רוי:מבול
מבול וואסער איז זייער א גרויסע פארפלייצונג. אין דער געשיכטע ווערט דערציילט א לעגענדע פון דער געניצער גילגאמעש אז אזוי א מבול האט פארצייטנס באטראפן די וועלט. די געשיכטע איז אויך ענדלעך דערציילט אין דער תורה.
די תנכישע פארשער זאגן אז עס איז מעגליך אז עס האט טאקע דאן פאסירט א גרויסע פארפלייצונג, צוליב דעם וואס גרויסע שטיקער אייז זיינען אויסגעגאנגען, און האבן פארפלייצט פיל שטעט ארום דער פלאזשע. אויך האבן די ארכעאלאגן געפונען גאנצענע דערפער 300 מעטער אונטערן שווארצן ים, אפשר פון אן אויסברעך פון דעם מיטלענדישן ים דורך באספארוס דורכגאס.
די געשיכטע אין דער תורה
אין יאר א'רנ"ו, אין די צייטן פון נח, ווען גאט האט געזען אז די מענטשן זיינען שלעכט, און נאר איין צדיק נח איז געווען אויף דער וועלט, האט ער באשלאסן צו אפווישן דעם גאנצן טרוקעניש[1] מיט וואסער. ער האט באפוילט נח'ן צו בויען א ריזיגן קאסטן וואס הייסט תיבת נח, און ער זאל צונויפנעמען אלע חיות פון דער גארער וועלט און זיי אריינברענגען אינעם קאסטן, כדי זאלן זיי נישט ווערן פארשווונדן און פארלענדעט. עס איז געשען א נס אז אלע חיות האבן דארטן אריינגעפיט און איבערגעלעבט.
די צוויי נוסחאות
די געשיכטע פון נח אין דער תורה ווערט דערציילט אין צוויי באזונדערע ווערסיעס. לויט די תנכישע-פארשער איז דאס צוויי ווערסיעס וואס מען האט צעמישט און צוזאמען געשטעלט אונטער איין געשיכטע. די אונטערשיידן זיינען:
- וויפל צייט איז געווען די מבול?
- 1) 40 טעג: וַיְהִי הַגֶּשֶׁם, עַל-הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה פרק ז' פסוק י"ב
.
- 2) 150 טעג: וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם, עַל-הָאָרֶץ, חֲמִשִּׁים וּמְאַת, יוֹם פרק ז' פסוק כ"ד
.
- וועמען האט נח אריינגענומען אינעם קאסטן?
- 1) 2 פון יעדן מין סיי טמאנע און סיי טהורדיקע: וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה--לְהַחֲיֹת אִתָּךְ: זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ. מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ--שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת... מִן-הַבְּהֵמָה, הַטְּהוֹרָה, וּמִן-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה; וּמִן-הָעוֹף--וְכֹל אֲשֶׁר-רֹמֵשׂ, עַל-הָאֲדָמָה. שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל-נֹחַ, אֶל-הַתֵּבָה--זָכָר וּנְקֵבָה: כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ פרק ו' + פרק ז'
- 2) 7 פון דער טהורדיקער מין און צוויי פון דער טמאנער מין: מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה--אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ; וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, שְׁנַיִם--אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. ג גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה, זָכָר וּנְקֵבָה, לְחַיּוֹת זֶרַע, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ פרק ז'
.
טאוועל פון אינטערשיידן ציווישן די צוויי נוסחאות
| באגריף | ערשטע נוסח | צווייטע נוסח |
|---|---|---|
| נאמען פון גאט | אלהים | יהוה |
| צאל פון חיות | צוויי פון אלע מינים | זיבן פון די פויגל און פון די טהור'ע חיות |
| פארם פון דאטומס | בלויז די נומער פון טעג | די חודש און די טאג אין חודש |
| נאמען פון פארפלייצונג | מבול | גשם אדער מטר |
| געבוי פון תיבה | דריי שטאקן מיט די טיר אין די זייט | פעלט א פונקטליכע באשרייבונג, אבער די אריינגאנג איז געווען פון אויבן |
| נאמען פון פענסטער | צוהר | חלון |
| נח'ס ארויסגיין | אלהים באפעלט נח ארויסצוגיין | נח עקספירימענטירט מיט פויגל צו וויסן ווען ער קען ארויס |
| גאט'ס צוזאג | אלהים מאכט א בונד מיט נח | יהוה קלערט צו זיך |
טאוועל פון די מעשה צוטיילט אויף די צוויי נוסחאות: מען קען יעדן קאלום באזונדער ליינען פאר א מעשה פאר זיך.
