פרשת שמות

פָּרָשַׁת שְׁמוֹת איז דער ערשטער סידרה אין ספר שמות. אין דער פרשה ווערט געשילדערט די אנהייב פון שעבוד עם ישראל אין מצרים און אויף די ערשטע לעבנס יארן פון משה רבינו און דער באשעפער'ס אים אויסוועלן אלס מנהיג ישראל. אין דער פרשה ווערן פארגעשטעלט עטליכע פערזענליכקייטן וואס ערשיינען במשך די קומענדיגע פרשיות און ספרים, צווישן זיי מרים און אהרן געשוויסטער פון משה, און אזוי אויך פרעה מלך מצרים וואס פארקנעכטעט דאס אידישע פאלק.

פרשת שמות הייבט זיך אן אנהייב ספר, א, א, און ענדיגט זיך ו, א. דער פרשה ליינט מען צווישן די טעג י"ח טבת-כ"ה טבת.

אינהאלט פונעם פרשה

גזירות פון פרעה

דער אנהייב פרשה פארבינדט צום ענדע פון ספר בראשית און איז מסכם די נעמען פון די בני ישראל וואס זענען אראפ קיין מצרים. עם ישראל, וואס ווערט צום ערשט אזוי גערופן דורך פרעה, ווערט אידענטיפיצירט אין די אויגן פון די מצריים ווי א פאטענציאלע סכנה און דעריבער זענען די מצריים מחליט מצרים אים צו פייניגן מיט פארשידענע וועגן - פיזישע פארשקלאפונג און דאס בויען "ערי מסכנות" - פיתום ורעמסס, און שפעטער א באפעל צו הרג'ענען אלע זכרים וואס ווערן געבוירן. די הייבאמס שפרה ופועה המופקדות על ביצוע המשימה אינן מצייתות לציווי זה, ומצילות את הילדים. בעקבות מעשי המיילדות, מסופר כי ה' גמל להן טובה "ויעש להן בתים".

פרעה מרחיב את הציווי ומורה אותו לכל המצרים: "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו". על רקע הציווי הנ"ל, מספרת הפרשה על זוג עבריים משבט לוי - עמרם ויוכבד - הנישאים ומביאים לעולם בן זכר. אם הילד שחוששת להשאירו בביתה, בונה לו תיבת גומא ומניחה אותו בתוך התיבה ביאור.

לידת משה ובריחתו למדין

בתיה בת פרעה מוצאת את התיבה ביאור בה הונח הילד, קוראת לו "משה", לוקחת אותו לביתה ומגדלת אותו בארמון פרעה. כשמשה גדל הוא יוצא לפגוש את בני עמו המשועבדים לפרעה. בתחילה רואה איש מצרי מכה איש עברי, משה הורג את המצרי לאחר שמוודא שאין אף איש שרואה אותו. יום למחרת יוצא משה שוב לראות בסבלות אחיו, הוא רואה שני אנשים עברים - דתן ואבירם - הוא שואל את ה'רשע' שמרים את ידו להכות את חבירו, מדוע הוא עושה כך. בתגובה לכך מתריס אותו אדם 'האם אף אותו מתכוון משה להרוג כפי שהרג אמש את האיש המצרי'. משה מבין שדבר הריגת המצרי התגלה, ולאחר שפרעה שמע על כך ומנסה להרוג את משה, נאלץ משה לברוח לארץ מדין. על הבאר במדין משה מסייע לבנותיו של יתרו לשאוב מבאר המים, לאחר שהרועים שהיו במקום גירשו אותם. בעקבות כך מתענין יתרו אביהם מדוע מיהרו לבוא, לאחר שיתרו שומע את מעשה משה, הוא שולח לקרוא לו לגור בביתו, משה נענה לכך ואף נושא את ציפורה אחת מבנותיו של משה. למשה נולדים שני בנים, גרשם ואליעזר.

הסנה הבוער והחזרה למצרים

באחת הפעמים שמשה רועה את צאן יתרו הוא מגיע להר סיני ורואה שם סנה בוער באש. ה' מדבר אל משה מתוך הסנה, מודיע לו שהחליט לגאול את עם ישראל ולהביאם לארץ ישראל, (ארץ כנען) ומטיל על משה את הנהגת העם. משה מנהל משא ומתן ארוך עם ה' ומעלה בעיות רבות שעשויות להפריע לו במשימה זו.

