אונטערשייד צווישן ווערסיעס פון "דרעפט:נעגל וואסער"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
די טעם פאַר דעם וואַשן זענען פארשידענע: צו באַזייטיגן אַ בייזן גייסט פון די פינגער, אָדער אלס הכנה צו שחרית, אָדער צו מאַכן די הענט פיזיש ריין איידער מאכן ברכות און לערנען תורה. דאס ווערט געטאן ביים זיך ערוועקן פון אַ גאַנצע נאַכט'ס שלאָף, אָדער אפילו נאָך אַ לאַנגע דרימל. | די טעם פאַר דעם וואַשן זענען פארשידענע: צו באַזייטיגן אַ בייזן גייסט פון די פינגער, אָדער אלס הכנה צו שחרית, אָדער צו מאַכן די הענט פיזיש ריין איידער מאכן ברכות און לערנען תורה. דאס ווערט געטאן ביים זיך ערוועקן פון אַ גאַנצע נאַכט'ס שלאָף, אָדער אפילו נאָך אַ לאַנגע דרימל. | ||
==מקור און טעם== | |||
אין גמרא צווישן די סעריע [[ברכות השחר]] וואס די חכמים האבן מתקן געווען אויפ'ן סדר העולם און זיין הנהגה{{הערה|{{טור|אורח חיים|מו}}}} ווען א מענטש ערוועקט זיך פון שלאף, שטייט אז ווען מען וואשט זיך די הענט, מאכט מען א ברכה: "ברוך אתה ה’ אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו על נטילת ידים"{{הערה|{{בבלי|ברכות|ס|ב}}; {{רמב"ם|תפלה|ז|ד}}; טוש"ע או"ח ד א.}}. דריי טעמים האבן די גאונים און ראשונים געגעבן אויף די נטילה: | |||
א) ווייל א רוח הטומאה רוט אויף די הענט{{הערה|עי' ס' חסידים (מרגליות) סי' קנה; רוקח סי' שסג: עיקרה משום שיבתא (עי' ציון 1049); כ"מ ממרדכי ברכות רמז רב: רוח רעה; עי' א"ח הל' נט"י סי' יא: בת מלך (עי' שבת קט ב).}}, און מען וואשט זיך די הענט נישט געשעדיגט צו ווערן{{הערה|עי' ס' חסידים שם.}}. און אזוי זעט מען אין אן אנדער פלאץ אין א ברייתא - לויט טייל גירסאות - אז בת חורין איז מקפיד ביז מען וואשט זיך די הענט דריי מאל{{הערה|ר' נתן בברייתא בשבת קט א, לגירסתנו.}}, און די ראשונים זענען מסביר אז דאס איז די בייזע גייסט וואס רוט אויף די הענט פאר'ן וואשן{{הערה|רש"י שם ד"ה בת חורין.}}. אין אן אנדערע ברייתא זעט מען: יד לעין תיקצץ וכו'{{הערה| עי' ציון 974 ואילך. ר' מונא בשם ר' יהודה בברייתא בשבת קח ב.}}, און די ראשונים זענען מסביר אז דאס מיינט צופרי, איידער'ן וואשן די הענט{{הערה|רש"י שם ד"ה יד לעין; ר"י מלוניל שם קט א (לח ב).}}, אז ס'איז ענדערש פאר'ן האנט צו ווערן אפגעשניטן{{הערה|רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הא'; ר"י מלוניל שם.}}, און זי זאל מער נישט אנרירן דעם אויג פאר'ן וואשן{{הערה|רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הב'.}}, ווייל א רוח רעה רוט אויף די הענט און מאכט בלינד די אויגן{{הערה|רש"י שם ד"ה תיקצץ הא' ושם קט א ד"ה יד הא'; ר"י מלוניל שם; מאירי שם.}}. און אזוי שטייט אין מדרש, אינעם טעם אז עס איז אסור צו וואשן די הענט אינדערפרי דורך א צווייטער וואס האט זיך נישט געוואשן, ווייל א רוח הטומאה רוט אין די הענט{{הערה|צוואת ר"א הגדול אות י.}}. און אזוי איז אין זוהר, אז ס'איז נישטא קיין מענטש אויף דער וועלט וואס איז נישט טועם א טעם מיתה ביים שלאפן און א רוח הטומאה רוט אויף יענער קערפער - אויב איז ער א איד{{הערה|שם=ח"א}} - ווייל די הייליגע נשמה טוט זיך אפ פונעם מענטש און גייט ארויס פון אים, און דעריבער רוט א גייסט פון טומאה אויף יענער קערפער און ער ווערט טמא, און ווען די נשמה קערט זיך אום צום גוף גייט אוועק יענע זוהמה, אויסער פונעם מענטש'נס הענט, און זי רוט אויף זיי ביז ער וואשט זיי{{הערה|עי' זוהר ח"א דף נג ע"ב; זוהר שם דף קפד ע"ב, והובא בב"י או"ח סי' ד.}}. די אחרונים זענען מסביר אז די טומאה וויל און גארט זיך צו אנקלעבן אינעם איד אים צו פארזינדיגן, אבער ווי לאנג דער מענט איז אויף און זיין גייסט און נשמה איז אין אים, קען עס זיך נישט אזוי שטארק אנקלעבן, נאר אויב ער טוט אינגאנצן אפ פון זיך דעם יראת ה', אבער בשעת'ן שלאפן וואס די רוח און נשמה טוען זיך אפ פונעם מענטש און עס בלייבט נאר דער לעבעדיגער זעל, דאן רוט אויף אים א רוח הטומאה, און ווען ער ערוועקט זיך און זיין נשמה קערט זיך צוריק, דאן טוט דער טמא'נער גייסט אוועקגיין געצווינגענערהייט, נאר אויף די פינגער וואס זענען די די עקן פונעם קערפער, פון דארט גייט זי נישט אוועק נאר דורך זיך וואשן{{הערה|{{חיי אדם|ב|א}}.|שם=ח"א}}. אויך זענען דא גאונים און ראשונים וואס זענען מפרש די ברייתא אז א פרוי מעג אפשווענקן איר איין האנט מיט וואסער - אין [[יום כיפור]], וואס עס איז אסור זיך צו וואשן - און געבן פאר'ן קינד ברויט, און זי דארף נישט חושש זיין{{הערה|תנא דבי מנשה בשם רשב"ג ביומא עז ב וחולין קז ב; רמב"ם שב"ע פ"ג ה"ב; טור או"ח סי' תריג.}}, און די גמרא איז מסביר אז מ'האט איר מתיר געווען דעם שווענקונג צוליב "שיבתא"{{הערה|אביי בגמ' שם ושם.}}, וואס איז א רוח רעה וואס רוט אויף די הענט אין די נעכט{{הערה|עי' בה"ג הל' יוה"כ, והובא בערוך ע' שיבתא; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' רש"י יומא שם ד"ה מדיחה וחולין שם ד"ה התם; ר' אליקים יומא שם; עי' ראב"ן יומא סי' תיח; עי' שיטת ריב"ב שם (א ב).}}, ביז מ'וואשט זיי נישט אינדערפרי{{הערה|עי' רש"י שם ושם; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' ראב"ן יומא שם; עי' שיטת ריב"ב שם.}}. | |||