| טעמע | ערשטע נוסח (אלהים) | צווייטע נוסח (יהוה) |
|---|---|---|
| קינדער פון נח | ו,ט אלה, תולדת נח--נח איש צדיק תמים היה, בדרתיו: את-האלהים, התהלך-נח. ו,י ויולד נח, שלשה בנים--את-שם, את-חם ואת-יפת. | ה,לב ויהי-נח, בן-חמש מאות שנה; ויולד נח, את-שם את-חם ואת-יפת. |
| זינד פון מענטשהייט | ו,יא ותשחת הארץ, לפני האלהים; ותמלא הארץ, חמס. ו,יב וירא אלהים את-הארץ, והנה נשחתה: כי-השחית כל-בשר את-דרכו, על-הארץ. | ו,א ויהי כי-החל האדם, לרב על-פני האדמה; ובנות, ילדו להם. ו,ב ויראו בני-האלהים את-בנות האדם, כי טבת הנה; ויקחו להם נשים, מכל אשר בחרו. ו,ג ויאמר יהוה, לא-ידון רוחי באדם לעלם, בשגם, הוא בשר; והיו ימיו, מאה ועשרים שנה. ו,ד הנפלים היו בארץ, בימים ההם, וגם אחרי-כן אשר יבאו בני האלהים אל-בנות האדם, וילדו להם: המה הגברים אשר מעולם, אנשי השם. {פ}
ו,ה וירא יהוה, כי רבה רעת האדם בארץ, וכל-יצר מחשבת לבו, רק רע כל-היום. ו,ו וינחם יהוה, כי-עשה את-האדם בארץ; ויתעצב, אל-לבו. ו,ז ויאמר יהוה, אמחה את-האדם אשר-בראתי מעל פני האדמה, מאדם עד-בהמה, עד-רמש ועד-עוף השמים: כי נחמתי, כי עשיתם. ו,ח ונח, מצא חן בעיני יהוה. {פ} |
| גאט'ס באפעל | ו,יג ויאמר אלהים לנח, קץ כל-בשר בא לפני--כי-מלאה הארץ חמס, מפניהם; והנני משחיתם, את-הארץ. ו,יד עשה לך תבת עצי-גפר, קנים תעשה את-התבה; וכפרת אתה מבית ומחוץ, בכפר. ו,טו וזה, אשר תעשה אתה: שלש מאות אמה, ארך התבה, חמשים אמה רחבה, ושלשים אמה קומתה. ו,טז צהר תעשה לתבה, ואל-אמה תכלנה מלמעלה, ופתח התבה, בצדה תשים; תחתים שנים ושלשים, תעשה. ו,יז ואני, הנני מביא את-המבול מים על-הארץ, לשחת כל-בשר אשר-בו רוח חיים, מתחת השמים: כל אשר-בארץ, יגוע. ו,יח והקמתי את-בריתי, אתך; ובאת, אל-התבה--אתה, ובניך ואשתך ונשי-בניך אתך. ו,יט ומכל-החי מכל-בשר שנים מכל, תביא אל-התבה--להחית אתך: זכר ונקבה, יהיו. ו,כ מהעוף למינהו, ומן-הבהמה למינה, מכל רמש האדמה, למינהו--שנים מכל יבאו אליך, להחיות. ו,כא ואתה קח-לך, מכל-מאכל אשר יאכל, ואספת, אליך; והיה לך ולהם, לאכלה. ו,כב ויעש, נח: ככל אשר צוה אתו, אלהים--כן עשה. | ז,א ויאמר יהוה לנח, בא-אתה וכל-ביתך אל-התבה: כי-אתך ראיתי צדיק לפני, בדור הזה. ז,ב מכל הבהמה הטהורה, תקח-לך שבעה שבעה--איש ואשתו; ומן-הבהמה אשר לא טהרה הוא, שנים--איש ואשתו. ז,ג גם מעוף השמים שבעה שבעה, זכר ונקבה, לחיות זרע, על-פני כל-הארץ. ז,ד כי לימים עוד שבעה, אנכי ממטיר על-הארץ, ארבעים יום, וארבעים לילה; ומחיתי, את-כל-היקום אשר עשיתי, מעל, פני האדמה. ז,ה ויעש, נח, ככל אשר-צוהו, יהוה. |
| נח'ס אויספיהר | ז,ו ונח, בן-שש מאות שנה; והמבול היה, מים על-הארץ. ז,ז ויבא נח, ובניו ואשתו ונשי-בניו אתו--אל-התבה: מפני, מי המבול. ז,ח מן-הבהמה, הטהורה, ומן-הבהמה, אשר איננה טהרה; ומן-העוף--וכל אשר-רמש, על-האדמה. ז,ט שנים שנים באו אל-נח, אל-התבה--זכר ונקבה: כאשר צוה אלהים, את-נח.
