דַּיֵּינוּ (אדער כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת) איז א אידישן פיוט וואס ברענגט ארויס די פילע סיבות פארוואס די אידן זאלן דאנקן "למקום" (ד.ה. צום באשעפער), און ציילט די פילע טובות וואס ער האט געטוהן צו די אידן ביי יציאת מצרים . מעפירט זיך צו דאס זינגען אין ליל הסדר, אלס א טייל פון דער הגדה של פסח.

"דיינו", ריילנדס הגדה, 14סטן יארהונדערט

דער פיוט

 
"דיינו", פון ווינעציא הגדה, 1609

דאָס פיוט באַשטייט פֿון פֿופֿצן שורות, וואָס יעדער פון זיי באַשרײַבט איין נס וואָס איז געטאָן געוואָרן צו די אידן, און שטעלט פעסט אז מיר וואלטן זיך געקענט בייגענוגן מט דעם, און מיר וואלטן נישט געמוזט האבן אויך דער קומענדיגער נס (א חוץ דער ערשטער 'מעלה' פון 'הוציאנו ממצרים', וואס ווען נישט דעם וואלטן מיר נישט געהאט אויף וואס צו דאנקען). ארום האלב פון די דערמאנטע מעלות זענען ניסים וואס זענען געטוהן געווארן פאר די אידן דורכאויס יציאת מצרים, און די איבעריגע באַשרײַבן ספּעציעלע געשעענישן, וואָס זענען פֿאָרגעקומען דורכאויס ​​די רייזע אין מדבר און ביים אריינגאנג אין ארץ ישראל. די פיוט פירט אויס מיטן פעסטשטעלן אז מיר דארפן טאקע דאנקען דער באשעפער אויף יעדער נס באזונדער.

דער מחבר האט נישט געמיינט צו זאגן דערמיט אז מיר וואלטן זיך באגענוגט מיט איינער פון די פארצייכנטע באזונדער, נאר ער ממינט ארויס צו שטעלן אז מיר דארפן דאנקען אויף יעדן איינס באזונדער[1].

די נוסח פון פיוט

 
"דיינו", ראשי הציפורים הגדה

כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם[2], דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה ולֹא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי[3], דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵינוּ.

אִלּוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה, דַּיֵּינוּ.

עַל אַחַת, כַּמָּה וְכַמָּה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְהָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, וְנָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ.

די מקור פון די פיוט

סאיז נישט באקאנט ווער איז דער שרייבער דערפון, אין משנה, תוספתא, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, מדרשים, און אזוי אויך אין נוסח ההגדה פונעם רמב"ם ווערט דאס נישט דערמאנט. פון אנדערן זייט ווערט דאס יא דערמאנט אין פריערדיגע הגדות, ווי צום ביישפיל אין סדר רב עמרם גאון, אין סידור רב סעדיה גאון, און אין ספר הכוזרי[4][5]. אחת ההשערות היא שחובר בתגובה למזמורי האִימְפְּרוֹפֶּרִיַה (תוכחה) הנוצריים, דוגמת "אודות הפסחא" של מליטון מסרדיס, בהם מואשמים היהודים בגרימת רעה לה' בצליבת אותו האיש כנגד הטובות שעשה להם ביציאת מצרים (אם כי ישנם חוקרים הסוברים כי האימפרופריה היא תגובה לפיוט זה, ולא להפך[6]).

דרויסנדע לינקס

  •   דיינו, אויפן "וויקיטעקסט" זייטל
    •   דער פיוט דיינו, אויף הפיוט והתפילה וועבזייטל

    רעפערענצן

    מוסטער:בקרת זהויות

    טיילן פון דער ארטיקל זענען מעגליך איבערגעזעצט פון העברעאישער וויקיפעדיע
    cc-by-sa 3.0 ערלויבענישאריגינעלער בלאטביישטייערער

    1. מ'קען דאס זען צום ביישפיל אין שטיקל:"אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה, דיינו", וואס סאיז פארשטענדליך אז מיר וואלטן זיך נישט באגענוגד מיט דעם אליין.
    2. לויט די פסוק: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹקֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה' (שמות יב, יב).
    3. די ציווי אויף שבת ווערט טאקע דערמאנט אין עשרת הדיברות פון מתן תורה, אבער ווערט שוין איבערגעגעבן פאר די אידן בעפאר אין (שמות טז).
    4. מאמר ג, יא

    5. פאראמעטער פעלערן אין מוסטער:היברובוקס

      פאראמעטער [ עמוד ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע
      תוספות מאוחרות, אין: י. ל. ברוך (אסף), יום-טוב לוינסקי (השלים וערך), ספר המועדים, כרך ב: פסח, תל אביב: אגודת עונג שבת דורך דביר, תש"ח, עמ' 129.
    6. דניאל גולדשמידט, הגדה של פסח ותולדותיה, עמ' 50; Eric Werner, Melito of ,Sardes the First Poet of Deicide, HUCA 37 ,(1966) .pp 191-210; S.G ,Hall 'Melito in the Light of the Passover ,Haggada' Journal of Theological ,Studies 22 ,(1971) .pp 29-46 ועוד