|
|
| (8 מיטלסטע ווערסיעס פון 3 באַניצער נישט געוויזן.) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| | {{דעסקריפציע||ענגליש = narrative in which a great flood destroys a civilization, commonly as divine retribution|העב=רשימת ערכים|דייטש=Erzählung einer göttlich veranlassten Flutkatastrophe|}} |
| [[טעקע:Gustave_Dore_Deluge.jpg|left|200px|ממוזער|גוסטאווע דארעס באמאלדונג]] | | [[טעקע:Gustave_Dore_Deluge.jpg|left|200px|ממוזער|גוסטאווע דארעס באמאלדונג]] |
| '''מבול וואסער''' איז זייער א גרויסע [[פארפלייצונג]]. אין דער [[געשיכטע]] ווערט דערציילט א [[לעגענדע]] פון דער [[געניצער]] [[גילגאמעש עפאס|גילגאמעש]] אז אזוי א מבול האט פארצייטנס באטראפן די [[וועלט]]. די געשיכטע איז אויך ענדלעך דערציילט אין דער [[תורה]]. | | '''מבול וואסער''' איז זייער א גרויסע [[פארפלייצונג]]. די געשיכטע איז דערציילט אין דער [[תורה]] אז אזוי א מבול האט פארצייטנס באטראפן די [[וועלט]]. |
| | |
| די [[תנכישע פארשער]] זאגן אז עס איז מעגליך אז עס האט טאקע דאן פאסירט א גרויסע פארפלייצונג, צוליב דעם וואס גרויסע שטיקער [[אייז]] זענען אויסגעגאנגען, און האבן פארפלייצט פיל שטעט ארום דער [[פלאזשע]]. אויך האבן די [[ארכעאלאגיע|ארכעאלאגן]] געפונען גאנצענע דערפער 300 מעטער אונטערן [[שווארצער ים|שווארצן ים]], אפשר פון אן אויסברעך פון דעם [[מיטלענדישער ים|מיטלענדישן ים]] דורך [[באספארוס]] [[דורכגאס]].
| |
|
| |
|
| == די געשיכטע אין דער תורה == | | == די געשיכטע אין דער תורה == |
| אין יאר [[א'תרנ"ו]], אין די צייטן פון [[נח]], ווען [[גאט]] האט געזען אז די [[מענטש]]ן זענען שלעכט, און נאר איין [[צדיק]] נח איז געווען אויף דער וועלט, האט ער באשלאסן צו אפווישן דעם גאנצן טרוקעניש<ref>מכל אשר בחרבה מתו</ref> מיט וואסער. ער האט באפוילט נח'ן צו בויען א ריזיגן קאסטן וואס הייסט [[תיבת נח]], און ער זאל צונויפנעמען אלע [[חיות]] פון דער גארער וועלט און זיי אריינברענגען אינעם קאסטן, כדי זאלן זיי נישט ווערן פארשווונדן און פארלענדעט. עס איז געשען א [[נס]] אז אלע חיות האבן דארטן אריינגעפיט און איבערגעלעבט. | | אין יאר [[א'תרנ"ו]], אין די צייטן פון [[נח]], ווען [[גאט]] האט געזען אז די [[מענטש]]ן זענען שלעכט, און נאר איין [[צדיק]] נח איז געווען אויף דער וועלט, האט ער באשלאסן צו אפווישן דעם גאנצן טרוקעניש<ref>מכל אשר בחרבה מתו</ref> מיט וואסער. ער האט באפוילט נח'ן צו בויען א ריזיגן קאסטן וואס הייסט [[תיבת נח]], און ער זאל צונויפנעמען אלע [[חיות]] פון דער גארער וועלט און זיי אריינברענגען אינעם קאסטן, כדי זאלן זיי נישט ווערן פארשווונדן און פארלענדעט. עס איז געשען א [[נס]] אז אלע חיות האבן דארטן אריינגעפיט און איבערגעלעבט. |
|
| |
| == די צוויי נוסחאות ==
| |
| די געשיכטע פון נח אין דער תורה ווערט דערציילט אין צוויי באזונדערע ווערסיעס. לויט די תנכישע-פארשער איז דאס צוויי ווערסיעס וואס מען האט צעמישט און צוזאמען געשטעלט אונטער איין געשיכטע. די אונטערשיידן זענען:
| |
| * וויפיל צייט איז געווען די מבול?
