באַניצער:רושם רשימות/מה יפית

מַה יָּפִית איז א פיוט וואס ווערט געזינגען אין אשכנזישע קהילות צווישן די זמירות פון פרייטאג צונאכטס סעודה, פארפאסט דורך רבי מרדכי בר יצחק.

דער אייגנארטיגן ניגון וואס באגלייט דעם זמר איז באקאנט געווען פאר די פריצים, וואס פלעגן הייסן די אידן טאנצן א ספעציעלן "מאיופעס" טאנץ, און איז טראנספארמירט אין א קאריקאטור פון מוזיקאלישן "אידישקייט". שפעטער האבן עס די משכילים גענוצן אפצו'חוזק'ן פון די אידן וואס זיי האבן באצייכנט אלס "פאנאטיש".

פארפאסונג

עס איז נישט באקאנט קיין אינצעלהייטן איבער דעם מחבר פונעם פיוט, אויסער זיין נאמען וואס איז פארצייכנט אינעם אקראסטיך. דער ערשטער מאל עס איז געדריקט געווארן איז אינעם זמירות פון פראג אין יאר ער"ה. עס זענען פארהאן פארשידענע השערות צאמצושטעלן מיטן מחבר. צווישן זיי... עס זענען דא וואס שטעלן צוזאם מיטן פיוט "מעוז צור" וואס פארמאגן אויך זעלטענע קונסטליכע גראמען, און פארצייכענען דעם אקראסטיך "מרדכי".

אויסשטעל

די גראמען פונעם פיוט "מה יפית", זענען אויסעגשטעלט גאר אייגנארטיג און קאמפליצירט, א זאך וואס האט כמעט נישט קיין ביישפילן אין די אידישע פיוטים.

דער פיוט באשטייט פון אכט געטריפלטע סטראפן, וואס פארצייכענען אינעם אקראסטיך דעם דעם נאמען פון מחבר "מרדכי ב"ר יצחק חזק". יעדער סטראף איז צעטיילט אין דריי קלענערע סטראפן פון פיר פערזן; דער ערשטער פערז פון 9 זילבעס, די מיטלסטע צוויי פון 6 זילבעס, און דער לעצטער פון פיר.

יעדער פון די גרעסערע סטראפן פארמאגט די זעלבע סיסטעם פון גראמען; די ערשטע צוויי קלענערע סטראפן האבן צום ערשט דריי פערזן וואס גראמען צווישן זיך, און א פערטער פערז וואס גראמט מיט'ן אנדערן סטראף; און ביים דריטן קלענערן סטראף, גראמט דער ערשטער פערז מיטן לעצטן, און די צוויי מיטלסטע צווישן זיך (א,א,א,ג; ד,ד,ד,ג; ה,ו,ו,ה).

אויסער דעם פארמאגט די ערשטע שורה - וואס איז לענגער - ביי רוב סטראפן א קורצער גראמל ביים אנהויב.

