אונטערשייד צווישן ווערסיעס פון "באַניצער:תנא קמא/נטילת ידים שחרית"

פון המכלול
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וויזועלוויקיטעקסט
(געשאַפן בלאַט מיט '=== לאחר היקיצה מהשינה === כשייקץ האדם משנתו - בסדר ברכות-השחר* שתיקנו חכמים על סדר העולם והנהגתו<ref> טור או"ח סי' מו.</ref> - אמרו בתלמוד שבשעה שרוחץ ידיו, מברך: בא"י אמ"ה אקב"ו על נטילת ידים<ref> ברכות ס ב; רמב"ם תפלה פ"ז ה"ד; טוש"ע או"ח ד א.</ref>. שלושה טעמים נתנו גאונים ו...')
 
(צונויפגיסן רעפערענצן, החלפות ( שנייה , אף על פי , על ידי , מכיוון, אחר כך, דווקא,, בניקיון , ההפך))
 
שורה 1: שורה 1:
=== לאחר היקיצה מהשינה ===
=== לאחר היקיצה מהשינה ===


כשייקץ האדם משנתו - בסדר ברכות-השחר* שתיקנו חכמים על סדר העולם והנהגתו<ref> טור או"ח סי' מו.</ref> - אמרו בתלמוד שבשעה שרוחץ ידיו, מברך: בא"י אמ"ה אקב"ו על נטילת ידים<ref> ברכות ס ב; רמב"ם תפלה פ"ז ה"ד; טוש"ע או"ח ד א.</ref>. שלושה טעמים נתנו גאונים וראשונים לנטילה זו:
כשייקץ האדם משנתו - בסדר ברכות-השחר* שתיקנו חכמים על סדר העולם והנהגתו{{הערה|טור או"ח סי' מו.}} - אמרו בתלמוד שבשעה שרוחץ ידיו, מברך: בא"י אמ"ה אקב"ו על נטילת ידים{{הערה|ברכות ס ב; רמב"ם תפלה פ"ז ה"ד; טוש"ע או"ח ד א.}}. שלושה טעמים נתנו גאונים וראשונים לנטילה זו:


א) תיקנו חכמים נט"י בשחרית, שרוח הטומאה שורה על הידים<ref> עי' ס' חסידים (מרגליות) סי' קנה; רוקח סי' שסג: עיקרה משום שיבתא (עי' ציון 1049); כ"מ ממרדכי ברכות רמז רב: רוח רעה; עי' א"ח הל' נט"י סי' יא: בת מלך (עי' שבת קט ב).</ref>, ונוטלים ידים כדי שלא להינזק<ref> עי' ס' חסידים שם. </ref>. וכן שנינו במקום אחר בברייתא - לחלק מהגירסאות<ref> עי' להלן ואילך. </ref>  - שבת חורין מקפדת עד שירחוץ ידיו שלוש פעמים<ref> ר' נתן בברייתא בשבת קט א, לגירסתנו.</ref>, וביארו ראשונים שהיא הרוח השורה על הידים לפני נטילה<ref> רש"י שם ד"ה בת חורין.</ref>. וכן שנינו במקום אחר בברייתא: יד לעיץ תיקצץ וכו'<ref> עי' ציון 974 ואילך. ר' מונא בשם ר' יהודה בברייתא בשבת קח ב.</ref>, וביארו ראשונים דהיינו בשחרית, קודם שיטול ידיו<ref> רש"י שם ד"ה יד לעין; ר"י מלוניל שם קט א (לח ב).</ref>, שנוח ליד שתיקצץ<ref> רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הא'; ר"י מלוניל שם. </ref>, ולא תגע שוב בעין קודם נטילה<ref> רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הב'.</ref>, שרוח רעה שורה על היד ומסמא העין<ref> רש"י שם ד"ה תיקצץ הא' ושם קט א ד"ה יד הא'; ר"י מלוניל שם; מאירי שם.</ref>. וכן שנינו במדרש, בטעם שאסור ליטול ידיו שחרית מיד אחר שלא נטל ידיו<ref> עי' להלן ואילך.</ref>, שרוח הטומאה שורה בידים<ref> צוואת ר"א הגדול אות י. </ref>. וכן שנינו בזוהר, שאין אדם בעולם שאינו טועם טעם מוות בלילה ורוח הטומאה שורה על אותו הגוף - אם הוא מישראל<ref> עי' ח"א שבציון 915; עי' אחרונים שבציון 1096.</ref> - משום שהנשמה הקדושה מסתלקת מן האדם ויוצאת ממנו<ref> עי' זוהר ח"א דף נג ע"ב; זוהר שם דף קפד ע"ב, והובא בב"י או"ח סי' ד.</ref>, ועל שהנשמה הקדושה יוצאת ומסתלקת ממנו שורה רוח של טומאה על אותו הגוף ונטמא, וכשהנשמה חוזרת לגוף עוברת אותה הזוהמה, מלבד בידי האדם, ושורה עליהם עד שנוטל אותם<ref> זוהר שם, והובא בב"י שם.</ref>. וביארו אחרונים שהטומאה חפצה וחושקת להתדבק באיש הישראלי להחטיאו, אך כל זמן שהאדם ער ורוחו ונשמתו בקרבו, אי אפשר לו להתדבק כל כך, אם לא כשמסיר יראת ה' ממנו לגמרי, אבל בעת השינה שרוחו ונשמתו מסתלקים מן האדם ולא נשאר בו אלא נפש חיוני, אזי שורה רוח הטומאה עליו, וכאשר יעור משנתו וחוזרת נשמתו, אזי רוח הטומאה השורה על הגוף בעל כורחה הולכת לה, רק על האצבעות שהם קצות הגוף, משם אינה עוברת אלא על ידי נטילה<ref> ח"א כלל ב ס"א. </ref>. וכן יש מהגאונים וראשונים מפרשים אותה ששנינו בברייתא שמדיחה אשה ידה אחת במים - ביום-הכפורים*, האסור ברחיצה<ref> ע"ע יום הכפורים: איסור רחיצה.</ref> - ונותנת פת לתינוק, ואינה חוששת<ref> תנא דבי מנשה בשם רשב"ג ביומא עז ב וחולין קז ב; רמב"ם שב"ע פ"ג ה"ב; טור או"ח סי' תריג. </ref>, וביארו בתלמוד שהתירו לה הדחה זו מפני "שיבתא"<ref> אביי בגמ' שם ושם.</ref>, שהיא רוח רעה השורה על הידים בלילות<ref> עי' בה"ג הל' יוה"כ, והובא בערוך ע' שיבתא; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' רש"י יומא שם ד"ה מדיחה וחולין שם ד"ה התם; ר' אליקים יומא שם; עי' ראב"ן יומא סי' תיח; עי' שיטת ריב"ב שם (א ב).</ref>, עד שלא נטלן שחרית<ref> עי' רש"י שם ושם; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' ראב"ן יומא שם; עי' שיטת ריב"ב שם. </ref>. מלבד מה שנוטלים ידים משום הרוח הרעה כדי שלא להינזק, כתבו אחרונים שהיא אף הכנה לתפילה, שאע"פ שסתם ידים כשרות לברכה - לסוברים כן<ref> עי' להלן, ועי' להלן שכן הלכה. </ref>  - כיון שרוח רעה שורה על הידים, אין זה משום היכון - שהוא טעם הנטילה לפני התפילה, לסוברים כן<ref> עי' להלן ואילך. </ref> - וצריך נט"י משום כבוד התפילה וקדושתה<ref> מצות ראיה או"ח סי' ד ס"ו ד"ה בארצה"ח. </ref>.
א) תיקנו חכמים נט"י בשחרית, שרוח הטומאה שורה על הידים{{הערה|עי' ס' חסידים (מרגליות) סי' קנה; רוקח סי' שסג: עיקרה משום שיבתא (עי' ציון 1049); כ"מ ממרדכי ברכות רמז רב: רוח רעה; עי' א"ח הל' נט"י סי' יא: בת מלך (עי' שבת קט ב).}}, ונוטלים ידים כדי שלא להינזק{{הערה|עי' ס' חסידים שם.}}. וכן שנינו במקום אחר בברייתא - לחלק מהגירסאות - שבת חורין מקפדת עד שירחוץ ידיו שלוש פעמים{{הערה|ר' נתן בברייתא בשבת קט א, לגירסתנו.}}, וביארו ראשונים שהיא הרוח השורה על הידים לפני נטילה{{הערה|רש"י שם ד"ה בת חורין.}}. וכן שנינו במקום אחר בברייתא: יד לעיץ תיקצץ וכו'{{הערה|עי' ציון 974 ואילך. ר' מונא בשם ר' יהודה בברייתא בשבת קח ב.}}, וביארו ראשונים דהיינו בשחרית, קודם שיטול ידיו{{הערה|רש"י שם ד"ה יד לעין; ר"י מלוניל שם קט א (לח ב).}}, שנוח ליד שתיקצץ{{הערה|רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הא'; ר"י מלוניל שם.}}, ולא תגע שוב בעין קודם נטילה{{הערה|רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הב'.}}, שרוח רעה שורה על היד ומסמא העין{{הערה|רש"י שם ד"ה תיקצץ הא' ושם קט א ד"ה יד הא'; ר"י מלוניל שם; מאירי שם.}}. וכן שנינו במדרש, בטעם שאסור ליטול ידיו שחרית מיד אחר שלא נטל ידיו, שרוח הטומאה שורה בידים{{הערה|צוואת ר"א הגדול אות י.}}. וכן שנינו בזוהר, שאין אדם בעולם שאינו טועם טעם מוות בלילה ורוח הטומאה שורה על אותו הגוף - אם הוא מישראל{{הערה|עי' ח"א שבציון 915; עי' אחרונים שבציון 1096.}} - משום שהנשמה הקדושה מסתלקת מן האדם ויוצאת ממנו{{הערה|עי' זוהר ח"א דף נג ע"ב; זוהר שם דף קפד ע"ב, והובא בב"י או"ח סי' ד.}}, ועל שהנשמה הקדושה יוצאת ומסתלקת ממנו שורה רוח של טומאה על אותו הגוף ונטמא, וכשהנשמה חוזרת לגוף עוברת אותה הזוהמה, מלבד בידי האדם, ושורה עליהם עד שנוטל אותם{{הערה|זוהר שם, והובא בב"י שם.}}. וביארו אחרונים שהטומאה חפצה וחושקת להתדבק באיש הישראלי להחטיאו, אך כל זמן שהאדם ער ורוחו ונשמתו בקרבו, אי אפשר לו להתדבק כל כך, אם לא כשמסיר יראת ה' ממנו לגמרי, אבל בעת השינה שרוחו ונשמתו מסתלקים מן האדם ולא נשאר בו אלא נפש חיוני, אזי שורה רוח הטומאה עליו, וכאשר יעור משנתו וחוזרת נשמתו, אזי רוח הטומאה השורה על הגוף בעל כורחה הולכת לה, רק על האצבעות שהם קצות הגוף, משם אינה עוברת אלא על ידי נטילה{{הערה|ח"א כלל ב ס"א.}}. וכן יש מהגאונים וראשונים מפרשים אותה ששנינו בברייתא שמדיחה אשה ידה אחת במים - ביום-הכפורים*, האסור ברחיצה{{הערה|ע"ע יום הכפורים: איסור רחיצה.}} - ונותנת פת לתינוק, ואינה חוששת{{הערה|תנא דבי מנשה בשם רשב"ג ביומא עז ב וחולין קז ב; רמב"ם שב"ע פ"ג ה"ב; טור או"ח סי' תריג.}}, וביארו בתלמוד שהתירו לה הדחה זו מפני "שיבתא"{{הערה|אביי בגמ' שם ושם.}}, שהיא רוח רעה השורה על הידים בלילות{{הערה|עי' בה"ג הל' יוה"כ, והובא בערוך ע' שיבתא; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' רש"י יומא שם ד"ה מדיחה וחולין שם ד"ה התם; ר' אליקים יומא שם; עי' ראב"ן יומא סי' תיח; עי' שיטת ריב"ב שם (א ב).}}, עד שלא נטלן שחרית{{הערה|עי' רש"י שם ושם; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' ראב"ן יומא שם; עי' שיטת ריב"ב שם.}}. מלבד מה שנוטלים ידים משום הרוח הרעה כדי שלא להינזק, כתבו אחרונים שהיא אף הכנה לתפילה, שאע"פ שסתם ידים כשרות לברכה - לסוברים כן{{הערה|עי' להלן, ועי' להלן שכן הלכה.}} - כיון שרוח רעה שורה על הידים, אין זה משום היכון - שהוא טעם הנטילה לפני התפילה, לסוברים כן - וצריך נט"י משום כבוד התפילה וקדושתה{{הערה|מצות ראיה או"ח סי' ד ס"ו ד"ה בארצה"ח.}}.


ב) תיקנו חכמים נט"י בשחרית, לפי שידיו של אדם עסקניות הן<ref> תשובת רב עמרם גאון בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' מ; רא"ש ברכות פ"ט סי' כג ושו"ת הרא"ש כלל ד סי' א ותוס' רא"ש יומא ל א. </ref>, וממשמש בגופו<ref> תשובת רב עמרם שם. </ref>, ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה<ref> רא"ש ברכות שם ושו"ת הרא"ש שם; עי' תוס' רא"ש שם.</ref>, לפיכך כשעומד משנתו אין יכול לברך ולא לקרות קריאת שמע ולא להתפלל עד שיטול ידיו<ref> תשובת רב עמרם שם.</ref>, שנאמר: הכון לקראת אלהיך ישראל<ref> עמוס ד יב. תשובת רב עמרם שם. וכ"כ בתשובת רב נטרונאי באוצה"ג התשובות סי' שסט ותשובות רנ"ג או"ח סי' ט ושבה"ל תפילה סי' א ותניא רבתי סי' א, אך יכול להתפרש גם טעם שבציון 940 ואילך.</ref>, ולכן תיקנו שקודם שיקרא קריאת שמע ויתפלל יטול ידיו ויברך<ref> עי' תשובת רב עמרם שם; עי' רא"ש שם ושם.</ref>. וכן שנינו במקום אחר בתלמוד: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל<ref> ר' יוחנן בברכות יד ב.</ref>, וכל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: ארחץ בנקיון כפָּי ואסֹבבה את מזבחך ה'<ref> תהלים כו ו. ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן בגמ' שם טו א.</ref>. וביארו אחרונים בטעם שנצרכים אף לטעם זה, שמשום רוח רעה לא מתקנים ברכה<ref> ערה"ש או"ח סי' ד ס"ד, בד' הרא"ש; עי' מ"ב שם סק"ח, בשם האחרונים. ועי' לבוש שם סי"ד ומג"א שם ס"ק יג, היסוד שמשום רוח רעה אינו צריך ברכה. ועי' בשו"ע הרב שבציון 2475 וסדור הרב שבציון 2407, שסובר שעיקר הברכה היא משום הרוח הרעה.</ref>, שכיון שהוא משום סכנה לא שייך ברכה על זה, כמו שלא תיקנו ברכה על מים אחרונים - לסוברים כן<ref> ע"ע מים אחרונים. </ref> - מפני שהיא משום סכנה<ref> ע"ע מים אחרונים. ערה"ש שם. </ref>. ואף שלא תיקנו ברכה כשנוטל משום שנגע במקום מטונף<ref> עי' להלן ואילך. עי' ארה"ח שם ארץ יהודה סק"ח.</ref>, וכן כשנוטל ידיו לשאר תפילות - לסוברים כן<ref> עי' להלן.</ref> - אף שהטעם הוא משום שייתכן שידיו מטונפות<ref> עי' להלן ואילך. עי' ארה"ח שם.</ref> - לסוברים כן<ref> עי' ציון 716 ואילך.</ref>  - מכל מקום כאן כיון שהוא דבר תמידי, שתמיד ידיו מטונפות, תיקנו נטילה בברכה<ref> ארה"ח שם, בד' הרא"ש.</ref>.
ב) תיקנו חכמים נט"י בשחרית, לפי שידיו של אדם עסקניות הן{{הערה|תשובת רב עמרם גאון בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' מ; רא"ש ברכות פ"ט סי' כג ושו"ת הרא"ש כלל ד סי' א ותוס' רא"ש יומא ל א.}}, וממשמש בגופו{{הערה|תשובת רב עמרם שם.}}, ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה{{הערה|רא"ש ברכות שם ושו"ת הרא"ש שם; עי' תוס' רא"ש שם.}}, לפיכך כשעומד משנתו אין יכול לברך ולא לקרות קריאת שמע ולא להתפלל עד שיטול ידיו{{הערה|תשובת רב עמרם שם.}}, שנאמר: הכון לקראת אלהיך ישראל{{הערה|עמוס ד יב. תשובת רב עמרם שם. וכ"כ בתשובת רב נטרונאי באוצה"ג התשובות סי' שסט ותשובות רנ"ג או"ח סי' ט ושבה"ל תפילה סי' א ותניא רבתי סי' א, אך יכול להתפרש גם טעם שבציון 940 ואילך.}}, ולכן תיקנו שקודם שיקרא קריאת שמע ויתפלל יטול ידיו ויברך{{הערה|עי' תשובת רב עמרם שם; עי' רא"ש שם ושם.}}. וכן שנינו במקום אחר בתלמוד: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל{{הערה|ר' יוחנן בברכות יד ב.}}, וכל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: ארחץ בניקיון כפָּי ואסֹבבה את מזבחך ה'{{הערה|תהלים כו ו. ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן בגמ' שם טו א.}}. וביארו אחרונים בטעם שנצרכים אף לטעם זה, שמשום רוח רעה לא מתקנים ברכה{{הערה|ערה"ש או"ח סי' ד ס"ד, בד' הרא"ש; עי' מ"ב שם סק"ח, בשם האחרונים. ועי' לבוש שם סי"ד ומג"א שם ס"ק יג, היסוד שמשום רוח רעה אינו צריך ברכה. ועי' בשו"ע הרב שבציון 2475 וסדור הרב שבציון 2407, שסובר שעיקר הברכה היא משום הרוח הרעה.}}, שכיון שהוא משום סכנה לא שייך ברכה על זה, כמו שלא תיקנו ברכה על מים אחרונים - לסוברים כן{{הערה|ע"ע מים אחרונים.}} - מפני שהיא משום סכנה{{הערה|ע"ע מים אחרונים. ערה"ש שם.}}. ואף שלא תיקנו ברכה כשנוטל משום שנגע במקום מטונף{{הערה|עי' להלן ואילך. עי' ארה"ח שם ארץ יהודה סק"ח.}}, וכן כשנוטל ידיו לשאר תפילות - לסוברים כן - אף שהטעם הוא משום שייתכן שידיו מטונפות{{הערה|עי' להלן ואילך. עי' ארה"ח שם.}} - לסוברים כן{{הערה|עי' ציון 716 ואילך.}} - מכל מקום כאן כיון שהוא דבר תמידי, שתמיד ידיו מטונפות, תיקנו נטילה בברכה{{הערה|ארה"ח שם, בד' הרא"ש.}}.


ג) תיקנו חכמים נט"י בשחרית, לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה<ref> שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצא; אהל מועד שער ק"ש דרך ה נ"ב.</ref>, כמו שכתוב: חדשים לבקרים רבה אמונתך<ref> איכה ג כג. </ref>, וצריכים אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו ולשרתו ולברך בשמו, ולכן תיקנו בשחרית כל אותן ברכות של שחר<ref> שו"ת הרשב"א שם.</ref>, ולפיכך אנו צריכים להתקדש בקדושתו וליטול ידינו<ref> שו"ת הרשב"א שם; עי' אהל מועד שם. </ref> מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו<ref> ע"ע קדוש ידים ורגלים. שו"ת הרשב"א שם.</ref>. ואינו משום תפילה וקריאת שמע - בלבד - שכן אם משום תפילה וקריאת שמע נוטל ידיו, די ברחיצה או בנקיון עפר וצרורות<ref> עי' להלן ואילך. שו"ת הרשב"א שם.</ref>. וכן אינו משום רוח רעה בלבד, שמשום רוח רעה לא היו מתקנים ברכה<ref> עי' ציון 932 ואילך. עי' מ"ב שם סק"ח, בשם האחרונים. ועי' ציון 932.</ref>.
ג) תיקנו חכמים נט"י בשחרית, לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה{{הערה|שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצא; אהל מועד שער ק"ש דרך ה נ"ב.}}, כמו שכתוב: חדשים לבקרים רבה אמונתך{{הערה|איכה ג כג.}}, וצריכים אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו ולשרתו ולברך בשמו, ולכן תיקנו בשחרית כל אותן ברכות של שחר{{הערה|שו"ת הרשב"א שם.}}, ולפיכך אנו צריכים להתקדש בקדושתו וליטול ידינו{{הערה|שו"ת הרשב"א שם; עי' אהל מועד שם.}} מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו{{הערה|ע"ע קדוש ידים ורגלים. שו"ת הרשב"א שם.}}. ואינו משום תפילה וקריאת שמע - בלבד - שכן אם משום תפילה וקריאת שמע נוטל ידיו, די ברחיצה או בניקיון עפר וצרורות{{הערה|עי' להלן ואילך. שו"ת הרשב"א שם.}}. וכן אינו משום רוח רעה בלבד, שמשום רוח רעה לא היו מתקנים ברכה{{הערה|עי' ציון 932 ואילך. עי' מ"ב שם סק"ח, בשם האחרונים. ועי' ציון 932.}}.


יש מהאחרונים שכתבו שארבעה טעמים הם<ref> עי' דרישה או"ח סי' ד סק"א; פמ"ג שם א"א סק"א.</ref>, שלדעתם רוח הטומאה השורה על הידים אינו ענין אחד עם הרוח הרעה השורה על הידים<ref> דרישה ופמ"ג שם, שהטעם של הא"ח שבציון 900 וטעם הזוהר שבציון 913 ואילך שני טעמים שונים הם, שלטעם הא"ח הניעור כל הלילה צריך ליטול ידיו, ולטעם הזוהר אינו צריך (ועי' ציונים 1200, 1209 שיש החולקים בד' הזוהר, ולדעתם צריך) והישן ביום, לטעם הא"ח אינו צריך ליטול ידיו ולטעם הזוהר צריך (ועי' ציון 1357 ואילך שיש החולקים בד' הזוהר, ולדעתם אינו צריך); ארה"ח שם המאיר לארץ ס"ק סג.</ref>.
יש מהאחרונים שכתבו שארבעה טעמים הם{{הערה|עי' דרישה או"ח סי' ד סק"א; פמ"ג שם א"א סק"א.}}, שלדעתם רוח הטומאה השורה על הידים אינו ענין אחד עם הרוח הרעה השורה על הידים{{הערה|דרישה ופמ"ג שם, שהטעם של הא"ח שבציון 900 וטעם הזוהר שבציון 913 ואילך שני טעמים שונים הם, שלטעם הא"ח הניעור כל הלילה צריך ליטול ידיו, ולטעם הזוהר אינו צריך (ועי' ציונים 1200, 1209 שיש החולקים בד' הזוהר, ולדעתם צריך) והישן ביום, לטעם הא"ח אינו צריך ליטול ידיו ולטעם הזוהר צריך (ועי' ציון 1357 ואילך שיש החולקים בד' הזוהר, ולדעתם אינו צריך); ארה"ח שם המאיר לארץ ס"ק סג.}}.


הניעור כל הלילה, אם צריך ליטול ידיו, עי' להלן<ref> להלן ואילך. </ref>. הישן ביום אם צריך ליטול ידיו, עי' להלן<ref> להלן ואילך. </ref>. הישן שינת ארעי אם צריך ליטול ידיו, עי' להלן<ref> להלן ואילך. </ref>.
הניעור כל הלילה, אם צריך ליטול ידיו, עי' להלן. הישן ביום אם צריך ליטול ידיו, עי' להלן. הישן שינת ארעי אם צריך ליטול ידיו, עי' להלן.


=== זמן הנטילה ===
=== זמן הנטילה ===


נטילה זו, כתבו אחרונים, שיטול מייד כשניעור<ref> סדר היום כוונת נט"י; דרך חיים למהר"ם לונזאנו ד"ה ואל תביא, ע"פ זוהר ח"א דף י ע"ב; ברכ"י או"ח סי' א אות א, בשמו; של"ה חולין דרך חיים (סי' קפא במהד' יד רמ"ה); א"ר סי' א סק"ד ועט"ז שם סק"א, בשמו; שו"ע הרב או"ח סי' א ס"ז זכירה לחיים ח"א חי' לזוהר שם, ע"פ זוהר שם, ובשם המקובלים..</ref>, אע"פ שאינו רוצה לקום עדיין<ref> דרך חיים שם; ברכ"י שם, בשמו; של"ה שם: שעדיין אינו עומד ממטתו; זכירה לחיים שם, בשם המקובלים. </ref>, רק נשאר מושכב<ref> של"ה שם; שו"ע הרב שם: אע"פ שנשאר.</ref>, כדי שילך ממנו רוח הטומאה<ref> של"ה שם.</ref> - השורה על ידי האדם בקומו<ref> עי' ציון 900 ואילך.</ref> - כי אין ראוי ליתן לו כח ושלטנות אפילו רגע אחד, משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם<ref> דברים יג יח. סדר היום שם; סדור בית עובד שם, בשמו.</ref>, כי בעוד שלא נטל, היצר הרע שנקרא אל אחר שולט עליו<ref> עי' אור צדיקים שבציון 1131.</ref>. יש מהם שכתבו שצריך לעשות כן<ref> דרך חיים שם; ברכ"י שם, בשמו; של"ה שם; עי' א"ר ועט"ז שם, בשמו; זכירה לחיים שם, ע"פ זוהר שם, ובשם המקובלים.</ref>. ויש מהם שכתבו שראוי לעשות כן<ref> עי' סדר היום שם. </ref>, או שהמדקדק במעשיו יזהר לעשות כן<ref> שו"ע הרב שם. </ref>.
נטילה זו, כתבו אחרונים, שיטול מייד כשניעור{{הערה|סדר היום כוונת נט"י; דרך חיים למהר"ם לונזאנו ד"ה ואל תביא, ע"פ זוהר ח"א דף י ע"ב; ברכ"י או"ח סי' א אות א, בשמו; של"ה חולין דרך חיים (סי' קפא במהד' יד רמ"ה); א"ר סי' א סק"ד ועט"ז שם סק"א, בשמו; שו"ע הרב או"ח סי' א ס"ז זכירה לחיים ח"א חי' לזוהר שם, ע"פ זוהר שם, ובשם המקובלים..}}, אף על פי שאינו רוצה לקום עדיין{{הערה|דרך חיים שם; ברכ"י שם, בשמו; של"ה שם: שעדיין אינו עומד ממטתו; זכירה לחיים שם, בשם המקובלים.}}, רק נשאר מושכב{{הערה|של"ה שם; שו"ע הרב שם: אע"פ שנשאר.}}, כדי שילך ממנו רוח הטומאה{{הערה|של"ה שם.}} - השורה על ידי האדם בקומו{{הערה|עי' ציון 900 ואילך.}} - כי אין ראוי ליתן לו כח ושלטנות אפילו רגע אחד, משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם{{הערה|דברים יג יח. סדר היום שם; סדור בית עובד שם, בשמו.}}, כי בעוד שלא נטל, היצר הרע שנקרא אל אחר שולט עליו{{הערה|עי' אור צדיקים שבציון 1131.}}. יש מהם שכתבו שצריך לעשות כן{{הערה|דרך חיים שם; ברכ"י שם, בשמו; של"ה שם; עי' א"ר ועט"ז שם, בשמו; זכירה לחיים שם, ע"פ זוהר שם, ובשם המקובלים.}}. ויש מהם שכתבו שראוי לעשות כן{{הערה|עי' סדר היום שם.}}, או שהמדקדק במעשיו יזהר לעשות כן{{הערה|שו"ע הרב שם.}}.


ניעור משנתו ורוצה לישון עוד, נחלקו אחרונים: יש שכתבו שיטול ידיו מייד כשניעור משנתו רק אם אינו רוצה לישן עוד<ref> של"ה חולין דרך חיים (סי' קפא במהד' יד רמ"ה); א"ר סי' א סק"ד, בשמו. </ref>. ויש מהם שכתבו לעשות כן אפילו שדעתו לישן עוד<ref> זכירה לחיים ח"א חי' לזוהר ח"א דף י ע"ב, בשם המקובלים.</ref>.
ניעור משנתו ורוצה לישון עוד, נחלקו אחרונים: יש שכתבו שיטול ידיו מייד כשניעור משנתו רק אם אינו רוצה לישן עוד{{הערה|של"ה חולין דרך חיים (סי' קפא במהד' יד רמ"ה); א"ר סי' א סק"ד, בשמו.}}. ויש מהם שכתבו לעשות כן אפילו שדעתו לישן עוד{{הערה|זכירה לחיים ח"א חי' לזוהר ח"א דף י ע"ב, בשם המקובלים.}}.


יש מהאחרונים סוברים שעל זה אמרו שאסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן<ref> עי' ציון 1117 ואילך.</ref> - שאין עיקר האיסור על מעשה ההליכה, אלא כל עיקר ההקפדה על השיהוי, ששוהה עליו רוח הטומאה כדי שיעור הילוך ארבע אמות<ref> סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג, ע"פ תולעת יעקב שבציון 1124 וסדר היום שבציון 957 ואילך.</ref>. ויש חולקים וסוברים שהאיסור הוא בהליכה דוקא, ולא אמרו שיטול מייד כשניעור, אלא להזהיר מדרך המוסר<ref> פתח הדביר ח"א או"ח סי' ד אות א, בד' השל"ה שבציון 952.</ref>.
יש מהאחרונים סוברים שעל זה אמרו שאסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן{{הערה|עי' ציון 1117 ואילך.}} - שאין עיקר האיסור על מעשה ההליכה, אלא כל עיקר ההקפדה על השיהוי, ששוהה עליו רוח הטומאה כדי שיעור הילוך ארבע אמות{{הערה|סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג, ע"פ תולעת יעקב שבציון 1124 וסדר היום שבציון 957 ואילך.}}. ויש חולקים וסוברים שהאיסור הוא בהליכה דווקא, ולא אמרו שיטול מייד כשניעור, אלא להזהיר מדרך המוסר{{הערה|פתח הדביר ח"א או"ח סי' ד אות א, בד' השל"ה שבציון 952.}}.


אף בשאר הנטילות שצריך נט"י משום רוח הטומאה - כגון כשיוצא מבית הכסא*<ref> עי' להלן ואילך. עי' סדר היום כוונת נט"י.</ref> או כשנוטל צפרניו<ref> עי' להלן ואילך. סדר היום שם.</ref> או מגלח שערו<ref> עי' להלן ואילך. סדר היום שם.</ref> או שנגע במת<ref> עי' להלן ואילך. סדר היום שם.</ref> - כתבו אחרונים שירחץ ידיו תיכף ומייד<ref> עי' סדר היום שם; </ref>, להקדים ככל האפשר להסיר מעליו כח אותה טומאה ולהתרחק ממנה<ref> עי' סדר היום שם; עי' סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג, בשמו.</ref>.
אף בשאר הנטילות שצריך נט"י משום רוח הטומאה - כגון כשיוצא מבית הכסא*{{הערה|עי' להלן ואילך. עי' סדר היום כוונת נט"י.}} או כשנוטל צפרניו{{הערה|עי' להלן ואילך. סדר היום שם.}} או מגלח שערו{{הערה|עי' להלן ואילך. סדר היום שם.}} או שנגע במת{{הערה|עי' להלן ואילך. סדר היום שם.}} - כתבו אחרונים שירחץ ידיו תיכף ומייד{{הערה|עי' סדר היום שם;}}, להקדים ככל האפשר להסיר מעליו כח אותה טומאה ולהתרחק ממנה{{הערה|עי' סדר היום שם; עי' סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג, בשמו.}}.


אם היו מי נט"י שחרית רחוקים מהאדם, שיש סוברים שעדיף שילך במרוצה, כדי שלא להשהות הרוח הרעה על ידיו, עי' להלן<ref> להלן ואילך. </ref>.
אם היו מי נט"י שחרית רחוקים מהאדם, שיש סוברים שעדיף שילך במרוצה, כדי שלא להשהות הרוח הרעה על ידיו, עי' להלן.


=== נגיעה האסורה לפני הנטילה ===
=== נגיעה האסורה לפני הנטילה ===


בברייתא שנינו: יד לעין תיקצץ, יד לחוטם תיקצץ, יד לפה תיקצץ, יד לאוזן תיקצץ, יד לחסודה - מקום שמקיז דם<ref> ערוך ע' חסד ב; עי' רש"י שבת קח ב ד"ה לחסודה: ריבדא דכוסילתא, ורש"י ע"ז כז א ד"ה ריבדא דכוסילתא; עי' מאירי שבת קט א.</ref>  - תיקצץ, יד לאמה תיקצץ, יד לפי טבעת תיקצץ, יד לגיגית - כלי שמשימים בו שכר<ref> עי' ערוך ע' גיגית א; רש"י שבת קט א ד"ה לגיגית; עי' מאירי שם; עי' א"ח הל' נט"י סי' ט.</ref> או יין<ref> מאירי שם.</ref>  - תיקצץ. יד מסמא, יד מחרשת, יד מעלה פוליפוס<ref> ר' מונא בשם ר' יהודה בברייתא שם קח ב; רי"ף שם (לח ב); רא"ש שם פי"ד סי' ג. </ref>. וביארו ראשונים דהיינו בשחרית, קודם שיטול ידיו<ref> רש"י שם ד"ה יד לעין; ר"י מלוניל שם קט א (לח ב).</ref>, שנוח ליד שתיקצץ<ref> רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הא'; ר"י מלוניל שם. </ref>, ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה<ref> רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הב'.</ref>, שרוח רעה שורה על היד ומסמא העין<ref> רש"י שם ד"ה תיקצץ הא' ושם קט א ד"ה יד הא'; ר"י מלוניל שם; מאירי שם. ועי' ציון 1034, טעם אחר לאיסור הנגיעה בעין קודם נט"י שחרית.</ref>  ומחרשת האוזן<ref> רש"י שם ד"ה יד הב'; מאירי שם.</ref>  ומעלה ריח - רע - מהחוטם והפה<ref> רש"י שם ד"ה יד הג' וד"ה מעלה; עי' מאירי שם. </ref>. ובשאר דברים נחלקו ראשונים ואחרונים:
בברייתא שנינו: יד לעין תיקצץ, יד לחוטם תיקצץ, יד לפה תיקצץ, יד לאוזן תיקצץ, יד לחסודה - מקום שמקיז דם{{הערה|ערוך ע' חסד ב; עי' רש"י שבת קח ב ד"ה לחסודה: ריבדא דכוסילתא, ורש"י ע"ז כז א ד"ה ריבדא דכוסילתא; עי' מאירי שבת קט א.}} - תיקצץ, יד לאמה תיקצץ, יד לפי טבעת תיקצץ, יד לגיגית - כלי שמשימים בו שכר{{הערה|עי' ערוך ע' גיגית א; רש"י שבת קט א ד"ה לגיגית; עי' מאירי שם; עי' א"ח הל' נט"י סי' ט.}} או יין{{הערה|מאירי שם.}} - תיקצץ. יד מסמא, יד מחרשת, יד מעלה פוליפוס{{הערה|ר' מונא בשם ר' יהודה בברייתא שם קח ב; רי"ף שם (לח ב); רא"ש שם פי"ד סי' ג.}}. וביארו ראשונים דהיינו בשחרית, קודם שיטול ידיו{{הערה|רש"י שם ד"ה יד לעין; ר"י מלוניל שם קט א (לח ב).}}, שנוח ליד שתיקצץ{{הערה|רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הא'; ר"י מלוניל שם.}}, ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה{{הערה|רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הב'.}}, שרוח רעה שורה על היד ומסמא העין{{הערה|רש"י שם ד"ה תיקצץ הא' ושם קט א ד"ה יד הא'; ר"י מלוניל שם; מאירי שם. ועי' ציון 1034, טעם אחר לאיסור הנגיעה בעין קודם נט"י שחרית.}} ומחרשת האוזן{{הערה|רש"י שם ד"ה יד הב'; מאירי שם.}} ומעלה ריח - רע - מהחוטם והפה{{הערה|רש"י שם ד"ה יד הג' וד"ה מעלה; עי' מאירי שם.}}. ובשאר דברים נחלקו ראשונים ואחרונים:


א) יש מפרשים שאף בהם היינו לפני נט"י שחרית<ref> מאירי שם (ולכאו' ביאר כן ברש"י שבת קח ב ד"ה תיקצץ הא' וקט א ד"ה תיקצץ, ולא כב"ח שבציון 989 ואילך). וכעי"ז בר"י מלוניל שם, שכולם לפני נט"י שחרית, חוץ מיד לאמה (עי' ציון 987).</ref>, שלא יגע בנקב ההקזה ובאמה ופי הטבעת, מפני שמעפשתו ומעלה שם בשרו נימא<ref> מאירי שם.</ref>, ולא יגע בגיגית, שגורם להיות יינו מזיק את שותיו<ref> מאירי שם.</ref>. ומכל מקום אף לאחר נטילה אסור לגעת בפי האמה, מפני שמביאתו לידי הרהור עבירה<ref> ר"י מלוניל שם, ע"פ ברייתא בנדה יג ב: הרהור; מאירי שבת שם, ע"פ ברייתא בנדה שם.</ref> וטומאת קרי<ref> מאירי שבת שם. </ref>.
א) יש מפרשים שאף בהם היינו לפני נט"י שחרית{{הערה|מאירי שם (ולכאו' ביאר כן ברש"י שבת קח ב ד"ה תיקצץ הא' וקט א ד"ה תיקצץ, ולא כב"ח שבציון 989 ואילך). וכעי"ז בר"י מלוניל שם, שכולם לפני נט"י שחרית, חוץ מיד לאמה (עי' ציון 987).}}, שלא יגע בנקב ההקזה ובאמה ופי הטבעת, מפני שמעפשתו ומעלה שם בשרו נימא{{הערה|מאירי שם.}}, ולא יגע בגיגית, שגורם להיות יינו מזיק את שותיו{{הערה|מאירי שם.}}. ומכל מקום אף לאחר נטילה אסור לגעת בפי האמה, מפני שמביאתו לידי הרהור עבירה{{הערה|ר"י מלוניל שם, ע"פ ברייתא בנדה יג ב: הרהור; מאירי שבת שם, ע"פ ברייתא בנדה שם.}} וטומאת קרי{{הערה|מאירי שבת שם.}}.


ב) ויש מפרשים שחסודה ואמה ופי הטבעת לענין רוח רעה נאמרו, שרוח רעה שורה על הנקב של חסודה ואמה ופי הטבעת<ref> ב"ח שם, בד' רש"י שבת קח ב ד"ה תיקצץ הא' וד"ה תיקצץ הב'. </ref>, ולכן לא יגע בעינו, אוזנו, חוטמו ופיו, לאחר שנגע בחסודה ואמה ופי הטבעת, אם לא נטל בינתיים<ref> כ"מ מרש"י שם ד"ה תיקצץ הב'; ב"ח שם.</ref>. וגיגית נאמרה לענין קודם נט"י שחרית, שקודם נט"י לא יגע בגיגית משום שמעלה פוליפוס, שכשתגע היד בגיגית קודם נטילת שחרית משרה בה רוח רעה, ושוב כששותין ממנו מזיל, שמעלה פוליפוס<ref> ב"ח שם, בד' רש"י שם ד"ה תיקצץ הא' וד"ה תיקצץ הב'.</ref>. ואין לפרש שאף חסודה ואמה ופי הטבעת קודם נטילת שחרית נאמרו, שהרוח הרעה נכנסת בגוף דרך הנקבים הללו ומזקת אותו, שאם כן קשה מדוע לא שנו בברייתא ההיזק שעושה היד לחסודה ואמה ופי הטבעת<ref> ב"ח שם, שלכן רש"י לא פי' כן.</ref>.
ב) ויש מפרשים שחסודה ואמה ופי הטבעת לענין רוח רעה נאמרו, שרוח רעה שורה על הנקב של חסודה ואמה ופי הטבעת{{הערה|ב"ח שם, בד' רש"י שבת קח ב ד"ה תיקצץ הא' וד"ה תיקצץ הב'.}}, ולכן לא יגע בעינו, אוזנו, חוטמו ופיו, לאחר שנגע בחסודה ואמה ופי הטבעת, אם לא נטל בינתיים{{הערה|כ"מ מרש"י שם ד"ה תיקצץ הב'; ב"ח שם.}}. וגיגית נאמרה לענין קודם נט"י שחרית, שקודם נט"י לא יגע בגיגית משום שמעלה פוליפוס, שכשתגע היד בגיגית קודם נטילת שחרית משרה בה רוח רעה, ושוב כששותין ממנו מזיל, שמעלה פוליפוס{{הערה|ב"ח שם, בד' רש"י שם ד"ה תיקצץ הא' וד"ה תיקצץ הב'.}}. ואין לפרש שאף חסודה ואמה ופי הטבעת קודם נטילת שחרית נאמרו, שהרוח הרעה נכנסת בגוף דרך הנקבים הללו ומזקת אותו, שאם כן קשה מדוע לא שנו בברייתא ההיזק שעושה היד לחסודה ואמה ופי הטבעת{{הערה|ב"ח שם, שלכן רש"י לא פי' כן.}}.


ג) ויש מפרשים שכולם לענין אחר נאמרו, ולא לגבי נט"י שחרית או רוח רעה<ref> עי' ב"י או"ח סי' ד, בד' רש"י שבת קט א ד"ה מעלה, בפי' הב'. </ref> - ולכן לא נזכרו גבי יד מסמא וכו'<ref> ב"י שם, בד' רש"י שם.</ref>  - שלא יגע בחסודה, לפי שמשמוש היד מזיק לחבורה<ref> ב"י שם, בד' רש"י שם.</ref>, ולא יגע באמה, משום שמביא לידי קרי<ref> רש"י שם, ע"פ ברייתא בנדה יג ב.</ref>, ויד לפי טבעת תיקצץ, אם משמש בה תדיר, משום שמביאתו לידי תחתוניות<ref> רש"י שבת שם.</ref>, ויד לגיגית תיקצץ - אם נוגע בה תמיד - שמנהיג עצמו לשתות ולא יהיה לו ריוח בסחורתו<ref> ערוך ע' גיגית א'.</ref>, או משום שמשמוש היד מפסידו<ref> ב"י שם, בד' רש"י שם.</ref>, וקיללו אותו משום שבהפסדת הגיגית עובר על בל-תשחית*<ref> מצות ראיה שם ס"ה, בד' השו"ע שם, ביישוב דחיית הב"ח והט"ז שבציון 1009.</ref>. ומשום ששנינו אף בהם הקללה שתיקצץ, שנו אותם גם גבי שאר הדברים<ref> רש"י שם.</ref>.
ג) ויש מפרשים שכולם לענין אחר נאמרו, ולא לגבי נט"י שחרית או רוח רעה{{הערה|עי' ב"י או"ח סי' ד, בד' רש"י שבת קט א ד"ה מעלה, בפי' הב'.}} - ולכן לא נזכרו גבי יד מסמא וכו'{{הערה|ב"י שם, בד' רש"י שם.}} - שלא יגע בחסודה, לפי שמשמוש היד מזיק לחבורה{{הערה|ב"י שם, בד' רש"י שם.}}, ולא יגע באמה, משום שמביא לידי קרי{{הערה|רש"י שם, ע"פ ברייתא בנדה יג ב.}}, ויד לפי טבעת תיקצץ, אם משמש בה תדיר, משום שמביאתו לידי תחתוניות{{הערה|רש"י שבת שם.}}, ויד לגיגית תיקצץ - אם נוגע בה תמיד - שמנהיג עצמו לשתות ולא יהיה לו ריוח בסחורתו{{הערה|ערוך ע' גיגית א'.}}, או משום שמשמוש היד מפסידו{{הערה|ב"י שם, בד' רש"י שם.}}, וקיללו אותו משום שבהפסדת הגיגית עובר על בל-תשחית*{{הערה|מצות ראיה שם ס"ה, בד' השו"ע שם, ביישוב דחיית הב"ח והט"ז שבציון 1009.}}. ומשום ששנינו אף בהם הקללה שתיקצץ, שנו אותם גם גבי שאר הדברים{{הערה|רש"י שם.}}.


ד) ויש מפרשים שכולם נאמרו לענין נט"י שחרית, חוץ מאמה ופי הטבעת<ref> עי' א"ח הל' נט"י סי' ט; ב"ח או"ח סי' ד וט"ז שם סק"ד, בד' רש"י שבת קט א ד"ה מעלה, בפי' הב'.</ref>, אמה משום שמביא לידי קרי ופי הטבעת אם ממשמש בה תמיד<ref> ב"ח שם וט"ז שם, בד' רש"י שם.</ref>. ונגיעת היד בחסודה, אף היא לענין נט"י שחרית, משום שרוח רעה נכנס בגוף דרך הנקב ומזקת אותו<ref> ב"ח שם, לד' זו. </ref>, וכן גיגית, שמחמיץ השיכר בנגיעתו<ref> א"ח שם.</ref>, או שכשישתה אח"כ השיכר הוא מזיקו<ref> עי' ט"ז שם, ועי' ציון 991.</ref>. ולא שנו ההיזק שעושה היד לחסודה, משום שדבר פשוט הוא<ref> ב"ח שם, בתי' הא'.</ref>, או משום שהוא בכלל יד מעלה פוליפוס<ref> ב"ח שם, בתי' הב'. </ref>. ואין לפרש שאף יד לגיגית אינו ענין לנט"י שחרית, ונאמר משום שמשמוש היד מפסידו, שכיון שאינו אלא הפסד בלבד, לא מצינו קללה על הפסד<ref> ב"ח שם, בדחיית הב"י שבציון 739, בדחייה הא'; ט"ז שם; א"ר שם סק"ג; בהגר"א שם ס"ד ד"ה אפי' כו'.</ref>, ועוד, שאם כן בכל שאר הפסד שעושה אדם היה לו לומר קללה<ref> ב"ח שם, בדחיית הב"י הנ"ל, בדחייה הב'. ועיי"ש בדחייה הג' מכח הטעם שהביא לב"י לפרש כן. </ref>.
ד) ויש מפרשים שכולם נאמרו לענין נט"י שחרית, חוץ מאמה ופי הטבעת{{הערה|עי' א"ח הל' נט"י סי' ט; ב"ח או"ח סי' ד וט"ז שם סק"ד, בד' רש"י שבת קט א ד"ה מעלה, בפי' הב'.}}, אמה משום שמביא לידי קרי ופי הטבעת אם ממשמש בה תמיד{{הערה|ב"ח שם וט"ז שם, בד' רש"י שם.}}. ונגיעת היד בחסודה, אף היא לענין נט"י שחרית, משום שרוח רעה נכנס בגוף דרך הנקב ומזקת אותו{{הערה|ב"ח שם, לד' זו.}}, וכן גיגית, שמחמיץ השיכר בנגיעתו{{הערה|א"ח שם.}}, או שכשישתה אחר כך השיכר הוא מזיקו{{הערה|עי' ט"ז שם, ועי' ציון 991.}}. ולא שנו ההיזק שעושה היד לחסודה, משום שדבר פשוט הוא{{הערה|ב"ח שם, בתי' הא'.}}, או משום שהוא בכלל יד מעלה פוליפוס{{הערה|ב"ח שם, בתי' הב'.}}. ואין לפרש שאף יד לגיגית אינו ענין לנט"י שחרית, ונאמר משום שמשמוש היד מפסידו, שכיון שאינו אלא הפסד בלבד, לא מצינו קללה על הפסד{{הערה|ב"ח שם, בדחיית הב"י שבציון 739, בדחייה הא'; ט"ז שם; א"ר שם סק"ג; בהגר"א שם ס"ד ד"ה אפי' כו'.}}, ועוד, שאם כן בכל שאר הפסד שעושה אדם היה לו לומר קללה{{הערה|ב"ח שם, בדחיית הב"י הנ"ל, בדחייה הב'. ועיי"ש בדחייה הג' מכח הטעם שהביא לב"י לפרש כן.}}.


