באַניצער:יחזקאל יעקובוביץ/רבי יעקב אשר קאפף

רבי יעקב אשר קאפף זצ"ל - האדמו"ר מלעלוב בראנוביץ, נולד ביום כ' שבט שנת תש"ה כבן בכור לאמו ביתו הבכורה של הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זיע"א, גדול היה בתורה וחסידות, בערוב ימיו הוכתר לכהן כאדמו"ר מלעלוב בראנוביץ, נסתלק באופן פלאי בעת עריכת שולחנו הטהור לכבוד היום - פורים המשולש במעמד עדת צאן מרעיתו י"ז אדר ב' שנת תשס"ה ומנו"כ במרומי הר הזיתים בירושלים.

ביום הבהיר כבבת שמרם ברכם טהרם (כ' שבט) בשנת תש"ה דרך כוכב מיעקב בהולדת מרנא ורבנא אדומו"ר נבג"מ רבי יעקב אשר קאפף זצ"ל כבן יחיד לאביו הרה"צ רבי שמואל עוזר קאפף זצללה"ה ולאמו הרבנית מרת שרה חנה בלימה ע"ה בתו הבכירה של כ"ק אדמו"ר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע.

הס"ק הרמ"ם מלעלוב השתבח עד מאד בנכדו הגדול ודיבר אודותיו בהפלגה והערצה, נשמעו מפ"ק התבטאויות נדירות ברום מעלתו. אף נטל הס"ק מלעלוב את עול הוצאות בית נכד שעשועיו, באמרו: חלק כחלק יאכלו, רצוני כי יהא לי חלק בתורתו ועבודתו בקודש, אשרי לי ואשרי חלקי בנטלי חלק בראש בלימוד תורה לשמה.

עוד מינקותו ילד שעשועים היה אצל זקינו הגדול שעל ברכיו גדל ובביתו התחנך והחזיקו סמוך אליו כבן טיפוחיו, כאשר הוא זי"ע מפטיר: הער איז אזוי ווי מיין אייגינע קינד... ולימים אף התבטא הס"ק הרמ"ם מלעלוב אודותיו: זה חלקי מכל עמלי... גם בשנות זקנה לא מש אהבה הישנה וטרם הסתלקותו נענה הס"ק הרמ"מ ואמר לסובביו: ראיתי בני עליה והמה מועטין, זכיתי במתנת שמים כי נכדי הגדול נמנה בין יחידי הסגולה ובני העליה...

חכם חרשים ונבון לחש היה רבי יעקב אשר קאפף זיע"א עיצב לעצמו סדר יום שנשגב מבינת אנוש, בנתיבים נעלמים ובשבילי מסתורין צעד משחר טל ילדותו. בימי חלדו התבודד מעיני רואים, וספון בארבע אמותיו היה, כמעט לא יצא מד' אמותיו חוצה עד ליומו האחרון. התייחד עם קונו בהשתפכו לפניו ביקוד אש, ועבדו לעולם.

שביליו במים רבים ועקבותיו לא נודעו. התעלה והעפיל לגבהים וקרבת אלוקים לו טוב ביושבו בחגווי הסלע בסתר המדרגה. בחרישיות פילס את אורחותיו בהשקט ובטח, לא ברעש ולא בסערה כי אם בקול דממה דקה. גם כאשר נפשו רחשה בקרבו וייהום הסער, לא נתן דרור לנפשו ופורקן לרגשותיו.

יחיד היה במינו בשילוב הנפלא של כל שלושה עמודי עולם – תורה, עבודה וגמילות חסדים. גאון עצום בחריפות ובקיאות, הקדיש כל עתותיו ביגיעה בלתי ניתנת לתיאור בתורת ה' משולבה עם עבודת התפילה אשר היתה בערגה וכיסופים כבן המתחטא לפני אביו, ובד בבד נודע למשגב כצדיק מושל ביראת אלקים. התפרסם במידת החסד והרחמים, אהבת ישראל ללא מיצרים בערה בו, רחמנותו ואהבתו לכל יציר נוצר ניכרו תהלוכותיו.

הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה את כל מהלך חייו ועבודתו בקודש היה עול תורה, ללא הפסק וללא היסח הדעת, ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד. כוחותיו הכבירים שהיו תופעה מפליאה, מעוף שכלו, תפיסתו כמהירות הבזק, תוקף כח החשבון, רוחב לבו ואור תבונתו – כל אלה חברו יחדיו אל עומק ריכוז המחשבה, היגיעה והעמל במידה בלתי משוערת.

בית מדרשו בירושת"ו היווה אבן שואבת לכלל ולפרט, רבים יראים ושלמים נהרו לאורו בחרדת קודש ללמוד ארחות חיים והליכות קודש, להתברך מפיו ולשתות דברי קדשו בערגה וצימאון רב. ואף הוא לעומתם הרעיף והשפיע עליהם טללי תחיה, כוון והדריך במסילת ישרים ובנתיבי אמת ואמונה.