(אדער: ז,טו ויבאו אל-נח, אל-התבה, שנים שנים מכל-הבשר, אשר-בו רוח חיים. ז,טז והבאים, זכר ונקבה מכל-בשר באו, כאשר צוה אתו, אלהים;) ז,י ויהי, לשבעת הימים; ומי המבול, היו על-הארץ. |
ז,יא בשנת שש-מאות שנה, לחיי-נח, בחדש השני, בשבעה-עשר יום לחדש--ביום הזה, נבקעו כל-מעינת תהום רבה, וארבת השמים, נפתחו. ז,יב ויהי הגשם, על-הארץ, ארבעים יום, וארבעים לילה. ז,יג בעצם היום הזה בא נח, ושם-וחם ויפת בני-נח; ואשת נח, ושלשת נשי-בניו אתם--אל-התבה. ז,יד המה וכל-החיה למינה, וכל-הבהמה למינה, וכל-הרמש הרמש על-הארץ, למינהו; וכל-העוף למינהו, כל צפור כל-כנף. ויסגר יהוה, בעדו. |
| די פארפלייצונג | ז,יז ויהי המבול ארבעים יום, על-הארץ; וירבו המים, וישאו את-התבה, ותרם, מעל הארץ. ז,כ חמש עשרה אמה מלמעלה, גברו המים; ויכסו, ההרים. ז,כא ויגוע כל-בשר הרמש על-הארץ, בעוף ובבהמה ובחיה, ובכל-השרץ, השרץ על-הארץ--וכל, האדם. ז,כב כל אשר נשמת-רוח חיים באפיו, מכל אשר בחרבה--מתו. ז,כד ויגברו המים, על-הארץ, חמשים ומאת, יום.
ח,א ויזכר אלהים, את-נח, ואת כל-החיה ואת-כל-הבהמה, אשר אתו בתבה; ויעבר אלהים רוח על-הארץ, וישכו המים. ח,ג וישבו המים מעל הארץ, הלוך ושוב; ויחסרו המים--מקצה, חמשים ומאת יום. |
ז,יח ויגברו המים וירבו מאד, על-הארץ; ותלך התבה, על-פני המים. ז,יט והמים, גברו מאד מאד--על-הארץ; ויכסו, כל-ההרים הגבהים, אשר-תחת, כל-השמים. ז,כג וימח את-כל-היקום אשר על-פני האדמה, מאדם עד-בהמה עד-רמש ועד-עוף השמים, וימחו, מן-הארץ; וישאר אך-נח ואשר אתו, בתבה.
ח,ב ויסכרו מעינת תהום, וארבת השמים; ויכלא הגשם, מן-השמים. ח,ד ותנח התבה בחדש השביעי, בשבעה-עשר יום לחדש, על, הרי אררט. ח,ה והמים, היו הלוך וחסור, עד, החדש העשירי; בעשירי באחד לחדש, נראו ראשי ההרים. |
| דאס ארויסגיין פון תיבה | ח,טו וידבר אלהים, אל-נח לאמר. ח,טז צא, מן-התבה--אתה, ואשתך ובניך ונשי-בניך אתך. ח,יז כל-החיה אשר-אתך מכל-בשר, בעוף ובבהמה ובכל-הרמש הרמש על-הארץ--הוצא (היצא) אתך; ושרצו בארץ, ופרו ורבו על-הארץ. ח,יח ויצא-נח; ובניו ואשתו ונשי-בניו, אתו. ח,יט כל-החיה, כל-הרמש וכל-העוף, כל, רומש על-הארץ--למשפחתיהם, יצאו מן-התבה. | ח,ו ויהי, מקץ ארבעים יום; ויפתח נח, את-חלון התבה אשר עשה. ח,ז וישלח, את-הערב; ויצא יצוא ושוב, עד-יבשת המים מעל הארץ. ח,ח וישלח את-היונה, מאתו--לראות הקלו המים, מעל פני האדמה. ח,ט ולא-מצאה היונה מנוח לכף-רגלה, ותשב אליו אל-התבה--כי-מים, על-פני כל-הארץ; וישלח ידו ויקחה, ויבא אתה אליו אל-התבה. ח,י ויחל עוד, שבעת ימים אחרים; ויסף שלח את-היונה, מן-התבה. ח,יא ותבא אליו היונה לעת ערב, והנה עלה-זית טרף בפיה; וידע נח, כי-קלו המים מעל הארץ. ח,יב וייחל עוד, שבעת ימים אחרים; וישלח, את-היונה, ולא-יספה שוב-אליו, עוד. ח,יג ויהי באחת ושש-מאות שנה, בראשון באחד לחדש, חרבו המים, מעל הארץ; ויסר נח, את-מכסה התבה, וירא, והנה חרבו פני האדמה. ח,יד ובחדש, השני, בשבעה ועשרים יום, לחדש--יבשה, הארץ. |