אף להלכה נחלקו ראשונים:
אף להלכה נחלקו ראשונים:


א) יש מהראשונים שהזכירו להלכה רק את הדין של איסור נגיעה באמה<ref> רמב"ם אסו"ב פכ"א הכ"ג, ע"פ הגמ' שבע' השחתת זרע ציון 70 ואילך. </ref>, וביארו אחרונים בדעתם, שנשתנו הטבעים ושוב אין לחוש לרוח רעה<ref> ארה"ח סי' ד ארץ יהודה סק"ד, בד' הרמב"ם. ועי' להלן.</ref>. וכן יש מהאחרונים שכתבו שרוח רעה של שחרית אינו מצוי בינינו, שהרי בזמן הזה מעולם לא ראינו ולא שמענו שמי שנגע בעיניו טרם יטול ידיו, שנסמאו עיניו<ref> תוס' יוה"כ יומא עז ב. ועי' אחרונים שבציון 1031 ואילך.</ref>.
א) יש מהראשונים שהזכירו להלכה רק את הדין של איסור נגיעה באמה{{הערה|רמב"ם אסו"ב פכ"א הכ"ג, ע"פ הגמ' שבע' השחתת זרע ציון 70 ואילך.}}, וביארו אחרונים בדעתם, שנשתנו הטבעים ושוב אין לחוש לרוח רעה{{הערה|ארה"ח סי' ד ארץ יהודה סק"ד, בד' הרמב"ם. ועי' להלן.}}. וכן יש מהאחרונים שכתבו שרוח רעה של שחרית אינו מצוי בינינו, שהרי בזמן הזה מעולם לא ראינו ולא שמענו שמי שנגע בעיניו טרם יטול ידיו, שנסמאו עיניו{{הערה|תוס' יוה"כ יומא עז ב. ועי' אחרונים שבציון 1031 ואילך.}}.


ב) ויש מהראשונים פוסקים שאסור לגעת ביד לעין או לחוטם או לפה או לאוזן או לחסודה או לפי טבעת או לגיגית שחרית קודם שיטול ידיו, וכן הדין ביד לאמה כל היום<ref> ר"י מלוניל שם; מאירי שם. </ref>.
ב) ויש מהראשונים פוסקים שאסור לגעת ביד לעין או לחוטם או לפה או לאוזן או לחסודה או לפי טבעת או לגיגית שחרית קודם שיטול ידיו, וכן הדין ביד לאמה כל היום{{הערה|ר"י מלוניל שם; מאירי שם.}}.


ג) ויש פוסקים שאסור לגעת ביד לעין או לחוטם או לפה או לאוזן או לחסודה או או לגיגית שחרית קודם שיטול ידיו<ref> א"ח הל' נט"י סי' ט. ועי' בארה"ח סי' ד ארץ יהודה סק"ד, שהוא כפי' הא' של רש"י. </ref>, ולא הזכירו דין האמה ופי הטבעת.
ג) ויש פוסקים שאסור לגעת ביד לעין או לחוטם או לפה או לאוזן או לחסודה או או לגיגית שחרית קודם שיטול ידיו{{הערה|א"ח הל' נט"י סי' ט. ועי' בארה"ח סי' ד ארץ יהודה סק"ד, שהוא כפי' הא' של רש"י.}}, ולא הזכירו דין האמה ופי הטבעת.


ד) ויש פוסקים במקום אחד שאסור לגעת ביד לעין ולאמה ולפה ולחוטם בבוקר, קודם שירחץ ידיו<ref> הטור בקיצור פסקי הרא"ש שבת פי"ד סי' ג. </ref>, ובמקום אחר שאסור לגעת ביד קודם נטילה לפה ולחוטם ולאזנים ולעינים<ref> טור או"ח סי' ד.</ref>, ושיש איסור לגעת באמה כל היום<ref> עי' ק"נ לרא"ש שם, בד' טור שם סי' ג ואה"ע סי' כג, עי' בטור שם ושם הפרטים. ועי' ציון 1028.</ref>. ונחלקו אחרונים לדעה זו: יש סוברים שאפילו מי שנטל ידיו שחרית, יזהר שלא יגע וימשמש תמיד בפי הטבעת, מפני שמביאו לידי תחתוניות, ולא יגע במקום הקזה, מפני שמשמוש היד מזיק לחבורה<ref> ב"י שם, בד' הטור.</ref>, ולא יגע בגיגית שכר, שמשמוש היד מפסיד השכר<ref> ב"י שם, בד' הטור.</ref>, ופסקו כן להלכה<ref> שו"ע שם ג-ד; לבוש שם ס"ג-ס"ה; ערה"ש שם סט"ו (ועיי"ש שהביא איסור נגיעה בשיכר בסתם, וכתב שכל שכן שלא יגע קודם נטילה, שמכניס רוח רעה לשיכר).</ref>. ולדעתם איסור הנגיעה באוזן הוא קודם נט"י שחרית, ובאמה כל היום, וטעות סופר היא במקום שנאמר שהאיסור קודם נט"י שחרית הוא בנגיעה ב"אמה"<ref> ק"נ לרא"ש שם סק"ל; יד אהרן (אלפנדרי) או"ח שם בהגב"י; ברכ"י שם אות ב; פמ"ג שם משב"ז סק"ד.</ref>, וצריך להיות: ב"אוזן"<ref> יד אהרן שם; ברכ"י שם; פמ"ג שם.</ref>. ויש סוברים שאפילו לאחר נט"י יש סכנה אם יגע שוב בעין או באוזן, בחוטם או בפה, לאחר שנגע בחסודה ואמה ופי הטבעת, אם לא נטל בינתיים<ref> עי' ב"ח שם, בד' הטור, בפי' הא', לשיטתו בציון 989 ואילך בד' רש"י בפי' הא'.</ref>. ויש סוברים שרק קודם נט"י שחרית יש סכנה אם יגע בעין, באוזן, בחוטם או בפה, והוא הדין בנגיעה בחסודה ובשכר<ref> עי' ב"ח שם, בד' הטור, בפי' הב', לשיטתו בציון 1002 ואילך בד' רש"י בפי' הב'.</ref>, ופסקו כן להלכה<ref> ט"ז שם; א"ר שם סק"ג; עי' בהגר"א שם ס"ד ד"ה אפי' כו'; עי' שו"ע הרב שם ס"ה-ס"ו (עי' ציון 1056).</ref>. ולדעתם לא הזכירו ראשונים להלכה הדין בחסודה ובשכר, שלא נקטו רק דברים המצויים בכל יום<ref> עי' ב"ח שם: אפשר; ט"ז שם.</ref>, ומלבד האיסור לגעת באמה, יש היזק בנגיעה באמה קודם נט"י שחרית<ref> א"ר שם, שבטור שבציון 1017 השמיטו, משום שמדבר מעטרה ולמטה שאין בו איסור משום קרי, ושכ"מ מהאגודה שבת סי' קכב, או שמדבר אפילו בנשוי, שמותר לו לגעת באמה (ע"ע הנ"ל ציון 74).</ref>.
ד) ויש פוסקים במקום אחד שאסור לגעת ביד לעין ולאמה ולפה ולחוטם בבוקר, קודם שירחץ ידיו{{הערה|הטור בקיצור פסקי הרא"ש שבת פי"ד סי' ג.}}, ובמקום אחר שאסור לגעת ביד קודם נטילה לפה ולחוטם ולאזנים ולעינים{{הערה|טור או"ח סי' ד.}}, ושיש איסור לגעת באמה כל היום{{הערה|עי' ק"נ לרא"ש שם, בד' טור שם סי' ג ואה"ע סי' כג, עי' בטור שם ושם הפרטים. ועי' ציון 1028.}}. ונחלקו אחרונים לדעה זו: יש סוברים שאפילו מי שנטל ידיו שחרית, יזהר שלא יגע וימשמש תמיד בפי הטבעת, מפני שמביאו לידי תחתוניות, ולא יגע במקום הקזה, מפני שמשמוש היד מזיק לחבורה{{הערה|ב"י שם, בד' הטור.}}, ולא יגע בגיגית שכר, שמשמוש היד מפסיד השכר{{הערה|ב"י שם, בד' הטור.}}, ופסקו כן להלכה{{הערה|שו"ע שם ג-ד; לבוש שם ס"ג-ס"ה; ערה"ש שם סט"ו (ועיי"ש שהביא איסור נגיעה בשיכר בסתם, וכתב שכל שכן שלא יגע קודם נטילה, שמכניס רוח רעה לשיכר).}}. ולדעתם איסור הנגיעה באוזן הוא קודם נט"י שחרית, ובאמה כל היום, וטעות סופר היא במקום שנאמר שהאיסור קודם נט"י שחרית הוא בנגיעה ב"אמה"{{הערה|ק"נ לרא"ש שם סק"ל; יד אהרן (אלפנדרי) או"ח שם בהגב"י; ברכ"י שם אות ב; פמ"ג שם משב"ז סק"ד.}}, וצריך להיות: ב"אוזן"{{הערה|יד אהרן שם; ברכ"י שם; פמ"ג שם.}}. ויש סוברים שאפילו לאחר נט"י יש סכנה אם יגע שוב בעין או באוזן, בחוטם או בפה, לאחר שנגע בחסודה ואמה ופי הטבעת, אם לא נטל בינתיים{{הערה|עי' ב"ח שם, בד' הטור, בפי' הא', לשיטתו בציון 989 ואילך בד' רש"י בפי' הא'.}}. ויש סוברים שרק קודם נט"י שחרית יש סכנה אם יגע בעין, באוזן, בחוטם או בפה, והוא הדין בנגיעה בחסודה ובשכר{{הערה|עי' ב"ח שם, בד' הטור, בפי' הב', לשיטתו בציון 1002 ואילך בד' רש"י בפי' הב'.}}, ופסקו כן להלכה{{הערה|ט"ז שם; א"ר שם סק"ג; עי' בהגר"א שם ס"ד ד"ה אפי' כו'; עי' שו"ע הרב שם ס"ה-ס"ו (עי' ציון 1056).}}. ולדעתם לא הזכירו ראשונים להלכה הדין בחסודה ובשכר, שלא נקטו רק דברים המצויים בכל יום{{הערה|עי' ב"ח שם: אפשר; ט"ז שם.}}, ומלבד האיסור לגעת באמה, יש היזק בנגיעה באמה קודם נט"י שחרית{{הערה|א"ר שם, שבטור שבציון 1017 השמיטו, משום שמדבר מעטרה ולמטה שאין בו איסור משום קרי, ושכ"מ מהאגודה שבת סי' קכב, או שמדבר אפילו בנשוי, שמותר לו לגעת באמה (ע"ע הנ"ל ציון 74).}}.


בדברים האסורים לגעת קודם נט"י שחרית, אם נגע בהפסק בגד - או דבר אחר<ref> עי' פרישה או"ח סי' מו סק"ה; עי' של"ה חולין, דרך חיים (אות רלו במהדורת יד רמה): סדין או כתונת, והובא בא"ר שם סק"ג; עי' מג"א שם סק"א: מפה. </ref> - מותר<ref> עי' של"ה שם, והובא בא"ר שם; עי' מעיו"ט ברכות פ"ט סי' כג סק"ע; ח"א כלל ב ס"ב. </ref>.
בדברים האסורים לגעת קודם נט"י שחרית, אם נגע בהפסק בגד - או דבר אחר{{הערה|עי' פרישה או"ח סי' מו סק"ה; עי' של"ה חולין, דרך חיים (אות רלו במהדורת יד רמה): סדין או כתונת, והובא בא"ר שם סק"ג; עי' מג"א שם סק"א: מפה.}} - מותר{{הערה|עי' של"ה שם, והובא בא"ר שם; עי' מעיו"ט ברכות פ"ט סי' כג סק"ע; ח"א כלל ב ס"ב.}}.


יש מהאחרונים מפרשים שאין הנזקים של יד מסמא וכו' אמורים על איברי הגוף, אלא על איברי הנפש<ref> חסד לאלפים או"ח סי' ד ס"ה, בשם המפרשים. </ref>. וכן יש מהאחרונים מפרשים שהנזקים הללו אמורים בתורה, שהנוגע באחת מאלה נעשה באותו היום סומא וחרש בתורה, כי לא יבין מה שיראה בתורה ולא יבין מה שישמע<ref> דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד סולת בלולה סק"ג; קיצור של"ה חולין דיני נט"י דשחרית, בשמו.</ref>.
יש מהאחרונים מפרשים שאין הנזקים של יד מסמא וכו' אמורים על איברי הגוף, אלא על איברי הנפש{{הערה|חסד לאלפים או"ח סי' ד ס"ה, בשם המפרשים.}}. וכן יש מהאחרונים מפרשים שהנזקים הללו אמורים בתורה, שהנוגע באחת מאלה נעשה באותו היום סומא וחרש בתורה, כי לא יבין מה שיראה בתורה ולא יבין מה שישמע{{הערה|דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד סולת בלולה סק"ג; קיצור של"ה חולין דיני נט"י דשחרית, בשמו.}}.


במדרש אמרו בטעם איסור הנגיעה בעין<ref> עי' ציון 977.</ref>, שהוא פן יכשלו רבים במראות עיניך, כי אין ברכה שורה במראית עין שקיבל טומאה, ואם יסתכל האדם בשונאו, שונאו נמלט ואוהבו נכשל<ref> צוואת ר"א הגדול אות י, וחלוק על ר' מונא בשם ר' יהודה בברייתא שבציון 977: יד לעין תקצץ וכו' יד מסמא, עי' ציון 981.</ref>.
במדרש אמרו בטעם איסור הנגיעה בעין{{הערה|עי' ציון 977.}}, שהוא פן יכשלו רבים במראות עיניך, כי אין ברכה שורה במראית עין שקיבל טומאה, ואם יסתכל האדם בשונאו, שונאו נמלט ואוהבו נכשל{{הערה|צוואת ר"א הגדול אות י, וחלוק על ר' מונא בשם ר' יהודה בברייתא שבציון 977: יד לעין תקצץ וכו' יד מסמא, עי' ציון 981.}}.


על איסור הנגיעה באמה, ועל החילוק בין נשוי לשאינו נשוי, ע"ע השחתת זרע<ref> ציון 70 ואילך.</ref>. אם אסור לגעת במאכלים קודם נט"י שחרית, עי' להלן<ref> ציון 1054 ואילך.</ref>. אם אסור לגעת בבגדים קודם נט"י שחרית, עי' להלן<ref> ציון 1097 ואילך.</ref>. אם אסור ללכת קודם נט"י שחרית, עי' להלן<ref> להלן ואילך. </ref>. אם הרוח הרעה שורה מחמת השינה, ואפילו ישן ביום, עי' להלן<ref> להלן ואילך. </ref>. אם הרוח הרעה שורה מחמת הלילה, ואפילו היה ניעור כל הלילה, עי' להלן<ref> ציונים 1193, 1206 ואילך.</ref>.
על איסור הנגיעה באמה, ועל החילוק בין נשוי לשאינו נשוי, ע"ע השחתת זרע{{הערה|ציון 70 ואילך.}}. אם אסור לגעת במאכלים קודם נט"י שחרית, עי' להלן{{הערה|ציון 1054 ואילך.}}. אם אסור לגעת בבגדים קודם נט"י שחרית, עי' להלן{{הערה|ציון 1097 ואילך.}}. אם אסור ללכת קודם נט"י שחרית, עי' להלן. אם הרוח הרעה שורה מחמת השינה, ואפילו ישן ביום, עי' להלן. אם הרוח הרעה שורה מחמת הלילה, ואפילו היה ניעור כל הלילה, עי' להלן{{הערה|ציונים 1193, 1206 ואילך.}}.


=== העין האסורה בנגיעה ===
=== העין האסורה בנגיעה ===


בהשמת היד על העין, שאסורה קודם נט"י שחרית, נחלקו אחרונים: יש סוברים שאם שם ידיו על עיניו מבחוץ אין בזה איסור<ref> פרישה או"ח סי' מו סק"ה; א"ר שם סק"ג, בשמו; מו"ק סי' ד, וסותר למו"ק שבציון הבא; ארה"ח שם המאיר לארץ ס"ק כו, בשם הדרישה וא"ר ומו"ק.</ref>. ויש סוברים שיש ליזהר אפילו על גבי עיניו מבחוץ<ref> כ"מ ממו"ק סי' מו, וסותר למו"ק שבציון הקודם; החיד"א במחב"ר או"ח סי' ד אות ג, ע"פ זוהר ח"א דף קפד ע"ב וקסט ע"ב, ובד' ס' הפרדס לר"א ממונתשון ש"ט פ"ד ובד' אלפסי זוטא ברכות פ"ט ומעיו"ט ברכות פ"ט סי' כג סק"ע ופר"ח או"ח סי' מו ס"א, והחיד"א בברית עולם לס' חסידים סי' קנה ושיורי ברכה או"ח שם, בד' ס' חסידים שם; חסד לאלפים או"ח סי' ד ס"ה; ארה"ח שם, בד' מעיו"ט שם ופר"ח שם ומג"א סי' מו סק"א וט"ז שם סק"א. </ref>. והכרעת אחרוני הפוסקים שיש ליזהר בזה, אם אפשר לו<ref> ארה"ח סי' ד לב הארץ ס"ג, ובהמאיר לארץ שם, שהוא משום מח' האחרונים הנ"ל מ"ב שם ס"ק יח, בשמו. </ref>. ויש שפסקו בסתם שלא יגע בעיניו קודם הנטילה, אפילו שהם סגורות ונוגע מבחוץ<ref> בא"ח שנה א' תולדות אות טו.</ref>.
בהשמת היד על העין, שאסורה קודם נט"י שחרית, נחלקו אחרונים: יש סוברים שאם שם ידיו על עיניו מבחוץ אין בזה איסור{{הערה|פרישה או"ח סי' מו סק"ה; א"ר שם סק"ג, בשמו; מו"ק סי' ד, וסותר למו"ק שבציון הבא; ארה"ח שם המאיר לארץ ס"ק כו, בשם הדרישה וא"ר ומו"ק.}}. ויש סוברים שיש ליזהר אפילו על גבי עיניו מבחוץ{{הערה|כ"מ ממו"ק סי' מו, וסותר למו"ק שבציון הקודם; החיד"א במחב"ר או"ח סי' ד אות ג, ע"פ זוהר ח"א דף קפד ע"ב וקסט ע"ב, ובד' ס' הפרדס לר"א ממונתשון ש"ט פ"ד ובד' אלפסי זוטא ברכות פ"ט ומעיו"ט ברכות פ"ט סי' כג סק"ע ופר"ח או"ח סי' מו ס"א, והחיד"א בברית עולם לס' חסידים סי' קנה ושיורי ברכה או"ח שם, בד' ס' חסידים שם; חסד לאלפים או"ח סי' ד ס"ה; ארה"ח שם, בד' מעיו"ט שם ופר"ח שם ומג"א סי' מו סק"א וט"ז שם סק"א.}}. והכרעת אחרוני הפוסקים שיש ליזהר בזה, אם אפשר לו{{הערה|ארה"ח סי' ד לב הארץ ס"ג, ובהמאיר לארץ שם, שהוא משום מח' האחרונים הנ"ל מ"ב שם ס"ק יח, בשמו.}}. ויש שפסקו בסתם שלא יגע בעיניו קודם הנטילה, אפילו שהם סגורות ונוגע מבחוץ{{הערה|בא"ח שנה א' תולדות אות טו.}}.


על טעם איסור הנגיעה בעין, עי' לעיל<ref> ציונים 981, 1034.</ref>.
על טעם איסור הנגיעה בעין, עי' לעיל{{הערה|ציונים 981, 1034.}}.


=== נגיעה במאכלים ===
=== נגיעה במאכלים ===


יש מהגאונים וראשונים מפרשים אותה ששנינו בברייתא שמדיחה אשה ידה אחת במים - ביום-הכפורים*, האסור ברחיצה<ref> ע"ע יום הכפורים: איסור רחיצה.</ref> - ונותנת פת לתינוק, ואינה חוששת<ref> תנא דבי מנשה בשם רשב"ג ביומא עז ב וחולין קז ב; רמב"ם שב"ע פ"ג ה"ב; טור או"ח סי' תריג. </ref>, וביארו בתלמוד שהתירו לה הדחה זו מפני "שיבתא"<ref> אביי בגמ' שם ושם.</ref>, שהיא רוח רעה השורה על הידים בלילות<ref> עי' בה"ג הל' יוה"כ, והובא בערוך ע' שיבתא; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' רש"י יומא שם ד"ה מדיחה וחולין שם ד"ה התם; ר' אליקים יומא שם; עי' ראב"ן יומא סי' תיח; עי' שיטת ריב"ב שם (א ב).</ref>, שהוא שד ששמו "שיבתא"<ref> רש"י יומא שם; ר' אליקים שם.</ref>, ואם לא נטלן שחרית<ref> עי' רש"י שם ושם; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' ראב"ן יומא שם; עי' שיטת ריב"ב שם. </ref>, הנוגע בלחם מעביר את הרוח הרעה על הלחם<ref> בה"ג שם, והובא בערוך שם; עי' רש"י יומא שם; עי' ר"י מלוניל שם.</ref>, והאוכלו יכול לבוא לידי סכנה<ref> בה"ג שם, והובא בערוך שם; עי' ר' אליקים שם. ועי' ראב"ן חולין סי' רעא באריכות מה הסכנה הבאה לו ומהי רפואתו.</ref>. וכן יש מהראשונים שכתבו שאסור לגעת באוכלים קודם נט"י של שחרית, משום הרוח הרעה<ref> ליקוטי רבנו טודרוס הלוי שבתוך ס' סם חיים יומא עז ב; ליקוטי המכתם יומא עז ב (נד' בתוך המכתם מגילה לעמבערג תרס"ד). </ref>, ושאם נגע בהם ידיחנו שלוש פעמים, להעביר הרוח הרעה<ref> עי' ליקוטי רבנו טודרוס שם; עי' ליקוטי המכתם שם. על הנטילה ג' פעמים שמועילה להסיר את הרוח הרעה, עי' להלן ואילך. </ref>. וכתבו אחרונים שאין הדברים אמורים אלא לסוברים שהאיסור לגעת בגיגית שיכר הוא קודם נט"י שחרית, משום הרוח הרעה<ref> עי' ציונים 986, 991, 1005 ואילך, 1025 ואילך. עי' ח"א כלל ב ס"ב; ארה"ח סי' ד ארץ יהודה סק"ד.</ref>, שאף בשאר מאכלים אסור לדעתם לגעת<ref> עי' לב חיים (פלאג'י) או"ח סי' סו; ארה"ח שם. </ref>. אבל לסוברים שהאיסור הוא בכל היום, ואינו משום רוח רעה<ref> עי' ציונים 998 ואילך, 1020 ואילך.</ref>, שוב אין חשש לגעת במאכלים קודם נטילה<ref> ארה"ח שם.</ref>. וכן הדין לסוברים שנשתנו הטבעים, ואין חשש רוח רעה בימינו<ref> ארה"ח שם, בד' הרמב"ם, לשיטתו בציון 1012.</ref>.
יש מהגאונים וראשונים מפרשים אותה ששנינו בברייתא שמדיחה אשה ידה אחת במים - ביום-הכפורים*, האסור ברחיצה{{הערה|ע"ע יום הכפורים: איסור רחיצה.}} - ונותנת פת לתינוק, ואינה חוששת{{הערה|תנא דבי מנשה בשם רשב"ג ביומא עז ב וחולין קז ב; רמב"ם שב"ע פ"ג ה"ב; טור או"ח סי' תריג.}}, וביארו בתלמוד שהתירו לה הדחה זו מפני "שיבתא"{{הערה|אביי בגמ' שם ושם.}}, שהיא רוח רעה השורה על הידים בלילות{{הערה|עי' בה"ג הל' יוה"כ, והובא בערוך ע' שיבתא; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' רש"י יומא שם ד"ה מדיחה וחולין שם ד"ה התם; ר' אליקים יומא שם; עי' ראב"ן יומא סי' תיח; עי' שיטת ריב"ב שם (א ב).}}, שהוא שד ששמו "שיבתא"{{הערה|רש"י יומא שם; ר' אליקים שם.}}, ואם לא נטלן שחרית{{הערה|עי' רש"י שם ושם; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' ראב"ן יומא שם; עי' שיטת ריב"ב שם.}}, הנוגע בלחם מעביר את הרוח הרעה על הלחם{{הערה|בה"ג שם, והובא בערוך שם; עי' רש"י יומא שם; עי' ר"י מלוניל שם.}}, והאוכלו יכול לבוא לידי סכנה{{הערה|בה"ג שם, והובא בערוך שם; עי' ר' אליקים שם. ועי' ראב"ן חולין סי' רעא באריכות מה הסכנה הבאה לו ומהי רפואתו.}}. וכן יש מהראשונים שכתבו שאסור לגעת באוכלים קודם נט"י של שחרית, משום הרוח הרעה{{הערה|ליקוטי רבנו טודרוס הלוי שבתוך ס' סם חיים יומא עז ב; ליקוטי המכתם יומא עז ב (נד' בתוך המכתם מגילה לעמבערג תרס"ד).}}, ושאם נגע בהם ידיחנו שלוש פעמים, להעביר הרוח הרעה{{הערה|עי' ליקוטי רבנו טודרוס שם; עי' ליקוטי המכתם שם. על הנטילה ג' פעמים שמועילה להסיר את הרוח הרעה, עי' להלן ואילך.}}. וכתבו אחרונים שאין הדברים אמורים אלא לסוברים שהאיסור לגעת בגיגית שיכר הוא קודם נט"י שחרית, משום הרוח הרעה{{הערה|עי' ציונים 986, 991, 1005 ואילך, 1025 ואילך. עי' ח"א כלל ב ס"ב; ארה"ח סי' ד ארץ יהודה סק"ד.}}, שאף בשאר מאכלים אסור לדעתם לגעת{{הערה|עי' לב חיים (פלאג'י) או"ח סי' סו; ארה"ח שם.}}. אבל לסוברים שהאיסור הוא בכל היום, ואינו משום רוח רעה{{הערה|עי' ציונים 998 ואילך, 1020 ואילך.}}, שוב אין חשש לגעת במאכלים קודם נטילה{{הערה|ארה"ח שם.}}. וכן הדין לסוברים שנשתנו הטבעים, ואין חשש רוח רעה בימינו{{הערה|ארה"ח שם, בד' הרמב"ם, לשיטתו בציון 1012.}}.


לסוברים שאסור לגעת בכל המאכלים קודם נט"י שחרית<ref> עי' ציון 1054.</ref>, בטעם שאמרו בתלמוד רק לגבי הנוגע בגיגית שתיקצץ ידו<ref> עי' ציון 977.</ref>, נחלקו אחרונים: יש מפרשים שלא נקט גיגית שיכר בלבד, אלא משום שבה עושה היזק - ניכר - ומתחמץ<ref> לב חיים (פלאג'י) או"ח סי' סו, ע"פ א"ח שבציון 1005.</ref>, מה שאין כן בשאר מאכלים<ref> לב חיים שם.</ref>. ויש מפרשים - לדעתם שאין המאכלים נאסרים בדיעבד - שרק לגבי גיגית שיכר קיללו שתיקצץ היד, ללמדנו ששאר אוכלים בדיעבד אינם אסורים<ref> ח"א כלל ב סי' ב.</ref>. ויש מפרשים שאם לא נטל כלל מזיק בכל אוכלים ומשקים, אבל כשמדיחה פעם אחת אינו מזיק כי אם לגיגית שיכר<ref> מצות ראיה או"ח סי' ד ס"ו ד"ה ובשם האריז"ל, וצ"ב מהראשונים שבציון 1055.</ref>.
לסוברים שאסור לגעת בכל המאכלים קודם נט"י שחרית{{הערה|עי' ציון 1054.}}, בטעם שאמרו בתלמוד רק לגבי הנוגע בגיגית שתיקצץ ידו{{הערה|עי' ציון 977.}}, נחלקו אחרונים: יש מפרשים שלא נקט גיגית שיכר בלבד, אלא משום שבה עושה היזק - ניכר - ומתחמץ{{הערה|לב חיים (פלאג'י) או"ח סי' סו, ע"פ א"ח שבציון 1005.}}, מה שאין כן בשאר מאכלים{{הערה|לב חיים שם.}}. ויש מפרשים - לדעתם שאין המאכלים נאסרים בדיעבד - שרק לגבי גיגית שיכר קיללו שתיקצץ היד, ללמדנו ששאר אוכלים בדיעבד אינם אסורים{{הערה|ח"א כלל ב סי' ב.}}. ויש מפרשים שאם לא נטל כלל מזיק בכל אוכלים ומשקים, אבל כשמדיחה פעם אחת אינו מזיק כי אם לגיגית שיכר{{הערה|מצות ראיה או"ח סי' ד ס"ו ד"ה ובשם האריז"ל, וצ"ב מהראשונים שבציון 1055.}}.


להלכה כתבו הפוסקים שמלכתחילה יש ליזהר שלא ליגע קודם נט"י שחרית בשום מאכל<ref> עי' ח"א כלל ב ס"ב; מ"ב סי' ד ס"ק יד, בשמו; לב חיים (פלאג'י) או"ח סי' סו; חסד לאלפים או"ח סי' ד ס"א, בהגהת בן המחבר, בשמו; קצש"ע סי' ב ס"ה; עוד יוסף חי תולדות אות ו, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים; שו"ע הרב שם ס"ו; ארה"ח שם לב הארץ ס"ה, עי' בהמאיר לארץ שם ס"ק לא, שהוא ע"פ יומא עז ב וחולין קז ב, לפירוש רש"י שם; ערה"ש שם סט"ו.</ref> או משקה<ref> לב חיים (פלאג'י) שם; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים; שו"ע הרב או"ח סי' ד ס"ו; ערה"ש שם סט"ו.</ref>, ושצריך להזהיר ביותר את הנשים על זה<ref> עט"ז שם סק"ד; ס' זכירה דף ד ע"ג; פמ"ג שם משב"ז סק"ז; עי' לב חיים (פלאג'י) סו"ס סז; שו"ע הרב שם במהדו"ת.</ref>, כי רוב תיקון מאכלים הם על ידם<ref> עט"ז שם; ס' זכירה שם; עי' פמ"ג שם; שו"ע הרב שם. </ref>. וכן כתבו הפוסקים שיש ליזהר שהקטנים יטלו ידיהם בשחרית<ref> עי' פמ"ג שם; מ"ב שם סק"י וכה"ח שם ס"ק כב, בשמו; מורה באצבע סי' ב אות ס; כה"ח שם, בשמו; לב חיים שם ורוח חיים או"ח סי' ד אות ז.</ref>, תיכף ומיד בקומם מהמיטה בכל בוקר<ref> לב חיים שם. </ref>, שלא יטמאו האוכלים והמשקים<ref> מורה באצבע שם; לב חיים שם. </ref>. אכן כתבו הפוסקים שלא נהגו להיזהר בנגיעת קטן - שלא הגיע לחינוך<ref> שו"ע הרב שם, והובא בכה"ח שם; דיני הנהגת הבוקר שנוספו בתחי' סדור היעב"ץ במהד' לעמבערג תרס"ד סי' יד; עמודי השלחן לקצש"ע סי' ב סק"ז, בשם היעב"ץ.</ref> - במאכל<ref> פמ"ג שם, והובא בכה"ח שם; שו"ע הרב שם, והובא בכה"ח שם; דיני הנהגת הבוקר שנוספו בתחי' סדור היעב"ץ שם; עמודי השלחן לקצש"ע שם, בשם היעב"ץ.</ref>, וביארו הטעם, לפי שהרוח הרעה שורה בגלל הסתלקות הנשמה הקדושה מגופות ישראל בשנתם<ref> עי' להלן ואילך. </ref>, ולפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה, שלכן נתחייבו אז במצות מן התורה ונעשו בני עונשים, ותחלת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצות שחייבו חכמים לחנך, אין לחוש שרוח הטומאה תישרה בהן<ref> עי' שו"ע הרב שם, והובא בכה"ח שם.</ref>. ויש שכתבו שאין להקל בזה, אלא יש להחמיר אפילו מיום המילה ואילך<ref> דיני הנהגת הבוקר שנוספו בתחי' סדור היעב"ץ שם; עמודי השלחן לקצש"ע שם, בשם היעב"ץ.</ref>.
להלכה כתבו הפוסקים שמלכתחילה יש ליזהר שלא ליגע קודם נט"י שחרית בשום מאכל{{הערה|עי' ח"א כלל ב ס"ב; מ"ב סי' ד ס"ק יד, בשמו; לב חיים (פלאג'י) או"ח סי' סו; חסד לאלפים או"ח סי' ד ס"א, בהגהת בן המחבר, בשמו; קצש"ע סי' ב ס"ה; עוד יוסף חי תולדות אות ו, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים; שו"ע הרב שם ס"ו; ארה"ח שם לב הארץ ס"ה, עי' בהמאיר לארץ שם ס"ק לא, שהוא ע"פ יומא עז ב וחולין קז ב, לפירוש רש"י שם; ערה"ש שם סט"ו.}} או משקה{{הערה|לב חיים (פלאג'י) שם; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים; שו"ע הרב או"ח סי' ד ס"ו; ערה"ש שם סט"ו.}}, ושצריך להזהיר ביותר את הנשים על זה{{הערה|עט"ז שם סק"ד; ס' זכירה דף ד ע"ג; פמ"ג שם משב"ז סק"ז; עי' לב חיים (פלאג'י) סו"ס סז; שו"ע הרב שם במהדו"ת.}}, כי רוב תיקון מאכלים הם על ידם{{הערה|עט"ז שם; ס' זכירה שם; עי' פמ"ג שם; שו"ע הרב שם.}}. וכן כתבו הפוסקים שיש ליזהר שהקטנים יטלו ידיהם בשחרית{{הערה|עי' פמ"ג שם; מ"ב שם סק"י וכה"ח שם ס"ק כב, בשמו; מורה באצבע סי' ב אות ס; כה"ח שם, בשמו; לב חיים שם ורוח חיים או"ח סי' ד אות ז.}}, תיכף ומיד בקומם מהמיטה בכל בוקר{{הערה|לב חיים שם.}}, שלא יטמאו האוכלים והמשקים{{הערה|מורה באצבע שם; לב חיים שם.}}. אכן כתבו הפוסקים שלא נהגו להיזהר בנגיעת קטן - שלא הגיע לחינוך{{הערה|שו"ע הרב שם, והובא בכה"ח שם; דיני הנהגת הבוקר שנוספו בתחי' סדור היעב"ץ במהד' לעמבערג תרס"ד סי' יד; עמודי השלחן לקצש"ע סי' ב סק"ז, בשם היעב"ץ.}} - במאכל{{הערה|פמ"ג שם, והובא בכה"ח שם; שו"ע הרב שם, והובא בכה"ח שם; דיני הנהגת הבוקר שנוספו בתחי' סדור היעב"ץ שם; עמודי השלחן לקצש"ע שם, בשם היעב"ץ.}}, וביארו הטעם, לפי שהרוח הרעה שורה בגלל הסתלקות הנשמה הקדושה מגופות ישראל בשנתם, ולפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה, שלכן נתחייבו אז במצות מן התורה ונעשו בני עונשים, ותחלת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצות שחייבו חכמים לחנך, אין לחוש שרוח הטומאה תישרה בהן{{הערה|עי' שו"ע הרב שם, והובא בכה"ח שם.}}. ויש שכתבו שאין להקל בזה, אלא יש להחמיר אפילו מיום המילה ואילך{{הערה|דיני הנהגת הבוקר שנוספו בתחי' סדור היעב"ץ שם; עמודי השלחן לקצש"ע שם, בשם היעב"ץ.}}.


בדיעבד, אם נגע אדם במאכל ומשקה קודם נט"י, נחלקו הפוסקים: יש סוברים שלא אסר האוכלים<ref> ח"א כלל ב ס"ב; מ"ב סי' ד ס"ק יד, בשמו; הוס' בעל הקצש"ע לדה"ח (מהד' וויען תר"כ) דיני נט"י שחרית ס"ב, בשם א"ר (וצ"ב, שאינו שם); מסגרת השלחן לקצש"ע סי' ב סק"א, בשם א"ר וסדור דה"ח; עמודי השלחן לקצש"ע שם, והסיק שיר"ש יחמיר; ארה"ח שם לב הארץ ס"ה; ערה"ש שם סט"ו. </ref> והמשקים<ref> עי' ח"א שם; ערה"ש שם.</ref>, ומכל מקום יש מהם הסוברים שאם נגע בהם, ידיח אותם שלוש פעמים לפני שיאכלם<ref> ארה"ח למלבי"ם סי' ד לב הארץ ס"ה, ובהמאיר לארץ ס"ק לא, שמקורו ברבנו טודרוס שבציון 1055 (ורב חיים הוא טה"ד, וצ"ל סם חיים); מ"ב שם, בשם ארה"ח; עמודי השלחן לקצש"ע סי' ב סק"ז, בשם המלבי"ם.</ref>. ויש סוברים שבדיעבד אם נגע בהם, אסרם<ref> ח"א שם, בשם מורה אחד, לגבי אוכלים; עי' לב חיים שם סי' סז; עי' חסד לאלפים שם, בשמו; עי' עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים. </ref>, ובמשקים אין להם תקנה<ref> לב חיים שם; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים. </ref>, ובאוכלים יש להם תקנה, שידיח אותם שלוש פעמים לפני שיאכלם<ref> לב חיים שם, ע"פ רבנו טודרוס שבציון 1055; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים.</ref>, או שיטול מהם כדי קליפה קודם האכילה<ref> לב חיים שם, ע"פ ב"י יו"ד סי' ו; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים. </ref>. וכתבו אחרונים שהאוכל מאכל שנגעו בו קודם נט"י, המאכלים ההם מטמטמים ליבו<ref> עי' ס' זכירה דף ד ע"ג; עי' רוח חיים (פלאג'י) או"ח סי' ד אות ז, בשמו; עי' קצור של"ה חולין דיני נט"י דשחרית; שתילי זיתים שם סק"ה ותכלאל עץ חיים למהרי"ץ סדר הנהגת הבוקר, בשמו. </ref>, ויש לחוש שהאוכלם עלול ח"ו לעשות עבירה ע"י רוח הטומאה ששורה עליו<ref> ס' זכירה שם; עי' רוח חיים שם, בשמו; קצור של"ה שם; שתילי זיתים שם ותכלאל עץ חיים שם, בשמו.</ref>.
בדיעבד, אם נגע אדם במאכל ומשקה קודם נט"י, נחלקו הפוסקים: יש סוברים שלא אסר האוכלים{{הערה|ח"א כלל ב ס"ב; מ"ב סי' ד ס"ק יד, בשמו; הוס' בעל הקצש"ע לדה"ח (מהד' וויען תר"כ) דיני נט"י שחרית ס"ב, בשם א"ר (וצ"ב, שאינו שם); מסגרת השלחן לקצש"ע סי' ב סק"א, בשם א"ר וסדור דה"ח; עמודי השלחן לקצש"ע שם, והסיק שיר"ש יחמיר; ארה"ח שם לב הארץ ס"ה; ערה"ש שם סט"ו.}} והמשקים{{הערה|עי' ח"א שם; ערה"ש שם.}}, ומכל מקום יש מהם הסוברים שאם נגע בהם, ידיח אותם שלוש פעמים לפני שיאכלם{{הערה|ארה"ח למלבי"ם סי' ד לב הארץ ס"ה, ובהמאיר לארץ ס"ק לא, שמקורו ברבנו טודרוס שבציון 1055 (ורב חיים הוא טה"ד, וצ"ל סם חיים); מ"ב שם, בשם ארה"ח; עמודי השלחן לקצש"ע סי' ב סק"ז, בשם המלבי"ם.}}. ויש סוברים שבדיעבד אם נגע בהם, אסרם{{הערה|ח"א שם, בשם מורה אחד, לגבי אוכלים; עי' לב חיים שם סי' סז; עי' חסד לאלפים שם, בשמו; עי' עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים.}}, ובמשקים אין להם תקנה{{הערה|לב חיים שם; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים.}}, ובאוכלים יש להם תקנה, שידיח אותם שלוש פעמים לפני שיאכלם{{הערה|לב חיים שם, ע"פ רבנו טודרוס שבציון 1055; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים.}}, או שיטול מהם כדי קליפה קודם האכילה{{הערה|לב חיים שם, ע"פ ב"י יו"ד סי' ו; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים.}}. וכתבו אחרונים שהאוכל מאכל שנגעו בו קודם נט"י, המאכלים ההם מטמטמים ליבו{{הערה|עי' ס' זכירה דף ד ע"ג; עי' רוח חיים (פלאג'י) או"ח סי' ד אות ז, בשמו; עי' קצור של"ה חולין דיני נט"י דשחרית; שתילי זיתים שם סק"ה ותכלאל עץ חיים למהרי"ץ סדר הנהגת הבוקר, בשמו.}}, ויש לחוש שהאוכלם עלול ח"ו לעשות עבירה על ידי רוח הטומאה ששורה עליו{{הערה|ס' זכירה שם; עי' רוח חיים שם, בשמו; קצור של"ה שם; שתילי זיתים שם ותכלאל עץ חיים שם, בשמו.}}.


אף הסוברים שהמשקים מותרים בדיעבד<ref> עי' ציון 1080.</ref>, יש מהם סוברים ששיכר אסור אף בדיעבד<ref> עי' ח"א כלל ב סי' ב; בה"ל סי' ד ד"ה לא, בד' הפוסקים שאיסור הנגיעה בגיגית היא דוקא קודם נטילה (עי' ציון 1026), ובשם הח"א, ונשאר בצ"ע למעשה, מחמת הדעה החולקת שבציון 1091.</ref>, ולכן לגבי גיגית שיכר קיללו שתיקצץ היד, ולא בשאר מאכלים, ללמדנו ששאר אוכלים בדיעבד אינם אסורים<ref> ח"א שם.</ref>. ויש מהם סוברים שאף שיכר שנגעו בו קודם נט"י מותר בדיעבד<ref> ארה"ח שם ארץ יהודה סק"ד; בה"ל שם, בשמו, ונשאר בצ"ע למעשה, מחמת הדעה החולקת שבציון 1089.</ref>.
אף הסוברים שהמשקים מותרים בדיעבד{{הערה|עי' ציון 1080.}}, יש מהם סוברים ששיכר אסור אף בדיעבד{{הערה|עי' ח"א כלל ב סי' ב; בה"ל סי' ד ד"ה לא, בד' הפוסקים שאיסור הנגיעה בגיגית היא דוקא קודם נטילה (עי' ציון 1026), ובשם הח"א, ונשאר בצ"ע למעשה, מחמת הדעה החולקת שבציון 1091.}}, ולכן לגבי גיגית שיכר קיללו שתיקצץ היד, ולא בשאר מאכלים, ללמדנו ששאר אוכלים בדיעבד אינם אסורים{{הערה|ח"א שם.}}. ויש מהם סוברים שאף שיכר שנגעו בו קודם נט"י מותר בדיעבד{{הערה|ארה"ח שם ארץ יהודה סק"ד; בה"ל שם, בשמו, ונשאר בצ"ע למעשה, מחמת הדעה החולקת שבציון 1089.}}.


גוי שנגע במאכלים ללא נט"י, הכל מודים שלא פסלם<ref> פמ"ג או"ח סי' ד משב"ז סק"ד; מ"ב שם סק"י ועמודי השלחן לקצש"ע סי' ב סק"ז, בשמו; לב חיים (פלאג'י) סי' סח; חסד לאלפים או"ח סי' ד ס"א, בהגהת בן המחבר, בשמו; עוד יוסף חי תולדות אות ו, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים; שו"ע הרב שם במהדו"ת.</ref>, שאינם מקבלים טומאה<ref> פמ"ג שם; מ"ב שם, בשמו.</ref>, שאין טומאה שורה אלא במקום שהקדושה יוצאת משם<ref> עי' לב חיים שם, ע"פ זוהר ח"א דף נג ע"ב; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים; שו"ע הרב שם.</ref>, ואין הרוח הרעה שורה אלא משום הנשמה היתירה המסתלקת מהאדם בשעת שנתו<ref> עי' להלן. לב חיים שם, ע"פ זוהר שם; עי' שו"ע הרב שם.</ref>, וזו אינה אלא בישראל ולא בגוים<ref> לב חיים שם; שו"ע הרב שם.</ref>.
גוי שנגע במאכלים ללא נט"י, הכל מודים שלא פסלם{{הערה|פמ"ג או"ח סי' ד משב"ז סק"ד; מ"ב שם סק"י ועמודי השלחן לקצש"ע סי' ב סק"ז, בשמו; לב חיים (פלאג'י) סי' סח; חסד לאלפים או"ח סי' ד ס"א, בהגהת בן המחבר, בשמו; עוד יוסף חי תולדות אות ו, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים; שו"ע הרב שם במהדו"ת.}}, שאינם מקבלים טומאה{{הערה|פמ"ג שם; מ"ב שם, בשמו.}}, שאין טומאה שורה אלא במקום שהקדושה יוצאת משם{{הערה|עי' לב חיים שם, ע"פ זוהר ח"א דף נג ע"ב; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים; שו"ע הרב שם.}}, ואין הרוח הרעה שורה אלא משום הנשמה היתירה המסתלקת מהאדם בשעת שנתו{{הערה|עי' להלן. לב חיים שם, ע"פ זוהר שם; עי' שו"ע הרב שם.}}, וזו אינה אלא בישראל ולא בגוים{{הערה|לב חיים שם; שו"ע הרב שם.}}.


=== נגיעה בבגדים ===
=== נגיעה בבגדים ===


במדרש אמרו: וכשתקום בבוקר, אל תלבש חלוקך ללבוש בלא נט"י<ref> צוואת ר"א הגדול אות י.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו להלכה שלא יגע במלבושיו עד שיטול<ref> מג"א סי' ד סק"א, בשם סדר היום (וצ"ב מסדר היום שבציון הבא), ודחה, והובא בקיצור במ"ב שם סק"ב; שתילי זיתים סי' ד סק"ב, בשם סדר היום; א"א (בוטשאטש) שם ס"א, בשם האחרונים.</ref>. ויש שכתבו כן ע"פ הקבלה<ref> עי' עו"ת שער התפילה (יג ב); עי' בא"ח שנה א' תולדות אות ו, בשמו; שו"ע הרב או"ח סי' א ס"ז, בשם חכמי הזוהר.</ref>. ושאף בזמן הקור לא ילבשו האנפלאות ברגליהם בעולם על מיטתם קודם שיקומו לעשות נט"י<ref> עי' בא"ח שם.</ref>. וכעין זה יש מהאחרונים שכתבו להלכה שבקומו ממיטתו, לאחר שלבש חלוקו, קודם שיגע במלבושיו, יטול ידיו תחילה להעביר ממנו רוח הטומאה השורה עליו בלילה<ref> סדר היום כוונת נט"י. </ref>. אכן, ראשונים לא הביאו דין זה להלכה<ref> רי"ף; רמב"ם; רא"ש; טוש"ע.</ref>, והרבה ראשונים כתבו להלכה שאם ירצה להתעטף בטלית קטן מייד בקומו, יכול לעשות כן, אף קודם שרחץ ידיו<ref> עי' תוס' ברכות יד ב ד"ה ומנח: בעת שידיו מטונפות; עי' ס' היראה לרבנו יונה; עי' טוש"ע או"ח ח י.</ref>. וכן כתבו אחרונים שמהתלמוד נראה שמותר לגעת בבגדים<ref> מג"א סי' ד שם, והובא במ"ב שם, על מה שהביא בשם סדר היום בציון 1098: ובגמ' לא משמע כן; שו"ע הרב סי' א שם: מדין התלמוד.</ref>, שכן בסדר ברכות-השחר* שבתלמוד סודרה הנטילה לאחר לבישת הבגדים<ref> מג"א סי' ד שם, ומחה"ש שם סק"א ולבושי שרד שם.</ref>. ועוד, שנאמר שם שסחו מלאכי השרת: אל תיטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש<ref> ר' ישמעאל בן אלישע בברכות נא א, שסח לו סוריאל שר הפנים, וריב"ל שם, שסח לו מלאך המוות. מג"א שם. </ref>, וביארו ראשונים, שלא תיטול מיד השמש, אלא אתה בעצמך טלהו ממקום שהוא שם ותלבשנו<ref> רש"י שם ד"ה אל תטול; פסקי רי"ד שם. ועי' בא"א (בוטשאטש) שם, שהביא יחד דברי הגמ' עם מה שהביא בשם האחרונים בציון 1098, וצ"ב.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו שירא שמים יחמיר לעצמו שלא לגעת במלבושיו קודם נט"י<ref> שו"ע הרב סי' א שם.</ref>.
במדרש אמרו: וכשתקום בבוקר, אל תלבש חלוקך ללבוש בלא נט"י{{הערה|צוואת ר"א הגדול אות י.}}. ויש מהאחרונים שכתבו להלכה שלא יגע במלבושיו עד שיטול{{הערה|מג"א סי' ד סק"א, בשם סדר היום (וצ"ב מסדר היום שבציון הבא), ודחה, והובא בקיצור במ"ב שם סק"ב; שתילי זיתים סי' ד סק"ב, בשם סדר היום; א"א (בוטשאטש) שם ס"א, בשם האחרונים.}}. ויש שכתבו כן ע"פ הקבלה{{הערה|עי' עו"ת שער התפילה (יג ב); עי' בא"ח שנה א' תולדות אות ו, בשמו; שו"ע הרב או"ח סי' א ס"ז, בשם חכמי הזוהר.}}. ושאף בזמן הקור לא ילבשו האנפלאות ברגליהם בעולם על מיטתם קודם שיקומו לעשות נט"י{{הערה|עי' בא"ח שם.}}. וכעין זה יש מהאחרונים שכתבו להלכה שבקומו ממיטתו, לאחר שלבש חלוקו, קודם שיגע במלבושיו, יטול ידיו תחילה להעביר ממנו רוח הטומאה השורה עליו בלילה{{הערה|סדר היום כוונת נט"י.}}. אכן, ראשונים לא הביאו דין זה להלכה{{הערה|רי"ף; רמב"ם; רא"ש; טוש"ע.}}, והרבה ראשונים כתבו להלכה שאם ירצה להתעטף בטלית קטן מייד בקומו, יכול לעשות כן, אף קודם שרחץ ידיו{{הערה|עי' תוס' ברכות יד ב ד"ה ומנח: בעת שידיו מטונפות; עי' ס' היראה לרבנו יונה; עי' טוש"ע או"ח ח י.}}. וכן כתבו אחרונים שמהתלמוד נראה שמותר לגעת בבגדים{{הערה|מג"א סי' ד שם, והובא במ"ב שם, על מה שהביא בשם סדר היום בציון 1098: ובגמ' לא משמע כן; שו"ע הרב סי' א שם: מדין התלמוד.}}, שכן בסדר ברכות-השחר* שבתלמוד סודרה הנטילה לאחר לבישת הבגדים{{הערה|מג"א סי' ד שם, ומחה"ש שם סק"א ולבושי שרד שם.}}. ועוד, שנאמר שם שסחו מלאכי השרת: אל תיטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש{{הערה|ר' ישמעאל בן אלישע בברכות נא א, שסח לו סוריאל שר הפנים, וריב"ל שם, שסח לו מלאך המוות. מג"א שם.}}, וביארו ראשונים, שלא תיטול מיד השמש, אלא אתה בעצמך טלהו ממקום שהוא שם ותלבשנו{{הערה|רש"י שם ד"ה אל תטול; פסקי רי"ד שם. ועי' בא"א (בוטשאטש) שם, שהביא יחד דברי הגמ' עם מה שהביא בשם האחרונים בציון 1098, וצ"ב.}}. ויש מהאחרונים שכתבו שירא שמים יחמיר לעצמו שלא לגעת במלבושיו קודם נט"י{{הערה|שו"ע הרב סי' א שם.}}.