אף גם בהיותו רועה לקהל עדת ישורון לא נעמד על הצור, כי אם הסתתר בשפריר חביון בנקרות צורים וסעיפי סלעים. וראו כל בשר כי שם ה' נקרא עליו, גם אלו שאינם ברי לבב וזכי מבט נפעמו ממראות א'. מבעד לגביני עיניו, מבין העפעפיים, היו רשפיו אוחזים בכרובים.

פחד עילאי שנטרל את החושים ובלבל יצועי מחשבות אוון, הקיף את כל הבא במחיצתו. גם כשלו דומיה תהילה ולא נשא מדברותיו, נשמע קולו החרישי כחוצב להבות אש, אשר רעבים גם צמאים נפשם בו תתעטף. היראה העילאית הגבירה מאליה את השאיפה לקנייני נפש ולכמיהה לדבר שבקדושה, בלהט אישו הגדולה הושפעו שומעי לקחו להתנער מכל סיג ופגם, ולהתדבק אך בטוב ובנאצל.

שבט הנהגתו כלל מיזוג של גוונים נפלאים, עם היותו בעל מזג רך להפליא, אשר מליבו פיכה מעיין של חמלה ללא מיצרים לכל יציר נוצר. דיה היתה הבטת עינו בארשת קפדנית בכדי להטיל מורך וחלחלה, מבטים רבי משמעות אלו יחד עם הדיבורים הקצרים לסרים למשמעתו, טוו בדממה ובלא קול את דרך האמת הייחודית שנישאה את רואיהם למחוזות טמירים ונעלים.

מראשית שנת תשס"ה הרבה לדבר ברורות ולומר: חישבתי דרכי ומצאתי כי השלמתי כבר את ייעודי בזה העולם... ובימות החורף נענה רבינו כמ"פ לשואלים לעצתו, ואמר: "אני אינני יכול לייעץ יותר – הנני מריח כבר את ריח עפר הארץ"... ולמקורביו שהתחננו לפניו לבל יאמר כך, הפטיר: "אני אומר זאת כי הנכם צריכים להתכונן לכך"... ויהי לפלא כי היה בריא אולם.

ביומין דחנוכה נכנס פתאום לבית מדרשו וביקש להראות לו מתוך כתבי הראשונים כי שנת ה'שישים' היינו בתחילת השנה ולא לסוף השנה. ולפליאת הסובב אותו, אמר: כי הנה בעוד כחודש ימים אכנס לשנת השישים, ונצרך אני לדעת האם יש לי להמתין בעוד שנה...

בעידן רעוא דרעוין ש"ק קבלת התורה – פר' יתרו, שרוי היה בשמחה יתירה ובחדוה עילאית, והזכיר כי במוצש"ק אור לכ' שבט הוא יום הולדתו ה'שישים', ואיתא בגמ' רב יוסף כי הוה בר שיתין שנין עבד להו יומא טבא לרבנן אמר נפקי לי מכרת. אחר שתיית לחיים כנהוג, נתלהב ופתח ואמר, איתא באור החיים הק' פרשת משפטים על הפסוק שש שנים יעבוד וגו', כי יש חשבון שיכלול כללות אחד, וכאן כולל העשירי, היינו כל שנה מכוון כנגד עשר שנים, וזהו אומרו שש שנים יעבוד פי' שישים שנה יעבוד האדם את אלוקיו בתמצית דמו, ונשתהה קמעא וסיים בשאגת ארי, ובשביעית יצא לחפשי חנם, במתים חפשי... גמר ולא יסף עוד, ופחד גדול נפל על כל הנאספים אשר רעדו כעלה נידף לשמוע דברים מפורשים מפי משרת עליון.

לקראת ימי פורים המשולש ביקש להודיע לכל הסרים למשמעתו כי יהיו נוכחים במחיצתו ביום הפורים, ולפלא הי' כי מעודו לא ביקש כזאת. באמצע עריכת שולחנו לכבוד היום פרח לו איש האמת. כשלפתע פתאום איתקטיר בחד קטירא ומת בנשיקה במעמד קהל חסידיו ומעריציו וכל יו"ח, אור לטו"ב באדר השני תשס"ה לפ"ק.

השאיר אחריו חידושים וביאורים בכל מכמני ומקצועות התורה, גליונותיו רשומים מפרי עטו על כל גדותיהם. אחר הסתלקותו הפלאית יו"ל ע"י מכון 'שארית יעקב' חלק מהכתבים בשם שארית יעקב. מנו"כ במרומי הר הזיתים מול מקום המקדש.