אונטערשייד צווישן ווערסיעס פון "דרעפט:נעגל וואסער"

פון המכלול
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וויזועלוויקיטעקסט
(התחלה בס"ד)
 
אין תקציר עריכה
 
(5 צווישנדיגע ווערסיעס פונעם זעלבן באַניצער נישט געוויזן)
שורה 1: שורה 1:
נעגל וואסער (אדער ''נטילת ידים שחרית'' - "וואשן הענט אינדערפרי") איז א תקנת חז"ל, לויט וואס א מענטש וואס ערוועקט זיך פון שלאף אינדערפרי איז מחויב צו וואשן די הענט, און מען זאגט דערויף א ברכה. דאס וואסער ווערט ארויסגעגאסן פון א כלי דריי מאל, בסירוגין, איבער יעדע האנט. אין די ראשונים ווערן געברענגט פאַרשידענע טעמים אויפ'ן מהות און סיבה פון דער תקנה.
{{דרעפט}}
'''נעגל וואסער''' (אדער ''נטילת ידים שחרית'' - "וואשן הענט אינדערפרי") איז א תקנת חז"ל, לויט וואס א מענטש וואס ערוועקט זיך פון שלאף אינדערפרי איז מחויב צו וואשן די הענט, און מען זאגט דערויף א ברכה. דאס וואסער ווערט ארויסגעגאסן פון א כלי דריי מאל, בסירוגין, איבער יעדע האנט.


די טעם פאַר דעם וואַשן זענען פארשידענע: צו באַזייטיגן אַ בייזן גייסט פון די פינגער, אָדער אלס הכנה צו שחרית, אָדער צו מאַכן די הענט פיזיש ריין איידער מאכן ברכות און לערנען תורה. דאס ווערט געטאן ביים זיך ערוועקן פון אַ גאַנצע נאַכט'ס שלאָף, אָדער אפילו נאָך אַ לאַנגע דרימל.
די טעם פאַר דעם וואַשן זענען פארשידענע: צו באַזייטיגן אַ בייזן גייסט פון די פינגער, אָדער אלס הכנה צו שחרית, אָדער צו מאַכן די הענט פיזיש ריין איידער מאכן ברכות און לערנען תורה. דאס ווערט געטאן ביים זיך ערוועקן פון אַ גאַנצע נאַכט'ס שלאָף, אָדער אפילו נאָך אַ לאַנגע דרימל.


==מקור און טעם==
אין גמרא צווישן די סעריע [[ברכות השחר]] וואס די חכמים האבן מתקן געווען אויפ'ן סדר העולם און זיין הנהגה{{הערה|{{טור|אורח חיים|מו}}}} ווען א מענטש ערוועקט זיך פון שלאף, שטייט אז ווען מען וואשט זיך די הענט, מאכט מען א ברכה: "ברוך אתה ה’ אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו על נטילת ידים"{{הערה|{{בבלי|ברכות|ס|ב}}; {{רמב"ם|תפלה|ז|ד}}; טוש"ע או"ח ד א.}}. דריי טעמים האבן די גאונים און ראשונים געגעבן אויף די נטילה:


א) ווייל א רוח הטומאה רוט אויף די הענט{{הערה|עי' ס' חסידים (מרגליות) סי' קנה; רוקח סי' שסג: "עיקרה משום שיבתא"; כ"מ ממרדכי ברכות רמז רב: רוח רעה; עי' א"ח הל' נט"י סי' יא: בת מלך (עי' שבת קט ב).}}, און מען וואשט זיך די הענט נישט געשעדיגט צו ווערן{{הערה|עי' ס' חסידים שם.}}. און אזוי זעט מען אין אן אנדער פלאץ אין א ברייתא אז 'בת חורין' איז מקפיד ביז מען וואשט זיך די הענט דריי מאל{{הערה|ר' נתן בברייתא בשבת קט א, לויט אונזער גירסא.}}, און די ראשונים זענען מסביר אז דאס איז די בייזע גייסט וואס רוט אויף די הענט פאר'ן וואשן{{הערה|רש"י שם ד"ה בת חורין.}}. אין אן אנדערע ברייתא זעט מען: יד לעין תיקצץ וכו'{{הערה|ר' מונא בשם ר' יהודה בברייתא {{בבלי|שבת|קח|ב}}.}}, און די ראשונים זענען מסביר אז דאס מיינט צופרי, איידער'ן וואשן די הענט, אז ס'איז ענדערש פאר'ן האנט צו ווערן אפגעשניטן, און זי זאל מער נישט אנרירן דעם אויג פאר'ן וואשן, ווייל א רוח רעה רוט אויף די הענט און מאכט בלינד די אויגן{{הערה|רש"י שם קח ב ד"ה יד לעין וד"ה תיקצץ הא' וד"ה תיקצץ הב' ושם קט א ד"ה יד הא'; ר"י מלוניל שם קט א (לח ב); מאירי שם.}}. און אזוי שטייט אין מדרש, אינעם טעם אז עס איז אסור צו וואשן די הענט אינדערפרי דורך א צווייטער וואס האט זיך נישט געוואשן, ווייל א רוח הטומאה רוט אין די הענט{{הערה|צוואת ר"א הגדול אות י.}}. און אזוי איז אין זוהר, אז ס'איז נישטא קיין מענטש אויף דער וועלט וואס איז נישט טועם א טעם מיתה ביים שלאפן אוןווייל די הייליגע נשמה טוט זיך אפ פונעם מענטש און גייט ארויס פון אים - אויב איז ער א איד{{הערה|שם=ח"א}}, דעריבער רוט א גייסט פון טומאה אויף יענער קערפער און ער ווערט טמא, און ווען די נשמה קערט זיך אום צום גוף גייט אוועק יענע זוהמה, אויסער פונעם מענטש'נס הענט, און זי רוט אויף זיי ביז ער וואשט זיי{{הערה|עי' זוהר ח"א דף נג ע"ב; זוהר שם דף קפד ע"ב, והובא בב"י או"ח סי' ד.}}. די אחרונים זענען מסביר אז די טומאה וויל און גארט זיך צו אנקלעבן אינעם איד אים צו פארזינדיגן, אבער ווי לאנג דער מענטש איז אויף און זיין גייסט און נשמה איז אין אים, קען עס זיך נישט אזוי שטארק אנקלעבן, נאר אויב ער טוט אינגאנצן אפ פון זיך דעם יראת ה', אבער בשעת'ן שלאפן וואס די רוח און נשמה טוען זיך אפ פונעם מענטש און עס בלייבט נאר דער לעבעדיגער זעל, דאן רוט אויף אים א רוח הטומאה, און ווען ער ערוועקט זיך און זיין נשמה קערט זיך צוריק, דאן טוט דער טמא'נער גייסט אוועקגיין געצווינגענערהייט, נאר אויף די פינגער וואס זענען די די עקן פונעם קערפער, פון דארט גייט זי נישט אוועק נאר דורך זיך וואשן{{הערה|{{חיי אדם|ב|א}}.|שם=ח"א}}. אויך זענען דא גאונים און ראשונים וואס זענען מפרש די ברייתא אז א פרוי מעג אפשווענקן איר איין האנט מיט וואסער - אין [[יום כיפור]], וואס עס איז אסור זיך צו וואשן - און געבן פאר'ן קינד ברויט, און זי דארף נישט חושש זיין{{הערה|תנא דבי מנשה בשם רשב"ג ביומא עז ב וחולין קז ב; רמב"ם שב"ע פ"ג ה"ב; טור או"ח סי' תריג.}}, און די גמרא איז מסביר אז מ'האט איר מתיר געווען דעם שווענקונג צוליב "שיבתא"{{הערה|אביי בגמ' שם ושם.}}, וואס איז א רוח רעה וואס רוט אויף די הענט אין די נעכט{{הערה|עי' בה"ג הל' יוה"כ, והובא בערוך ע' שיבתא; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' רש"י יומא שם ד"ה מדיחה וחולין שם ד"ה התם; ר' אליקים יומא שם; עי' ראב"ן יומא סי' תיח; עי' שיטת ריב"ב שם (א ב).}}, ביז מ'וואשט זיי נישט אינדערפרי{{הערה|עי' רש"י שם ושם; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' ראב"ן יומא שם; עי' שיטת ריב"ב שם.}}.