=== נטילת בגד מידי שמש ===
=== נטילת בגד מידי שמש ===


סחו מלאכי השרת: אל תיטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש<ref> ר' ישמעאל בן אלישע בברכות נא א, שסח לו סוריאל שר הפנים, וריב"ל שם, שסח לו מלאך המוות.</ref>, שמלאכי חבלה מצפים לו לאדם, ואומרים: אימתי יבא אדם לידי דבר זה וילכד<ref> ר' ישמעאל בן אלישע בגמ' שם, שסח לו סוריאל שר הפנים: אחד מדברים הללו (המנויים שם). </ref>. וביארו ראשונים, שלא תיטול מיד השמש, אלא אתה בעצמך טלהו ממקום שהוא שם ותלבשנו<ref> רש"י שם ד"ה אל תטול; פסקי רי"ד שם.</ref>. בטעם הדבר כתבו אחרונים, שאין לעשות מעשה שררות בהנהגתו פעולה ראשונה של היום, כדי לדעת שאינו ראוי למידת האדנות<ref> מצות ראיה או"ח סי' ד למג"א שם סק"א.</ref>. והוסיפו אחרונים שכן הדין אפילו אם השמש כבר נטל<ref> פמ"ג שם א"א סק"א; מ"ב שם סק"ב, בשמו; לבושי שרד למג"א שם סק"א. </ref>. אכן, בזוהר אמרו: לא יקח אדם בגד ללבוש ממי שלא נטל ידיו, שהרי ממשיך עליו רוח טומאה ונטמא<ref> זוהר ח"א דף נג ע"ב. </ref>. יש מהראשונים ואחרונים שכתבו להלכה שאסור ליטול החלוק שחרית מיד השמש<ref> פסקי רי"ד שם; מנורת המאור (אלנקוה) פ"כ; פר"ח יו"ד סי' קטז סק"ט ד"ה גרסינן בסוף; מ"ב שם.</ref>, ורוב הראשונים ואחרונים השמיטוהו<ref> רי"ף; רמב"ם; רא"ש; טוש"ע; ועוד.</ref>.
סחו מלאכי השרת: אל תיטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש{{הערה|ר' ישמעאל בן אלישע בברכות נא א, שסח לו סוריאל שר הפנים, וריב"ל שם, שסח לו מלאך המוות.}}, שמלאכי חבלה מצפים לו לאדם, ואומרים: אימתי יבא אדם לידי דבר זה וילכד{{הערה|ר' ישמעאל בן אלישע בגמ' שם, שסח לו סוריאל שר הפנים: אחד מדברים הללו (המנויים שם).}}. וביארו ראשונים, שלא תיטול מיד השמש, אלא אתה בעצמך טלהו ממקום שהוא שם ותלבשנו{{הערה|רש"י שם ד"ה אל תטול; פסקי רי"ד שם.}}. בטעם הדבר כתבו אחרונים, שאין לעשות מעשה שררות בהנהגתו פעולה ראשונה של היום, כדי לדעת שאינו ראוי למידת האדנות{{הערה|מצות ראיה או"ח סי' ד למג"א שם סק"א.}}. והוסיפו אחרונים שכן הדין אפילו אם השמש כבר נטל{{הערה|פמ"ג שם א"א סק"א; מ"ב שם סק"ב, בשמו; לבושי שרד למג"א שם סק"א.}}. אכן, בזוהר אמרו: לא יקח אדם בגד ללבוש ממי שלא נטל ידיו, שהרי ממשיך עליו רוח טומאה ונטמא{{הערה|זוהר ח"א דף נג ע"ב.}}. יש מהראשונים ואחרונים שכתבו להלכה שאסור ליטול החלוק שחרית מיד השמש{{הערה|פסקי רי"ד שם; מנורת המאור (אלנקוה) פ"כ; פר"ח יו"ד סי' קטז סק"ט ד"ה גרסינן בסוף; מ"ב שם.}}, ורוב הראשונים ואחרונים השמיטוהו{{הערה|רי"ף; רמב"ם; רא"ש; טוש"ע; ועוד.}}.


=== הליכה קודם נט"י ===
=== הליכה קודם נט"י ===
שורה 87: שורה 87:
בהליכה ללא נט"י שחרית, נחלקו אחרונים:
בהליכה ללא נט"י שחרית, נחלקו אחרונים:


א) יש סוברים שאסור לילך ארבע-אמות* ללא נט"י שחרית<ref> עי' תולעת יעקב סוד נטילת שחרית; שתילי זיתים סי' ד סק"ב, בשמו; פע"ח שער הברכות פ"ה ועו"ת שער התפילה (יג ב); קשר גודל סי' א אות ד; שלמי צבור סדר האשמורת ודיני נט"י אות א; סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"א; מעשה רב (מהד' מוה"ק) סי' ג, בכת"י ר"ס; אור צדיקים סי' א ס"ג, שכן ד' הזוהר (עי ציון 1120); עט"ז סי' א סק"א; בא"ח שנה א' תולדות אות ו, בשם עו"ת; עי' אחרונים שבציונים 1120, 1136;</ref>, מפני שהוא הולך בידים טמאות<ref> עי' תולעת יעקב שם; </ref> - מחמת רוח הטומאה השורה עליהם<ref> עי' להלן ואילך. </ref> - וההולך ארבע אמות בידים טמאות חייב מיתה<ref> תולעת יעקב שם; של"ה חולין דרך חיים (סי' קעז במהד' יד רמ"ה), בשם המקובלים; ב"ח או"ח סי' ד, בשם תולעת יעקב שכ' בשם הזוהר, וצ"ב, שלא כתב כן בשם הזוהר; מג"א שם סק"א, בשם ב"ח שכ' בשם תולעת יעקב; עט"ז סי' ד סק"ג, בשם תולעת יעקב שכ' בשם הזוהר; הלכה ברורה (אויערבך), בשם מג"א שכ' בשם ב"ח שכ' בשם תולעת יעקב; שלמי צבור שם, בשם הזוהר; ברכ"י או"ח סי' א אות א, שכ"ה בזוהר דף י ע"ב, לגי' כת"י בס' זוהר מוגה מרבנן קשישאי ואור הלבנה למהר"א אזולאי שם, ושו"ת יוסף אומץ סי' טז אות ב ומראית עין לקוטים סי' יא אות ז, שהיא נוסחא אמיתית; סדור בית עובד שם, בשם תולעת יעקב שכ' בשם הזוהר; עי' שו"ע הרב מהדו"ת סי' א ס"ז, בשם הזוהר; </ref> לשמים<ref> תולעת יעקב שם; של"ה שם, בשם המקובלים; ברכ"י שם, שכ"ה בזוהר שם, לגי' כת"י בס' זוהר מוגה מרבנן קשישאי ואור הלבנה למהר"א אזולאי שם; סדור בית עובד שם, בשם תולעת יעקב שכ' בשם הזוהר; </ref>, לפי שמביא אל אחר בידיו<ref> תולעת יעקב שם; סדור בית עובד שם, בשמו; של"ה שם, בשם המקובלים; דרך חיים (ליפשיץ) סי' נד סי"ג, בשם השל"ה;</ref>, ועליו הכתוב אומר: ישלָיוּ אֹהלים לשֹׁדדים ובַטֻּחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו<ref> איוב יב ו. תולעת יעקב שם; סדור בית עובד שם, בשמו; עי' פע"ח ועו"ת שם; של"ה שם, בשם המקובלים; דרך חיים שם, בשם השל"ה; עי' בא"ח שם, בשם עו"ת;</ref>. מי הם מרגיזי אל, אותם המביאים אל אחר בידיהם<ref> תולעת יעקב שם; סדור בית עובד שם, בשמו; של"ה שם, בשם המקובלים; דרך חיים שם, בשם השל"ה;</ref>. שההולך ארבע אמות בידים מזוהמות מזוהמת נחש אשר שרה עליהם בלילה, נותן כח לטומאה לשלוט עליו<ref> תהלים פא י. סדר היום כוונת נט"י; סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג, בשמו; </ref>, וחילל קדושת ה' אשר עליו<ref> שו"ע הרב שם. </ref>, ועל זה נאמר: לא יהיה בך אל זר<ref> תהלים פא י. סדר היום שם; סדור בית עובד שם, בשמו; </ref>, וכאילו עובד עבודה-זרה* חס ושלום<ref> אור צדיקים שם, שכן ד' הזוהר; </ref>, ועובר על ולא ידבק בידך מאומה מן החרם<ref> דברים יג יח. עי' סדר היום שם; עי' סדור בית עובד שם, בשמו; אור צדיקים שם; </ref>, כי אין ראוי ליתן לו כח ושלטנות אפילו רגע אחד<ref> עי' להלן ואילך. סדר היום שם; סדור בית עובד שם, בשמו.</ref>, כי בעוד שלא נטל, היצר הרע שנקרא אל אחר שולט עליו<ref> אור צדיקים שם, שכן ד' הזוהר: הס"א שנקרא אל אחר; </ref>. וכתבו אחרונים שלכן חסידים הראשונים היו מכינים קיתון של מים אצל מיטותיהם וכשננערים בלילה רוחצים ידיהם והם על מיטתם<ref> כעי"ז בזוהר ח"א דף י ע"ב. תולעת יעקב שם; סדור בית עובד שם ס"ב, בשמו; </ref>, ושהירא את דבר ה' ורוצה להתדבק בקדושתו יתברך יזהר מאוד בזה<ref> אור צדיקים שם; </ref>. ויש מהאחרונים שכתבו שנהגו להיזהר בזה<ref> ברכ"י או"ח סי' א סק"א: ובגלילותנו חזינן לרובא דעלמא, וכעי"ז ביוסף אומץ שם. </ref>. ואמנם הפוסקים לא הביאו דין זה<ref> עי' ב"ח או"ח סי' ד שתמה על השו"ע שהשמיט, למרות שדרכו להביא אף דינים מהזוהר; אור צדיקים סי' א ס"ג, שלא הובא הדין בפוסקים. ועי' ברכ"י סי' א שם, שהשו"ע לא הביאו להלכה כי אינו בזוהר שלפנינו (עי' ציון 1120), ועי' מראית עין שם, שאם היה רואה השו"ע שנמצא בזוהר ובדברי האר"י, ודאי היה מביא הדין.</ref>, אך זה מפני שרוב של רוב אינם יכולים ליזהר בכך, מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידין<ref> ע"ע תוכחה. עי' ב"ח או"ח סי' ד; עי' אור צדיקים שם וארה"ח שם המאיר לארץ ס"ק כב, בשמו, והסכימו לו; עי' דמשק אליעזר חולין פ"ח סי' י אות כט, בתחי' דבריו, ונ' שדחה; שכנה"ג או"ח סי' ד הגה"ט אות ד, בשם ב"ח ודמשק אליעזר; שלמי צבור שם, בשם שכנה"ג שכ' בשם ב"ח; הלכה ברורה שם, בשם ב"ח; א"ר סי' א סק"ד, בשם הב"ח, ותמה; </ref>.
א) יש סוברים שאסור לילך ארבע-אמות* ללא נט"י שחרית{{הערה|עי' תולעת יעקב סוד נטילת שחרית; שתילי זיתים סי' ד סק"ב, בשמו; פע"ח שער הברכות פ"ה ועו"ת שער התפילה (יג ב); קשר גודל סי' א אות ד; שלמי צבור סדר האשמורת ודיני נט"י אות א; סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"א; מעשה רב (מהד' מוה"ק) סי' ג, בכת"י ר"ס; אור צדיקים סי' א ס"ג, שכן ד' הזוהר (עי ציון 1120); עט"ז סי' א סק"א; בא"ח שנה א' תולדות אות ו, בשם עו"ת; עי' אחרונים שבציונים 1120, 1136;}}, מפני שהוא הולך בידים טמאות{{הערה|עי' תולעת יעקב שם;}} - מחמת רוח הטומאה השורה עליהם - וההולך ארבע אמות בידים טמאות חייב מיתה{{הערה|תולעת יעקב שם; של"ה חולין דרך חיים (סי' קעז במהד' יד רמ"ה), בשם המקובלים; ב"ח או"ח סי' ד, בשם תולעת יעקב שכ' בשם הזוהר, וצ"ב, שלא כתב כן בשם הזוהר; מג"א שם סק"א, בשם ב"ח שכ' בשם תולעת יעקב; עט"ז סי' ד סק"ג, בשם תולעת יעקב שכ' בשם הזוהר; הלכה ברורה (אויערבך), בשם מג"א שכ' בשם ב"ח שכ' בשם תולעת יעקב; שלמי צבור שם, בשם הזוהר; ברכ"י או"ח סי' א אות א, שכ"ה בזוהר דף י ע"ב, לגי' כת"י בס' זוהר מוגה מרבנן קשישאי ואור הלבנה למהר"א אזולאי שם, ושו"ת יוסף אומץ סי' טז אות ב ומראית עין לקוטים סי' יא אות ז, שהיא נוסחא אמיתית; סדור בית עובד שם, בשם תולעת יעקב שכ' בשם הזוהר; עי' שו"ע הרב מהדו"ת סי' א ס"ז, בשם הזוהר;}} לשמים{{הערה|תולעת יעקב שם; של"ה שם, בשם המקובלים; ברכ"י שם, שכ"ה בזוהר שם, לגי' כת"י בס' זוהר מוגה מרבנן קשישאי ואור הלבנה למהר"א אזולאי שם; סדור בית עובד שם, בשם תולעת יעקב שכ' בשם הזוהר;}}, לפי שמביא אל אחר בידיו{{הערה|תולעת יעקב שם; סדור בית עובד שם, בשמו; של"ה שם, בשם המקובלים; דרך חיים (ליפשיץ) סי' נד סי"ג, בשם השל"ה;}}, ועליו הכתוב אומר: ישלָיוּ אֹהלים לשֹׁדדים ובַטֻּחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו{{הערה|איוב יב ו. תולעת יעקב שם; סדור בית עובד שם, בשמו; עי' פע"ח ועו"ת שם; של"ה שם, בשם המקובלים; דרך חיים שם, בשם השל"ה; עי' בא"ח שם, בשם עו"ת;}}. מי הם מרגיזי אל, אותם המביאים אל אחר בידיהם{{הערה|תולעת יעקב שם; סדור בית עובד שם, בשמו; של"ה שם, בשם המקובלים; דרך חיים שם, בשם השל"ה;}}. שההולך ארבע אמות בידים מזוהמות מזוהמת נחש אשר שרה עליהם בלילה, נותן כח לטומאה לשלוט עליו{{הערה|תהלים פא י. סדר היום כוונת נט"י; סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג, בשמו;}}, וחילל קדושת ה' אשר עליו{{הערה|שו"ע הרב שם.}}, ועל זה נאמר: לא יהיה בך אל זר{{הערה|תהלים פא י. סדר היום שם; סדור בית עובד שם, בשמו;}}, וכאילו עובד עבודה-זרה* חס ושלום{{הערה|אור צדיקים שם, שכן ד' הזוהר;}}, ועובר על ולא ידבק בידך מאומה מן החרם{{הערה|דברים יג יח. עי' סדר היום שם; עי' סדור בית עובד שם, בשמו; אור צדיקים שם;}}, כי אין ראוי ליתן לו כח ושלטנות אפילו רגע אחד{{הערה|עי' להלן ואילך. סדר היום שם; סדור בית עובד שם, בשמו.}}, כי בעוד שלא נטל, היצר הרע שנקרא אל אחר שולט עליו{{הערה|אור צדיקים שם, שכן ד' הזוהר: הס"א שנקרא אל אחר;}}. וכתבו אחרונים שלכן חסידים הראשונים היו מכינים קיתון של מים אצל מיטותיהם וכשננערים בלילה רוחצים ידיהם והם על מיטתם{{הערה|כעי"ז בזוהר ח"א דף י ע"ב. תולעת יעקב שם; סדור בית עובד שם ס"ב, בשמו;}}, ושהירא את דבר ה' ורוצה להתדבק בקדושתו יתברך יזהר מאוד בזה{{הערה|אור צדיקים שם;}}. ויש מהאחרונים שכתבו שנהגו להיזהר בזה{{הערה|ברכ"י או"ח סי' א סק"א: ובגלילותנו חזינן לרובא דעלמא, וכעי"ז ביוסף אומץ שם.}}. ואמנם הפוסקים לא הביאו דין זה{{הערה|עי' ב"ח או"ח סי' ד שתמה על השו"ע שהשמיט, למרות שדרכו להביא אף דינים מהזוהר; אור צדיקים סי' א ס"ג, שלא הובא הדין בפוסקים. ועי' ברכ"י סי' א שם, שהשו"ע לא הביאו להלכה כי אינו בזוהר שלפנינו (עי' ציון 1120), ועי' מראית עין שם, שאם היה רואה השו"ע שנמצא בזוהר ובדברי האר"י, ודאי היה מביא הדין.}}, אך זה מפני שרוב של רוב אינם יכולים ליזהר בכך, מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידין{{הערה|ע"ע תוכחה. עי' ב"ח או"ח סי' ד; עי' אור צדיקים שם וארה"ח שם המאיר לארץ ס"ק כב, בשמו, והסכימו לו; עי' דמשק אליעזר חולין פ"ח סי' י אות כט, בתחי' דבריו, ונ' שדחה; שכנה"ג או"ח סי' ד הגה"ט אות ד, בשם ב"ח ודמשק אליעזר; שלמי צבור שם, בשם שכנה"ג שכ' בשם ב"ח; הלכה ברורה שם, בשם ב"ח; א"ר סי' א סק"ד, בשם הב"ח, ותמה;}}.


ב) ויש מהאחרונים שכתבו שאין ראוי ללכת ארבע אמות ללא נט"י שחרית<ref> עי' סדר היום כוונת נט"י; כ"מ מדרך חיים למהר"ם לונזאנו ד"ה ואל תביא; עי' שו"ת שבו"י ח"ג סי' א, בד' הזוהר; עי' א"ר סי' א סק"ד; עי' שו"ע הרב או"ח סי' ד ס"ז ומהדו"ת סי' א ס"ז.</ref>, והיא משנת חסידים<ref> שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' יד.</ref>  ופרישות וחסידות יתירה<ref> שו"ת שבו"י ח"ג סי' א, בד' הזוהר. </ref> ובעל נפש יזהר בה<ref> סדר היום שם. </ref>, והזריז הרי זה משובח<ref> תשובה מאהבה שם. </ref>, והמחמיר קדוש יאמר לו<ref> מצות ראיה או"ח סי' ד ס"ו ד"ה בארצה"ח, בסו"ד.</ref>. וכתבו שהסוברים שחייב מיתה הפריזו על המידה, שהרי פשט הכתוב מדבר בעבודה זרה<ref> דרך חיים שם.</ref>.
ב) ויש מהאחרונים שכתבו שאין ראוי ללכת ארבע אמות ללא נט"י שחרית{{הערה|עי' סדר היום כוונת נט"י; כ"מ מדרך חיים למהר"ם לונזאנו ד"ה ואל תביא; עי' שו"ת שבו"י ח"ג סי' א, בד' הזוהר; עי' א"ר סי' א סק"ד; עי' שו"ע הרב או"ח סי' ד ס"ז ומהדו"ת סי' א ס"ז.}}, והיא משנת חסידים{{הערה|שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' יד.}} ופרישות וחסידות יתירה{{הערה|שו"ת שבו"י ח"ג סי' א, בד' הזוהר.}} ובעל נפש יזהר בה{{הערה|סדר היום שם.}}, והזריז הרי זה משובח{{הערה|תשובה מאהבה שם.}}, והמחמיר קדוש יאמר לו{{הערה|מצות ראיה או"ח סי' ד ס"ו ד"ה בארצה"ח, בסו"ד.}}. וכתבו שהסוברים שחייב מיתה הפריזו על המידה, שהרי פשט הכתוב מדבר בעבודה זרה{{הערה|דרך חיים שם.}}.


ג) ויש מהאחרונים סוברים שאין איסור בדבר<ref> עי' דמשק אליעזר חולין פ"ח סי' י אות כט; שו"ת שבו"י ח"ג סי' א; א"ר סי' א סק"ד, בד' לבוש או"ח סי' כה ס"א (והוא הגמ' שבציון 1147) וסי' ח סי"א; שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' יד; שו"ע הרב או"ח סי' א ס"ז: מדין התלמוד; מצות ראיה או"ח סי' ד ס"ו ד"ה בארצה"ח, בד' השו"ע שהשמיט.</ref>. אם משום שלא נאמר האיסור אלא בזמניהם, כמו לענין גלוי*<ref> ע"ע גלוי: בזמן הזה. </ref> וזוגות*<ref> ע"ע זוגות ציון 65 ואילך. דמשק אליעזר שם, בד' הב"י: שמא; א"ר סי' א שם, בשמו; ברכ"י שם סק"א ושו"ת יוסף אומץ סי' טז אות ב, בשם א"ר שכ' בשם דמשק אליעזר, ודחה; . </ref>. או משום שדין זה לא נזכר בתלמוד ופוסקים ראשונים, ומדברי התלמוד נראה ההיפך ממנו, שאמרו שם שבקומו ממיטתו יבדוק נקביו ויפנה ואח"כ יטול ידיו<ref> עי' ר' יוחנן בברכות טו א. </ref>, וכיוון שצריך ליפנות וליכנס לבית-הכסא*, ודאי הוא יותר מארבע אמות, כי לאו כל אדם זוכה להיות בית הכסא סמוך למיטתו כל כך<ref> שבו"י שם.</ref>. או משום שלא אמרו שאסור ללכת ארבע אמות, אלא כשמים מצויים לפניו והולך ארבע אמות בלי נט"י<ref> תשובה מאהבה שם, בד' הזוהר: ואפשר. </ref>. או משום שלא אמרו שאסור ללכת ארבע אמות בלא נט"י, אלא לסוברים שאסור לברך ברכה לפני נט"י<ref> ע"ע ברכות השחר ציון 190 ואילך.</ref>, שכיוון שחמורה טומאתו כל כך, אסור לילך ארבע אמות בלא שיסלקנה<ref> מצות ראיה סי' ד שם.</ref>, שאין ללכת ארבע אמות במצב איסור ברכה, שהרי אדם חייב לברך על כל נשימה ונשימה<ref> עי' בר"ר פי"ד סי' י. מצות ראיה שם, בסו"ד.</ref>. אבל לסוברים - וכן הלכה<ref> שו"ע או"ח ד כג. </ref> - שמותר לברך לפני נט"י שחרית<ref> ע"ע ברכות השחר ציון 187 ואילך. </ref>, אינו מוכרח שאסור ללכת ארבע אמות בלא נט"י<ref> מצות ראיה שם. </ref>. וכן יש מהאחרונים שכתבו שהמנהג שלא להיזהר בזה<ref> שבו"י שם, בשאלת השואל, שהעולם אין נזהרין בזה ואף יראים ושלימים בתורה; א"ר שם, שהעולם מקילין בזה ואפי' יודעי דת; תשובה מאהבה שם, שהעולם אין נזהרין.</ref>.
ג) ויש מהאחרונים סוברים שאין איסור בדבר{{הערה|עי' דמשק אליעזר חולין פ"ח סי' י אות כט; שו"ת שבו"י ח"ג סי' א; א"ר סי' א סק"ד, בד' לבוש או"ח סי' כה ס"א (והוא הגמ' שבציון 1147) וסי' ח סי"א; שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' יד; שו"ע הרב או"ח סי' א ס"ז: מדין התלמוד; מצות ראיה או"ח סי' ד ס"ו ד"ה בארצה"ח, בד' השו"ע שהשמיט.}}. אם משום שלא נאמר האיסור אלא בזמניהם, כמו לענין גלוי*{{הערה|ע"ע גלוי: בזמן הזה.}} וזוגות*{{הערה|ע"ע זוגות ציון 65 ואילך. דמשק אליעזר שם, בד' הב"י: שמא; א"ר סי' א שם, בשמו; ברכ"י שם סק"א ושו"ת יוסף אומץ סי' טז אות ב, בשם א"ר שכ' בשם דמשק אליעזר, ודחה; .}}. או משום שדין זה לא נזכר בתלמוד ופוסקים ראשונים, ומדברי התלמוד נראה ההפך ממנו, שאמרו שם שבקומו ממיטתו יבדוק נקביו ויפנה ואחר כך יטול ידיו{{הערה|עי' ר' יוחנן בברכות טו א.}}, וכיוון שצריך ליפנות וליכנס לבית-הכסא*, ודאי הוא יותר מארבע אמות, כי לאו כל אדם זוכה להיות בית הכסא סמוך למיטתו כל כך{{הערה|שבו"י שם.}}. או משום שלא אמרו שאסור ללכת ארבע אמות, אלא כשמים מצויים לפניו והולך ארבע אמות בלי נט"י{{הערה|תשובה מאהבה שם, בד' הזוהר: ואפשר.}}. או משום שלא אמרו שאסור ללכת ארבע אמות בלא נט"י, אלא לסוברים שאסור לברך ברכה לפני נט"י{{הערה|ע"ע ברכות השחר ציון 190 ואילך.}}, שכיוון שחמורה טומאתו כל כך, אסור לילך ארבע אמות בלא שיסלקנה{{הערה|מצות ראיה סי' ד שם.}}, שאין ללכת ארבע אמות במצב איסור ברכה, שהרי אדם חייב לברך על כל נשימה ונשימה{{הערה|עי' בר"ר פי"ד סי' י. מצות ראיה שם, בסו"ד.}}. אבל לסוברים - וכן הלכה{{הערה|שו"ע או"ח ד כג.}} - שמותר לברך לפני נט"י שחרית{{הערה|ע"ע ברכות השחר ציון 187 ואילך.}}, אינו מוכרח שאסור ללכת ארבע אמות בלא נט"י{{הערה|מצות ראיה שם.}}. וכן יש מהאחרונים שכתבו שהמנהג שלא להיזהר בזה{{הערה|שבו"י שם, בשאלת השואל, שהעולם אין נזהרין בזה ואף יראים ושלימים בתורה; א"ר שם, שהעולם מקילין בזה ואפי' יודעי דת; תשובה מאהבה שם, שהעולם אין נזהרין.}}.


=== כשקם על מנת שלא לחזור לישון ===
=== כשקם על מנת שלא לחזור לישון ===


באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן<ref> עי' ציון 1117 ואילך.</ref> - נחלקו אחרונים: יש סוברים שהוא דוקא שקם על מנת שלא לחזור לישון<ref> זכור לאברהם (אלקלעי) ח"א או"ח אות נ, בד' עט"ז סי' א סק"א, ודחה. </ref>. ויש סוברים שאין בו חילוק בין הקם שלא לישון עוד לקם על מנת לחזור ולישן, שעיקר הטעם הוא משום רוח רעה, וכל הלילה רוח רעה שורה עליו<ref> זכור לאברהם שם, במסקנא; כה"ח או"ח סי' ד סק"ד, בשמו. </ref>.
באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן{{הערה|עי' ציון 1117 ואילך.}} - נחלקו אחרונים: יש סוברים שהוא דווקא שקם על מנת שלא לחזור לישון{{הערה|זכור לאברהם (אלקלעי) ח"א או"ח אות נ, בד' עט"ז סי' א סק"א, ודחה.}}. ויש סוברים שאין בו חילוק בין הקם שלא לישון עוד לקם על מנת לחזור ולישן, שעיקר הטעם הוא משום רוח רעה, וכל הלילה רוח רעה שורה עליו{{הערה|זכור לאברהם שם, במסקנא; כה"ח או"ח סי' ד סק"ד, בשמו.}}.


=== מחוץ לבית ===
=== מחוץ לבית ===


באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן<ref> עי' ציון 1117 ואילך.</ref> - נחלקו אחרונים: יש סוברים שאינו אלא בהליכה מחוץ לבית<ref> עי' שו"ת שבו"י ח"ג סי' א, בד' הזוהר.</ref>, אבל בתוך הבית, כל הבית כולו הוא כארבע אמות, אפילו הוא מאה אמה<ref> ר' שמעון בן אלעזר בברייתא בברכות כה ב, לפי מסקנת הגמ' שם, לענין הרחקה מגרף של רעי ועביט של מי רגלים. שבו"י שם, בד' הזוהר; זכור לאברהם (אלקלעי) ח"א או"ח אות נ, שכמדומה לו יש בספרים, ודחה.</ref>. ואף על פי שלהלכה לא נפסק כן<ref> עי' טוש"ע או"ח פז ג.</ref>, מכל מקום לענין נט"י שחרית - שאין האיסור ללכת ארבע אמות קודם נטילה אלא פרישות וחסידות יתירה, לסוברים כן<ref> עי' ציון 1137 ואילך.</ref> - אין להחמיר בזה<ref> שבו"י שם. </ref>. ויש מהאחרוניים שכתבו שאין לסמוך על זה אלא בשעת הדחק<ref> שע"ת סי' א סק"ב; </ref>.
באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן{{הערה|עי' ציון 1117 ואילך.}} - נחלקו אחרונים: יש סוברים שאינו אלא בהליכה מחוץ לבית{{הערה|עי' שו"ת שבו"י ח"ג סי' א, בד' הזוהר.}}, אבל בתוך הבית, כל הבית כולו הוא כארבע אמות, אפילו הוא מאה אמה{{הערה|ר' שמעון בן אלעזר בברייתא בברכות כה ב, לפי מסקנת הגמ' שם, לענין הרחקה מגרף של רעי ועביט של מי רגלים. שבו"י שם, בד' הזוהר; זכור לאברהם (אלקלעי) ח"א או"ח אות נ, שכמדומה לו יש בספרים, ודחה.}}. ואף על פי שלהלכה לא נפסק כן{{הערה|עי' טוש"ע או"ח פז ג.}}, מכל מקום לענין נט"י שחרית - שאין האיסור ללכת ארבע אמות קודם נטילה אלא פרישות וחסידות יתירה, לסוברים כן{{הערה|עי' ציון 1137 ואילך.}} - אין להחמיר בזה{{הערה|שבו"י שם.}}. ויש מהאחרוניים שכתבו שאין לסמוך על זה אלא בשעת הדחק{{הערה|שע"ת סי' א סק"ב;}}.


=== בחדר אחר ===
=== בחדר אחר ===


באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן<ref> עי' ציון 1117 ואילך.</ref> - נחלקו אחרונים: יש סוברים שכל אותו החדר חשוב כארבע אמות<ref> א"ר סי' א סק"ד, בשם גיסו הרב מוהר"ר יעקב (והוא השבו"י) שסמכו על הסוברים שכל אותו החדר שהמת מונח בתוכו חשוב כד"א.</ref>. אכן כתבו אחרונים שהמנהג - לנוהגים ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית<ref> עי' ציון 1156.</ref> - שמקילים יותר ויוצאים מאותו החדר<ref> א"ר שם. </ref>.
באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן{{הערה|עי' ציון 1117 ואילך.}} - נחלקו אחרונים: יש סוברים שכל אותו החדר חשוב כארבע אמות{{הערה|א"ר סי' א סק"ד, בשם גיסו הרב מוהר"ר יעקב (והוא השבו"י) שסמכו על הסוברים שכל אותו החדר שהמת מונח בתוכו חשוב כד"א.}}. אכן כתבו אחרונים שהמנהג - לנוהגים ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית{{הערה|עי' ציון 1156.}} - שמקילים יותר ויוצאים מאותו החדר{{הערה|א"ר שם.}}.


=== בנטילה אחת ===
=== בנטילה אחת ===


באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן<ref> עי' ציון 1117 ואילך.</ref> - נחלקו אחרונים: יש סוברים שדי אם נטל קצת, כדי לצאת מהאיסור<ref> עי' עט"ז סי' ד סק"ג.</ref>, ולכן כתבו שיטול ידיו קצת קודם שילך ארבע אמות אפילו קודם שילביש חלוקו, ואחר שלבשו כראוי יטול ידיו יפה בעירוי<ref> עט"ז שם; יד אהרן (אלפנדרי) שם בהגה"ט, בשמו, ודחה.</ref>. ויש סוברים שכיון שצריך לערות שלוש פעמים משום שהרוח הרעה מקפדת על שלוש פעמים<ref> עי' ציונים 1376 ואילך, 1387 ואילך. יד אהרן שם: בת מלך (עי' ציון 900).</ref>  - ואינה סרה בפחות מזה<ref> עי' ציון 1389.</ref>  - עירוי קצת אינו מועיל<ref> יד אהרן שם.</ref>.
באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן{{הערה|עי' ציון 1117 ואילך.}} - נחלקו אחרונים: יש סוברים שדי אם נטל קצת, כדי לצאת מהאיסור{{הערה|עי' עט"ז סי' ד סק"ג.}}, ולכן כתבו שיטול ידיו קצת קודם שילך ארבע אמות אפילו קודם שילביש חלוקו, ואחר שלבשו כראוי יטול ידיו יפה בעירוי{{הערה|עט"ז שם; יד אהרן (אלפנדרי) שם בהגה"ט, בשמו, ודחה.}}. ויש סוברים שכיון שצריך לערות שלוש פעמים משום שהרוח הרעה מקפדת על שלוש פעמים{{הערה|עי' ציונים 1376 ואילך, 1387 ואילך. יד אהרן שם: בת מלך (עי' ציון 900).}} - ואינה סרה בפחות מזה{{הערה|עי' ציון 1389.}} - עירוי קצת אינו מועיל{{הערה|יד אהרן שם.}}.


=== היו המים רחוקים ===
=== היו המים רחוקים ===


לסוברים שיש איסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית<ref> עי' ציון 1117 ואילך.</ref>, אם היו המים רחוקים מאוד מהאדם ואין לו מי שיקרבם, נחלקו אחרונים:
לסוברים שיש איסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית{{הערה|עי' ציון 1117 ואילך.}}, אם היו המים רחוקים מאוד מהאדם ואין לו מי שיקרבם, נחלקו אחרונים:


א) יש סוברים שילך פחות פחות מארבע אמות<ref> ברכ"י או"ח סי' א סק"א, ששמע מרבנן קדישי, וקשר גודל סי' א אות ד; שע"ת סי' א סק"ב, בשמו: נהגו קצת מבעלי נפש; מטה אפרים סי' תריט סכ"ז; סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג, בשם ברכ"י; המגיה בשלמי צבור סדר האשמורת ודיני נט"י אות ל, בשם ברכ"י; זכור לאברהם (אלקלעי) ח"א או"ח אות נ, בשם שלמי צבור, שכ' בשם ברכ"י, וח"ג או"ח אות נ, בשם באה"ט ועט"ז ושלמי צבור וברכ"י; פתח הדביר ח"א או"ח סי' ד אות א, בשם ברכ"י, והסכים לו; </ref>, כאותה שאמרו גבי שבת<ref> ברכ"י שם; סדור בית עובד שם, בשמו: איסורי שבת; זכור לאברהם ח"ג שם והמגיה לשלמי צבור שם, בשם ברכ"י; </ref>, בשעת הדחק, בהליכה ברשות-הרבים*, שילך פחות פחות מארבע אמות<ref> ע"ע רשות הרבים. </ref>. שהאיסור אינו אלא בהליכה דוקא<ref> פתח הדביר שם: חיוב המיתה (עי' להלן).</ref>, משום שבהליכה של ארבע אמות גורם להקנות מושב ליצר הרע בגופו<ref> עי' פתח הדביר שם: ואולי. </ref>. ונחלקו אחרונים לדעה זו, אם צריך לשבת בכל פעם שהולך פחות מארבע אמות ושיעור הישיבה שהולך יהיה כמה שישב<ref> רוח חיים (פלאג'י) או"ח סי' ד אות א ד"ה אלא דצריך; </ref> - כפי הסוברים כן בשבת<ref> ע"ע רשות הרבים, ושם שאחרוני הפוסקים לא נקטו כן. </ref> - או שאינו צריך לשבת<ref> כה"ח או"ח סי' ד סק"ב, ע"פ שאר האחרונים שבלהלן, שלא הזכירו רק לעמוד. </ref>.
א) יש סוברים שילך פחות פחות מארבע אמות{{הערה|ברכ"י או"ח סי' א סק"א, ששמע מרבנן קדישי, וקשר גודל סי' א אות ד; שע"ת סי' א סק"ב, בשמו: נהגו קצת מבעלי נפש; מטה אפרים סי' תריט סכ"ז; סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג, בשם ברכ"י; המגיה בשלמי צבור סדר האשמורת ודיני נט"י אות ל, בשם ברכ"י; זכור לאברהם (אלקלעי) ח"א או"ח אות נ, בשם שלמי צבור, שכ' בשם ברכ"י, וח"ג או"ח אות נ, בשם באה"ט ועט"ז ושלמי צבור וברכ"י; פתח הדביר ח"א או"ח סי' ד אות א, בשם ברכ"י, והסכים לו;}}, כאותה שאמרו גבי שבת{{הערה|ברכ"י שם; סדור בית עובד שם, בשמו: איסורי שבת; זכור לאברהם ח"ג שם והמגיה לשלמי צבור שם, בשם ברכ"י;}}, בשעת הדחק, בהליכה ברשות-הרבים*, שילך פחות פחות מארבע אמות{{הערה|ע"ע רשות הרבים.}}. שהאיסור אינו אלא בהליכה דוקא{{הערה|פתח הדביר שם: חיוב המיתה (עי' להלן).}}, משום שבהליכה של ארבע אמות גורם להקנות מושב ליצר הרע בגופו{{הערה|עי' פתח הדביר שם: ואולי.}}. ונחלקו אחרונים לדעה זו, אם צריך לשבת בכל פעם שהולך פחות מארבע אמות ושיעור הישיבה שהולך יהיה כמה שישב{{הערה|רוח חיים (פלאג'י) או"ח סי' ד אות א ד"ה אלא דצריך;}} - כפי הסוברים כן בשבת{{הערה|ע"ע רשות הרבים, ושם שאחרוני הפוסקים לא נקטו כן.}} - או שאינו צריך לשבת{{הערה|כה"ח או"ח סי' ד סק"ב, ע"פ שאר האחרונים שבלהלן, שלא הזכירו רק לעמוד.}}.


ב) ויש סוברים שעדיף שילך במרוצה, שלא להשהות רוח רעה השורה על ידיו<ref> שע"ת שם; סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג; </ref>, ועל זה אמרו שאסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית, שאין עיקר האיסור על מעשה ההליכה, אלא כל עיקר ההקפדה על השיהוי, ששוהה עליו רוח הטומאה כדי שיעור הילוך ארבע אמות<ref> סדור בית עובד שם, ע"פ תולעת יעקב שבציון 1124 וסדר היום שבציון 957 ואילך.</ref>.
ב) ויש סוברים שעדיף שילך במרוצה, שלא להשהות רוח רעה השורה על ידיו{{הערה|שע"ת שם; סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג;}}, ועל זה אמרו שאסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית, שאין עיקר האיסור על מעשה ההליכה, אלא כל עיקר ההקפדה על השיהוי, ששוהה עליו רוח הטומאה כדי שיעור הילוך ארבע אמות{{הערה|סדור בית עובד שם, ע"פ תולעת יעקב שבציון 1124 וסדר היום שבציון 957 ואילך.}}.


=== הליכה לצורך ניגוב ===
=== הליכה לצורך ניגוב ===


אף לסוברים שאין הרוח הרעה סרה מהידיים עד שינגבם<ref> עי' להלן ואילך.</ref>, כתבו אחרונים שמכל מקום יכול לילך ליקח מטפחת לנגב ידיו, אף שהוא רחוק ממנו יותר מארבע אמות, שלענין זה אין להחמיר כל כך<ref> שע"ת סי' ד סק"א.</ref>.
אף לסוברים שאין הרוח הרעה סרה מהידיים עד שינגבם, כתבו אחרונים שמכל מקום יכול לילך ליקח מטפחת לנגב ידיו, אף שהוא רחוק ממנו יותר מארבע אמות, שלענין זה אין להחמיר כל כך{{הערה|שע"ת סי' ד סק"א.}}.


=== היה ניעור כל הלילה ===
=== היה ניעור כל הלילה ===
שורה 125: שורה 125:
היה ניעור כל הלילה, אם צריך נט"י בבוקר, נחלקו הדעות:
היה ניעור כל הלילה, אם צריך נט"י בבוקר, נחלקו הדעות:


א) יש סוברים שאינו צריך ליטול את ידיו<ref> עי' ב"י או"ח סי' ד, בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב וקפד ע"ב; ב"י שם ובהגר"א שם ד"ה ולהעביר, בד' הרא"ש שבציון 924; ב"י שם, בד' הרשב"א שבציון 944, בצד הא'; מקו"ח (הכהן) שם סק"ו, בד' הזוהר ח"ב דף קעג ע"א; מקדש מלך לזוהר ח"א דף קסט ע"ב, בשם רח"ו, בד' הזוהר שם; אור החמה (אזולאי) לזוהר ח"א דף י ע"ב, בשם רח"ו, בד' הזוהר שם; בהגר"א שם, בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב וקפד ע"ב; פמ"ג שם א"א סק"א וס"ק יא, בד' הזוהר; מ"ב שם ס"ק כח, בשם הב"י והט"ז (עי' ט"ז שם סק"ט שהביא הב"י), בד' הרא"ש.</ref>. אם משום שנט"י נתקנה משום רוח רעה<ref> עי' ציון 900 ואילך.</ref>, ולדעתם הניעור בלילה אין רוח הטומאה שורה עליו<ref> אור החמה שם, בשם רח"ו.</ref>, שאין הרוח הרעה שורה על האדם אלא בשעת השינה<ref> ב"י שם ובהגר"א שם, בד' הזוהר שם ושם; אור החמה שם, בשם רח"ו, בד' הזוהר ח"א דף י ע"ב, וקצת צ"ב שסותר לרח"ו שבציון הבא בד' הזוהר במקו"א; פמ"ג שם א"א ס"ק יא, בד' הזוהר; מ"ב שם, לצד זה. </ref>, או שאין הרוח הרעה שורה על האדם אלא בשעת השינה בלילה<ref> מקדש מלך שם, בשם רח"ו, בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב, וקצת צ"ב שסותר לרח"ו שבציון הקודם בד' הזוהר במקו"א.</ref>. או משום שנט"י נתקנה משום שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה<ref> עי' ציון 924 ואילך.</ref>, וכיון שניעור הוא, אפשר שלא נגע בשום מקום מטונף<ref> ב"י שם, בד' הרא"ש; עי' מג"א שם ס"ק יא, לצד זה; מ"ב שם, בשם הב"י והט"ז (עי' ציון 1190), בד' הרא"ש.</ref>. או משום שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה<ref> עי' ציון 940 ואילך.</ref>, וכשניעור כל הלילה אינו נעשה בריה חדשה<ref> מג"א שם, לצד זה. </ref>, שאינו נעשה בריה חדשה אלא כשישן בלילה ומפקיד נשמתו בידי הקב"ה<ref> ב"י שם, בד' הרשב"א שבציון 944, בצד הא'.</ref>.
א) יש סוברים שאינו צריך ליטול את ידיו{{הערה|עי' ב"י או"ח סי' ד, בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב וקפד ע"ב; ב"י שם ובהגר"א שם ד"ה ולהעביר, בד' הרא"ש שבציון 924; ב"י שם, בד' הרשב"א שבציון 944, בצד הא'; מקו"ח (הכהן) שם סק"ו, בד' הזוהר ח"ב דף קעג ע"א; מקדש מלך לזוהר ח"א דף קסט ע"ב, בשם רח"ו, בד' הזוהר שם; אור החמה (אזולאי) לזוהר ח"א דף י ע"ב, בשם רח"ו, בד' הזוהר שם; בהגר"א שם, בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב וקפד ע"ב; פמ"ג שם א"א סק"א וס"ק יא, בד' הזוהר; מ"ב שם ס"ק כח, בשם הב"י והט"ז (עי' ט"ז שם סק"ט שהביא הב"י), בד' הרא"ש.}}. אם משום שנט"י נתקנה משום רוח רעה{{הערה|עי' ציון 900 ואילך.}}, ולדעתם הניעור בלילה אין רוח הטומאה שורה עליו{{הערה|אור החמה שם, בשם רח"ו.}}, שאין הרוח הרעה שורה על האדם אלא בשעת השינה{{הערה|ב"י שם ובהגר"א שם, בד' הזוהר שם ושם; אור החמה שם, בשם רח"ו, בד' הזוהר ח"א דף י ע"ב, וקצת צ"ב שסותר לרח"ו שבציון הבא בד' הזוהר במקו"א; פמ"ג שם א"א ס"ק יא, בד' הזוהר; מ"ב שם, לצד זה.}}, או שאין הרוח הרעה שורה על האדם אלא בשעת השינה בלילה{{הערה|מקדש מלך שם, בשם רח"ו, בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב, וקצת צ"ב שסותר לרח"ו שבציון הקודם בד' הזוהר במקו"א.}}. או משום שנט"י נתקנה משום שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה{{הערה|עי' ציון 924 ואילך.}}, וכיון שניעור הוא, אפשר שלא נגע בשום מקום מטונף{{הערה|ב"י שם, בד' הרא"ש; עי' מג"א שם ס"ק יא, לצד זה; מ"ב שם, בשם הב"י והט"ז (עי' ציון 1190), בד' הרא"ש.}}. או משום שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה{{הערה|עי' ציון 940 ואילך.}}, וכשניעור כל הלילה אינו נעשה בריה חדשה{{הערה|מג"א שם, לצד זה.}}, שאינו נעשה בריה חדשה אלא כשישן בלילה ומפקיד נשמתו בידי הקב"ה{{הערה|ב"י שם, בד' הרשב"א שבציון 944, בצד הא'.}}.


