רוי:יגדל

פון המכלול
ווערסיע פון 02:39, 20 אקטאבער 2023 דורך בוט צמא לדעת (שמועס | ביישטייערונגען) (דעסקריפציע: פיוט באזירט אויף די דרייצן עיקריים)
(חילוק) → עלטערע ווערסיע | איצטיגע ווערסיע (חילוק) | נייערע ווערסיע ← (חילוק)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

 

יגדל איז א פיוט וואס אשכנזים זאגן פארן דאווענען שחרית. עס איז געבויט אויף די י"ג עיקרים פונעם רמב"ם, עס הייסט אזוי ווייל עס הייבט זיך אן "יגדל אלוקים חי".

מחבר

אויף דעם זענען דא אן א צאל דעות ווער עס איז דער מחבר, אבער רוב פון די שיטות האבן נישט קיין שום הכרעה, נאר יעדער שרייבט וואס עס דאכט זיך אים.

1) דער רמב"ם, און דאס איז דער איינציגער וואס האט א קראנטער מקור, דער יעב"ץ[1] און דער שבט מוסר[2] שרייבן אזוי. 2) ר' דניאל בן ר' יעקב, 3) ר' יחיאל בן ר' ברוך, 4) ר' דניאל בן ר' יהודה הדיין, 5) ר' דניאל בן ר' דוד, 6) ר' שלמה גבירול, 7) עמנואל הרומי, (וואס דער בית יוסף ברענגט אראפ בסימן ש"ז)

זאגן דעם פיוט

אין לקוטי מהרי"ח ברענגט ער בשם רבי פנחס קאריצער צו זאגן "יגדל" נאר שבת. אין ספר סדר היום שרייבט ער, אז זאגן יגדל שבת נאך מוסף מיט א שמחה, איז מכלל עונג שבת.

אין רוב סידורים שטייט אריינגעדריקט אז דער אר"י הק' האט נישט געזאגט דעם פיוט "יגדל" וויבאלד דער מחבר דערפון איז נישט געווען בקי בתורת הקבלה. למעשה האט דער אר"י כמעט נישט געזאגט קיין פיוטים.[3]

פון דער אנדערער זייט איז דער של"ה הק' וועלכער איז אויך געווען גאר גרויס בתורת הנסתר פארענטפערט די קשיות פונעם אר"י, שטארק משבח דעם שיר און בלייבט אז מען זאל עס יא זאגן און האט אפילו געמאכט א פירוש אויף דעם.

דער פיוט

פאלגנד איז דער פיוט:

יִגְדַּל אֱלֹקִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח/נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ
אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ/נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדּוּתוֹ
אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף/לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ
קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא/רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ
הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר/יוֹרֶה גְּדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ
שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ/אֶל אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ
לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה עוֹד/נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ
תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ קֵל/עַל יַד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ
לֹא יַחֲלִיף הָקֵל וְלֹא יָמִיר/דָּתוֹ לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ
צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ סְתָרֵינוּ/מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמָתוֹ
גּוֹמֵל לְאִישׁ חָסִיד כְּמִפְעָלוֹ/נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ
יִשְׁלַח לְקֵץ יָמִים מְשִׁיחֵנוּ/לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתוֹ
מֵתִים יְחַיֶּה קֵל בְּרֹב חַסְדּוֹ/בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ
אֵלֶּה שלוש עֶשְׂרֵה לְעִקָּרִים/הֵן הֵם יְסוֹד דַּת קֵל וְתוֹרָתו
תּוֹרַת מֹשה אֱמֶת וּנְבוּאָתוֹ/בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שם תְּהִלָּתוֹ

רעפערענצן

  1. "עמודי שמים", אלטונא, דף קע"ו ע"ב. "סידור בית יעקב", פתיחה לשיר היחוד.
  2. שבט מוסר אין עטליכע פון זיינע ספרים (סמוכים לעד און אגדת אליהו; ביידע זענען נאכנישט געווען געדרוקט בחייו פונעם יעב"ץ, ממילא האט ער 'נישט' גענומען די ידיעה פון דארט). אזוי איז אויך משמע פונעם מהרשד"ם אין זיין ספר 'בן שמואל' דף צ ע"א.
  3. שער הכוונות: דע לך כי מורי ז"ל לא היה אומר שום פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים כגון ר' שלמה בן גבירל וכיוצא לפי שאלו האחרונים לא ידעו דרכי הקבלה ואינם יודעים מה שאומרים וטועים בס' דבורם בלי ידיעה כלל. ובפרט פזמון "יגדל אלקים חי כו'" וכן וידוי אשמנו באומר ובפועל כו' וכן ביום הכפורים לא היה אומר וידוי של רבינו נסים ור' שם טוב ן' אדרוטל ור' יצחק בן ישראל שתקנו כל אחד וידוי בערבית ושחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה -- לא היה אומר אותם כלל. אבל היה אומר התפלות והבקשות ופזמונים שתקנו הראשונים כמו תפלת ר"ע ע"ה ותפלת ר' אלעזר בן ערך ותפלת רבי נחוניא בן הקנה ע"ה. וכן היה אומר כל הפיוטים ופזמונים שתיקן ר' אליעזר הקליר, הלא המה במחזור האשכנזים -- לפי שכל אלו הראשונים תקנו דבריהם עפ"י חכמת האמת והיו יודעים מה שתקנו. ואף גם אם הם באמצע ברכות יוצר היה אומרם לפי שהם היו תנאים והיו יודעים מה היו מתקנים, וכל דבריהם היו מיוסדים על פי האמת.

דאס איז נישט קיין המכלול ארטיקל, בלויז עפעס וואס ליגט דא ביז עס וועט ערזעצט ווערן מיט בעסערס. שרייבט עס איבער!