אין דער גמרא ווערט דערמאנט, אַז מ'האָט מתקן געווען צו מאכן א ברכה אויף די נטילה. דער נוסח פון דער ברכה – וואָס איז אַ טייל פון די ברכות השחר – איז: "ברוך אתה ה’ אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו על נטילת ידים".
ב) וויבאלד די הענט פון א מענטש זענען עסקניות, און ער טאפט זיין קערפער, און ס'איז נישט מעגליך אז ער זאל נישט האבן אנגערירט אין די בשר מטונף ביינאכט, דעריבער ווען ער שטייט אויף קען ער נישט מאכן א ברכה און נישט ליינען קריאת שמע אדער דאווענען ביז ער וואשט זיך די הענט, ווי עס שטייט: הכון לקראת אלקיך ישראל{{הערה|{{תנ"ך|עמוס|ד|יב}}}}, צוליב דעם האט מען מתקן געווען אז פאר ליינט קריאת שמע און דאוונט זאל ער וואשן די הענט און מאכן א ברכה{{הערה|תשובת רב עמרם גאון בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' מ; רא"ש ברכות פ"ט סי' כג ושו"ת הרא"ש כלל ד סי' א ותוס' רא"ש יומא ל א.}}. און אזוי שטייט אין גמרא: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל{{הערה|ר' יוחנן אין {{בבלי|ברכות|יד|ב}}.}}, און כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: ארחץ בניקיון כפָּי ואסֹבבה את מזבחך ה'{{הערה|{{תנ"ך|תהלים|כו|ו}}. ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן בגמ' שם טו א.}}. ואף שלא תיקנו ברכה כשנוטל משום שנגע במקום מטונף[935], וכן כשנוטל ידיו לשאר תפילות - לסוברים כן - אף שהטעם הוא משום שייתכן שידיו מטונפות[937] - לסוברים כן[938] - מכל מקום כאן כיון שהוא דבר תמידי, שתמיד ידיו מטונפות, תיקנו נטילה בברכה[939].
 
ג) וויבאלד אינדערפרי ווערט מען ווי א נייע בריה, ווי ס'שטייט: חדשים לבקרים רבה אמונתך{{הערה|{{תנ"ך|איכה|ג|כג}}.}}, וצריכים אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו ולשרתו ולברך בשמו, ולכן תיקנו בשחרית כל אותן ברכות של שחר[942], ולפיכך אנו צריכים להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי כ[[קדוש ידים ורגלם|כהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו]]. ואינו משום תפילה וקריאת שמע - בלבד - שכן אם משום תפילה וקריאת שמע נוטל ידיו, די ברחיצה או בניקיון עפר וצרורות{{הערה|שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצא; אהל מועד שער ק"ש דרך ה נ"ב.}}.
 
די אחרונים זענען מסביר אז מ'דארף צוקומען אויך צו דער צווייטער אדער דריטער טעם, וויבאלד וועגן א רוח רעה איז מען נישט מתקן א ברכה, שכיון שהוא משום סכנה לא שייך ברכה על זה, כמו שלא תיקנו ברכה על [[מים אחרונים]]{{הערה|ערה"ש או"ח סי' ד ס"ד, בד' הרא"ש; עי' מ"ב שם סק"ח, בשם האחרונים. ועי' לבוש שם סי"ד ומג"א שם ס"ק יג, היסוד שמשום רוח רעה אינו צריך ברכה. ועי' בשו"ע הרב מהדו"ת או"ח סי' ד ס"א וסדור הרב סדר הנטילה, שסובר שעיקר הברכה היא משום הרוח הרעה.}}.
 
יש מהאחרונים שכתבו שארבעה טעמים הם, שלדעתם רוח הטומאה השורה על הידים אינו ענין אחד עם הרוח הרעה השורה על הידים{{הערה|עי' דרישה או"ח סי' ד סק"א; פמ"ג שם א"א סק"א. שהטעם של הא"ח וטעם הזוהר שני טעמים שונים הם, שלטעם הא"ח הניעור כל הלילה צריך ליטול ידיו, ולטעם הזוהר אינו צריך, והישן ביום, לטעם הא"ח אינו צריך ליטול ידיו ולטעם הזוהר צריך; ארה"ח שם המאיר לארץ ס"ק סג.}}.
 
== צייט ==
די אחרונים שרייבן אז מ'זאל זיך וואשן גלייך ווען מען ערוועקט זיך, כאטש מען וויל נאכנישט אויפשטיין נאר מ'בלייבט ליגן, כדי ס'זאל אוועקגיין פון אים די רוח הטומאה, ווייל ס'איז נישט פאסיג אים צו געבן כח און שליטה אפילו איין רגע, אלס ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, ווייל ווילאנג מ'וואשט זיך נישט, איז שולט אויף אים דער יצר הע וואס ווערט גערופן אל אחר{{הערה|סדר היום כוונת נט"י; דרך חיים למהר"ם לונזאנו ד"ה ואל תביא, ע"פ זוהר ח"א דף י ע"ב; ברכ"י או"ח סי' א אות א, בשמו; של"ה חולין דרך חיים (סי' קפא במהד' יד רמ"ה); א"ר סי' א סק"ד ועט"ז שם סק"א, בשמו; שו"ע הרב או"ח סי' א ס"ז זכירה לחיים ח"א חי' לזוהר שם, ע"פ זוהר שם, ובשם המקובלים.}}. יש מהם שכתבו שצריך לעשות כן. ויש מהם שכתבו שראוי לעשות כן, או שהמדקדק במעשיו יזהר לעשות כן.
 
אויב האט ער זיך ערוועקט אבער וויל נאך שלאפן, קריגן די אחרונים: עס זענען דא וואס שרייבן אז מ'דארף זיך בלויז וואשן אויב וויל מען שוין נישט שלאפן{{הערה|של"ה חולין דרך חיים (סי' קפא במהד' יד רמ"ה); א"ר סי' א סק"ד, בשמו.}}, און אנדערע שרייבן מען זאל זיך יא וואשן אפילו מען וויל נאך שלאפן{{הערה|זכירה לחיים ח"א חי' לזוהר ח"א דף י ע"ב, בשם המקובלים.}}.
 
<!--
יש מהאחרונים סוברים שעל זה אמרו שאסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן - שאין עיקר האיסור על מעשה ההליכה, אלא כל עיקר ההקפדה על השיהוי, ששוהה עליו רוח הטומאה כדי שיעור הילוך ארבע אמות. ויש חולקים וסוברים שהאיסור הוא בהליכה דווקא, ולא אמרו שיטול מייד כשניעור, אלא להזהיר מדרך המוסר.
 
אף בשאר הנטילות שצריך נט"י משום רוח הטומאה - כגון כשיוצא מבית הכסא* או כשנוטל צפרניו או מגלח שערו או שנגע במת - כתבו אחרונים שירחץ ידיו תיכף ומייד, להקדים ככל האפשר להסיר מעליו כח אותה טומאה ולהתרחק ממנה.
 
אם היו מי נט"י שחרית רחוקים מהאדם, שיש סוברים שעדיף שילך במרוצה, כדי שלא להשהות הרוח הרעה על ידיו, עי' להלן.
 
=== נגיעה האסורה לפני הנטילה ===
בברייתא שנינו: יד לעין תיקצץ, יד לחוטם תיקצץ, יד לפה תיקצץ, יד לאוזן תיקצץ, יד לחסודה - מקום שמקיז דם - תיקצץ, יד לאמה תיקצץ, יד לפי טבעת תיקצץ, יד לגיגית - כלי שמשימים בו שכר או יין - תיקצץ. יד מסמא, יד מחרשת, יד מעלה פוליפוס. וביארו ראשונים דהיינו בשחרית, קודם שיטול ידיו, שנוח ליד שתיקצץ, ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה, שרוח רעה שורה על היד ומסמא העין ומחרשת האוזן ומעלה ריח - רע - מהחוטם והפה. ובשאר דברים נחלקו ראשונים ואחרונים:
 
א) יש מפרשים שאף בהם היינו לפני נט"י שחרית, שלא יגע בנקב ההקזה ובאמה ופי הטבעת, מפני שמעפשתו ומעלה שם בשרו נימא, ולא יגע בגיגית, שגורם להיות יינו מזיק את שותיו. ומכל מקום אף לאחר נטילה אסור לגעת בפי האמה, מפני שמביאתו לידי הרהור עבירה וטומאת קרי.
 
ב) ויש מפרשים שחסודה ואמה ופי הטבעת לענין רוח רעה נאמרו, שרוח רעה שורה על הנקב של חסודה ואמה ופי הטבעת, ולכן לא יגע בעינו, אוזנו, חוטמו ופיו, לאחר שנגע בחסודה ואמה ופי הטבעת, אם לא נטל בינתיים. וגיגית נאמרה לענין קודם נט"י שחרית, שקודם נט"י לא יגע בגיגית משום שמעלה פוליפוס, שכשתגע היד בגיגית קודם נטילת שחרית משרה בה רוח רעה, ושוב כששותין ממנו מזיל, שמעלה פוליפוס. ואין לפרש שאף חסודה ואמה ופי הטבעת קודם נטילת שחרית נאמרו, שהרוח הרעה נכנסת בגוף דרך הנקבים הללו ומזקת אותו, שאם כן קשה מדוע לא שנו בברייתא ההיזק שעושה היד לחסודה ואמה ופי הטבעת.
 
ג) ויש מפרשים שכולם לענין אחר נאמרו, ולא לגבי נט"י שחרית או רוח רעה - ולכן לא נזכרו גבי יד מסמא וכו' - שלא יגע בחסודה, לפי שמשמוש היד מזיק לחבורה, ולא יגע באמה, משום שמביא לידי קרי, ויד לפי טבעת תיקצץ, אם משמש בה תדיר, משום שמביאתו לידי תחתוניות, ויד לגיגית תיקצץ - אם נוגע בה תמיד - שמנהיג עצמו לשתות ולא יהיה לו ריוח בסחורתו, או משום שמשמוש היד מפסידו, וקיללו אותו משום שבהפסדת הגיגית עובר על בל-תשחית*. ומשום ששנינו אף בהם הקללה שתיקצץ, שנו אותם גם גבי שאר הדברים.
 