א) | |||
ב) וויבאלד די הענט פון א מענטש זענען עסקניות, און ער טאפט זיין קערפער, און ס'איז נישט מעגליך אז ער זאל נישט האבן אנגערירט אין די בשר מטונף ביינאכט, דעריבער ווען ער שטייט אויף קען ער נישט מאכן א ברכה און נישט ליינען קריאת שמע אדער דאווענען ביז ער וואשט זיך די הענט, ווי עס שטייט: הכון לקראת אלקיך ישראל{{הערה|{{תנ"ך|עמוס|ד|יב}}}}, צוליב דעם האט מען מתקן געווען אז פאר ליינט קריאת שמע און דאוונט זאל ער וואשן די הענט און מאכן א ברכה{{הערה|תשובת רב עמרם גאון בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' מ; רא"ש ברכות פ"ט סי' כג ושו"ת הרא"ש כלל ד סי' א ותוס' רא"ש יומא ל א.}}. און אזוי שטייט אין גמרא: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל{{הערה|ר' יוחנן אין {{בבלי|ברכות|יד|ב}}.}}, און כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: ארחץ בניקיון כפָּי ואסֹבבה את מזבחך ה'{{הערה|{{תנ"ך|תהלים|כו|ו}}. ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן בגמ' שם טו א.}}. די אחרונים זענען מסביר אז מ'דארף צוקומען אויך צו דעם טעם, וויבאלד וועגן א רוח רעה איז מען נישט מתקן א ברכה{{הערה|ערה"ש או"ח סי' ד ס"ד, בד' הרא"ש; עי' מ"ב שם סק"ח, בשם האחרונים. ועי' לבוש שם סי"ד ומג"א שם ס"ק יג, היסוד שמשום רוח רעה אינו צריך ברכה. ועי' בשו"ע הרב מהדו"ת או"ח סי' ד ס"א וסדור הרב סדר הנטילה, שסובר שעיקר הברכה היא משום הרוח הרעה.}}, שכיון שהוא משום סכנה לא שייך ברכה על זה, כמו שלא תיקנו ברכה על [[מים אחרונים]] - לסוברים כן - מפני שהיא משום סכנה[934]. ואף שלא תיקנו ברכה כשנוטל משום שנגע במקום מטונף[935], וכן כשנוטל ידיו לשאר תפילות - לסוברים כן - אף שהטעם הוא משום שייתכן שידיו מטונפות[937] - לסוברים כן[938] - מכל מקום כאן כיון שהוא דבר תמידי, שתמיד ידיו מטונפות, תיקנו נטילה בברכה[939]. | |||
ג) לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה[940], כמו שכתוב: חדשים לבקרים רבה אמונתך[941], וצריכים אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו ולשרתו ולברך בשמו, ולכן תיקנו בשחרית כל אותן ברכות של שחר[942], ולפיכך אנו צריכים להתקדש בקדושתו וליטול ידינו[943] מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו[944]. ואינו משום תפילה וקריאת שמע - בלבד - שכן אם משום תפילה וקריאת שמע נוטל ידיו, די ברחיצה או בניקיון עפר וצרורות[945]. וכן אינו משום רוח רעה בלבד, שמשום רוח רעה לא היו מתקנים ברכה[946]. | |||
<!-- יש מהאחרונים שכתבו שארבעה טעמים הם[947], שלדעתם רוח הטומאה השורה על הידים אינו ענין אחד עם הרוח הרעה השורה על הידים[948]. | |||
יש מהאחרונים שכתבו שארבעה טעמים הם, שלדעתם רוח הטומאה השורה על הידים אינו ענין אחד עם הרוח הרעה השורה על הידים. | |||
הניעור כל הלילה, אם צריך ליטול ידיו, עי' להלן. הישן ביום אם צריך ליטול ידיו, עי' להלן. הישן שינת ארעי אם צריך ליטול ידיו, עי' להלן. | הניעור כל הלילה, אם צריך ליטול ידיו, עי' להלן. הישן ביום אם צריך ליטול ידיו, עי' להלן. הישן שינת ארעי אם צריך ליטול ידיו, עי' להלן. | ||
=== זמן הנטילה === | === זמן הנטילה === | ||
נטילה זו, כתבו אחרונים, שיטול מייד כשניעור, | נטילה זו, כתבו אחרונים, שיטול מייד כשניעור, אף על פי שאינו רוצה לקום עדיין, רק נשאר מושכב, כדי שילך ממנו רוח הטומאה - השורה על ידי האדם בקומו - כי אין ראוי ליתן לו כח ושלטנות אפילו רגע אחד, משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, כי בעוד שלא נטל, היצר הרע שנקרא אל אחר שולט עליו. יש מהם שכתבו שצריך לעשות כן. ויש מהם שכתבו שראוי לעשות כן, או שהמדקדק במעשיו יזהר לעשות כן. | ||
ניעור משנתו ורוצה לישון עוד, נחלקו אחרונים: יש שכתבו שיטול ידיו מייד כשניעור משנתו רק אם אינו רוצה לישן עוד. ויש מהם שכתבו לעשות כן אפילו שדעתו לישן עוד. | ניעור משנתו ורוצה לישון עוד, נחלקו אחרונים: יש שכתבו שיטול ידיו מייד כשניעור משנתו רק אם אינו רוצה לישן עוד. ויש מהם שכתבו לעשות כן אפילו שדעתו לישן עוד. | ||
יש מהאחרונים סוברים שעל זה אמרו שאסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן - שאין עיקר האיסור על מעשה ההליכה, אלא כל עיקר ההקפדה על השיהוי, ששוהה עליו רוח הטומאה כדי שיעור הילוך ארבע אמות. ויש חולקים וסוברים שהאיסור הוא בהליכה | יש מהאחרונים סוברים שעל זה אמרו שאסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן - שאין עיקר האיסור על מעשה ההליכה, אלא כל עיקר ההקפדה על השיהוי, ששוהה עליו רוח הטומאה כדי שיעור הילוך ארבע אמות. ויש חולקים וסוברים שהאיסור הוא בהליכה דווקא, ולא אמרו שיטול מייד כשניעור, אלא להזהיר מדרך המוסר. | ||
אף בשאר הנטילות שצריך נט"י משום רוח הטומאה - כגון כשיוצא מבית הכסא* או כשנוטל צפרניו או מגלח שערו או שנגע במת - כתבו אחרונים שירחץ ידיו תיכף ומייד, להקדים ככל האפשר להסיר מעליו כח אותה טומאה ולהתרחק ממנה. | אף בשאר הנטילות שצריך נט"י משום רוח הטומאה - כגון כשיוצא מבית הכסא* או כשנוטל צפרניו או מגלח שערו או שנגע במת - כתבו אחרונים שירחץ ידיו תיכף ומייד, להקדים ככל האפשר להסיר מעליו כח אותה טומאה ולהתרחק ממנה. | ||
