חזק חזק ונתחזק
חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזֵּק (אדער וְנִתְחַזַּק) איז א רוף וואס די אשכנזים פירן זיך אויסצורופן ווען מען ענדיגט ליינען יעדע חומש פון די חמישה חומשי תורה. אן ענליכע מנהג איז אנגענומען אויך אין א טייל פון די ספרדישע קהילות.
אין א שבת וואס די פרשת השבוע איז די לעצטע פרשה פונעם חוּמש, (ווי פרשת ויחי אין בראשית), איז איינגעפירט אז פארן ליינען דעם לעצטן פסוק פון די פרשה שטעלט זיך דער קהל אויף, און נאך וואס דער בעל קורא ענדיגט ליינען דעם פסוק זאגט דער גאנצער קהל די ווערטער "חזק חזק ונתחזק". דערנאך זאגט דער בעל קורא איבער "חזק חזק ונתחזק". דאס מיינט א ווינטש פארן עולה לתורה און פארן גאנצן ציבור אז זיי זאלן זיך שטארקן און פארזעצן צו לערנען.
מקור פונעם מנהג
בהסתמך על ספר יהושע:
פאראמעטער פעלערן אין מוסטער:ציטוטון
פאראמעטער [ 3 ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע ”לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ... הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ” (יהושע א), כתבו כמה ראשונים[1] "לומר למסיים לקרות בתורה בכל פעם חזק". בפשטות הכוונה היא לכל אחד מן העולים, וכך נהוג עד היום אצל יהודי איטליה. אצל הספרדים נהוג נוסח דומה "חזק וברוך" הנאמר לכל עולה. רבי חיים פלאג'י כתב בספרו "יפה ללב": ”ומזה נהגו לומר למסיים לקרות בתורה בכל פעם חזק, ומנהגינו לומר לכל קורא אחר שיקרא 'חזק וברוך' והקורא משיב 'חזקו ואמצו', כאשר העיד בנו האיש אדוני הארץ מורנו הרב כנסת הגדולה, ומנהג זה בינינו, לומר כן גם לכל מי שיעבור לפני התיבה להתפלל להוציא את הרבים ידי חובה ולומר קדיש על איזה לימוד שיהיה, אחר גומרם”.
לעומת זאת, האבודרהם למד מכאן את הדברים שהובאו ב'ספר המנהיג' - שנוהגים לומר חזק רק כשמסיימים את כל הפרשה, ובספרד החמירו עוד יותר שמנהג זה שייך רק למסיים אחד מחומשי התורה. מאוחר יותר נהגו לומר "חזק חזק חזק", ובדורות מאוחרים התגבש הנוסח "חזק חזק ונתחזק", על פי הפסוק ”חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ”[2] (מובא למשל בערוך השולחן או"ח קלט טו). במנהג פרנקפורט, אומרים "חֲזַק וְנִתְחַזַּק"[3].
טעם המנהג
לדעת הפרי חדש, אומרים "חזק" בסיום התורה על פי הגמרא (מסכת ברכות לב ע"ב): "ארבעה צריכין חיזוק, ואלו הן: תורה ומעשים טובים תפלה ודרך ארץ[4]. בשו"ת מהר"ם מינץ, כמו שאומרים "הדרן עלך" בסיום מסכת, כך אומרים "חזק" שסיימת את החומש, יישר כוחך והתחל מחדש את הלימוד[5]. ישנן קהילות מיוצאי ספרד ופורטוגל שבהן נהוג מנהג דומה, לפיו אומר הקהל "חזק ונתחזק חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'"[6].
בשו"ת באר משה הביא טעם נוסף על פי הכתוב במסכת יומא "וזאת התורה אשר שם משה, זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם מיתה". וכן אמר במקום אחר רבי בנאה, ועל כן מברכים 'חזק חזק' שיזכה לאור התורה ותהיה לו סם חיים.
וכתב הלבוש לעניין סיום ספר התורה בשמחת תורה "ואז החתן תורה קורא אותו פסוק עד לעיני, והקהל מסיים לעיני כל ישראל והחתן עימהם, ועונין ואומרים בקול רם, חזק". ובאליה רבה כתב על זה "והחזן חוזר לומר אותו והקהל עונין אותו, רמז למשה רבינו, שג' פעמים חזק בגימטריא משה".
האורחות חיים כתב שכשמסיים את הקריאה אומרים לו "חזק ואמץ", ומכאן יש מנהג לומר חזק בצרפת ובפרובינציה בסיום הקריאה, אך בספרד אין אומרים זאת אלא בסיום התורה. הבית יוסף הביא את חלקם הראשון של הדברים.
