אונטערשייד צווישן ווערסיעס פון "חזק חזק ונתחזק"

און דער [[רבי מרדכי יפה|לבוש]] שרייבט וועגן ענדיגן די תורה אום [[שמחת תורה]] "און דעמאלט ליינט דער חתן תורה דעם פסוק ביז לעיני, און קהל ענדיגט צו לעיני כל ישראל צוזאמען מיטן חתן, און זיי ענטפערן מיט א הויך קול, חזק". און אין [[רבי אליהו שפירא|אליה רבה]] שרייבט ער "און דער חזן זאגט עס איבער און דער קהל ענטפערט, א רמז צו [[משה רבינו]], וואס דריי מאל חזק איז ב[[גימטריה|גימטריא]] משה".

העולה עצמו אינו צריך לומר את הקריאה, שמיועדת אליו, ויש מהפוסקים שאוסרים עליו לומר, מפני [[הפסק (הלכה)|הפסק]] בין הקריאה ל[[עלייה לתורה#סדר העלייה לתורה|ברכת התורה]]{{הערה|שו"ת [[שבט הלוי (שו"ת)|שבט הלוי]] חלק ז' סימן ר"ב. [[לוח לארץ ישראל|לוח ארץ ישראל]].}}. וכך כתב [[אברהם חיים נאה|קצות השולחן]], ובספרו 'בדי השולחן' הוסיף שאין שייך שיאמר לעצמו חזק. וכן כתבו [[משה דנישבסקי|באר משה]] ו[[מנשה קליין|משנה הלכות]]. [[מנחם מנדל שניאורסון|הרבי מלובביץ']] כתב דחיות לשתי הטענות, שאין זה הפסק מפאת שהאמירה שייכת לקריאת הסיום, וכן מאריך להסביר שעניין הברכה זהה לעניין 'חזק חזק ונתחזק', ולטענה שזו ברכת הקהל לעולה, משיב "שעל פי נוסחא שלנו היא 'ונתחזק'", כלומר שהברכה מופנית גם לקהל, בלשון רבים{{מקור}}.