אינהאלט

מה יפית ברענגט ארויס דעם שיינקייט פונעם שבת,

מה יפית
מַה יָּפִית, וּמַה נָּעַמְתְּ, אַהֲבָה בְּתַעֲנוּגִים אַתְּ שַׁבָּת מְשׂוֹשׂ נוּגִים לָךְ בָּשָׂר וְגַם דָּגִים, נְכוֹנִים מִבְּעוֹד יוֹם   מֵעֶרֶב, עַד עֶרֶב, לֵב חָדִים בְּבֹא עִתֵּךְ עֵת דּוֹדִים גִּיל וְשָׂשׂוֹן לַיְהוּדִים, לִמְצוֹא פִדְיוֹם   וְאַתְּ עוֹנֶג, לְהִתְעַנֵּג, בְּמַמְתַּקִּים בְּתַעֲנוּגוֹת בְּנֵי אָדָם, וְיַיִן כִּי יִתְאַדָּם, וּשְׁאָר מַשְׁקִים   רְאֵה וְקַדֵּשׁ, בְּיוֹם קֹדֶשׁ, עֲלֵי יַיִן זָכְרֵהוּ וְאִם אַיִן עֲלֵי לֶחֶם בְּצַע בְּעַיִן, יָפָה לְקַדְּשׁוֹ   שָׁמְרֵהוּ כְּהִלְכוֹתָיו מֵעֲבוֹדוֹת מֵאָבוֹת וְתוֹלָדוֹת שִׁיר לָאֵל תֵּן לְהוֹדוֹת, זָכוֹר זֵכֶר לְקַדְּשׁוֹ   כָּל שׁוֹמֵר יוֹם שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ מְחוֹלְלוֹ, יִמְחַל מַעֲלוֹ, וּבָא גּוֹאֲלוֹ, שְׁמוֹ שִׁילֹה, יוּבַל שַׁי לוֹ   דְּבַר סִימָּן, טוֹב לָךְ בְּמָן, וְאוֹת דֶּגֶל סַמְבַּטְיוֹן הַמִּתְגַּלְגֵּל בְּכָל יוֹם נָח כְּעַם סֶגֶל יִשְׁבְּתוּ וְיִשְׁקֹטוּ   הַטּוֹרְחִים, וְלֹא נָחִים, עֲדֵי שִׁשִּׁי וַתְּשַׁלְּחֵם לַחָפְשִׁי בִּגְדֵי שֵׁשׁ וְגַם מֶשִׁי לְכַבְּדֵךְ יַעֲטוּ   וְיֹאמְרוּ, בֹּאִי כַלִִָּה, מַה תְּאַחֲרִי הֵן שֻׁלְחָן וְגַם נֵרֵךְ, עֲרוּכִים כִּי בָא אוֹרֵךְ, קוּמִי אוֹרִי   כְּבוֹד אדוניך, עָלַיִךְ, כְּאוֹר זָרַח בְּעֵת יָצַר בְּלִי טֹרַח קְצוֹת מַעֲרָב וְגַם מִזְרָח צָפוֹן וְיָמִין   עֶלְיוֹנִים, וְתַחְתּוֹנִים, בְּמַאֲמָרוֹ עֲלֵי תֵבֵל שָׂם אוֹרוֹ וְכַחֲטוֹא יְצִיר לְיוֹצְרוֹ בִּקְּשׁוֹ לְהַטְמִין   וְאַתְּ חִלִּית פְּנֵי קוֹנֵךְ וְלֹא נִטְמַן יוֹם אֶחָד לְמוֹצָאָיו, וְאָז נִגְנַז לִירֵאָיו, יֵין עָסִיס וּמָן   יְהִי לְזָכְרֵךְ, וּלְשָׁמְרֵךְ, וְיִנָּצֵל מִכָּל רָע וְיִשְׁכּוֹן בְּצֵל עֲצֵי עֵדֶן וְשָׁם אֵצֶל יְשָׁרִים יֻתָּן   סְעוּדוֹתָיו, בְּשַׁבְּתוֹתָיו, אֲשֶׁר שִׁלֵּשׁ כְּאִישׁ עָנָו בְּדַת פִּלֵשׁ בְּמִקְרָא חַד הַיּוֹם שִׁלֵּשׁ רָמַז רֶמֶז שְׁלָשְׁתָּן   יַעֲלֶה, אִם שְׁלָשׁ אֵלֶה, יַעֲשֶׂה לָהּ מֵחֲבָלִים וְגַם צִירִים, יֻצָלוּ וּבְלִי מְצָרִים, יִירָשׁ נַחֲלָה   בְּרָכוֹת יַעֲטֶה מוֹרֶה בְרֵאשִׁיתֵךְ וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ וְשָׁבוּ בָנִים בְּצֵאתֵךְ לְהַבְדִּיל יִשְּׂאוּ   כּוֹס רְוָיָה, לְהַלֵּל יָהּ, בְּשִׁיר וָרוֹן בְּקוֹל נָעִים קְרָא קְרֹא בְגָרוֹן לְלַוֹּתֵךְ בְּנִין אַהֲרֹן בְּשִׁיר יִקְרָאוּ   כְּבוֹד מְלָכִים, וְכָל פְּלָכִים, לְלַוּוֹתָם הַפַּחוֹת וְהַסְּגָנִים, בִּשְׁבָחוֹת וּבִרְנָנִים, בְּכָל עֵת צֵאתָם   יְצַו חַסְדוֹ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב לֵיל וְיוֹמָם וְאָז לְוִיִּם עַל מְקוֹמָם יְנַצְּחוּ שִׁיר אֲשֶׁר זָמָם בְּכָל מִינֵי זְמָר   עֲלֵי עוֹלָה, אֲשֶׁר כְּפוּלָה, בְּיוֹם שַׁבָּת בְּאַהֲבַת יוֹם בְּרוֹב חִבַּת עַם נְצוֹר כְּאִישׁוֹן בַּת עַיִן נִשְׁמָר   מִי יְפָאֵר, גוֹדֶל פְּאֵר, הַמַּלְכָּה מָנָתָהּ אַפַּיִם, הֲלִיכָתָהּ אַלְפַּיִם, אַמָה אָרְכָּהּ   חַי זְקֹף מָךְ, בְּקוֹרְאֵי שְׁמָךְ, שְׁמַע עֶלְיוֹן וְאַל תֶּחֱרָשׁ לְרָשׁ וְאֶבְיוֹן וְקַבֵּל נִיב וְגַם הֶגְיוֹן הִגָּיוֹן לְבָבוֹ נִשְׁפָּל   מָזוֹן אֲרוּחָה, לְיוֹם מְנוּחָה, בְּעֵת יֶחֱסַר יֻחַן בְּפַת דַג וּבָשָׂר יֵשֵׁב כְּשַׂר בְּלִי מַחֲסָר לַחְמוֹ נִכְפָּל   יוֹם שְׁבִיעִי, כְּמֵרוֹעִי, אֲזַי קָשְׁבוּ בְּרֶדֶת דְּגַן שָׁמַיִם, בְּתֵת לֶחֶם יוֹמָיִם, אִישׁ תַּחְתָּיו שְׁבוּ

