אונטערשייד צווישן ווערסיעס פון "דרעפט:רובע היהודי"

===מגורי יהודים בירושלים הקדומה===

החיים היהודים ברובע היהודי מתועדים עוד בימי הבית הראשון. שרידים ארכאולוגיים רבים שנמצאו בחפירות שנערכו במשלחת הארכאולוגית בראשותו של הפרופ' [[נחמן אביגד]] בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20 חשפו חיים יהודים משלהי ימי הבית הראשון, ימי המלך חזקיה. בתים מהתקופה הישראלית, ביצורים מאסיביים דוגמת [[החומה הרחבה]] ו[[המגדל הישראלי]], ושרידי מבנים ששימשו למגורים מעידים על התרחבותה של העיר הישראלית במאה העשירית לפני הספירה.

=== גידול במאה ה-19 ===

בעקבות שיפור היחס והקלת התנאים כלפי הנתינים היהודים בחסות המעצמות האירופאיות, הגיעו האשכנזים להסדר השבת החוב לנושים המוסלמים בעיר. נדבנים רבים סייעו בדבר, ובעיקר [[אדמונד ג'יימס דה רוטשילד|הברון רוטשילד]], שהשלים את כל יתרת החוב. בעקבות כך החלו האשכנזים לשוב לירושלים, וב[[שנות ה-50 של המאה ה-19]], אף הקימו מחדש את בית הכנסת '[[בית הכנסת החורבה|החורבה]]', ששמו הרשמי הפך ל'בית יעקב', על שם אבי הברון. לאחר שנים אחדות, הקימו האשכנזים ה[[חסידות|חסידים]] את [[בית הכנסת תפארת ישראל]], והקהילה האשכנזית הפכה אט אט לגדולה ודומיננטית בעיר, כמו ברחבי ארץ ישראל. לאחר מאות שנות דיכוי [[אתניות|אתני]] ודתי, התנשאו ברובע היהודי בירושלים שני בתי כנסת גבוהים ובעלי כיפה שחלשו על סביבותיהם.

ה[[נדבן]] היהודי-בריטי [[משה מונטיפיורי]] חס על יהודי הרובע החולים ששוכנו בצפיפות, והחליט להקים עבורם [[בית חולים]] מחוץ לחומות. לשם כך רכש חלקת אדמה במרחק של כחצי [[קילומטר]] מ[[שער יפו]], על צלע ההר שמול הר ציון. רק לאחר רכישת הקרקע, נמלך מונטיפיורי בדעתו, והחליט להפוך את המקום לשכונת מגורים. בשנת [[1860]] הקים מונטיפיורי את [[משכנות שאננים]], השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומה. יהודי הרובע לא מיהרו לעזוב את העיר העתיקה, ותהליך היציאה מהחומות נמשך עשרות שנים. על פי מפקד שנערך בשנת 1880 (ראו נתונים דמוגרפיים בטבלה להלן) התגוררו בעיר העתיקה כ-15,000 יהודים, וכאלפיים בעיר החדשה. מגמה זו הלכה והשתנתה, ועד [[מלחמת העולם הראשונה]] עברו רבים אל העיר החדשה.

התפלגות [[דמוגרפיה|דמוגרפית]] של יהודי העיר העתיקה, משלהי המאה ה-19 ועד מלחמת העצמאות (באלפים):{{הערה|1= על פי [http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=12919 מאמר של רמי יזרעאל באתר מט"ח].}}

