ביטול חמץ

פון המכלול
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ביטול חמץ
(הויפט מקורות)
מקרא
פאראמעטער פעלערן אין מוסטער:תנ"ך

פאראמעטער [ קצר ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע
לוא־פעלער: (ביים רופן מוסטער:תנ"ך) נמצא פרמטר לא בשימוש "קצר=".שמות יב, טו
משנה פסחים פרק א'
משנה תורה
פאראמעטער פעלערן אין מוסטער:רמב"ם

פאראמעטער [ ללא ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע

פארלאנגטע פאראמעטער [ 1 ] פעלן
לוא־פעלער: (ביים רופן מוסטער:רמב"ם) פעלט נאמען פון הלכות.משנה תורה לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק חמץ ומצ"ה, הלכה ב'
שולחן ערוך אורח חיים, סימנים תל"א-תמ"א
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה קנ"ו
ספר החינוך, מצוה ט'

ביטול חמץ היא מצווה המבוצעת טרם חג הפסח, וכניסתם לתוקף של איסורי התורה הנוגעים לעניין החמץ והחזקתו במשך שבעת ימי החג. ביסוד, ביטול החמץ לבדו נועד לסייע בהפקעתם של איסורי החמץ,[1] אך חז"ל הוסיפו על הביטול, גם את בדיקת החמץ וביעורו.

ביטול חמץ
(הויפט מקורות)
מקרא
פאראמעטער פעלערן אין מוסטער:תנ"ך

פאראמעטער [ קצר ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע
לוא־פעלער: (ביים רופן מוסטער:תנ"ך) נמצא פרמטר לא בשימוש "קצר=".שמות יב, טו
משנה פסחים פרק א'
משנה תורה
פאראמעטער פעלערן אין מוסטער:רמב"ם

פאראמעטער [ ללא ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע

פארלאנגטע פאראמעטער [ 1 ] פעלן
לוא־פעלער: (ביים רופן מוסטער:רמב"ם) פעלט נאמען פון הלכות.משנה תורה לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק חמץ ומצ"ה, הלכה ב'
שולחן ערוך אורח חיים, סימנים תל"א-תמ"א
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה קנ"ו
ספר החינוך, מצוה ט'

ביטול חמץ איז די מצווה וואס ווערט אויסגעפירט בעפאר דעם יום טוב פסח, איידער עס גייט אריין אין קראפט די איסורים

פון חמץ אום פסח. מדאורייתא, וואלט "ביטול" אליין געווען גענוג אוועקצונעמען די איסורים פון חמץ[2] אבער חז"ל האבן צוגעלייגט אז עס פעלט זיך אויך אויסבדיקת חמץ און ביעור חמץ.

איבערן כאראקטער און פארמאט פון "ביטול חמץ", זענען פארהאן לענגערע שמועסן אין די ראשונים.

די מצווה

שיטת רש"י

פארהאן א מחלוקת צווישן רש"י און בעלי התוספות וואו ס'איז דער מקור אין פסוק אויף מצוות ביטול חמץ, אבער למעשה איז דאס מחלוקת נישט בלויז איבערן "מקור", נאר דער עצם מהות פון "ביטול חמץ" איז געוואנדן אין דעם מחלוקת. פון רש"י'ס ווערטער[3] ווייזט אויס אז מיטן מבטל זיין דעם חמץ איז מען מקיים די מצווה פון "תשביתו" וואס שטייט אין פסוק:
פאראמעטער פעלערן אין מוסטער:ציטוטון

פאראמעטער [ 3 ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע
”... אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי” (שמות יב ז) ועל זה מעיר רש"י: "דכתיב 'תשביתו' ולא כתיב 'תבערו', והשבתה דלב היא השבתה". לדבריו, כאשר התורה מצווה להשבית את החמץ, אין הכוונה להשבתה מציאותית, אלא די בהשבתה בלב.

הרמב"ן בחידושיו למסכת פסחים מבאר: "ביטול כשמו, שיבטלו בלבו מתורת חמץ ואינו רוצה בקיומו, וכך הוא משמעות ההשבתה בכל מקום, כעניין ולא תשבית מלח ברית אלקיך, לא תבטל, וכן נמי [גם] משמעות שביתה - ביטול, וכן אונקלוס מתרגם תבטלון חמירא".

