באַניצער:למאי נ"מ/שבט מנשה

שגיאות פרמטריות במוסטער:אנדערע באדייט
פאראמעטער [ ראו ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע

בול המוקדש לשבטי יוסף: מנשה ואפרים

שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה איז איינס פון די צוועלף שבטי ישראל וואס ווערן דעמאנט אין תנ"ך. ער ווערט אנגערופן נאכן טאטן פונעם שבט מנשה, בכור פון יוסף שהיה בן לרחל וליעקב. יוסף הוא הבכור לבני רחל, ואחיו השני, בנימין, הוא בנה הצעיר.

מפה עתיקה של שבט מנשה

ברכות לשבט

ברכת יעקב

יעקב בירך את שני בניו של יוסף בברכה ייחודית, מלבד הברכה שבירך מאוחר יותר את יוסף על זרעו יחד עם ברכת שאר בניו של יעקב:

הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק, הָאֱ-לֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה; הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע, יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים. וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ

—
שגיאות פרמטריות במוסטער:תנ"ך
פאראמעטער [ קצר ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע בראשית מח, טו–טז

.

על אף שיוסף העמיד את בניו לפי סדר חשיבותם, את מנשה הבכור מימין יעקב ואת אפרים הקטן משמאלו, החליף יעקב את ידיו וסמך את יד ימינו על אפרים, ואת יד שמאלו על מנשה. לשאלת יוסף על המעשה, ענה יעקב: ”וַיְמָאֵן אָבִיו, וַיֹּאמֶר: יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי, גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם”.

גם בהוספת הברכה השנייה לבני יוסף, המשיך יעקב להעדיף את אפרים על פני מנשה: ”וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמוֹר: בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱ-לֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה; וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה”.

בעקבות דברי יעקב, המשיך המנהג לברך את הבנים במילים "ישימך א-להים כאפרים וכמנשה" עד ימינו.

ברכת משה

גם משה כלל את שני בני יוסף בברכה אחת בפרשת וזאת הברכה, ופירט את שמות שניהם:

וּלְיוֹסֵף אָמַר: מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ, מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל, וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת.

וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ, וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים.

וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם, וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם.

וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה, תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.

בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ; וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה.

— דברים לג, יג–יז

.

השבט במדבר

סמלי השבט: אבן החושן והדגל

על פי הפירוש, האבן שמייצגת אותו ואת שבט אפרים היא אבן השוהם שאותה נשא אהרן הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על לבו.

ה"אות" של שבט זה (כלומר הדגל שלו) היה ציור של ראם על רקע שחור, בתוספת ציור של מצרים.

על פי הכתוב: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ, וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:" (דברים פרק ל"ג 17).

הדגל של שבט מנשה לפי הזיהוי של הראם בשור הבר

נשיאי השבט

בספר במדבר, פרשת נשא נזכר נשיא שבט אפרים במדבר: גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר. בפרשת מסעי נזכר הנשיא חניאל בן אפוד.

נציג בית יוסף בשנים עשר המרגלים היה: לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן-סוּסִי. (במדבר יג יב)

המסע במדבר

בזמן מסעם של בני ישראל במדבר, חנה שבט מנשה לאחר שבט אפרים במחנה שהיה ממערב למשכן.

במפקד שנערך במדבר לאחר יציאת מצרים מנו הגברים מגיל 20-50 בשבט מנשה 32,200 איש. לאחר 40 שנה של נדידה במדבר, מניינם היה 52,700 איש.

נחלת השבט

נחלת שבט מנשה הייתה מחולקת לשתי נחלות נפרדות- חצי המנשה שהיה אחד משניים וחצי השבטים שישבו בעבר הירדן המזרחי וחצי המנשה שישב במרכז ארץ ישראל שבעבר הירדן המערבי.

נחלת חצי המנשה שבעבר הירדן המזרחי גבלה בדרומה בנחלת שבט גד, בצפון ובמזרח בארם, בני עמון ואשור ובמערב בשבט דן ושבט נפתלי. בירתו הייתה ככל הנראה העיר יבש גלעד.

נחלת חצי המנשה שבעבר הירדן המערבי גבלה בצפון בנחלות שבט יששכר, שבט אשר ושבט זבולון, במערב בים התיכון, בדרום בשבט אפרים ובמזרח בנהר הירדן ואדמות שבט יששכר.

דבר זה היווה בעיה פעם אחת בעת חלוקת הארץ לנחלות. יהושע, שחילק את ארץ ישראל לעשרת השבטים שלא ישבו בעבר הירדן המזרחי רצה בתחילה לתת נחלה אחת לבני שבט מנשה ובני שבט אפרים אך לאחר ששוכנע כי אין הדבר טוב, נתן לכל אחד מהשבטים נחלה נפרדת.

השבט בארץ ישראל

בין בני שבט מנשה הבולטים היו בין היתר גדעון בן יואש ו- יפתח הגלעדי ששפטו את ישראל בתקופת השופטים.

בתקופת המלוכה נגבו המסים משני שבטים אלה במרוכז וירבעם בן נבט היה אחראי בימיו לסבל בית יוסף שבו השתתפו שבט מנשה ושבט אפרים.

שיבת ציון

בתיאור שיבת ציון בספר דברי הימים מתוארים החוזרים לארץ ישראל כאנשים מהשבטים יהודה, בנימין, לוי, מנשה ואפרים (שני השבטים האחרונים היו חלק מתושבי ממלכת ישראל במקור לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, פרופסורים כמו: מ.ד. קאסוטו וא.ש. הרטום מפרשים זאת כ:"שרידי עשרת השבטים שהתיישבו בממלכת יהודה"), עם זאת תיאור בני השבטים: מנשה ואפרים אינו מוזכר בתיאור השבים ארצה שבספר עזרא שבו מתוארים שבי ציון כאנשים משבט יהודה, בנימין ולוי (כולל הכהנים).

הערות שוליים

מנשה [[{{{1}}}|ו{{{1}}}]]