ד) ויש מפרשים שכולם נאמרו לענין נט"י שחרית, חוץ מאמה ופי הטבעת, אמה משום שמביא לידי קרי ופי הטבעת אם ממשמש בה תמיד. ונגיעת היד בחסודה, אף היא לענין נט"י שחרית, משום שרוח רעה נכנס בגוף דרך הנקב ומזקת אותו, וכן גיגית, שמחמיץ השיכר בנגיעתו, או שכשישתה אחר כך השיכר הוא מזיקו. ולא שנו ההיזק שעושה היד לחסודה, משום שדבר פשוט הוא, או משום שהוא בכלל יד מעלה פוליפוס. ואין לפרש שאף יד לגיגית אינו ענין לנט"י שחרית, ונאמר משום שמשמוש היד מפסידו, שכיון שאינו אלא הפסד בלבד, לא מצינו קללה על הפסד, ועוד, שאם כן בכל שאר הפסד שעושה אדם היה לו לומר קללה.
 
אף להלכה נחלקו ראשונים:
 
א) יש מהראשונים שהזכירו להלכה רק את הדין של איסור נגיעה באמה, וביארו אחרונים בדעתם, שנשתנו הטבעים ושוב אין לחוש לרוח רעה. וכן יש מהאחרונים שכתבו שרוח רעה של שחרית אינו מצוי בינינו, שהרי בזמן הזה מעולם לא ראינו ולא שמענו שמי שנגע בעיניו טרם יטול ידיו, שנסמאו עיניו.
 
ב) ויש מהראשונים פוסקים שאסור לגעת ביד לעין או לחוטם או לפה או לאוזן או לחסודה או לפי טבעת או לגיגית שחרית קודם שיטול ידיו, וכן הדין ביד לאמה כל היום.
 
ג) ויש פוסקים שאסור לגעת ביד לעין או לחוטם או לפה או לאוזן או לחסודה או או לגיגית שחרית קודם שיטול ידיו, ולא הזכירו דין האמה ופי הטבעת.
 
ד) ויש פוסקים במקום אחד שאסור לגעת ביד לעין ולאמה ולפה ולחוטם בבוקר, קודם שירחץ ידיו, ובמקום אחר שאסור לגעת ביד קודם נטילה לפה ולחוטם ולאזנים ולעינים, ושיש איסור לגעת באמה כל היום. ונחלקו אחרונים לדעה זו: יש סוברים שאפילו מי שנטל ידיו שחרית, יזהר שלא יגע וימשמש תמיד בפי הטבעת, מפני שמביאו לידי תחתוניות, ולא יגע במקום הקזה, מפני שמשמוש היד מזיק לחבורה, ולא יגע בגיגית שכר, שמשמוש היד מפסיד השכר, ופסקו כן להלכה. ולדעתם איסור הנגיעה באוזן הוא קודם נט"י שחרית, ובאמה כל היום, וטעות סופר היא במקום שנאמר שהאיסור קודם נט"י שחרית הוא בנגיעה ב"אמה", וצריך להיות: ב"אוזן". ויש סוברים שאפילו לאחר נט"י יש סכנה אם יגע שוב בעין או באוזן, בחוטם או בפה, לאחר שנגע בחסודה ואמה ופי הטבעת, אם לא נטל בינתיים. ויש סוברים שרק קודם נט"י שחרית יש סכנה אם יגע בעין, באוזן, בחוטם או בפה, והוא הדין בנגיעה בחסודה ובשכר, ופסקו כן להלכה. ולדעתם לא הזכירו ראשונים להלכה הדין בחסודה ובשכר, שלא נקטו רק דברים המצויים בכל יום, ומלבד האיסור לגעת באמה, יש היזק בנגיעה באמה קודם נט"י שחרית.
 
בדברים האסורים לגעת קודם נט"י שחרית, אם נגע בהפסק בגד - או דבר אחר - מותר.
 
יש מהאחרונים מפרשים שאין הנזקים של יד מסמא וכו' אמורים על איברי הגוף, אלא על איברי הנפש. וכן יש מהאחרונים מפרשים שהנזקים הללו אמורים בתורה, שהנוגע באחת מאלה נעשה באותו היום סומא וחרש בתורה, כי לא יבין מה שיראה בתורה ולא יבין מה שישמע.
 
במדרש אמרו בטעם איסור הנגיעה בעין, שהוא פן יכשלו רבים במראות עיניך, כי אין ברכה שורה במראית עין שקיבל טומאה, ואם יסתכל האדם בשונאו, שונאו נמלט ואוהבו נכשל.
 
על איסור הנגיעה באמה, ועל החילוק בין נשוי לשאינו נשוי, ע"ע השחתת זרע. אם אסור לגעת במאכלים קודם נט"י שחרית, עי' להלן. אם אסור לגעת בבגדים קודם נט"י שחרית, עי' להלן. אם אסור ללכת קודם נט"י שחרית, עי' להלן. אם הרוח הרעה שורה מחמת השינה, ואפילו ישן ביום, עי' להלן. אם הרוח הרעה שורה מחמת הלילה, ואפילו היה ניעור כל הלילה, עי' להלן.
 
=== העין האסורה בנגיעה ===
בהשמת היד על העין, שאסורה קודם נט"י שחרית, נחלקו אחרונים: יש סוברים שאם שם ידיו על עיניו מבחוץ אין בזה איסור. ויש סוברים שיש ליזהר אפילו על גבי עיניו מבחוץ. והכרעת אחרוני הפוסקים שיש ליזהר בזה, אם אפשר לו. ויש שפסקו בסתם שלא יגע בעיניו קודם הנטילה, אפילו שהם סגורות ונוגע מבחוץ.
 
על טעם איסור הנגיעה בעין, עי' לעיל.
 
=== נגיעה במאכלים ===
יש מהגאונים וראשונים מפרשים אותה ששנינו בברייתא שמדיחה אשה ידה אחת במים - ביום-הכפורים*, האסור ברחיצה - ונותנת פת לתינוק, ואינה חוששת, וביארו בתלמוד שהתירו לה הדחה זו מפני "שיבתא", שהיא רוח רעה השורה על הידים בלילות, שהוא שד ששמו "שיבתא", ואם לא נטלן שחרית, הנוגע בלחם מעביר את הרוח הרעה על הלחם, והאוכלו יכול לבוא לידי סכנה. וכן יש מהראשונים שכתבו שאסור לגעת באוכלים קודם נט"י של שחרית, משום הרוח הרעה, ושאם נגע בהם ידיחנו שלוש פעמים, להעביר הרוח הרעה. וכתבו אחרונים שאין הדברים אמורים אלא לסוברים שהאיסור לגעת בגיגית שיכר הוא קודם נט"י שחרית, משום הרוח הרעה, שאף בשאר מאכלים אסור לדעתם לגעת. אבל לסוברים שהאיסור הוא בכל היום, ואינו משום רוח רעה, שוב אין חשש לגעת במאכלים קודם נטילה. וכן הדין לסוברים שנשתנו הטבעים, ואין חשש רוח רעה בימינו.
 
לסוברים שאסור לגעת בכל המאכלים קודם נט"י שחרית, בטעם שאמרו בתלמוד רק לגבי הנוגע בגיגית שתיקצץ ידו, נחלקו אחרונים: יש מפרשים שלא נקט גיגית שיכר בלבד, אלא משום שבה עושה היזק - ניכר - ומתחמץ, מה שאין כן בשאר מאכלים. ויש מפרשים - לדעתם שאין המאכלים נאסרים בדיעבד - שרק לגבי גיגית שיכר קיללו שתיקצץ היד, ללמדנו ששאר אוכלים בדיעבד אינם אסורים. ויש מפרשים שאם לא נטל כלל מזיק בכל אוכלים ומשקים, אבל כשמדיחה פעם אחת אינו מזיק כי אם לגיגית שיכר.
 
להלכה כתבו הפוסקים שמלכתחילה יש ליזהר שלא ליגע קודם נט"י שחרית בשום מאכל או משקה, ושצריך להזהיר ביותר את הנשים על זה, כי רוב תיקון מאכלים הם על ידם. וכן כתבו הפוסקים שיש ליזהר שהקטנים יטלו ידיהם בשחרית, תיכף ומיד בקומם מהמיטה בכל בוקר, שלא יטמאו האוכלים והמשקים. אכן כתבו הפוסקים שלא נהגו להיזהר בנגיעת קטן - שלא הגיע לחינוך - במאכל, וביארו הטעם, לפי שהרוח הרעה שורה בגלל הסתלקות הנשמה הקדושה מגופות ישראל בשנתם, ולפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה, שלכן נתחייבו אז במצות מן התורה ונעשו בני עונשים, ותחלת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצות שחייבו חכמים לחנך, אין לחוש שרוח הטומאה תישרה בהן. ויש שכתבו שאין להקל בזה, אלא יש להחמיר אפילו מיום המילה ואילך.
 
