אבימלך מלך גרר
אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, קעניג פון פלשתים, איז א תנ"ך פערזענליכקייט וואס ווערט דעמאנט אין ספר בראשית וועגן אירע פארבינדונגען מיט אברהם און יצחק. גאט האט זיך באוויזן צו אים אין חלום ביינאכט, כדי אים אפצוהאלטן פון זינדיגן. אבימלך האט געגלוסט סיי שרה און סיי רבקה, אבער האט זיך נישט צוגערירט צו זיי נאך וואס עס אים קלאר געווארן אז זיי זענען געהייראט, און האט אפילו געבעטן צו בינדן א בונד מיט אברהם און מיט יצחק. אין תרגום ירושלמי איז אבימלך אידענטיפיצירט מיט מלך ערד.
געשטאלט פון אבימלך אין תורה
אין ראם פון זיין וואנדערן איז אברהם אריבער וואוינען נעבן פלשתים[1]. פאר די וואס האבן נאכגעפרעגט וועגן שרה, וואס איז געווען א שיינע, האט ער גענטפערט אז זי איז זיין שוועסטער. אבימלך האט גענומען שרה פאר א ווייב און אין רעזולטאט האט גאט ערשיינט אין זיין חלום[2] און האט אים אינפארמירט אז די פרוי איז די פרוי פון אברהם, און אז אבימלך וועט שטארבן אויב ער וועט פארזעצן איר צו האלטן. פון די דיאלאג קען מען פארשטיין אז גאט זאגט עדות אויף אבימלך אז ער האט דאס געטון אומוויסנד, און ער באווייזט זיך עקסטער צו אים כדי אים אפהאלטן פון זינד. צומארגן, דערציילט אבימלך פאר זיינע מענטשן די מעשה, מוסרט אברהם פארן זאגן ליגנט, גיבט אים צוריק זיין ווייב, און שענקט אים אויך א גרויס פארמעגן אלס פארגיטיגונג, אריינגערעכנט שאף רינדער און קנעכט, און לאנדט אים אויך צו וואוינען אין זיין לאנד: "הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב."[א][3]
שפעטער[4] טרעפט זיך אבימלך אין באגלייטונג פון פיכול זיין מיליטער מיניסטער, מיט אברהם און בינדט מיט אים א בונד. אברהם מוסרט אים וועגן א ברונעם וואסער וואס אבימלכ'ס מענטשן האבן גערויבט, און אבימלך בארעכטיגט זיך און קערט צוריק די ברונעם. און שווערט אפילו אז די ברונעם געהער צו אברהם, און דעריבער איז איר נאמען באשטימט צו ווערן גערופן באר שבע. דער פסוק צייכנט אז די באציאונגען האבן פארגעזעצט צו זיין געהעריג, און אז אברהם האט געוואוינט רוהיגערהייט נאך א לאנגע צייט אין פלשתים.
אן ענליכע געשעניש האט פאסירט צו יצחק[5]. ווען אין ארץ כנען האט אויסגעבראכן אן הונגער, האט יצחק נישט פארלאזט דאס לאנד, נאר ער האט אויסגעוועלט צו וואוינען אין גרר, לכאורה אלס די גוטע באציאונגען צווישן דער הערשער און זיין טאטע. אויך אין דעם פאל זאגט יצחק אז זיין ווייב איז זיין שוועסטער פאר די היגע מענטשן וואס פרעגן זיך נאך די שיינע פרוי, אויס מורא אז מען וועט אים פרובירן צו ערמארדן און נעמען רבקה. אבימלך גיבט אכטונג אין די פאל פון זיך איילן איר צו נעמען, קען זיין אלס פריערידע ערפארונג, און דורכאויס די צייט זעט אדער פארשטייט ער אז רבקה און יצחק זענען געהייראט, וועגן ליבשאפט באווייזן צווישן זיי - "וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ". ער רופט יצחק , און מוסרט אים אויף דעם וואס ער האט געזאגט אז רבקה איז זיין שוועסטער, און דאס האט כמעט צוגעברענגט אז אבימלך זאל זינדיגן מיט רבקה. יצחק האט זיך בארעכטיגט אז ער האט ליגנט געזאגט אלס מורא אז מען וועט אים טויטן, און אבימלך האט אנגענומען זיין אנטשולדיגונג מוסרנדיג: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ? כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ, וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם."[ב][6], האט ער געלאזט וויסן אז יצחק האט א קעניגליכע שוץ, און ווער עס וועט טשעפען אים און זיין ווייב וועט באקומען טויט שטראף.
נאך וואס יצחק ווערט רייך און ברענגט צו אז די פלשתים זאלן מקנא זיין, בעט אים אבימלך אז ער זאל גיין פון דארט און פאקטיש פארטרייבט ער אים. יצחק גייט אריהער וואוינען נישט וויט פון דארט אין נחל גרר. נאך א צאל קריגערייען ארום די ברונעמס צווישן יצחק און אבימלכ'ס מענטשן, ערשיינט אבימלך אין באגלייטונג פון פיכול זיין מיליטער מינסטער און זיינע גוטע פריינד ביי יצחק און בעט צו פאריכטן זייערע באציאונגען, און בינדט א בונד אויך מיט יצחק פונקט ווי מיט זיין טאטן אברהם, ווייל זיי האבן געזען אז גאט איז מיט אים. יצחק נעמט אים אויף מיט בייזערהייט, אבער ענדע עסט ער מיט אים א סעודה. אבימלך און זיינע מענטשן נעכטיגן אפילו ביי אים, און צופרי שווערן זיי זיך איינער צום צווייטן, א זאך וואס קוקט אויס ווי א בונד.
פון זיין שטורעמישע רעאקציע פארן אקט פון באהאלטן, און פון זיינע אקטיוון דערנאך, קען מען פארשטיין אז אזעלכע זאכן ווי נעמען אן אשת איש, זענען נישט געווען אנגענומען אונטער אבימלכ'ס הערשאפט. "וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ: מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ, כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה, מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי."[ג][7].
דמותו של אבימלך בפרשנים
פרשני המקרא ראו את אבימלך באור חיובי פחות מכפי שניתן להתרשם בקריאה ראשונית של הסיפור התנ"כי. הם מדגישים את לקיחתה של שרה בכפייה, ומוצאים במעשה תום לב, אבל לא ניקיון כפיים[8]. שאלה שצריכה להשאל האם באמת אבימלך לא שם לב שאנשיו פוגעים באברהם וביצחק, מנסים לגזול להם את הבארות וסותמים אותם בעפר, כפי שהוא טוען? ומה פשר ניסיון ההתקרבות של אבימלך אל יצחק, לאחר שהוא מגרש אותו מגרר בגלל התעשרותו?
בהשוואה למעשה דומה בעברם של אברהם ושרה, אז לקח פרעה מלך מצרים את שרה לאחר שאברהם אמר שהיא אחותו[9], בניגוד לאבימלך שיוצר דו-שיח עם אברהם, פרעה לא נותן לאברהם להצטדק, אלא אומר את דבריו, ולאחר מכן, מגרש אותו מארצו, בעוד שאבימלך מפצה אותו, ואף מגלה כלפיו יחס ידידותי, ומציע לו להתגורר היכן שיחפוץ.
חוקרים עמדו על כך שסיפור אבימלך תאם את הנוהג, המתבטא בחוקים אשוריים בני התקופה: "כי יסית איש זר – לא אביה, לא אחיה, לא בנה – את אשת איש לצאת עמו לדרך, והוא לא ידע כי אשת איש היא, שבוע יישבע האיש ונתן שני ככרות בדיל לבעל האשה" (חוקי אשור התיכונה, A 22). אבימלך אכן נשבע כאמור על חפותו ואכן מפצה את הבעל כחוק ויותר ממנו[10].
הרמב"ן[11] תוהה האם אבימלך בסיפור על אברהם הוא אותו אבימלך בסיפור על יצחק, או שמא כל מלכי פלשתים היה שמם אבימלך, כשם שמלך פלשתים בתקופתו של דוד היה שמו אבימלך, ומביא את דעת אונקלוס כי אבימלך בימי יצחק, היה בנו של אבימלך של אברהם[12]. גם הרד"ק נקט[13], שאין זה אותו אבימלך. לעומתם, רבינו בחיי לא מוטרד מהפער הכרונולוגי וסובר כי מדובר באותו אבימלך בשני הסיפורים.
מקור השם
השם "אבימלך" בדומה לשמו של שר צבאו "פיכל" - הוא שם שמי ולא פלישתי. אף שהפלשתים פלשו ממערב דרך הים התיכון, וכונו לכן "גויי הים", כנראה שבכדי להתאזרח במרחב הקיים, הם אימצו שמות שמים שהגיעו דווקא ממזרח.
מקור השם "אבימלך" יכול להתפרש בכמה צורות:
- אבי-מלך - שאביו היה מלך. כלומר מלך שממשיך את השושלת המלכותית, ולא התחיל אותה מעצמו.
- מלשון האליל מולך (מלך, מילכום), שאותו כנראה עבדו פלשתים. שימוש בשם האליל או האל כבסיס לשם האדם בהטיות ובצירופים שונים, היה מקובל בתקופת המקרא (המקבילה הישראלית הייתה בשם "אביה" או "אביאל"). הדבר נועד ליצור זיקה בין האדם לאל שהאמין בו, לעיתים להורות על יעוד אלוקי מיוחד שהאדם התברך בו. במקרה של מלכים כמו אבימלך הדבר נועד לרמוז על כך שמלכותו של המלך איננה סתם אנושית אלא אלוקית, ויש למלך מעמד אלוקי.
צו ליינען מער
- לורית רמון, בעד החלון נשקפה: השתקפות המווטיב במקרא ובספרות הבתר מקראית:תל אביב: הילל בן חיים-הקיבוץ המאוחד, 2012. בתוך פרק שני סעיף ז 'וישקף אבימלך פלשתים בעד החלון', בראשית כו' 11-6. מקורות בתר מקראיים לתמונת אבימלך המשקיף בחלון. עמ' 211-202.
דרויסנדע לינקס
פאראמעטער פעלערן אין מוסטער:ויקישיתוף בשורה
פארלאנגטע פאראמעטער [ 1 ] פעלן * מידיע און בילדער איבער [[commons:Category:{{#property:P373}}|אבימלך מלך גרר]] אויף וויקיקאמאנס המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.
- "אֲבִימֶלֶךְ", יהודה דוד אייזנשטיין (רעדאקטאר), אוצר ישראל, ניו יארק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמודים 41–42, אויף היברובוקס
טייטש
- ↑ האט איז מיין לאנד פאר דיר, אוואו עס געפעלט דיר זיץ.
- ↑ וואס האסטו אונז געטון? כמעט האט איינער פון פאלק גענומען דיין ווייב, און דו וואלסט געברענגט אויף אונז א שולד.
- ↑ און אבימלך האט גערופן אברהם און אים געזאגט: וואס האסטו געטאן צו אונז און וואס האב איך געזינדיגט, אז דו האסט געברענגט אויף מיר און מיין קעניגרייך א גרויסע זינד, זאכן וואס טארן נישט געשען האסטו געטאן מיט מיר.
רעפערענצן
- ↑ בראשית כ, א–יח
- ↑ מאיר שלו צייכנט אין זיין ספר ראשית (הוצאת עם עובד, 2008) אז דאס איז די ערשטע חלום וואס ווערט דערמאנט אין תנ"ך.
- ↑ בראשית כ, טו
- ↑ בראשית כא, כב–לב
- ↑ בראשית כו, א–ל
- ↑ בראשית כו, י
- ↑ בראשית כ, ט
- ↑ רש"י,
פאראמעטער פעלערן אין מוסטער:תנ"ך
פאראמעטער [ קצר ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע לוא־פעלער: (ביים רופן מוסטער:תנ"ך) נמצא פרמטר לא בשימוש "קצר=".בראשית כ, ו - על בסיס תשובת ה' לאבימלך - ↑ בראשית יב
- ↑ חגי משגב, למה הוא עשה את זה?, בפרויקט 929 - תנ"ך ביחד
- ↑ רמב"ן, בראשית כו, א
- ↑ מה שטורד את הרמב"ן הוא הפער הכרונולוגי בין שני הסיפורים, העומד על ארבעים שנה, אם לא יותר, מכיוון שיצחק נשא את רבקה בגיל ארבעים, על פי האמור ב
פאראמעטער פעלערן אין מוסטער:תנ"ך
פאראמעטער [ קצר ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע לוא־פעלער: (ביים רופן מוסטער:תנ"ך) נמצא פרמטר לא בשימוש "קצר=".בראשית כה, כ. - ↑ בפירושו על בראשית כו, א
קטגוריה:מלכי הגויים בתנ"ך קטגוריה:פלשתים קטגוריה:פרשת וירא קטגוריה:פרשת תולדות קטגוריה:בריתות במקרא