אונטערשייד צווישן ווערסיעס פון "שלומיאל בן צורישדי"

ווען די אידןהאבן געלאגערט אין [[מסעות|שיטים]], אויף [[בלק]]'ס עצה האבן די בנות [[מואב]] פאזינדיגט די אידן, האט [[משה]] באפוילן "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר" ({{תנ"ך|במדבר|כה|ה|קצר=כן}}), דערציילט די גמרא וואס סאיז דארט פארגעגאנגען:{{ציטוט|הלך שבטו של שמעון אצל זמרי בן סלוא, אמרו לו הן דנין דיני נפשות ואתה יושב ושותק? מה עשה עמד וקיבץ כ"ד אלף מישראל והלך אצל כזבי, אמר לה השמעי לי, אמרה לו בת מלך אני וכן צוה לי אבי לא תשמעי אלא לגדול שבהם, אמר לה אף הוא נשיא שבט הוא ולא עוד אלא שהוא גדול ממנו שהוא שני לבטן והוא שלישי לבטן, תפשה בבלוריתה והביאה אצל משה, אמר לו בן עמרם זו אסורה או מותרת ואם תאמר אסורה בת יתרו מי התירה לך, נתעלמה ממנו הלכה געו כולם בבכיה והיינו דכתיב ({{תנ"ך|במדבר|כה|ו|קצר=כן}}) 'והמה בוכים פתח אהל מועד', וכתיב ({{תנ"ך|במדבר|כה|ז|קצר=כן}}) 'וירא פנחס בן אלעזר' מה ראה, אמר רב ראה מעשה ונזכר הלכה, אמר לו אחי אבי אבא לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני הבועל את כותית קנאין פוגעין בו אמר לו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא, ושמואל אמר ראה שאין (משלי כא, ל) חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה' זכל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב וכו' 'וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ; וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ' ({{תנ"ך|במדבר|כה|ז|ח|קצר=כן}}).|{{בבלי|סנהדרין|פב|א|ללא=שם}}}}