בדיעבד, אם נגע אדם במאכל ומשקה קודם נט"י, נחלקו הפוסקים: יש סוברים שלא אסר האוכלים והמשקים, ומכל מקום יש מהם הסוברים שאם נגע בהם, ידיח אותם שלוש פעמים לפני שיאכלם. ויש סוברים שבדיעבד אם נגע בהם, אסרם, ובמשקים אין להם תקנה, ובאוכלים יש להם תקנה, שידיח אותם שלוש פעמים לפני שיאכלם, או שיטול מהם כדי קליפה קודם האכילה. וכתבו אחרונים שהאוכל מאכל שנגעו בו קודם נט"י, המאכלים ההם מטמטמים ליבו, ויש לחוש שהאוכלם עלול ח"ו לעשות עבירה על ידי רוח הטומאה ששורה עליו.
 
אף הסוברים שהמשקים מותרים בדיעבד, יש מהם סוברים ששיכר אסור אף בדיעבד, ולכן לגבי גיגית שיכר קיללו שתיקצץ היד, ולא בשאר מאכלים, ללמדנו ששאר אוכלים בדיעבד אינם אסורים. ויש מהם סוברים שאף שיכר שנגעו בו קודם נט"י מותר בדיעבד.
 
גוי שנגע במאכלים ללא נט"י, הכל מודים שלא פסלם, שאינם מקבלים טומאה, שאין טומאה שורה אלא במקום שהקדושה יוצאת משם, ואין הרוח הרעה שורה אלא משום הנשמה היתירה המסתלקת מהאדם בשעת שנתו, וזו אינה אלא בישראל ולא בגוים.
 
=== נגיעה בבגדים ===
במדרש אמרו: וכשתקום בבוקר, אל תלבש חלוקך ללבוש בלא נט"י. ויש מהאחרונים שכתבו להלכה שלא יגע במלבושיו עד שיטול. ויש שכתבו כן ע"פ הקבלה. ושאף בזמן הקור לא ילבשו האנפלאות ברגליהם בעולם על מיטתם קודם שיקומו לעשות נט"י. וכעין זה יש מהאחרונים שכתבו להלכה שבקומו ממיטתו, לאחר שלבש חלוקו, קודם שיגע במלבושיו, יטול ידיו תחילה להעביר ממנו רוח הטומאה השורה עליו בלילה. אכן, ראשונים לא הביאו דין זה להלכה, והרבה ראשונים כתבו להלכה שאם ירצה להתעטף בטלית קטן מייד בקומו, יכול לעשות כן, אף קודם שרחץ ידיו. וכן כתבו אחרונים שמהתלמוד נראה שמותר לגעת בבגדים, שכן בסדר ברכות-השחר* שבתלמוד סודרה הנטילה לאחר לבישת הבגדים. ועוד, שנאמר שם שסחו מלאכי השרת: אל תיטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש, וביארו ראשונים, שלא תיטול מיד השמש, אלא אתה בעצמך טלהו ממקום שהוא שם ותלבשנו. ויש מהאחרונים שכתבו שירא שמים יחמיר לעצמו שלא לגעת במלבושיו קודם נט"י.
 
=== נטילת בגד מידי שמש ===
סחו מלאכי השרת: אל תיטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש, שמלאכי חבלה מצפים לו לאדם, ואומרים: אימתי יבא אדם לידי דבר זה וילכד. וביארו ראשונים, שלא תיטול מיד השמש, אלא אתה בעצמך טלהו ממקום שהוא שם ותלבשנו. בטעם הדבר כתבו אחרונים, שאין לעשות מעשה שררות בהנהגתו פעולה ראשונה של היום, כדי לדעת שאינו ראוי למידת האדנות. והוסיפו אחרונים שכן הדין אפילו אם השמש כבר נטל. אכן, בזוהר אמרו: לא יקח אדם בגד ללבוש ממי שלא נטל ידיו, שהרי ממשיך עליו רוח טומאה ונטמא. יש מהראשונים ואחרונים שכתבו להלכה שאסור ליטול החלוק שחרית מיד השמש, ורוב הראשונים ואחרונים השמיטוהו.
 
=== הליכה קודם נט"י ===
בהליכה ללא נט"י שחרית, נחלקו אחרונים:
 
א) יש סוברים שאסור לילך ארבע-אמות* ללא נט"י שחרית, מפני שהוא הולך בידים טמאות - מחמת רוח הטומאה השורה עליהם - וההולך ארבע אמות בידים טמאות חייב מיתה לשמים, לפי שמביא אל אחר בידיו, ועליו הכתוב אומר: ישלָיוּ אֹהלים לשֹׁדדים ובַטֻּחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו. מי הם מרגיזי אל, אותם המביאים אל אחר בידיהם. שההולך ארבע אמות בידים מזוהמות מזוהמת נחש אשר שרה עליהם בלילה, נותן כח לטומאה לשלוט עליו, וחילל קדושת ה' אשר עליו, ועל זה נאמר: לא יהיה בך אל זר, וכאילו עובד עבודה-זרה* חס ושלום, ועובר על ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, כי אין ראוי ליתן לו כח ושלטנות אפילו רגע אחד, כי בעוד שלא נטל, היצר הרע שנקרא אל אחר שולט עליו. וכתבו אחרונים שלכן חסידים הראשונים היו מכינים קיתון של מים אצל מיטותיהם וכשננערים בלילה רוחצים ידיהם והם על מיטתם, ושהירא את דבר ה' ורוצה להתדבק בקדושתו יתברך יזהר מאוד בזה. ויש מהאחרונים שכתבו שנהגו להיזהר בזה. ואמנם הפוסקים לא הביאו דין זה, אך זה מפני שרוב של רוב אינם יכולים ליזהר בכך, מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידין.
 
ב) ויש מהאחרונים שכתבו שאין ראוי ללכת ארבע אמות ללא נט"י שחרית, והיא משנת חסידים ופרישות וחסידות יתירה ובעל נפש יזהר בה, והזריז הרי זה משובח, והמחמיר קדוש יאמר לו. וכתבו שהסוברים שחייב מיתה הפריזו על המידה, שהרי פשט הכתוב מדבר בעבודה זרה.
 
ג) ויש מהאחרונים סוברים שאין איסור בדבר. אם משום שלא נאמר האיסור אלא בזמניהם, כמו לענין גלוי* וזוגות*. או משום שדין זה לא נזכר בתלמוד ופוסקים ראשונים, ומדברי התלמוד נראה ההפך ממנו, שאמרו שם שבקומו ממיטתו יבדוק נקביו ויפנה ואחר כך יטול ידיו, וכיוון שצריך ליפנות וליכנס לבית-הכסא*, ודאי הוא יותר מארבע אמות, כי לאו כל אדם זוכה להיות בית הכסא סמוך למיטתו כל כך. או משום שלא אמרו שאסור ללכת ארבע אמות, אלא כשמים מצויים לפניו והולך ארבע אמות בלי נט"י. או משום שלא אמרו שאסור ללכת ארבע אמות בלא נט"י, אלא לסוברים שאסור לברך ברכה לפני נט"י, שכיוון שחמורה טומאתו כל כך, אסור לילך ארבע אמות בלא שיסלקנה, שאין ללכת ארבע אמות במצב איסור ברכה, שהרי אדם חייב לברך על כל נשימה ונשימה. אבל לסוברים - וכן הלכה - שמותר לברך לפני נט"י שחרית, אינו מוכרח שאסור ללכת ארבע אמות בלא נט"י. וכן יש מהאחרונים שכתבו שהמנהג שלא להיזהר בזה.
 
=== כשקם על מנת שלא לחזור לישון ===
באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן - נחלקו אחרונים: יש סוברים שהוא דווקא שקם על מנת שלא לחזור לישון. ויש סוברים שאין בו חילוק בין הקם שלא לישון עוד לקם על מנת לחזור ולישן, שעיקר הטעם הוא משום רוח רעה, וכל הלילה רוח רעה שורה עליו.
 
=== מחוץ לבית ===
באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן - נחלקו אחרונים: יש סוברים שאינו אלא בהליכה מחוץ לבית, אבל בתוך הבית, כל הבית כולו הוא כארבע אמות, אפילו הוא מאה אמה. ואף על פי שלהלכה לא נפסק כן, מכל מקום לענין נט"י שחרית - שאין האיסור ללכת ארבע אמות קודם נטילה אלא פרישות וחסידות יתירה, לסוברים כן - אין להחמיר בזה. ויש מהאחרוניים שכתבו שאין לסמוך על זה אלא בשעת הדחק.
 
=== בחדר אחר ===
באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן - נחלקו אחרונים: יש סוברים שכל אותו החדר חשוב כארבע אמות. אכן כתבו אחרונים שהמנהג - לנוהגים ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - שמקילים יותר ויוצאים מאותו החדר.
 
=== בנטילה אחת ===
באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן - נחלקו אחרונים: יש סוברים שדי אם נטל קצת, כדי לצאת מהאיסור, ולכן כתבו שיטול ידיו קצת קודם שילך ארבע אמות אפילו קודם שילביש חלוקו, ואחר שלבשו כראוי יטול ידיו יפה בעירוי. ויש סוברים שכיון שצריך לערות שלוש פעמים משום שהרוח הרעה מקפדת על שלוש פעמים - ואינה סרה בפחות מזה - עירוי קצת אינו מועיל.
 