| שורה 45: | שורה 37: | ||
ג) ויש מפרשים שכולם לענין אחר נאמרו, ולא לגבי נט"י שחרית או רוח רעה - ולכן לא נזכרו גבי יד מסמא וכו' - שלא יגע בחסודה, לפי שמשמוש היד מזיק לחבורה, ולא יגע באמה, משום שמביא לידי קרי, ויד לפי טבעת תיקצץ, אם משמש בה תדיר, משום שמביאתו לידי תחתוניות, ויד לגיגית תיקצץ - אם נוגע בה תמיד - שמנהיג עצמו לשתות ולא יהיה לו ריוח בסחורתו, או משום שמשמוש היד מפסידו, וקיללו אותו משום שבהפסדת הגיגית עובר על בל-תשחית*. ומשום ששנינו אף בהם הקללה שתיקצץ, שנו אותם גם גבי שאר הדברים. | ג) ויש מפרשים שכולם לענין אחר נאמרו, ולא לגבי נט"י שחרית או רוח רעה - ולכן לא נזכרו גבי יד מסמא וכו' - שלא יגע בחסודה, לפי שמשמוש היד מזיק לחבורה, ולא יגע באמה, משום שמביא לידי קרי, ויד לפי טבעת תיקצץ, אם משמש בה תדיר, משום שמביאתו לידי תחתוניות, ויד לגיגית תיקצץ - אם נוגע בה תמיד - שמנהיג עצמו לשתות ולא יהיה לו ריוח בסחורתו, או משום שמשמוש היד מפסידו, וקיללו אותו משום שבהפסדת הגיגית עובר על בל-תשחית*. ומשום ששנינו אף בהם הקללה שתיקצץ, שנו אותם גם גבי שאר הדברים. | ||
ד) ויש מפרשים שכולם נאמרו לענין נט"י שחרית, חוץ מאמה ופי הטבעת, אמה משום שמביא לידי קרי ופי הטבעת אם ממשמש בה תמיד. ונגיעת היד בחסודה, אף היא לענין נט"י שחרית, משום שרוח רעה נכנס בגוף דרך הנקב ומזקת אותו, וכן גיגית, שמחמיץ השיכר בנגיעתו, או שכשישתה | ד) ויש מפרשים שכולם נאמרו לענין נט"י שחרית, חוץ מאמה ופי הטבעת, אמה משום שמביא לידי קרי ופי הטבעת אם ממשמש בה תמיד. ונגיעת היד בחסודה, אף היא לענין נט"י שחרית, משום שרוח רעה נכנס בגוף דרך הנקב ומזקת אותו, וכן גיגית, שמחמיץ השיכר בנגיעתו, או שכשישתה אחר כך השיכר הוא מזיקו. ולא שנו ההיזק שעושה היד לחסודה, משום שדבר פשוט הוא, או משום שהוא בכלל יד מעלה פוליפוס. ואין לפרש שאף יד לגיגית אינו ענין לנט"י שחרית, ונאמר משום שמשמוש היד מפסידו, שכיון שאינו אלא הפסד בלבד, לא מצינו קללה על הפסד, ועוד, שאם כן בכל שאר הפסד שעושה אדם היה לו לומר קללה. | ||
אף להלכה נחלקו ראשונים: | אף להלכה נחלקו ראשונים: | ||
| שורה 77: | שורה 69: | ||
להלכה כתבו הפוסקים שמלכתחילה יש ליזהר שלא ליגע קודם נט"י שחרית בשום מאכל או משקה, ושצריך להזהיר ביותר את הנשים על זה, כי רוב תיקון מאכלים הם על ידם. וכן כתבו הפוסקים שיש ליזהר שהקטנים יטלו ידיהם בשחרית, תיכף ומיד בקומם מהמיטה בכל בוקר, שלא יטמאו האוכלים והמשקים. אכן כתבו הפוסקים שלא נהגו להיזהר בנגיעת קטן - שלא הגיע לחינוך - במאכל, וביארו הטעם, לפי שהרוח הרעה שורה בגלל הסתלקות הנשמה הקדושה מגופות ישראל בשנתם, ולפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה, שלכן נתחייבו אז במצות מן התורה ונעשו בני עונשים, ותחלת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצות שחייבו חכמים לחנך, אין לחוש שרוח הטומאה תישרה בהן. ויש שכתבו שאין להקל בזה, אלא יש להחמיר אפילו מיום המילה ואילך. | להלכה כתבו הפוסקים שמלכתחילה יש ליזהר שלא ליגע קודם נט"י שחרית בשום מאכל או משקה, ושצריך להזהיר ביותר את הנשים על זה, כי רוב תיקון מאכלים הם על ידם. וכן כתבו הפוסקים שיש ליזהר שהקטנים יטלו ידיהם בשחרית, תיכף ומיד בקומם מהמיטה בכל בוקר, שלא יטמאו האוכלים והמשקים. אכן כתבו הפוסקים שלא נהגו להיזהר בנגיעת קטן - שלא הגיע לחינוך - במאכל, וביארו הטעם, לפי שהרוח הרעה שורה בגלל הסתלקות הנשמה הקדושה מגופות ישראל בשנתם, ולפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה, שלכן נתחייבו אז במצות מן התורה ונעשו בני עונשים, ותחלת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצות שחייבו חכמים לחנך, אין לחוש שרוח הטומאה תישרה בהן. ויש שכתבו שאין להקל בזה, אלא יש להחמיר אפילו מיום המילה ואילך. | ||
בדיעבד, אם נגע אדם במאכל ומשקה קודם נט"י, נחלקו הפוסקים: יש סוברים שלא אסר האוכלים והמשקים, ומכל מקום יש מהם הסוברים שאם נגע בהם, ידיח אותם שלוש פעמים לפני שיאכלם. ויש סוברים שבדיעבד אם נגע בהם, אסרם, ובמשקים אין להם תקנה, ובאוכלים יש להם תקנה, שידיח אותם שלוש פעמים לפני שיאכלם, או שיטול מהם כדי קליפה קודם האכילה. וכתבו אחרונים שהאוכל מאכל שנגעו בו קודם נט"י, המאכלים ההם מטמטמים ליבו, ויש לחוש שהאוכלם עלול ח"ו לעשות עבירה | בדיעבד, אם נגע אדם במאכל ומשקה קודם נט"י, נחלקו הפוסקים: יש סוברים שלא אסר האוכלים והמשקים, ומכל מקום יש מהם הסוברים שאם נגע בהם, ידיח אותם שלוש פעמים לפני שיאכלם. ויש סוברים שבדיעבד אם נגע בהם, אסרם, ובמשקים אין להם תקנה, ובאוכלים יש להם תקנה, שידיח אותם שלוש פעמים לפני שיאכלם, או שיטול מהם כדי קליפה קודם האכילה. וכתבו אחרונים שהאוכל מאכל שנגעו בו קודם נט"י, המאכלים ההם מטמטמים ליבו, ויש לחוש שהאוכלם עלול ח"ו לעשות עבירה על ידי רוח הטומאה ששורה עליו. | ||
אף הסוברים שהמשקים מותרים בדיעבד, יש מהם סוברים ששיכר אסור אף בדיעבד, ולכן לגבי גיגית שיכר קיללו שתיקצץ היד, ולא בשאר מאכלים, ללמדנו ששאר אוכלים בדיעבד אינם אסורים. ויש מהם סוברים שאף שיכר שנגעו בו קודם נט"י מותר בדיעבד. | אף הסוברים שהמשקים מותרים בדיעבד, יש מהם סוברים ששיכר אסור אף בדיעבד, ולכן לגבי גיגית שיכר קיללו שתיקצץ היד, ולא בשאר מאכלים, ללמדנו ששאר אוכלים בדיעבד אינם אסורים. ויש מהם סוברים שאף שיכר שנגעו בו קודם נט"י מותר בדיעבד. | ||