| |
| :1) 40 טעג: {{דיק|וַיְהִי הַגֶּשֶׁם, עַל-הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה|פרק ז' פסוק י"ב}}.
| |
| :2) 150 טעג: {{דיק|וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם, עַל-הָאָרֶץ, חֲמִשִּׁים וּמְאַת, יוֹם|פרק ז' פסוק כ"ד}}.
| |
| * וועמען האט נח אריינגענומען אינעם קאסטן?
| |
| :1) 2 פון יעדן מין סיי טמאנע און סיי טהורדיקע: {{דיק|וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה--לְהַחֲיֹת אִתָּךְ: זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ. מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ--שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת... מִן-הַבְּהֵמָה, הַטְּהוֹרָה, וּמִן-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה; וּמִן-הָעוֹף--וְכֹל אֲשֶׁר-רֹמֵשׂ, עַל-הָאֲדָמָה. שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל-נֹחַ, אֶל-הַתֵּבָה--זָכָר וּנְקֵבָה: כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹקִים, אֶת-נֹחַ|פרק ו' + פרק ז'}}
| |
| :2) 7 פון דער טהורדיקער מין און צוויי פון דער טמאנער מין: {{דיק|מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה--אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ; וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, שְׁנַיִם--אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. ג גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה, זָכָר וּנְקֵבָה, לְחַיּוֹת זֶרַע, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ|פרק ז'}}.
| |
|
| |
| === טאוועל פון אינטערשיידן ציווישן די צוויי נוסחאות ===
| |
|
| |
| {| class="wikitable"
| |
| |-
| |
| ! באגריף !! ערשטע נוסח !! צווייטע נוסח
| |
| |-
| |
| | נאמען פון גאט || אלקים || יהוה
| |
| |-
| |
| | צאל פון חיות || צוויי פון אלע מינים || זיבן פון די פויגל און פון די טהור'ע חיות
| |
| |-
| |
| | פארם פון דאטומס || בלויז די נומער פון טעג || די חודש און די טאג אין חודש
| |
| |-
| |
| | נאמען פון פארפלייצונג || מבול || גשם אדער מטר
| |
| |-
| |
| | געבוי פון תיבה || דריי שטאקן מיט די טיר אין די זייט || פעלט א פונקטליכע באשרייבונג, אבער די אריינגאנג איז געווען פון אויבן
| |
| |-
| |
| | נאמען פון פענסטער || צוהר || חלון
| |
| |-
| |
| | נח'ס ארויסגיין || אלקים באפעלט נח ארויסצוגיין || נח עקספירימענטירט מיט פויגל צו וויסן ווען ער קען ארויס
| |
| |-
| |
| | גאט'ס צוזאג || אלקים מאכט א בונד מיט נח || יהוה קלערט צו זיך
| |
| |}
| |
|
| |
| טאוועל פון די מעשה צוטיילט אויף די צוויי נוסחאות:
| |
| מען קען יעדן קאלום באזונדער ליינען פאר א מעשה פאר זיך.
| |
|
| |
| {| class="wikitable"
| |
| |-
| |
| ! טעמע !! ערשטע נוסח (אלקים) !! צווייטע נוסח (יהוה)
| |
| |-
| |
| | קינדער פון נח || ו,ט אלה, תולדת נח—נח איש צדיק תמים היה, בדרתיו: את-האלקים, התהלך-נח. ו,י ויולד נח, שלשה בנים—את-שם, את-חם ואת-יפת. || ה,לב ויהי-נח, בן-חמש מאות שנה; ויולד נח, את-שם את-חם ואת-יפת.