=== היו המים רחוקים ===
לסוברים שיש איסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית, אם היו המים רחוקים מאוד מהאדם ואין לו מי שיקרבם, נחלקו אחרונים:
 
א) יש סוברים שילך פחות פחות מארבע אמות, כאותה שאמרו גבי שבת, בשעת הדחק, בהליכה ברשות-הרבים*, שילך פחות פחות מארבע אמות. שהאיסור אינו אלא בהליכה דווקא, משום שבהליכה של ארבע אמות גורם להקנות מושב ליצר הרע בגופו. ונחלקו אחרונים לדעה זו, אם צריך לשבת בכל פעם שהולך פחות מארבע אמות ושיעור הישיבה שהולך יהיה כמה שישב - כפי הסוברים כן בשבת - או שאינו צריך לשבת.
 
ב) ויש סוברים שעדיף שילך במרוצה, שלא להשהות רוח רעה השורה על ידיו, ועל זה אמרו שאסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית, שאין עיקר האיסור על מעשה ההליכה, אלא כל עיקר ההקפדה על השיהוי, ששוהה עליו רוח הטומאה כדי שיעור הילוך ארבע אמות.
 
=== הליכה לצורך ניגוב ===
אף לסוברים שאין הרוח הרעה סרה מהידיים עד שינגבם, כתבו אחרונים שמכל מקום יכול לילך ליקח מטפחת לנגב ידיו, אף שהוא רחוק ממנו יותר מארבע אמות, שלענין זה אין להחמיר כל כך.
 
=== היה ניעור כל הלילה ===
היה ניעור כל הלילה, אם צריך נט"י בבוקר, נחלקו הדעות:
 
א) יש סוברים שאינו צריך ליטול את ידיו. אם משום שנט"י נתקנה משום רוח רעה, ולדעתם הניעור בלילה אין רוח הטומאה שורה עליו, שאין הרוח הרעה שורה על האדם אלא בשעת השינה, או שאין הרוח הרעה שורה על האדם אלא בשעת השינה בלילה. או משום שנט"י נתקנה משום שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה, וכיון שניעור הוא, אפשר שלא נגע בשום מקום מטונף. או משום שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה, וכשניעור כל הלילה אינו נעשה בריה חדשה, שאינו נעשה בריה חדשה אלא כשישן בלילה ומפקיד נשמתו בידי הקב"ה.
 
ב) ויש סוברים שצריך ליטול את ידיו מיד כשיאור היום. אם משום שנט"י נתקנה משום רוח רעה, ולדעתם היא שורה - לעולם - עד אור היום - אפילו אינו ישן, שהלילה הוא הגורם לרוח רעה - ועל כן צריך נטילה באור היום, או שבעמוד השחר חוזרת הרוח הרעה ושורה פעם שנית, או שהרוח שורה עליו בלילה מבחוץ אפילו בעודו ניעור, כי בלילה זמן שליטת המזיקין, אלא שכשישן הוא נכנס לתוכו במקום שהיתה נשמתו, ואף אם היה ניעור צריך ליטול להעביר הרוח הרעה השורה עליו מבחוץ. או משום שנט"י נתקנה משום שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה, ואף שאין הטעם שייך כשניעור כל הלילה, מכל מקום יש לומר שלא חילקו חכמים ("לא-פלוג-רבנן*") בתקנותיהם, ואף כאן יש לו ליטול, כיון שרוב העולם ידיהם מטונפות, ואף הוא רוב פעמים ידיו מטונפות בבוקר, אף שעתה אין מטונפות, אין לחלק. או משום שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה, ואע"פ שלא הפקיד נשמתו בידי הקב"ה ולא נעשה בריה חדשה, מכל מקום יש לומר שלא חילקו חכמים בתקנותיהם, ואף כאן יש לו ליטול, או שמכל מקום יש לומר שעל חידוש העולם צריך - ליטול - ולברך אף שלא נהנה, שצריך אדם ליתן שבח והודיה על חסדי ה' יתברך שמחזיר נשמותיהם של אחרים שהיו ישנים.
 
להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שהניעור כל הלילה יטול ידיו מספק, ולכן לא יברך על הנטילה, שספק ברכות להקל, שאין מברכים על הספק, שמא תהיה הברכה לבטלה. ויש פוסקים שיטול ויברך. ויש פוסקים שאינו צריך ליטול כלל.
 
אף הפוסקים שהניעור כל הלילה יטול ידיו ולא יברך, כתבו אחרונים שאם נגע במקום המטונף יכול ליטול ולברך, וכן אם עשה צרכיו, או שהטיל מים ושפשף, אם משום שהעיקר - לדעתם - שנט"י נתקנה משום חשש טינוף הידים, או שאף אם טעם התקנה משום שנעשה בריה חדשה, סוברים שלדעה זו יכול לברך אם היה ניעור כל הלילה. וכתבו אחרונים שנכון לעשות כן לכתחילה מי שניעור כל הלילה, כדי לחייב עצמו בברכה.
 
הניעור כל הלילה, שלהלכה נוטל ידיו, כמה פעמים יטלם, עי' להלן: צורת הנטילה.
 
=== הישן עם כפפות ===
הישן בלילה בבתי ידים - כפפות - כתבו אחרונים שדינו תלוי בטעם תקנת נט"י: אם טעם תקנת נט"י שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה, אם ישן בלילה בבתי ידים ודאי לא נגע במקום מטונף, ואין צריך ליטול ידיו. ואף לטעם תקנת נט"י משום רוח רעה, מכל מקום יטול בלא ברכה. אבל לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה, אף הישן בבתי ידים יש לו ליטול בברכה, ככהן בקדוש-ידים-ורגלים* בהיסח הדעת, שהרי נעשה כבריה חדשה. ולהלכה כתבו הפוסקים שיטול מספק ולא יברך. ויש מהם שכתבו שטוב שיביא עצמו לידי חיוב נטילה מצד אחר, שיעשה צרכיו או יטיל מים וישפשף ואז יטול ויברך.
 
=== הישן שינת עראי בלילה ===
הישן שינת עראי בלילה, דינו תלוי בטעם תקנת נט"י: אם טעם תקנת נט"י שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה, אינו צריך נט"י, משום שבשינת עראי אין חזקתו שנגע במקום המטונף, והם סתם ידים שכשרים לתלמוד-תורה* ולברכה, רק לתפלה* פסולים. אבל לטעם שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה, צריך נטילה, משום ששייך בו הטעם, שהרי הפקיד פקדונו ביד הקב"ה ומחזירה לו חדשה. ולטעם שנט"י נתקנה משום רוח רעה, הרי זה תלוי באורך השינה, שאם ישן פחות משישים נשימות, אינו צריך ליטול את ידיו, שבפחות משישים נשימות אין הרוח הרעה שורה, שהישן שישים נשימות הוא בכלל טועם טעם מיתה, שרוח הטומאה שורה משום שינה של שישים נשימות. ויש סוברים שדווקא כשישן יותר משישים נשימות הוא טועם טעם המיתה.
 
להלכה נחלקו אחרונים: יש פוסקים שהישן שינת עראי צריך נטילה, שהעיקר לדעתם שהנטילה היא משום שנעשה בריה חדשה, או שפוסקים כן מספק, שמא העיקר כטעם זה. ויש פוסקים שהישן שינת עראי אינו צריך נטילה, שהעיקר לדעתם שהנטילה היא משום חשש שמא נגע במקומות המטונפים.
 
שיעור שישים נשימות, שבו טועם האדם טעם מיתה והרח הרעה שורה עליו, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שהוא שיעור שש שעות, שכן דוד המלך, יש מהאמוראים סוברים שהיה מתנמנם כסוס עד חצות, ונאמר במקום אחר שלא ישן שישים נשימות, ומבואר ששישים נשמות הם שש שעות. ויש סוברים שהוא שיעור שלוש שעות. ויש סוברים שהוא כשיעור שעתיים. ויש סוברים שהוא יותר מחצי שעה. ויש סוברים שהוא כמשך חצי שעה. ויש סוברים שהוא שלוש דקות ושליש. ואין ראיה מדוד המלך, שכן יש מהאמוראים סוברים שעד חצות היה לומד תורה, ואף לדעה שהיה מתנמנם כסוס, פירשו ראשונים שהיה עוסק בתורה כשהוא מתנמנם, כסוס הזה שאינו נרדם לעולם, אלא מתנמנם ונעור תמיד, ואם כן יש לומר שבכל שישים נשימות היה ניעור משנתו.
 
לפוסקים שהישן שינת עראי בלילה צריך נט"י, אם מברך על הנטילה, עי' להלן: הברכה. על המשכים קודם עמוד-השחר* ונוטל ידיו ואחר כך השכיב עצמו לישון קודם היום, אם תלוי אם ישן שיעור שישים נשימות, עי' להלן. על הישן ביום, אם נוטל ידיו רק שישן שיעור שישים נשימות, עי' להלן.
 