| גאט'ס צוזאג | ט,א ויברך אלהים, את-נח ואת-בניו; ויאמר להם פרו ורבו, ומלאו את-הארץ. ט,ב ומוראכם וחתכם, יהיה, על כל-חית הארץ, ועל כל-עוף השמים; בכל אשר תרמש האדמה ובכל-דגי הים, בידכם נתנו. ט,ג כל-רמש אשר הוא-חי, לכם יהיה לאכלה: כירק עשב, נתתי לכם את-כל. ט,ד אך-בשר, בנפשו דמו לא תאכלו. ט,ה ואך את-דמכם לנפשתיכם אדרש, מיד כל-חיה אדרשנו; ומיד האדם, מיד איש אחיו--אדרש, את-נפש האדם. ט,ו שפך דם האדם, באדם דמו ישפך: כי בצלם אלהים, עשה את-האדם. ט,ז ואתם, פרו ורבו; שרצו בארץ, ורבו-בה. {ס}
ט,ח ויאמר אלהים אל-נח, ואל-בניו אתו לאמר. ט,ט ואני, הנני מקים את-בריתי אתכם, ואת-זרעכם, אחריכם. ט,י ואת כל-נפש החיה אשר אתכם, בעוף בבהמה ובכל-חית הארץ אתכם; מכל יצאי התבה, לכל חית הארץ. ט,יא והקמתי את-בריתי אתכם, ולא-יכרת כל-בשר עוד ממי המבול; ולא-יהיה עוד מבול, לשחת הארץ. ט,יב ויאמר אלהים, זאת אות-הברית אשר-אני נתן ביני וביניכם, ובין כל-נפש חיה, אשר אתכם--לדרת, עולם. (אדער: ט,יז ויאמר אלהים, אל-נח: זאת אות-הברית, אשר הקמתי, ביני, ובין כל-בשר אשר על-הארץ.) ט,יג את-קשתי, נתתי בענן; והיתה לאות ברית, ביני ובין הארץ. ט,יד והיה, בענני ענן על-הארץ, ונראתה הקשת, בענן. ט,טו וזכרתי את-בריתי, אשר ביני וביניכם, ובין כל-נפש חיה, בכל-בשר; ולא-יהיה עוד המים למבול, לשחת כל-בשר. (אדער: ט,טז והיתה הקשת, בענן; וראיתיה, לזכר ברית עולם, בין אלהים, ובין כל-נפש חיה בכל-בשר אשר על-הארץ.) |
ח,כ ויבן נח מזבח, ליהוה; ויקח מכל הבהמה הטהרה, ומכל העוף הטהור, ויעל עלת, במזבח. ח,כא וירח יהוה, את-ריח הניחח, ויאמר יהוה אל-לבו לא-אסף לקלל עוד את-האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעריו; ולא-אסף עוד להכות את-כל-חי, כאשר עשיתי. ח,כב עד, כל-ימי הארץ: זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף, ויום ולילה--לא ישבתו. |
פארדרייט די יוצרות פון נאטור
לויט געוויסע תלמידי חכמים, איז דער מבול די גאנצע אורזאך פארוואס די װיסנשאַפֿטלערס מיינען אז די וועלט איז עלטער ווי די תורה זאגט, ווייל דאס האט פארדרייט די קוילנשטאף אפצייכענונגן פון דער ערד עס זאל אויסזעהן עלטער[מקור פארלאנגט]. היינט אבער האט מען שוין געמאסטן די עלטער פון שטיינער וואס געפונען זיך אויף די לבנה, וואו עס איז זיכער נישט געווען דער מבול[2], און זי קוקט נישט אויס צו זיין אסאך יונגער ווי דער ערד.