ב) ויש סוברים שצריך ליטול את ידיו<ref> ב"י או"ח סי' ד, בד' הרשב"א שבציון 944, בצד הב'; לבוש שם סי"ג, בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"א; ב"ח שם, בד' הרא"ש שבציון 924 ובד' הרשב"א שם; בהגר"א שם ד"ה אם היה, בד' הרשב"א שם, וד"ה להעביר, בד' א"ח שבלהלן; פמ"ג שם א"א סק"א וס"ק יא, בד' הא"ח; מ"ב שם ס"ק כח, בשם הב"י והט"ז (עי' ציון 1190), בד' הרשב"א.</ref>  מיד כשיאור היום<ref> שו"ע הרב שם סי"ג.</ref>. אם משום שנט"י נתקנה משום רוח רעה<ref> עי' ציון 900 ואילך.</ref>, ולדעתם היא שורה - לעולם - עד אור היום - אפילו אינו ישן<ref> דרישה שם סק"א, בד' א"ח שבלהלן; מחה"ש שם ס"ק יג, לצד זה.</ref>, שהלילה הוא הגורם לרוח רעה<ref> מחה"ש שם, לצד זה. </ref>  - ועל כן צריך נטילה באור היום<ref> ט"ז שם סק"י, בד' א"ח שבלהלן; א"ר שם סק"ט, בשם הט"ז.</ref>, או שבעמוד השחר חוזרת הרוח הרעה ושורה פעם שנית<ref> בהגר"א שם ד"ה ולהעביר, בד' א"ח שבלהלן; עי' ארה"ח שם לב הארץ סי"ד ומ"ב שם ס"ק לא, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם סי"ד (שמקורו בא"ח הנ"ל). </ref>, או שהרוח שורה עליו בלילה מבחוץ אפילו בעודו ניעור<ref> לבוש שם, בד' הזוהר. כעי"ז בקיצור נמרץ בפמ"ג שם א"א ס"ק יא, בד' א"ח (והובא בעילום שם במ"ב שם, לצד זה), וצ"ב.</ref>, כי בלילה זמן שליטת המזיקין<ref> כ"מ מח"א כלל ב ס"ד (וייתכן שהוא טעם נפרד). </ref>, אלא שכשישן הוא נכנס לתוכו במקום שהיתה נשמתו, ואף אם היה ניעור צריך ליטול להעביר הרוח הרעה השורה עליו מבחוץ<ref> לבוש שם, בד' הזוהר. </ref>. או משום שנט"י נתקנה משום שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה<ref> עי' ציון 924 ואילך.</ref>, ואף שאין הטעם שייך כשניעור כל הלילה<ref> עי' ציון 1196.</ref>, מכל מקום יש לומר שלא חילקו חכמים ("לא-פלוג-רבנן*") בתקנותיהם, ואף כאן יש לו ליטול<ref> ב"ח שם, בד' הרא"ש שבציון 924.</ref>, כיון שרוב העולם ידיהם מטונפות, ואף הוא רוב פעמים ידיו מטונפות בבוקר, אף שעתה אין מטונפות, אין לחלק<ref> ארה"ח שם ארץ יהודה סק"ח, בביאור הב"ח שבציון הקודם. </ref>. או משום שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה<ref> עי' ציון 940 ואילך.</ref>, ואע"פ שלא הפקיד נשמתו בידי הקב"ה ולא נעשה בריה חדשה, מכל מקום יש לומר שלא חילקו חכמים בתקנותיהם, ואף כאן יש לו ליטול<ref> עי' ב"י שם, בד' הרשב"א שבציון 944, בצד הב'; עי' בהגר"א שם ד"ה אם היה, בד' הרשב"א; עי' שו"ע הרב שם סי"ג, לצד זה; מ"ב שם, בשם הב"י והט"ז (עי' ציון 1190), בד' הרשב"א. בטעם שהב"י לא נקט כן אף בד' הרא"ש, כב"ח שבציון 1212, עי' ט"ז שם סק"ט ומגן גבורים שם שלטי גבורים סק"ה.</ref>, או שמכל מקום יש לומר שעל חידוש העולם צריך - ליטול - ולברך אף שלא נהנה<ref> דה"ח דיני נט"י שחרית סי"ז ובה"ל שם ד"ה ויטלם בלא, בד' הרשב"א שם, ע"פ שו"ת הרשב"א ח"א סי' קנג, בשם ר"י ברצלוני. </ref>, שצריך אדם ליתן שבח והודיה על חסדי ה' יתברך שמחזיר נשמותיהם של אחרים שהיו ישנים<ref> ט"ז שם סק"ט, בד' הב"י שם. </ref>.
ב) ויש סוברים שצריך ליטול את ידיו{{הערה|ב"י או"ח סי' ד, בד' הרשב"א שבציון 944, בצד הב'; לבוש שם סי"ג, בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"א; ב"ח שם, בד' הרא"ש שבציון 924 ובד' הרשב"א שם; בהגר"א שם ד"ה אם היה, בד' הרשב"א שם, וד"ה להעביר, בד' א"ח שבלהלן; פמ"ג שם א"א סק"א וס"ק יא, בד' הא"ח; מ"ב שם ס"ק כח, בשם הב"י והט"ז (עי' ציון 1190), בד' הרשב"א.}} מיד כשיאור היום{{הערה|שו"ע הרב שם סי"ג.}}. אם משום שנט"י נתקנה משום רוח רעה{{הערה|עי' ציון 900 ואילך.}}, ולדעתם היא שורה - לעולם - עד אור היום - אפילו אינו ישן{{הערה|דרישה שם סק"א, בד' א"ח שבלהלן; מחה"ש שם ס"ק יג, לצד זה.}}, שהלילה הוא הגורם לרוח רעה{{הערה|מחה"ש שם, לצד זה.}} - ועל כן צריך נטילה באור היום{{הערה|ט"ז שם סק"י, בד' א"ח שבלהלן; א"ר שם סק"ט, בשם הט"ז.}}, או שבעמוד השחר חוזרת הרוח הרעה ושורה פעם שנית{{הערה|בהגר"א שם ד"ה ולהעביר, בד' א"ח שבלהלן; עי' ארה"ח שם לב הארץ סי"ד ומ"ב שם ס"ק לא, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם סי"ד (שמקורו בא"ח הנ"ל).}}, או שהרוח שורה עליו בלילה מבחוץ אפילו בעודו ניעור{{הערה|לבוש שם, בד' הזוהר. כעי"ז בקיצור נמרץ בפמ"ג שם א"א ס"ק יא, בד' א"ח (והובא בעילום שם במ"ב שם, לצד זה), וצ"ב.}}, כי בלילה זמן שליטת המזיקין{{הערה|כ"מ מח"א כלל ב ס"ד (וייתכן שהוא טעם נפרד).}}, אלא שכשישן הוא נכנס לתוכו במקום שהיתה נשמתו, ואף אם היה ניעור צריך ליטול להעביר הרוח הרעה השורה עליו מבחוץ{{הערה|לבוש שם, בד' הזוהר.}}. או משום שנט"י נתקנה משום שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה{{הערה|עי' ציון 924 ואילך.}}, ואף שאין הטעם שייך כשניעור כל הלילה{{הערה|עי' ציון 1196.}}, מכל מקום יש לומר שלא חילקו חכמים ("לא-פלוג-רבנן*") בתקנותיהם, ואף כאן יש לו ליטול{{הערה|ב"ח שם, בד' הרא"ש שבציון 924.}}, כיון שרוב העולם ידיהם מטונפות, ואף הוא רוב פעמים ידיו מטונפות בבוקר, אף שעתה אין מטונפות, אין לחלק{{הערה|ארה"ח שם ארץ יהודה סק"ח, בביאור הב"ח שבציון הקודם.}}. או משום שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה{{הערה|עי' ציון 940 ואילך.}}, ואע"פ שלא הפקיד נשמתו בידי הקב"ה ולא נעשה בריה חדשה, מכל מקום יש לומר שלא חילקו חכמים בתקנותיהם, ואף כאן יש לו ליטול{{הערה|עי' ב"י שם, בד' הרשב"א שבציון 944, בצד הב'; עי' בהגר"א שם ד"ה אם היה, בד' הרשב"א; עי' שו"ע הרב שם סי"ג, לצד זה; מ"ב שם, בשם הב"י והט"ז (עי' ציון 1190), בד' הרשב"א. בטעם שהב"י לא נקט כן אף בד' הרא"ש, כב"ח שבציון 1212, עי' ט"ז שם סק"ט ומגן גבורים שם שלטי גבורים סק"ה.}}, או שמכל מקום יש לומר שעל חידוש העולם צריך - ליטול - ולברך אף שלא נהנה{{הערה|דה"ח דיני נט"י שחרית סי"ז ובה"ל שם ד"ה ויטלם בלא, בד' הרשב"א שם, ע"פ שו"ת הרשב"א ח"א סי' קנג, בשם ר"י ברצלוני.}}, שצריך אדם ליתן שבח והודיה על חסדי ה' יתברך שמחזיר נשמותיהם של אחרים שהיו ישנים{{הערה|ט"ז שם סק"ט, בד' הב"י שם.}}.


להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שהניעור כל הלילה יטול ידיו מספק<ref> שו"ע או"ח ד יג; לבוש שם סי"ג; דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז; ח"א כלל ב ס"ד; עי' שו"ע הרב שם סי"ג.</ref>, ולכן לא יברך על הנטילה<ref> רמ"א שם; לבוש שם; ט"ז שם סק"ט ומג"א שם ס"ק יב, לפי א"ר שם סק"ח; עי' דרך חיים (ליפשיץ) סי' נד סט"ז; דברי חכמים שם; ח"א שם; שו"ע הרב שם; שע"ת סי' ד ס"ק יג; מ"ב שם סק"ל, בשמו; ארה"ח שם לב הארץ סי"ג וארץ יהודה סוף סק"ח; מ"ב שם, בשמו; ערה"ש שם סי"ב, בשם יש מהגדולים, ותמה עליהם.</ref>, שספק ברכות להקל<ref> ע"ע ברכות: בספק. עטרת צבי שם ס"ק יז. </ref>, שאין מברכים על הספק, שמא תהיה הברכה לבטלה<ref> לבוש שם. </ref>. ויש פוסקים שיטול ויברך<ref> ב"ח שם; עטרת צבי שם ומג"א שם וא"ר שם וא"ז שם סק"ו ומ"ב שם, בשמו; מעשה רב סי' ב; מ"ב שם, בשמו; ערה"ש שם, בשם הב"ח, ושכן עיקר.</ref>. ויש פוסקים שאינו צריך ליטול כלל<ref> מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יג, לשיטתו בביאור הזוהר לעיל בציון 1190; ברכ"י שם אות ה, בשמו; באה"ט (הקדמון) שם ס"ק יג, בשם האר"י; שתילי זיתים שם ס"ק יח ותפלה לדוד (עמאר) משפט ברכת ענ"י סי' ה, בשם הבאה"ט שכ' בשם האר"י.</ref>.
להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שהניעור כל הלילה יטול ידיו מספק{{הערה|שו"ע או"ח ד יג; לבוש שם סי"ג; דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז; ח"א כלל ב ס"ד; עי' שו"ע הרב שם סי"ג.}}, ולכן לא יברך על הנטילה{{הערה|רמ"א שם; לבוש שם; ט"ז שם סק"ט ומג"א שם ס"ק יב, לפי א"ר שם סק"ח; עי' דרך חיים (ליפשיץ) סי' נד סט"ז; דברי חכמים שם; ח"א שם; שו"ע הרב שם; שע"ת סי' ד ס"ק יג; מ"ב שם סק"ל, בשמו; ארה"ח שם לב הארץ סי"ג וארץ יהודה סוף סק"ח; מ"ב שם, בשמו; ערה"ש שם סי"ב, בשם יש מהגדולים, ותמה עליהם.}}, שספק ברכות להקל{{הערה|ע"ע ברכות: בספק. עטרת צבי שם ס"ק יז.}}, שאין מברכים על הספק, שמא תהיה הברכה לבטלה{{הערה|לבוש שם.}}. ויש פוסקים שיטול ויברך{{הערה|ב"ח שם; עטרת צבי שם ומג"א שם וא"ר שם וא"ז שם סק"ו ומ"ב שם, בשמו; מעשה רב סי' ב; מ"ב שם, בשמו; ערה"ש שם, בשם הב"ח, ושכן עיקר.}}. ויש פוסקים שאינו צריך ליטול כלל{{הערה|מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יג, לשיטתו בביאור הזוהר לעיל בציון 1190; ברכ"י שם אות ה, בשמו; באה"ט (הקדמון) שם ס"ק יג, בשם האר"י; שתילי זיתים שם ס"ק יח ותפלה לדוד (עמאר) משפט ברכת ענ"י סי' ה, בשם הבאה"ט שכ' בשם האר"י.}}.


אף הפוסקים שהניעור כל הלילה יטול ידיו ולא יברך<ref> עי' ציון 1218 ואילך.</ref>, כתבו אחרונים שאם נגע במקום המטונף יכול ליטול ולברך<ref> עו"ת סי' ד סק"ח: טינף ידיו בלילה; א"ר שם, שמשמע שאף הרמ"א והלבוש בציון 1219 מודים לזה: טינף ידיו; דה"ח דיני נט"י שחרית סי"ז.</ref>, וכן אם עשה צרכיו<ref> דה"ח שם; כ"מ מחי' רעק"א שם למג"א ס"ק יא; עי' ארה"ח שבציון 893; עי' שלחן הטהור שם ס"י; מ"ב שם סק"ל, בשם הסכמת האחרונים, ובשעה"צ שם אות מא, דהיינו א"ר וח"א (וצ"ב, שאינו בח"א) ודה"ח ורעק"א וארה"ח.</ref>, או שהטיל מים ושפשף<ref> עי' ארה"ח שם; מ"ב שם, בשם הסמכת האחרונים (עי' בציון הקודם).</ref>, אם משום שהעיקר - לדעתם - שנט"י נתקנה משום חשש טינוף הידים<ref> א"ר שם, בד' הב"י; עי' א"ר שם, בד' הרמ"א והלבוש. </ref>, או שאף אם טעם התקנה משום שנעשה בריה חדשה, סוברים שלדעה זו יכול לברך אם היה ניעור כל הלילה<ref> דה"ח שם; בה"ל שם ד"ה יטלם בלא.</ref>. וכתבו אחרונים שנכון לעשות כן לכתחילה מי שניעור כל הלילה, כדי לחייב עצמו בברכה<ref> עי' ארה"ח שם; מ"ב שם, בשמו.</ref>.
אף הפוסקים שהניעור כל הלילה יטול ידיו ולא יברך{{הערה|עי' ציון 1218 ואילך.}}, כתבו אחרונים שאם נגע במקום המטונף יכול ליטול ולברך{{הערה|עו"ת סי' ד סק"ח: טינף ידיו בלילה; א"ר שם, שמשמע שאף הרמ"א והלבוש בציון 1219 מודים לזה: טינף ידיו; דה"ח דיני נט"י שחרית סי"ז.}}, וכן אם עשה צרכיו{{הערה|דה"ח שם; כ"מ מחי' רעק"א שם למג"א ס"ק יא; עי' ארה"ח שבציון 893; עי' שלחן הטהור שם ס"י; מ"ב שם סק"ל, בשם הסכמת האחרונים, ובשעה"צ שם אות מא, דהיינו א"ר וח"א (וצ"ב, שאינו בח"א) ודה"ח ורעק"א וארה"ח.}}, או שהטיל מים ושפשף{{הערה|עי' ארה"ח שם; מ"ב שם, בשם הסמכת האחרונים (עי' בציון הקודם).}}, אם משום שהעיקר - לדעתם - שנט"י נתקנה משום חשש טינוף הידים{{הערה|א"ר שם, בד' הב"י; עי' א"ר שם, בד' הרמ"א והלבוש.}}, או שאף אם טעם התקנה משום שנעשה בריה חדשה, סוברים שלדעה זו יכול לברך אם היה ניעור כל הלילה{{הערה|דה"ח שם; בה"ל שם ד"ה יטלם בלא.}}. וכתבו אחרונים שנכון לעשות כן לכתחילה מי שניעור כל הלילה, כדי לחייב עצמו בברכה{{הערה|עי' ארה"ח שם; מ"ב שם, בשמו.}}.


הניעור כל הלילה, שלהלכה נוטל ידיו, כמה פעמים יטלם, עי' להלן: צורת הנטילה<ref> ציון 1403.</ref>.
הניעור כל הלילה, שלהלכה נוטל ידיו, כמה פעמים יטלם, עי' להלן: צורת הנטילה{{הערה|ציון 1403.}}.


=== הישן עם כפפות ===
=== הישן עם כפפות ===


הישן בלילה בבתי ידים - כפפות - כתבו אחרונים שדינו תלוי בטעם תקנת נט"י: אם טעם תקנת נט"י שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה<ref> עי' ציון 924 ואילך.</ref>, אם ישן בלילה בבתי ידים ודאי לא נגע במקום מטונף, ואין צריך ליטול ידיו<ref> עי' פמ"ג או"ח סי' ד א"א סק"א, בד' הרא"ש שבציון 725; עי' שו"ע הרב או"ח סי' ד סי"ג, לצד זה; עי' ארה"ח שם לב הארץ ס"א, בד' הרא"ש.</ref>. ואף לטעם תקנת נט"י משום רוח רעה<ref> עי' ציון 900 ואילך.</ref>, מכל מקום יטול בלא ברכה<ref> עי' פמ"ג שם ומשב"ז סק"א; בה"ל שם ד"ה אם היה, בשם פמ"ג וארה"ח, בד' הרא"ש.</ref>. אבל לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה<ref> עי' ציון 940 ואילך.</ref>, אף הישן בבתי ידים יש לו ליטול בברכה<ref> פמ"ג שם ושם, בד' הרשב"א שבציון 733; עי' שו"ע הרב שם, לצד זה; עי' ארה"ח שם, בד' הרשב"א.</ref>, ככהן בקדוש-ידים-ורגלים* בהיסח הדעת<ref> ע"ע קדוש ידים ורגלים. פמ"ג א"א שם, בד' הרשב"א.</ref>, שהרי נעשה כבריה חדשה<ref> עי' פמ"ג שם, בד' הרשב"א; שו"ע הרב שם, לצד זה.</ref>. ולהלכה כתבו הפוסקים שיטול מספק ולא יברך<ref> עי' שו"ע הרב שם; ארה"ח שם; עי' בה"ל שם. </ref>. ויש מהם שכתבו שטוב שיביא עצמו לידי חיוב נטילה מצד אחר, שיעשה צרכיו או יטיל מים וישפשף ואז יטול ויברך<ref> ארה"ח שם. </ref>.
הישן בלילה בבתי ידים - כפפות - כתבו אחרונים שדינו תלוי בטעם תקנת נט"י: אם טעם תקנת נט"י שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה{{הערה|עי' ציון 924 ואילך.}}, אם ישן בלילה בבתי ידים ודאי לא נגע במקום מטונף, ואין צריך ליטול ידיו{{הערה|עי' פמ"ג או"ח סי' ד א"א סק"א, בד' הרא"ש שבציון 725; עי' שו"ע הרב או"ח סי' ד סי"ג, לצד זה; עי' ארה"ח שם לב הארץ ס"א, בד' הרא"ש.}}. ואף לטעם תקנת נט"י משום רוח רעה{{הערה|עי' ציון 900 ואילך.}}, מכל מקום יטול בלא ברכה{{הערה|עי' פמ"ג שם ומשב"ז סק"א; בה"ל שם ד"ה אם היה, בשם פמ"ג וארה"ח, בד' הרא"ש.}}. אבל לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה{{הערה|עי' ציון 940 ואילך.}}, אף הישן בבתי ידים יש לו ליטול בברכה{{הערה|פמ"ג שם ושם, בד' הרשב"א שבציון 733; עי' שו"ע הרב שם, לצד זה; עי' ארה"ח שם, בד' הרשב"א.}}, ככהן בקדוש-ידים-ורגלים* בהיסח הדעת{{הערה|ע"ע קדוש ידים ורגלים. פמ"ג א"א שם, בד' הרשב"א.}}, שהרי נעשה כבריה חדשה{{הערה|עי' פמ"ג שם, בד' הרשב"א; שו"ע הרב שם, לצד זה.}}. ולהלכה כתבו הפוסקים שיטול מספק ולא יברך{{הערה|עי' שו"ע הרב שם; ארה"ח שם; עי' בה"ל שם.}}. ויש מהם שכתבו שטוב שיביא עצמו לידי חיוב נטילה מצד אחר, שיעשה צרכיו או יטיל מים וישפשף ואז יטול ויברך{{הערה|ארה"ח שם.}}.


=== הישן שינת עראי בלילה ===
=== הישן שינת עראי בלילה ===


הישן שינת עראי בלילה, דינו תלוי בטעם תקנת נט"י: אם טעם תקנת נט"י שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה<ref> עי' ציון 924 ואילך.</ref>, אינו צריך נט"י<ref> שו"ת הרא"ש כלל ד סי' א, לפי ב"י או"ח סי' ד; א"ר שם סק"ח, בד' הרא"ש; מ"ב שם ס"ק כז, בד' הרא"ש.</ref>, משום שבשינת עראי אין חזקתו שנגע במקום המטונף<ref> עי' ב"י שם, בד' הרא"ש; עי' פמ"ג שם א"א ס"ק כז; מ"ב שם סק"ס. </ref>, והם סתם ידים שכשרים לתלמוד-תורה*<ref> עי' להלן.</ref> ולברכה<ref> ע"ע ברכות.</ref>, רק לתפלה* פסולים<ref> פמ"ג שם; מ"ב שם. על חיוב נט"י לפני התפילה, עי' להלן ואילך. </ref>. אבל לטעם שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה<ref> עי' ציון 940 ואילך.</ref>, צריך נטילה<ref> עי' ד"מ הארוך שם וד"מ שם סק"א* (בחלק ממהד' הטור), בד' שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצא; עי' עטרת צבי שם ס"ק טז; א"ר שם.</ref>, משום ששייך בו הטעם, שהרי הפקיד פקדונו ביד הקב"ה ומחזירה לו חדשה<ref> עטרת צבי שם.</ref>. ולטעם שנט"י נתקנה משום רוח רעה<ref> עי' ציון 900 ואילך.</ref>, הרי זה תלוי באורך השינה, שאם ישן פחות משישים נשימות, אינו צריך ליטול את ידיו<ref> א"ר שם; עי' מ"ב סי' ד ס"ק לד. </ref>, שבפחות משישים נשימות אין הרוח הרעה שורה<ref> א"ר שם, ע"פ זוהר ח"א דף רז ע"א, שהובא בב"י שם. </ref>, שהישן שישים נשימות הוא בכלל טועם טעם מיתה<ref> עי' זוהר שם, והובא בב"י שם; לבוש שם. </ref>, שרוח הטומאה שורה משום שינה של שישים נשימות<ref> ב"י שם, בדיוק ל' הזוהר שם. ועי' מו"ק שם. </ref>. ויש סוברים שדוקא כשישן יותר משישים נשימות הוא טועם טעם המיתה<ref> ד"ח לרא"ש ברכות פ"ט סי' כג ס"ק עז, ע"פ סוכה כו ב, ושבמקום שמפורש בגמ' אחרת מהזוהר, הולכים אחר הגמ'; א"ר שם ס"ק יא, בשמו; חסד לאברהם מעין ד נהר מה; דרך חכמה נתיב כ שביל י, בשמו, ובד' בזוהר שם; דברי חכמים (פוחאוויטשר) סדר ק"ש ע"פ האר"י, בסופו, בד' הזוהר שם; א"ר שם ס"ק יא, בשם הד"ח בביאור הגמ', ובשם הדרך חכמה שהביא את החסד לאברהם, ושכן ביאור הזוהר, עיי"ש מש"כ בד' הזוהר ובד' השו"ע; ארה"ח שם ארץ יהדוה סק"י, בד' הזוהר שם. </ref>.
הישן שינת עראי בלילה, דינו תלוי בטעם תקנת נט"י: אם טעם תקנת נט"י שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה{{הערה|עי' ציון 924 ואילך.}}, אינו צריך נט"י{{הערה|שו"ת הרא"ש כלל ד סי' א, לפי ב"י או"ח סי' ד; א"ר שם סק"ח, בד' הרא"ש; מ"ב שם ס"ק כז, בד' הרא"ש.}}, משום שבשינת עראי אין חזקתו שנגע במקום המטונף{{הערה|עי' ב"י שם, בד' הרא"ש; עי' פמ"ג שם א"א ס"ק כז; מ"ב שם סק"ס.}}, והם סתם ידים שכשרים לתלמוד-תורה* ולברכה{{הערה|ע"ע ברכות.}}, רק לתפלה* פסולים{{הערה|פמ"ג שם; מ"ב שם. על חיוב נט"י לפני התפילה, עי' להלן ואילך.}}. אבל לטעם שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה{{הערה|עי' ציון 940 ואילך.}}, צריך נטילה{{הערה|עי' ד"מ הארוך שם וד"מ שם סק"א* (בחלק ממהד' הטור), בד' שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצא; עי' עטרת צבי שם ס"ק טז; א"ר שם.}}, משום ששייך בו הטעם, שהרי הפקיד פקדונו ביד הקב"ה ומחזירה לו חדשה{{הערה|עטרת צבי שם.}}. ולטעם שנט"י נתקנה משום רוח רעה{{הערה|עי' ציון 900 ואילך.}}, הרי זה תלוי באורך השינה, שאם ישן פחות משישים נשימות, אינו צריך ליטול את ידיו{{הערה|א"ר שם; עי' מ"ב סי' ד ס"ק לד.}}, שבפחות משישים נשימות אין הרוח הרעה שורה{{הערה|א"ר שם, ע"פ זוהר ח"א דף רז ע"א, שהובא בב"י שם.}}, שהישן שישים נשימות הוא בכלל טועם טעם מיתה{{הערה|עי' זוהר שם, והובא בב"י שם; לבוש שם.}}, שרוח הטומאה שורה משום שינה של שישים נשימות{{הערה|ב"י שם, בדיוק ל' הזוהר שם. ועי' מו"ק שם.}}. ויש סוברים שדווקא כשישן יותר משישים נשימות הוא טועם טעם המיתה{{הערה|ד"ח לרא"ש ברכות פ"ט סי' כג ס"ק עז, ע"פ סוכה כו ב, ושבמקום שמפורש בגמ' אחרת מהזוהר, הולכים אחר הגמ'; א"ר שם ס"ק יא, בשמו; חסד לאברהם מעין ד נהר מה; דרך חכמה נתיב כ שביל י, בשמו, ובד' בזוהר שם; דברי חכמים (פוחאוויטשר) סדר ק"ש ע"פ האר"י, בסופו, בד' הזוהר שם; א"ר שם ס"ק יא, בשם הד"ח בביאור הגמ', ובשם הדרך חכמה שהביא את החסד לאברהם, ושכן ביאור הזוהר, עיי"ש מש"כ בד' הזוהר ובד' השו"ע; ארה"ח שם ארץ יהדוה סק"י, בד' הזוהר שם.}}.


להלכה נחלקו אחרונים: יש פוסקים שהישן שינת עראי צריך נטילה<ref> עטרת צבי שם ס"ק טז; עי' פמ"ג שם א"א ס"ק יג, בד' הט"ז שם סק"ט. </ref>, שהעיקר לדעתם שהנטילה היא משום שנעשה בריה חדשה<ref> כ"מ מעטרת צבי שם.</ref>, או שפוסקים כן מספק, שמא העיקר כטעם זה<ref> עי' פמ"ג שם משב"ז סק"ט.</ref>. ויש פוסקים שהישן שינת עראי אינו צריך נטילה<ref> א"ר שם סק"ח, בד' הב"י.</ref>, שהעיקר לדעתם שהנטילה היא משום חשש שמא נגע במקומות המטונפים<ref> א"ר שם, בד' הב"י. </ref>.
להלכה נחלקו אחרונים: יש פוסקים שהישן שינת עראי צריך נטילה{{הערה|עטרת צבי שם ס"ק טז; עי' פמ"ג שם א"א ס"ק יג, בד' הט"ז שם סק"ט.}}, שהעיקר לדעתם שהנטילה היא משום שנעשה בריה חדשה{{הערה|כ"מ מעטרת צבי שם.}}, או שפוסקים כן מספק, שמא העיקר כטעם זה{{הערה|עי' פמ"ג שם משב"ז סק"ט.}}. ויש פוסקים שהישן שינת עראי אינו צריך נטילה{{הערה|א"ר שם סק"ח, בד' הב"י.}}, שהעיקר לדעתם שהנטילה היא משום חשש שמא נגע במקומות המטונפים{{הערה|א"ר שם, בד' הב"י.}}.


שיעור שישים נשימות, שבו טועם האדם טעם מיתה והרח הרעה שורה עליו<ref> עי' ציון 1253 ואילך, ועי' ציון 1256, הסוברים שהוא כשישן יותר משישים נשימות.</ref>, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שהוא שיעור שש שעות<ref> מקדש מלך לזוהר ח"א דף רז ע"א, בשם הרב, בפי' הזוהר שם; תפלה לדוד (עמאר) משפט ברכת ענ"י סי' ה; שתילי זיתים סי' ד ס"ק יט, בשם באה"ט שכ' בשם סדור האר"י (ועי' ציון הבא שבבאה"ט הקדמון כ' שלוש שעות, וצ"ב); ארה"ח שם ארץ יהודה סק"י, שכ"כ הרבה אחרונים. </ref>, שכן דוד המלך, יש מהאמוראים סוברים שהיה מתנמנם כסוס עד חצות<ref> ר' זירא בברכות ג ב. </ref>, ונאמר במקום אחר שלא ישן שישים נשימות<ref> סוכה כו ב. </ref>, ומבואר ששישים נשמות הם שש שעות<ref> ארה"ח שם, לד' זו.</ref>. ויש סוברים שהוא שיעור שלוש שעות<ref> באה"ט (הקדמון) שם ס"ק יז, בשם סדור האר"י (ועי' סדור האר"י ר' שבתי ענין סעודת שבת (ד' לעמבערג דף פג ע"ב): טוב לישן שנת צהרים כמו ג' שעות וכו' והוא תענוג גדול לנפש ומעונג שבת הוא); שע"ת שם ס"ק יז, ע"פ פע"ח שער השבת פכ"א: מורי ז"ל, היה ישן אחר סעודות שחרית ב' או ג' שעות ואמר כי השינה מכלל עונג שבת הוא, ודחה; בה"ל שם ד"ה דוד, בשם י"א הא'. ועי' ביאור הראיה מהאר"י ודחייתה בשע"ת ובה"ל שם ומגן גבורים שם סי' רלא אלף המגן סק"ב.</ref>. ויש סוברים שהוא כשיעור שעתיים<ref> ערה"ש או"ח סי' ד סי"ז, בשם י"א: כשני שעות. </ref>. ויש סוברים שהוא יותר מחצי שעה<ref> מחב"ר קו"א סי' ד אות א, ששמע מת"ח ירא ה' שדקדק כמה פעמים בשינת הסוס, והובא בשע"ת שם; בה"ל שם, בשם י"א הב'. </ref>. ויש סוברים שהוא כמשך חצי שעה<ref> ערה"ש שם, בשם י"א. </ref>. ויש סוברים שהוא שלוש דקות ושליש<ref> שע"ת שם, בד' אלפסי זוטא סוכה פ"ב, ושבסוכה שם וטוש"ע או"ח סי' רלא לא משמע כ; בה"ל שם, בשם י"א הג': מעט יותר משלשה מינוט. </ref>. ואין ראיה מדוד המלך, שכן יש מהאמוראים סוברים שעד חצות היה לומד תורה<ref> רב אשי בברכות שם. </ref>, ואף לדעה שהיה מתנמנם כסוס, פירשו ראשונים שהיה עוסק בתורה כשהוא מתנמנם, כסוס הזה שאינו נרדם לעולם, אלא מתנמנם ונעור תמיד<ref> רש"י שם ד"ה מתנמנם.</ref>, ואם כן יש לומר שבכל שישים נשימות היה ניעור משנתו<ref> ארה"ח שם, בדחיית הראייה שבציון 1264 ואילך.</ref>.
שיעור שישים נשימות, שבו טועם האדם טעם מיתה והרח הרעה שורה עליו{{הערה|עי' ציון 1253 ואילך, ועי' ציון 1256, הסוברים שהוא כשישן יותר משישים נשימות.}}, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שהוא שיעור שש שעות{{הערה|מקדש מלך לזוהר ח"א דף רז ע"א, בשם הרב, בפי' הזוהר שם; תפלה לדוד (עמאר) משפט ברכת ענ"י סי' ה; שתילי זיתים סי' ד ס"ק יט, בשם באה"ט שכ' בשם סדור האר"י (ועי' ציון הבא שבבאה"ט הקדמון כ' שלוש שעות, וצ"ב); ארה"ח שם ארץ יהודה סק"י, שכ"כ הרבה אחרונים.}}, שכן דוד המלך, יש מהאמוראים סוברים שהיה מתנמנם כסוס עד חצות{{הערה|ר' זירא בברכות ג ב.}}, ונאמר במקום אחר שלא ישן שישים נשימות{{הערה|סוכה כו ב.}}, ומבואר ששישים נשמות הם שש שעות{{הערה|ארה"ח שם, לד' זו.}}. ויש סוברים שהוא שיעור שלוש שעות{{הערה|באה"ט (הקדמון) שם ס"ק יז, בשם סדור האר"י (ועי' סדור האר"י ר' שבתי ענין סעודת שבת (ד' לעמבערג דף פג ע"ב): טוב לישן שנת צהרים כמו ג' שעות וכו' והוא תענוג גדול לנפש ומעונג שבת הוא); שע"ת שם ס"ק יז, ע"פ פע"ח שער השבת פכ"א: מורי ז"ל, היה ישן אחר סעודות שחרית ב' או ג' שעות ואמר כי השינה מכלל עונג שבת הוא, ודחה; בה"ל שם ד"ה דוד, בשם י"א הא'. ועי' ביאור הראיה מהאר"י ודחייתה בשע"ת ובה"ל שם ומגן גבורים שם סי' רלא אלף המגן סק"ב.}}. ויש סוברים שהוא כשיעור שעתיים{{הערה|ערה"ש או"ח סי' ד סי"ז, בשם י"א: כשני שעות.}}. ויש סוברים שהוא יותר מחצי שעה{{הערה|מחב"ר קו"א סי' ד אות א, ששמע מת"ח ירא ה' שדקדק כמה פעמים בשינת הסוס, והובא בשע"ת שם; בה"ל שם, בשם י"א הב'.}}. ויש סוברים שהוא כמשך חצי שעה{{הערה|ערה"ש שם, בשם י"א.}}. ויש סוברים שהוא שלוש דקות ושליש{{הערה|שע"ת שם, בד' אלפסי זוטא סוכה פ"ב, ושבסוכה שם וטוש"ע או"ח סי' רלא לא משמע כ; בה"ל שם, בשם י"א הג': מעט יותר משלשה מינוט.}}. ואין ראיה מדוד המלך, שכן יש מהאמוראים סוברים שעד חצות היה לומד תורה{{הערה|רב אשי בברכות שם.}}, ואף לדעה שהיה מתנמנם כסוס, פירשו ראשונים שהיה עוסק בתורה כשהוא מתנמנם, כסוס הזה שאינו נרדם לעולם, אלא מתנמנם ונעור תמיד{{הערה|רש"י שם ד"ה מתנמנם.}}, ואם כן יש לומר שבכל שישים נשימות היה ניעור משנתו{{הערה|ארה"ח שם, בדחיית הראייה שבציון 1264 ואילך.}}.


לפוסקים שהישן שינת עראי בלילה צריך נט"י<ref> עי' ציון 1257 ואילך.</ref>, אם מברך על הנטילה, עי' להלן: הברכה<ref> ציון 2410 ואילך.</ref>. על המשכים קודם עמוד-השחר* ונוטל ידיו ואח"כ השכיב עצמו לישון קודם היום, אם תלוי אם ישן שיעור שישים נשימות, עי' להלן<ref> ציון 1308 ואילך.</ref>. על הישן ביום, אם נוטל ידיו רק שישן שיעור שישים נשימות, עי' להלן<ref> ציונים 1345 ואילך, 1360 ואילך.</ref>.
לפוסקים שהישן שינת עראי בלילה צריך נט"י{{הערה|עי' ציון 1257 ואילך.}}, אם מברך על הנטילה, עי' להלן: הברכה{{הערה|ציון 2410 ואילך.}}. על המשכים קודם עמוד-השחר* ונוטל ידיו ואחר כך השכיב עצמו לישון קודם היום, אם תלוי אם ישן שיעור שישים נשימות, עי' להלן{{הערה|ציון 1308 ואילך.}}. על הישן ביום, אם נוטל ידיו רק שישן שיעור שישים נשימות, עי' להלן{{הערה|ציונים 1345 ואילך, 1360 ואילך.}}.


=== השכים קודם עמוד השחר ===
=== השכים קודם עמוד השחר ===


השכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, נחלקו בו הדעות, לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום רוח רעה<ref> עי' ציון 900 ואילך.</ref>: יש מהראשונים סוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום<ref> א"ח הל' נט"י סי' יא, בשם י"א, והובא בב"י או"ח סי' ד.</ref>, וביארו אחרונים שלדעתם הרוח שורה - לעולם - עד אור היום - שהלילה הוא הגורם לרוח רעה<ref> מחה"ש שם ס"ק יג, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם סי"ד (שמקורו בא"ח שם).</ref> - ועל כן צריך נטילה באור היום<ref> ט"ז שם סק"י, בד' א"ח שם; א"ר שם סק"ט, בשם הט"ז. </ref>, או שלדעתם בעמוד השחר חוזרת הרוח הרעה ושורה פעם שנית<ref> בהגר"א שם ד"ה ולהעביר, בד' א"ח שם; ארה"ח שם לב הארץ סי"ד ומ"ב שם ס"ק לא, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם (שמקורו בא"ח שם). </ref>. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שסוברים שאם השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, אינו צריך ליטול ידיו שנית כשיאור היום<ref> עי' א"ח שם, שהביא הדעה הקודמת בשם י"א, ומ' שי"ח; עי' שו"ע שם, שכתב הדין בל': יש להסתפק.</ref>, וביארו אחרונים שלדעתם השינה גורמת לרוח הרעה<ref> מחה"ש שם, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם.</ref>, או שהשינה בלילה גורמת לרוח הרעה<ref> עי' מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יד וס"ק טו, בד' הזוהר ח"א דף נג ע"ב; סדור האר"י ר' אשר סדר הלימוד באשמורת (ד' לבוב דף כא ע"א), בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב; סדור האר"י ר' שבתי סדר הלימוד באשמורת (ד' לעמבערג דף יז ע"ב), שכן פי' הזוהר בביאור הרח"ו (עי' ציון 1190);</ref>, ואם כן כיון שכבר שכבר רחץ אחר שקם מהשינה ושוב לא ישן, אף על פי שהיה לילה בשעת הנטילה מכל מקום אין רוח רעה שורה שוב<ref> עי' מקו"ח שם; מחה"ש שם, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם. </ref>.
השכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, נחלקו בו הדעות, לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום רוח רעה{{הערה|עי' ציון 900 ואילך.}}: יש מהראשונים סוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום{{הערה|א"ח הל' נט"י סי' יא, בשם י"א, והובא בב"י או"ח סי' ד.}}, וביארו אחרונים שלדעתם הרוח שורה - לעולם - עד אור היום - שהלילה הוא הגורם לרוח רעה{{הערה|מחה"ש שם ס"ק יג, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם סי"ד (שמקורו בא"ח שם).}} - ועל כן צריך נטילה באור היום{{הערה|ט"ז שם סק"י, בד' א"ח שם; א"ר שם סק"ט, בשם הט"ז.}}, או שלדעתם בעמוד השחר חוזרת הרוח הרעה ושורה פעם שנית{{הערה|בהגר"א שם ד"ה ולהעביר, בד' א"ח שם; ארה"ח שם לב הארץ סי"ד ומ"ב שם ס"ק לא, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם (שמקורו בא"ח שם).}}. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שסוברים שאם השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, אינו צריך ליטול ידיו שנית כשיאור היום{{הערה|עי' א"ח שם, שהביא הדעה הקודמת בשם י"א, ומ' שי"ח; עי' שו"ע שם, שכתב הדין בל': יש להסתפק.}}, וביארו אחרונים שלדעתם השינה גורמת לרוח הרעה{{הערה|מחה"ש שם, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם.}}, או שהשינה בלילה גורמת לרוח הרעה{{הערה|עי' מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יד וס"ק טו, בד' הזוהר ח"א דף נג ע"ב; סדור האר"י ר' אשר סדר הלימוד באשמורת (ד' לבוב דף כא ע"א), בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב; סדור האר"י ר' שבתי סדר הלימוד באשמורת (ד' לעמבערג דף יז ע"ב), שכן פי' הזוהר בביאור הרח"ו (עי' ציון 1190);}}, ואם כן כיון שכבר שכבר רחץ אחר שקם מהשינה ושוב לא ישן, אף על פי שהיה לילה בשעת הנטילה מכל מקום אין רוח רעה שורה שוב{{הערה|עי' מקו"ח שם; מחה"ש שם, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם.}}.


לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה<ref> עי' ציון 940 ואילך.</ref>, אינו צריך ליטול ידיו, שפעם אחת נעשה בריה חדשה ולא שתי פעמים<ref> מג"א שם ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם, ובד' הרשב"א שבציון 944; מ"ב שם, בד' הרשב"א שם;</ref>. וכן לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים<ref> עי' ציון 924 ואילך.</ref>, אינו צריך נט"י שנית, שמכיון שהוא ניעור אפשר שלא נגע בשום מקום מטונף<ref> כ"מ מב"י או"ח סי' ד, בד' הרא"ש שבציון 924; עי' לבוש שם סי"ד.</ref>, ולמרות שהנטילה היא הכנה לקריאת שמע ותפילה<ref> עי' ציון 929.</ref>, כיון שנטל פעם אחת אינו צריך ליטול ידיו שנית<ref> עי' מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יג, וסותר עצמו למקו"ח בציון הבא, וצ"ב; כ"מ ממג"א שם ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם; מ"ב שם ס"ק לב.</ref>. ויש מהאחרונים שכתב שמכיון שצריך להכין לתפילה וקריאת שמע, צריך ליטול ידיו שנית<ref> מקו"ח שם ס"ק יד, וסותר עצמו למקו"ח שבציון הקודם, וצ"ב. </ref>.
לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה{{הערה|עי' ציון 940 ואילך.}}, אינו צריך ליטול ידיו, שפעם אחת נעשה בריה חדשה ולא שתי פעמים{{הערה|מג"א שם ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם, ובד' הרשב"א שבציון 944; מ"ב שם, בד' הרשב"א שם;}}. וכן לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים{{הערה|עי' ציון 924 ואילך.}}, אינו צריך נט"י שנית, שמכיוון שהוא ניעור אפשר שלא נגע בשום מקום מטונף{{הערה|כ"מ מב"י או"ח סי' ד, בד' הרא"ש שבציון 924; עי' לבוש שם סי"ד.}}, ולמרות שהנטילה היא הכנה לקריאת שמע ותפילה{{הערה|עי' ציון 929.}}, כיון שנטל פעם אחת אינו צריך ליטול ידיו שנית{{הערה|עי' מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יג, וסותר עצמו למקו"ח בציון הבא, וצ"ב; כ"מ ממג"א שם ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם; מ"ב שם ס"ק לב.}}. ויש מהאחרונים שכתב שמכיוון שצריך להכין לתפילה וקריאת שמע, צריך ליטול ידיו שנית{{הערה|מקו"ח שם ס"ק יד, וסותר עצמו למקו"ח שבציון הקודם, וצ"ב.}}.


יש שכתב שאם השכים קודם היום ונטל ידיו, יש לו ליטול ידיו קודם שיתפלל או שישב ללמוד, שלינה פוסלת בנט"י, כדרך שפוסל בקדוש-ידים-ורגלים*<ref> שיורי ברכה סי' ד אות א, בשם ס' תרומה חדשה כ"י לחד מרבוואתא קמאי.</ref>.
יש שכתב שאם השכים קודם היום ונטל ידיו, יש לו ליטול ידיו קודם שיתפלל או שישב ללמוד, שלינה פוסלת בנט"י, כדרך שפוסל בקדוש-ידים-ורגלים*{{הערה|שיורי ברכה סי' ד אות א, בשם ס' תרומה חדשה כ"י לחד מרבוואתא קמאי.}}.


להלכה נחלקו אחרונים: יש פוסקים שמי שהשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, כשיאור היום יטול ידיו שנית<ref> רמ"א בשו"ע או"ח סי' ד סי"ג; לבוש שם סי"ד; סדור האר"י קול יעקב סדר הלימוד (ד' לעמבערג דף טו ע"א), בשם השו"ע (וקצת צ"ב מהשו"ע שבציון הבא); דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז; ארה"ח שם לב הארץ סי"ד.</ref>. ויש פוסקים שטוב שיטול ידיו שנית<ref> כ"מ משו"ע שם, שכתב הדין בלשון ספק; מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יד; דברי חכמים שם סולת בלולה סק"י, בשמו; שו"ע הרב שם סי"ד.</ref>, משום הספק אם צריך ליטול משום רוח רעה<ref> עי' ציון 1279 ואילך. שו"ע שם.</ref>, או משום שלדעתם טוב ליטול משום הכנה לקריאת שמע ותפילה<ref> מקו"ח שם, לשיטתו שבציון 1294.</ref>. ויש פוסקים שאינו צריך ליטול ידיו כלל<ref> סדור האר"י ר' אשר סדר הלימוד באשמורת (ד' לבוב דף כא ע"א), בשם השו"ע (וצ"ב מהשו"ע שבציון 1297), והזוהר ח"א דף קסט ע"ב; סדור האר"י ר' שבתי סדר הלימוד באשמורת (ד' לעמבערג דף יז ע"ב), בשם השו"ע (וצ"ב מהשו"ע שבציון 1297), ושכן פי' הזוהר בביאור הרח"ו (עי' ציון 1190); באה"ט (הקדמון) שם ס"ק יג, בשם האר"י בסדור; שתילי זיתים שם ס"ק יח, בשם הבאה"ט שכ' בשם האר"י; דברי חכמים שם, בשם סדור הכתוב ע"פ כתבי האר"י, ושכן מבואר בשו"ע (וצ"ב מהשו"ע שבציון 1297), ושכן פי' הזוהר בביאור הרח"ו (עי' ציון 1190); דרך חיים (ליפשיץ) סי' נד סט"ו, בשם האר"י ור' משה זקוטא, וכ' שהוא דלא כשו"ע; עי' הגהות מוהר"א אזולאי ללבוש שם, ע"פ זוהר פ' ויגש; ארה"ח שם ארץ יהודה סק"ט, בשם ברכ"י שם, שכ' בשם מהר"ח הכהן (אך עי' בברכ"י שם אות ה, שרק הביא בשמו שאין רוח רעה שורה, ועי' ציונים 1297, 1299 שלהלכה במקו"ח נקט שיטול, אבל לא משום רוח רעה, ועי' ציון 1293).</ref>, שלדעתם השינה בלילה היא הגורמת לרוח הרעה<ref> עי' סדור האר"י ר' אשר שם וסדור האר"י ר' שבתי שם.</ref>.
להלכה נחלקו אחרונים: יש פוסקים שמי שהשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, כשיאור היום יטול ידיו שנית{{הערה|רמ"א בשו"ע או"ח סי' ד סי"ג; לבוש שם סי"ד; סדור האר"י קול יעקב סדר הלימוד (ד' לעמבערג דף טו ע"א), בשם השו"ע (וקצת צ"ב מהשו"ע שבציון הבא); דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז; ארה"ח שם לב הארץ סי"ד.}}. ויש פוסקים שטוב שיטול ידיו שנית{{הערה|כ"מ משו"ע שם, שכתב הדין בלשון ספק; מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יד; דברי חכמים שם סולת בלולה סק"י, בשמו; שו"ע הרב שם סי"ד.}}, משום הספק אם צריך ליטול משום רוח רעה{{הערה|עי' ציון 1279 ואילך. שו"ע שם.}}, או משום שלדעתם טוב ליטול משום הכנה לקריאת שמע ותפילה{{הערה|מקו"ח שם, לשיטתו שבציון 1294.}}. ויש פוסקים שאינו צריך ליטול ידיו כלל{{הערה|סדור האר"י ר' אשר סדר הלימוד באשמורת (ד' לבוב דף כא ע"א), בשם השו"ע (וצ"ב מהשו"ע שבציון 1297), והזוהר ח"א דף קסט ע"ב; סדור האר"י ר' שבתי סדר הלימוד באשמורת (ד' לעמבערג דף יז ע"ב), בשם השו"ע (וצ"ב מהשו"ע שבציון 1297), ושכן פי' הזוהר בביאור הרח"ו (עי' ציון 1190); באה"ט (הקדמון) שם ס"ק יג, בשם האר"י בסדור; שתילי זיתים שם ס"ק יח, בשם הבאה"ט שכ' בשם האר"י; דברי חכמים שם, בשם סדור הכתוב ע"פ כתבי האר"י, ושכן מבואר בשו"ע (וצ"ב מהשו"ע שבציון 1297), ושכן פי' הזוהר בביאור הרח"ו (עי' ציון 1190); דרך חיים (ליפשיץ) סי' נד סט"ו, בשם האר"י ור' משה זקוטא, וכ' שהוא דלא כשו"ע; עי' הגהות מוהר"א אזולאי ללבוש שם, ע"פ זוהר פ' ויגש; ארה"ח שם ארץ יהודה סק"ט, בשם ברכ"י שם, שכ' בשם מהר"ח הכהן (אך עי' בברכ"י שם אות ה, שרק הביא בשמו שאין רוח רעה שורה, ועי' ציונים 1297, 1299 שלהלכה במקו"ח נקט שיטול, אבל לא משום רוח רעה, ועי' ציון 1293).}}, שלדעתם השינה בלילה היא הגורמת לרוח הרעה{{הערה|עי' סדור האר"י ר' אשר שם וסדור האר"י ר' שבתי שם.}}.