=== השכים קודם עמוד השחר ===
השכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, נחלקו בו הדעות, לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום רוח רעה: יש מהראשונים סוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום, וביארו אחרונים שלדעתם הרוח שורה - לעולם - עד אור היום - שהלילה הוא הגורם לרוח רעה - ועל כן צריך נטילה באור היום, או שלדעתם בעמוד השחר חוזרת הרוח הרעה ושורה פעם שנית. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שסוברים שאם השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, אינו צריך ליטול ידיו שנית כשיאור היום, וביארו אחרונים שלדעתם השינה גורמת לרוח הרעה, או שהשינה בלילה גורמת לרוח הרעה, ואם כן כיון שכבר שכבר רחץ אחר שקם מהשינה ושוב לא ישן, אף על פי שהיה לילה בשעת הנטילה מכל מקום אין רוח רעה שורה שוב.
 
לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה, אינו צריך ליטול ידיו, שפעם אחת נעשה בריה חדשה ולא שתי פעמים. וכן לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים, אינו צריך נט"י שנית, שמכיוון שהוא ניעור אפשר שלא נגע בשום מקום מטונף, ולמרות שהנטילה היא הכנה לקריאת שמע ותפילה, כיון שנטל פעם אחת אינו צריך ליטול ידיו שנית. ויש מהאחרונים שכתב שמכיוון שצריך להכין לתפילה וקריאת שמע, צריך ליטול ידיו שנית.
 
יש שכתב שאם השכים קודם היום ונטל ידיו, יש לו ליטול ידיו קודם שיתפלל או שישב ללמוד, שלינה פוסלת בנט"י, כדרך שפוסל בקדוש-ידים-ורגלים*.
 
להלכה נחלקו אחרונים: יש פוסקים שמי שהשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, כשיאור היום יטול ידיו שנית. ויש פוסקים שטוב שיטול ידיו שנית, משום הספק אם צריך ליטול משום רוח רעה, או משום שלדעתם טוב ליטול משום הכנה לקריאת שמע ותפילה. ויש פוסקים שאינו צריך ליטול ידיו כלל, שלדעתם השינה בלילה היא הגורמת לרוח הרעה.
 
מי שהשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, לסוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום, אם מברך על הנטילה, עי' להלן: הברכה. מי שהשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, לסוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום, לסוברים כמה פעמים יטלם, עי' להלן: צורת הנטילה.
 
=== השכים וישן שנית בלילה ===
השכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, ואחר כך השכיב עצמו לישון קודם היום, נסתפקו אחרונים לטעם שנט"י נתקנה משום הרוח הרעה, אם אינו צריך לחזור וליטול ידיו, שכיון שעברה הרוח פעם אחת על ידי נטילה שלוש פעמים שוב אינה שורה באותה הלילה, או שאע"פ שעברה על ידי נטילה שלוש פעמים, חוזרת ושורה, וצריך ליטול ידיו שנית אם ישן שיעור שישים נשימות, שאז הוא בכלל טועם טעם מיתה, שרוח הטומאה שורה משום שינה של שישים נשימות.
 
לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה, אינו צריך ליטול ידיו, שפעם אחת נעשה בריה חדשה ולא שתי פעמים. לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים, אינו צריך נט"י שנית, אם ישן שנת עראי, שאין חוששים שמא נגע במקום מטונף, ואפילו ישן הרבה, אבל אם ישן שינת קבע, לטעם זה צריך ליטול ידיו עם ברכה. ולמרות שהנטילה היא הכנה לקריאת שמע ותפילה, אם ישן שינת עראי, כיון שנטל פעם אחת אינו צריך ליטול ידיו שנית. ויש מהאחרונים שכתב שמכיוון שצריך להכין לתפילה וקריאת שמע, צריך ליטול ידיו שנית.
 
מהו שיעור שישים נשימות, עי' לעיל.
 
=== השכים בתחילת הלילה ===
היה ישן בתחילת הלילה, וקם ונטל ידיו - ולא ישן עד עמוד-השחר* - לטעם שנט"י נתקנה משום הרוח הרעה, אינו צריך ליטול ידיו שנית. וכן לטעם שנט"י נתקנה משום משום נגיעה במקומות המטונפים. אבל לטעם שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה, כתבו אחרונים שצריך עוד הפעם בבוקר ליטול ידיו לתפלה*, בברכה, שלא שייך לומר שכבר נעשה בריה חדשה כשקם בתחילת הלילה, שהרי כתוב: חדשים לבקרים רבה אמונתך - שבשחר נעשה בריה חדשה, ולא בתחילת הלילה - ולכן כתבו אחרונים להלכה שיעשה צרכיו קודם התפילה, ויתחייב ליטול ולברך לכל הדעות.
 
יש שכתבו ע"פ הקבלה שמי שקם קודם חצות, ולא עבר עליו חצות בשינה, אינו צריך נט"י בדילוג - להעביר הרוח הרעה - אבל צריך נט"י כדרך נט"י לאכילה - שע"פ הקבלה נוטל שלוש פעמים ברצף ידו הימנית ושלוש פעמים ברצף ידו השמאלית - ויברך על הנטילה, ומי שישן אחר חצות אינו צריך נט"י כלל, מפני שהרוח הרעה שורה על האדם דווקא אם ישן בנקודת חצות, ומי שניעור באותה השעה אינה שורה עליו. וכתבו אחרונים שנכון - לחוש לדעת הפוסקים - וליטול ידיו ללא ברכה, ולא הקלו בזה לסמוך על הקבלה, אלא בשעת הדחק, במקום שאין מים מצויים.
 
=== הישן ביום ===
הישן ביום, אם לטעם שנט"י נתקנה משום רוח רעה צריך נט"י, נחלקו אחרונים: א) יש שנסתפקו אם צריך ליטול ידיו כשייעור משנתו, או שאינו צריך ליטול ידיו, שאין רוח הטומאה שורה אלא כשישן בלילה. ודווקא כשישן שישים נשימות, שהוא בכלל טועם טעם מיתה, שרוח הטומאה שורה משום שינה של שישים נשימות, אבל פחות משישים נשימות, ודאי אינו צריך ליטול, שאינו טועם טעם מיתה בפחות משישים נשימות, ובודאי אין כאן רוח רעה. ויש סוברים שהספק הוא אם ישן שיעור של יותר משישים נשימות, שרק אז רוח הטומאה שורה על האדם. ב) ויש סוברים שהישן ביום - שיעור של יותר משישים נשימות, ויש סוברים אף כשישן שישים נשימות - ודאי יטול ידיו, שאף הישן ביום רוח רעה שורה עליו, שלדעתם השינה גורמת לרוח הטומאה, ואינה תלויה ביום או בלילה, ומי שישן ביום הגיע למדרגת הטומאה ומקום מצא להתגדר וצריך להעביר אותו מעליו. ג) ויש סוברים שהישן ביום לעולם אינו צריך ליטול את ידיו, שלדעתם אין רוח הטומאה שורה אלא מתוך שינה בלילה.
 
לטעם שנט"י נתקנה משום שנעשה בריה חדשה, ולטעם שנט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים, ודאי אינו צריך ליטול ידיו.
 
להלכה כתבו הפוסקים שהישן שיעור שישים נשימות ביום יטול ידיו ללא ברכה. ויש מהם שכתבו שהישן שיעור שישים נשימות אינו צריך ליטול ידיו, אלא כשישן יותר משיעור שישים נשימות. ויש מהם שלא הזכירו שיעור שישים נשימות. ויש מהם שהזכירו שיעור זה, אבל כתבו רק שטוב שהישן שיעור שישים נשימות ביום יטול ידיו.
 
יש שכתבו ע"פ הקבלה, שהישן ביום אינו צריך כלל ליטול ידיו. וכתבו אחרונים שנכון - לחוש לדעת הפוסקים - וליטול ידיו ללא ברכה, ולא הקלו בזה לסמוך על הקבלה, אלא בשעת הדחק, במקום שאין מים מצויים.
 
הישן ביום, להלכה שצריך ליטול ידיו, כמה פעמים יטלם, עי' להלן: צורת הנטילה. מהו שיעור שישים נשימות, עי' לעיל.
 
על רחיצת הכהנים ידיהם ורגליהם לפני העבודה, ע"ע קדוש ידים ורגלים. על רחיצת הידים לאחר הסעודה, שיש אומרים הטעם כדי שלא יברך ברכת-המזון* בידים מזוהמות, ע"ע מים אחרונים. על מים-אמצעים* שנוטלים בין תבשיל לתבשיל, ע"ע.
 
בתקנות השונות של נטילת ידים דנים מצד צורת הנטילה, הצורך בכלי*, המים הפסולים מליטול בהם ושיעור המים, בברכה, ומצד הצורך שלא תהיה חציצה.
 
