באַקוקן דעם קאוד פון דרעפט:צען מכות

[[טעקע:Martin, John - The Seventh Plague - 1823.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[מכת ברד]] - מאלעריי פון דזשאן מארטין ([[1823]])]]
די '''צען מכות''' זענען די צען קאטאסטראפעס דורך [[נס|ניסים]] וואס האבן פאסירט אין [[מצרים]] אין די [[13טע י"ה פארן ציילן]]. די מכות זענען געקומען נאך וואס [[פרעה]] דער קעניג פון מצרים האט נישט געוואלט צוהערן צום אויבערשטנ'ס באפעל, דורך זיין שליח [[משה]], ארויסצולאזן פון לאנד די [[שבטי ישראל|אידישע קינדער]]. נאר די לעצטע מכה, [[מכת בכורות]], האט צוגעפירט צום פריילאזן די אידן און צו [[יציאת מצרים]].

די צען מכות האבן געשלאגן נאר די מצרים, טראץ וואס זיי האבן געוואוינט נעבן די אידן{{הערה|אזוי האלטן רוב מפרשים. אבער לויטן [[אבן עזרא]] האבן אויך די אידן געליטן ביי די ערשטע דריי מכות, דער [[אבי עזר]] האלט אז דאס זענען נישט די ווערטער פונעם אבן עזרא, נאר א תלמיד טועה האט דאס אריינגעלייגט.}}.

די מעשה פון די צען מכות ערשיינט אין [[ספר שמות]] ביי די פרשות [[פרשת וארא|וארא]] און [[פרשת בא|בֹּא]]. עס זענען פארהאן אנגענומענע נעמען פאר יעדע מכה, גענומען געווארן פון [[הגדה של פסח]]. אין הגדה ערשיינט א ליסטע פון די צען מכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דֶּבֶר, שחין, ברד, ארבה, חושך און מכת בכורות. אין הגדה ערשיינט אויך א [[סימנים (ש"ס)|סימן]] צו געדענקען די מכות דורך זייערע [[ראשי תיבות]]: דצ"ך עד"ש באח"ב.

==הסיפור==
נאכפאלגנדיג די [[הונגער]] וואס האט געהערשט אין [[ארץ כנען]], האבן די [[שבטי ישראל|בני ישראל]] עמיגרירט פון ארץ כנען קיין מצרים, און זיי האבן זיך באזעצט וואוינען אין געגענט פון [[ארץ גושן]]. נאך א צאל יאר איז אויפגעשטאנען א נייער הערשער אויף מצרים, ער האט אין זיי געזען א פאטענציאלער פאליטישער געפאר, און דעריבער באשלאסן זיי צו [[שעבוד מצרים|פארשקלאפן מיט שווערע ארבעט]]. דערצו האט ער באשטימט אז יעדער אינגל וואס ווערט געבוירן - זאל ערמאדעט ווערן. ווען דער מצרישער קעניג שטארבט, ניצן די בני ישראל אויס דעם געלעגנהייט און שרייען צו גאט ער זאל זיי העלפן. גאט הערט צו צו זייער וויי געשריי, ער געדענקט זיין בונד וואס ער האט געבינדן מיט די [[דריי אבות]], און באשליסט זיי ארויסצונעמען פון מצרים.

ה' פונה אל [[משה]], ושולח אותו לפנות אל [[פרעה]] מלך מצרים בדרישה לשחרר את בני ישראל.{{הערה|{{תנ"ך|שמות|ג}}}} עם זאת, ה' מודיע מראש למשה שהוא יקשיח את ליבו של פרעה, ופרעה יסכים לדרישה רק לאחר שמצרים תספוג מאיתו מכות רבות.{{הערה|{{תנ"ך|שמות|ג|כ}}; פרק ד, פסוק כ; פרק ז, פסוקים ג-ד}} מטרת המכות היא להראות לכל את שליטתו המוחלטת של ה' בעולם.{{הערה|{{תנ"ך|שמות|ז|ה}}; פרק ט, פסוקים יד-טז; פרק י, פסוק ב}}