| שורה 96: | שורה 88: | ||
ב) ויש מהאחרונים שכתבו שאין ראוי ללכת ארבע אמות ללא נט"י שחרית, והיא משנת חסידים ופרישות וחסידות יתירה ובעל נפש יזהר בה, והזריז הרי זה משובח, והמחמיר קדוש יאמר לו. וכתבו שהסוברים שחייב מיתה הפריזו על המידה, שהרי פשט הכתוב מדבר בעבודה זרה. | ב) ויש מהאחרונים שכתבו שאין ראוי ללכת ארבע אמות ללא נט"י שחרית, והיא משנת חסידים ופרישות וחסידות יתירה ובעל נפש יזהר בה, והזריז הרי זה משובח, והמחמיר קדוש יאמר לו. וכתבו שהסוברים שחייב מיתה הפריזו על המידה, שהרי פשט הכתוב מדבר בעבודה זרה. | ||
ג) ויש מהאחרונים סוברים שאין איסור בדבר. אם משום שלא נאמר האיסור אלא בזמניהם, כמו לענין גלוי* וזוגות*. או משום שדין זה לא נזכר בתלמוד ופוסקים ראשונים, ומדברי התלמוד נראה | ג) ויש מהאחרונים סוברים שאין איסור בדבר. אם משום שלא נאמר האיסור אלא בזמניהם, כמו לענין גלוי* וזוגות*. או משום שדין זה לא נזכר בתלמוד ופוסקים ראשונים, ומדברי התלמוד נראה ההפך ממנו, שאמרו שם שבקומו ממיטתו יבדוק נקביו ויפנה ואחר כך יטול ידיו, וכיוון שצריך ליפנות וליכנס לבית-הכסא*, ודאי הוא יותר מארבע אמות, כי לאו כל אדם זוכה להיות בית הכסא סמוך למיטתו כל כך. או משום שלא אמרו שאסור ללכת ארבע אמות, אלא כשמים מצויים לפניו והולך ארבע אמות בלי נט"י. או משום שלא אמרו שאסור ללכת ארבע אמות בלא נט"י, אלא לסוברים שאסור לברך ברכה לפני נט"י, שכיוון שחמורה טומאתו כל כך, אסור לילך ארבע אמות בלא שיסלקנה, שאין ללכת ארבע אמות במצב איסור ברכה, שהרי אדם חייב לברך על כל נשימה ונשימה. אבל לסוברים - וכן הלכה - שמותר לברך לפני נט"י שחרית, אינו מוכרח שאסור ללכת ארבע אמות בלא נט"י. וכן יש מהאחרונים שכתבו שהמנהג שלא להיזהר בזה. | ||
=== כשקם על מנת שלא לחזור לישון === | === כשקם על מנת שלא לחזור לישון === | ||
באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן - נחלקו אחרונים: יש סוברים שהוא | באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן - נחלקו אחרונים: יש סוברים שהוא דווקא שקם על מנת שלא לחזור לישון. ויש סוברים שאין בו חילוק בין הקם שלא לישון עוד לקם על מנת לחזור ולישן, שעיקר הטעם הוא משום רוח רעה, וכל הלילה רוח רעה שורה עליו. | ||
=== מחוץ לבית === | === מחוץ לבית === | ||
| שורה 113: | שורה 105: | ||
לסוברים שיש איסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית, אם היו המים רחוקים מאוד מהאדם ואין לו מי שיקרבם, נחלקו אחרונים: | לסוברים שיש איסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית, אם היו המים רחוקים מאוד מהאדם ואין לו מי שיקרבם, נחלקו אחרונים: | ||
א) יש סוברים שילך פחות פחות מארבע אמות, כאותה שאמרו גבי שבת, בשעת הדחק, בהליכה ברשות-הרבים*, שילך פחות פחות מארבע אמות. שהאיסור אינו אלא בהליכה | א) יש סוברים שילך פחות פחות מארבע אמות, כאותה שאמרו גבי שבת, בשעת הדחק, בהליכה ברשות-הרבים*, שילך פחות פחות מארבע אמות. שהאיסור אינו אלא בהליכה דווקא, משום שבהליכה של ארבע אמות גורם להקנות מושב ליצר הרע בגופו. ונחלקו אחרונים לדעה זו, אם צריך לשבת בכל פעם שהולך פחות מארבע אמות ושיעור הישיבה שהולך יהיה כמה שישב - כפי הסוברים כן בשבת - או שאינו צריך לשבת. | ||
ב) ויש סוברים שעדיף שילך במרוצה, שלא להשהות רוח רעה השורה על ידיו, ועל זה אמרו שאסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית, שאין עיקר האיסור על מעשה ההליכה, אלא כל עיקר ההקפדה על השיהוי, ששוהה עליו רוח הטומאה כדי שיעור הילוך ארבע אמות. | ב) ויש סוברים שעדיף שילך במרוצה, שלא להשהות רוח רעה השורה על ידיו, ועל זה אמרו שאסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית, שאין עיקר האיסור על מעשה ההליכה, אלא כל עיקר ההקפדה על השיהוי, ששוהה עליו רוח הטומאה כדי שיעור הילוך ארבע אמות. | ||
| שורה 137: | שורה 129: | ||
=== הישן שינת עראי בלילה === | === הישן שינת עראי בלילה === | ||
הישן שינת עראי בלילה, דינו תלוי בטעם תקנת נט"י: אם טעם תקנת נט"י שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה, אינו צריך נט"י, משום שבשינת עראי אין חזקתו שנגע במקום המטונף, והם סתם ידים שכשרים לתלמוד-תורה* ולברכה, רק לתפלה* פסולים. אבל לטעם שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה, צריך נטילה, משום ששייך בו הטעם, שהרי הפקיד פקדונו ביד הקב"ה ומחזירה לו חדשה. ולטעם שנט"י נתקנה משום רוח רעה, הרי זה תלוי באורך השינה, שאם ישן פחות משישים נשימות, אינו צריך ליטול את ידיו, שבפחות משישים נשימות אין הרוח הרעה שורה, שהישן שישים נשימות הוא בכלל טועם טעם מיתה, שרוח הטומאה שורה משום שינה של שישים נשימות. ויש סוברים | הישן שינת עראי בלילה, דינו תלוי בטעם תקנת נט"י: אם טעם תקנת נט"י שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה, אינו צריך נט"י, משום שבשינת עראי אין חזקתו שנגע במקום המטונף, והם סתם ידים שכשרים לתלמוד-תורה* ולברכה, רק לתפלה* פסולים. אבל לטעם שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה, צריך נטילה, משום ששייך בו הטעם, שהרי הפקיד פקדונו ביד הקב"ה ומחזירה לו חדשה. ולטעם שנט"י נתקנה משום רוח רעה, הרי זה תלוי באורך השינה, שאם ישן פחות משישים נשימות, אינו צריך ליטול את ידיו, שבפחות משישים נשימות אין הרוח הרעה שורה, שהישן שישים נשימות הוא בכלל טועם טעם מיתה, שרוח הטומאה שורה משום שינה של שישים נשימות. ויש סוברים שדווקא כשישן יותר משישים נשימות הוא טועם טעם המיתה. | ||