== צורת הנטילה ==
=== רחיצה שלוש פעמים לאחר היקיצה מהשינה ===
בברייתא שנינו לגבי רוח הרעה: ר' נתן - ויש גורסים: ר' יוסי - אומר: בת חורין היא זו - וביארו ראשונים, שנקראת "בת חורין" מפני שיש לה כבוד ברוחות כבן חורין בבני אדם - ומקפדת עד שלוש פעמים. ונחלקו הגירסאות:
 
א) יש גורסים: ומקפדת עד שירחוץ ידיו שלש פעמים, וביארו ראשונים: שהרוח - הרעה - השורה על הידים לפני נטילה, דהיינו נט"י שחרית, מקפדת בנטילה לנוטלה יפה ואינה עוברת משם עד שישפוך מים - יפה - שלוש פעמים על ידיו.
 
ב) ויש גורסים: ומקפדת עד שלושה פעמים, וביארו ראשונים - שאינה ענין לנט"י שחרית, אלא - רוח רעה שורה על גב העין, ואינה עוברת עד שלוש פעמים. ויש מפרשים אף כאן: אינה עוברת עד שיטול מים שלוש פעמים.
 
להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים:
 
א) יש מהראשונים שפסקו שצריך ליטול ידיו שלוש פעמים, וביארו אחרונים שאפילו אם שופך הרבה בפעם אחת אינו מועיל, כי אין הרוח הרעה סרה עד שיטול שלוש פעמים.
 
ב) ויש מהראשונים שהשמיטו הדין, וביארו אחרונים בדעתם שאין צריך ליטול שלוש פעמים אלא די בנטילה אחת. ובטעם הדבר נחלקו אחרונים: יש סוברים שלדעתם אין הלכה כר' נתן, שיחיד הוא, ולדעת חכמים די בנטילה אחת להעביר את הרוח הרעה. ויש מהאחרונים סוברים שלדעת הראשונים שפסקו שדי בנטילה אחת, נשתנו הטבעים ושוב אין לחוש לרוח רעה.
 
ג) וכן יש מהאחרונים סוברים שבימינו אין הרוח הרעה מצויה בינינו, ומכל מקום לדעתם צריכים הידים טהרה, משום זוהמא, כמו לסעודה - שצריכים נטילה לפני אכילת פת משום נקיות, לסוברים כן - אלא מאחר שידים נקיות די בנטילה שני פעמים.
 
ד) ויש מהאחרונים סוברים שבשחרית מערה ארבע פעמים, שלוש פעמים להעביר רוח רעה, ופעם רביעית לטהר המים שנטמאו, שהמים הראשונים ילכו להם. ויש מהם הסוברים שהעירוי הרביעי יהיה על שתי ידיו בבת אחת.
 
לסוברים שצריך ליטול שלוש פעמים להעביר הרוח הרעה, אף הניעור כל הלילה, שלהלכה נוטל ידיו, צריך לנוטלם שלוש פעמים. וכן הדין במי שהשכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, לסוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום. וכן הדין במי שישן ביום באופנים שצריך ליטול ידיו.
 
=== נטילה לסירוגין ===
לסוברים שצריך ליטול שלוש פעמים להעביר הרוח הרעה, נחלקו אחרונים:
 
א) רוב האחרונים כתבו שצריכה הנטילה להיות לסירוגין, שיטול מתחילה הכלי של המים בידו הימנית, כאדון האומר לעבדו נטול ושופך מים על ידי, ונותנו בידו השמאלית, ואחר כך שופך מים מידו השמאלית על ידו הימנית, שבכל רחיצה ראוי להקדים הימין לשמאל, שבכל מקום חולקים כבוד לימין, כי הימין הוא העיקר והחשוב, ועוד, ששמאל הוא השמש וראוי לשרת כדין לוי לכהן, ואחר כך ישפוך מים מידו הימנית על ידו השמאלית. וחוזר כסדר הזה פעם שנייה ושלישית, באופן שתרחוץ כל יד ויד שלוש פעמים. ולא יטול שלוש פעמים רצופים ידו הימנית וכן ידו השמאלית, כי רוח הטומאה דולגת וקופצת עד שנעתקת לגמרי משם, ואם לאו אינה נעתקת.
 
ב) ויש מהאחרונים שכתבו - שלא יטול לסירוגין, אלא - יקח הכלי של מים בימינו ואחר כך יתתנו לשמאל, וישפוך מן השמאל לימין שלוש פעמים, ואחר כך יתן הכלי ליד ימינו וישפוך על השמאל שלוש פעמים.
 
יש מהאחרונים שכתבו שלצאת ידי שתי הדעות, יטול ידיו בתחילה שלוש פעמים על יד ימין ושלוש פעמים על יד שמאל, ושוב יטול ידיו בסירוגין שתי פעמים. ויש שכתבו שלצאת ידי שתי הדעות, יטול ידיו בתחילה שלוש פעמים על יד ימין ושלוש פעמים על יד שמאל, ושוב יטול ידיו בסירוגין שלוש פעמים.
-->
 
==רעפערענצן==
{{רעפערענצן}}
 
[[he:נטילת ידיים שחרית]]

יעצטיגע רעוויזיע זינט 04:20, 1 מאי 2023

דאס איז א דרעפט ארטיקל. עס איז אַן אַרבעט אין פּראָגרעס וואָס איז אָפן פאַר רעדאַגירונג דורך סיי וועם. ווען דער דרעפט איז פארטיג, ביטע גייט איבער דעם אריבערפירן טשעקליסט, זיכער צו מאכן אז עס איז גרייט. דערנאך קענט איר בעטן פון די דרעפט אריבערפירער אז זיי זאלן עס איבערגיין און אריבערפירן צום הויפט געביט. (אייער בקשה וועט פובליצירט ווערן אין המכלול:אריבערפירן דרעפטס, און דארט וועט אויך ערשיינען דער ענטפער - אויב פעלט אויס).

נעגל וואסער (אדער נטילת ידים שחרית - "וואשן הענט אינדערפרי") איז א תקנת חז"ל, לויט וואס א מענטש וואס ערוועקט זיך פון שלאף אינדערפרי איז מחויב צו וואשן די הענט, און מען זאגט דערויף א ברכה. דאס וואסער ווערט ארויסגעגאסן פון א כלי דריי מאל, בסירוגין, איבער יעדע האנט.

די טעם פאַר דעם וואַשן זענען פארשידענע: צו באַזייטיגן אַ בייזן גייסט פון די פינגער, אָדער אלס הכנה צו שחרית, אָדער צו מאַכן די הענט פיזיש ריין איידער מאכן ברכות און לערנען תורה. דאס ווערט געטאן ביים זיך ערוועקן פון אַ גאַנצע נאַכט'ס שלאָף, אָדער אפילו נאָך אַ לאַנגע דרימל.

מקור און טעם

אין גמרא צווישן די סעריע ברכות השחר וואס די חכמים האבן מתקן געווען אויפ'ן סדר העולם און זיין הנהגה[1] ווען א מענטש ערוועקט זיך פון שלאף, שטייט אז ווען מען וואשט זיך די הענט, מאכט מען א ברכה: "ברוך אתה ה’ אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו על נטילת ידים"[2]. דריי טעמים האבן די גאונים און ראשונים געגעבן אויף די נטילה:

א) ווייל א רוח הטומאה רוט אויף די הענט[3], און מען וואשט זיך די הענט נישט געשעדיגט צו ווערן[4]. און אזוי זעט מען אין אן אנדער פלאץ אין א ברייתא אז 'בת חורין' איז מקפיד ביז מען וואשט זיך די הענט דריי מאל[5], און די ראשונים זענען מסביר אז דאס איז די בייזע גייסט וואס רוט אויף די הענט פאר'ן וואשן[6]. אין אן אנדערע ברייתא זעט מען: יד לעין תיקצץ וכו'[7], און די ראשונים זענען מסביר אז דאס מיינט צופרי, איידער'ן וואשן די הענט, אז ס'איז ענדערש פאר'ן האנט צו ווערן אפגעשניטן, און זי זאל מער נישט אנרירן דעם אויג פאר'ן וואשן, ווייל א רוח רעה רוט אויף די הענט און מאכט בלינד די אויגן[8]. און אזוי שטייט אין מדרש, אינעם טעם אז עס איז אסור צו וואשן די הענט אינדערפרי דורך א צווייטער וואס האט זיך נישט געוואשן, ווייל א רוח הטומאה רוט אין די הענט[9]. און אזוי איז אין זוהר, אז ס'איז נישטא קיין מענטש אויף דער וועלט וואס איז נישט טועם א טעם מיתה ביים שלאפן אוןווייל די הייליגע נשמה טוט זיך אפ פונעם מענטש און גייט ארויס פון אים - אויב איז ער א איד[10], דעריבער רוט א גייסט פון טומאה אויף יענער קערפער און ער ווערט טמא, און ווען די נשמה קערט זיך אום צום גוף גייט אוועק יענע זוהמה, אויסער פונעם מענטש'נס הענט, און זי רוט אויף זיי ביז ער וואשט זיי[11]. די אחרונים זענען מסביר אז די טומאה וויל און גארט זיך צו אנקלעבן אינעם איד אים צו פארזינדיגן, אבער ווי לאנג דער מענטש איז אויף און זיין גייסט און נשמה איז אין אים, קען עס זיך נישט אזוי שטארק אנקלעבן, נאר אויב ער טוט אינגאנצן אפ פון זיך דעם יראת ה', אבער בשעת'ן שלאפן וואס די רוח און נשמה טוען זיך אפ פונעם מענטש און עס בלייבט נאר דער לעבעדיגער זעל, דאן רוט אויף אים א רוח הטומאה, און ווען ער ערוועקט זיך און זיין נשמה קערט זיך צוריק, דאן טוט דער טמא'נער גייסט אוועקגיין געצווינגענערהייט, נאר אויף די פינגער וואס זענען די די עקן פונעם קערפער, פון דארט גייט זי נישט אוועק נאר דורך זיך וואשן[10]. אויך זענען דא גאונים און ראשונים וואס זענען מפרש די ברייתא אז א פרוי מעג אפשווענקן איר איין האנט מיט וואסער - אין יום כיפור, וואס עס איז אסור זיך צו וואשן - און געבן פאר'ן קינד ברויט, און זי דארף נישט חושש זיין[12], און די גמרא איז מסביר אז מ'האט איר מתיר געווען דעם שווענקונג צוליב "שיבתא"[13], וואס איז א רוח רעה וואס רוט אויף די הענט אין די נעכט[14], ביז מ'וואשט זיי נישט אינדערפרי[15].

