות: תרומה, תצוה. די טעג זענען זייער מסוגל צו מתקן זיין דעם פגם היסוד.

אין פארגאנגענהייט איז געווען צושפרייט דער מנהג צו פאסטן אין די שובבי"ם טעג אדער אין א טייל פון זיי. אזוי אויך איז פארהאן א מנהג צו פאסטן אין די טעג א תענית דיבור.[1]

מקור

דער ערשטער מקור צו א תענית אין די שובבי"ם טעג איז פון הרב יוסף אוסטרייכר וואס האט מעיד געווען אז די מנהג אין עסטרייך איז צו פאסטן אין אן עיבור יאר אכט תעניות יעדן דאנערשטאג, אין די פרשיות. הרב אוסטרייכר האט מעיד געווען אז זיין רבי, בעל תרומת הדשן, האט געפאסט אין די טעג.[2] אויך אין ספר המנהגים פון רבי יצחק אייזיק מטירנא שטייט אז מען פירט זיך צו פאסטן דאנערשטאג יעדע וואך פון די שובבי"ם טעג אין די עיבור יארן.[3] די מנהג ווערט געברענגט אין ספר מגן אברהם אויפן שולחן ערוך.[4]  ווי אין יעדן תענית ציבור, האט מען זיך אויך געפירט צו זאגן סליחות ביי שחרית פון די תענית טעג.[5] אין פריערדיגע מקורות, ערשיינט דער מנהג נאר ביי עיבור יארן (וואס נאר ביי זיי לייגט מען צו די ווערטער ביי תפילת מוסף פון ראש חודש "ולכפרת פשע"), און אזוי האבן געשריבן די מקובלים אז דער עיקר תיקון איז ביי אן עיבור יאר[6].

שובבי"ם אין קבלה

לויט די קבלה[7], זענען די שובבי"ם טעג מסוגל אויף כפרת עוונות און איבערהויפט א תיקון אויף פגם מידת היסוד, וויבאלד אין די פרשיות ליינט מען וועגן די שיעבוד מצרים וואס לויט קבלה איז עס געווען כדי צו ארויסנעמען די ניצוצי הקדושה.

כדי צו מתקן זיין דעם חטא פאדערט זיך על פי סוד צו פאסטן א געוויסן צאל פון תעניתים (צום ביישפיל: אויף פגם היסוד דארף מען פאסטן פ"ד תעניות, אויף רציחה דארף מען פאסטן תתש"י תעניות און אזוי ווייטער). כדי צו אנפילן די פ"ד תעניות איז איינגעפירט צו פאסטן יעדן וואכנטאג, און צומאל צו פאסטן אין די שובבי"ם טעג צוויי טעג נאכנאנד (אזא דאפלטע תענית איז ווערד ווי זיבן און צוואנציג תעניות) - סה"כ פ"ד תעניות (54 פון די צוויי דאפלטע תעניתים און נאך 30 טעג פון אלע וואכנטעג).[8] אין די ישיבות המקובלים אין ירושלים אין שפיץ פון 'שער השמים' 'השלום' און 'נהר שלום', און אין די שולן פון הרב ציון בוארון פירט מען זיך צו פאסטן און זאגן די תפילת ״תיקון השובבים״ לויט דער רש״ש, צוויי מאל א וואך - מאנטאג און דאנערשטאג אין די שובבי"ם טעג. איינציגע זענען די וואס פאסטן יעדן טאג, צווישן זיי די חכמי ישיבת המקובלים שער השמים, אבער א מערהייט פאסטן נאר מאנטאג און דאנערשטאג אדער נאר א תענית דיבור, ווי דער גר"א האט איינגעפירט.

פדיון התעניות

די שובבי"ם טעג זענען אויך מסוגל אויסצולייזן די תעניות אויך מיט געלט (מיט דער סכום פון עסן פאר א תענית) וואס ווערט געגעבן פאר צדקה. דער פדיון רעכט מען אפ ביי תפילת מנחה פונעם וואך און מען לייגט צו די תפילה פון עננו פון דער רש"ש. די תפילה איז פול מיט קבלישע יסודות וואס אין זיי בעט דער מענטש ריינצווואשן זיין זעל פון אלע זינד. בשעתן דאווענען אין פאסטן פירט מען זיך צו אנטון זעק און לייגן אש אויפן קאפ, בלאזן שופר, לערנען תורה און זיך מתוודה זיין אויף די זינד. עס זענען געווען פוסקים און מקובלים וואס האבן חולק געווען אויפן פודה זיין די תעניות, אבער דער חיד"א האט מיישב געווען דעם מנהג. הרב בן ציון מוצפי האט געשריבן [9] אז בשעת הדחק קען מען אזוי טון אבער אין באדינג אז מען זאל פאסטן איין טאג אדער צוויי, מען זאל תשובה טון, און עוסק זיין בתורה.  