להלכה נחלקו אחרונים: יש פוסקים שהישן שינת עראי צריך נטילה, שהעיקר לדעתם שהנטילה היא משום שנעשה בריה חדשה, או שפוסקים כן מספק, שמא העיקר כטעם זה. ויש פוסקים שהישן שינת עראי אינו צריך נטילה, שהעיקר לדעתם שהנטילה היא משום חשש שמא נגע במקומות המטונפים. | להלכה נחלקו אחרונים: יש פוסקים שהישן שינת עראי צריך נטילה, שהעיקר לדעתם שהנטילה היא משום שנעשה בריה חדשה, או שפוסקים כן מספק, שמא העיקר כטעם זה. ויש פוסקים שהישן שינת עראי אינו צריך נטילה, שהעיקר לדעתם שהנטילה היא משום חשש שמא נגע במקומות המטונפים. | ||
| שורה 143: | שורה 135: | ||
שיעור שישים נשימות, שבו טועם האדם טעם מיתה והרח הרעה שורה עליו, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שהוא שיעור שש שעות, שכן דוד המלך, יש מהאמוראים סוברים שהיה מתנמנם כסוס עד חצות, ונאמר במקום אחר שלא ישן שישים נשימות, ומבואר ששישים נשמות הם שש שעות. ויש סוברים שהוא שיעור שלוש שעות. ויש סוברים שהוא כשיעור שעתיים. ויש סוברים שהוא יותר מחצי שעה. ויש סוברים שהוא כמשך חצי שעה. ויש סוברים שהוא שלוש דקות ושליש. ואין ראיה מדוד המלך, שכן יש מהאמוראים סוברים שעד חצות היה לומד תורה, ואף לדעה שהיה מתנמנם כסוס, פירשו ראשונים שהיה עוסק בתורה כשהוא מתנמנם, כסוס הזה שאינו נרדם לעולם, אלא מתנמנם ונעור תמיד, ואם כן יש לומר שבכל שישים נשימות היה ניעור משנתו. | שיעור שישים נשימות, שבו טועם האדם טעם מיתה והרח הרעה שורה עליו, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שהוא שיעור שש שעות, שכן דוד המלך, יש מהאמוראים סוברים שהיה מתנמנם כסוס עד חצות, ונאמר במקום אחר שלא ישן שישים נשימות, ומבואר ששישים נשמות הם שש שעות. ויש סוברים שהוא שיעור שלוש שעות. ויש סוברים שהוא כשיעור שעתיים. ויש סוברים שהוא יותר מחצי שעה. ויש סוברים שהוא כמשך חצי שעה. ויש סוברים שהוא שלוש דקות ושליש. ואין ראיה מדוד המלך, שכן יש מהאמוראים סוברים שעד חצות היה לומד תורה, ואף לדעה שהיה מתנמנם כסוס, פירשו ראשונים שהיה עוסק בתורה כשהוא מתנמנם, כסוס הזה שאינו נרדם לעולם, אלא מתנמנם ונעור תמיד, ואם כן יש לומר שבכל שישים נשימות היה ניעור משנתו. | ||
לפוסקים שהישן שינת עראי בלילה צריך נט"י, אם מברך על הנטילה, עי' להלן: הברכה. על המשכים קודם עמוד-השחר* ונוטל ידיו | לפוסקים שהישן שינת עראי בלילה צריך נט"י, אם מברך על הנטילה, עי' להלן: הברכה. על המשכים קודם עמוד-השחר* ונוטל ידיו ואחר כך השכיב עצמו לישון קודם היום, אם תלוי אם ישן שיעור שישים נשימות, עי' להלן. על הישן ביום, אם נוטל ידיו רק שישן שיעור שישים נשימות, עי' להלן. | ||
=== השכים קודם עמוד השחר === | === השכים קודם עמוד השחר === | ||
השכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, נחלקו בו הדעות, לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום רוח רעה: יש מהראשונים סוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום, וביארו אחרונים שלדעתם הרוח שורה - לעולם - עד אור היום - שהלילה הוא הגורם לרוח רעה - ועל כן צריך נטילה באור היום, או שלדעתם בעמוד השחר חוזרת הרוח הרעה ושורה פעם שנית. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שסוברים שאם השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, אינו צריך ליטול ידיו שנית כשיאור היום, וביארו אחרונים שלדעתם השינה גורמת לרוח הרעה, או שהשינה בלילה גורמת לרוח הרעה, ואם כן כיון שכבר שכבר רחץ אחר שקם מהשינה ושוב לא ישן, אף על פי שהיה לילה בשעת הנטילה מכל מקום אין רוח רעה שורה שוב. | השכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, נחלקו בו הדעות, לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום רוח רעה: יש מהראשונים סוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום, וביארו אחרונים שלדעתם הרוח שורה - לעולם - עד אור היום - שהלילה הוא הגורם לרוח רעה - ועל כן צריך נטילה באור היום, או שלדעתם בעמוד השחר חוזרת הרוח הרעה ושורה פעם שנית. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שסוברים שאם השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, אינו צריך ליטול ידיו שנית כשיאור היום, וביארו אחרונים שלדעתם השינה גורמת לרוח הרעה, או שהשינה בלילה גורמת לרוח הרעה, ואם כן כיון שכבר שכבר רחץ אחר שקם מהשינה ושוב לא ישן, אף על פי שהיה לילה בשעת הנטילה מכל מקום אין רוח רעה שורה שוב. | ||
לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה, אינו צריך ליטול ידיו, שפעם אחת נעשה בריה חדשה ולא שתי פעמים. וכן לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים, אינו צריך נט"י שנית, | לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה, אינו צריך ליטול ידיו, שפעם אחת נעשה בריה חדשה ולא שתי פעמים. וכן לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים, אינו צריך נט"י שנית, שמכיוון שהוא ניעור אפשר שלא נגע בשום מקום מטונף, ולמרות שהנטילה היא הכנה לקריאת שמע ותפילה, כיון שנטל פעם אחת אינו צריך ליטול ידיו שנית. ויש מהאחרונים שכתב שמכיוון שצריך להכין לתפילה וקריאת שמע, צריך ליטול ידיו שנית. | ||
יש שכתב שאם השכים קודם היום ונטל ידיו, יש לו ליטול ידיו קודם שיתפלל או שישב ללמוד, שלינה פוסלת בנט"י, כדרך שפוסל בקדוש-ידים-ורגלים*. | יש שכתב שאם השכים קודם היום ונטל ידיו, יש לו ליטול ידיו קודם שיתפלל או שישב ללמוד, שלינה פוסלת בנט"י, כדרך שפוסל בקדוש-ידים-ורגלים*. | ||
| שורה 157: | שורה 149: | ||
=== השכים וישן שנית בלילה === | === השכים וישן שנית בלילה === | ||
השכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, | השכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, ואחר כך השכיב עצמו לישון קודם היום, נסתפקו אחרונים לטעם שנט"י נתקנה משום הרוח הרעה, אם אינו צריך לחזור וליטול ידיו, שכיון שעברה הרוח פעם אחת על ידי נטילה שלוש פעמים שוב אינה שורה באותה הלילה, או שאע"פ שעברה על ידי נטילה שלוש פעמים, חוזרת ושורה, וצריך ליטול ידיו שנית אם ישן שיעור שישים נשימות, שאז הוא בכלל טועם טעם מיתה, שרוח הטומאה שורה משום שינה של שישים נשימות. | ||
לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה, אינו צריך ליטול ידיו, שפעם אחת נעשה בריה חדשה ולא שתי פעמים. לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים, אינו צריך נט"י שנית, אם ישן שנת עראי, שאין חוששים שמא נגע במקום מטונף, ואפילו ישן הרבה, אבל אם ישן שינת קבע, לטעם זה צריך ליטול ידיו עם ברכה. ולמרות שהנטילה היא הכנה לקריאת שמע ותפילה, אם ישן שינת עראי, כיון שנטל פעם אחת אינו צריך ליטול ידיו שנית. ויש מהאחרונים שכתב | לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה, אינו צריך ליטול ידיו, שפעם אחת נעשה בריה חדשה ולא שתי פעמים. לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים, אינו צריך נט"י שנית, אם ישן שנת עראי, שאין חוששים שמא נגע במקום מטונף, ואפילו ישן הרבה, אבל אם ישן שינת קבע, לטעם זה צריך ליטול ידיו עם ברכה. ולמרות שהנטילה היא הכנה לקריאת שמע ותפילה, אם ישן שינת עראי, כיון שנטל פעם אחת אינו צריך ליטול ידיו שנית. ויש מהאחרונים שכתב שמכיוון שצריך להכין לתפילה וקריאת שמע, צריך ליטול ידיו שנית. | ||
מהו שיעור שישים נשימות, עי' לעיל. | מהו שיעור שישים נשימות, עי' לעיל. | ||
| שורה 166: | שורה 158: | ||
היה ישן בתחילת הלילה, וקם ונטל ידיו - ולא ישן עד עמוד-השחר* - לטעם שנט"י נתקנה משום הרוח הרעה, אינו צריך ליטול ידיו שנית. וכן לטעם שנט"י נתקנה משום משום נגיעה במקומות המטונפים. אבל לטעם שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה, כתבו אחרונים שצריך עוד הפעם בבוקר ליטול ידיו לתפלה*, בברכה, שלא שייך לומר שכבר נעשה בריה חדשה כשקם בתחילת הלילה, שהרי כתוב: חדשים לבקרים רבה אמונתך - שבשחר נעשה בריה חדשה, ולא בתחילת הלילה - ולכן כתבו אחרונים להלכה שיעשה צרכיו קודם התפילה, ויתחייב ליטול ולברך לכל הדעות. | היה ישן בתחילת הלילה, וקם ונטל ידיו - ולא ישן עד עמוד-השחר* - לטעם שנט"י נתקנה משום הרוח הרעה, אינו צריך ליטול ידיו שנית. וכן לטעם שנט"י נתקנה משום משום נגיעה במקומות המטונפים. אבל לטעם שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה, כתבו אחרונים שצריך עוד הפעם בבוקר ליטול ידיו לתפלה*, בברכה, שלא שייך לומר שכבר נעשה בריה חדשה כשקם בתחילת הלילה, שהרי כתוב: חדשים לבקרים רבה אמונתך - שבשחר נעשה בריה חדשה, ולא בתחילת הלילה - ולכן כתבו אחרונים להלכה שיעשה צרכיו קודם התפילה, ויתחייב ליטול ולברך לכל הדעות. | ||
יש שכתבו ע"פ הקבלה שמי שקם קודם חצות, ולא עבר עליו חצות בשינה, אינו צריך נט"י בדילוג - להעביר הרוח הרעה - אבל צריך נט"י כדרך נט"י לאכילה - שע"פ הקבלה נוטל שלוש פעמים ברצף ידו הימנית ושלוש פעמים ברצף ידו השמאלית - ויברך על הנטילה, ומי שישן אחר חצות אינו צריך נט"י כלל, מפני שהרוח הרעה שורה על האדם | יש שכתבו ע"פ הקבלה שמי שקם קודם חצות, ולא עבר עליו חצות בשינה, אינו צריך נט"י בדילוג - להעביר הרוח הרעה - אבל צריך נט"י כדרך נט"י לאכילה - שע"פ הקבלה נוטל שלוש פעמים ברצף ידו הימנית ושלוש פעמים ברצף ידו השמאלית - ויברך על הנטילה, ומי שישן אחר חצות אינו צריך נט"י כלל, מפני שהרוח הרעה שורה על האדם דווקא אם ישן בנקודת חצות, ומי שניעור באותה השעה אינה שורה עליו. וכתבו אחרונים שנכון - לחוש לדעת הפוסקים - וליטול ידיו ללא ברכה, ולא הקלו בזה לסמוך על הקבלה, אלא בשעת הדחק, במקום שאין מים מצויים. | ||
=== הישן ביום === | === הישן ביום === | ||