משה, יחד עם [[אהרון]] אחיו, פונה אל פרעה בשם ה' בדרישה לאפשר לבני ישראל לצאת למדבר לכמה ימים על מנת להקריב שם [[קורבן|קורבנות]] לה'.{{הערה|{{תנ"ך|שמות|ה|א|ג}}}} כאשר פרעה מסרב לדרישה, ה' מנחה את משה ואהרון להביא מכה אחר מכה על מצרים, ואילו פרעה ממשיך לעמוד בסירובו פעם אחר פעם:

#'''[[מכת דם]]''' – ה[[מים]] ב[[יאור]] נהפכים ל[[דם]]. הדגים שביאור מתים, והסירחון עולה. המצרים כורים [[באר מים|באר]]ות סביב היאור כדי לשתות מים, ולחלק מהדעות בחז"ל<ref>נחלקו בזה [[רבי יהודה]] ו[[רבי נחמיה]] ב[[שמות רבה]] ט י-יא. גם [[יונתן בן עוזיאל]] סובר שמי הבארות לא היו ראויים לשתיה. ראו עוד בפירוש ה[[מלבי"ם]]</ref> גם אלה נהפכים לדם, והמצרים נאלצים לרכוש מים מבני ישראל.
#'''[[מכת צפרדע]]''' – המוני [[צפרדע]]ים (לפי חלק מהפרשנים הכוונה ל[[תנין|תנינים]]{{הערה|פירוש [[רס"ג]] לתהלים עח, מה; פירוש ה[[אבן עזרא]] לשמות כז, ז, פירוש רבינו חננאל מובא באברבנאל.}}) מתפשטים בכל ארץ מצרים, וחודרים לבתים. לבסוף הצפרדעים מתים והסירחון העולה מהפגרים ממלא את הארץ.
#'''[[מכת כינים]]''' – המוני כינים תוקפות את המצרים וכל מצרים מתמלאת בכינים, המצרים חווים סבל רב מגירוד השיער שעל ראשם ואף לא מצליחים להפסיק הגירוד הרב שתקף אותם (אותם=מצרים).
#'''[[מכת ערוב]]''' – "ערוב כבד" ממלא את בתי המצרים ואת אדמתם. על פי רוב הפרשנים, הערוב הוא תערובת של חיות טרף, אך ישנם פרשנים המפרשים שהכוונה לחרקים ומכרסמים.
#'''[[מכת דבר|מכת דֶּבֶר]]''' – [[מגפה|מגפת]] [[דבר (מחלה)|דֶּבֶר]] מכלה את כל בהמותיהם של המצרים. מחלה זו ככל הנראה אינה המחלה הנקראת היום דבר, היות שהמחלה המודרנית פוגעת בעיקר בבני אדם ולא בבהמות. גם אין זו מחלת [[דבר הבקר|דֶבֶר הבקר]], מכיוון שעם בעלי-החיים שנפגעו ממנה, נמנו גם סוסים, חמורים וגמלים, שאינם נדבקים ואינם חולים בדֶבֶר הבקר.
#'''[[מכת שחין]]''' – [[מחלה|מחלת]] [[שחין (מחלה)|אבעבועות]] תוקפת את המצרים ואת בהמותיהם.
#'''[[מכת ברד]]''' – [[ברד]] כבד ניתך בארץ מצרים, שובר את העצים, פוגע בגידולים החקלאיים, והורג את האנשים והבהמות ששהו מחוץ לבתים. בתוך הברד התלקחה [[אש]], ואל הברד נלוו גם קולות מפחידים.
#'''[[מכת ארבה]]''' – [[ארבה]] כבד מגיע לארץ מצרים ואוכל את כל הגידולים שעוד נותרו אחרי ה[[ברד]].
#'''[[מכת חושך]]''' – שוררת [[חושך|אפילה]] מוחלטת במצרים למשך שלושה או ששה ימים<ref>לדעת המדרש היתה ששה ימים, ולדעת [[רס"ג]] שלושה.</ref>.
#'''[[מכת בכורות]]''' – ב[[חצות (הלכה)|חצות הלילה]] שבין י"ד ל-[[ט"ו בניסן]] מת הבן ה[[בכור]] של כל [[משפחה]] במצרים וכל בכור בבהמה.

מכת בכורות מעוררת [[פאניקה]] במצרים, ופרעה נעתר לדרישת משה לאפשר לבני ישראל לצאת ולהקריב קורבנות במדבר. בהמשך, כשבני ישראל אינם חוזרים למצרים, מתרחש סיפור [[קריעת ים סוף]] שמסיים את מסכת הפגעים שהביא ה' על המצרים.