מי שהשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, לסוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום<ref> עי' ציון 1296.</ref>, אם מברך על הנטילה, עי' להלן: הברכה<ref> ציון 2420 ואילך.</ref>. מי שהשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, לסוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום, לסוברים כמה פעמים יטלם, עי' להלן: צורת הנטילה<ref> ציון 1404.</ref>.
מי שהשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, לסוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום{{הערה|עי' ציון 1296.}}, אם מברך על הנטילה, עי' להלן: הברכה{{הערה|ציון 2420 ואילך.}}. מי שהשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, לסוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום, לסוברים כמה פעמים יטלם, עי' להלן: צורת הנטילה{{הערה|ציון 1404.}}.


=== השכים וישן שנית בלילה ===
=== השכים וישן שנית בלילה ===


השכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, ואח"כ השכיב עצמו לישון קודם היום, נסתפקו אחרונים לטעם שנט"י נתקנה משום הרוח הרעה<ref> עי' ציון 900 ואילך.</ref>, אם אינו צריך לחזור וליטול ידיו, שכיון שעברה הרוח פעם אחת על ידי נטילה שלוש פעמים שוב אינה שורה באותה הלילה<ref> ב"י או"ח סי' ד: נראה.</ref>, או שאע"פ שעברה על ידי נטילה שלוש פעמים, חוזרת ושורה<ref> ב"י שם: ואפשר, ובד' זוהר ח"א דף רז ע"א. </ref>, וצריך ליטול ידיו שנית<ref> עי' ב"י שם ושו"ע שם סט"ו.</ref> אם ישן שיעור שישים נשימות<ref> ב"י שם, בד' זוהר שם. </ref>, שאז הוא בכלל טועם טעם מיתה<ref> עי' זוהר שם, והובא בב"י שם; לבוש שם; שתילי זיתים שם, בשמו; דברי חכמים שם. </ref>, שרוח הטומאה שורה משום שינה של שישים נשימות<ref> ב"י שם, בדיוק ל' הזוהר שם. ועי' מו"ק שם. </ref>.
השכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, ואחר כך השכיב עצמו לישון קודם היום, נסתפקו אחרונים לטעם שנט"י נתקנה משום הרוח הרעה{{הערה|עי' ציון 900 ואילך.}}, אם אינו צריך לחזור וליטול ידיו, שכיון שעברה הרוח פעם אחת על ידי נטילה שלוש פעמים שוב אינה שורה באותה הלילה{{הערה|ב"י או"ח סי' ד: נראה.}}, או שאע"פ שעברה על ידי נטילה שלוש פעמים, חוזרת ושורה{{הערה|ב"י שם: ואפשר, ובד' זוהר ח"א דף רז ע"א.}}, וצריך ליטול ידיו שנית{{הערה|עי' ב"י שם ושו"ע שם סט"ו.}} אם ישן שיעור שישים נשימות{{הערה|ב"י שם, בד' זוהר שם.}}, שאז הוא בכלל טועם טעם מיתה{{הערה|עי' זוהר שם, והובא בב"י שם; לבוש שם; שתילי זיתים שם, בשמו; דברי חכמים שם.}}, שרוח הטומאה שורה משום שינה של שישים נשימות{{הערה|ב"י שם, בדיוק ל' הזוהר שם. ועי' מו"ק שם.}}.


לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה<ref> עי' ציון 940 ואילך.</ref>, אינו צריך ליטול ידיו<ref> כ"מ מב"י או"ח סי' ד; לבושי שרד למג"א שם ס"ק יג, בד' המג"א שם בביאור השו"ע שם סי"ד, ע"פ מג"א שם סק"א.</ref>, שפעם אחת נעשה בריה חדשה ולא שתי פעמים<ref> מג"א שם ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם, ובד' הרשב"א שבציון 944; פמ"ג שם א"א ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם; מ"ב שם, בד' הרשב"א שם.</ref>. לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים<ref> עי' ציון 924 ואילך.</ref>, אינו צריך נט"י שנית, אם ישן שנת עראי<ref> שו"ת הרא"ש כלל ד סי' א, לפי ב"י או"ח סי' ד; לבוש שם סי"ד.</ref>, שאין חוששים שמא נגע במקום מטונף<ref> ב"י שם; עי' לבוש שם. </ref>, ואפילו ישן הרבה<ref> לבושי שרד למג"א שם ס"ק יג, בד' שו"ת הרא"ש שם. </ref>, אבל אם ישן שינת קבע, לטעם זה צריך ליטול ידיו עם ברכה<ref> א"ז שם סק"ז, בד' הלבוש שם. ועי' לבושי שרד שם, מש"כ בד' הט"ז שם סק"א. </ref>. ולמרות שהנטילה היא הכנה לקריאת שמע ותפילה<ref> עי' ציון 929.</ref>, אם ישן שינת עראי, כיון שנטל פעם אחת אינו צריך ליטול ידיו שנית<ref> עי' מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יג, וסותר עצמו למקו"ח בציון הבא, וצ"ב; כ"מ ממג"א שם ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם; מ"ב שם ס"ק לב.</ref>. ויש מהאחרונים שכתב שמכיון שצריך להכין לתפילה וקריאת שמע, צריך ליטול ידיו שנית<ref> מקו"ח שם ס"ק יד, וסותר עצמו למקו"ח שבציון הקודם, וצ"ב. </ref>.
לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה{{הערה|עי' ציון 940 ואילך.}}, אינו צריך ליטול ידיו{{הערה|כ"מ מב"י או"ח סי' ד; לבושי שרד למג"א שם ס"ק יג, בד' המג"א שם בביאור השו"ע שם סי"ד, ע"פ מג"א שם סק"א.}}, שפעם אחת נעשה בריה חדשה ולא שתי פעמים{{הערה|מג"א שם ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם, ובד' הרשב"א שבציון 944; פמ"ג שם א"א ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם; מ"ב שם, בד' הרשב"א שם.}}. לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים{{הערה|עי' ציון 924 ואילך.}}, אינו צריך נט"י שנית, אם ישן שנת עראי{{הערה|שו"ת הרא"ש כלל ד סי' א, לפי ב"י או"ח סי' ד; לבוש שם סי"ד.}}, שאין חוששים שמא נגע במקום מטונף{{הערה|ב"י שם; עי' לבוש שם.}}, ואפילו ישן הרבה{{הערה|לבושי שרד למג"א שם ס"ק יג, בד' שו"ת הרא"ש שם.}}, אבל אם ישן שינת קבע, לטעם זה צריך ליטול ידיו עם ברכה{{הערה|א"ז שם סק"ז, בד' הלבוש שם. ועי' לבושי שרד שם, מש"כ בד' הט"ז שם סק"א.}}. ולמרות שהנטילה היא הכנה לקריאת שמע ותפילה{{הערה|עי' ציון 929.}}, אם ישן שינת עראי, כיון שנטל פעם אחת אינו צריך ליטול ידיו שנית{{הערה|עי' מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יג, וסותר עצמו למקו"ח בציון הבא, וצ"ב; כ"מ ממג"א שם ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם; מ"ב שם ס"ק לב.}}. ויש מהאחרונים שכתב שמכיוון שצריך להכין לתפילה וקריאת שמע, צריך ליטול ידיו שנית{{הערה|מקו"ח שם ס"ק יד, וסותר עצמו למקו"ח שבציון הקודם, וצ"ב.}}.


מהו שיעור שישים נשימות, עי' לעיל<ref> ציון 1263 ואילך.</ref>.
מהו שיעור שישים נשימות, עי' לעיל{{הערה|ציון 1263 ואילך.}}.


=== השכים בתחילת הלילה ===
=== השכים בתחילת הלילה ===


היה ישן בתחילת הלילה, וקם ונטל ידיו - ולא ישן עד עמוד-השחר* - לטעם שנט"י נתקנה משום הרוח הרעה<ref> עי' ציון 900 ואילך.</ref>, אינו צריך ליטול ידיו שנית<ref> עי' בה"ל סי' ד ד"ה כל הלילה. </ref>. וכן לטעם שנט"י נתקנה משום משום נגיעה במקומות המטונפים<ref> עי' ציון 924 ואילך. עי' בה"ל שם.</ref>. אבל לטעם שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה<ref> עי' ציון 940 ואילך.</ref>, כתבו אחרונים שצריך עוד הפעם בבוקר ליטול ידיו לתפלה*, בברכה, שלא שייך לומר שכבר נעשה בריה חדשה כשקם בתחילת הלילה<ref> בה"ל שם: נ"ל. </ref>, שהרי כתוב: חדשים לבקרים רבה אמונתך<ref> איכה ג כג. עי' ציון 940. בה"ל שם.</ref> - שבשחר נעשה בריה חדשה<ref> רשב"א שבציון 944.</ref>, ולא בתחילת הלילה - ולכן כתבו אחרונים להלכה שיעשה צרכיו קודם התפילה, ויתחייב ליטול ולברך לכל הדעות<ref> בה"ל שם.</ref>.
היה ישן בתחילת הלילה, וקם ונטל ידיו - ולא ישן עד עמוד-השחר* - לטעם שנט"י נתקנה משום הרוח הרעה{{הערה|עי' ציון 900 ואילך.}}, אינו צריך ליטול ידיו שנית{{הערה|עי' בה"ל סי' ד ד"ה כל הלילה.}}. וכן לטעם שנט"י נתקנה משום משום נגיעה במקומות המטונפים{{הערה|עי' ציון 924 ואילך. עי' בה"ל שם.}}. אבל לטעם שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה{{הערה|עי' ציון 940 ואילך.}}, כתבו אחרונים שצריך עוד הפעם בבוקר ליטול ידיו לתפלה*, בברכה, שלא שייך לומר שכבר נעשה בריה חדשה כשקם בתחילת הלילה{{הערה|בה"ל שם: נ"ל.}}, שהרי כתוב: חדשים לבקרים רבה אמונתך{{הערה|איכה ג כג. עי' ציון 940. בה"ל שם.}} - שבשחר נעשה בריה חדשה{{הערה|רשב"א שבציון 944.}}, ולא בתחילת הלילה - ולכן כתבו אחרונים להלכה שיעשה צרכיו קודם התפילה, ויתחייב ליטול ולברך לכל הדעות{{הערה|בה"ל שם.}}.


יש שכתבו ע"פ הקבלה שמי שקם קודם חצות, ולא עבר עליו חצות בשינה, אינו צריך נט"י בדילוג - להעביר הרוח הרעה<ref> עי' ציון 1407 ואילך, שנט"י אינה עוברת אלא בנטילה לסירוגין.</ref>  - אבל צריך נט"י כדרך נט"י לאכילה - שע"פ הקבלה נוטל שלוש פעמים ברצף ידו הימנית ושלוש פעמים ברצף ידו השמאלית<ref> עי' להלן ואילך.</ref> - ויברך על הנטילה<ref> תשובת הרא"ש שרעבי שבקונט' שפת אמת, בסו"ס אמת ליעקב, שאלה מא (דף קז ע"א) ודברי שלום שאלה צז.</ref>, ומי שישן אחר חצות אינו צריך נט"י כלל<ref> תשובת הרא"ש שרעבי שם; .</ref>, מפני שהרוח הרעה שורה על האדם דוקא אם ישן בנקודת חצות, ומי שניעור באותה השעה אינה שורה עליו<ref> עי' נהר שלום (שרעבי) דף כ ע"א.</ref>. וכתבו אחרונים שנכון - לחוש לדעת הפוסקים<ref> הגהת ר"י ניניו לתשובת הרא"ש שרעבי שם.</ref> - וליטול ידיו ללא ברכה<ref> הגהת ר"י ניניו שם; שלחן הטהור סי' ד ס"י; בא"ח שנה א' תולדות אות יג. </ref>, ולא הקלו בזה לסמוך על הקבלה, אלא בשעת הדחק<ref> עי' הגהת ר"י נינו שם; בא"ח שם. </ref>, במקום שאין מים מצויים<ref> עי' הגהת ר"י ניניו שם. </ref>.
יש שכתבו ע"פ הקבלה שמי שקם קודם חצות, ולא עבר עליו חצות בשינה, אינו צריך נט"י בדילוג - להעביר הרוח הרעה{{הערה|עי' ציון 1407 ואילך, שנט"י אינה עוברת אלא בנטילה לסירוגין.}} - אבל צריך נט"י כדרך נט"י לאכילה - שע"פ הקבלה נוטל שלוש פעמים ברצף ידו הימנית ושלוש פעמים ברצף ידו השמאלית - ויברך על הנטילה{{הערה|תשובת הרא"ש שרעבי שבקונט' שפת אמת, בסו"ס אמת ליעקב, שאלה מא (דף קז ע"א) ודברי שלום שאלה צז.}}, ומי שישן אחר חצות אינו צריך נט"י כלל{{הערה|תשובת הרא"ש שרעבי שם; .}}, מפני שהרוח הרעה שורה על האדם דווקא אם ישן בנקודת חצות, ומי שניעור באותה השעה אינה שורה עליו{{הערה|עי' נהר שלום (שרעבי) דף כ ע"א.}}. וכתבו אחרונים שנכון - לחוש לדעת הפוסקים{{הערה|הגהת ר"י ניניו לתשובת הרא"ש שרעבי שם.}} - וליטול ידיו ללא ברכה{{הערה|הגהת ר"י ניניו שם; שלחן הטהור סי' ד ס"י; בא"ח שנה א' תולדות אות יג.}}, ולא הקלו בזה לסמוך על הקבלה, אלא בשעת הדחק{{הערה|עי' הגהת ר"י נינו שם; בא"ח שם.}}, במקום שאין מים מצויים{{הערה|עי' הגהת ר"י ניניו שם.}}.


=== הישן ביום ===
=== הישן ביום ===


הישן ביום, אם לטעם שנט"י נתקנה משום רוח רעה<ref> עי' להלן ואילך. </ref>  צריך נט"י, נחלקו אחרונים: א) יש שנסתפקו אם צריך ליטול ידיו כשייעור משנתו<ref> ב"י או"ח סי' ד: אפשר; לבוש שם סט"ו; דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז;</ref>, או שאינו צריך ליטול ידיו<ref> ב"י שם: ומיהו יש לדחות. </ref>, שאין רוח הטומאה שורה אלא כשישן בלילה<ref> ב"י שם, בדיוק ל' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב ודף קפד ע"ב.</ref>. ודוקא כשישן שישים נשימות<ref> עי' ב"י שם, ע"פ זוהר שבציון 1347, ובשו"ע שם סט"ו השמיט, וצ"ב טעמו; לבוש שם סט"ו; שתילי זיתים שם ס"ק יט, בשמו; מג"א שם ס"ק יד, בשם לבוש וסדר היום (ועי' בסדר היום שבציון 1351, וצ"ב); א"ר שם סק"י; באה"ט שם ס"ק יז, בשם לבוש וסדר היום; דברי חכמים שם; שתילי זיתים שם ס"ק יט, בשם הלבוש.</ref>, שהוא בכלל טועם טעם מיתה<ref> עי' זוהר ח"א דף רז ע"א, והובא בב"י שם; לבוש שם; שתילי זיתים שם, בשמו; דברי חכמים שם. </ref>, שרוח הטומאה שורה משום שינה של שישים נשימות<ref> ב"י שם, בדיוק ל' הזוהר שם. ועי' מו"ק שם. </ref>, אבל פחות משישים נשימות, ודאי אינו צריך ליטול<ref> לבוש שם; שתילי זיתים שם, בשמו; עי' א"ר שם; עי' דברי חכמים שם. </ref>, שאינו טועם טעם מיתה בפחות משישים נשימות, ובודאי אין כאן רוח רעה<ref> לבוש שם; שתילי זיתים שם, בשמו; עי' דברי חכמים שם. ועי' אחרונים שבציון 1256, שלכאו' לדעתם הספק הוא רק אם ישן יותר משיעור שישים נשימות.</ref>. ויש סוברים שהספק הוא אם ישן שיעור של יותר משישים נשימות, שרק אז רוח הטומאה שורה על האדם<ref> ד"ח לרא"ש ברכות פ"ט סי' כג ס"ק עז, ע"פ סוכה כו ב: וכמה שינת הסוס שיתין נשמי.</ref>. ב) ויש סוברים שהישן ביום - שיעור של יותר משישים נשימות<ref> סדר היום כוונת נט"י; כנה"ג שם הגב"י סק"י ודרך החכמה נתיב כא שביל א, בשמו. </ref>, ויש סוברים אף כשישן שישים נשימות<ref> עי' פמ"ג שם א"א סק"א, בד' זוהר. </ref> - ודאי יטול ידיו<ref> סדר היום שם; כנה"ג שם ודרך חכמה שם, בשמו; דרך חכמה שם, בד' זוהר ח"ג דף קכ ע"ב; עי' אחרונים שבציונים 1354, 1355; פמ"ג שם, בד' הזוהר.</ref>, שאף הישן ביום רוח רעה שורה עליו<ref> דרך חיים למהר"ם לונזאנו ד"ה ואל תביא, בד' זוהר ח"א דף י ע"ב; ברכ"י שם אות ו, בשמו ובשם אור החמה שכ' בשם רח"ו (עי' בציון הבא); שע"ת שם ס"ק יז, בשם ברכ"י שכ' בשם דרך חיים; עי' דרך חכמה שם, בד' זוהר ח"ג שם. </ref>, שלדעתם השינה גורמת לרוח הטומאה, ואינה תלויה ביום או בלילה<ref> אור החמה (אזולאי) לזוהר ח"א דף י ע"ב, בשם רח"ו, בד' זוהר שם, וקצת צ"ב שסותר לרח"ו שבלהלן בד' זוהר במקו"א. </ref>, ומי שישן ביום הגיע למדרגת הטומאה ומקום מצא להתגדר וצריך להעביר אותו מעליו<ref> סדר היום שם.</ref>. ג) ויש סוברים שהישן ביום לעולם אינו צריך ליטול את ידיו<ref> ד"מ שם סק"ב ופמ"ג שם, בד' א"ח שבלהלן; מקדש מלך לזוהר ח"א דף קסט ע"ב, בשם רח"ו, בד' הוהר שם, ושהוא היפך השו"ע הסובר שיטול משום הספק ולא יברך (עי' להלן שהם דברי הרמ"א בשו"ע), וקצת צ"ב שסותר לרח"ו שבלהלן בד' זוהר במקו"א; תפלה לדוד (עמאר) משפט ברכת ענ"י סי' ה, בד' זוהר ח"א דף נג ע"ב וח"ג דף קיט ע"א.</ref>, שלדעתם אין רוח הטומאה שורה אלא מתוך שינה בלילה<ref> א"ר שם ס"ק יא, בד' אגודה סוכה סי' יט; מקדש מלך שם, בשם רח"ו, בדיוק ל' הזוהר שם. </ref>.
הישן ביום, אם לטעם שנט"י נתקנה משום רוח רעה צריך נט"י, נחלקו אחרונים: א) יש שנסתפקו אם צריך ליטול ידיו כשייעור משנתו{{הערה|ב"י או"ח סי' ד: אפשר; לבוש שם סט"ו; דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז;}}, או שאינו צריך ליטול ידיו{{הערה|ב"י שם: ומיהו יש לדחות.}}, שאין רוח הטומאה שורה אלא כשישן בלילה{{הערה|ב"י שם, בדיוק ל' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב ודף קפד ע"ב.}}. ודווקא כשישן שישים נשימות{{הערה|עי' ב"י שם, ע"פ זוהר שבציון 1347, ובשו"ע שם סט"ו השמיט, וצ"ב טעמו; לבוש שם סט"ו; שתילי זיתים שם ס"ק יט, בשמו; מג"א שם ס"ק יד, בשם לבוש וסדר היום (ועי' בסדר היום שבציון 1351, וצ"ב); א"ר שם סק"י; באה"ט שם ס"ק יז, בשם לבוש וסדר היום; דברי חכמים שם; שתילי זיתים שם ס"ק יט, בשם הלבוש.}}, שהוא בכלל טועם טעם מיתה{{הערה|עי' זוהר ח"א דף רז ע"א, והובא בב"י שם; לבוש שם; שתילי זיתים שם, בשמו; דברי חכמים שם.}}, שרוח הטומאה שורה משום שינה של שישים נשימות{{הערה|ב"י שם, בדיוק ל' הזוהר שם. ועי' מו"ק שם.}}, אבל פחות משישים נשימות, ודאי אינו צריך ליטול{{הערה|לבוש שם; שתילי זיתים שם, בשמו; עי' א"ר שם; עי' דברי חכמים שם.}}, שאינו טועם טעם מיתה בפחות משישים נשימות, ובודאי אין כאן רוח רעה{{הערה|לבוש שם; שתילי זיתים שם, בשמו; עי' דברי חכמים שם. ועי' אחרונים שבציון 1256, שלכאו' לדעתם הספק הוא רק אם ישן יותר משיעור שישים נשימות.}}. ויש סוברים שהספק הוא אם ישן שיעור של יותר משישים נשימות, שרק אז רוח הטומאה שורה על האדם{{הערה|ד"ח לרא"ש ברכות פ"ט סי' כג ס"ק עז, ע"פ סוכה כו ב: וכמה שינת הסוס שיתין נשמי.}}. ב) ויש סוברים שהישן ביום - שיעור של יותר משישים נשימות{{הערה|סדר היום כוונת נט"י; כנה"ג שם הגב"י סק"י ודרך החכמה נתיב כא שביל א, בשמו.}}, ויש סוברים אף כשישן שישים נשימות{{הערה|עי' פמ"ג שם א"א סק"א, בד' זוהר.}} - ודאי יטול ידיו{{הערה|סדר היום שם; כנה"ג שם ודרך חכמה שם, בשמו; דרך חכמה שם, בד' זוהר ח"ג דף קכ ע"ב; עי' אחרונים שבציונים 1354, 1355; פמ"ג שם, בד' הזוהר.}}, שאף הישן ביום רוח רעה שורה עליו{{הערה|דרך חיים למהר"ם לונזאנו ד"ה ואל תביא, בד' זוהר ח"א דף י ע"ב; ברכ"י שם אות ו, בשמו ובשם אור החמה שכ' בשם רח"ו (עי' בציון הבא); שע"ת שם ס"ק יז, בשם ברכ"י שכ' בשם דרך חיים; עי' דרך חכמה שם, בד' זוהר ח"ג שם.}}, שלדעתם השינה גורמת לרוח הטומאה, ואינה תלויה ביום או בלילה{{הערה|אור החמה (אזולאי) לזוהר ח"א דף י ע"ב, בשם רח"ו, בד' זוהר שם, וקצת צ"ב שסותר לרח"ו שבלהלן בד' זוהר במקו"א.}}, ומי שישן ביום הגיע למדרגת הטומאה ומקום מצא להתגדר וצריך להעביר אותו מעליו{{הערה|סדר היום שם.}}. ג) ויש סוברים שהישן ביום לעולם אינו צריך ליטול את ידיו{{הערה|ד"מ שם סק"ב ופמ"ג שם, בד' א"ח שבלהלן; מקדש מלך לזוהר ח"א דף קסט ע"ב, בשם רח"ו, בד' הוהר שם, ושהוא היפך השו"ע הסובר שיטול משום הספק ולא יברך (עי' להלן שהם דברי הרמ"א בשו"ע), וקצת צ"ב שסותר לרח"ו שבלהלן בד' זוהר במקו"א; תפלה לדוד (עמאר) משפט ברכת ענ"י סי' ה, בד' זוהר ח"א דף נג ע"ב וח"ג דף קיט ע"א.}}, שלדעתם אין רוח הטומאה שורה אלא מתוך שינה בלילה{{הערה|א"ר שם ס"ק יא, בד' אגודה סוכה סי' יט; מקדש מלך שם, בשם רח"ו, בדיוק ל' הזוהר שם.}}.


לטעם שנט"י נתקנה משום שנעשה בריה חדשה, ולטעם שנט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים, ודאי אינו צריך ליטול ידיו<ref> עי' ב"י או"ח סי' ד וסדר היום כוונת נט"י ולבוש שם סט"ו ועטרת צבי שם ס"ק יט וט"ז שם ס"ק יא ופמ"ג שם א"א סק"א ומ"ב שם ס"ק לד.</ref>.
לטעם שנט"י נתקנה משום שנעשה בריה חדשה, ולטעם שנט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים, ודאי אינו צריך ליטול ידיו{{הערה|עי' ב"י או"ח סי' ד וסדר היום כוונת נט"י ולבוש שם סט"ו ועטרת צבי שם ס"ק יט וט"ז שם ס"ק יא ופמ"ג שם א"א סק"א ומ"ב שם ס"ק לד.}}.


להלכה כתבו הפוסקים שהישן שיעור שישים נשימות ביום יטול ידיו ללא ברכה<ref> לבוש או"ח סי' ד סט"ו; דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז; עי' מג"א שם ס"ק יד, בשם לבוש וסדר היום, ועי' להלן (שבסדה"י לא כתב כן – הפנייה למקום שבו מצויינת הסתירה בין המג"א בשמו וכו'); עי' באה"ט שם ס"ק יז, בשם לבוש וסדר היום; הגהת הר"י ניניו לתשובת הרא"ש שרעבי שבציון 1364; ערה"ש שם סי"ג; עי' מ"ב שם ס"ק לד.</ref>. ויש מהם שכתבו שהישן שיעור שישים נשימות אינו צריך ליטול ידיו, אלא כשישן יותר משיעור שישים נשימות<ref> עי' כנה"ג שם הגב"י אות י, שהביא להלכה סדר היום שבציון 1351; ד"ח לרא"ש ברכות פ"ט סי' כג ס"ק עז, ע"פ סוכה כו ב: וכמה שינת הסוס שיתין נשמי, ושהלבוש בציון הקודם נמשך אחר לשון הזוהר, וסותר לדבריו שם סט"ז על השינה ביום, ושבמקום שמפורש בגמ' אחרת מהזוהר, הולכים אחר הגמ'; א"ר שם ס"ק יא וארה"ח שם ארץ יהודה ס"ק סד, בשמו.</ref>. ויש מהם שלא הזכירו שיעור שישים נשימות<ref> רמ"א שם סט"ו; ח"א כלל ב ס"ד; ארה"ח שם לב הארץ סט"ו. וצ"ב טעמם. </ref>. ויש מהם שהזכירו שיעור זה, אבל כתבו רק שטוב שהישן שיעור שישים נשימות ביום יטול ידיו<ref> שו"ע הרב שם סט"ו. </ref>.
להלכה כתבו הפוסקים שהישן שיעור שישים נשימות ביום יטול ידיו ללא ברכה{{הערה|לבוש או"ח סי' ד סט"ו; דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז; עי' מג"א שם ס"ק יד, בשם לבוש וסדר היום, ועי' להלן (שבסדה"י לא כתב כן – הפנייה למקום שבו מצויינת הסתירה בין המג"א בשמו וכו'); עי' באה"ט שם ס"ק יז, בשם לבוש וסדר היום; הגהת הר"י ניניו לתשובת הרא"ש שרעבי שבציון 1364; ערה"ש שם סי"ג; עי' מ"ב שם ס"ק לד.}}. ויש מהם שכתבו שהישן שיעור שישים נשימות אינו צריך ליטול ידיו, אלא כשישן יותר משיעור שישים נשימות{{הערה|עי' כנה"ג שם הגב"י אות י, שהביא להלכה סדר היום שבציון 1351; ד"ח לרא"ש ברכות פ"ט סי' כג ס"ק עז, ע"פ סוכה כו ב: וכמה שינת הסוס שיתין נשמי, ושהלבוש בציון הקודם נמשך אחר לשון הזוהר, וסותר לדבריו שם סט"ז על השינה ביום, ושבמקום שמפורש בגמ' אחרת מהזוהר, הולכים אחר הגמ'; א"ר שם ס"ק יא וארה"ח שם ארץ יהודה ס"ק סד, בשמו.}}. ויש מהם שלא הזכירו שיעור שישים נשימות{{הערה|רמ"א שם סט"ו; ח"א כלל ב ס"ד; ארה"ח שם לב הארץ סט"ו. וצ"ב טעמם.}}. ויש מהם שהזכירו שיעור זה, אבל כתבו רק שטוב שהישן שיעור שישים נשימות ביום יטול ידיו{{הערה|שו"ע הרב שם סט"ו.}}.


יש שכתבו ע"פ הקבלה, שהישן ביום אינו צריך כלל ליטול ידיו<ref> עי' נהר שלום (שרעבי) דף כ ע"ב; תשובת הרא"ש שרעבי שבקונט' שפת אמת, בסו"ס אמת ליעקב, שאלה מא (דף קז ע"א).</ref>. וכתבו אחרונים שנכון - לחוש לדעת הפוסקים<ref> הגהת ר"י ניניו לתשובת הרא"ש שרעבי שם.</ref> - וליטול ידיו ללא ברכה<ref> הגהת ר"י ניניו שם; בא"ח שנה א' תולדות אות יג. </ref>, ולא הקלו בזה לסמוך על הקבלה, אלא בשעת הדחק<ref> עי' הגהת ר"י נינו שם; בא"ח שם. </ref>, במקום שאין מים מצויים<ref> עי' הגהת ר"י ניניו שם. </ref>.
יש שכתבו ע"פ הקבלה, שהישן ביום אינו צריך כלל ליטול ידיו{{הערה|עי' נהר שלום (שרעבי) דף כ ע"ב; תשובת הרא"ש שרעבי שבקונט' שפת אמת, בסו"ס אמת ליעקב, שאלה מא (דף קז ע"א).}}. וכתבו אחרונים שנכון - לחוש לדעת הפוסקים{{הערה|הגהת ר"י ניניו לתשובת הרא"ש שרעבי שם.}} - וליטול ידיו ללא ברכה{{הערה|הגהת ר"י ניניו שם; בא"ח שנה א' תולדות אות יג.}}, ולא הקלו בזה לסמוך על הקבלה, אלא בשעת הדחק{{הערה|עי' הגהת ר"י נינו שם; בא"ח שם.}}, במקום שאין מים מצויים{{הערה|עי' הגהת ר"י ניניו שם.}}.


הישן ביום, להלכה שצריך ליטול ידיו, כמה פעמים יטלם, עי' להלן: צורת הנטילה<ref> ציון 1405.</ref>. מהו שיעור שישים נשימות, עי' לעיל<ref> ציון 1263 ואילך.</ref>.
הישן ביום, להלכה שצריך ליטול ידיו, כמה פעמים יטלם, עי' להלן: צורת הנטילה{{הערה|ציון 1405.}}. מהו שיעור שישים נשימות, עי' לעיל{{הערה|ציון 1263 ואילך.}}.


על רחיצת הכהנים ידיהם ורגליהם לפני העבודה, ע"ע קדוש ידים ורגלים. על רחיצת הידים לאחר הסעודה, שיש אומרים הטעם כדי שלא יברך ברכת-המזון* בידים מזוהמות, ע"ע מים אחרונים. על מים-אמצעים* שנוטלים בין תבשיל לתבשיל, ע"ע.
על רחיצת הכהנים ידיהם ורגליהם לפני העבודה, ע"ע קדוש ידים ורגלים. על רחיצת הידים לאחר הסעודה, שיש אומרים הטעם כדי שלא יברך ברכת-המזון* בידים מזוהמות, ע"ע מים אחרונים. על מים-אמצעים* שנוטלים בין תבשיל לתבשיל, ע"ע.


בתקנות השונות של נטילת ידים דנים מצד צורת הנטילה, הצורך בכלי*, המים הפסולים מליטול בהם ושיעור המים, בברכה<ref> עי' להלן: הברכה, וע"ע ברכת המצוות.</ref>, ומצד הצורך שלא תהיה חציצה<ref> ע"ע חציצה: בנטילת ידים. </ref>.
בתקנות השונות של נטילת ידים דנים מצד צורת הנטילה, הצורך בכלי*, המים הפסולים מליטול בהם ושיעור המים, בברכה{{הערה|עי' להלן: הברכה, וע"ע ברכת המצוות.}}, ומצד הצורך שלא תהיה חציצה{{הערה|ע"ע חציצה: בנטילת ידים.}}.


== צורת הנטילה ==
== צורת הנטילה ==
=== רחיצה שלוש פעמים לאחר היקיצה מהשינה ===
=== רחיצה שלוש פעמים לאחר היקיצה מהשינה ===


בברייתא שנינו לגבי רוח הרעה: ר' נתן - ויש גורסים: ר' יוסי<ref> ר"ח שם, ובד' וילנא הוגה כדלפנינו.</ref> - אומר: בת חורין היא זו - וביארו ראשונים, שנקראת "בת חורין" מפני שיש לה כבוד ברוחות כבן חורין בבני אדם<ref> ר"ח שבת קט א; ערוך ע' בת חורין.</ref> - ומקפדת עד שלוש פעמים<ref> ברייתא שם. </ref>. ונחלקו הגירסאות:
בברייתא שנינו לגבי רוח הרעה: ר' נתן - ויש גורסים: ר' יוסי{{הערה|ר"ח שם, ובד' וילנא הוגה כדלפנינו.}} - אומר: בת חורין היא זו - וביארו ראשונים, שנקראת "בת חורין" מפני שיש לה כבוד ברוחות כבן חורין בבני אדם{{הערה|ר"ח שבת קט א; ערוך ע' בת חורין.}} - ומקפדת עד שלוש פעמים{{הערה|ברייתא שם.}}. ונחלקו הגירסאות:


א) יש גורסים: ומקפדת עד שירחוץ ידיו שלש פעמים<ref> ברייתא שבת קט א, לגירסתנו.</ref>, וביארו ראשונים: שהרוח - הרעה<ref> מאירי שם; טור או"ח סי' ד. </ref> - השורה על הידים לפני נטילה<ref> רש"י שם ד"ה בת חורין; עי' מאירי שם; טור שם; עי' א"ח הל' נט"י סי' יא. </ref>, דהיינו נט"י שחרית<ref> מאירי שם. </ref>, מקפדת בנטילה לנוטלה יפה<ref> רש"י שם ד"ה ומקפדת.</ref> ואינה עוברת משם<ref> מאירי שם; עי' טור שם; עי' א"ח שם.</ref> עד שישפוך מים - יפה<ref> רש"י שם ד"ה ומקפדת. </ref>  - שלוש פעמים על ידיו<ref> רש"י שם; מאירי שם; עי' טור שם; עי' א"ח שם. ועי' מצת שמורים שער הברכות ד"ה וסדר נטילה, טעמים ע"פ הקבלה מדוע הרוח מקפידה עד שיטול ג' פעמים דוקא.</ref>.
א) יש גורסים: ומקפדת עד שירחוץ ידיו שלש פעמים{{הערה|ברייתא שבת קט א, לגירסתנו.}}, וביארו ראשונים: שהרוח - הרעה{{הערה|מאירי שם; טור או"ח סי' ד.}} - השורה על הידים לפני נטילה{{הערה|רש"י שם ד"ה בת חורין; עי' מאירי שם; טור שם; עי' א"ח הל' נט"י סי' יא.}}, דהיינו נט"י שחרית{{הערה|מאירי שם.}}, מקפדת בנטילה לנוטלה יפה{{הערה|רש"י שם ד"ה ומקפדת.}} ואינה עוברת משם{{הערה|מאירי שם; עי' טור שם; עי' א"ח שם.}} עד שישפוך מים - יפה{{הערה|רש"י שם ד"ה ומקפדת.}} - שלוש פעמים על ידיו{{הערה|רש"י שם; מאירי שם; עי' טור שם; עי' א"ח שם. ועי' מצת שמורים שער הברכות ד"ה וסדר נטילה, טעמים ע"פ הקבלה מדוע הרוח מקפידה עד שיטול ג' פעמים דוקא.}}.


ב) ויש גורסים: ומקפדת עד שלושה פעמים<ref> ברייתא שבת קט א, לגי' ערוך ע' בת חורין וכתי"מ.</ref>, וביארו ראשונים - שאינה ענין לנט"י שחרית, אלא - רוח רעה שורה על גב העין, ואינה עוברת עד שלוש פעמים<ref> ר"ח שבת שם: העין, ובד' וילנא הוגה: גב העין; ערוך שם.</ref>. ויש מפרשים אף כאן: אינה עוברת עד שיטול מים שלוש פעמים<ref> מיוחס לר"ן שם, בשם ר"ח.</ref>.
ב) ויש גורסים: ומקפדת עד שלושה פעמים{{הערה|ברייתא שבת קט א, לגי' ערוך ע' בת חורין וכתי"מ.}}, וביארו ראשונים - שאינה ענין לנט"י שחרית, אלא - רוח רעה שורה על גב העין, ואינה עוברת עד שלוש פעמים{{הערה|ר"ח שבת שם: העין, ובד' וילנא הוגה: גב העין; ערוך שם.}}. ויש מפרשים אף כאן: אינה עוברת עד שיטול מים שלוש פעמים{{הערה|מיוחס לר"ן שם, בשם ר"ח.}}.


להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים:
להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים:


א) יש מהראשונים שפסקו שצריך ליטול ידיו שלוש פעמים<ref> ס' הנייר סי' כו; מרדכי ברכות רמז רב; מאירי שבת קט א; טוש"ע או"ח ד ב. </ref>, וביארו אחרונים שאפילו אם שופך הרבה בפעם אחת אינו מועיל<ref> עו"ת שם סק"ד; מ"ב שם סק"י. </ref>, כי אין הרוח הרעה סרה עד שיטול שלוש פעמים<ref> עו"ת שם; ט"ז שם סק"ג; מ"ב שם.</ref>.
א) יש מהראשונים שפסקו שצריך ליטול ידיו שלוש פעמים{{הערה|ס' הנייר סי' כו; מרדכי ברכות רמז רב; מאירי שבת קט א; טוש"ע או"ח ד ב.}}, וביארו אחרונים שאפילו אם שופך הרבה בפעם אחת אינו מועיל{{הערה|עו"ת שם סק"ד; מ"ב שם סק"י.}}, כי אין הרוח הרעה סרה עד שיטול שלוש פעמים{{הערה|עו"ת שם; ט"ז שם סק"ג; מ"ב שם.}}.


ב) ויש מהראשונים שהשמיטו הדין<ref> רי"ף; רמב"ם תפלה פ"ד ה"ב; רא"ש. ועי' סדור רס"ג עמ' פח.</ref>, וביארו אחרונים בדעתם שאין צריך ליטול שלוש פעמים אלא די בנטילה אחת<ref> עי' לח"מ שב"ע פ"ג ה"ב וארה"ח סי' ד ארץ יהודה סק"ד, בד' הרמב"ם.</ref>. ובטעם הדבר נחלקו אחרונים: יש סוברים שלדעתם אין הלכה כר' נתן, שיחיד הוא, ולדעת חכמים די בנטילה אחת להעביר את הרוח הרעה<ref> מרכה"מ (חעלמא) שם, בד' הרמב"ם.</ref>. ויש מהאחרונים סוברים שלדעת הראשונים שפסקו שדי בנטילה אחת, נשתנו הטבעים ושוב אין לחוש לרוח רעה<ref> לח"מ שם, בד' הרמב"ם; ארה"ח שם, בד' הרמב"ם, ושהוא כיש"ש שבציון הבא. ועי' בלח"מ ומרכה"מ שם שתמהו מדוע בשב"ע שם פסק להלכה שאשה נוטלת ידה ביוה"כ ומאכילה לתינוק, וביומא עז ב וחולין קז ב מובא שהדין הוא משום שיבתא, ופירש רש"י ביומא שם ד"ה מדיחה וחולין שם ד"ה התם דהיינו רוח רעה. ועי' בארה"ח שם שיישב דהיינו מפני שהרמב"ם דרכו להעתיק להלכה הדינים הנמצאים בתלמוד, ונפק"מ אם יש מקום שעדיין שורה שם רוח רעה. </ref>.
ב) ויש מהראשונים שהשמיטו הדין{{הערה|רי"ף; רמב"ם תפלה פ"ד ה"ב; רא"ש. ועי' סדור רס"ג עמ' פח.}}, וביארו אחרונים בדעתם שאין צריך ליטול שלוש פעמים אלא די בנטילה אחת{{הערה|עי' לח"מ שב"ע פ"ג ה"ב וארה"ח סי' ד ארץ יהודה סק"ד, בד' הרמב"ם.}}. ובטעם הדבר נחלקו אחרונים: יש סוברים שלדעתם אין הלכה כר' נתן, שיחיד הוא, ולדעת חכמים די בנטילה אחת להעביר את הרוח הרעה{{הערה|מרכה"מ (חעלמא) שם, בד' הרמב"ם.}}. ויש מהאחרונים סוברים שלדעת הראשונים שפסקו שדי בנטילה אחת, נשתנו הטבעים ושוב אין לחוש לרוח רעה{{הערה|לח"מ שם, בד' הרמב"ם; ארה"ח שם, בד' הרמב"ם, ושהוא כיש"ש שבציון הבא. ועי' בלח"מ ומרכה"מ שם שתמהו מדוע בשב"ע שם פסק להלכה שאשה נוטלת ידה ביוה"כ ומאכילה לתינוק, וביומא עז ב וחולין קז ב מובא שהדין הוא משום שיבתא, ופירש רש"י ביומא שם ד"ה מדיחה וחולין שם ד"ה התם דהיינו רוח רעה. ועי' בארה"ח שם שיישב דהיינו מפני שהרמב"ם דרכו להעתיק להלכה הדינים הנמצאים בתלמוד, ונפק"מ אם יש מקום שעדיין שורה שם רוח רעה.}}.


ג) וכן יש מהאחרונים סוברים שבימינו אין הרוח הרעה מצויה בינינו<ref> יש"ש חולין פ"ח סי' י וסי' לא.</ref>, ומכל מקום לדעתם צריכים הידים טהרה, משום זוהמא, כמו לסעודה - שצריכים נטילה לפני אכילת פת משום נקיות, לסוברים כן<ref> עי' ציון 295.</ref> - אלא מאחר שידים נקיות די בנטילה שני פעמים<ref> יש"ש שם סי' לא.</ref>.
ג) וכן יש מהאחרונים סוברים שבימינו אין הרוח הרעה מצויה בינינו{{הערה|יש"ש חולין פ"ח סי' י וסי' לא.}}, ומכל מקום לדעתם צריכים הידים טהרה, משום זוהמא, כמו לסעודה - שצריכים נטילה לפני אכילת פת משום נקיות, לסוברים כן{{הערה|עי' ציון 295.}} - אלא מאחר שידים נקיות די בנטילה שני פעמים{{הערה|יש"ש שם סי' לא.}}.


ד) ויש מהאחרונים סוברים שבשחרית מערה ארבע פעמים<ref> מעשה רב סי' ה; מ"ב סי' ד סק"י, בשמו; קב הישר פי"ג; תכלאל עץ חיים למהרי"ץ סדר הנהגת הבוקר, בשם היכל הקודש (וצ"ב שבהיכל הקודש פ"ג כותב שיערה ג' פעמים) וקב הישר; כה"ח שם סק"ח, שכן נוהגים אנשי מעשה ושכן ראוי לנהוג, כדי לצאת מידי המחלוקת שבציון 2312 ואילך.</ref>, שלוש פעמים להעביר רוח רעה, ופעם רביעית לטהר המים שנטמאו<ref> מעשה רב שם; מ"ב שם, בשמו; קב הישר שם; עי' תכלאל שם, בפירוש; עי' כה"ח שם.</ref>, שהמים הראשונים ילכו להם<ref> כה"ח שם.</ref>. ויש מהם הסוברים שהעירוי הרביעי יהיה על שתי ידיו בבת אחת<ref> 1073  
ד) ויש מהאחרונים סוברים שבשחרית מערה ארבע פעמים{{הערה|מעשה רב סי' ה; מ"ב סי' ד סק"י, בשמו; קב הישר פי"ג; תכלאל עץ חיים למהרי"ץ סדר הנהגת הבוקר, בשם היכל הקודש (וצ"ב שבהיכל הקודש פ"ג כותב שיערה ג' פעמים) וקב הישר; כה"ח שם סק"ח, שכן נוהגים אנשי מעשה ושכן ראוי לנהוג, כדי לצאת מידי המחלוקת שבציון 2312 ואילך.}}, שלוש פעמים להעביר רוח רעה, ופעם רביעית לטהר המים שנטמאו{{הערה|מעשה רב שם; מ"ב שם, בשמו; קב הישר שם; עי' תכלאל שם, בפירוש; עי' כה"ח שם.}}, שהמים הראשונים ילכו להם{{הערה|כה"ח שם.}}. ויש מהם הסוברים שהעירוי הרביעי יהיה על שתי ידיו בבת אחת{{הערה|1073


תכלאל שם סדר הנהגת הבוקר, בשם היכל הקודש וקב הישר, וצ"ב שבהיכל הקודש שם כותב שיערה ג' פעמים (עי' ציון 1072) ובקב הישר שם שיערה על כל יד בנפרד ד' פעמים.</ref>.
תכלאל שם סדר הנהגת הבוקר, בשם היכל הקודש וקב הישר, וצ"ב שבהיכל הקודש שם כותב שיערה ג' פעמים (עי' ציון 1072) ובקב הישר שם שיערה על כל יד בנפרד ד' פעמים.}}.


לסוברים שצריך ליטול שלוש פעמים להעביר הרוח הרעה<ref> עי' ציונים 1387, 1397.</ref>, אף הניעור כל הלילה, שלהלכה נוטל ידיו<ref> עי' ציונים 1218, 1222.</ref>, צריך לנוטלם שלוש פעמים<ref> יד אהרן (אלפנדרי) או"ח סי' ד בהגב"י ותפלה לדוד (עמאר) משפט ברכת ענ"י סי' ה, בשם האר"י; דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז; ח"א כלל ב ס"ד; קצש"ע סי' ב ס"ח; ארה"ח סי' ד לב הארץ סי"ג; מ"ב שם ס"ק כט, בשם האחרונים. </ref>. וכן הדין במי שהשכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, לסוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום<ref> עי' ציונים 1280 ואילך, 1296 ואילך. עו"ת שם סק"ט; דברי חכמים שם; עי' שו"ע הרב שם סי"ד; קצש"ע שם; באה"ט שם ס"'ק טז, בשם עו"ת ויד אהרן (עי' ציון 1403); עי' מ"ב שם, בשם האחרונים.</ref>. וכן הדין במי שישן ביום באופנים שצריך ליטול ידיו<ref> עי' ציון 1354 ואילך. דברי חכמים שם; ח"א שם; שו"ע הרב שם סט"ו; קצש"ע שם; עי' מ"ב שם, בשם האחרונים.</ref>.
לסוברים שצריך ליטול שלוש פעמים להעביר הרוח הרעה{{הערה|עי' ציונים 1387, 1397.}}, אף הניעור כל הלילה, שלהלכה נוטל ידיו{{הערה|עי' ציונים 1218, 1222.}}, צריך לנוטלם שלוש פעמים{{הערה|יד אהרן (אלפנדרי) או"ח סי' ד בהגב"י ותפלה לדוד (עמאר) משפט ברכת ענ"י סי' ה, בשם האר"י; דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז; ח"א כלל ב ס"ד; קצש"ע סי' ב ס"ח; ארה"ח סי' ד לב הארץ סי"ג; מ"ב שם ס"ק כט, בשם האחרונים.}}. וכן הדין במי שהשכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, לסוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום{{הערה|עי' ציונים 1280 ואילך, 1296 ואילך. עו"ת שם סק"ט; דברי חכמים שם; עי' שו"ע הרב שם סי"ד; קצש"ע שם; באה"ט שם ס"'ק טז, בשם עו"ת ויד אהרן (עי' ציון 1403); עי' מ"ב שם, בשם האחרונים.}}. וכן הדין במי שישן ביום באופנים שצריך ליטול ידיו{{הערה|עי' ציון 1354 ואילך. דברי חכמים שם; ח"א שם; שו"ע הרב שם סט"ו; קצש"ע שם; עי' מ"ב שם, בשם האחרונים.}}.


=== נטילה לסירוגין ===
=== נטילה לסירוגין ===


לסוברים שצריך ליטול שלוש פעמים להעביר הרוח הרעה<ref> עי' ציונים 1387, 1397.</ref>, נחלקו אחרונים:
לסוברים שצריך ליטול שלוש פעמים להעביר הרוח הרעה{{הערה|עי' ציונים 1387, 1397.}}, נחלקו אחרונים:


א) רוב האחרונים כתבו שצריכה הנטילה להיות לסירוגין<ref> עי' שעה"כ דרושי ברכות השחר ופע"ח שער הברכות פ"ה ועו"ת שער התפילה (יג ב), ושכן נמצא בזוהר כת"י (בפע"ח מבואר שמוסב על זה); עי' שו"ע האר"י הל' נט"י דשחרית ס"ב; עט"ז סי' ד סק"ד; עי' מג"א שם סק"ז, בשם הכתבים; ח"א כלל ב ס"א, בשם י"א; דה"ח דיני נט"י דשחרית ס"ו, בשם מג"א שכתב בשם הכתבים; ערה"ש שם סט"ו; מ"ב שם סק"י, ובשעה"צ אות טז שהוא בשם מג"א וח"א ודה"ח.</ref>, שיטול מתחילה הכלי של המים בידו הימנית<ref> ב"י או"ח סי' ד, ביישוב הזוהר עם הזוהר, ביישוב הב', ומלשונו ומהד"מ הארוך שם שהביא רק יישוב זה, משמע שהוא מסקנת דבריו, ועי' להלן היישוב הא'; ד"מ הארוך שם, בשמו; שעה"כ ופע"ח ועו"ת שם; עי' שו"ע האר"י שם; עי' עט"ז שם, בשמו; מצת שמורים שער הברכות ד"ה וסדר נטילה; לבוש שם ס"י; ח"א שם; דה"ח שם, בשם מג"א שכתב בשם הכתבים (עי' ציון 1407); ערה"ש שם.</ref>, כאדון האומר לעבדו נטול ושופך מים על ידי<ref> לבוש שם. ועי' בסדר היום כוונת נט"י, טעם ע"פ הקבלה, ונרמז בשו"ע הרב שם ס"י. </ref>, ונותנו בידו השמאלית, ואח"כ שופך מים מידו השמאלית על ידו הימנית<ref> ב"י שם; ד"מ הארוך שם, בשמו; שעה"כ ופע"ח ועו"ת שם; עי' שו"ע האר"י שם; עי' עט"ז שם, בשמו; מצת שמורים שם; לבוש שם; ח"א שם; דה"ח שם, בשם מג"א שכתב בשם הכתבים (עי' ציון 1407); ערה"ש שם.</ref>, שבכל רחיצה ראוי להקדים הימין לשמאל<ref> עי' שו"ע הרב או"ח סי' ב ס"ד וס"ו וסי' ד ס"י.</ref>, שבכל מקום חולקים כבוד לימין<ref> ע"ע ימין: במקום של כבוד וחשיבות. ערה"ש שם. </ref>, כי הימין הוא העיקר והחשוב<ref> לבוש שם. </ref>, ועוד, ששמאל הוא השמש וראוי לשרת כדין לוי לכהן<ref> סדר היום שם. ועי' בלבוש שם טעם נוסף ע"פ הקבלה. </ref>, ואח"כ ישפוך מים מידו הימנית על ידו השמאלית<ref> ב"י שם; ד"מ הארוך שם, בשמו; שעה"כ ופע"ח ועו"ת שם; עי' שו"ע האר"י שם; עי' עט"ז שם, בשמו; מצת שמורים שם; ח"א שם; דה"ח שם, בשם מג"א שכתב בשם הכתבים (עי' ציון 1407); ערה"ש שם.</ref>. וחוזר כסדר הזה פעם שניה ושלישית, באופן שתרחוץ כל יד ויד שלוש פעמים<ref> שעה"כ ופע"ח ועו"ת שם; עי' שו"ע האר"י שם; עי' עט"ז שם, בשמו; עי' ח"א שם. </ref>. ולא יטול שלוש פעמים רצופים ידו הימנית וכן ידו השמאלית<ref> עי' שעה"כ שם; עי' עו"ת שם; שו"ע האר"י שם; עט"ז שם, בשמו; מג"א שם, בשם הכתבים.</ref>, כי רוח הטומאה דולגת וקופצת עד שנעתקת לגמרי משם, ואם לאו אינה נעתקת<ref> שעה"כ שם; עי' פע"ח שם. ועי' מצת שמורים שם, טעם ע"פ הקבלה מדוע הרוח מקפידה בדילוג בסירוגין דוקא.</ref>.
א) רוב האחרונים כתבו שצריכה הנטילה להיות לסירוגין{{הערה|עי' שעה"כ דרושי ברכות השחר ופע"ח שער הברכות פ"ה ועו"ת שער התפילה (יג ב), ושכן נמצא בזוהר כת"י (בפע"ח מבואר שמוסב על זה); עי' שו"ע האר"י הל' נט"י דשחרית ס"ב; עט"ז סי' ד סק"ד; עי' מג"א שם סק"ז, בשם הכתבים; ח"א כלל ב ס"א, בשם י"א; דה"ח דיני נט"י דשחרית ס"ו, בשם מג"א שכתב בשם הכתבים; ערה"ש שם סט"ו; מ"ב שם סק"י, ובשעה"צ אות טז שהוא בשם מג"א וח"א ודה"ח.}}, שיטול מתחילה הכלי של המים בידו הימנית{{הערה|ב"י או"ח סי' ד, ביישוב הזוהר עם הזוהר, ביישוב הב', ומלשונו ומהד"מ הארוך שם שהביא רק יישוב זה, משמע שהוא מסקנת דבריו, ועי' להלן היישוב הא'; ד"מ הארוך שם, בשמו; שעה"כ ופע"ח ועו"ת שם; עי' שו"ע האר"י שם; עי' עט"ז שם, בשמו; מצת שמורים שער הברכות ד"ה וסדר נטילה; לבוש שם ס"י; ח"א שם; דה"ח שם, בשם מג"א שכתב בשם הכתבים (עי' ציון 1407); ערה"ש שם.}}, כאדון האומר לעבדו נטול ושופך מים על ידי{{הערה|לבוש שם. ועי' בסדר היום כוונת נט"י, טעם ע"פ הקבלה, ונרמז בשו"ע הרב שם ס"י.}}, ונותנו בידו השמאלית, ואחר כך שופך מים מידו השמאלית על ידו הימנית{{הערה|ב"י שם; ד"מ הארוך שם, בשמו; שעה"כ ופע"ח ועו"ת שם; עי' שו"ע האר"י שם; עי' עט"ז שם, בשמו; מצת שמורים שם; לבוש שם; ח"א שם; דה"ח שם, בשם מג"א שכתב בשם הכתבים (עי' ציון 1407); ערה"ש שם.}}, שבכל רחיצה ראוי להקדים הימין לשמאל{{הערה|עי' שו"ע הרב או"ח סי' ב ס"ד וס"ו וסי' ד ס"י.}}, שבכל מקום חולקים כבוד לימין{{הערה|ע"ע ימין: במקום של כבוד וחשיבות. ערה"ש שם.}}, כי הימין הוא העיקר והחשוב{{הערה|לבוש שם.}}, ועוד, ששמאל הוא השמש וראוי לשרת כדין לוי לכהן{{הערה|סדר היום שם. ועי' בלבוש שם טעם נוסף ע"פ הקבלה.}}, ואחר כך ישפוך מים מידו הימנית על ידו השמאלית{{הערה|ב"י שם; ד"מ הארוך שם, בשמו; שעה"כ ופע"ח ועו"ת שם; עי' שו"ע האר"י שם; עי' עט"ז שם, בשמו; מצת שמורים שם; ח"א שם; דה"ח שם, בשם מג"א שכתב בשם הכתבים (עי' ציון 1407); ערה"ש שם.}}. וחוזר כסדר הזה פעם שנייה ושלישית, באופן שתרחוץ כל יד ויד שלוש פעמים{{הערה|שעה"כ ופע"ח ועו"ת שם; עי' שו"ע האר"י שם; עי' עט"ז שם, בשמו; עי' ח"א שם.}}. ולא יטול שלוש פעמים רצופים ידו הימנית וכן ידו השמאלית{{הערה|עי' שעה"כ שם; עי' עו"ת שם; שו"ע האר"י שם; עט"ז שם, בשמו; מג"א שם, בשם הכתבים.}}, כי רוח הטומאה דולגת וקופצת עד שנעתקת לגמרי משם, ואם לאו אינה נעתקת{{הערה|שעה"כ שם; עי' פע"ח שם. ועי' מצת שמורים שם, טעם ע"פ הקבלה מדוע הרוח מקפידה בדילוג בסירוגין דוקא.}}.


ב) ויש מהאחרונים שכתבו - שלא יטול לסירוגין, אלא - יקח הכלי של מים בימינו ואח"כ יתתנו לשמאל, וישפוך מן השמאל לימין שלוש פעמים, ואח"כ יתן הכלי ליד ימינו וישפוך על השמאל שלוש פעמים<ref> סדר היום כוונת נט"י; קב הישר פי"ג.</ref>.
ב) ויש מהאחרונים שכתבו - שלא יטול לסירוגין, אלא - יקח הכלי של מים בימינו ואחר כך יתתנו לשמאל, וישפוך מן השמאל לימין שלוש פעמים, ואחר כך יתן הכלי ליד ימינו וישפוך על השמאל שלוש פעמים{{הערה|סדר היום כוונת נט"י; קב הישר פי"ג.}}.


יש מהאחרונים שכתבו שלצאת ידי שתי הדעות, יטול ידיו בתחילה שלוש פעמים על יד ימין ושלוש פעמים על יד שמאל, ושוב יטול ידיו בסירוגין שתי פעמים<ref> זכור לאברהם (אלקלעי) ח"א או"ח אות נ; חסד לאלפים או"ח סי' ד סק"ג; ארה"ח סי' ד לב הארץ ס"י; יפה ללב ח"א או"ח סי' ד סק"ז, בשם זכור לאברהם וחסד לאלפים וארה"ח.</ref>. ויש שכתבו שלצאת ידי שתי הדעות, יטול ידיו בתחילה שלוש פעמים על יד ימין ושלוש פעמים על יד שמאל, ושוב יטול ידיו בסירוגין שלוש פעמים<ref> סדור יעב"ץ דיני נט"י; פתח הדביר ח"א או"ח סי' ד אות ה; עי' תכלאל עץ חיים למהרי"ץ סדר הנהגת הבוקר, בשם מהריצ"ע, ודחה, שודאי העושה כדעת האר"י יוצא ידי חובת סדר היום, כיון שסו"ס נוטל כל יד ג' פעמים, ומכל מקום סיים שהמחמיר תע"ב; יפה ללב שם, בשם סדור יעב"ץ ופתח הדביר, והסכים להם; כף החיים (פלאגי') סי' ח אות כב. </ref>.
יש מהאחרונים שכתבו שלצאת ידי שתי הדעות, יטול ידיו בתחילה שלוש פעמים על יד ימין ושלוש פעמים על יד שמאל, ושוב יטול ידיו בסירוגין שתי פעמים{{הערה|זכור לאברהם (אלקלעי) ח"א או"ח אות נ; חסד לאלפים או"ח סי' ד סק"ג; ארה"ח סי' ד לב הארץ ס"י; יפה ללב ח"א או"ח סי' ד סק"ז, בשם זכור לאברהם וחסד לאלפים וארה"ח.}}. ויש שכתבו שלצאת ידי שתי הדעות, יטול ידיו בתחילה שלוש פעמים על יד ימין ושלוש פעמים על יד שמאל, ושוב יטול ידיו בסירוגין שלוש פעמים{{הערה|סדור יעב"ץ דיני נט"י; פתח הדביר ח"א או"ח סי' ד אות ה; עי' תכלאל עץ חיים למהרי"ץ סדר הנהגת הבוקר, בשם מהריצ"ע, ודחה, שודאי העושה כדעת האר"י יוצא ידי חובת סדר היום, כיון שסו"ס נוטל כל יד ג' פעמים, ומכל מקום סיים שהמחמיר תע"ב; יפה ללב שם, בשם סדור יעב"ץ ופתח הדביר, והסכים להם; כף החיים (פלאגי') סי' ח אות כב.}}.


=== כשאין די מים ===
=== כשאין די מים ===


לסוברים שצריך ליטול שלוש פעמים להעביר הרוח הרעה<ref> עי' ציונים 1387, 1397.</ref>, מכל מקום אם אין לו מים רבים כל כך כדי ליטול ידיו שלוש פעמים כראוי, נוטל פעם אחת<ref> סדור הרב סדר הנטילה.</ref>, ואינו מועיל להעביר הרוח הרעה מעל ידיו<ref> עי' סדור הרב שם. </ref>. וכיון שאינו נוטל ידיו אלא פעם אחת, צריך שיזהר לשפוך רביעית* על שתי ידיו כאחת<ref> עי' להלן ואילך. עי' סדור הרב שם.</ref>. ודוקא לתפילה, אבל לרוח רעה, כל שמערה שלוש פעמים אף משבר כלי ובלא כח גברא מצינור וכדומה, מועיל<ref> פמ"ג או"ח סי' ד א"א סק"ד; עי' מ"ב שם ס"ק יז.</ref>.
לסוברים שצריך ליטול שלוש פעמים להעביר הרוח הרעה{{הערה|עי' ציונים 1387, 1397.}}, מכל מקום אם אין לו מים רבים כל כך כדי ליטול ידיו שלוש פעמים כראוי, נוטל פעם אחת{{הערה|סדור הרב סדר הנטילה.}}, ואינו מועיל להעביר הרוח הרעה מעל ידיו{{הערה|עי' סדור הרב שם.}}. וכיון שאינו נוטל ידיו אלא פעם אחת, צריך שיזהר לשפוך רביעית* על שתי ידיו כאחת{{הערה|עי' להלן ואילך. עי' סדור הרב שם.}}. ודווקא לתפילה, אבל לרוח רעה, כל שמערה שלוש פעמים אף משבר כלי ובלא כח גברא מצינור וכדומה, מועיל{{הערה|פמ"ג או"ח סי' ד א"א סק"ד; עי' מ"ב שם ס"ק יז.}}.


על ניגוב, שאינו נצרך בנט"י שחרית, עי' להלן<ref> להלן ואילך.</ref>.
על ניגוב, שאינו נצרך בנט"י שחרית, עי' להלן.

יעצטיגע רעוויזיע זינט 06:13, 30 אפריל 2023

לאחר היקיצה מהשינה

כשייקץ האדם משנתו - בסדר ברכות-השחר* שתיקנו חכמים על סדר העולם והנהגתו[1] - אמרו בתלמוד שבשעה שרוחץ ידיו, מברך: בא"י אמ"ה אקב"ו על נטילת ידים[2]. שלושה טעמים נתנו גאונים וראשונים לנטילה זו:

א) תיקנו חכמים נט"י בשחרית, שרוח הטומאה שורה על הידים[3], ונוטלים ידים כדי שלא להינזק[4]. וכן שנינו במקום אחר בברייתא - לחלק מהגירסאות - שבת חורין מקפדת עד שירחוץ ידיו שלוש פעמים[5], וביארו ראשונים שהיא הרוח השורה על הידים לפני נטילה[6]. וכן שנינו במקום אחר בברייתא: יד לעיץ תיקצץ וכו'[7], וביארו ראשונים דהיינו בשחרית, קודם שיטול ידיו[8], שנוח ליד שתיקצץ[9], ולא תגע שוב בעין קודם נטילה[10], שרוח רעה שורה על היד ומסמא העין[11]. וכן שנינו במדרש, בטעם שאסור ליטול ידיו שחרית מיד אחר שלא נטל ידיו, שרוח הטומאה שורה בידים[12]. וכן שנינו בזוהר, שאין אדם בעולם שאינו טועם טעם מוות בלילה ורוח הטומאה שורה על אותו הגוף - אם הוא מישראל[13] - משום שהנשמה הקדושה מסתלקת מן האדם ויוצאת ממנו[14], ועל שהנשמה הקדושה יוצאת ומסתלקת ממנו שורה רוח של טומאה על אותו הגוף ונטמא, וכשהנשמה חוזרת לגוף עוברת אותה הזוהמה, מלבד בידי האדם, ושורה עליהם עד שנוטל אותם[15]. וביארו אחרונים שהטומאה חפצה וחושקת להתדבק באיש הישראלי להחטיאו, אך כל זמן שהאדם ער ורוחו ונשמתו בקרבו, אי אפשר לו להתדבק כל כך, אם לא כשמסיר יראת ה' ממנו לגמרי, אבל בעת השינה שרוחו ונשמתו מסתלקים מן האדם ולא נשאר בו אלא נפש חיוני, אזי שורה רוח הטומאה עליו, וכאשר יעור משנתו וחוזרת נשמתו, אזי רוח הטומאה השורה על הגוף בעל כורחה הולכת לה, רק על האצבעות שהם קצות הגוף, משם אינה עוברת אלא על ידי נטילה[16]. וכן יש מהגאונים וראשונים מפרשים אותה ששנינו בברייתא שמדיחה אשה ידה אחת במים - ביום-הכפורים*, האסור ברחיצה[17] - ונותנת פת לתינוק, ואינה חוששת[18], וביארו בתלמוד שהתירו לה הדחה זו מפני "שיבתא"[19], שהיא רוח רעה השורה על הידים בלילות[20], עד שלא נטלן שחרית[21]. מלבד מה שנוטלים ידים משום הרוח הרעה כדי שלא להינזק, כתבו אחרונים שהיא אף הכנה לתפילה, שאע"פ שסתם ידים כשרות לברכה - לסוברים כן[22] - כיון שרוח רעה שורה על הידים, אין זה משום היכון - שהוא טעם הנטילה לפני התפילה, לסוברים כן - וצריך נט"י משום כבוד התפילה וקדושתה[23].

ב) תיקנו חכמים נט"י בשחרית, לפי שידיו של אדם עסקניות הן[24], וממשמש בגופו[25], ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה[26], לפיכך כשעומד משנתו אין יכול לברך ולא לקרות קריאת שמע ולא להתפלל עד שיטול ידיו[27], שנאמר: הכון לקראת אלהיך ישראל[28], ולכן תיקנו שקודם שיקרא קריאת שמע ויתפלל יטול ידיו ויברך[29]. וכן שנינו במקום אחר בתלמוד: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל[30], וכל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: ארחץ בניקיון כפָּי ואסֹבבה את מזבחך ה'[31]. וביארו אחרונים בטעם שנצרכים אף לטעם זה, שמשום רוח רעה לא מתקנים ברכה[32], שכיון שהוא משום סכנה לא שייך ברכה על זה, כמו שלא תיקנו ברכה על מים אחרונים - לסוברים כן[33] - מפני שהיא משום סכנה[34]. ואף שלא תיקנו ברכה כשנוטל משום שנגע במקום מטונף[35], וכן כשנוטל ידיו לשאר תפילות - לסוברים כן - אף שהטעם הוא משום שייתכן שידיו מטונפות[36] - לסוברים כן[37] - מכל מקום כאן כיון שהוא דבר תמידי, שתמיד ידיו מטונפות, תיקנו נטילה בברכה[38].

ג) תיקנו חכמים נט"י בשחרית, לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה[39], כמו שכתוב: חדשים לבקרים רבה אמונתך[40], וצריכים אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו ולשרתו ולברך בשמו, ולכן תיקנו בשחרית כל אותן ברכות של שחר[41], ולפיכך אנו צריכים להתקדש בקדושתו וליטול ידינו[42] מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו[43]. ואינו משום תפילה וקריאת שמע - בלבד - שכן אם משום תפילה וקריאת שמע נוטל ידיו, די ברחיצה או בניקיון עפר וצרורות[44]. וכן אינו משום רוח רעה בלבד, שמשום רוח רעה לא היו מתקנים ברכה[45].

יש מהאחרונים שכתבו שארבעה טעמים הם[46], שלדעתם רוח הטומאה השורה על הידים אינו ענין אחד עם הרוח הרעה השורה על הידים[47].

הניעור כל הלילה, אם צריך ליטול ידיו, עי' להלן. הישן ביום אם צריך ליטול ידיו, עי' להלן. הישן שינת ארעי אם צריך ליטול ידיו, עי' להלן.

זמן הנטילה

נטילה זו, כתבו אחרונים, שיטול מייד כשניעור[48], אף על פי שאינו רוצה לקום עדיין[49], רק נשאר מושכב[50], כדי שילך ממנו רוח הטומאה[51] - השורה על ידי האדם בקומו[52] - כי אין ראוי ליתן לו כח ושלטנות אפילו רגע אחד, משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם[53], כי בעוד שלא נטל, היצר הרע שנקרא אל אחר שולט עליו[54]. יש מהם שכתבו שצריך לעשות כן[55]. ויש מהם שכתבו שראוי לעשות כן[56], או שהמדקדק במעשיו יזהר לעשות כן[57].

ניעור משנתו ורוצה לישון עוד, נחלקו אחרונים: יש שכתבו שיטול ידיו מייד כשניעור משנתו רק אם אינו רוצה לישן עוד[58]. ויש מהם שכתבו לעשות כן אפילו שדעתו לישן עוד[59].

יש מהאחרונים סוברים שעל זה אמרו שאסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן[60] - שאין עיקר האיסור על מעשה ההליכה, אלא כל עיקר ההקפדה על השיהוי, ששוהה עליו רוח הטומאה כדי שיעור הילוך ארבע אמות[61]. ויש חולקים וסוברים שהאיסור הוא בהליכה דווקא, ולא אמרו שיטול מייד כשניעור, אלא להזהיר מדרך המוסר[62].

אף בשאר הנטילות שצריך נט"י משום רוח הטומאה - כגון כשיוצא מבית הכסא*[63] או כשנוטל צפרניו[64] או מגלח שערו[65] או שנגע במת[66] - כתבו אחרונים שירחץ ידיו תיכף ומייד[67], להקדים ככל האפשר להסיר מעליו כח אותה טומאה ולהתרחק ממנה[68].

אם היו מי נט"י שחרית רחוקים מהאדם, שיש סוברים שעדיף שילך במרוצה, כדי שלא להשהות הרוח הרעה על ידיו, עי' להלן.

נגיעה האסורה לפני הנטילה

בברייתא שנינו: יד לעין תיקצץ, יד לחוטם תיקצץ, יד לפה תיקצץ, יד לאוזן תיקצץ, יד לחסודה - מקום שמקיז דם[69] - תיקצץ, יד לאמה תיקצץ, יד לפי טבעת תיקצץ, יד לגיגית - כלי שמשימים בו שכר[70] או יין[71] - תיקצץ. יד מסמא, יד מחרשת, יד מעלה פוליפוס[72]. וביארו ראשונים דהיינו בשחרית, קודם שיטול ידיו[73], שנוח ליד שתיקצץ[74], ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה[75], שרוח רעה שורה על היד ומסמא העין[76] ומחרשת האוזן[77] ומעלה ריח - רע - מהחוטם והפה[78]. ובשאר דברים נחלקו ראשונים ואחרונים:

א) יש מפרשים שאף בהם היינו לפני נט"י שחרית[79], שלא יגע בנקב ההקזה ובאמה ופי הטבעת, מפני שמעפשתו ומעלה שם בשרו נימא[80], ולא יגע בגיגית, שגורם להיות יינו מזיק את שותיו[81]. ומכל מקום אף לאחר נטילה אסור לגעת בפי האמה, מפני שמביאתו לידי הרהור עבירה[82] וטומאת קרי[83].

ב) ויש מפרשים שחסודה ואמה ופי הטבעת לענין רוח רעה נאמרו, שרוח רעה שורה על הנקב של חסודה ואמה ופי הטבעת[84], ולכן לא יגע בעינו, אוזנו, חוטמו ופיו, לאחר שנגע בחסודה ואמה ופי הטבעת, אם לא נטל בינתיים[85]. וגיגית נאמרה לענין קודם נט"י שחרית, שקודם נט"י לא יגע בגיגית משום שמעלה פוליפוס, שכשתגע היד בגיגית קודם נטילת שחרית משרה בה רוח רעה, ושוב כששותין ממנו מזיל, שמעלה פוליפוס[86]. ואין לפרש שאף חסודה ואמה ופי הטבעת קודם נטילת שחרית נאמרו, שהרוח הרעה נכנסת בגוף דרך הנקבים הללו ומזקת אותו, שאם כן קשה מדוע לא שנו בברייתא ההיזק שעושה היד לחסודה ואמה ופי הטבעת[87].

ג) ויש מפרשים שכולם לענין אחר נאמרו, ולא לגבי נט"י שחרית או רוח רעה[88] - ולכן לא נזכרו גבי יד מסמא וכו'[89] - שלא יגע בחסודה, לפי שמשמוש היד מזיק לחבורה[90], ולא יגע באמה, משום שמביא לידי קרי[91], ויד לפי טבעת תיקצץ, אם משמש בה תדיר, משום שמביאתו לידי תחתוניות[92], ויד לגיגית תיקצץ - אם נוגע בה תמיד - שמנהיג עצמו לשתות ולא יהיה לו ריוח בסחורתו[93], או משום שמשמוש היד מפסידו[94], וקיללו אותו משום שבהפסדת הגיגית עובר על בל-תשחית*[95]. ומשום ששנינו אף בהם הקללה שתיקצץ, שנו אותם גם גבי שאר הדברים[96].

ד) ויש מפרשים שכולם נאמרו לענין נט"י שחרית, חוץ מאמה ופי הטבעת[97], אמה משום שמביא לידי קרי ופי הטבעת אם ממשמש בה תמיד[98]. ונגיעת היד בחסודה, אף היא לענין נט"י שחרית, משום שרוח רעה נכנס בגוף דרך הנקב ומזקת אותו[99], וכן גיגית, שמחמיץ השיכר בנגיעתו[100], או שכשישתה אחר כך השיכר הוא מזיקו[101]. ולא שנו ההיזק שעושה היד לחסודה, משום שדבר פשוט הוא[102], או משום שהוא בכלל יד מעלה פוליפוס[103]. ואין לפרש שאף יד לגיגית אינו ענין לנט"י שחרית, ונאמר משום שמשמוש היד מפסידו, שכיון שאינו אלא הפסד בלבד, לא מצינו קללה על הפסד[104], ועוד, שאם כן בכל שאר הפסד שעושה אדם היה לו לומר קללה[105].

אף להלכה נחלקו ראשונים:

א) יש מהראשונים שהזכירו להלכה רק את הדין של איסור נגיעה באמה[106], וביארו אחרונים בדעתם, שנשתנו הטבעים ושוב אין לחוש לרוח רעה[107]. וכן יש מהאחרונים שכתבו שרוח רעה של שחרית אינו מצוי בינינו, שהרי בזמן הזה מעולם לא ראינו ולא שמענו שמי שנגע בעיניו טרם יטול ידיו, שנסמאו עיניו[108].

ב) ויש מהראשונים פוסקים שאסור לגעת ביד לעין או לחוטם או לפה או לאוזן או לחסודה או לפי טבעת או לגיגית שחרית קודם שיטול ידיו, וכן הדין ביד לאמה כל היום[109].

ג) ויש פוסקים שאסור לגעת ביד לעין או לחוטם או לפה או לאוזן או לחסודה או או לגיגית שחרית קודם שיטול ידיו[110], ולא הזכירו דין האמה ופי הטבעת.

ד) ויש פוסקים במקום אחד שאסור לגעת ביד לעין ולאמה ולפה ולחוטם בבוקר, קודם שירחץ ידיו[111], ובמקום אחר שאסור לגעת ביד קודם נטילה לפה ולחוטם ולאזנים ולעינים[112], ושיש איסור לגעת באמה כל היום[113]. ונחלקו אחרונים לדעה זו: יש סוברים שאפילו מי שנטל ידיו שחרית, יזהר שלא יגע וימשמש תמיד בפי הטבעת, מפני שמביאו לידי תחתוניות, ולא יגע במקום הקזה, מפני שמשמוש היד מזיק לחבורה[114], ולא יגע בגיגית שכר, שמשמוש היד מפסיד השכר[115], ופסקו כן להלכה[116]. ולדעתם איסור הנגיעה באוזן הוא קודם נט"י שחרית, ובאמה כל היום, וטעות סופר היא במקום שנאמר שהאיסור קודם נט"י שחרית הוא בנגיעה ב"אמה"[117], וצריך להיות: ב"אוזן"[118]. ויש סוברים שאפילו לאחר נט"י יש סכנה אם יגע שוב בעין או באוזן, בחוטם או בפה, לאחר שנגע בחסודה ואמה ופי הטבעת, אם לא נטל בינתיים[119]. ויש סוברים שרק קודם נט"י שחרית יש סכנה אם יגע בעין, באוזן, בחוטם או בפה, והוא הדין בנגיעה בחסודה ובשכר[120], ופסקו כן להלכה[121]. ולדעתם לא הזכירו ראשונים להלכה הדין בחסודה ובשכר, שלא נקטו רק דברים המצויים בכל יום[122], ומלבד האיסור לגעת באמה, יש היזק בנגיעה באמה קודם נט"י שחרית[123].

בדברים האסורים לגעת קודם נט"י שחרית, אם נגע בהפסק בגד - או דבר אחר[124] - מותר[125].

יש מהאחרונים מפרשים שאין הנזקים של יד מסמא וכו' אמורים על איברי הגוף, אלא על איברי הנפש[126]. וכן יש מהאחרונים מפרשים שהנזקים הללו אמורים בתורה, שהנוגע באחת מאלה נעשה באותו היום סומא וחרש בתורה, כי לא יבין מה שיראה בתורה ולא יבין מה שישמע[127].

במדרש אמרו בטעם איסור הנגיעה בעין[128], שהוא פן יכשלו רבים במראות עיניך, כי אין ברכה שורה במראית עין שקיבל טומאה, ואם יסתכל האדם בשונאו, שונאו נמלט ואוהבו נכשל[129].

על איסור הנגיעה באמה, ועל החילוק בין נשוי לשאינו נשוי, ע"ע השחתת זרע[130]. אם אסור לגעת במאכלים קודם נט"י שחרית, עי' להלן[131]. אם אסור לגעת בבגדים קודם נט"י שחרית, עי' להלן[132]. אם אסור ללכת קודם נט"י שחרית, עי' להלן. אם הרוח הרעה שורה מחמת השינה, ואפילו ישן ביום, עי' להלן. אם הרוח הרעה שורה מחמת הלילה, ואפילו היה ניעור כל הלילה, עי' להלן[133].

העין האסורה בנגיעה

בהשמת היד על העין, שאסורה קודם נט"י שחרית, נחלקו אחרונים: יש סוברים שאם שם ידיו על עיניו מבחוץ אין בזה איסור[134]. ויש סוברים שיש ליזהר אפילו על גבי עיניו מבחוץ[135]. והכרעת אחרוני הפוסקים שיש ליזהר בזה, אם אפשר לו[136]. ויש שפסקו בסתם שלא יגע בעיניו קודם הנטילה, אפילו שהם סגורות ונוגע מבחוץ[137].

על טעם איסור הנגיעה בעין, עי' לעיל[138].

נגיעה במאכלים

יש מהגאונים וראשונים מפרשים אותה ששנינו בברייתא שמדיחה אשה ידה אחת במים - ביום-הכפורים*, האסור ברחיצה[139] - ונותנת פת לתינוק, ואינה חוששת[140], וביארו בתלמוד שהתירו לה הדחה זו מפני "שיבתא"[141], שהיא רוח רעה השורה על הידים בלילות[142], שהוא שד ששמו "שיבתא"[143], ואם לא נטלן שחרית[144], הנוגע בלחם מעביר את הרוח הרעה על הלחם[145], והאוכלו יכול לבוא לידי סכנה[146]. וכן יש מהראשונים שכתבו שאסור לגעת באוכלים קודם נט"י של שחרית, משום הרוח הרעה[147], ושאם נגע בהם ידיחנו שלוש פעמים, להעביר הרוח הרעה[148]. וכתבו אחרונים שאין הדברים אמורים אלא לסוברים שהאיסור לגעת בגיגית שיכר הוא קודם נט"י שחרית, משום הרוח הרעה[149], שאף בשאר מאכלים אסור לדעתם לגעת[150]. אבל לסוברים שהאיסור הוא בכל היום, ואינו משום רוח רעה[151], שוב אין חשש לגעת במאכלים קודם נטילה[152]. וכן הדין לסוברים שנשתנו הטבעים, ואין חשש רוח רעה בימינו[153].

לסוברים שאסור לגעת בכל המאכלים קודם נט"י שחרית[154], בטעם שאמרו בתלמוד רק לגבי הנוגע בגיגית שתיקצץ ידו[155], נחלקו אחרונים: יש מפרשים שלא נקט גיגית שיכר בלבד, אלא משום שבה עושה היזק - ניכר - ומתחמץ[156], מה שאין כן בשאר מאכלים[157]. ויש מפרשים - לדעתם שאין המאכלים נאסרים בדיעבד - שרק לגבי גיגית שיכר קיללו שתיקצץ היד, ללמדנו ששאר אוכלים בדיעבד אינם אסורים[158]. ויש מפרשים שאם לא נטל כלל מזיק בכל אוכלים ומשקים, אבל כשמדיחה פעם אחת אינו מזיק כי אם לגיגית שיכר[159].

להלכה כתבו הפוסקים שמלכתחילה יש ליזהר שלא ליגע קודם נט"י שחרית בשום מאכל[160] או משקה[161], ושצריך להזהיר ביותר את הנשים על זה[162], כי רוב תיקון מאכלים הם על ידם[163]. וכן כתבו הפוסקים שיש ליזהר שהקטנים יטלו ידיהם בשחרית[164], תיכף ומיד בקומם מהמיטה בכל בוקר[165], שלא יטמאו האוכלים והמשקים[166]. אכן כתבו הפוסקים שלא נהגו להיזהר בנגיעת קטן - שלא הגיע לחינוך[167] - במאכל[168], וביארו הטעם, לפי שהרוח הרעה שורה בגלל הסתלקות הנשמה הקדושה מגופות ישראל בשנתם, ולפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה, שלכן נתחייבו אז במצות מן התורה ונעשו בני עונשים, ותחלת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצות שחייבו חכמים לחנך, אין לחוש שרוח הטומאה תישרה בהן[169]. ויש שכתבו שאין להקל בזה, אלא יש להחמיר אפילו מיום המילה ואילך[170].

בדיעבד, אם נגע אדם במאכל ומשקה קודם נט"י, נחלקו הפוסקים: יש סוברים שלא אסר האוכלים[171] והמשקים[172], ומכל מקום יש מהם הסוברים שאם נגע בהם, ידיח אותם שלוש פעמים לפני שיאכלם[173]. ויש סוברים שבדיעבד אם נגע בהם, אסרם[174], ובמשקים אין להם תקנה[175], ובאוכלים יש להם תקנה, שידיח אותם שלוש פעמים לפני שיאכלם[176], או שיטול מהם כדי קליפה קודם האכילה[177]. וכתבו אחרונים שהאוכל מאכל שנגעו בו קודם נט"י, המאכלים ההם מטמטמים ליבו[178], ויש לחוש שהאוכלם עלול ח"ו לעשות עבירה על ידי רוח הטומאה ששורה עליו[179].

אף הסוברים שהמשקים מותרים בדיעבד[180], יש מהם סוברים ששיכר אסור אף בדיעבד[181], ולכן לגבי גיגית שיכר קיללו שתיקצץ היד, ולא בשאר מאכלים, ללמדנו ששאר אוכלים בדיעבד אינם אסורים[182]. ויש מהם סוברים שאף שיכר שנגעו בו קודם נט"י מותר בדיעבד[183].

גוי שנגע במאכלים ללא נט"י, הכל מודים שלא פסלם[184], שאינם מקבלים טומאה[185], שאין טומאה שורה אלא במקום שהקדושה יוצאת משם[186], ואין הרוח הרעה שורה אלא משום הנשמה היתירה המסתלקת מהאדם בשעת שנתו[187], וזו אינה אלא בישראל ולא בגוים[188].

נגיעה בבגדים

במדרש אמרו: וכשתקום בבוקר, אל תלבש חלוקך ללבוש בלא נט"י[189]. ויש מהאחרונים שכתבו להלכה שלא יגע במלבושיו עד שיטול[190]. ויש שכתבו כן ע"פ הקבלה[191]. ושאף בזמן הקור לא ילבשו האנפלאות ברגליהם בעולם על מיטתם קודם שיקומו לעשות נט"י[192]. וכעין זה יש מהאחרונים שכתבו להלכה שבקומו ממיטתו, לאחר שלבש חלוקו, קודם שיגע במלבושיו, יטול ידיו תחילה להעביר ממנו רוח הטומאה השורה עליו בלילה[193]. אכן, ראשונים לא הביאו דין זה להלכה[194], והרבה ראשונים כתבו להלכה שאם ירצה להתעטף בטלית קטן מייד בקומו, יכול לעשות כן, אף קודם שרחץ ידיו[195]. וכן כתבו אחרונים שמהתלמוד נראה שמותר לגעת בבגדים[196], שכן בסדר ברכות-השחר* שבתלמוד סודרה הנטילה לאחר לבישת הבגדים[197]. ועוד, שנאמר שם שסחו מלאכי השרת: אל תיטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש[198], וביארו ראשונים, שלא תיטול מיד השמש, אלא אתה בעצמך טלהו ממקום שהוא שם ותלבשנו[199]. ויש מהאחרונים שכתבו שירא שמים יחמיר לעצמו שלא לגעת במלבושיו קודם נט"י[200].

נטילת בגד מידי שמש

סחו מלאכי השרת: אל תיטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש[201], שמלאכי חבלה מצפים לו לאדם, ואומרים: אימתי יבא אדם לידי דבר זה וילכד[202]. וביארו ראשונים, שלא תיטול מיד השמש, אלא אתה בעצמך טלהו ממקום שהוא שם ותלבשנו[203]. בטעם הדבר כתבו אחרונים, שאין לעשות מעשה שררות בהנהגתו פעולה ראשונה של היום, כדי לדעת שאינו ראוי למידת האדנות[204]. והוסיפו אחרונים שכן הדין אפילו אם השמש כבר נטל[205]. אכן, בזוהר אמרו: לא יקח אדם בגד ללבוש ממי שלא נטל ידיו, שהרי ממשיך עליו רוח טומאה ונטמא[206]. יש מהראשונים ואחרונים שכתבו להלכה שאסור ליטול החלוק שחרית מיד השמש[207], ורוב הראשונים ואחרונים השמיטוהו[208].

הליכה קודם נט"י

בהליכה ללא נט"י שחרית, נחלקו אחרונים:

א) יש סוברים שאסור לילך ארבע-אמות* ללא נט"י שחרית[209], מפני שהוא הולך בידים טמאות[210] - מחמת רוח הטומאה השורה עליהם - וההולך ארבע אמות בידים טמאות חייב מיתה[211] לשמים[212], לפי שמביא אל אחר בידיו[213], ועליו הכתוב אומר: ישלָיוּ אֹהלים לשֹׁדדים ובַטֻּחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו[214]. מי הם מרגיזי אל, אותם המביאים אל אחר בידיהם[215]. שההולך ארבע אמות בידים מזוהמות מזוהמת נחש אשר שרה עליהם בלילה, נותן כח לטומאה לשלוט עליו[216], וחילל קדושת ה' אשר עליו[217], ועל זה נאמר: לא יהיה בך אל זר[218], וכאילו עובד עבודה-זרה* חס ושלום[219], ועובר על ולא ידבק בידך מאומה מן החרם[220], כי אין ראוי ליתן לו כח ושלטנות אפילו רגע אחד[221], כי בעוד שלא נטל, היצר הרע שנקרא אל אחר שולט עליו[222]. וכתבו אחרונים שלכן חסידים הראשונים היו מכינים קיתון של מים אצל מיטותיהם וכשננערים בלילה רוחצים ידיהם והם על מיטתם[223], ושהירא את דבר ה' ורוצה להתדבק בקדושתו יתברך יזהר מאוד בזה[224]. ויש מהאחרונים שכתבו שנהגו להיזהר בזה[225]. ואמנם הפוסקים לא הביאו דין זה[226], אך זה מפני שרוב של רוב אינם יכולים ליזהר בכך, מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידין[227].

ב) ויש מהאחרונים שכתבו שאין ראוי ללכת ארבע אמות ללא נט"י שחרית[228], והיא משנת חסידים[229] ופרישות וחסידות יתירה[230] ובעל נפש יזהר בה[231], והזריז הרי זה משובח[232], והמחמיר קדוש יאמר לו[233]. וכתבו שהסוברים שחייב מיתה הפריזו על המידה, שהרי פשט הכתוב מדבר בעבודה זרה[234].

ג) ויש מהאחרונים סוברים שאין איסור בדבר[235]. אם משום שלא נאמר האיסור אלא בזמניהם, כמו לענין גלוי*[236] וזוגות*[237]. או משום שדין זה לא נזכר בתלמוד ופוסקים ראשונים, ומדברי התלמוד נראה ההפך ממנו, שאמרו שם שבקומו ממיטתו יבדוק נקביו ויפנה ואחר כך יטול ידיו[238], וכיוון שצריך ליפנות וליכנס לבית-הכסא*, ודאי הוא יותר מארבע אמות, כי לאו כל אדם זוכה להיות בית הכסא סמוך למיטתו כל כך[239]. או משום שלא אמרו שאסור ללכת ארבע אמות, אלא כשמים מצויים לפניו והולך ארבע אמות בלי נט"י[240]. או משום שלא אמרו שאסור ללכת ארבע אמות בלא נט"י, אלא לסוברים שאסור לברך ברכה לפני נט"י[241], שכיוון שחמורה טומאתו כל כך, אסור לילך ארבע אמות בלא שיסלקנה[242], שאין ללכת ארבע אמות במצב איסור ברכה, שהרי אדם חייב לברך על כל נשימה ונשימה[243]. אבל לסוברים - וכן הלכה[244] - שמותר לברך לפני נט"י שחרית[245], אינו מוכרח שאסור ללכת ארבע אמות בלא נט"י[246]. וכן יש מהאחרונים שכתבו שהמנהג שלא להיזהר בזה[247].

כשקם על מנת שלא לחזור לישון

באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן[248] - נחלקו אחרונים: יש סוברים שהוא דווקא שקם על מנת שלא לחזור לישון[249]. ויש סוברים שאין בו חילוק בין הקם שלא לישון עוד לקם על מנת לחזור ולישן, שעיקר הטעם הוא משום רוח רעה, וכל הלילה רוח רעה שורה עליו[250].

מחוץ לבית

באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן[251] - נחלקו אחרונים: יש סוברים שאינו אלא בהליכה מחוץ לבית[252], אבל בתוך הבית, כל הבית כולו הוא כארבע אמות, אפילו הוא מאה אמה[253]. ואף על פי שלהלכה לא נפסק כן[254], מכל מקום לענין נט"י שחרית - שאין האיסור ללכת ארבע אמות קודם נטילה אלא פרישות וחסידות יתירה, לסוברים כן[255] - אין להחמיר בזה[256]. ויש מהאחרוניים שכתבו שאין לסמוך על זה אלא בשעת הדחק[257].

בחדר אחר

באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן[258] - נחלקו אחרונים: יש סוברים שכל אותו החדר חשוב כארבע אמות[259]. אכן כתבו אחרונים שהמנהג - לנוהגים ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית[260] - שמקילים יותר ויוצאים מאותו החדר[261].

בנטילה אחת

באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן[262] - נחלקו אחרונים: יש סוברים שדי אם נטל קצת, כדי לצאת מהאיסור[263], ולכן כתבו שיטול ידיו קצת קודם שילך ארבע אמות אפילו קודם שילביש חלוקו, ואחר שלבשו כראוי יטול ידיו יפה בעירוי[264]. ויש סוברים שכיון שצריך לערות שלוש פעמים משום שהרוח הרעה מקפדת על שלוש פעמים[265] - ואינה סרה בפחות מזה[266] - עירוי קצת אינו מועיל[267].

היו המים רחוקים

לסוברים שיש איסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית[268], אם היו המים רחוקים מאוד מהאדם ואין לו מי שיקרבם, נחלקו אחרונים:

א) יש סוברים שילך פחות פחות מארבע אמות[269], כאותה שאמרו גבי שבת[270], בשעת הדחק, בהליכה ברשות-הרבים*, שילך פחות פחות מארבע אמות[271]. שהאיסור אינו אלא בהליכה דוקא[272], משום שבהליכה של ארבע אמות גורם להקנות מושב ליצר הרע בגופו[273]. ונחלקו אחרונים לדעה זו, אם צריך לשבת בכל פעם שהולך פחות מארבע אמות ושיעור הישיבה שהולך יהיה כמה שישב[274] - כפי הסוברים כן בשבת[275] - או שאינו צריך לשבת[276].

ב) ויש סוברים שעדיף שילך במרוצה, שלא להשהות רוח רעה השורה על ידיו[277], ועל זה אמרו שאסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית, שאין עיקר האיסור על מעשה ההליכה, אלא כל עיקר ההקפדה על השיהוי, ששוהה עליו רוח הטומאה כדי שיעור הילוך ארבע אמות[278].

הליכה לצורך ניגוב

אף לסוברים שאין הרוח הרעה סרה מהידיים עד שינגבם, כתבו אחרונים שמכל מקום יכול לילך ליקח מטפחת לנגב ידיו, אף שהוא רחוק ממנו יותר מארבע אמות, שלענין זה אין להחמיר כל כך[279].

היה ניעור כל הלילה

היה ניעור כל הלילה, אם צריך נט"י בבוקר, נחלקו הדעות:

א) יש סוברים שאינו צריך ליטול את ידיו[280]. אם משום שנט"י נתקנה משום רוח רעה[281], ולדעתם הניעור בלילה אין רוח הטומאה שורה עליו[282], שאין הרוח הרעה שורה על האדם אלא בשעת השינה[283], או שאין הרוח הרעה שורה על האדם אלא בשעת השינה בלילה[284]. או משום שנט"י נתקנה משום שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה[285], וכיון שניעור הוא, אפשר שלא נגע בשום מקום מטונף[286]. או משום שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה[287], וכשניעור כל הלילה אינו נעשה בריה חדשה[288], שאינו נעשה בריה חדשה אלא כשישן בלילה ומפקיד נשמתו בידי הקב"ה[289].

ב) ויש סוברים שצריך ליטול את ידיו[290] מיד כשיאור היום[291]. אם משום שנט"י נתקנה משום רוח רעה[292], ולדעתם היא שורה - לעולם - עד אור היום - אפילו אינו ישן[293], שהלילה הוא הגורם לרוח רעה[294] - ועל כן צריך נטילה באור היום[295], או שבעמוד השחר חוזרת הרוח הרעה ושורה פעם שנית[296], או שהרוח שורה עליו בלילה מבחוץ אפילו בעודו ניעור[297], כי בלילה זמן שליטת המזיקין[298], אלא שכשישן הוא נכנס לתוכו במקום שהיתה נשמתו, ואף אם היה ניעור צריך ליטול להעביר הרוח הרעה השורה עליו מבחוץ[299]. או משום שנט"י נתקנה משום שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה[300], ואף שאין הטעם שייך כשניעור כל הלילה[301], מכל מקום יש לומר שלא חילקו חכמים ("לא-פלוג-רבנן*") בתקנותיהם, ואף כאן יש לו ליטול[302], כיון שרוב העולם ידיהם מטונפות, ואף הוא רוב פעמים ידיו מטונפות בבוקר, אף שעתה אין מטונפות, אין לחלק[303]. או משום שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה[304], ואע"פ שלא הפקיד נשמתו בידי הקב"ה ולא נעשה בריה חדשה, מכל מקום יש לומר שלא חילקו חכמים בתקנותיהם, ואף כאן יש לו ליטול[305], או שמכל מקום יש לומר שעל חידוש העולם צריך - ליטול - ולברך אף שלא נהנה[306], שצריך אדם ליתן שבח והודיה על חסדי ה' יתברך שמחזיר נשמותיהם של אחרים שהיו ישנים[307].

להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שהניעור כל הלילה יטול ידיו מספק[308], ולכן לא יברך על הנטילה[309], שספק ברכות להקל[310], שאין מברכים על הספק, שמא תהיה הברכה לבטלה[311]. ויש פוסקים שיטול ויברך[312]. ויש פוסקים שאינו צריך ליטול כלל[313].

אף הפוסקים שהניעור כל הלילה יטול ידיו ולא יברך[314], כתבו אחרונים שאם נגע במקום המטונף יכול ליטול ולברך[315], וכן אם עשה צרכיו[316], או שהטיל מים ושפשף[317], אם משום שהעיקר - לדעתם - שנט"י נתקנה משום חשש טינוף הידים[318], או שאף אם טעם התקנה משום שנעשה בריה חדשה, סוברים שלדעה זו יכול לברך אם היה ניעור כל הלילה[319]. וכתבו אחרונים שנכון לעשות כן לכתחילה מי שניעור כל הלילה, כדי לחייב עצמו בברכה[320].

הניעור כל הלילה, שלהלכה נוטל ידיו, כמה פעמים יטלם, עי' להלן: צורת הנטילה[321].

הישן עם כפפות

הישן בלילה בבתי ידים - כפפות - כתבו אחרונים שדינו תלוי בטעם תקנת נט"י: אם טעם תקנת נט"י שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה[322], אם ישן בלילה בבתי ידים ודאי לא נגע במקום מטונף, ואין צריך ליטול ידיו[323]. ואף לטעם תקנת נט"י משום רוח רעה[324], מכל מקום יטול בלא ברכה[325]. אבל לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה[326], אף הישן בבתי ידים יש לו ליטול בברכה[327], ככהן בקדוש-ידים-ורגלים* בהיסח הדעת[328], שהרי נעשה כבריה חדשה[329]. ולהלכה כתבו הפוסקים שיטול מספק ולא יברך[330]. ויש מהם שכתבו שטוב שיביא עצמו לידי חיוב נטילה מצד אחר, שיעשה צרכיו או יטיל מים וישפשף ואז יטול ויברך[331].

הישן שינת עראי בלילה

הישן שינת עראי בלילה, דינו תלוי בטעם תקנת נט"י: אם טעם תקנת נט"י שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה[332], אינו צריך נט"י[333], משום שבשינת עראי אין חזקתו שנגע במקום המטונף[334], והם סתם ידים שכשרים לתלמוד-תורה* ולברכה[335], רק לתפלה* פסולים[336]. אבל לטעם שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה[337], צריך נטילה[338], משום ששייך בו הטעם, שהרי הפקיד פקדונו ביד הקב"ה ומחזירה לו חדשה[339]. ולטעם שנט"י נתקנה משום רוח רעה[340], הרי זה תלוי באורך השינה, שאם ישן פחות משישים נשימות, אינו צריך ליטול את ידיו[341], שבפחות משישים נשימות אין הרוח הרעה שורה[342], שהישן שישים נשימות הוא בכלל טועם טעם מיתה[343], שרוח הטומאה שורה משום שינה של שישים נשימות[344]. ויש סוברים שדווקא כשישן יותר משישים נשימות הוא טועם טעם המיתה[345].

להלכה נחלקו אחרונים: יש פוסקים שהישן שינת עראי צריך נטילה[346], שהעיקר לדעתם שהנטילה היא משום שנעשה בריה חדשה[347], או שפוסקים כן מספק, שמא העיקר כטעם זה[348]. ויש פוסקים שהישן שינת עראי אינו צריך נטילה[349], שהעיקר לדעתם שהנטילה היא משום חשש שמא נגע במקומות המטונפים[350].

שיעור שישים נשימות, שבו טועם האדם טעם מיתה והרח הרעה שורה עליו[351], נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שהוא שיעור שש שעות[352], שכן דוד המלך, יש מהאמוראים סוברים שהיה מתנמנם כסוס עד חצות[353], ונאמר במקום אחר שלא ישן שישים נשימות[354], ומבואר ששישים נשמות הם שש שעות[355]. ויש סוברים שהוא שיעור שלוש שעות[356]. ויש סוברים שהוא כשיעור שעתיים[357]. ויש סוברים שהוא יותר מחצי שעה[358]. ויש סוברים שהוא כמשך חצי שעה[359]. ויש סוברים שהוא שלוש דקות ושליש[360]. ואין ראיה מדוד המלך, שכן יש מהאמוראים סוברים שעד חצות היה לומד תורה[361], ואף לדעה שהיה מתנמנם כסוס, פירשו ראשונים שהיה עוסק בתורה כשהוא מתנמנם, כסוס הזה שאינו נרדם לעולם, אלא מתנמנם ונעור תמיד[362], ואם כן יש לומר שבכל שישים נשימות היה ניעור משנתו[363].

לפוסקים שהישן שינת עראי בלילה צריך נט"י[364], אם מברך על הנטילה, עי' להלן: הברכה[365]. על המשכים קודם עמוד-השחר* ונוטל ידיו ואחר כך השכיב עצמו לישון קודם היום, אם תלוי אם ישן שיעור שישים נשימות, עי' להלן[366]. על הישן ביום, אם נוטל ידיו רק שישן שיעור שישים נשימות, עי' להלן[367].

השכים קודם עמוד השחר

השכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, נחלקו בו הדעות, לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום רוח רעה[368]: יש מהראשונים סוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום[369], וביארו אחרונים שלדעתם הרוח שורה - לעולם - עד אור היום - שהלילה הוא הגורם לרוח רעה[370] - ועל כן צריך נטילה באור היום[371], או שלדעתם בעמוד השחר חוזרת הרוח הרעה ושורה פעם שנית[372]. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שסוברים שאם השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, אינו צריך ליטול ידיו שנית כשיאור היום[373], וביארו אחרונים שלדעתם השינה גורמת לרוח הרעה[374], או שהשינה בלילה גורמת לרוח הרעה[375], ואם כן כיון שכבר שכבר רחץ אחר שקם מהשינה ושוב לא ישן, אף על פי שהיה לילה בשעת הנטילה מכל מקום אין רוח רעה שורה שוב[376].

לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה[377], אינו צריך ליטול ידיו, שפעם אחת נעשה בריה חדשה ולא שתי פעמים[378]. וכן לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים[379], אינו צריך נט"י שנית, שמכיוון שהוא ניעור אפשר שלא נגע בשום מקום מטונף[380], ולמרות שהנטילה היא הכנה לקריאת שמע ותפילה[381], כיון שנטל פעם אחת אינו צריך ליטול ידיו שנית[382]. ויש מהאחרונים שכתב שמכיוון שצריך להכין לתפילה וקריאת שמע, צריך ליטול ידיו שנית[383].

יש שכתב שאם השכים קודם היום ונטל ידיו, יש לו ליטול ידיו קודם שיתפלל או שישב ללמוד, שלינה פוסלת בנט"י, כדרך שפוסל בקדוש-ידים-ורגלים*[384].

להלכה נחלקו אחרונים: יש פוסקים שמי שהשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, כשיאור היום יטול ידיו שנית[385]. ויש פוסקים שטוב שיטול ידיו שנית[386], משום הספק אם צריך ליטול משום רוח רעה[387], או משום שלדעתם טוב ליטול משום הכנה לקריאת שמע ותפילה[388]. ויש פוסקים שאינו צריך ליטול ידיו כלל[389], שלדעתם השינה בלילה היא הגורמת לרוח הרעה[390].

מי שהשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, לסוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום[391], אם מברך על הנטילה, עי' להלן: הברכה[392]. מי שהשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, לסוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום, לסוברים כמה פעמים יטלם, עי' להלן: צורת הנטילה[393].

השכים וישן שנית בלילה

השכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, ואחר כך השכיב עצמו לישון קודם היום, נסתפקו אחרונים לטעם שנט"י נתקנה משום הרוח הרעה[394], אם אינו צריך לחזור וליטול ידיו, שכיון שעברה הרוח פעם אחת על ידי נטילה שלוש פעמים שוב אינה שורה באותה הלילה[395], או שאע"פ שעברה על ידי נטילה שלוש פעמים, חוזרת ושורה[396], וצריך ליטול ידיו שנית[397] אם ישן שיעור שישים נשימות[398], שאז הוא בכלל טועם טעם מיתה[399], שרוח הטומאה שורה משום שינה של שישים נשימות[400].

לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה[401], אינו צריך ליטול ידיו[402], שפעם אחת נעשה בריה חדשה ולא שתי פעמים[403]. לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים[404], אינו צריך נט"י שנית, אם ישן שנת עראי[405], שאין חוששים שמא נגע במקום מטונף[406], ואפילו ישן הרבה[407], אבל אם ישן שינת קבע, לטעם זה צריך ליטול ידיו עם ברכה[408]. ולמרות שהנטילה היא הכנה לקריאת שמע ותפילה[409], אם ישן שינת עראי, כיון שנטל פעם אחת אינו צריך ליטול ידיו שנית[410]. ויש מהאחרונים שכתב שמכיוון שצריך להכין לתפילה וקריאת שמע, צריך ליטול ידיו שנית[411].

מהו שיעור שישים נשימות, עי' לעיל[412].

השכים בתחילת הלילה

היה ישן בתחילת הלילה, וקם ונטל ידיו - ולא ישן עד עמוד-השחר* - לטעם שנט"י נתקנה משום הרוח הרעה[413], אינו צריך ליטול ידיו שנית[414]. וכן לטעם שנט"י נתקנה משום משום נגיעה במקומות המטונפים[415]. אבל לטעם שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה[416], כתבו אחרונים שצריך עוד הפעם בבוקר ליטול ידיו לתפלה*, בברכה, שלא שייך לומר שכבר נעשה בריה חדשה כשקם בתחילת הלילה[417], שהרי כתוב: חדשים לבקרים רבה אמונתך[418] - שבשחר נעשה בריה חדשה[419], ולא בתחילת הלילה - ולכן כתבו אחרונים להלכה שיעשה צרכיו קודם התפילה, ויתחייב ליטול ולברך לכל הדעות[420].

יש שכתבו ע"פ הקבלה שמי שקם קודם חצות, ולא עבר עליו חצות בשינה, אינו צריך נט"י בדילוג - להעביר הרוח הרעה[421] - אבל צריך נט"י כדרך נט"י לאכילה - שע"פ הקבלה נוטל שלוש פעמים ברצף ידו הימנית ושלוש פעמים ברצף ידו השמאלית - ויברך על הנטילה[422], ומי שישן אחר חצות אינו צריך נט"י כלל[423], מפני שהרוח הרעה שורה על האדם דווקא אם ישן בנקודת חצות, ומי שניעור באותה השעה אינה שורה עליו[424]. וכתבו אחרונים שנכון - לחוש לדעת הפוסקים[425] - וליטול ידיו ללא ברכה[426], ולא הקלו בזה לסמוך על הקבלה, אלא בשעת הדחק[427], במקום שאין מים מצויים[428].

הישן ביום

הישן ביום, אם לטעם שנט"י נתקנה משום רוח רעה צריך נט"י, נחלקו אחרונים: א) יש שנסתפקו אם צריך ליטול ידיו כשייעור משנתו[429], או שאינו צריך ליטול ידיו[430], שאין רוח הטומאה שורה אלא כשישן בלילה[431]. ודווקא כשישן שישים נשימות[432], שהוא בכלל טועם טעם מיתה[433], שרוח הטומאה שורה משום שינה של שישים נשימות[434], אבל פחות משישים נשימות, ודאי אינו צריך ליטול[435], שאינו טועם טעם מיתה בפחות משישים נשימות, ובודאי אין כאן רוח רעה[436]. ויש סוברים שהספק הוא אם ישן שיעור של יותר משישים נשימות, שרק אז רוח הטומאה שורה על האדם[437]. ב) ויש סוברים שהישן ביום - שיעור של יותר משישים נשימות[438], ויש סוברים אף כשישן שישים נשימות[439] - ודאי יטול ידיו[440], שאף הישן ביום רוח רעה שורה עליו[441], שלדעתם השינה גורמת לרוח הטומאה, ואינה תלויה ביום או בלילה[442], ומי שישן ביום הגיע למדרגת הטומאה ומקום מצא להתגדר וצריך להעביר אותו מעליו[443]. ג) ויש סוברים שהישן ביום לעולם אינו צריך ליטול את ידיו[444], שלדעתם אין רוח הטומאה שורה אלא מתוך שינה בלילה[445].

לטעם שנט"י נתקנה משום שנעשה בריה חדשה, ולטעם שנט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים, ודאי אינו צריך ליטול ידיו[446].

להלכה כתבו הפוסקים שהישן שיעור שישים נשימות ביום יטול ידיו ללא ברכה[447]. ויש מהם שכתבו שהישן שיעור שישים נשימות אינו צריך ליטול ידיו, אלא כשישן יותר משיעור שישים נשימות[448]. ויש מהם שלא הזכירו שיעור שישים נשימות[449]. ויש מהם שהזכירו שיעור זה, אבל כתבו רק שטוב שהישן שיעור שישים נשימות ביום יטול ידיו[450].

יש שכתבו ע"פ הקבלה, שהישן ביום אינו צריך כלל ליטול ידיו[451]. וכתבו אחרונים שנכון - לחוש לדעת הפוסקים[452] - וליטול ידיו ללא ברכה[453], ולא הקלו בזה לסמוך על הקבלה, אלא בשעת הדחק[454], במקום שאין מים מצויים[455].

הישן ביום, להלכה שצריך ליטול ידיו, כמה פעמים יטלם, עי' להלן: צורת הנטילה[456]. מהו שיעור שישים נשימות, עי' לעיל[457].

על רחיצת הכהנים ידיהם ורגליהם לפני העבודה, ע"ע קדוש ידים ורגלים. על רחיצת הידים לאחר הסעודה, שיש אומרים הטעם כדי שלא יברך ברכת-המזון* בידים מזוהמות, ע"ע מים אחרונים. על מים-אמצעים* שנוטלים בין תבשיל לתבשיל, ע"ע.

בתקנות השונות של נטילת ידים דנים מצד צורת הנטילה, הצורך בכלי*, המים הפסולים מליטול בהם ושיעור המים, בברכה[458], ומצד הצורך שלא תהיה חציצה[459].

צורת הנטילה

רחיצה שלוש פעמים לאחר היקיצה מהשינה

בברייתא שנינו לגבי רוח הרעה: ר' נתן - ויש גורסים: ר' יוסי[460] - אומר: בת חורין היא זו - וביארו ראשונים, שנקראת "בת חורין" מפני שיש לה כבוד ברוחות כבן חורין בבני אדם[461] - ומקפדת עד שלוש פעמים[462]. ונחלקו הגירסאות:

א) יש גורסים: ומקפדת עד שירחוץ ידיו שלש פעמים[463], וביארו ראשונים: שהרוח - הרעה[464] - השורה על הידים לפני נטילה[465], דהיינו נט"י שחרית[466], מקפדת בנטילה לנוטלה יפה[467] ואינה עוברת משם[468] עד שישפוך מים - יפה[469] - שלוש פעמים על ידיו[470].

ב) ויש גורסים: ומקפדת עד שלושה פעמים[471], וביארו ראשונים - שאינה ענין לנט"י שחרית, אלא - רוח רעה שורה על גב העין, ואינה עוברת עד שלוש פעמים[472]. ויש מפרשים אף כאן: אינה עוברת עד שיטול מים שלוש פעמים[473].

להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים:

א) יש מהראשונים שפסקו שצריך ליטול ידיו שלוש פעמים[474], וביארו אחרונים שאפילו אם שופך הרבה בפעם אחת אינו מועיל[475], כי אין הרוח הרעה סרה עד שיטול שלוש פעמים[476].

ב) ויש מהראשונים שהשמיטו הדין[477], וביארו אחרונים בדעתם שאין צריך ליטול שלוש פעמים אלא די בנטילה אחת[478]. ובטעם הדבר נחלקו אחרונים: יש סוברים שלדעתם אין הלכה כר' נתן, שיחיד הוא, ולדעת חכמים די בנטילה אחת להעביר את הרוח הרעה[479]. ויש מהאחרונים סוברים שלדעת הראשונים שפסקו שדי בנטילה אחת, נשתנו הטבעים ושוב אין לחוש לרוח רעה[480].

ג) וכן יש מהאחרונים סוברים שבימינו אין הרוח הרעה מצויה בינינו[481], ומכל מקום לדעתם צריכים הידים טהרה, משום זוהמא, כמו לסעודה - שצריכים נטילה לפני אכילת פת משום נקיות, לסוברים כן[482] - אלא מאחר שידים נקיות די בנטילה שני פעמים[483].

ד) ויש מהאחרונים סוברים שבשחרית מערה ארבע פעמים[484], שלוש פעמים להעביר רוח רעה, ופעם רביעית לטהר המים שנטמאו[485], שהמים הראשונים ילכו להם[486]. ויש מהם הסוברים שהעירוי הרביעי יהיה על שתי ידיו בבת אחת[487].

לסוברים שצריך ליטול שלוש פעמים להעביר הרוח הרעה[488], אף הניעור כל הלילה, שלהלכה נוטל ידיו[489], צריך לנוטלם שלוש פעמים[490]. וכן הדין במי שהשכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, לסוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום[491]. וכן הדין במי שישן ביום באופנים שצריך ליטול ידיו[492].

נטילה לסירוגין

לסוברים שצריך ליטול שלוש פעמים להעביר הרוח הרעה[493], נחלקו אחרונים:

א) רוב האחרונים כתבו שצריכה הנטילה להיות לסירוגין[494], שיטול מתחילה הכלי של המים בידו הימנית[495], כאדון האומר לעבדו נטול ושופך מים על ידי[496], ונותנו בידו השמאלית, ואחר כך שופך מים מידו השמאלית על ידו הימנית[497], שבכל רחיצה ראוי להקדים הימין לשמאל[498], שבכל מקום חולקים כבוד לימין[499], כי הימין הוא העיקר והחשוב[500], ועוד, ששמאל הוא השמש וראוי לשרת כדין לוי לכהן[501], ואחר כך ישפוך מים מידו הימנית על ידו השמאלית[502]. וחוזר כסדר הזה פעם שנייה ושלישית, באופן שתרחוץ כל יד ויד שלוש פעמים[503]. ולא יטול שלוש פעמים רצופים ידו הימנית וכן ידו השמאלית[504], כי רוח הטומאה דולגת וקופצת עד שנעתקת לגמרי משם, ואם לאו אינה נעתקת[505].

ב) ויש מהאחרונים שכתבו - שלא יטול לסירוגין, אלא - יקח הכלי של מים בימינו ואחר כך יתתנו לשמאל, וישפוך מן השמאל לימין שלוש פעמים, ואחר כך יתן הכלי ליד ימינו וישפוך על השמאל שלוש פעמים[506].

יש מהאחרונים שכתבו שלצאת ידי שתי הדעות, יטול ידיו בתחילה שלוש פעמים על יד ימין ושלוש פעמים על יד שמאל, ושוב יטול ידיו בסירוגין שתי פעמים[507]. ויש שכתבו שלצאת ידי שתי הדעות, יטול ידיו בתחילה שלוש פעמים על יד ימין ושלוש פעמים על יד שמאל, ושוב יטול ידיו בסירוגין שלוש פעמים[508].

כשאין די מים

לסוברים שצריך ליטול שלוש פעמים להעביר הרוח הרעה[509], מכל מקום אם אין לו מים רבים כל כך כדי ליטול ידיו שלוש פעמים כראוי, נוטל פעם אחת[510], ואינו מועיל להעביר הרוח הרעה מעל ידיו[511]. וכיון שאינו נוטל ידיו אלא פעם אחת, צריך שיזהר לשפוך רביעית* על שתי ידיו כאחת[512]. ודווקא לתפילה, אבל לרוח רעה, כל שמערה שלוש פעמים אף משבר כלי ובלא כח גברא מצינור וכדומה, מועיל[513].

על ניגוב, שאינו נצרך בנט"י שחרית, עי' להלן.

  1. ↑ טור או"ח סי' מו.
  2. ↑ ברכות ס ב; רמב"ם תפלה פ"ז ה"ד; טוש"ע או"ח ד א.
  3. ↑ עי' ס' חסידים (מרגליות) סי' קנה; רוקח סי' שסג: עיקרה משום שיבתא (עי' ציון 1049); כ"מ ממרדכי ברכות רמז רב: רוח רעה; עי' א"ח הל' נט"י סי' יא: בת מלך (עי' שבת קט ב).
  4. ↑ עי' ס' חסידים שם.
  5. ↑ ר' נתן בברייתא בשבת קט א, לגירסתנו.
  6. ↑ רש"י שם ד"ה בת חורין.
  7. ↑ עי' ציון 974 ואילך. ר' מונא בשם ר' יהודה בברייתא בשבת קח ב.
  8. ↑ רש"י שם ד"ה יד לעין; ר"י מלוניל שם קט א (לח ב).
  9. ↑ רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הא'; ר"י מלוניל שם.
  10. ↑ רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הב'.
  11. ↑ רש"י שם ד"ה תיקצץ הא' ושם קט א ד"ה יד הא'; ר"י מלוניל שם; מאירי שם.
  12. ↑ צוואת ר"א הגדול אות י.
  13. ↑ עי' ח"א שבציון 915; עי' אחרונים שבציון 1096.
  14. ↑ עי' זוהר ח"א דף נג ע"ב; זוהר שם דף קפד ע"ב, והובא בב"י או"ח סי' ד.
  15. ↑ זוהר שם, והובא בב"י שם.
  16. ↑ ח"א כלל ב ס"א.
  17. ↑ ע"ע יום הכפורים: איסור רחיצה.
  18. ↑ תנא דבי מנשה בשם רשב"ג ביומא עז ב וחולין קז ב; רמב"ם שב"ע פ"ג ה"ב; טור או"ח סי' תריג.
  19. ↑ אביי בגמ' שם ושם.
  20. ↑ עי' בה"ג הל' יוה"כ, והובא בערוך ע' שיבתא; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' רש"י יומא שם ד"ה מדיחה וחולין שם ד"ה התם; ר' אליקים יומא שם; עי' ראב"ן יומא סי' תיח; עי' שיטת ריב"ב שם (א ב).
  21. ↑ עי' רש"י שם ושם; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' ראב"ן יומא שם; עי' שיטת ריב"ב שם.
  22. ↑ עי' להלן, ועי' להלן שכן הלכה.
  23. ↑ מצות ראיה או"ח סי' ד ס"ו ד"ה בארצה"ח.
  24. ↑ תשובת רב עמרם גאון בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' מ; רא"ש ברכות פ"ט סי' כג ושו"ת הרא"ש כלל ד סי' א ותוס' רא"ש יומא ל א.
  25. ↑ תשובת רב עמרם שם.
  26. ↑ רא"ש ברכות שם ושו"ת הרא"ש שם; עי' תוס' רא"ש שם.
  27. ↑ תשובת רב עמרם שם.
  28. ↑ עמוס ד יב. תשובת רב עמרם שם. וכ"כ בתשובת רב נטרונאי באוצה"ג התשובות סי' שסט ותשובות רנ"ג או"ח סי' ט ושבה"ל תפילה סי' א ותניא רבתי סי' א, אך יכול להתפרש גם טעם שבציון 940 ואילך.
  29. ↑ עי' תשובת רב עמרם שם; עי' רא"ש שם ושם.
  30. ↑ ר' יוחנן בברכות יד ב.
  31. ↑ תהלים כו ו. ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן בגמ' שם טו א.
  32. ↑ ערה"ש או"ח סי' ד ס"ד, בד' הרא"ש; עי' מ"ב שם סק"ח, בשם האחרונים. ועי' לבוש שם סי"ד ומג"א שם ס"ק יג, היסוד שמשום רוח רעה אינו צריך ברכה. ועי' בשו"ע הרב שבציון 2475 וסדור הרב שבציון 2407, שסובר שעיקר הברכה היא משום הרוח הרעה.
  33. ↑ ע"ע מים אחרונים.
  34. ↑ ע"ע מים אחרונים. ערה"ש שם.
  35. ↑ עי' להלן ואילך. עי' ארה"ח שם ארץ יהודה סק"ח.
  36. ↑ עי' להלן ואילך. עי' ארה"ח שם.
  37. ↑ עי' ציון 716 ואילך.
  38. ↑ ארה"ח שם, בד' הרא"ש.
  39. ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצא; אהל מועד שער ק"ש דרך ה נ"ב.
  40. ↑ איכה ג כג.
  41. ↑ שו"ת הרשב"א שם.
  42. ↑ שו"ת הרשב"א שם; עי' אהל מועד שם.
  43. ↑ ע"ע קדוש ידים ורגלים. שו"ת הרשב"א שם.
  44. ↑ עי' להלן ואילך. שו"ת הרשב"א שם.
  45. ↑ עי' ציון 932 ואילך. עי' מ"ב שם סק"ח, בשם האחרונים. ועי' ציון 932.
  46. ↑ עי' דרישה או"ח סי' ד סק"א; פמ"ג שם א"א סק"א.
  47. ↑ דרישה ופמ"ג שם, שהטעם של הא"ח שבציון 900 וטעם הזוהר שבציון 913 ואילך שני טעמים שונים הם, שלטעם הא"ח הניעור כל הלילה צריך ליטול ידיו, ולטעם הזוהר אינו צריך (ועי' ציונים 1200, 1209 שיש החולקים בד' הזוהר, ולדעתם צריך) והישן ביום, לטעם הא"ח אינו צריך ליטול ידיו ולטעם הזוהר צריך (ועי' ציון 1357 ואילך שיש החולקים בד' הזוהר, ולדעתם אינו צריך); ארה"ח שם המאיר לארץ ס"ק סג.
  48. ↑ סדר היום כוונת נט"י; דרך חיים למהר"ם לונזאנו ד"ה ואל תביא, ע"פ זוהר ח"א דף י ע"ב; ברכ"י או"ח סי' א אות א, בשמו; של"ה חולין דרך חיים (סי' קפא במהד' יד רמ"ה); א"ר סי' א סק"ד ועט"ז שם סק"א, בשמו; שו"ע הרב או"ח סי' א ס"ז זכירה לחיים ח"א חי' לזוהר שם, ע"פ זוהר שם, ובשם המקובלים..
  49. ↑ דרך חיים שם; ברכ"י שם, בשמו; של"ה שם: שעדיין אינו עומד ממטתו; זכירה לחיים שם, בשם המקובלים.
  50. ↑ של"ה שם; שו"ע הרב שם: אע"פ שנשאר.
  51. ↑ של"ה שם.
  52. ↑ עי' ציון 900 ואילך.
  53. ↑ דברים יג יח. סדר היום שם; סדור בית עובד שם, בשמו.
  54. ↑ עי' אור צדיקים שבציון 1131.
  55. ↑ דרך חיים שם; ברכ"י שם, בשמו; של"ה שם; עי' א"ר ועט"ז שם, בשמו; זכירה לחיים שם, ע"פ זוהר שם, ובשם המקובלים.
  56. ↑ עי' סדר היום שם.
  57. ↑ שו"ע הרב שם.
  58. ↑ של"ה חולין דרך חיים (סי' קפא במהד' יד רמ"ה); א"ר סי' א סק"ד, בשמו.
  59. ↑ זכירה לחיים ח"א חי' לזוהר ח"א דף י ע"ב, בשם המקובלים.
  60. ↑ עי' ציון 1117 ואילך.
  61. ↑ סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג, ע"פ תולעת יעקב שבציון 1124 וסדר היום שבציון 957 ואילך.
  62. ↑ פתח הדביר ח"א או"ח סי' ד אות א, בד' השל"ה שבציון 952.
  63. ↑ עי' להלן ואילך. עי' סדר היום כוונת נט"י.
  64. ↑ עי' להלן ואילך. סדר היום שם.
  65. ↑ עי' להלן ואילך. סדר היום שם.
  66. ↑ עי' להלן ואילך. סדר היום שם.
  67. ↑ עי' סדר היום שם;
  68. ↑ עי' סדר היום שם; עי' סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג, בשמו.
  69. ↑ ערוך ע' חסד ב; עי' רש"י שבת קח ב ד"ה לחסודה: ריבדא דכוסילתא, ורש"י ע"ז כז א ד"ה ריבדא דכוסילתא; עי' מאירי שבת קט א.
  70. ↑ עי' ערוך ע' גיגית א; רש"י שבת קט א ד"ה לגיגית; עי' מאירי שם; עי' א"ח הל' נט"י סי' ט.
  71. ↑ מאירי שם.
  72. ↑ ר' מונא בשם ר' יהודה בברייתא שם קח ב; רי"ף שם (לח ב); רא"ש שם פי"ד סי' ג.
  73. ↑ רש"י שם ד"ה יד לעין; ר"י מלוניל שם קט א (לח ב).
  74. ↑ רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הא'; ר"י מלוניל שם.
  75. ↑ רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הב'.
  76. ↑ רש"י שם ד"ה תיקצץ הא' ושם קט א ד"ה יד הא'; ר"י מלוניל שם; מאירי שם. ועי' ציון 1034, טעם אחר לאיסור הנגיעה בעין קודם נט"י שחרית.
  77. ↑ רש"י שם ד"ה יד הב'; מאירי שם.
  78. ↑ רש"י שם ד"ה יד הג' וד"ה מעלה; עי' מאירי שם.
  79. ↑ מאירי שם (ולכאו' ביאר כן ברש"י שבת קח ב ד"ה תיקצץ הא' וקט א ד"ה תיקצץ, ולא כב"ח שבציון 989 ואילך). וכעי"ז בר"י מלוניל שם, שכולם לפני נט"י שחרית, חוץ מיד לאמה (עי' ציון 987).
  80. ↑ מאירי שם.
  81. ↑ מאירי שם.
  82. ↑ ר"י מלוניל שם, ע"פ ברייתא בנדה יג ב: הרהור; מאירי שבת שם, ע"פ ברייתא בנדה שם.
  83. ↑ מאירי שבת שם.
  84. ↑ ב"ח שם, בד' רש"י שבת קח ב ד"ה תיקצץ הא' וד"ה תיקצץ הב'.
  85. ↑ כ"מ מרש"י שם ד"ה תיקצץ הב'; ב"ח שם.
  86. ↑ ב"ח שם, בד' רש"י שם ד"ה תיקצץ הא' וד"ה תיקצץ הב'.
  87. ↑ ב"ח שם, שלכן רש"י לא פי' כן.
  88. ↑ עי' ב"י או"ח סי' ד, בד' רש"י שבת קט א ד"ה מעלה, בפי' הב'.
  89. ↑ ב"י שם, בד' רש"י שם.
  90. ↑ ב"י שם, בד' רש"י שם.
  91. ↑ רש"י שם, ע"פ ברייתא בנדה יג ב.
  92. ↑ רש"י שבת שם.
  93. ↑ ערוך ע' גיגית א'.
  94. ↑ ב"י שם, בד' רש"י שם.
  95. ↑ מצות ראיה שם ס"ה, בד' השו"ע שם, ביישוב דחיית הב"ח והט"ז שבציון 1009.
  96. ↑ רש"י שם.
  97. ↑ עי' א"ח הל' נט"י סי' ט; ב"ח או"ח סי' ד וט"ז שם סק"ד, בד' רש"י שבת קט א ד"ה מעלה, בפי' הב'.
  98. ↑ ב"ח שם וט"ז שם, בד' רש"י שם.
  99. ↑ ב"ח שם, לד' זו.
  100. ↑ א"ח שם.
  101. ↑ עי' ט"ז שם, ועי' ציון 991.
  102. ↑ ב"ח שם, בתי' הא'.
  103. ↑ ב"ח שם, בתי' הב'.
  104. ↑ ב"ח שם, בדחיית הב"י שבציון 739, בדחייה הא'; ט"ז שם; א"ר שם סק"ג; בהגר"א שם ס"ד ד"ה אפי' כו'.
  105. ↑ ב"ח שם, בדחיית הב"י הנ"ל, בדחייה הב'. ועיי"ש בדחייה הג' מכח הטעם שהביא לב"י לפרש כן.
  106. ↑ רמב"ם אסו"ב פכ"א הכ"ג, ע"פ הגמ' שבע' השחתת זרע ציון 70 ואילך.
  107. ↑ ארה"ח סי' ד ארץ יהודה סק"ד, בד' הרמב"ם. ועי' להלן.
  108. ↑ תוס' יוה"כ יומא עז ב. ועי' אחרונים שבציון 1031 ואילך.
  109. ↑ ר"י מלוניל שם; מאירי שם.
  110. ↑ א"ח הל' נט"י סי' ט. ועי' בארה"ח סי' ד ארץ יהודה סק"ד, שהוא כפי' הא' של רש"י.
  111. ↑ הטור בקיצור פסקי הרא"ש שבת פי"ד סי' ג.
  112. ↑ טור או"ח סי' ד.
  113. ↑ עי' ק"נ לרא"ש שם, בד' טור שם סי' ג ואה"ע סי' כג, עי' בטור שם ושם הפרטים. ועי' ציון 1028.
  114. ↑ ב"י שם, בד' הטור.
  115. ↑ ב"י שם, בד' הטור.
  116. ↑ שו"ע שם ג-ד; לבוש שם ס"ג-ס"ה; ערה"ש שם סט"ו (ועיי"ש שהביא איסור נגיעה בשיכר בסתם, וכתב שכל שכן שלא יגע קודם נטילה, שמכניס רוח רעה לשיכר).
  117. ↑ ק"נ לרא"ש שם סק"ל; יד אהרן (אלפנדרי) או"ח שם בהגב"י; ברכ"י שם אות ב; פמ"ג שם משב"ז סק"ד.
  118. ↑ יד אהרן שם; ברכ"י שם; פמ"ג שם.
  119. ↑ עי' ב"ח שם, בד' הטור, בפי' הא', לשיטתו בציון 989 ואילך בד' רש"י בפי' הא'.
  120. ↑ עי' ב"ח שם, בד' הטור, בפי' הב', לשיטתו בציון 1002 ואילך בד' רש"י בפי' הב'.
  121. ↑ ט"ז שם; א"ר שם סק"ג; עי' בהגר"א שם ס"ד ד"ה אפי' כו'; עי' שו"ע הרב שם ס"ה-ס"ו (עי' ציון 1056).
  122. ↑ עי' ב"ח שם: אפשר; ט"ז שם.
  123. ↑ א"ר שם, שבטור שבציון 1017 השמיטו, משום שמדבר מעטרה ולמטה שאין בו איסור משום קרי, ושכ"מ מהאגודה שבת סי' קכב, או שמדבר אפילו בנשוי, שמותר לו לגעת באמה (ע"ע הנ"ל ציון 74).
  124. ↑ עי' פרישה או"ח סי' מו סק"ה; עי' של"ה חולין, דרך חיים (אות רלו במהדורת יד רמה): סדין או כתונת, והובא בא"ר שם סק"ג; עי' מג"א שם סק"א: מפה.
  125. ↑ עי' של"ה שם, והובא בא"ר שם; עי' מעיו"ט ברכות פ"ט סי' כג סק"ע; ח"א כלל ב ס"ב.
  126. ↑ חסד לאלפים או"ח סי' ד ס"ה, בשם המפרשים.
  127. ↑ דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד סולת בלולה סק"ג; קיצור של"ה חולין דיני נט"י דשחרית, בשמו.
  128. ↑ עי' ציון 977.
  129. ↑ צוואת ר"א הגדול אות י, וחלוק על ר' מונא בשם ר' יהודה בברייתא שבציון 977: יד לעין תקצץ וכו' יד מסמא, עי' ציון 981.
  130. ↑ ציון 70 ואילך.
  131. ↑ ציון 1054 ואילך.
  132. ↑ ציון 1097 ואילך.
  133. ↑ ציונים 1193, 1206 ואילך.
  134. ↑ פרישה או"ח סי' מו סק"ה; א"ר שם סק"ג, בשמו; מו"ק סי' ד, וסותר למו"ק שבציון הבא; ארה"ח שם המאיר לארץ ס"ק כו, בשם הדרישה וא"ר ומו"ק.
  135. ↑ כ"מ ממו"ק סי' מו, וסותר למו"ק שבציון הקודם; החיד"א במחב"ר או"ח סי' ד אות ג, ע"פ זוהר ח"א דף קפד ע"ב וקסט ע"ב, ובד' ס' הפרדס לר"א ממונתשון ש"ט פ"ד ובד' אלפסי זוטא ברכות פ"ט ומעיו"ט ברכות פ"ט סי' כג סק"ע ופר"ח או"ח סי' מו ס"א, והחיד"א בברית עולם לס' חסידים סי' קנה ושיורי ברכה או"ח שם, בד' ס' חסידים שם; חסד לאלפים או"ח סי' ד ס"ה; ארה"ח שם, בד' מעיו"ט שם ופר"ח שם ומג"א סי' מו סק"א וט"ז שם סק"א.
  136. ↑ ארה"ח סי' ד לב הארץ ס"ג, ובהמאיר לארץ שם, שהוא משום מח' האחרונים הנ"ל מ"ב שם ס"ק יח, בשמו.
  137. ↑ בא"ח שנה א' תולדות אות טו.
  138. ↑ ציונים 981, 1034.
  139. ↑ ע"ע יום הכפורים: איסור רחיצה.
  140. ↑ תנא דבי מנשה בשם רשב"ג ביומא עז ב וחולין קז ב; רמב"ם שב"ע פ"ג ה"ב; טור או"ח סי' תריג.
  141. ↑ אביי בגמ' שם ושם.
  142. ↑ עי' בה"ג הל' יוה"כ, והובא בערוך ע' שיבתא; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' רש"י יומא שם ד"ה מדיחה וחולין שם ד"ה התם; ר' אליקים יומא שם; עי' ראב"ן יומא סי' תיח; עי' שיטת ריב"ב שם (א ב).
  143. ↑ רש"י יומא שם; ר' אליקים שם.
  144. ↑ עי' רש"י שם ושם; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' ראב"ן יומא שם; עי' שיטת ריב"ב שם.
  145. ↑ בה"ג שם, והובא בערוך שם; עי' רש"י יומא שם; עי' ר"י מלוניל שם.
  146. ↑ בה"ג שם, והובא בערוך שם; עי' ר' אליקים שם. ועי' ראב"ן חולין סי' רעא באריכות מה הסכנה הבאה לו ומהי רפואתו.
  147. ↑ ליקוטי רבנו טודרוס הלוי שבתוך ס' סם חיים יומא עז ב; ליקוטי המכתם יומא עז ב (נד' בתוך המכתם מגילה לעמבערג תרס"ד).
  148. ↑ עי' ליקוטי רבנו טודרוס שם; עי' ליקוטי המכתם שם. על הנטילה ג' פעמים שמועילה להסיר את הרוח הרעה, עי' להלן ואילך.
  149. ↑ עי' ציונים 986, 991, 1005 ואילך, 1025 ואילך. עי' ח"א כלל ב ס"ב; ארה"ח סי' ד ארץ יהודה סק"ד.
  150. ↑ עי' לב חיים (פלאג'י) או"ח סי' סו; ארה"ח שם.
  151. ↑ עי' ציונים 998 ואילך, 1020 ואילך.
  152. ↑ ארה"ח שם.
  153. ↑ ארה"ח שם, בד' הרמב"ם, לשיטתו בציון 1012.
  154. ↑ עי' ציון 1054.
  155. ↑ עי' ציון 977.
  156. ↑ לב חיים (פלאג'י) או"ח סי' סו, ע"פ א"ח שבציון 1005.
  157. ↑ לב חיים שם.
  158. ↑ ח"א כלל ב סי' ב.
  159. ↑ מצות ראיה או"ח סי' ד ס"ו ד"ה ובשם האריז"ל, וצ"ב מהראשונים שבציון 1055.
  160. ↑ עי' ח"א כלל ב ס"ב; מ"ב סי' ד ס"ק יד, בשמו; לב חיים (פלאג'י) או"ח סי' סו; חסד לאלפים או"ח סי' ד ס"א, בהגהת בן המחבר, בשמו; קצש"ע סי' ב ס"ה; עוד יוסף חי תולדות אות ו, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים; שו"ע הרב שם ס"ו; ארה"ח שם לב הארץ ס"ה, עי' בהמאיר לארץ שם ס"ק לא, שהוא ע"פ יומא עז ב וחולין קז ב, לפירוש רש"י שם; ערה"ש שם סט"ו.
  161. ↑ לב חיים (פלאג'י) שם; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים; שו"ע הרב או"ח סי' ד ס"ו; ערה"ש שם סט"ו.
  162. ↑ עט"ז שם סק"ד; ס' זכירה דף ד ע"ג; פמ"ג שם משב"ז סק"ז; עי' לב חיים (פלאג'י) סו"ס סז; שו"ע הרב שם במהדו"ת.
  163. ↑ עט"ז שם; ס' זכירה שם; עי' פמ"ג שם; שו"ע הרב שם.
  164. ↑ עי' פמ"ג שם; מ"ב שם סק"י וכה"ח שם ס"ק כב, בשמו; מורה באצבע סי' ב אות ס; כה"ח שם, בשמו; לב חיים שם ורוח חיים או"ח סי' ד אות ז.
  165. ↑ לב חיים שם.
  166. ↑ מורה באצבע שם; לב חיים שם.
  167. ↑ שו"ע הרב שם, והובא בכה"ח שם; דיני הנהגת הבוקר שנוספו בתחי' סדור היעב"ץ במהד' לעמבערג תרס"ד סי' יד; עמודי השלחן לקצש"ע סי' ב סק"ז, בשם היעב"ץ.
  168. ↑ פמ"ג שם, והובא בכה"ח שם; שו"ע הרב שם, והובא בכה"ח שם; דיני הנהגת הבוקר שנוספו בתחי' סדור היעב"ץ שם; עמודי השלחן לקצש"ע שם, בשם היעב"ץ.
  169. ↑ עי' שו"ע הרב שם, והובא בכה"ח שם.
  170. ↑ דיני הנהגת הבוקר שנוספו בתחי' סדור היעב"ץ שם; עמודי השלחן לקצש"ע שם, בשם היעב"ץ.
  171. ↑ ח"א כלל ב ס"ב; מ"ב סי' ד ס"ק יד, בשמו; הוס' בעל הקצש"ע לדה"ח (מהד' וויען תר"כ) דיני נט"י שחרית ס"ב, בשם א"ר (וצ"ב, שאינו שם); מסגרת השלחן לקצש"ע סי' ב סק"א, בשם א"ר וסדור דה"ח; עמודי השלחן לקצש"ע שם, והסיק שיר"ש יחמיר; ארה"ח שם לב הארץ ס"ה; ערה"ש שם סט"ו.
  172. ↑ עי' ח"א שם; ערה"ש שם.
  173. ↑ ארה"ח למלבי"ם סי' ד לב הארץ ס"ה, ובהמאיר לארץ ס"ק לא, שמקורו ברבנו טודרוס שבציון 1055 (ורב חיים הוא טה"ד, וצ"ל סם חיים); מ"ב שם, בשם ארה"ח; עמודי השלחן לקצש"ע סי' ב סק"ז, בשם המלבי"ם.
  174. ↑ ח"א שם, בשם מורה אחד, לגבי אוכלים; עי' לב חיים שם סי' סז; עי' חסד לאלפים שם, בשמו; עי' עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים.
  175. ↑ לב חיים שם; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים.
  176. ↑ לב חיים שם, ע"פ רבנו טודרוס שבציון 1055; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים.
  177. ↑ לב חיים שם, ע"פ ב"י יו"ד סי' ו; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים.
  178. ↑ עי' ס' זכירה דף ד ע"ג; עי' רוח חיים (פלאג'י) או"ח סי' ד אות ז, בשמו; עי' קצור של"ה חולין דיני נט"י דשחרית; שתילי זיתים שם סק"ה ותכלאל עץ חיים למהרי"ץ סדר הנהגת הבוקר, בשמו.
  179. ↑ ס' זכירה שם; עי' רוח חיים שם, בשמו; קצור של"ה שם; שתילי זיתים שם ותכלאל עץ חיים שם, בשמו.
  180. ↑ עי' ציון 1080.
  181. ↑ עי' ח"א כלל ב סי' ב; בה"ל סי' ד ד"ה לא, בד' הפוסקים שאיסור הנגיעה בגיגית היא דוקא קודם נטילה (עי' ציון 1026), ובשם הח"א, ונשאר בצ"ע למעשה, מחמת הדעה החולקת שבציון 1091.
  182. ↑ ח"א שם.
  183. ↑ ארה"ח שם ארץ יהודה סק"ד; בה"ל שם, בשמו, ונשאר בצ"ע למעשה, מחמת הדעה החולקת שבציון 1089.
  184. ↑ פמ"ג או"ח סי' ד משב"ז סק"ד; מ"ב שם סק"י ועמודי השלחן לקצש"ע סי' ב סק"ז, בשמו; לב חיים (פלאג'י) סי' סח; חסד לאלפים או"ח סי' ד ס"א, בהגהת בן המחבר, בשמו; עוד יוסף חי תולדות אות ו, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים; שו"ע הרב שם במהדו"ת.
  185. ↑ פמ"ג שם; מ"ב שם, בשמו.
  186. ↑ עי' לב חיים שם, ע"פ זוהר ח"א דף נג ע"ב; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים; שו"ע הרב שם.
  187. ↑ עי' להלן. לב חיים שם, ע"פ זוהר שם; עי' שו"ע הרב שם.
  188. ↑ לב חיים שם; שו"ע הרב שם.
  189. ↑ צוואת ר"א הגדול אות י.
  190. ↑ מג"א סי' ד סק"א, בשם סדר היום (וצ"ב מסדר היום שבציון הבא), ודחה, והובא בקיצור במ"ב שם סק"ב; שתילי זיתים סי' ד סק"ב, בשם סדר היום; א"א (בוטשאטש) שם ס"א, בשם האחרונים.
  191. ↑ עי' עו"ת שער התפילה (יג ב); עי' בא"ח שנה א' תולדות אות ו, בשמו; שו"ע הרב או"ח סי' א ס"ז, בשם חכמי הזוהר.
  192. ↑ עי' בא"ח שם.
  193. ↑ סדר היום כוונת נט"י.
  194. ↑ רי"ף; רמב"ם; רא"ש; טוש"ע.
  195. ↑ עי' תוס' ברכות יד ב ד"ה ומנח: בעת שידיו מטונפות; עי' ס' היראה לרבנו יונה; עי' טוש"ע או"ח ח י.
  196. ↑ מג"א סי' ד שם, והובא במ"ב שם, על מה שהביא בשם סדר היום בציון 1098: ובגמ' לא משמע כן; שו"ע הרב סי' א שם: מדין התלמוד.
  197. ↑ מג"א סי' ד שם, ומחה"ש שם סק"א ולבושי שרד שם.
  198. ↑ ר' ישמעאל בן אלישע בברכות נא א, שסח לו סוריאל שר הפנים, וריב"ל שם, שסח לו מלאך המוות. מג"א שם.
  199. ↑ רש"י שם ד"ה אל תטול; פסקי רי"ד שם. ועי' בא"א (בוטשאטש) שם, שהביא יחד דברי הגמ' עם מה שהביא בשם האחרונים בציון 1098, וצ"ב.
  200. ↑ שו"ע הרב סי' א שם.
  201. ↑ ר' ישמעאל בן אלישע בברכות נא א, שסח לו סוריאל שר הפנים, וריב"ל שם, שסח לו מלאך המוות.
  202. ↑ ר' ישמעאל בן אלישע בגמ' שם, שסח לו סוריאל שר הפנים: אחד מדברים הללו (המנויים שם).
  203. ↑ רש"י שם ד"ה אל תטול; פסקי רי"ד שם.
  204. ↑ מצות ראיה או"ח סי' ד למג"א שם סק"א.
  205. ↑ פמ"ג שם א"א סק"א; מ"ב שם סק"ב, בשמו; לבושי שרד למג"א שם סק"א.
  206. ↑ זוהר ח"א דף נג ע"ב.
  207. ↑ פסקי רי"ד שם; מנורת המאור (אלנקוה) פ"כ; פר"ח יו"ד סי' קטז סק"ט ד"ה גרסינן בסוף; מ"ב שם.
  208. ↑ רי"ף; רמב"ם; רא"ש; טוש"ע; ועוד.
  209. ↑ עי' תולעת יעקב סוד נטילת שחרית; שתילי זיתים סי' ד סק"ב, בשמו; פע"ח שער הברכות פ"ה ועו"ת שער התפילה (יג ב); קשר גודל סי' א אות ד; שלמי צבור סדר האשמורת ודיני נט"י אות א; סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"א; מעשה רב (מהד' מוה"ק) סי' ג, בכת"י ר"ס; אור צדיקים סי' א ס"ג, שכן ד' הזוהר (עי ציון 1120); עט"ז סי' א סק"א; בא"ח שנה א' תולדות אות ו, בשם עו"ת; עי' אחרונים שבציונים 1120, 1136;
  210. ↑ עי' תולעת יעקב שם;
  211. ↑ תולעת יעקב שם; של"ה חולין דרך חיים (סי' קעז במהד' יד רמ"ה), בשם המקובלים; ב"ח או"ח סי' ד, בשם תולעת יעקב שכ' בשם הזוהר, וצ"ב, שלא כתב כן בשם הזוהר; מג"א שם סק"א, בשם ב"ח שכ' בשם תולעת יעקב; עט"ז סי' ד סק"ג, בשם תולעת יעקב שכ' בשם הזוהר; הלכה ברורה (אויערבך), בשם מג"א שכ' בשם ב"ח שכ' בשם תולעת יעקב; שלמי צבור שם, בשם הזוהר; ברכ"י או"ח סי' א אות א, שכ"ה בזוהר דף י ע"ב, לגי' כת"י בס' זוהר מוגה מרבנן קשישאי ואור הלבנה למהר"א אזולאי שם, ושו"ת יוסף אומץ סי' טז אות ב ומראית עין לקוטים סי' יא אות ז, שהיא נוסחא אמיתית; סדור בית עובד שם, בשם תולעת יעקב שכ' בשם הזוהר; עי' שו"ע הרב מהדו"ת סי' א ס"ז, בשם הזוהר;
  212. ↑ תולעת יעקב שם; של"ה שם, בשם המקובלים; ברכ"י שם, שכ"ה בזוהר שם, לגי' כת"י בס' זוהר מוגה מרבנן קשישאי ואור הלבנה למהר"א אזולאי שם; סדור בית עובד שם, בשם תולעת יעקב שכ' בשם הזוהר;
  213. ↑ תולעת יעקב שם; סדור בית עובד שם, בשמו; של"ה שם, בשם המקובלים; דרך חיים (ליפשיץ) סי' נד סי"ג, בשם השל"ה;
  214. ↑ איוב יב ו. תולעת יעקב שם; סדור בית עובד שם, בשמו; עי' פע"ח ועו"ת שם; של"ה שם, בשם המקובלים; דרך חיים שם, בשם השל"ה; עי' בא"ח שם, בשם עו"ת;
  215. ↑ תולעת יעקב שם; סדור בית עובד שם, בשמו; של"ה שם, בשם המקובלים; דרך חיים שם, בשם השל"ה;
  216. ↑ תהלים פא י. סדר היום כוונת נט"י; סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג, בשמו;
  217. ↑ שו"ע הרב שם.
  218. ↑ תהלים פא י. סדר היום שם; סדור בית עובד שם, בשמו;
  219. ↑ אור צדיקים שם, שכן ד' הזוהר;
  220. ↑ דברים יג יח. עי' סדר היום שם; עי' סדור בית עובד שם, בשמו; אור צדיקים שם;
  221. ↑ עי' להלן ואילך. סדר היום שם; סדור בית עובד שם, בשמו.
  222. ↑ אור צדיקים שם, שכן ד' הזוהר: הס"א שנקרא אל אחר;
  223. ↑ כעי"ז בזוהר ח"א דף י ע"ב. תולעת יעקב שם; סדור בית עובד שם ס"ב, בשמו;
  224. ↑ אור צדיקים שם;
  225. ↑ ברכ"י או"ח סי' א סק"א: ובגלילותנו חזינן לרובא דעלמא, וכעי"ז ביוסף אומץ שם.
  226. ↑ עי' ב"ח או"ח סי' ד שתמה על השו"ע שהשמיט, למרות שדרכו להביא אף דינים מהזוהר; אור צדיקים סי' א ס"ג, שלא הובא הדין בפוסקים. ועי' ברכ"י סי' א שם, שהשו"ע לא הביאו להלכה כי אינו בזוהר שלפנינו (עי' ציון 1120), ועי' מראית עין שם, שאם היה רואה השו"ע שנמצא בזוהר ובדברי האר"י, ודאי היה מביא הדין.
  227. ↑ ע"ע תוכחה. עי' ב"ח או"ח סי' ד; עי' אור צדיקים שם וארה"ח שם המאיר לארץ ס"ק כב, בשמו, והסכימו לו; עי' דמשק אליעזר חולין פ"ח סי' י אות כט, בתחי' דבריו, ונ' שדחה; שכנה"ג או"ח סי' ד הגה"ט אות ד, בשם ב"ח ודמשק אליעזר; שלמי צבור שם, בשם שכנה"ג שכ' בשם ב"ח; הלכה ברורה שם, בשם ב"ח; א"ר סי' א סק"ד, בשם הב"ח, ותמה;
  228. ↑ עי' סדר היום כוונת נט"י; כ"מ מדרך חיים למהר"ם לונזאנו ד"ה ואל תביא; עי' שו"ת שבו"י ח"ג סי' א, בד' הזוהר; עי' א"ר סי' א סק"ד; עי' שו"ע הרב או"ח סי' ד ס"ז ומהדו"ת סי' א ס"ז.
  229. ↑ שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' יד.
  230. ↑ שו"ת שבו"י ח"ג סי' א, בד' הזוהר.
  231. ↑ סדר היום שם.
  232. ↑ תשובה מאהבה שם.
  233. ↑ מצות ראיה או"ח סי' ד ס"ו ד"ה בארצה"ח, בסו"ד.
  234. ↑ דרך חיים שם.
  235. ↑ עי' דמשק אליעזר חולין פ"ח סי' י אות כט; שו"ת שבו"י ח"ג סי' א; א"ר סי' א סק"ד, בד' לבוש או"ח סי' כה ס"א (והוא הגמ' שבציון 1147) וסי' ח סי"א; שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' יד; שו"ע הרב או"ח סי' א ס"ז: מדין התלמוד; מצות ראיה או"ח סי' ד ס"ו ד"ה בארצה"ח, בד' השו"ע שהשמיט.
  236. ↑ ע"ע גלוי: בזמן הזה.
  237. ↑ ע"ע זוגות ציון 65 ואילך. דמשק אליעזר שם, בד' הב"י: שמא; א"ר סי' א שם, בשמו; ברכ"י שם סק"א ושו"ת יוסף אומץ סי' טז אות ב, בשם א"ר שכ' בשם דמשק אליעזר, ודחה; .
  238. ↑ עי' ר' יוחנן בברכות טו א.
  239. ↑ שבו"י שם.
  240. ↑ תשובה מאהבה שם, בד' הזוהר: ואפשר.
  241. ↑ ע"ע ברכות השחר ציון 190 ואילך.
  242. ↑ מצות ראיה סי' ד שם.
  243. ↑ עי' בר"ר פי"ד סי' י. מצות ראיה שם, בסו"ד.
  244. ↑ שו"ע או"ח ד כג.
  245. ↑ ע"ע ברכות השחר ציון 187 ואילך.
  246. ↑ מצות ראיה שם.
  247. ↑ שבו"י שם, בשאלת השואל, שהעולם אין נזהרין בזה ואף יראים ושלימים בתורה; א"ר שם, שהעולם מקילין בזה ואפי' יודעי דת; תשובה מאהבה שם, שהעולם אין נזהרין.
  248. ↑ עי' ציון 1117 ואילך.
  249. ↑ זכור לאברהם (אלקלעי) ח"א או"ח אות נ, בד' עט"ז סי' א סק"א, ודחה.
  250. ↑ זכור לאברהם שם, במסקנא; כה"ח או"ח סי' ד סק"ד, בשמו.
  251. ↑ עי' ציון 1117 ואילך.
  252. ↑ עי' שו"ת שבו"י ח"ג סי' א, בד' הזוהר.
  253. ↑ ר' שמעון בן אלעזר בברייתא בברכות כה ב, לפי מסקנת הגמ' שם, לענין הרחקה מגרף של רעי ועביט של מי רגלים. שבו"י שם, בד' הזוהר; זכור לאברהם (אלקלעי) ח"א או"ח אות נ, שכמדומה לו יש בספרים, ודחה.
  254. ↑ עי' טוש"ע או"ח פז ג.
  255. ↑ עי' ציון 1137 ואילך.
  256. ↑ שבו"י שם.
  257. ↑ שע"ת סי' א סק"ב;
  258. ↑ עי' ציון 1117 ואילך.
  259. ↑ א"ר סי' א סק"ד, בשם גיסו הרב מוהר"ר יעקב (והוא השבו"י) שסמכו על הסוברים שכל אותו החדר שהמת מונח בתוכו חשוב כד"א.
  260. ↑ עי' ציון 1156.
  261. ↑ א"ר שם.
  262. ↑ עי' ציון 1117 ואילך.
  263. ↑ עי' עט"ז סי' ד סק"ג.
  264. ↑ עט"ז שם; יד אהרן (אלפנדרי) שם בהגה"ט, בשמו, ודחה.
  265. ↑ עי' ציונים 1376 ואילך, 1387 ואילך. יד אהרן שם: בת מלך (עי' ציון 900).
  266. ↑ עי' ציון 1389.
  267. ↑ יד אהרן שם.
  268. ↑ עי' ציון 1117 ואילך.
  269. ↑ ברכ"י או"ח סי' א סק"א, ששמע מרבנן קדישי, וקשר גודל סי' א אות ד; שע"ת סי' א סק"ב, בשמו: נהגו קצת מבעלי נפש; מטה אפרים סי' תריט סכ"ז; סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג, בשם ברכ"י; המגיה בשלמי צבור סדר האשמורת ודיני נט"י אות ל, בשם ברכ"י; זכור לאברהם (אלקלעי) ח"א או"ח אות נ, בשם שלמי צבור, שכ' בשם ברכ"י, וח"ג או"ח אות נ, בשם באה"ט ועט"ז ושלמי צבור וברכ"י; פתח הדביר ח"א או"ח סי' ד אות א, בשם ברכ"י, והסכים לו;
  270. ↑ ברכ"י שם; סדור בית עובד שם, בשמו: איסורי שבת; זכור לאברהם ח"ג שם והמגיה לשלמי צבור שם, בשם ברכ"י;
  271. ↑ ע"ע רשות הרבים.
  272. ↑ פתח הדביר שם: חיוב המיתה (עי' להלן).
  273. ↑ עי' פתח הדביר שם: ואולי.
  274. ↑ רוח חיים (פלאג'י) או"ח סי' ד אות א ד"ה אלא דצריך;
  275. ↑ ע"ע רשות הרבים, ושם שאחרוני הפוסקים לא נקטו כן.
  276. ↑ כה"ח או"ח סי' ד סק"ב, ע"פ שאר האחרונים שבלהלן, שלא הזכירו רק לעמוד.
  277. ↑ שע"ת שם; סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג;
  278. ↑ סדור בית עובד שם, ע"פ תולעת יעקב שבציון 1124 וסדר היום שבציון 957 ואילך.
  279. ↑ שע"ת סי' ד סק"א.
  280. ↑ עי' ב"י או"ח סי' ד, בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב וקפד ע"ב; ב"י שם ובהגר"א שם ד"ה ולהעביר, בד' הרא"ש שבציון 924; ב"י שם, בד' הרשב"א שבציון 944, בצד הא'; מקו"ח (הכהן) שם סק"ו, בד' הזוהר ח"ב דף קעג ע"א; מקדש מלך לזוהר ח"א דף קסט ע"ב, בשם רח"ו, בד' הזוהר שם; אור החמה (אזולאי) לזוהר ח"א דף י ע"ב, בשם רח"ו, בד' הזוהר שם; בהגר"א שם, בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב וקפד ע"ב; פמ"ג שם א"א סק"א וס"ק יא, בד' הזוהר; מ"ב שם ס"ק כח, בשם הב"י והט"ז (עי' ט"ז שם סק"ט שהביא הב"י), בד' הרא"ש.
  281. ↑ עי' ציון 900 ואילך.
  282. ↑ אור החמה שם, בשם רח"ו.
  283. ↑ ב"י שם ובהגר"א שם, בד' הזוהר שם ושם; אור החמה שם, בשם רח"ו, בד' הזוהר ח"א דף י ע"ב, וקצת צ"ב שסותר לרח"ו שבציון הבא בד' הזוהר במקו"א; פמ"ג שם א"א ס"ק יא, בד' הזוהר; מ"ב שם, לצד זה.
  284. ↑ מקדש מלך שם, בשם רח"ו, בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב, וקצת צ"ב שסותר לרח"ו שבציון הקודם בד' הזוהר במקו"א.
  285. ↑ עי' ציון 924 ואילך.
  286. ↑ ב"י שם, בד' הרא"ש; עי' מג"א שם ס"ק יא, לצד זה; מ"ב שם, בשם הב"י והט"ז (עי' ציון 1190), בד' הרא"ש.
  287. ↑ עי' ציון 940 ואילך.
  288. ↑ מג"א שם, לצד זה.
  289. ↑ ב"י שם, בד' הרשב"א שבציון 944, בצד הא'.
  290. ↑ ב"י או"ח סי' ד, בד' הרשב"א שבציון 944, בצד הב'; לבוש שם סי"ג, בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"א; ב"ח שם, בד' הרא"ש שבציון 924 ובד' הרשב"א שם; בהגר"א שם ד"ה אם היה, בד' הרשב"א שם, וד"ה להעביר, בד' א"ח שבלהלן; פמ"ג שם א"א סק"א וס"ק יא, בד' הא"ח; מ"ב שם ס"ק כח, בשם הב"י והט"ז (עי' ציון 1190), בד' הרשב"א.
  291. ↑ שו"ע הרב שם סי"ג.
  292. ↑ עי' ציון 900 ואילך.
  293. ↑ דרישה שם סק"א, בד' א"ח שבלהלן; מחה"ש שם ס"ק יג, לצד זה.
  294. ↑ מחה"ש שם, לצד זה.
  295. ↑ ט"ז שם סק"י, בד' א"ח שבלהלן; א"ר שם סק"ט, בשם הט"ז.
  296. ↑ בהגר"א שם ד"ה ולהעביר, בד' א"ח שבלהלן; עי' ארה"ח שם לב הארץ סי"ד ומ"ב שם ס"ק לא, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם סי"ד (שמקורו בא"ח הנ"ל).
  297. ↑ לבוש שם, בד' הזוהר. כעי"ז בקיצור נמרץ בפמ"ג שם א"א ס"ק יא, בד' א"ח (והובא בעילום שם במ"ב שם, לצד זה), וצ"ב.
  298. ↑ כ"מ מח"א כלל ב ס"ד (וייתכן שהוא טעם נפרד).
  299. ↑ לבוש שם, בד' הזוהר.
  300. ↑ עי' ציון 924 ואילך.
  301. ↑ עי' ציון 1196.
  302. ↑ ב"ח שם, בד' הרא"ש שבציון 924.
  303. ↑ ארה"ח שם ארץ יהודה סק"ח, בביאור הב"ח שבציון הקודם.
  304. ↑ עי' ציון 940 ואילך.
  305. ↑ עי' ב"י שם, בד' הרשב"א שבציון 944, בצד הב'; עי' בהגר"א שם ד"ה אם היה, בד' הרשב"א; עי' שו"ע הרב שם סי"ג, לצד זה; מ"ב שם, בשם הב"י והט"ז (עי' ציון 1190), בד' הרשב"א. בטעם שהב"י לא נקט כן אף בד' הרא"ש, כב"ח שבציון 1212, עי' ט"ז שם סק"ט ומגן גבורים שם שלטי גבורים סק"ה.
  306. ↑ דה"ח דיני נט"י שחרית סי"ז ובה"ל שם ד"ה ויטלם בלא, בד' הרשב"א שם, ע"פ שו"ת הרשב"א ח"א סי' קנג, בשם ר"י ברצלוני.
  307. ↑ ט"ז שם סק"ט, בד' הב"י שם.
  308. ↑ שו"ע או"ח ד יג; לבוש שם סי"ג; דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז; ח"א כלל ב ס"ד; עי' שו"ע הרב שם סי"ג.
  309. ↑ רמ"א שם; לבוש שם; ט"ז שם סק"ט ומג"א שם ס"ק יב, לפי א"ר שם סק"ח; עי' דרך חיים (ליפשיץ) סי' נד סט"ז; דברי חכמים שם; ח"א שם; שו"ע הרב שם; שע"ת סי' ד ס"ק יג; מ"ב שם סק"ל, בשמו; ארה"ח שם לב הארץ סי"ג וארץ יהודה סוף סק"ח; מ"ב שם, בשמו; ערה"ש שם סי"ב, בשם יש מהגדולים, ותמה עליהם.
  310. ↑ ע"ע ברכות: בספק. עטרת צבי שם ס"ק יז.
  311. ↑ לבוש שם.
  312. ↑ ב"ח שם; עטרת צבי שם ומג"א שם וא"ר שם וא"ז שם סק"ו ומ"ב שם, בשמו; מעשה רב סי' ב; מ"ב שם, בשמו; ערה"ש שם, בשם הב"ח, ושכן עיקר.
  313. ↑ מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יג, לשיטתו בביאור הזוהר לעיל בציון 1190; ברכ"י שם אות ה, בשמו; באה"ט (הקדמון) שם ס"ק יג, בשם האר"י; שתילי זיתים שם ס"ק יח ותפלה לדוד (עמאר) משפט ברכת ענ"י סי' ה, בשם הבאה"ט שכ' בשם האר"י.
  314. ↑ עי' ציון 1218 ואילך.
  315. ↑ עו"ת סי' ד סק"ח: טינף ידיו בלילה; א"ר שם, שמשמע שאף הרמ"א והלבוש בציון 1219 מודים לזה: טינף ידיו; דה"ח דיני נט"י שחרית סי"ז.
  316. ↑ דה"ח שם; כ"מ מחי' רעק"א שם למג"א ס"ק יא; עי' ארה"ח שבציון 893; עי' שלחן הטהור שם ס"י; מ"ב שם סק"ל, בשם הסכמת האחרונים, ובשעה"צ שם אות מא, דהיינו א"ר וח"א (וצ"ב, שאינו בח"א) ודה"ח ורעק"א וארה"ח.
  317. ↑ עי' ארה"ח שם; מ"ב שם, בשם הסמכת האחרונים (עי' בציון הקודם).
  318. ↑ א"ר שם, בד' הב"י; עי' א"ר שם, בד' הרמ"א והלבוש.
  319. ↑ דה"ח שם; בה"ל שם ד"ה יטלם בלא.
  320. ↑ עי' ארה"ח שם; מ"ב שם, בשמו.
  321. ↑ ציון 1403.
  322. ↑ עי' ציון 924 ואילך.
  323. ↑ עי' פמ"ג או"ח סי' ד א"א סק"א, בד' הרא"ש שבציון 725; עי' שו"ע הרב או"ח סי' ד סי"ג, לצד זה; עי' ארה"ח שם לב הארץ ס"א, בד' הרא"ש.
  324. ↑ עי' ציון 900 ואילך.
  325. ↑ עי' פמ"ג שם ומשב"ז סק"א; בה"ל שם ד"ה אם היה, בשם פמ"ג וארה"ח, בד' הרא"ש.
  326. ↑ עי' ציון 940 ואילך.
  327. ↑ פמ"ג שם ושם, בד' הרשב"א שבציון 733; עי' שו"ע הרב שם, לצד זה; עי' ארה"ח שם, בד' הרשב"א.
  328. ↑ ע"ע קדוש ידים ורגלים. פמ"ג א"א שם, בד' הרשב"א.
  329. ↑ עי' פמ"ג שם, בד' הרשב"א; שו"ע הרב שם, לצד זה.
  330. ↑ עי' שו"ע הרב שם; ארה"ח שם; עי' בה"ל שם.
  331. ↑ ארה"ח שם.
  332. ↑ עי' ציון 924 ואילך.
  333. ↑ שו"ת הרא"ש כלל ד סי' א, לפי ב"י או"ח סי' ד; א"ר שם סק"ח, בד' הרא"ש; מ"ב שם ס"ק כז, בד' הרא"ש.
  334. ↑ עי' ב"י שם, בד' הרא"ש; עי' פמ"ג שם א"א ס"ק כז; מ"ב שם סק"ס.
  335. ↑ ע"ע ברכות.
  336. ↑ פמ"ג שם; מ"ב שם. על חיוב נט"י לפני התפילה, עי' להלן ואילך.
  337. ↑ עי' ציון 940 ואילך.
  338. ↑ עי' ד"מ הארוך שם וד"מ שם סק"א* (בחלק ממהד' הטור), בד' שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצא; עי' עטרת צבי שם ס"ק טז; א"ר שם.
  339. ↑ עטרת צבי שם.
  340. ↑ עי' ציון 900 ואילך.
  341. ↑ א"ר שם; עי' מ"ב סי' ד ס"ק לד.
  342. ↑ א"ר שם, ע"פ זוהר ח"א דף רז ע"א, שהובא בב"י שם.
  343. ↑ עי' זוהר שם, והובא בב"י שם; לבוש שם.
  344. ↑ ב"י שם, בדיוק ל' הזוהר שם. ועי' מו"ק שם.
  345. ↑ ד"ח לרא"ש ברכות פ"ט סי' כג ס"ק עז, ע"פ סוכה כו ב, ושבמקום שמפורש בגמ' אחרת מהזוהר, הולכים אחר הגמ'; א"ר שם ס"ק יא, בשמו; חסד לאברהם מעין ד נהר מה; דרך חכמה נתיב כ שביל י, בשמו, ובד' בזוהר שם; דברי חכמים (פוחאוויטשר) סדר ק"ש ע"פ האר"י, בסופו, בד' הזוהר שם; א"ר שם ס"ק יא, בשם הד"ח בביאור הגמ', ובשם הדרך חכמה שהביא את החסד לאברהם, ושכן ביאור הזוהר, עיי"ש מש"כ בד' הזוהר ובד' השו"ע; ארה"ח שם ארץ יהדוה סק"י, בד' הזוהר שם.
  346. ↑ עטרת צבי שם ס"ק טז; עי' פמ"ג שם א"א ס"ק יג, בד' הט"ז שם סק"ט.
  347. ↑ כ"מ מעטרת צבי שם.
  348. ↑ עי' פמ"ג שם משב"ז סק"ט.
  349. ↑ א"ר שם סק"ח, בד' הב"י.
  350. ↑ א"ר שם, בד' הב"י.
  351. ↑ עי' ציון 1253 ואילך, ועי' ציון 1256, הסוברים שהוא כשישן יותר משישים נשימות.
  352. ↑ מקדש מלך לזוהר ח"א דף רז ע"א, בשם הרב, בפי' הזוהר שם; תפלה לדוד (עמאר) משפט ברכת ענ"י סי' ה; שתילי זיתים סי' ד ס"ק יט, בשם באה"ט שכ' בשם סדור האר"י (ועי' ציון הבא שבבאה"ט הקדמון כ' שלוש שעות, וצ"ב); ארה"ח שם ארץ יהודה סק"י, שכ"כ הרבה אחרונים.
  353. ↑ ר' זירא בברכות ג ב.
  354. ↑ סוכה כו ב.
  355. ↑ ארה"ח שם, לד' זו.
  356. ↑ באה"ט (הקדמון) שם ס"ק יז, בשם סדור האר"י (ועי' סדור האר"י ר' שבתי ענין סעודת שבת (ד' לעמבערג דף פג ע"ב): טוב לישן שנת צהרים כמו ג' שעות וכו' והוא תענוג גדול לנפש ומעונג שבת הוא); שע"ת שם ס"ק יז, ע"פ פע"ח שער השבת פכ"א: מורי ז"ל, היה ישן אחר סעודות שחרית ב' או ג' שעות ואמר כי השינה מכלל עונג שבת הוא, ודחה; בה"ל שם ד"ה דוד, בשם י"א הא'. ועי' ביאור הראיה מהאר"י ודחייתה בשע"ת ובה"ל שם ומגן גבורים שם סי' רלא אלף המגן סק"ב.
  357. ↑ ערה"ש או"ח סי' ד סי"ז, בשם י"א: כשני שעות.
  358. ↑ מחב"ר קו"א סי' ד אות א, ששמע מת"ח ירא ה' שדקדק כמה פעמים בשינת הסוס, והובא בשע"ת שם; בה"ל שם, בשם י"א הב'.
  359. ↑ ערה"ש שם, בשם י"א.
  360. ↑ שע"ת שם, בד' אלפסי זוטא סוכה פ"ב, ושבסוכה שם וטוש"ע או"ח סי' רלא לא משמע כ; בה"ל שם, בשם י"א הג': מעט יותר משלשה מינוט.
  361. ↑ רב אשי בברכות שם.
  362. ↑ רש"י שם ד"ה מתנמנם.
  363. ↑ ארה"ח שם, בדחיית הראייה שבציון 1264 ואילך.
  364. ↑ עי' ציון 1257 ואילך.
  365. ↑ ציון 2410 ואילך.
  366. ↑ ציון 1308 ואילך.
  367. ↑ ציונים 1345 ואילך, 1360 ואילך.
  368. ↑ עי' ציון 900 ואילך.
  369. ↑ א"ח הל' נט"י סי' יא, בשם י"א, והובא בב"י או"ח סי' ד.
  370. ↑ מחה"ש שם ס"ק יג, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם סי"ד (שמקורו בא"ח שם).
  371. ↑ ט"ז שם סק"י, בד' א"ח שם; א"ר שם סק"ט, בשם הט"ז.
  372. ↑ בהגר"א שם ד"ה ולהעביר, בד' א"ח שם; ארה"ח שם לב הארץ סי"ד ומ"ב שם ס"ק לא, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם (שמקורו בא"ח שם).
  373. ↑ עי' א"ח שם, שהביא הדעה הקודמת בשם י"א, ומ' שי"ח; עי' שו"ע שם, שכתב הדין בל': יש להסתפק.
  374. ↑ מחה"ש שם, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם.
  375. ↑ עי' מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יד וס"ק טו, בד' הזוהר ח"א דף נג ע"ב; סדור האר"י ר' אשר סדר הלימוד באשמורת (ד' לבוב דף כא ע"א), בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב; סדור האר"י ר' שבתי סדר הלימוד באשמורת (ד' לעמבערג דף יז ע"ב), שכן פי' הזוהר בביאור הרח"ו (עי' ציון 1190);
  376. ↑ עי' מקו"ח שם; מחה"ש שם, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם.
  377. ↑ עי' ציון 940 ואילך.
  378. ↑ מג"א שם ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם, ובד' הרשב"א שבציון 944; מ"ב שם, בד' הרשב"א שם;
  379. ↑ עי' ציון 924 ואילך.
  380. ↑ כ"מ מב"י או"ח סי' ד, בד' הרא"ש שבציון 924; עי' לבוש שם סי"ד.
  381. ↑ עי' ציון 929.
  382. ↑ עי' מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יג, וסותר עצמו למקו"ח בציון הבא, וצ"ב; כ"מ ממג"א שם ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם; מ"ב שם ס"ק לב.
  383. ↑ מקו"ח שם ס"ק יד, וסותר עצמו למקו"ח שבציון הקודם, וצ"ב.
  384. ↑ שיורי ברכה סי' ד אות א, בשם ס' תרומה חדשה כ"י לחד מרבוואתא קמאי.
  385. ↑ רמ"א בשו"ע או"ח סי' ד סי"ג; לבוש שם סי"ד; סדור האר"י קול יעקב סדר הלימוד (ד' לעמבערג דף טו ע"א), בשם השו"ע (וקצת צ"ב מהשו"ע שבציון הבא); דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז; ארה"ח שם לב הארץ סי"ד.
  386. ↑ כ"מ משו"ע שם, שכתב הדין בלשון ספק; מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יד; דברי חכמים שם סולת בלולה סק"י, בשמו; שו"ע הרב שם סי"ד.
  387. ↑ עי' ציון 1279 ואילך. שו"ע שם.
  388. ↑ מקו"ח שם, לשיטתו שבציון 1294.
  389. ↑ סדור האר"י ר' אשר סדר הלימוד באשמורת (ד' לבוב דף כא ע"א), בשם השו"ע (וצ"ב מהשו"ע שבציון 1297), והזוהר ח"א דף קסט ע"ב; סדור האר"י ר' שבתי סדר הלימוד באשמורת (ד' לעמבערג דף יז ע"ב), בשם השו"ע (וצ"ב מהשו"ע שבציון 1297), ושכן פי' הזוהר בביאור הרח"ו (עי' ציון 1190); באה"ט (הקדמון) שם ס"ק יג, בשם האר"י בסדור; שתילי זיתים שם ס"ק יח, בשם הבאה"ט שכ' בשם האר"י; דברי חכמים שם, בשם סדור הכתוב ע"פ כתבי האר"י, ושכן מבואר בשו"ע (וצ"ב מהשו"ע שבציון 1297), ושכן פי' הזוהר בביאור הרח"ו (עי' ציון 1190); דרך חיים (ליפשיץ) סי' נד סט"ו, בשם האר"י ור' משה זקוטא, וכ' שהוא דלא כשו"ע; עי' הגהות מוהר"א אזולאי ללבוש שם, ע"פ זוהר פ' ויגש; ארה"ח שם ארץ יהודה סק"ט, בשם ברכ"י שם, שכ' בשם מהר"ח הכהן (אך עי' בברכ"י שם אות ה, שרק הביא בשמו שאין רוח רעה שורה, ועי' ציונים 1297, 1299 שלהלכה במקו"ח נקט שיטול, אבל לא משום רוח רעה, ועי' ציון 1293).
  390. ↑ עי' סדור האר"י ר' אשר שם וסדור האר"י ר' שבתי שם.
  391. ↑ עי' ציון 1296.
  392. ↑ ציון 2420 ואילך.
  393. ↑ ציון 1404.
  394. ↑ עי' ציון 900 ואילך.
  395. ↑ ב"י או"ח סי' ד: נראה.
  396. ↑ ב"י שם: ואפשר, ובד' זוהר ח"א דף רז ע"א.
  397. ↑ עי' ב"י שם ושו"ע שם סט"ו.
  398. ↑ ב"י שם, בד' זוהר שם.
  399. ↑ עי' זוהר שם, והובא בב"י שם; לבוש שם; שתילי זיתים שם, בשמו; דברי חכמים שם.
  400. ↑ ב"י שם, בדיוק ל' הזוהר שם. ועי' מו"ק שם.
  401. ↑ עי' ציון 940 ואילך.
  402. ↑ כ"מ מב"י או"ח סי' ד; לבושי שרד למג"א שם ס"ק יג, בד' המג"א שם בביאור השו"ע שם סי"ד, ע"פ מג"א שם סק"א.
  403. ↑ מג"א שם ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם, ובד' הרשב"א שבציון 944; פמ"ג שם א"א ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם; מ"ב שם, בד' הרשב"א שם.
  404. ↑ עי' ציון 924 ואילך.
  405. ↑ שו"ת הרא"ש כלל ד סי' א, לפי ב"י או"ח סי' ד; לבוש שם סי"ד.
  406. ↑ ב"י שם; עי' לבוש שם.
  407. ↑ לבושי שרד למג"א שם ס"ק יג, בד' שו"ת הרא"ש שם.
  408. ↑ א"ז שם סק"ז, בד' הלבוש שם. ועי' לבושי שרד שם, מש"כ בד' הט"ז שם סק"א.
  409. ↑ עי' ציון 929.
  410. ↑ עי' מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יג, וסותר עצמו למקו"ח בציון הבא, וצ"ב; כ"מ ממג"א שם ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם; מ"ב שם ס"ק לב.
  411. ↑ מקו"ח שם ס"ק יד, וסותר עצמו למקו"ח שבציון הקודם, וצ"ב.
  412. ↑ ציון 1263 ואילך.
  413. ↑ עי' ציון 900 ואילך.
  414. ↑ עי' בה"ל סי' ד ד"ה כל הלילה.
  415. ↑ עי' ציון 924 ואילך. עי' בה"ל שם.
  416. ↑ עי' ציון 940 ואילך.
  417. ↑ בה"ל שם: נ"ל.
  418. ↑ איכה ג כג. עי' ציון 940. בה"ל שם.
  419. ↑ רשב"א שבציון 944.
  420. ↑ בה"ל שם.
  421. ↑ עי' ציון 1407 ואילך, שנט"י אינה עוברת אלא בנטילה לסירוגין.
  422. ↑ תשובת הרא"ש שרעבי שבקונט' שפת אמת, בסו"ס אמת ליעקב, שאלה מא (דף קז ע"א) ודברי שלום שאלה צז.
  423. ↑ תשובת הרא"ש שרעבי שם; .
  424. ↑ עי' נהר שלום (שרעבי) דף כ ע"א.
  425. ↑ הגהת ר"י ניניו לתשובת הרא"ש שרעבי שם.
  426. ↑ הגהת ר"י ניניו שם; שלחן הטהור סי' ד ס"י; בא"ח שנה א' תולדות אות יג.
  427. ↑ עי' הגהת ר"י נינו שם; בא"ח שם.
  428. ↑ עי' הגהת ר"י ניניו שם.
  429. ↑ ב"י או"ח סי' ד: אפשר; לבוש שם סט"ו; דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז;
  430. ↑ ב"י שם: ומיהו יש לדחות.
  431. ↑ ב"י שם, בדיוק ל' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב ודף קפד ע"ב.
  432. ↑ עי' ב"י שם, ע"פ זוהר שבציון 1347, ובשו"ע שם סט"ו השמיט, וצ"ב טעמו; לבוש שם סט"ו; שתילי זיתים שם ס"ק יט, בשמו; מג"א שם ס"ק יד, בשם לבוש וסדר היום (ועי' בסדר היום שבציון 1351, וצ"ב); א"ר שם סק"י; באה"ט שם ס"ק יז, בשם לבוש וסדר היום; דברי חכמים שם; שתילי זיתים שם ס"ק יט, בשם הלבוש.
  433. ↑ עי' זוהר ח"א דף רז ע"א, והובא בב"י שם; לבוש שם; שתילי זיתים שם, בשמו; דברי חכמים שם.
  434. ↑ ב"י שם, בדיוק ל' הזוהר שם. ועי' מו"ק שם.
  435. ↑ לבוש שם; שתילי זיתים שם, בשמו; עי' א"ר שם; עי' דברי חכמים שם.
  436. ↑ לבוש שם; שתילי זיתים שם, בשמו; עי' דברי חכמים שם. ועי' אחרונים שבציון 1256, שלכאו' לדעתם הספק הוא רק אם ישן יותר משיעור שישים נשימות.
  437. ↑ ד"ח לרא"ש ברכות פ"ט סי' כג ס"ק עז, ע"פ סוכה כו ב: וכמה שינת הסוס שיתין נשמי.
  438. ↑ סדר היום כוונת נט"י; כנה"ג שם הגב"י סק"י ודרך החכמה נתיב כא שביל א, בשמו.
  439. ↑ עי' פמ"ג שם א"א סק"א, בד' זוהר.
  440. ↑ סדר היום שם; כנה"ג שם ודרך חכמה שם, בשמו; דרך חכמה שם, בד' זוהר ח"ג דף קכ ע"ב; עי' אחרונים שבציונים 1354, 1355; פמ"ג שם, בד' הזוהר.
  441. ↑ דרך חיים למהר"ם לונזאנו ד"ה ואל תביא, בד' זוהר ח"א דף י ע"ב; ברכ"י שם אות ו, בשמו ובשם אור החמה שכ' בשם רח"ו (עי' בציון הבא); שע"ת שם ס"ק יז, בשם ברכ"י שכ' בשם דרך חיים; עי' דרך חכמה שם, בד' זוהר ח"ג שם.
  442. ↑ אור החמה (אזולאי) לזוהר ח"א דף י ע"ב, בשם רח"ו, בד' זוהר שם, וקצת צ"ב שסותר לרח"ו שבלהלן בד' זוהר במקו"א.
  443. ↑ סדר היום שם.
  444. ↑ ד"מ שם סק"ב ופמ"ג שם, בד' א"ח שבלהלן; מקדש מלך לזוהר ח"א דף קסט ע"ב, בשם רח"ו, בד' הוהר שם, ושהוא היפך השו"ע הסובר שיטול משום הספק ולא יברך (עי' להלן שהם דברי הרמ"א בשו"ע), וקצת צ"ב שסותר לרח"ו שבלהלן בד' זוהר במקו"א; תפלה לדוד (עמאר) משפט ברכת ענ"י סי' ה, בד' זוהר ח"א דף נג ע"ב וח"ג דף קיט ע"א.
  445. ↑ א"ר שם ס"ק יא, בד' אגודה סוכה סי' יט; מקדש מלך שם, בשם רח"ו, בדיוק ל' הזוהר שם.
  446. ↑ עי' ב"י או"ח סי' ד וסדר היום כוונת נט"י ולבוש שם סט"ו ועטרת צבי שם ס"ק יט וט"ז שם ס"ק יא ופמ"ג שם א"א סק"א ומ"ב שם ס"ק לד.
  447. ↑ לבוש או"ח סי' ד סט"ו; דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז; עי' מג"א שם ס"ק יד, בשם לבוש וסדר היום, ועי' להלן (שבסדה"י לא כתב כן – הפנייה למקום שבו מצויינת הסתירה בין המג"א בשמו וכו'); עי' באה"ט שם ס"ק יז, בשם לבוש וסדר היום; הגהת הר"י ניניו לתשובת הרא"ש שרעבי שבציון 1364; ערה"ש שם סי"ג; עי' מ"ב שם ס"ק לד.
  448. ↑ עי' כנה"ג שם הגב"י אות י, שהביא להלכה סדר היום שבציון 1351; ד"ח לרא"ש ברכות פ"ט סי' כג ס"ק עז, ע"פ סוכה כו ב: וכמה שינת הסוס שיתין נשמי, ושהלבוש בציון הקודם נמשך אחר לשון הזוהר, וסותר לדבריו שם סט"ז על השינה ביום, ושבמקום שמפורש בגמ' אחרת מהזוהר, הולכים אחר הגמ'; א"ר שם ס"ק יא וארה"ח שם ארץ יהודה ס"ק סד, בשמו.
  449. ↑ רמ"א שם סט"ו; ח"א כלל ב ס"ד; ארה"ח שם לב הארץ סט"ו. וצ"ב טעמם.
  450. ↑ שו"ע הרב שם סט"ו.
  451. ↑ עי' נהר שלום (שרעבי) דף כ ע"ב; תשובת הרא"ש שרעבי שבקונט' שפת אמת, בסו"ס אמת ליעקב, שאלה מא (דף קז ע"א).
  452. ↑ הגהת ר"י ניניו לתשובת הרא"ש שרעבי שם.
  453. ↑ הגהת ר"י ניניו שם; בא"ח שנה א' תולדות אות יג.
  454. ↑ עי' הגהת ר"י נינו שם; בא"ח שם.
  455. ↑ עי' הגהת ר"י ניניו שם.
  456. ↑ ציון 1405.
  457. ↑ ציון 1263 ואילך.
  458. ↑ עי' להלן: הברכה, וע"ע ברכת המצוות.
  459. ↑ ע"ע חציצה: בנטילת ידים.
  460. ↑ ר"ח שם, ובד' וילנא הוגה כדלפנינו.
  461. ↑ ר"ח שבת קט א; ערוך ע' בת חורין.
  462. ↑ ברייתא שם.
  463. ↑ ברייתא שבת קט א, לגירסתנו.
  464. ↑ מאירי שם; טור או"ח סי' ד.
  465. ↑ רש"י שם ד"ה בת חורין; עי' מאירי שם; טור שם; עי' א"ח הל' נט"י סי' יא.
  466. ↑ מאירי שם.
  467. ↑ רש"י שם ד"ה ומקפדת.
  468. ↑ מאירי שם; עי' טור שם; עי' א"ח שם.
  469. ↑ רש"י שם ד"ה ומקפדת.
  470. ↑ רש"י שם; מאירי שם; עי' טור שם; עי' א"ח שם. ועי' מצת שמורים שער הברכות ד"ה וסדר נטילה, טעמים ע"פ הקבלה מדוע הרוח מקפידה עד שיטול ג' פעמים דוקא.
  471. ↑ ברייתא שבת קט א, לגי' ערוך ע' בת חורין וכתי"מ.
  472. ↑ ר"ח שבת שם: העין, ובד' וילנא הוגה: גב העין; ערוך שם.
  473. ↑ מיוחס לר"ן שם, בשם ר"ח.
  474. ↑ ס' הנייר סי' כו; מרדכי ברכות רמז רב; מאירי שבת קט א; טוש"ע או"ח ד ב.
  475. ↑ עו"ת שם סק"ד; מ"ב שם סק"י.
  476. ↑ עו"ת שם; ט"ז שם סק"ג; מ"ב שם.
  477. ↑ רי"ף; רמב"ם תפלה פ"ד ה"ב; רא"ש. ועי' סדור רס"ג עמ' פח.
  478. ↑ עי' לח"מ שב"ע פ"ג ה"ב וארה"ח סי' ד ארץ יהודה סק"ד, בד' הרמב"ם.
  479. ↑ מרכה"מ (חעלמא) שם, בד' הרמב"ם.
  480. ↑ לח"מ שם, בד' הרמב"ם; ארה"ח שם, בד' הרמב"ם, ושהוא כיש"ש שבציון הבא. ועי' בלח"מ ומרכה"מ שם שתמהו מדוע בשב"ע שם פסק להלכה שאשה נוטלת ידה ביוה"כ ומאכילה לתינוק, וביומא עז ב וחולין קז ב מובא שהדין הוא משום שיבתא, ופירש רש"י ביומא שם ד"ה מדיחה וחולין שם ד"ה התם דהיינו רוח רעה. ועי' בארה"ח שם שיישב דהיינו מפני שהרמב"ם דרכו להעתיק להלכה הדינים הנמצאים בתלמוד, ונפק"מ אם יש מקום שעדיין שורה שם רוח רעה.
  481. ↑ יש"ש חולין פ"ח סי' י וסי' לא.
  482. ↑ עי' ציון 295.
  483. ↑ יש"ש שם סי' לא.
  484. ↑ מעשה רב סי' ה; מ"ב סי' ד סק"י, בשמו; קב הישר פי"ג; תכלאל עץ חיים למהרי"ץ סדר הנהגת הבוקר, בשם היכל הקודש (וצ"ב שבהיכל הקודש פ"ג כותב שיערה ג' פעמים) וקב הישר; כה"ח שם סק"ח, שכן נוהגים אנשי מעשה ושכן ראוי לנהוג, כדי לצאת מידי המחלוקת שבציון 2312 ואילך.
  485. ↑ מעשה רב שם; מ"ב שם, בשמו; קב הישר שם; עי' תכלאל שם, בפירוש; עי' כה"ח שם.
  486. ↑ כה"ח שם.
  487. ↑ 1073 תכלאל שם סדר הנהגת הבוקר, בשם היכל הקודש וקב הישר, וצ"ב שבהיכל הקודש שם כותב שיערה ג' פעמים (עי' ציון 1072) ובקב הישר שם שיערה על כל יד בנפרד ד' פעמים.
  488. ↑ עי' ציונים 1387, 1397.
  489. ↑ עי' ציונים 1218, 1222.
  490. ↑ יד אהרן (אלפנדרי) או"ח סי' ד בהגב"י ותפלה לדוד (עמאר) משפט ברכת ענ"י סי' ה, בשם האר"י; דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז; ח"א כלל ב ס"ד; קצש"ע סי' ב ס"ח; ארה"ח סי' ד לב הארץ סי"ג; מ"ב שם ס"ק כט, בשם האחרונים.
  491. ↑ עי' ציונים 1280 ואילך, 1296 ואילך. עו"ת שם סק"ט; דברי חכמים שם; עי' שו"ע הרב שם סי"ד; קצש"ע שם; באה"ט שם ס"'ק טז, בשם עו"ת ויד אהרן (עי' ציון 1403); עי' מ"ב שם, בשם האחרונים.
  492. ↑ עי' ציון 1354 ואילך. דברי חכמים שם; ח"א שם; שו"ע הרב שם סט"ו; קצש"ע שם; עי' מ"ב שם, בשם האחרונים.
  493. ↑ עי' ציונים 1387, 1397.
  494. ↑ עי' שעה"כ דרושי ברכות השחר ופע"ח שער הברכות פ"ה ועו"ת שער התפילה (יג ב), ושכן נמצא בזוהר כת"י (בפע"ח מבואר שמוסב על זה); עי' שו"ע האר"י הל' נט"י דשחרית ס"ב; עט"ז סי' ד סק"ד; עי' מג"א שם סק"ז, בשם הכתבים; ח"א כלל ב ס"א, בשם י"א; דה"ח דיני נט"י דשחרית ס"ו, בשם מג"א שכתב בשם הכתבים; ערה"ש שם סט"ו; מ"ב שם סק"י, ובשעה"צ אות טז שהוא בשם מג"א וח"א ודה"ח.
  495. ↑ ב"י או"ח סי' ד, ביישוב הזוהר עם הזוהר, ביישוב הב', ומלשונו ומהד"מ הארוך שם שהביא רק יישוב זה, משמע שהוא מסקנת דבריו, ועי' להלן היישוב הא'; ד"מ הארוך שם, בשמו; שעה"כ ופע"ח ועו"ת שם; עי' שו"ע האר"י שם; עי' עט"ז שם, בשמו; מצת שמורים שער הברכות ד"ה וסדר נטילה; לבוש שם ס"י; ח"א שם; דה"ח שם, בשם מג"א שכתב בשם הכתבים (עי' ציון 1407); ערה"ש שם.
  496. ↑ לבוש שם. ועי' בסדר היום כוונת נט"י, טעם ע"פ הקבלה, ונרמז בשו"ע הרב שם ס"י.
  497. ↑ ב"י שם; ד"מ הארוך שם, בשמו; שעה"כ ופע"ח ועו"ת שם; עי' שו"ע האר"י שם; עי' עט"ז שם, בשמו; מצת שמורים שם; לבוש שם; ח"א שם; דה"ח שם, בשם מג"א שכתב בשם הכתבים (עי' ציון 1407); ערה"ש שם.
  498. ↑ עי' שו"ע הרב או"ח סי' ב ס"ד וס"ו וסי' ד ס"י.
  499. ↑ ע"ע ימין: במקום של כבוד וחשיבות. ערה"ש שם.
  500. ↑ לבוש שם.
  501. ↑ סדר היום שם. ועי' בלבוש שם טעם נוסף ע"פ הקבלה.
  502. ↑ ב"י שם; ד"מ הארוך שם, בשמו; שעה"כ ופע"ח ועו"ת שם; עי' שו"ע האר"י שם; עי' עט"ז שם, בשמו; מצת שמורים שם; ח"א שם; דה"ח שם, בשם מג"א שכתב בשם הכתבים (עי' ציון 1407); ערה"ש שם.
  503. ↑ שעה"כ ופע"ח ועו"ת שם; עי' שו"ע האר"י שם; עי' עט"ז שם, בשמו; עי' ח"א שם.
  504. ↑ עי' שעה"כ שם; עי' עו"ת שם; שו"ע האר"י שם; עט"ז שם, בשמו; מג"א שם, בשם הכתבים.
  505. ↑ שעה"כ שם; עי' פע"ח שם. ועי' מצת שמורים שם, טעם ע"פ הקבלה מדוע הרוח מקפידה בדילוג בסירוגין דוקא.
  506. ↑ סדר היום כוונת נט"י; קב הישר פי"ג.
  507. ↑ זכור לאברהם (אלקלעי) ח"א או"ח אות נ; חסד לאלפים או"ח סי' ד סק"ג; ארה"ח סי' ד לב הארץ ס"י; יפה ללב ח"א או"ח סי' ד סק"ז, בשם זכור לאברהם וחסד לאלפים וארה"ח.
  508. ↑ סדור יעב"ץ דיני נט"י; פתח הדביר ח"א או"ח סי' ד אות ה; עי' תכלאל עץ חיים למהרי"ץ סדר הנהגת הבוקר, בשם מהריצ"ע, ודחה, שודאי העושה כדעת האר"י יוצא ידי חובת סדר היום, כיון שסו"ס נוטל כל יד ג' פעמים, ומכל מקום סיים שהמחמיר תע"ב; יפה ללב שם, בשם סדור יעב"ץ ופתח הדביר, והסכים להם; כף החיים (פלאגי') סי' ח אות כב.
  509. ↑ עי' ציונים 1387, 1397.
  510. ↑ סדור הרב סדר הנטילה.
  511. ↑ עי' סדור הרב שם.
  512. ↑ עי' להלן ואילך. עי' סדור הרב שם.
  513. ↑ פמ"ג או"ח סי' ד א"א סק"ד; עי' מ"ב שם ס"ק יז.
גענומען פון "https://yi.hamichlol.org.il/w/index.php?title=באַניצער:תנא_קמא/נטילת_ידים_שחרית&oldid=244611"