הישן ביום, אם לטעם שנט"י נתקנה משום רוח רעה צריך נט"י, נחלקו אחרונים: א) יש שנסתפקו אם צריך ליטול ידיו כשייעור משנתו, או שאינו צריך ליטול ידיו, שאין רוח הטומאה שורה אלא כשישן בלילה. | הישן ביום, אם לטעם שנט"י נתקנה משום רוח רעה צריך נט"י, נחלקו אחרונים: א) יש שנסתפקו אם צריך ליטול ידיו כשייעור משנתו, או שאינו צריך ליטול ידיו, שאין רוח הטומאה שורה אלא כשישן בלילה. ודווקא כשישן שישים נשימות, שהוא בכלל טועם טעם מיתה, שרוח הטומאה שורה משום שינה של שישים נשימות, אבל פחות משישים נשימות, ודאי אינו צריך ליטול, שאינו טועם טעם מיתה בפחות משישים נשימות, ובודאי אין כאן רוח רעה. ויש סוברים שהספק הוא אם ישן שיעור של יותר משישים נשימות, שרק אז רוח הטומאה שורה על האדם. ב) ויש סוברים שהישן ביום - שיעור של יותר משישים נשימות, ויש סוברים אף כשישן שישים נשימות - ודאי יטול ידיו, שאף הישן ביום רוח רעה שורה עליו, שלדעתם השינה גורמת לרוח הטומאה, ואינה תלויה ביום או בלילה, ומי שישן ביום הגיע למדרגת הטומאה ומקום מצא להתגדר וצריך להעביר אותו מעליו. ג) ויש סוברים שהישן ביום לעולם אינו צריך ליטול את ידיו, שלדעתם אין רוח הטומאה שורה אלא מתוך שינה בלילה. | ||
לטעם שנט"י נתקנה משום שנעשה בריה חדשה, ולטעם שנט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים, ודאי אינו צריך ליטול ידיו. | לטעם שנט"י נתקנה משום שנעשה בריה חדשה, ולטעם שנט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים, ודאי אינו צריך ליטול ידיו. | ||
| שורה 184: | שורה 176: | ||
== צורת הנטילה == | == צורת הנטילה == | ||
=== רחיצה שלוש פעמים לאחר היקיצה מהשינה === | === רחיצה שלוש פעמים לאחר היקיצה מהשינה === | ||
בברייתא שנינו לגבי רוח הרעה: ר' נתן - ויש גורסים: ר' יוסי - אומר: בת חורין היא זו - וביארו ראשונים, שנקראת "בת חורין" מפני שיש לה כבוד ברוחות כבן חורין בבני אדם - ומקפדת עד שלוש פעמים. ונחלקו הגירסאות: | בברייתא שנינו לגבי רוח הרעה: ר' נתן - ויש גורסים: ר' יוסי - אומר: בת חורין היא זו - וביארו ראשונים, שנקראת "בת חורין" מפני שיש לה כבוד ברוחות כבן חורין בבני אדם - ומקפדת עד שלוש פעמים. ונחלקו הגירסאות: | ||
| שורה 207: | שורה 198: | ||
לסוברים שצריך ליטול שלוש פעמים להעביר הרוח הרעה, נחלקו אחרונים: | לסוברים שצריך ליטול שלוש פעמים להעביר הרוח הרעה, נחלקו אחרונים: | ||
א) רוב האחרונים כתבו שצריכה הנטילה להיות לסירוגין, שיטול מתחילה הכלי של המים בידו הימנית, כאדון האומר לעבדו נטול ושופך מים על ידי, ונותנו בידו השמאלית, | א) רוב האחרונים כתבו שצריכה הנטילה להיות לסירוגין, שיטול מתחילה הכלי של המים בידו הימנית, כאדון האומר לעבדו נטול ושופך מים על ידי, ונותנו בידו השמאלית, ואחר כך שופך מים מידו השמאלית על ידו הימנית, שבכל רחיצה ראוי להקדים הימין לשמאל, שבכל מקום חולקים כבוד לימין, כי הימין הוא העיקר והחשוב, ועוד, ששמאל הוא השמש וראוי לשרת כדין לוי לכהן, ואחר כך ישפוך מים מידו הימנית על ידו השמאלית. וחוזר כסדר הזה פעם שנייה ושלישית, באופן שתרחוץ כל יד ויד שלוש פעמים. ולא יטול שלוש פעמים רצופים ידו הימנית וכן ידו השמאלית, כי רוח הטומאה דולגת וקופצת עד שנעתקת לגמרי משם, ואם לאו אינה נעתקת. | ||
ב) ויש מהאחרונים שכתבו - שלא יטול לסירוגין, אלא - יקח הכלי של מים בימינו | ב) ויש מהאחרונים שכתבו - שלא יטול לסירוגין, אלא - יקח הכלי של מים בימינו ואחר כך יתתנו לשמאל, וישפוך מן השמאל לימין שלוש פעמים, ואחר כך יתן הכלי ליד ימינו וישפוך על השמאל שלוש פעמים. | ||
יש מהאחרונים שכתבו שלצאת ידי שתי הדעות, יטול ידיו בתחילה שלוש פעמים על יד ימין ושלוש פעמים על יד שמאל, ושוב יטול ידיו בסירוגין שתי פעמים. ויש שכתבו שלצאת ידי שתי הדעות, יטול ידיו בתחילה שלוש פעמים על יד ימין ושלוש פעמים על יד שמאל, ושוב יטול ידיו בסירוגין שלוש פעמים. | יש מהאחרונים שכתבו שלצאת ידי שתי הדעות, יטול ידיו בתחילה שלוש פעמים על יד ימין ושלוש פעמים על יד שמאל, ושוב יטול ידיו בסירוגין שתי פעמים. ויש שכתבו שלצאת ידי שתי הדעות, יטול ידיו בתחילה שלוש פעמים על יד ימין ושלוש פעמים על יד שמאל, ושוב יטול ידיו בסירוגין שלוש פעמים. | ||
רעוויזיע פון 06:59, 30 אפריל 2023
 |
דאס איז א דרעפט ארטיקל. עס איז אַן אַרבעט אין פּראָגרעס וואָס איז אָפן פאַר רעדאַגירונג דורך סיי וועם. ווען דער דרעפט איז פארטיג, ביטע גייט איבער דעם אריבערפירן טשעקליסט, זיכער צו מאכן אז עס איז גרייט. דערנאך קענט איר בעטן פון די דרעפט אריבערפירער אז זיי זאלן עס איבערגיין און אריבערפירן צום הויפט געביט. (אייער בקשה וועט פובליצירט ווערן אין המכלול:אריבערפירן דרעפטס, און דארט וועט אויך ערשיינען דער ענטפער - אויב פעלט אויס). |
נעגל וואסער (אדער נטילת ידים שחרית - "וואשן הענט אינדערפרי") איז א תקנת חז"ל, לויט וואס א מענטש וואס ערוועקט זיך פון שלאף אינדערפרי איז מחויב צו וואשן די הענט, און מען זאגט דערויף א ברכה. דאס וואסער ווערט ארויסגעגאסן פון א כלי דריי מאל, בסירוגין, איבער יעדע האנט.
די טעם פאַר דעם וואַשן זענען פארשידענע: צו באַזייטיגן אַ בייזן גייסט פון די פינגער, אָדער אלס הכנה צו שחרית, אָדער צו מאַכן די הענט פיזיש ריין איידער מאכן ברכות און לערנען תורה. דאס ווערט געטאן ביים זיך ערוועקן פון אַ גאַנצע נאַכט'ס שלאָף, אָדער אפילו נאָך אַ לאַנגע דרימל.