שיטת בעלי התוספות

לעומת רש"י, הר"י בתוספות סובר שמקור הביטול הוא מדרשת הגמרא:
פאראמעטער פעלערן אין מוסטער:ציטוטון

פאראמעטער [ 3 ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע
”לֹא יֵרָאֶה לְךָ - שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה” (שמות יג ז),[4] מדרשה זו עולה שאדם עובר על איסור חמץ של "בל ייראה ובל יימצא" רק אם החמץ שייך לו. כשמדובר בחמץ של אחרים, אפילו אם הוא נמצא ברשותו, אינו עובר עליו. מהות האיסור היא בזיקה הממונית שיש בין האדם לחמץ. וכאן, לשיטתו, נכנס עניין ביטול החמץ, שהוא למעשה הפקר: "דמאחר שביטלו הוי הפקר ויצא מרשותו".[5]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. דאורייתא, בביטול בעלמא סגי [די]" (פסחים ד ב)
  2. "מדאורייתא, בביטול בעלמא סגי!" פסחים ד, ב
  3. רש"י, פסחים ד, ב, ד"ה בביטול בעלמא
  4. פסחים ה, ב
  5. תוספות ד ב ד"ה מדאורייתא
טיילן פון דער ארטיקל זענען מעגליך איבערגעזעצט פון העברעאישער וויקיפעדיע
cc-by-sa 3.0 ערלויבענישאריגינעלער בלאטביישטייערער


על אופיו של הביטול ועל צורתו ההלכתית, קיימים דיונים נרחבים בספרות הראשונים.

חובת הביטול

שיטת רש"י

על מקור החיוב בתורה על מצוות הביטול נחלקו רש"י ובעלי התוספות. אך למעשה אין זו מחלוקת על המקור בלבד. עצם מהותו של הביטול שונה לפי כל אחד מהמקורות השונים. מדבריו של רש"י[1] נראה כי הביטול הוא קיום מצוות "תשביתו" שנאמרה בתורה:
פאראמעטער פעלערן אין מוסטער:ציטוטון

פאראמעטער [ 3 ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע
”... אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי” (שמות יב ז) ועל זה מעיר רש"י: "דכתיב 'תשביתו' ולא כתיב 'תבערו', והשבתה דלב היא השבתה". לדבריו, כאשר התורה מצווה להשבית את החמץ, אין הכוונה להשבתה מציאותית, אלא די בהשבתה בלב.

הרמב"ן בחידושיו למסכת פסחים מבאר: "ביטול כשמו, שיבטלו בלבו מתורת חמץ ואינו רוצה בקיומו, וכך הוא משמעות ההשבתה בכל מקום, כעניין ולא תשבית מלח ברית אלקיך, לא תבטל, וכן נמי [גם] משמעות שביתה - ביטול, וכן אונקלוס מתרגם תבטלון חמירא".

שיטת בעלי התוספות

לעומת רש"י, הר"י בתוספות סובר שמקור הביטול הוא מדרשת הגמרא:
פאראמעטער פעלערן אין מוסטער:ציטוטון

פאראמעטער [ 3 ] ערשיינען נישט אין מוסטער דעפיניציע
”לֹא יֵרָאֶה לְךָ - שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה” (שמות יג ז),[2] מדרשה זו עולה שאדם עובר על איסור חמץ של "בל ייראה ובל יימצא" רק אם החמץ שייך לו. כשמדובר בחמץ של אחרים, אפילו אם הוא נמצא ברשותו, אינו עובר עליו. מהות האיסור היא בזיקה הממונית שיש בין האדם לחמץ. וכאן, לשיטתו, נכנס עניין ביטול החמץ, שהוא למעשה הפקר: "דמאחר שביטלו הוי הפקר ויצא מרשותו".[3]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. פסחים ד, ב ד"ה בביטול בעלמא
  2. פסחים ה, ב
  3. תוספות ד ב ד"ה מדאורייתא


קלארשטעלונג: די אינפארמאציע אויף המכלול איז בלויז פאר בארייכערונג און זאל נישט געזען ווערן ווי א פסק הלכה.

קטגוריה:חמץ

טיילן פון דער ארטיקל זענען מעגליך איבערגעזעצט פון העברעאישער וויקיפעדיע
cc-by-sa 3.0 ערלויבענישאריגינעלער בלאטביישטייערער