שלומיאל בן צורישדי

מְרִי בֶּן סָלוּא היה נשיא של אחד מחמשה בתי אבות שהיו בשבט שמעון[דרושה הבהרה] במסע בני ישראל במדבר. התורה (פרשת בלק-פרשת פינחס) מספרת כי זמרי בא על כזבי בת צור, בתו של אחד מחמשת נשיאי מדין, לעיני כל ישראל. בשל מעשהו זה, הביא זמרי למגפה בעם ואף קיפד חייו כשבתגובה למעשה זה הרג פינחס אותו ואת כזבי בת צור יחדיו.

האירוע התרחש בעת חניית בני ישראל בשיטים, בשנה הארבעים של נדודי בני ישראל במדבר, ערב הכניסה לארץ ישראל. זאת תוך כדי חטאם של ישראל בשיטים, בעבודה זרה לבעל פעור ובזנות עם בנות מואב. הפרשה מתוארת בספר במדבר פרק כ"ה.

תוכן עניינים 1 הסיפור בראי מדרשי חז"ל 2 השפעה 3 ראו עוד 4 הערות שוליים הסיפור בראי מדרשי חז"ל במדרשי חז"ל המובאים בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין[1] יש הרחבה של סיפור חטא זמרי:

בנות מואב היו משתכנות באוהלים לא הרחק ממחנה ישראל, כך שרבים מבני ישראל התפתו לזנות איתן, בדיוק כפי שחשב בלעם בן בעור שתכנן את המעשה, בנות מואב נענו רק בתנאי שיסכים לעבוד לבעל פעור, מה שאכן קרה עד כדי שהתורה מתארת - "ויצמד ישראל לבעל פעור". הגברים שנכשלו בעבירות אלו התחייבו מיתה ומשה ישב עם בית דינו לדון ולחייב מיתה את החוטאים. כיוון שרבים מהחוטאים היו משבט שמעון באו אנשי השבט אל זמרי שהיה מראשי השבט ודרשו ממנו שיעשה מעשה שיציל אותם. זמרי החליט שאין בזנות עם גויה עונש מוות, והביא ראיה לכך את נישואיו של משה רבנו עם בתו של יתרו, למרות שזו נתגיירה לפני נישואיה עמו. כדי לבסס את החלטתו זו, הוא החליט לזנות עם כזבי בת צור שהייתה בת מלך מדין ולפרסם את מעשהו זה. הוא בא אליה וביקש ממנה לשתף איתו פעולה. היא אמרה לו שכיוון שהיא בת מלך ומורמת מעם, לא הרשה לה אביה לזנות עם כל אחד, אלא רק עם הגדול שבעם ישראל, הוא משה. אמר לה זמרי שהוא חשוב ממשה, שכן משה הוא המנהיג של השבט השלישי, שבט לוי, ואילו הוא עצמו מנהיג שבט שמעון, השבט השני.

כזבי הסכימה לשתף פעולה וזמרי הביאה אל משה, שם התריס כנגדו ושאל האם כזבי מותרת לו, שכן היא בדיוק כאשתו של משה, צפורה, שגם היא הייתה מדיינית. כאשר ראה העם את מעשה ההתגרות של זמרי געו כולם בבכיה. פנחס ידע שההלכה היא ש"הבועל ארמית קנאים פוגעין בו", ודקר את זמרי ואת כזבי והרגם. בעקבות המעשה, ציוה ה' שפינחס יהפוך לכהן[2] (”הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם”[3]), ולאחר פטירת אביו מילא את מקומו ככהן גדול. חז"ל אמרו שחמישה שמות היו לזמרי: זמרי, בן סלוא, שאול, בן הכנענית, ושלומיאל בן צורישדי[4].. שמו המקורי היה שלומיאל[5] בן צורישדי, בו נקרא לפני החטא כששימש נשיא שבט שמעון. שאר ארבעה השמות מרמזים על חטאו: זמרי - משום שנעשה כביצה המוזרת. פירש רש"י: ביצים שלו כביצים מוזרות שהוקלש ונתבלבל שכבת זרע שבתוכו מרוב בעילות. בן סלוא - שהסליא עוונות של משפחתו, כלומר גרם בחטאו שיספרו בגנות משפחתו, או שפירושו שגרם שידקדקו בעוונות של משפחתו; שאול - מפני שהשאיל עצמו לדבר עבירה; בן הכנענית - שעשה כמעשה כנען. לא כזבי שמה אלא שוילנאי בת צור שמה ולמה נקרא שמה כזבי שכזבה באביה. פירוש נוסף כזבי שאמרה לאביה כוס בי עם זה. רש"י: שחוט אותם על יָדִי.

השפעה הניגוד שבין מעשהו הטמא והמתריס של זמרי לבין מעשה הקנאות של פנחס שהחזיר לעם ישראל את הקדושה יצר את הביטוי "עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס" לתיאור אדם העושה מעשה נבלה ומראה עצמו כצדיק.

ראו עוד פינחס הערות שוליים

תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פב עמוד ב
על אף שכבר נמשחו אהרן ובניו לכהנים, ביארו חז"ל (מסכת זבחים, דף קא עמוד ב) שנכדי אהרן שכבר היו חיים באותו זמן לא נעשו כהנים, ורק בני אלעזר ואיתמר שנולדו מאוחר יותר נולדו ככהנים.
ספר במדבר, פרק כ"ה, פסוקים י"ב-י"ג
ראו רבי דוד יואל ווייס, מגדים חדשים במדבר, ירושלים תשע"ב, עמ' תרמז- תרנ, אם כולם היו אדם אחד.
בעל הטורים (ספר במדבר, פרק כ"ה, פסוק י"ד) אף מוסיף כי: "שלומיאל בגימטריא זה זמרי בן סלוא"

קטגוריות: המכלול: שכתוב - יהדותהמכלול: ערכים הדורשים הבהרהאספקלריה - צניעות/צניעות/נוערנשיאי שבטי ישראלנדודי בני ישראל במדבר: אישיםאישים בספר במדבר קטגוריות מוסתרות: דפים המכילים תבנית תמונה חילופיתאספקלריה - תכני אספקלריה עם שגיאת סיווג או סיווג משנה