מקור און טעם
אין גמרא צווישן די סעריע ברכות השחר וואס די חכמים האבן מתקן געווען אויפ'ן סדר העולם און זיין הנהגה[1] ווען א מענטש ערוועקט זיך פון שלאף, שטייט אז ווען מען וואשט זיך די הענט, מאכט מען א ברכה: "ברוך אתה ה’ אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו על נטילת ידים"[2]. דריי טעמים האבן די גאונים און ראשונים געגעבן אויף די נטילה:
א) ווייל א רוח הטומאה רוט אויף די הענט[3], און מען וואשט זיך די הענט נישט געשעדיגט צו ווערן[4]. און אזוי זעט מען אין אן אנדער פלאץ אין א ברייתא - לויט טייל גירסאות - אז בת חורין איז מקפיד ביז מען וואשט זיך די הענט דריי מאל[5], און די ראשונים זענען מסביר אז דאס איז די בייזע גייסט וואס רוט אויף די הענט פאר'ן וואשן[6]. אין אן אנדערע ברייתא זעט מען: יד לעין תיקצץ וכו'[7], און די ראשונים זענען מסביר אז דאס מיינט צופרי, איידער'ן וואשן די הענט[8], אז ס'איז ענדערש פאר'ן האנט צו ווערן אפגעשניטן[9], און זי זאל מער נישט אנרירן דעם אויג פאר'ן וואשן[10], ווייל א רוח רעה רוט אויף די הענט און מאכט בלינד די אויגן[11]. און אזוי שטייט אין מדרש, אינעם טעם אז עס איז אסור צו וואשן די הענט אינדערפרי דורך א צווייטער וואס האט זיך נישט געוואשן, ווייל א רוח הטומאה רוט אין די הענט[12]. און אזוי איז אין זוהר, אז ס'איז נישטא קיין מענטש אויף דער וועלט וואס איז נישט טועם א טעם מיתה ביים שלאפן און א רוח הטומאה רוט אויף יענער קערפער - אויב איז ער א איד[13] - ווייל די הייליגע נשמה טוט זיך אפ פונעם מענטש און גייט ארויס פון אים, און דעריבער רוט א גייסט פון טומאה אויף יענער קערפער און ער ווערט טמא, און ווען די נשמה קערט זיך אום צום גוף גייט אוועק יענע זוהמה, אויסער פונעם מענטש'נס הענט, און זי רוט אויף זיי ביז ער וואשט זיי[14]. די אחרונים זענען מסביר אז די טומאה וויל און גארט זיך צו אנקלעבן אינעם איד אים צו פארזינדיגן, אבער ווי לאנג דער מענט איז אויף און זיין גייסט און נשמה איז אין אים, קען עס זיך נישט אזוי שטארק אנקלעבן, נאר אויב ער טוט אינגאנצן אפ פון זיך דעם יראת ה', אבער בשעת'ן שלאפן וואס די רוח און נשמה טוען זיך אפ פונעם מענטש און עס בלייבט נאר דער לעבעדיגער זעל, דאן רוט אויף אים א רוח הטומאה, און ווען ער ערוועקט זיך און זיין נשמה קערט זיך צוריק, דאן טוט דער טמא'נער גייסט אוועקגיין געצווינגענערהייט, נאר אויף די פינגער וואס זענען די די עקן פונעם קערפער, פון דארט גייט זי נישט אוועק נאר דורך זיך וואשן[13]. אויך זענען דא גאונים און ראשונים וואס זענען מפרש די ברייתא אז א פרוי מעג אפשווענקן איר איין האנט מיט וואסער - אין יום כיפור, וואס עס איז אסור זיך צו וואשן - און געבן פאר'ן קינד ברויט, און זי דארף נישט חושש זיין[15], און די גמרא איז מסביר אז מ'האט איר מתיר געווען דעם שווענקונג צוליב "שיבתא"[16], וואס איז א רוח רעה וואס רוט אויף די הענט אין די נעכט[17], ביז מ'וואשט זיי נישט אינדערפרי[18].
ב) וויבאלד די הענט פון א מענטש זענען עסקניות, און ער טאפט זיין קערפער, און ס'איז נישט מעגליך אז ער זאל נישט האבן אנגערירט אין די בשר מטונף ביינאכט, דעריבער ווען ער שטייט אויף קען ער נישט מאכן א ברכה און נישט ליינען קריאת שמע אדער דאווענען ביז ער וואשט זיך די הענט, ווי עס שטייט: הכון לקראת אלקיך ישראל[19], צוליב דעם האט מען מתקן געווען אז פאר ליינט קריאת שמע און דאוונט זאל ער וואשן די הענט און מאכן א ברכה[20]. און אזוי שטייט אין גמרא: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל[21], און כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: ארחץ בניקיון כפָּי ואסֹבבה את מזבחך ה'[22]. די אחרונים זענען מסביר אז מ'דארף צוקומען אויך צו דעם טעם, וויבאלד וועגן א רוח רעה איז מען נישט מתקן א ברכה[23], שכיון שהוא משום סכנה לא שייך ברכה על זה, כמו שלא תיקנו ברכה על מים אחרונים - לסוברים כן - מפני שהיא משום סכנה[934]. ואף שלא תיקנו ברכה כשנוטל משום שנגע במקום מטונף[935], וכן כשנוטל ידיו לשאר תפילות - לסוברים כן - אף שהטעם הוא משום שייתכן שידיו מטונפות[937] - לסוברים כן[938] - מכל מקום כאן כיון שהוא דבר תמידי, שתמיד ידיו מטונפות, תיקנו נטילה בברכה[939].
ג) לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה[940], כמו שכתוב: חדשים לבקרים רבה אמונתך[941], וצריכים אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו ולשרתו ולברך בשמו, ולכן תיקנו בשחרית כל אותן ברכות של שחר[942], ולפיכך אנו צריכים להתקדש בקדושתו וליטול ידינו[943] מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו[944]. ואינו משום תפילה וקריאת שמע - בלבד - שכן אם משום תפילה וקריאת שמע נוטל ידיו, די ברחיצה או בניקיון עפר וצרורות[945]. וכן אינו משום רוח רעה בלבד, שמשום רוח רעה לא היו מתקנים ברכה[946].
רעפערענצן
- ↑ טור, אורח חיים, סימן מ"ו
- ↑ ברכות ס, ב; משנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ז', הלכה ד'; טוש"ע או"ח ד א.
- ↑ עי' ס' חסידים (מרגליות) סי' קנה; רוקח סי' שסג: עיקרה משום שיבתא (עי' ציון 1049); כ"מ ממרדכי ברכות רמז רב: רוח רעה; עי' א"ח הל' נט"י סי' יא: בת מלך (עי' שבת קט ב).
- ↑ עי' ס' חסידים שם.
- ↑ ר' נתן בברייתא בשבת קט א, לגירסתנו.
- ↑ רש"י שם ד"ה בת חורין.
- ↑ עי' ציון 974 ואילך. ר' מונא בשם ר' יהודה בברייתא בשבת קח ב.
- ↑ רש"י שם ד"ה יד לעין; ר"י מלוניל שם קט א (לח ב).
- ↑ רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הא'; ר"י מלוניל שם.
- ↑ רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הב'.
- ↑ רש"י שם ד"ה תיקצץ הא' ושם קט א ד"ה יד הא'; ר"י מלוניל שם; מאירי שם.
- ↑ צוואת ר"א הגדול אות י.
- ↑ 13.0 13.1 רבי אברהם דאנציג, חיי אדם, כלל ב', סעיף א'.
- ↑ עי' זוהר ח"א דף נג ע"ב; זוהר שם דף קפד ע"ב, והובא בב"י או"ח סי' ד.
- ↑ תנא דבי מנשה בשם רשב"ג ביומא עז ב וחולין קז ב; רמב"ם שב"ע פ"ג ה"ב; טור או"ח סי' תריג.
- ↑ אביי בגמ' שם ושם.
- ↑ עי' בה"ג הל' יוה"כ, והובא בערוך ע' שיבתא; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' רש"י יומא שם ד"ה מדיחה וחולין שם ד"ה התם; ר' אליקים יומא שם; עי' ראב"ן יומא סי' תיח; עי' שיטת ריב"ב שם (א ב).
- ↑ עי' רש"י שם ושם; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' ראב"ן יומא שם; עי' שיטת ריב"ב שם.
- ↑ עמוס ד, יב
- ↑ תשובת רב עמרם גאון בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' מ; רא"ש ברכות פ"ט סי' כג ושו"ת הרא"ש כלל ד סי' א ותוס' רא"ש יומא ל א.
- ↑ ר' יוחנן אין ברכות יד, ב.
- ↑ תהלים כו, ו. ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן בגמ' שם טו א.
- ↑ ערה"ש או"ח סי' ד ס"ד, בד' הרא"ש; עי' מ"ב שם סק"ח, בשם האחרונים. ועי' לבוש שם סי"ד ומג"א שם ס"ק יג, היסוד שמשום רוח רעה אינו צריך ברכה. ועי' בשו"ע הרב מהדו"ת או"ח סי' ד ס"א וסדור הרב סדר הנטילה, שסובר שעיקר הברכה היא משום הרוח הרעה.