אבימלך מלך גרר

אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, קעניג פון פלשתים, איז א תנ"ך פערזענליכקייט וואס ווערט דעמאנט אין ספר בראשית וועגן אירע פארבינדונגען מיט אברהם און יצחק. גאט האט זיך באוויזן צו אים אין חלום ביינאכט, כדי אים אפצוהאלטן פון זינדיגן. אבימלך האט געגלוסט סיי שרה און סיי רבקה, אבער האט זיך נישט צוגערירט צו זיי נאך וואס עס אים קלאר געווארן אז זיי זענען געהייראט, און האט אפילו געבעטן צו בינדן א בונד מיט אברהם און מיט יצחק. אין תרגום ירושלמי איז אבימלך אידענטיפיצירט מיט מלך ערד.

דמותו של אבימלך במקרא

במסגרת נדודיו עבר אברהם לגור בקרבת פלשתים. לשואלים אודות שרה יפת המראה השיב כי היא אחותו. אבימלך לקח את שרה לאישה וכתוצאה הופיע ה' בחלומו והודיע לו כי האישה איננה פנויה והיא אשתו של אברהם, ואילו אבימלך ימות אם ימשיך להחזיק בה. מדו-השיח אפשר להבין כי ה' מעיד על אבימלך שפעל בתום לב, ואף מתגלה אליו במיוחד כדי למנוע ממנו לחטוא. למחרת, מספר אבימלך לאנשיו את המעשה, מוכיח את אברהם על ששיקר, מחזיר לו את אשתו, ואף מעניק לו רכוש רב כפיצוי, הכולל צאן ובקר עבדים ושפחות, ואף מזמין אותו לשבת בארצו: "הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב."

מאוחר יותר נפגש אבימלך המלוֹוה בפיכול שר צבאו, עם אברהם וכורת איתו ברית. אברהם מוכיח אותו על באר מים שגזלו אנשי אבימלך, ואבימלך מצטדק ומשיב לו את הבאר. ואף נשבע כי הבאר היא של אברהם, ועל כן נקבע שמה לבאר שבע. המקרא מציין כי היחסים הוסיפו להיות תקינים, וכי אברהם גר באין מפריע ימים רבים בארץ פלשתים.

מאורע דומה עבר גם על יצחק. כאשר פקד את ארץ כנען רעב, לא עזב יצחק את הארץ, אלא בוחר לגור בגרר, כנראה בשל היחסים הטובים שהיו בין השליט לאביו. גם במקרה הזה אומר יצחק בתשובה לשאלת אנשי המקום שאשתו טובת המראה היא אחותו, לאור החשש שינסו להרוג אותו ולקחת את רבקה. בפעם הזאת אבימלך נזהר מלמהר לקחת אותה, אולי עקב הניסיון הקודם, ובמהלך הימים רואה או מבין שרבקה ויצחק למעשה נשואים, בשל גילויי החיבה שביניהם - "וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ". הוא מזמן את יצחק אליו, ומוכיח אותו על כך שאמר כי רבקה היא אחותו, והדבר כמעט גרם לכך, שאבימלך חטא ברבקה. יצחק הצטדק באומרו כי שיקר מחשש שמא יהרגוהו, ואבימלך קיבל את התנצלותו ולאחר תוכחה נוספת: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ? כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ, וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם.", הודיע ברבים שליצחק יש הגנה מלכותית, ומי שיפגע בו ובאשתו יומת.

לאחר שיצחק מתעשר וגורם לקנאת הפלשתים, אבימלך מבקש ממנו ללכת מאיתם ולמעשה מגרש אותו. יצחק עובר לגור בקרבת מקום בנחל גרר. לאחר מספר מריבות על בארות בין יצחק לאנשי אבימלך, אבימלך עם פיכול שר צבאו ואחוזת רעהו הטוב, מופיע אצל יצחק ומבקש לתקן את יחסיהם, ולכרות ברית גם עם יצחק כשם שכרת ברית עם אברהם, כי ראו שה' היה עמו. יצחק מקבל אותו בתוכחה, אך לבסוף עושה לו משתה. אבימלך ואנשיו אף לנים אצלו, ובבוקר הם נשבעים אחד לשני, במה שנראה כמעשה ברית.

מתגובתו הנסערת של אבימלך למעשה ההסתרה, ומפעולותיו לאחר מכן, ניתן ללמוד שמעשים כאלו כמו לקיחת אשת איש, לא היו מקובלים תחת שלטונו. "וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ: מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ, כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה, מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי.".