פרסום התיקונים

רבנים כמו הרב בן ציון מוצפי[10] והרב יעקב משה הלל[11] כתבו נגד פרסום התיקונים ושיתוף אנשים אינם שומרים תורה ומצוות בתיקון, או שליחת שמות תמורת כסף ללא קבלת תשובה. יש בתי כנסיות שנהגו לקרוא את כל ספר תהילים, הרב סלמן מוצפי תקף מנהג זה[12].   רבנים חרדיים ספרדיים כמו הרב עובדיה יוסף[13] הרב בן ציון מוצפי[14] והרב יעקב משה הלל[15] פסקו שבן תורה לא יתענה תענית שובבי"ם, אלא יוסיף במקום זאת בלימוד התורה.

תקופת השובבי"ם בחסידות

בתנועת החסידות נהוג להמעיט בהיבט הקבלי והמעשי של הצום, מכיוון שאדם צם יכול ללמוד פחות מחמת חולשתו. במרבית החסידויות נהוג להרבות בשעות הלימוד והתפילה ולהשתדל שלא לדבר בהן כלל. החל מחמש שעות לימוד רצופות רק בימי חמישי (כמו בחסידות ערלוי) ועד לקבלת תעניות בכל הימים והגברת הלימוד. בין החסידויות הבולטות במנהגי התקופה (עד כדי דמיון לחודש אלול) היא חסידות סלונים, שלרבה הראשון, רבי אברהם וינברג, בעל ה"יסוד העבודה" מיוחסת ההחלטה להמיר את התעניות בלימוד תורה חמש שעות ברציפות, ללא הפסקה באוכל, שתייה או דיבור. בישיבות של חסידות סלונים (ביניהם ישיבת בית אברהם) נהוג ללמוד מדי יום פעמיים 5 שעות ברציפות ופעם נוספת 3 שעות ברציפות. אחרי סלונים קיבלו חסידויות נוספות את המנהג.

בחצרות בית צ'רנוביל נוהגים בתקופה זו ללמוד בליל שישי במשך כל הלילה, ולצום ביום שישי עד אחר חצות היום, וליתן צדקה לעני הגון ביום שישי.

בחצרות נדבורנה וקרעטשניף נוהגים לצום בכל יום שישי בימי השובבי"ם, בחסידות דושינסקיא נהוג לומר סליחות מיוחדים בימי חמישי של ימי השובבי"ם כשאדמו"רי החסידות אף צמים בימי החמישי, ובחסידויות שומרי אמונים, תולדות אהרן, ותולדות אברהם יצחק, נוהגים על פי תקנתו של ראש השושלת רבי אהרן ראטה לצום ביום חמישי אחד של ימי השובבי"ם (בדרך כלל בפרשת בשלח או משפטים), ומסיימים אז את כל ספר תהלים וקוראים 'ויחל' ועננו בתפילת מנחה, ולפני מנחה נותנים צדקה בסכום שנקבע, ונקרא 'תענית פדיון נפש'.

לימוד הלכות טהרה

רבי ישראל משה דושינסקי תיקן לאברכי חסידות דושינסקיא ללמוד בימי השובבי"ם הלכות טהרת המשפחה שביורה דעה[16].

בהמשך השנים קמה תנועה ללימוד הלכות טהרת המשפחה בימי השובבי"ם. מדי שנה בתקופה זו, מפעל השובבי"ם העולמי מסדר ומפרסם שיעורים ברחבי העולם. הלימוד מתמקד בחזרה על הלכות נידה שבשולחן ערוך יורה דעה חלק ב', הלכות הרלוונטיות לימינו אנו ולכן יש צורך לחזור עליהן מפעם לפעם. בעקבות היוזמה משתתפים בשיעורים אלו למעלה מ-50,000 איש[17].

צו ליינען מער

דרויסנדע לינקס

רעפערענצן

  1. צום שובבים ותענית דיבור, דבר, פעברואר 17, 1961
  2. לקט יושר עמוד 116
  3. הגהות מנהגים פורים אות י'
  4. סימן תרפה אין די הקדמה
  5. מחזור כל בו חלק ג, דפוס וילנא, עמ' 324 ואילך.
  6. הרב בן ציון מוצפי, יסוד ציון, עמ' כא
  7. אר"י הקדוש (שער רוח קודש שער ז תיקון כז דף כג ע"א), רמ"ע מפאנו (מאמר תיקוני התשובה פרק ד ופרק טז), חיד"א ספר חדרי בטן (ויחי ראשון), ספר פני דוד (פרשת שמות, יב), זייערע ווערטער ווערן געברענגט אין יסוד ציון עמוד ג-ה.
  8. צפורן שמיר
  9. יסוד ציון פ"א סעי' יא, עמ' מח.
  10. בספרו יסוד ציון
  11. בספרו תקנת השבי"ם
  12. דבריו הובאו בספר יסוד ציון עמ' סג.
  13. הרב עובדיה יוסף, יביע אומר ב סימן כח אות יב, עמ' קמג
  14. הרב בן ציון מוצפי, יסוד ציון, עמ' מו
  15. מסקנת הספר תקנת השבי"ם
  16. התאחדות תלמידי בית יוסף צבי, ספר היובל, ירושלים, תשס"ד
  17. מדור ימי השובבי"ם באתר שטייגן


קלארשטעלונג: די אינפארמאציע אויף המכלול איז בלויז פאר בארייכערונג און זאל נישט געזען ווערן ווי א פסק הלכה.

קטגוריה:תעניות