אזכור נוסף בתנ"ך לחלק ממכות מצרים נמצא ב{{תנ"ך|תהילים|עח|מד|נא}}: דם, ערוב וצפרדע, ארבה, ברד, דבר בבהמה ומכת בכורות באדם. ב{{תנ"ך|תהילים|קה|כח|לו|ללא=שם}} מוזכרות: חושך, דם, צפרדע, ערוב וכינים, ברד, ארבה ומכת בכורות באדם.

==משמעויות==
===סדר המכות===
[[רש"י]] בפירושו על המקרא, מביא את דברי ה[[מדרש]], כי סדר המכות הוא כסדרן של לוחמים היוצאים למלחמה - למשל: ראשית המלחמה היא בסתימת מעיינות האויב - מכת דם. לאחר מכן היו המלכים מרעישים מחוץ לעיר כדי להביא מורך בליבות האויבים - מכת צפרדע, שהרי הצפרדעים מרבים לקרקר ולהרעיש - וכן הלאה.

===סיבת המכות===
המדרש{{הערה|[[שמות רבה]] ט, י.}} מבאר שיש סיבה מיוחדת לכל מכה ומכה, והיא: [[מידה כנגד מידה]], בגלל הבטחתו של ה' ל[[אברהם]] "ואת הגוי אשר יעבודו דן אנוכי"{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|טו|יד}}}}. כלומר, למכות הייתה משמעות של [[דין]] ו[[משפט (דין)|משפט]], ולא [[נקמה]] בעלמא{{הערה|עץ יוסף על מדרש רבה, שמות ט}}. לדוגמה: [[מכת דם]] באה כתמורה לכך שהמצרים היו מונעים מבנות ישראל ל[[טבילה (יהדות)|טבול לטהרתן]], ולפיכך היו נמנעים ממצוות [[פריה ורביה]], ולפי שאמר ה' "וידגו לרוב" -כדגים, לכן מתו כל הדגים שביאור כעונש על כך{{הערה|יד משה על שמות רבה, ט, י}}.

===סימנים===
ב[[הגדה של פסח]] כתוב: "[[רבי יהודה]] היה נותן בהם [[סימנים (תלמוד)|סימנים]]: דצ"ך עד"ש באח"ב". פרשנים ניסו להסביר מה פשר הסימנים.

על פי פרשנות מקובלת, המכות מסודרות בסדר של שלוש, כאשר כל שלוש מכות היו בסדר שהוא ביחס לאופן ההתראה, שניים בהתראה, והשלישית בלי התראה, וחוזר חלילה. לדוגמה, על מכות דם וצפרדע התרה משה לפני פרעה ואילו על מכת כינים לא התרה.

על פי פרשנותו של [[אברהם אבן עזרא|האבן עזרא]], דצ"ך הן המכות שנעשו על ידי אהרן, עד"ש על ידי משה מבלי שהשתמש במטה שלו ובאח"ב כאשר הטה אותו לשמים. יש הסבר מקובל לפיו מכות דצ"ך נעשו על ידי אהרן כדי ללמדנו "[https://he.wiktionary.org/wiki/בור_ששתית_ממנו_אל_תזרק_בו_אבן בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן]". היאור הגן על משה כאשר התחבא שם בתור תינוק והקרקע הגנה עליו כאשר טמן בה מצרי שהרג. לכן כאשר היה צורך להכות ביאור (דם וצפרדע) או באדמה (כנים) עשה זאת אהרן ולא משה.

==ראו גם==
*[[פפירוס איפוור]]

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיטקסט=קטגוריה:מכות מצרים|שם ויקיטקסט=מכות מצרים|ויקישיתוף=Category:Plagues of Egypt|שם ויקישיתוף=מכות מצרים|ויקימילון=ערב}}
*{{ויקישיבה|מכות מצרים}}

==הערות שוליים==
{{ספר שמות}}
{{הערות שוליים}}
{{מכות מצרים}}
{{חג הפסח}}
[[קאטעגאריע:סיפורי ספר שמות]]
[[קאטעגאריע:יציאת מצרים]]
[[קאטעגאריע:מכות מצרים|*]]
[[קאטעגאריע:משה רבינו]]
{{ו}}

[[he:עשר מכות מצרים]]