העולה עצמו אינו צריך לומר את הקריאה, שמיועדת אליו, ויש מהפוסקים שאוסרים עליו לומר, מפני הפסק בין הקריאה לברכת התורה[7]. וכך כתב קצות השולחן, ובספרו 'בדי השולחן' הוסיף שאין שייך שיאמר לעצמו חזק. וכן כתבו באר משה ומשנה הלכות. הרבי מלובביץ' כתב דחיות לשתי הטענות, שאין זה הפסק מפאת שהאמירה שייכת לקריאת הסיום, וכן מאריך להסביר שעניין הברכה זהה לעניין 'חזק חזק ונתחזק', ולטענה שזו ברכת הקהל לעולה, משיב "שעל פי נוסחא שלנו היא 'ונתחזק'", כלומר שהברכה מופנית גם לקהל, בלשון רבים[מקור פארלאנגט].
הגיית הביטוי
המנהג הרווח בציבור הוא לומר "ונתחזֵּק", בצירי[8], וכך גם כתוב במנהגי חב"ד[9]. עם זאת, כמה מדקדקים[10] העירו שיש לומר בפתח, "וְנִתְחַזַּק", כפי שמנוקד הצירוף "חֲזַק וְנִתְחַזַּק" בספר שמואל ב (י יב), שאפשר שהשפיע על הקריאה[11].
זעט אויך
צו ליינען מער
- יעקב ש' שפיגל, "אמירת חזק ויישר כוח", בתוך: בר-אילן כ"ו-כ"ז, תשנ"ה, עמ' 347–370
- יוסף ויכלדר, "חזק חזק ונתחזק", "המבשר תורני", כ"ז בתמוז תשע"א
דרויסנדע לינקס
- עלון השבת "עומקא דפרשה", מטות-מסעי תשע"ב, העוסק בנושא, באתר "שטייגען"
- יעקב ש' שפיגל וישראל בן־דוד, חזק חזק ונתחזק, לשוננו לעם, כרך מו, חוברות א ו־ד (התשנ"ה), עמ' 24–26, 176–180, באתר האקדמיה ללשון העברית
- חזק חזק ונתחזק באתר האקדמיה ללשון העברית.
רעפערענצן
- ↑ המנהיג לב ע"א; ארחות חיים, הלכות שני וחמישי אות טו; הובאו בבית יוסף
פאראמעטער פעלערן אין מוסטער:טור
פאראמעטער [ ללא ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע לוא־פעלער: (ביים רופן מוסטער:טור) נמצא פרמטר לא בשימוש "ללא=".טור, אורח חיים, סימן קל"ט וברמ"א שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קל"ט, סעיף י"א. - ↑ שמואל ב', י', י"ב
- ↑
פאראמעטער פעלערן אין מוסטער:היברובוקס
פאראמעטער [ עמוד ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע רבי שלמה זלמן גיגר, דברי קהלת, פרשת מסעי, עמ' 89;מדריך למנהג אשכנז המובהק, עמ' 27. - ↑ פרי חדש, אורח חיים, סי' קל"ט ס"ק י"א
- ↑ מובא באוצר דינים ומנהגים
- ↑ הרב שם טוב גגין מביא לשון זו כמנהג הספרדים באמסטרדם. הוא מביא כי גם בלונדון ישנו מנהג דומה, אולם ללא המילים "חזק ונתחזק" (כתר שם טוב, חלק א', קיידאן ה'תרצ"ד עמודים רפ"ח-רפ"ט). לשון זו (כולל "חזק ונתחזק") מביא גם הרב דוד די סולה פול, תפלות למועדים כפי מנהג הספרדים באמריקא, ניו יורק 1997 עמוד 272.
- ↑ שו"ת שבט הלוי חלק ז' סימן ר"ב. לוח ארץ ישראל.
- ↑ יהודה טשזנר, שיח תפילה, אופקים תשס"ז, עמ' רעז
- ↑ ראו למשל התקשרות תלט, ויחי תשס"ג, עמ' 19
- ↑ ובהם מילון אבן שושן
- ↑ יעקב ש' שפיגל, "אמירת חזק ויישר כוח", בתוך: בר-אילן כ"ו-כ"ז, תשנ"ה, עמ' 357 הערה 68. זהו המופע היחיד של המילה "ונתחזק" בתנ"ך. המילים "ויתחזק" ו"התחזק" מנוקדות ברובן בפתח ומיעוטן בצירה.
cc-by-sa 3.0 ערלויבעניש • אריגינעלער בלאט • ביישטייערער