כוחה של מלה, נולמן, ישראל לייב, ירושלים, תשנ"ה 603404 עמוד 70

Ma Yafit : the intriguing fate of the Sabbath table hymn. Macy Nulman Journal of Jewish music and liturgy, 1976, June, vol. I, no. 1 PP. 8-21

לחם רב השלם, אות א'תקפד בשם אא"ז הגאון, אודות דייקנות החרוזים...

מחברו מרדכי ב"ר יצחק מוזכר בלקט יושר

משקלו ט' תנועות בחלק הראשון של כל חרוז ושני חלקים אמצעים של כל חרוז בעלי ו' תנועות והאחרון בעל ד' תנועות

שו"ר בס' דרכי חיים על הל' אבלות סי ח' שאבל אסור לומר זמירות של שבת על שדלחנו אבל בהשמטות שם מביא מס' שלשה ספרים נפתחים פי' על ומירות שבת ששיר מה יפית ומה נעמת חיבר רבינו מרדכי בר"י הזקן המובא בתוס' בעת שמת לו בנו בליל שבת ושאומרים שכשאמר חרוז חי זקוף מך זקף כנו המת את ראשו הרי שאף שבשבת שבתוך השבעה זמר זמירות של שבת אמנם אולי לא אמרו בניגון דרך שמחה מיהו יש לדחות לפי משמעות הדברים דשם היתה עודנה לפני הקבורה

https://polishmusic.usc.edu/research/publications/polish-music-journal/vol6no1/majufes/