ב) וויבאלד די הענט פון א מענטש זענען עסקניות, און ער טאפט זיין קערפער, און ס'איז נישט מעגליך אז ער זאל נישט האבן אנגערירט אין די בשר מטונף ביינאכט, דעריבער ווען ער שטייט אויף קען ער נישט מאכן א ברכה און נישט ליינען קריאת שמע אדער דאווענען ביז ער וואשט זיך די הענט, ווי עס שטייט: הכון לקראת אלקיך ישראל[16], צוליב דעם האט מען מתקן געווען אז פאר ליינט קריאת שמע און דאוונט זאל ער וואשן די הענט און מאכן א ברכה[17]. און אזוי שטייט אין גמרא: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל[18], און כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: ארחץ בניקיון כפָּי ואסֹבבה את מזבחך ה'[19]. ואף שלא תיקנו ברכה כשנוטל משום שנגע במקום מטונף[935], וכן כשנוטל ידיו לשאר תפילות - לסוברים כן - אף שהטעם הוא משום שייתכן שידיו מטונפות[937] - לסוברים כן[938] - מכל מקום כאן כיון שהוא דבר תמידי, שתמיד ידיו מטונפות, תיקנו נטילה בברכה[939].

ג) וויבאלד אינדערפרי ווערט מען ווי א נייע בריה, ווי ס'שטייט: חדשים לבקרים רבה אמונתך[20], וצריכים אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו ולשרתו ולברך בשמו, ולכן תיקנו בשחרית כל אותן ברכות של שחר[942], ולפיכך אנו צריכים להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו. ואינו משום תפילה וקריאת שמע - בלבד - שכן אם משום תפילה וקריאת שמע נוטל ידיו, די ברחיצה או בניקיון עפר וצרורות[21].

די אחרונים זענען מסביר אז מ'דארף צוקומען אויך צו דער צווייטער אדער דריטער טעם, וויבאלד וועגן א רוח רעה איז מען נישט מתקן א ברכה, שכיון שהוא משום סכנה לא שייך ברכה על זה, כמו שלא תיקנו ברכה על מים אחרונים[22].

יש מהאחרונים שכתבו שארבעה טעמים הם, שלדעתם רוח הטומאה השורה על הידים אינו ענין אחד עם הרוח הרעה השורה על הידים[23].

צייט

די אחרונים שרייבן אז מ'זאל זיך וואשן גלייך ווען מען ערוועקט זיך, כאטש מען וויל נאכנישט אויפשטיין נאר מ'בלייבט ליגן, כדי ס'זאל אוועקגיין פון אים די רוח הטומאה, ווייל ס'איז נישט פאסיג אים צו געבן כח און שליטה אפילו איין רגע, אלס ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, ווייל ווילאנג מ'וואשט זיך נישט, איז שולט אויף אים דער יצר הע וואס ווערט גערופן אל אחר[24]. יש מהם שכתבו שצריך לעשות כן. ויש מהם שכתבו שראוי לעשות כן, או שהמדקדק במעשיו יזהר לעשות כן.

אויב האט ער זיך ערוועקט אבער וויל נאך שלאפן, קריגן די אחרונים: עס זענען דא וואס שרייבן אז מ'דארף זיך בלויז וואשן אויב וויל מען שוין נישט שלאפן[25], און אנדערע שרייבן מען זאל זיך יא וואשן אפילו מען וויל נאך שלאפן[26].


רעפערענצן

  1. ↑ טור, אורח חיים, סימן מ"ו
  2. ↑ ברכות ס, ב; משנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ז', הלכה ד'; טוש"ע או"ח ד א.
  3. ↑ עי' ס' חסידים (מרגליות) סי' קנה; רוקח סי' שסג: "עיקרה משום שיבתא"; כ"מ ממרדכי ברכות רמז רב: רוח רעה; עי' א"ח הל' נט"י סי' יא: בת מלך (עי' שבת קט ב).
  4. ↑ עי' ס' חסידים שם.
  5. ↑ ר' נתן בברייתא בשבת קט א, לויט אונזער גירסא.
  6. ↑ רש"י שם ד"ה בת חורין.
  7. ↑ ר' מונא בשם ר' יהודה בברייתא שבת קח, ב.
  8. ↑ רש"י שם קח ב ד"ה יד לעין וד"ה תיקצץ הא' וד"ה תיקצץ הב' ושם קט א ד"ה יד הא'; ר"י מלוניל שם קט א (לח ב); מאירי שם.
  9. ↑ צוואת ר"א הגדול אות י.
  10. ↑ 10.0 10.1 רבי אברהם דאנציג, חיי אדם, כלל ב', סעיף א'.
  11. ↑ עי' זוהר ח"א דף נג ע"ב; זוהר שם דף קפד ע"ב, והובא בב"י או"ח סי' ד.
  12. ↑ תנא דבי מנשה בשם רשב"ג ביומא עז ב וחולין קז ב; רמב"ם שב"ע פ"ג ה"ב; טור או"ח סי' תריג.
  13. ↑ אביי בגמ' שם ושם.
  14. ↑ עי' בה"ג הל' יוה"כ, והובא בערוך ע' שיבתא; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' רש"י יומא שם ד"ה מדיחה וחולין שם ד"ה התם; ר' אליקים יומא שם; עי' ראב"ן יומא סי' תיח; עי' שיטת ריב"ב שם (א ב).
  15. ↑ עי' רש"י שם ושם; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' ראב"ן יומא שם; עי' שיטת ריב"ב שם.
  16. ↑ עמוס ד, יב
  17. ↑ תשובת רב עמרם גאון בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' מ; רא"ש ברכות פ"ט סי' כג ושו"ת הרא"ש כלל ד סי' א ותוס' רא"ש יומא ל א.
  18. ↑ ר' יוחנן אין ברכות יד, ב.
  19. ↑ תהלים כו, ו. ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן בגמ' שם טו א.
  20. ↑ איכה ג, כג.
  21. ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצא; אהל מועד שער ק"ש דרך ה נ"ב.
  22. ↑ ערה"ש או"ח סי' ד ס"ד, בד' הרא"ש; עי' מ"ב שם סק"ח, בשם האחרונים. ועי' לבוש שם סי"ד ומג"א שם ס"ק יג, היסוד שמשום רוח רעה אינו צריך ברכה. ועי' בשו"ע הרב מהדו"ת או"ח סי' ד ס"א וסדור הרב סדר הנטילה, שסובר שעיקר הברכה היא משום הרוח הרעה.
  23. ↑ עי' דרישה או"ח סי' ד סק"א; פמ"ג שם א"א סק"א. שהטעם של הא"ח וטעם הזוהר שני טעמים שונים הם, שלטעם הא"ח הניעור כל הלילה צריך ליטול ידיו, ולטעם הזוהר אינו צריך, והישן ביום, לטעם הא"ח אינו צריך ליטול ידיו ולטעם הזוהר צריך; ארה"ח שם המאיר לארץ ס"ק סג.
  24. ↑ סדר היום כוונת נט"י; דרך חיים למהר"ם לונזאנו ד"ה ואל תביא, ע"פ זוהר ח"א דף י ע"ב; ברכ"י או"ח סי' א אות א, בשמו; של"ה חולין דרך חיים (סי' קפא במהד' יד רמ"ה); א"ר סי' א סק"ד ועט"ז שם סק"א, בשמו; שו"ע הרב או"ח סי' א ס"ז זכירה לחיים ח"א חי' לזוהר שם, ע"פ זוהר שם, ובשם המקובלים.
  25. ↑ של"ה חולין דרך חיים (סי' קפא במהד' יד רמ"ה); א"ר סי' א סק"ד, בשמו.
  26. ↑ זכירה לחיים ח"א חי' לזוהר ח"א דף י ע"ב, בשם המקובלים.
גענומען פון "https://yi.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דרעפט:נעגל_וואסער&oldid=244789"