| |
| |-
| |
| | זינד פון מענטשהייט || ו,יא ותשחת הארץ, לפני האלקים; ותמלא הארץ, חמס. ו,יב וירא אלקים את-הארץ, והנה נשחתה: כי-השחית כל-בשר את-דרכו, על-הארץ. || ו,א ויהי כי-החל האדם, לרב על-פני האדמה; ובנות, ילדו להם. ו,ב ויראו בני-האלקים את-בנות האדם, כי טבת הנה; ויקחו להם נשים, מכל אשר בחרו. ו,ג ויאמר יהוה, לא-ידון רוחי באדם לעלם, בשגם, הוא בשר; והיו ימיו, מאה ועשרים שנה. ו,ד הנפלים היו בארץ, בימים ההם, וגם אחרי-כן אשר יבאו בני האלקים אל-בנות האדם, וילדו להם: המה הגברים אשר מעולם, אנשי השם. {פ}
| |
|
| |
| ו,ה וירא יהוה, כי רבה רעת האדם בארץ, וכל-יצר מחשבת לבו, רק רע כל-היום. ו,ו וינחם יהוה, כי-עשה את-האדם בארץ; ויתעצב, אל-לבו. ו,ז ויאמר יהוה, אמחה את-האדם אשר-בראתי מעל פני האדמה, מאדם עד-בהמה, עד-רמש ועד-עוף השמים: כי נחמתי, כי עשיתם. ו,ח ונח, מצא חן בעיני יהוה. {פ}
| |
| |-
| |
| | גאט'ס באפעל || ו,יג ויאמר אלקים לנח, קץ כל-בשר בא לפני—כי-מלאה הארץ חמס, מפניהם; והנני משחיתם, את-הארץ. ו,יד עשה לך תבת עצי-גפר, קנים תעשה את-התבה; וכפרת אתה מבית ומחוץ, בכפר. ו,טו וזה, אשר תעשה אתה: שלש מאות אמה, ארך התבה, חמשים אמה רחבה, ושלשים אמה קומתה. ו,טז צהר תעשה לתבה, ואל-אמה תכלנה מלמעלה, ופתח התבה, בצדה תשים; תחתים שנים ושלשים, תעשה. ו,יז ואני, הנני מביא את-המבול מים על-הארץ, לשחת כל-בשר אשר-בו רוח חיים, מתחת השמים: כל אשר-בארץ, יגוע. ו,יח והקמתי את-בריתי, אתך; ובאת, אל-התבה—אתה, ובניך ואשתך ונשי-בניך אתך. ו,יט ומכל-החי מכל-בשר שנים מכל, תביא אל-התבה—להחית אתך: זכר ונקבה, יהיו. ו,כ מהעוף למינהו, ומן-הבהמה למינה, מכל רמש האדמה, למינהו—שנים מכל יבאו אליך, להחיות. ו,כא ואתה קח-לך, מכל-מאכל אשר יאכל, ואספת, אליך; והיה לך ולהם, לאכלה. ו,כב ויעש, נח: ככל אשר צוה אתו, אלקים—כן עשה. || ז,א ויאמר יהוה לנח, בא-אתה וכל-ביתך אל-התבה: כי-אתך ראיתי צדיק לפני, בדור הזה. ז,ב מכל הבהמה הטהורה, תיקח-לך שבעה שבעה—איש ואשתו; ומן-הבהמה אשר לא טהרה הוא, שנים—איש ואשתו. ז,ג גם מעוף השמים שבעה שבעה, זכר ונקבה, לחיות זרע, על-פני כל-הארץ. ז,ד כי לימים עוד שבעה, אנכי ממטיר על-הארץ, ארבעים יום, וארבעים לילה; ומחיתי, את-כל-היקום אשר עשיתי, מעל, פני האדמה. ז,ה ויעש, נח, ככל אשר-צוהו, יהוה.
| |
| |-
| |
| | נח'ס אויספיהר || ז,ו ונח, בן-שש מאות שנה; והמבול היה, מים על-הארץ. ז,ז ויבא נח, ובניו ואשתו ונשי-בניו אתו—אל-התבה: מפני, מי המבול. ז,ח מן-הבהמה, הטהורה, ומן-הבהמה, אשר איננה טהרה; ומן-העוף—וכל אשר-רמש, על-האדמה. ז,ט שנים שנים באו אל-נח, אל-התבה—זכר ונקבה: כאשר צוה אלקים, את-נח.
| |
| (אדער: ז,טו ויבאו אל-נח, אל-התבה, שנים שנים מכל-הבשר, אשר-בו רוח חיים. ז,טז והבאים, זכר ונקבה מכל-בשר באו, כאשר צוה אתו, אלקים;)
| |
| ז,י ויהי, לשבעת הימים; ומי המבול, היו על-הארץ.
| |
| || ז,יא בשנת שש-מאות שנה, לחיי-נח, בחדש השני, בשבעה-עשר יום לחדש—ביום הזה, נבקעו כל-מעינת תהום רבה, וארבת השמים, נפתחו. ז,יב ויהי הגשם, על-הארץ, ארבעים יום, וארבעים לילה. ז,יג בעצם היום הזה בא נח, ושם-וחם ויפת בני-נח; ואשת נח, ושלשת נשי-בניו אתם—אל-התבה. ז,יד המה וכל-החיה למינה, וכל-הבהמה למינה, וכל-הרמש הרמש על-הארץ, למינהו; וכל-העוף למינהו, כל צפור כל-כנף. ויסגר יהוה, בעדו.
| |
| |-
| |
| | די פארפלייצונג || ז,יז ויהי המבול ארבעים יום, על-הארץ; וירבו המים, וישאו את-התבה, ותרם, מעל הארץ. ז,כ חמש עשרה אמה מלמעלה, גברו המים; ויכסו, ההרים. ז,כא ויגוע כל-בשר הרמש על-הארץ, בעוף ובבהמה ובחיה, ובכל-השרץ, השרץ על-הארץ—וכל, האדם. ז,כב כל אשר נשמת-רוח חיים באפיו, מכל אשר בחרבה—מתו. ז,כד ויגברו המים, על-הארץ, חמשים ומאת, יום.
| |
|
| |
| ח,א ויזכר אלקים, את-נח, ואת כל-החיה ואת-כל-הבהמה, אשר אתו בתבה; ויעבר אלקים רוח על-הארץ, וישכו המים. ח,ג וישבו המים מעל הארץ, הלוך ושוב; ויחסרו המים—מקצה, חמשים ומאת יום.
| |
| || ז,יח ויגברו המים וירבו מאד, על-הארץ; ותלך התבה, על-פני המים. ז,יט והמים, גברו מאד מאד—על-הארץ; ויכסו, כל-ההרים הגבהים, אשר-תחת, כל-השמים. ז,כג וימח את-כל-היקום אשר על-פני האדמה, מאדם עד-בהמה עד-רמש ועד-עוף השמים, וימחו, מן-הארץ; וישאר אך-נח ואשר אתו, בתבה.
| |
|
| |
| ח,ב ויסכרו מעינת תהום, וארבת השמים; ויכלא הגשם, מן-השמים. ח,ד ותנח התבה בחדש השביעי, בשבעה-עשר יום לחדש, על, הרי אררט. ח,ה והמים, היו הלוך וחסור, עד, החדש העשירי; בעשירי באחד לחדש, נראו ראשי ההרים.
| |
| |-
| |
| | דאס ארויסגיין פון תיבה || ח,טו וידבר אלקים, אל-נח לאמר. ח,טז צא, מן-התבה—אתה, ואשתך ובניך ונשי-בניך אתך. ח,יז כל-החיה אשר-אתך מכל-בשר, בעוף ובבהמה ובכל-הרמש הרמש על-הארץ—הוצא (היצא) אתך; ושרצו בארץ, ופרו ורבו על-הארץ. ח,יח ויצא-נח; ובניו ואשתו ונשי-בניו, אתו. ח,יט כל-החיה, כל-הרמש וכל-העוף, כל, רומש על-הארץ—למשפחתיהם, יצאו מן-התבה.
| |
| || ח,ו ויהי, מקץ ארבעים יום; ויפתח נח, את-חלון התבה אשר עשה. ח,ז וישלח, את-הערב; ויצא יצוא ושוב, עד-יבשת המים מעל הארץ. ח,ח וישלח את-היונה, מאתו—לראות הקלו המים, מעל פני האדמה. ח,ט ולא-מצאה היונה מנוח לכף-רגלה, ותשב אליו אל-התבה—כי-מים, על-פני כל-הארץ; וישלח ידו ויקחה, ויבא אתה אליו אל-התבה. ח,י ויחל עוד, שבעת ימים אחרים; ויסף שלח את-היונה, מן-התבה. ח,יא ותבא אליו היונה לעת ערב, והנה עלה-זית טרף בפיה; וידע נח, כי-קלו המים מעל הארץ. ח,יב וייחל עוד, שבעת ימים אחרים; וישלח, את-היונה, ולא-יספה שוב-אליו, עוד. ח,יג ויהי באחת ושש-מאות שנה, בראשון באחד לחדש, חרבו המים, מעל הארץ; ויסר נח, את-מכסה התבה, וירא, והנה חרבו פני האדמה. ח,יד ובחדש, השני, בשבעה ועשרים יום, לחדש—יבשה, הארץ.
| |
| |-
| |
| | גאט'ס צוזאג || ט,א ויברך אלקים, את-נח ואת-בניו; ויאמר להם פרו ורבו, ומלאו את-הארץ. ט,ב ומוראכם וחתכם, יהיה, על כל-חית הארץ, ועל כל-עוף השמים; בכל אשר תרמש האדמה ובכל-דגי הים, בידכם נתנו. ט,ג כל-רמש אשר הוא-חי, לכם יהיה לאכלה: כירק עשב, נתתי לכם את-כל. ט,ד אך-בשר, בנפשו דמו לא תאכלו. ט,ה ואך את-דמכם לנפשתיכם אדרש, מיד כל-חיה אדרשנו; ומיד האדם, מיד איש אחיו—אדרש, את-נפש האדם. ט,ו שפך דם האדם, באדם דמו ישפך: כי בצלם אלקים, עשה את-האדם. ט,ז ואתם, פרו ורבו; שרצו בארץ, ורבו-בה. {ס}
| |
|
| |
| ט,ח ויאמר אלקים אל-נח, ואל-בניו אתו לאמר. ט,ט ואני, הנני מקים את-בריתי אתכם, ואת-זרעכם, אחריכם. ט,י ואת כל-נפש החיה אשר אתכם, בעוף בבהמה ובכל-חית הארץ אתכם; מכל יצאי התבה, לכל חית הארץ. ט,יא והקמתי את-בריתי אתכם, ולא-יכרת כל-בשר עוד ממי המבול; ולא-יהיה עוד מבול, לשחת הארץ. ט,יב ויאמר אלקים, זאת אות-הברית אשר-אני נתן ביני וביניכם, ובין כל-נפש חיה, אשר אתכם—לדרת, עולם. (אדער: ט,יז ויאמר אלקים, אל-נח: זאת אות-הברית, אשר הקמתי, ביני, ובין כל-בשר אשר על-הארץ.) ט,יג את-קשתי, נתתי בענן; והייתה לאות ברית, ביני ובין הארץ. ט,יד והיה, בענני ענן על-הארץ, ונראתה הקשת, בענן. ט,טו וזכרתי את-בריתי, אשר ביני וביניכם, ובין כל-נפש חיה, בכל-בשר; ולא-יהיה עוד המים למבול, לשחת כל-בשר. (אדער: ט,טז והייתה הקשת, בענן; וראיתיה, לזכר ברית עולם, בין אלקים, ובין כל-נפש חיה בכל-בשר אשר על-הארץ.)
| |
| || ח,כ ויבן נח מזבח, ליהוה; וייקח מכל הבהמה הטהרה, ומכל העוף הטהור, ויעל עלת, במזבח. ח,כא וירח יהוה, את-ריח הניחח, ויאמר יהוה אל-לבו לא-אסף לקלל עוד את-האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעריו; ולא-אסף עוד להכות את-כל-חי, כאשר עשיתי. ח,כב עד, כל-ימי הארץ: זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף, ויום ולילה—לא ישבתו.
| |
| |-
| |
| |}
| |
|
| |
| די [[מסורת|טראדיציער]] [[מפרשים]] פארענטפערן די סתירות.
| |
|
| |
|
| == פארדרייט די יוצרות פון נאטור == | | == פארדרייט די יוצרות פון נאטור == |
| שורה 88: |
שורה 16: |
| [[קאַטעגאָריע:מיטאלאגיע]] | | [[קאַטעגאָריע:מיטאלאגיע]] |
| [[קאַטעגאָריע:מעשה בראשית]] | | [[קאַטעגאָריע:מעשה בראשית]] |
| [[קאַטעגאָריע:אומבאקוקט]]
| |
| [[קאַטעגאָריע:אויף יידיש]] | | [[קאַטעגאָריע:אויף יידיש]] |
| | [[קאַטעגאָריע:וויכטיגע ארטיקלען]] |
| {{קרד/ויקי/יידיש}} | | {{קרד/ויקי/יידיש}} |
| [[he:המבול]] | | [[he:המבול]] |