==הרובע היהודי בימי מדינת ישראל==

===הרובע במלחמת העצמאות===

{{הפניה לערך מורחב|הרובע היהודי במלחמת העצמאות}}

כ-1,700 יהודים נותרו ברובע היהודי עם עזיבת הבריטים את הארץ ב-[[13 במאי]] [[1948]], ולהגנתם רק כ-150 לוחמים, אנשי [[ההגנה]] ו[[אצ"ל]]. עם יציאת הבריטים תפסו לוחמי הרובע את העמדות הבריטיות במסגרת [[מבצע שפיפון]]. ב-16 ב[[מאי]] החלו הערבים לתקוף את הרובע, ובמהלך מתקפת היומיים כבשו כשליש משטחו. בלילה שבין ה-17 ל-18 במאי ניסתה [[חטיבת עציוני]] לפרוץ לעזרת הנצורים באזור מגדל דוד אך נכשלה. בלילה שבין ה-[[18 במאי]] ל-[[19 במאי]] הצליח כוח [[פלמ"ח]] מחלקתי בפיקודו של [[דוד אלעזר]], לפרוץ את [[שער ציון]], ובעקבותיו נכנסה תגבורת, בפיקודו של [[מרדכי גזית]] (שהיה גם במשך זמן קצר מפקד הרובע, עד שנפצע קשה מאד בקרב), עם כשמונים חיילי חטיבת עציוני אל הרובע. בניגוד לדרישת מפקד ההגנה בירושלים [[דוד שאלתיאל]], עזבו לוחמי הפלמ"ח את השער. באותו בוקר הצטרפה [[ירדן]] לקרבות בירושלים, וחיילי [[הלגיון הירדני]] תפסו את שער ציון והדקו את המצור על הרובע היהודי. בית כנסת תפארת ישראל, שכיפתו הגבוהה שימשה כעמדת מגיני הרובע, נתפס כבר עם תחילת הקרבות ופוצץ. במהלך הימים הבאים כבש אט אט הלגיון הירדני בפיקודו של [[עבדאללה א-תל]] חלקים נכבדים מהרובע וכלא את התושבים באזור ארבעת בתי הכנסת הספרדים. ב-[[27 במאי]], לאחר ימי לחימה קשים, כבשו הערבים את בית הכנסת [[החורבה]] ופוצצו אותו. במשך כל ימי הקרבות ניסו כוחות ישראליים לפרוץ אל הרובע ולסייע לאנשיו, אך ללא הצלחה. המתים וההרוגים נקברו באופן זמני בחצר קטנה בתחומי הרובע, מתוך תקווה להעבירם ל[[בית עלמין]] לכשיתאפשר. במהלך כל התקופה נהרגו 69 לוחמים ואזרחים.

לאחר כיבוש הרובע היהודי, הרסו [[ירדן|הירדנים]] בשיטתיות את הבניינים בבעלות היהודים שהיו בו. בתי הכנסת הגבוהים פוצצו, ואחרים הפכו למגורי בהמות. רוב בתי המגורים ברובע נהרסו כבר בימי המלחמה מירי פגזים ירדנים, ואלה שנותרו שימשו פליטים ערבים ממערב העיר, שביתם היה בשטח [[מדינת ישראל]]{{מקור|נושא=היסטוריה|נושא2=גאוגרפיה}}. כך, למשל, שוכנו ברובע תושבי הכפר הערבי [[ליפתא]] ששכן בכניסה לירושלים ממערב{{מקור|נושא=היסטוריה|נושא2=גאוגרפיה}}. בימי השלטון הירדני לא נעשו כל פעולות שיקום או בנייה ברובע היהודי, ובמהלך 19 שנים אלו, עד מלחמת ששת הימים, קרסו רוב בתי הרובע היהודי הנטושים וחרבו.

בניגוד ל[[הסכם שביתת הנשק עם ירדן]], שבו נקבע שישראלים יוכלו לפקוד את [[הכותל המערבי]], השלטון הירדני לא אפשר לישראלים להגיע למקום.{{הערה|"הלאומיות בישראל ובעמים - בונים מדינה במזרח התיכון" אייל נווה, נעמי ורד, דוד שחר - הוצאת רכס פרויקטים חינוכים בע"מ - ירושלים - 2009. עמוד 150}}

==אתרים ארכאולוגיים והיסטוריים==

הרובע היהודי נחפר ביסודיות בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, והממצאים מלמדים על פעילות רבה באזור במשך הדורות. הממצאים הקדומים ביותר הם מימי בית ראשון, והם כוללים את החומה הרחבה, המגדל הישראלי, וכן כלי אוכל ו[[צלמית במזרח הקרוב ובעולם האגאי הקדום|צלמיות]] המוצגים ב[[מוזיאון]] הפרוור ההרודיאני. הממצאים מלמדים כי בשלהי ימי בית ראשון, לפני כ-2,500 שנה, היה אזור זה בתחומי העיר המבוצרת, וכן שיושביו היהודים עסקו ב[[פולחן]] [[עבודה זרה]]. בימי בית שני נקרא המקום בשם 'העיר העליונה של ירושלים'{{הערה|1=י' בן מתתיהו, 'מלחמות היהודים', ספר ה, פרק ד', א}} ויושביו היו [[כהן|כהנים]] אמידים, שנהנו ממעמד גבוה. רוב הממצא העשיר מתקופה זו מוצג במוזיאון הפרוור ההרודיאני, וכולל מבני פאר ובהם רצפות [[פסיפס]], [[מקווה|מקוואות]] רבים, שרידי עמודים מפוארים, [[פרסקו|פרסקאות]] וכדומה. ניתן לבקר באחד מבתי שכונת הכהנים ב[[הבית השרוף|בית השרוף]], המייצג את חורבנה של העיר בשנת 70 לספירה. מהתקופה הרומית נמצאו רעפים ולבנים רבים עם [[טביעות חותם של הלגיון העשירי פרטנסיס]].