בין היתר, מנסה משה לסרב לשליחות בתואנה כי הוא "ערל שפתיים", אולם ה' מעמיד לצידו את אחיו אהרן כ"נביא" (לפי רש"י: מתורגמן). כמו כן, ה' מצייד את משה באותות ובמופתים שיעזרו לו לשכנע את העם ואת פרעה בדבריו, וכן מגלה לו את שמותיו המיוחדים.

משה לוקח את אשתו ואת בניו בדרך חזרה למצרים. בדרך מתרחש אירוע בלתי מוסבר: "ויפגשהו ה' ויבקש המיתו". צפורה מלה את בנה, ובעקבות מעשה זה סרה סכנת המוות, וצפורה מכריזה: "חתן דמים למולות".

משה ואהרון מתעמתים עם פרעה

משה נפגש עם אהרן במצרים ושניהם באים לפני פרעה ותובעים בשם ה': "שלח את עמי". פרעה מסרב ומקשה את תנאי השעבוד של בני ישראל. הם מצדם מתלוננים למשה שבואו רק הרע את המצב, והוא קובל לפני ה'. בפסוק החותם את הפרשה, עונה ה' למשה:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ.

תאריכי הקריאה

השבת בה קוראים את פרשת שמות יכולה לחול בשישה תאריכים שונים:

שנת השא ושנת השג - י"ח בטבת
שנת הכז - י"ט בטבת
שנת החא - כ' בטבת
שנת גכה ושנת בשה, שנת גכז ושנת בשז - כ"א בטבת
שנת בחג ושנת זשג, שנת בחה ושנת זשה - כ"ג בטבת
שנת זחא ושנת זחג - כ"ה בטבת

הפטרה

בהפטרת פרשת שמות מתקיים מצב יוצא דופן שבו כל אחת ממסורות הקריאה המרכזיות של העדות השונות קוראת בספר אחר מספרי הנביאים:

התימנים, העיראקים, הטוניסאים והלובים, מפטירים ביחזקאל טז, א–יד, בנבואה בה מתאר יחזקאל את הורתו ולידתו של עם ישראל וכיצד ה' גידלם וטיפחם – כמשל לשעבוד מצרים ויציאת מצרים.
האשכנזים והמרוקאים קוראים את הנבואה "הבאים ישרש יעקב", המזכירה את ניסי יציאת מצרים, בספר ישעיהו, מכז, ו עד כח, יג, ומוסיפים את הכב–כג בכט. וכן בנוסח רומניא קראו אותה הפטרה, אלא שלא הוסיפו את הפסוקים מפרק כט.
הספרדים מפטירים בספר ירמיהו, מתחילתו ועד ב, ג, בו מתוארת הקדשתו של ירמיהו כנביא - באופן שמזכיר את הקדשתו של משה בפרשתנו. כך נוהגים גם האיטלקים, אלא שמסיימים א, יט.

פיצול חריג זה הוא תוצאה של מהלך דברים ייחודי. ההפטרה המקורית הבבלית של פרשת שמות, המופיעה בספרות הגאונים ותקופתם ובמשנה תורה לרמב"ם, היא ההפטרה מיחזקאל, שכיום נוהגים בה התימנים וחלק קטן מקהילות הספרדים. הפטרה זו היא חלק מנבואת פורענות של יחזקאל הפותחת במילים "הודע את ירושלים את תועבותיה". פרק זה נאסר לשימוש כהפטרה בידי רבי אליעזר.^[1] אף על פי שההלכה נפסקה שלא כדעת רבי אליעזר, בקהילות רבות העדיפו שלא לקרוא פרק זה, ובקשו להחליף אותו בפרק אחר.^[2] בחיפוש אחר הפטרה מתאימה אחרת, קהילות אחדות בחרו בתחילת ספר ירמיהו, שעוסק בהקדשת הנביא. קהילות אחרות, החליטו לאמץ את ההפטרה שנהגה בסדר הקריאה הארץ-ישראלי לתחילת ספר שמות (ונהגה גם בנוסח רומניא), בספר ישעיהו. הפטרה זו, כשאר ההפטרות במנהג ארץ ישראל, נקבעה בשל פתיחתה הדומה לפתיחת הקריאה בתורה – "בני יעקב הבאים מצרימה" ו"הבאים ישרש יעקב".^[3]

קישורים חיצוניים

וויקימעדיע פונדאציע פּראיעקטן
טעקסט אויף וויקיביבליאטעק: פרשת שמות

פאראמעטער פעלערן אין מוסטער:פרשה לינקס
פאראמעטער [ בר-אילן, ממרא, ישיבה, תורת אמת פרשה, נחמה, תורת אמת ספר, פרשה ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע
פארלאנגטע פאראמעטער [ בינינו ] פעלן טעקסט: