אונטערשייד צווישן ווערסיעס פון "יוכבד"

| מקום קבורה = [[קבר האמהות]]

'''יוֹכֶבֶד''' איז א [[תנ"ך פערזענליכקייט]], טאכטער פון [[לוי|לֵוִי]], ווייב פון איר פלימעניק [[עמרם]], און די מאמע פון [[מרים הנביאה|מרים]], [[אהרן הכהן|אהרן]] און [[משה רבנו|משה]].  

 

צוליב איר באשלוס צו באהאלטן [[משה בתיבה (סיפור בתנ"ך)|איר זון, משה, אין קאסטן]] און אים לייגן אין די וואסערן פון [[יאור]], איז משה געראטעוועט געווארן פון די באפעל פון [[פרעה]] צו פארטיליגן אלע נייע אינגלעך פון די [[איד]]ן. נאך וואס [[בתיה בת פרעה|די טאכטער פון פרעה]] האט ארויסגענומען משה פון יאור, האט זי געברענגט צו אים א אידישע [[זייגן|זייגערין]]{{הערה|"אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת"}}, דאס איז געווען זיין מאמע יוכבד, און זי האט אים געזייגט און אויפגעצויגן ביז ער איז גרויס געווארן.

 

 

==נאמען==

די באדייט פונעם נאמען איז מעגליך צעטיילט אין צוויי: די ערטשע טייל, 'יו' געפינט מען אין אסאך נעמען אין תנ"ך אלס פארקירצונג פונעם [[שמות הקודש|שם ה']]. 'כבד' איז א געווען א פארשפרייטע [[סעמיטישע]] נאמען יענע צייט, מיינענדיג 'מכובד'{{הערה|אנציקלופדיה מקראית, כרך ג'}}.

יוכבד איז געבוירן געווארן צו לוי, דער זון פון [[יעקב]]{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|כו|נט}}}}, גראד ביים אריינקומען קיין [[אוראלט מצרים|מצרים]]{{הערה|{{בבלי|סוטה|יב|א}}; {{בבלי|בבא בתרא|קכג|ב}}}}{{הערה|אין [[#צוה|צוואת השבטים]] שטייט אז זי איז געבוירן זעכצן יאר נאכ'ן אראפגיין קיין מצרים, ווען לוי איז געווען 64 יאר אלט.}}. אין תורה ווערט נישט דערמאנט די נאמען פון איר מאמע, אבער אין די מדרשים ווערן אנגעגעבן עטליכע נעמען: אוֹתָהּ{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|כו|נט|מפרש=דעת זקנים}}, לויט'ן פסוק {{מנוקד|וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה "'''אֹתָהּ'''" לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם}}.}}; עדינה - טאכטער פון יובב דער זון פון [[יקטן]]{{הערה|{{ספר הישר|וישב|כ}}}}; אדער מילכה, אן אפשטאמלינג פון [[תרח]]{{הערה|[[ספר היובלים]], לד, כח; {{אנקער|צוה}}[[צוואת השבטים]] ([[s:צוואות_השבטים#פרק_יא|צוואת לוי]]).}}.

זי האט חתונה געהאט מיט איר פלימעניק, דער "גדול הדור" [[עמרם]] דער זון פון איר ברודער [[קהת]], און געבוירן מיט אים [[מרים]], און [[אהרן]]. ווען [[פרעה]] האט ארויסגעגעבן די גזירה אריינצואווארפן די ניי-געבוירענע אינגלעך אין טייך, האט עמרם גע'גט זיין פרוי, זייענדיג אין די דריטע חודש פון די שוואנגערשאפט פון משה, זאגנדיג אז "אונזער מי איז פאר גארנישט". ווען אלע האבן אים נאכגעטון און גע'גט זייערע ווייבער, האט זיין טאכטער מרים אים איבערצייגט צוריקצונעמען זיין פרוי.

משה איז געבוירן זעקס חדשים נאך זייער ווידער-פאראייניגונג, ווען יוכבד איז געווען 130 יאר אלט. די מצריים וועלכע האבן נאכגעפאלגט די אידישע פרויען, האבן זיך פאררעכנט, און געציילט די ניין חדשים פון ווען עמרם און יוכבד האבן זיך צוריק פאראייניגט, אבער נאך דריי חדשים אים באהאלטן, האבן די מצריים אים געזאלט אנדעקן, און דערפאר האט יוכבד אריינגעלייגט [[משה אינעם קאסטן|משה אין א קאסטן]] באשיצט פון וואסער, און דאס אריינגעשטעלט אינעם טייך. [[בתיה]], די טאכטער פון פרעה האט אפגעפינען דאס קינד וויינענדיג ביים זיך באדן אין טייך, און פארשטאנען אז דאס איז א אידיש קינד, און זי האט רחמנות באקומען אויף אים. מרים וועלכע איז געשטאנען פונדערווייטנס און נאכגעפאלגט די פאסירונגען, האט איר פארגעשלאגן צו ברענגען א אידישע זייגערין צו זייגן דאס קינד, און געברענגט זיין מאמע יוכבד צו זיין די זייגערין, ביז ער איז עווענטועל איבערגעגעבן געווארן צו בתיה וועלכע האט אים אדאפטירט אין פרעה'ס הויז.

יוכבד און מרים זענען געווען הייבאמס, און פרעה האט זיי באפוילן צו הרג'ענען די אידישע קינדער איידער זייער געבורט. זיי האבן צוריקגעוויזן דעם באפעל, און דער אויבערשטער האט זיי דערפאר געבענטשט, "{{מנוקד|ויעש להם בתים}}".

אין [[סדר עולם]] און אין [[של"ה]] ווערט געברענגט אז זי איז ארויפגעגאנגען מיט די אידן קיין ארץ ישראל אין עלטער פון 250 יאר, און לויט די שפעטערע מסורה איז באערדיגט געווארן אין [[קבר האמהות]] אין [[טבריה]], אינאיינעם מיט [[בלהה]] און [[זלפה]]; [[צפורה]] אשת משה; אלישבע בת עמינדב; און [[רחל בת כלבא שבוע|רחל]] אשת רבי עקיבא.

== אין די תורה און חז"ל ==

אמו של משה מופיעה לראשונה עם תחילת סיפורו של משה רבינו, ב{{תנ"ך|שמות|ב}}:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. וְלֹא-יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח-לוֹ [[תיבת גומא|תֵּבַת גֹּמֶא]] וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר.}}

הסיפור עוסק בקשר שבין אם לתינוקה, שנולד בצל גזירות חמורות המורות להרוג אותו עם לידתו. מדרש [[שמות רבה]]{{הערה|{{מדרש רבה|שמות|א|כ}}.}} שואל כיצד למרות הגזרות החמורות לא נתגלו ההריון והלידה ודורש כי הלידה הייתה קלה מאוד, ללא כאב, ולכן גם השומרים המצרים לא הרגישו בהתרחשותה{{הערה|[[יאיר זקוביץ]], [[אביגדור שנאן]], '''לא כך כתוב בתנ"ך''', פרק יח: איך הייתה לידתו של משה?, עמ' 155.}}. על פי ה[[תרגום המיוחס ליונתן]], יוכבד ילדה את משה בסוף החודש השישי להריון. [[מדרש הגדול]] לאותו פסוק קבע שמשך ההריון היה שישה חודשים ושני ימים בלבד.

על פי התלמוד{{הערה|שם, יב א}}, בעלה של יוכבד, עמרם, התגרש ממנה לנוכח הגזירות על מנת למנוע את הסיטואציה הנוראה שבה יש להרוג תינוקות. ביתו, מרים שכנעה אותו לשאת את אימה מחדש כשהיא טוענת כלפיו: "פרעה גזר רק על הזכרים ואתה גוזר בין על הזכרים ובין על הנקבות". הוא נשא אותה מחדש ובהמשך נולד משה.

יוכבד, אימו של הילד עשתה כל שביכולתה לשמור עליו, עד שלא היה עוד ביכולתה לשמור את דבר קיומו בסוד. על מנת שלא להתמודד עם ההכרח להרוג את בנה, היא מצאה פתרון ביניים - היא הניחה את הילד בתיבה בנהר וקוותה לטוב. לאחר ש[[בתיה בת פרעה|בת פרעה]] מצאה את התיבה, מרים, אחותו של משה, הציעה לקרוא ל[[מינקת]] עבריה, והביאה בעצם את יוכבד{{הערה|שמות ב', ד'-ח'}}. בת פרעה מסרה את הילד לידיה של יוכבד וביקשה ממנה להניק אותו תמורת שכר. רק לאחר שהילד גדל ולא היה צריך לינוק, יוכבד מסרה אותו לבת פרעה, שהעניקה לו אז את השם "משה" וגידלה אותו כבן. על פי [[מדרש רבה]], ניתנו למשה עשרה שמות, והשם שנתנה לו יוכבד היה יקותיאל{{הערה|ספר הישר, פרק כ"ה}}.

חז"ל נדרשו לסוגיית ריבוי הדמויות הנשיות בסיפור; על פי התלמוד{{הערה|{{בבלי|סוטה|יא|ב}}}} יוכבד היא [[שפרה ופועה|שפרה]], אחת משתי ה[[מיילדת|מיילדות]] העבריות שסירבו להרוג את תינוקות בני ישראל על אף דרישתו של מלך מצרים, והיא נקראה כך על שום שמשפרת את הולד.

==מדרשים נוספים לסיפורה==

בניסיון להרחיב את המעט הידוע על יוכבד, עסקו פרשנים לאורך הדורות בסוגיות שונות העולות מהכתוב.

===כרונולוגיה===

ב[[ספר במדבר]] נאמר: "...יוֹכֶבֶד בַּת-לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם..." (כ"ו, נ"ט) מכאן שיוכבד נולדה ב[[מצרים]]. המדרש מסביר כיצד ייתכן שהיא נכללת בין שמות בני ישראל הבאים מצרימה{{הערה|שהיו 33 בני [[לאה אימנו]] ומופיעים ברשימה רק 32 שמות}}, ויוצא מכך שהיא נמנתה אף על פי שעדיין לא נולדה. ב[[מסכת סוטה]] נמצאנו למדים: "לידתה במצרים ואין הורתה במצרים" (י"ב, א').

לפי [[צוואות השבטים|צוואת לוי]] בארמית שנמצאה ב[[גניזת קהיר]], נולדה 16 שנה אחרי [[ירידת יעקב למצרים]], כאשר אביה היה בן 64. תאריך הלידה הוא באחד לחודש השביעי{{הערה|[https://cudl.lib.cam.ac.uk/view/MS-TS-00016-00094/2 צילום הקטע]}}, שהוא [[ראש השנה|יום הזכרון]], שחל ב[[הלוח העברי|לוח העברי]] ב[[א' בתשרי]], וב[[לוח השנה במגילות קומראן]] אמור לחול ב[[נקודת השוויון|יום השוויון]] של ה[[סתיו]].

===גילה של יוכבד===

על הנישואין מחדש (על פי התלמוד) של עמרם ויוכבד נאמר "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִי"{{הערה|{{תנ"ך|שמות|ב|א}}.}} ובהמשך נולד משה. כאשר עמרם החזיר את יוכבד "היא נהפכה להיות נערה", אף על פי שכבר הייתה בת מאה שלושים שנה: לפי המסורת, [[שבטי ישראל|בני ישראל]] היו במצרים מאתים ועשר שנים, וכאשר יצאו, היה משה בן שמונים שנה. אם כן, יוכבד התעברה מעמרם כאשר הייתה בת מאה ושלושים{{הערה|{{בבלי|סוטה|יב|א}}.}}. לפי [[סדר עולם]] פרק ט', יוכבד נכנסה ל[[ארץ ישראל]], בהיותה בת 250.

להשלמת העניין דן ה[[רמב"ן]] בגילו של אביה, [[לוי (אישיות מהתנ"ך)|לוי]] בנו של [[יעקב]] אבינו. בבואו למצרים היה בן 44 שנה. ואחרי ימים רבים, נגיע ל-100 שנה. ומוסיף הרמב"ן: "והנה יהיו בזה שני פלאים, שיהיה הוא זקן כאברהם אשר הזכיר הכתוב{{הערה|ספר בראשית יז יז}}: '''הלבן מאה שנה יולד''', וכתיב: '''ואדני זקן''' ותהיה היא זקנה בלדת משה "ואם נאחר עוד לידתה לסוף ימי לוי, הנה יהיה פלא גדול משל אברהם."

 

 

 

==מגלות לתשועה==

 

עם ירידתם של ישראל למצרים, כבר הוכנה יציאתם ממנה, באמצעות לידתה של יוכבד, אמו של משה. ולא בכדי נוהגים לקרוא כהפטרה ל[[פרשת ויגש]] את הכתובים המעודדים ב[[ספר יחזקאל]]: "ודבר אליהם כה אמר ה' אלהים הנה אני לקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם"{{הערה|{{תנך|יחזקאל|לז|כא}}.}}.

 

 

 

 

 

{{הערות שוליים}}