דמותו של אבימלך בפרשנים

פרשני המקרא ראו את אבימלך באור חיובי פחות מכפי שניתן להתרשם בקריאה ראשונית של הסיפור התנ"כי. הם מדגישים את לקיחתה של שרה בכפייה, ומוצאים במעשה תום לב, אבל לא ניקיון כפיים. שאלה שצריכה להשאל האם באמת אבימלך לא שם לב שאנשיו פוגעים באברהם וביצחק, מנסים לגזול להם את הבארות וסותמים אותם בעפר, כפי שהוא טוען? ומה פשר ניסיון ההתקרבות של אבימלך אל יצחק, לאחר שהוא מגרש אותו מגרר בגלל התעשרותו?

אבימלך ויצחק

בהשוואה למעשה דומה בעברם של אברהם ושרה, אז לקח פרעה מלך מצרים את שרה לאחר שאברהם אמר שהיא אחותו, בניגוד לאבימלך שיוצר דו-שיח עם אברהם, פרעה לא נותן לאברהם להצטדק, אלא אומר את דבריו, ולאחר מכן, מגרש אותו מארצו, בעוד שאבימלך מפצה אותו, ואף מגלה כלפיו יחס ידידותי, ומציע לו להתגורר היכן שיחפוץ.

חוקרים עמדו על כך שסיפור אבימלך תאם את הנוהג, המתבטא בחוקים אשוריים בני התקופה: "כי יסית איש זר – לא אביה, לא אחיה, לא בנה – את אשת איש לצאת עמו לדרך, והוא לא ידע כי אשת איש היא, שבוע יישבע האיש ונתן שני ככרות בדיל לבעל האשה" (חוקי אשור התיכונה, A 22). אבימלך אכן נשבע כאמור על חפותו ואכן מפצה את הבעל כחוק ויותר ממנו.

הרמב"ן תוהה האם אבימלך בסיפור על אברהם הוא אותו אבימלך בסיפור על יצחק, או שמא כל מלכי פלשתים היה שמם אבימלך, כשם שמלך פלשתים בתקופתו של דוד היה שמו אבימלך, ומביא את דעת אונקלוס כי אבימלך בימי יצחק, היה בנו של אבימלך של אברהם. גם הרד"ק נקט, שאין זה אותו אבימלך. לעומתם, רבינו בחיי לא מוטרד מהפער הכרונולוגי וסובר כי מדובר באותו אבימלך בשני הסיפורים.

מקור השם

השם "אבימלך" בדומה לשמו של שר צבאו "פיכל" - הוא שם שמי ולא פלישתי. אף שהפלשתים פלשו ממערב דרך הים התיכון, וכונו לכן "גויי הים", כנראה שבכדי להתאזרח במרחב הקיים, הם אימצו שמות שמים שהגיעו דווקא ממזרח.

מקור השם "אבימלך" יכול להתפרש בכמה צורות:

• אבי-מלך - שאביו היה מלך. כלומר מלך שממשיך את השושלת המלכותית, ולא התחיל אותה מעצמו.
• מלשון האליל מולך (מלך, מילכום), שאותו כנראה עבדו פלשתים. שימוש בשם האליל או האל כבסיס לשם האדם בהטיות ובצירופים שונים, היה מקובל בתקופת המקרא (המקבילה הישראלית הייתה בשם "אביה" או "אביאל"). הדבר נועד ליצור זיקה בין האדם לאל שהאמין בו, לעיתים להורות על יעוד אלוקי מיוחד שהאדם התברך בו. במקרה של מלכים כמו אבימלך הדבר נועד לרמוז על כך שמלכותו של המלך איננה סתם אנושית אלא אלוקית, ויש למלך מעמד אלוקי.

לקריאה נוספת

• לורית רמון, בעד החלון נשקפה: השתקפות המווטיב במקרא ובספרות הבתר מקראית:תל אביב: הילל בן חיים-הקיבוץ המאוחד, 2012. בתוך פרק שני סעיף ז 'וישקף אבימלך פלשתים בעד החלון', בראשית כו' 11-6. מקורות בתר מקראיים לתמונת אבימלך המשקיף בחלון. עמ' 211-202.

קישורים חיצוניים

פאראמעטער פעלערן אין מוסטער:ויקישיתוף בשורה
פארלאנגטע פאראמעטער [ 1 ] פעלן * מידיע און בילדער איבער [[commons:Category:{{#property:P373}}|אבימלך מלך גרר]] אויף וויקיקאמאנס   

• "אֲבִימֶלֶךְ", יהודה דוד אייזנשטיין (רעדאקטאר), אוצר ישראל, ניו יארק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמודים 41–42, אויף היברובוקס

הערות שוליים

23244709אבימלך מלך גרר